הלכה ליום שלישי ג' אלול תשע"ט 3 בספטמבר 2019              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

הרה"ג שלום בן עזיזה זצ"ל , בתיה בת טאוס ע"ה, דוד בן כורשיד ז"ל

לעילוי-נשמת הרב הגאון שלום בן עזיזה זצ"ל שהיום פקודת שנתו. לעילוי-נשמת בתיה בת טאוס שהיום 11 חודש לפטירתה.
לעילוי נשמת דוד בן כורשיד ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

אנא קראו משנה זו לעילוי נשמתם ולעילוי נשמת כל מתי ישראל :"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה "

תודה רבה ותזכו למצוות.

הוקדש על ידי

פלונית אלמונית

תאריך ההלכה: ג' אלול תשע"ט 3 בספטמבר 2019

קטגוריה: תשובה


ימי הרחמים – כאשר מרן זצ"ל עמד על המשמר

אמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הובא במאור ישראל דרוש שני לחודש אלול), כי חסד גדול עשה הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל, שגילה להם שיום המשפט הוא בא' בתשרי, כמו שנאמר (בתהלים פרק פא): תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא" מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. שהרי גם על הגויים, גוזר ה' יתברך מה יעמוד בגורלם במשך כל השנה, והכל נקבע ביום ראש השנה, אבל הגויים אינם יודעים שביום ראש השנה נגזר גורלם, והם ממשיכים במעשיהם, בלי שום התבוננות ותפלה, ומפסידים טובה מרובה. טובה גדולה בעולם הזה, ובעיקר, לחיי העולם הנצחי, העולם הבא.

וידוע בנוהג שבעולם, שאדם שעבר עבירה על החוק, ונתפס על ידי שוטר, ומיד יקחוהו לבית המשפט לדונו על מעשיו, מבלי שתהיה לו האפשרות לפנות לעורך דין ולהתייעץ, קרוב לודאי שהנאשם יתחייב בדין וענוש יענש. לא כן אם אומר לו השוטר, עליך להתייצב למשפט בעוד כחודש ימים, שאז הרי תהיה לנאשם האפשרות להתייעץ עם עורך דין ולבקש ממנו שייצג אותו בבית המשפט, ואז רבים הסיכויים שיוכל לצאת זכאי בדין.

כך אנו בני ישראל, שמיום ראש חודש אלול מריעים בשופר  וקמים לסליחות ומתכוננים ליום הדין שאומרים בו "הַיּום יַעֲמִיד בְּמִשְׁפָּט, כָּל יְצוּרֵי עולָם", וכך אנו מכינים לנו פרקליטים טובים שיעמדו לזכותינו בימי הדין, שהרי הפרקליטים הטובים ביותר לאדם הם התורה והמצוות והמעשים טובים שיעשה. (כמו שאמרו בשבת לב.). שעל ידי כל מצוה שהאדם עושה, הוא בורא מלאך, שיעמוד לזכותו ביום הדין, והוא יעמוד כמליץ טוב לצדקנו, להגיד יושרינו. וכמו שנאמר (בדברים פרק ד): "כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".

והוסיף מרן רבינו זצ"ל, כי על האדם להתרחק בכל ימות השנה מהיצר הרע. והנה אנשים רבים, נכשלים בהכנסת טלויזיה לתוך ביתם. וזהו כהכנסת היצר הרע עצמו לתוך ביתו. כי המסתכל בטלויזיה מגרה את היצר הרע בעצמו, ועובר על כמה איסורים חמורים מן התורה, כמו שאמרו רבותינו (בסוטה ח.), שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו של אדם רואות.

ובענין זה יש משל נפלא שהובא בספר עוד יוסף חי (פרשת פנחס). עשיר אחד, היה רוכב על סוסו כדי לבוא לעיר מגוריו, ובעודו רחוק מן העיר, ראה איש פיסח יושב על אם הדרך, וזועק בקול יללה ותחינה שירחמו עליו, והעשיר, כאשר ראה את אותו אדם, ריחם עליו, ומיד פתח את ארנקו והושיט לו דינר כסף. לאחר מכן ניגש הפיסח אל העשיר כשהוא צולע על רגלו, והתחיל לנשק את שולי מעילו, ויאמר לו, אם טוב בעיניך להגדיל חסדך עמי, תן לי לרכב על הסוס שלך, כי גם אני רוצה להגיע אל העיר, ולא אוכל ללכת ברגלי להגיע לשם.

העשיר שהיה טוב לב הסכים לבקשת האיש האומלל, ירד מהסוס, וסייע לפיסח לעלות על הסוס, הרכיבו ונתן בידו את מושכות הסוס, והוא עלה וישב מאחוריו. כאשר הגיעו אל מרכז העיר, פנה האיש ברוב חוצפתו אל העשיר, ודרש ממנו לרדת מהסוס, ושהוא עצמו ימשיך ברכיבה עד שיגיע לביתו. העשיר, השיב לו כפי שהיה ראוי, באומרו, וכי זה הסוס שלך? הלא סוסי הוא! רד מהר מהסוס! התחיל הפיסח לצעוק בקול מר ליד כל האנשים שעמדו מסביב, ואמר, ראו מה שרוצה הבליעל הזה לגזול את סוסי! והעשיר מצדו ענה, כי באמת זהו הסוס שלי, ועני עשיתי עמו חסד ואפשרתי לו לרכב עמי על הסוס.

בקיצור, נעשתה מהומה גדולה, והביאו את שניהם אל השופט, והם הגישו את טענותיהם בפניו. השופט, הרגיש כי באמת הסוס שייך לעשיר, כי דברי אמת ניכרים, ובכל זאת נענה ואמר לו לעשיר, ידידי! ידעתי שאתה דובר אמת, אך מה אוכל לעשות, הלא אתה במו ידיך אבדת את זכותך, כי הרכבת את הפיסח כרוכב ראשי על הסוס, ואילו אתה התיישבת מאחריו, ועובדה זו לכשעצמה מעידה כאלף עדים כי הסוס שייך לפיסח. היה לך להרכיבו מאחור, והמושכות היו בידיך. לכן לא אוכל כעת לעשות שום דבר, ולהשיב לך את הסוס הנגזל ממך.

הנמשל, שעל האדם לכלכל דבריו במשפט, להרחיק מעליו את היצר הרע, וזה שמכניס טלויזיה בתוך ביתו, וכן זה שיש לו בביתו מחשב המחובר לאינטרנט לא מסונן, כבר השליט את היצר הרע על עצמו, ומה יענה ביום פקודה, כשיאמרו לו, אתה השלטת את היצר הרע עליך ועל בני ביתך! ובפרט על הילדים הקטנים שלומדים מהטלויזיה והאינטרנט כל מיני תועבות רעות, וזהו הפסד שאין לו חזרה!

ומעשה היה לפני כשלושים שנה, שמרן זצ"ל דיבר בשיעורו ככל הדברים שכתבנו כאן. לאחר השיעור, ניגש אליו אחד השומעים ואמר, כבוד הרב, הנה יש לי טלויזיה בבית, אך מה אעשה ואשתי אינה מוכנה לוותר עליה? שאל אותו מרן זצ"ל, היכן אתה גר? השיב לו הלה, בשכונת רמות. אמר לו מרן, אם כן ניסע כעת (מאזור שכונת הבוכרים) ואדבר עם אשתך! נבהל אותו אדם, ואמר, כבוד הרב, אולי נתאם פגישה, איך יתכן שכבוד הרב יגיע כך בהפתעה לביתי?? אך מרן הפציר באותו אדם, הנה כעת אני יכול ליסוע יחד איתך לנסות ולהשפיע לטובה.

נסעו לשכונת רמות. אותו אדם, מיהר במדרגות הבית, ואמר לאשתו, הרב עובדיה יוסף מגיע הנה! אשתו קמה כלא מאמינה, והנה אמנם היא רואה את מרן זצ"ל בכבודו מגיע לביתם, כמה התרגשו באותה שעה! הגישה בעלת הבית מכל מה שיכלה לפני הרב, התיישב הרב ודיבר על לבה, וכה אמר לה, הנה את אוהבת לראות חדשות וכדומה, אך דעי לך כי דבר זה פוגם בבניך ובנותיך מאד מאד. וכך המשיך מרן זצ"ל בתוכחת מגולה מאהבה, עד שנענתה לו האשה, הנני מסכימה כי עכשיו תיכף ומיד בעלי ישליך את הטלויזיה מן הבית!

קם מרן ואמר לבעל, מהר, קח את הטלויזיה ותשליך אותה לאשפה! אותו אדם ניסה להרים את הטלויזיה, אך היא היתה גדולה וכבדה, לכן מיהר לקרוא לשכן שיבוא לעזור לו. וכך החלו השניים מורידים את הטלויזיה במדרגות הבית, כשמרן זצ"ל עומד מלמעלה ומביט בהם. לפתע, נתקלה הטלויזיה בקיר. השכן אמר לבעל, הזהר, תוריד אותה בעדינות! העיר לו מרן זצ"ל מלמעלה, אין צורך להזהר! בלאו הכי היא הולכת לאשפה! וכך לקחוה עד שהשליכוה. ונעשה אותו אדם לתלמיד נאמן למרן זצ"ל, והוא וביתו העמידו בית לשם ולתפארת.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב