הלכה ליום שלישי ג' טבת תשפ"ב 7 בדצמבר 2021              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

אברהם מנשה בן רחל ז"ל

ולעלוי נשמות נפטרי/ות ישראל שנשכחו או שאין להם קרובים.

הוקדש על ידי

ראובן

תאריך ההלכה: ג' טבת תשפ"ב 7 בדצמבר 2021

קטגוריה: שנת השמיטה


פרטים בדיני "ביעור שביעית"

בהלכה הקודמת ביארנו מהו דין "ביעור שביעית" שיש לבער את הפירות שיש בהם קדושת שביעית משעה שאותם הפירות אינם מצויים עוד בשדות.

כיצד מבערין את הפירות? שריפה או הפקר?
נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לבער את פירות השביעית. שלדעת רבינו הרמב"ם (פ"ז מה' שמיטה) יש לבערם ממש, כמו ביעור חמץ, על ידי שריפה באש, או שישליכם לים המלח וכיוצא בזה. וכן הסכים הראב"ד. אבל רבינו שמשון והתוספות והסמ"ג והרמב"ן כתבו, שאין חיוב לשרוף פירות שביעית, אלא ענין ביעור פירות שביעית הוא, שיוציאם מרשותו ויפקירם. כלומר, יקח את הפירות ויוציאם מביתו (ואם אינו יכול, רשאי להפקירם בביתו), ויעמוד בפני שלשה אנשים, ויאמר "אחינו בני ישראל, כל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול". וממילא אותם בני אדם יוכלו לקחת מהפירות.

ולהלכה, נחלקו גם אחרוני דורינו כיצד יש לבער את פירות השביעית. והגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל כתב, שמאחר ודעת הרמב"ם שחייבים לבער את הפירות בביעור ממש, לכן יש לפסוק כמותו, כי הרמב"ם הוא רבם של בני ארץ ישראל. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דחה דבריו בראיות רבות, והביא לפנינו את דברי הגאון המהר"ם בן חביב ספר תוספת יום הכפורים, שכתב בזו הלשון: "ולענין הלכה, לענין ביעור פירות שביעית, המנהג בירושלים להפקירם ולחזור ולזכות בהם. וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה, וכן כתב מרן בשם מהר"י קורקוס". עד כאן לשון המהר"ם בן חביב. וכן פסק מרן החיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' שלא סק"י). והביא שכן כתב בשו"ת מהרימ"ט (ס"ס מב), שמעולם לא נשמע בשום עיר מארץ ישראל שיהיו נוהגים מצות ביעור בשריפה. וכן העלה הגאון ראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן (סי' פג), ושהמחמיר בזה מכניס עצמו באיסור חמור של "לאכלה ולא להפסד", וגם איסור בל תשחית. וכן פסק הגאון חזון איש. (מאור ישראל פסחים נב:, ויביע אומר חלק ט, אורח חיים סימן קח).

לכן למעשה, מצות ביעור שביעית היא, שכאשר יגיע התאריך שבו הפירות אינם מצויים עוד בשדות, ולמשל, כאשר יגיע התאריך שבו לא מצויים עוד ענבים בכרמים, ולאדם מסויים נותרו ענבים בביתו, עליו להוציאם מרשותו ולהפקירם, ולאחר מכן יוכל אותו אדם לקחת את הענבים ולחזור ולזכות בהם.

כיצד מפקירים?
כאשר מפקיר את הפירות, רשאי להפקירם אפילו בפני שלושה מחבריו, ואף שיודע שבודאי לא יקחו את פירותיו, בכל זאת רשאי להפקיר בפניהם, כי מן הדין רשאים הם לקחת את הפירות, ורק מצד ידידותם עם המפקיר, הם נוהגים לפנים משורת הדין ולא זוכים בפירות.

לאחר שיפקיר את הפירות, חוזר וזוכה בהם ואוכל מהם כמה שירצה. ונחלקו הפוסקים אם יש בפירות לאחר הביעור קדושת שביעית. ולהלכה הכריע מורנו הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, שיש להקל בזה, ואין חובה לנהוג בפירות אלה קדושת שביעית, בפרט במקום צורך. (ילקוט יוסף שביעית עמוד תקפט).

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטים בזה, ונסכם את דיני הביעור. ונבאר את ענין ביעור היין של ארץ ישראל, שמצוי גם בחוץ לארץ.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב