הלכה ליום ראשון כ"ג אייר תש"פ 17 במאי 2020              

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

דויד חי בן לאה

הוקדש על ידי

משפחת פוזיילוב

תאריך ההלכה: כ"ג אייר תש"פ 17 במאי 2020

קטגוריה: כשרות


חדש אסור מן התורה

לפני חמש שנים ביארנו בהלכה יומית מקצת הלכות הנוגעות לאיסור "חדש", ומאחר ואנו עומדים כחודש לאחר חג הפסח, אנו מוצאים לנכון לחזור וללמוד הלכות אלה.

דין "חדש"
נאמר בתורה (ויקרא, כג): "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ, וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן, וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

וביאור הדברים, שצונו ה' יתברך, שכל היבול החדש של חמשת מיני דגן (חטה, שעורה, שבולת שועל, כוסמין ושיפון), שנוצר לפני חג הפסח, אסור יהיה לאכול ממנו עד ליום ט"ז ניסן, שהוא יום לאחר יום טוב (חג) ראשון של פסח (וזהו שנאמר "ממחרת השבת", כלומר ממחרת יום טוב ראשון של פסח).

ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו מקריבים ביום זה את קרבן העומר, ומשעה שהקריבו את הקרבן, היו מותרים לאכול מן התבואה החדשה שנוצרה לפני חג הפסח, ובזמן הזה שאין לנו בית המקדש, אסור לאכול מן התבואה החדשה, עד ליל י"ז בניסן (ובחוץ לארץ עד ליל י"ח בניסן). (סוכה דף מא.).

דין "חדש" בזמן הזה, בחוץ לארץ, ובתבואה של גויים
ובגמרא במסכת מנחות (דף סח.) מבואר, שאיסור "חדש" נוהג מן התורה גם בזמן הזה.

ובמסכת קדושין (לו.) וכן במשנה במסכת ערלה מבואר, שאיסור "חדש" נוהג הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ. וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ובתלמוד ירושלמי (הובא בתוספות קדושין לז.) מבואר, שאיסור חדש נוהג הן בתבואה של ישראל (יהודים) והן בתבואה של הגויים.

הזמן הקובע אם הדגן הוא "חדש"
למדנו אם כן, שכל החטים והשעורים שנוצרו לפני חג הפסח, אסור לאוכלם עד שיגיע ליל י"ז בניסן. והזמן שקובע אם החטים "נוצרו" לפני חג הפסח, או לאחר חג הפסח, הוא זמן ההשרשה של הזרעים, כלומר, משעה שזורעים את הזרעים, חולף זמן מה עד שהם משרישים בקרקע, (ונחלקו הפוסקים כמה הוא שיעור השרשה, שדעת התרומת הדשן שלאחר שלושה ימים כבר השרישו הזרעים, ודעת הגדול מרבבה והגר"א ועוד, שהזרעים משרישים רק לאחר שבועיים מזמן הזריעה). ומשעה שהשרישו הזרעים בקרקע, הרי החטים קיימות כבר בעולם.

ולפיכך, חטה שנזרעה בראש חודש אדר, וגדלה בקרקע, ונקצרה בחודש אייר, או סיון, הרי מותר לאוכלה, כי זמן ההשרשה היה לפני חג הפסח, וביום י"ז בניסן היא הותרה באכילה.

אבל חטים שזרעו אותם לאחר הפסח, ולדוגמא, מחודש אייר והלאה, וקצרו אותם לפני חג הפסח הבא, הרי אסור לאוכלם עד ליל י"ז בניסן.

ובארץ ישראל, בדרך כלל זורעים את החטים לפני חג הפסח, והן נקצרות לאחר חג הפסח, וכשהן מגיעות לצרכנים, הרי הן מותרות, כי עבר עליהן חג הפסח. אבל בחוץ לארץ, יש הרבה מקומות שזורעים את החטים לאחר חג הפסח, וקוצרים אותן בחודש חשון, ואסור לאכול מהן עד שיעבור עליהן חג הפסח כמו שכתבנו.

ובזמן שהיה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל רב ראשי לישראל, בא בדברים בענין זה עם שר המסחר, כדי שמדינת ישראל תרכוש מארצות הברית חטה מתוצרת שעבר עליה חג הפסח בלבד, ולא יביאו ארצה סחורה חדשה שלא עבר עליה החג, מפני איסור "חדש". ובדרך כלל הדברים אמנם נעשו כראוי, וכל החטה שיובאה ארצה היתה מתוצרת "ישנה" שעבר עליה הפסח.

ובהלכה הבאה נכתוב כיצד יש לנהוג למעשה בענין זה.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב