הלכה ליום רביעי כ"ט אב תשס"ו 23 באוגוסט 2006              

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

לאורה חיה בת שושנה

הוקדש על ידי

אהרון מיכאלי

תאריך ההלכה: כ"ט אב תשס"ו 23 באוגוסט 2006

קטגוריה: שבת


אין קידוש אלא במקום סעודה

(בהלכות הקודמות ביארנו שיש מצות עשה על כל אחד ואחת בישראל לקדש בליל שבת ויש לקדש על כוס יין). אין קידוש אלא במקום סעודה, שנאמר "וקראת לשבת עונג" ופירשו רבותינו שקריאת השבת (הקידוש) תהיה במקום עונג (הסעודה), לפיכך אם קידש על היין ולא סעד, לא יצא גם ידי חובת קידוש, ואם ירצה אחר כך לאכול, צריך לקדש שוב על היין. ולכן מי ששמע קידוש בבית הכנסת או בבית חבירו, ולא אכל שם, ואחר כך הולך לביתו חייב לקדש שוב על היין ואחר כך יאכל מה שירצה.

לפיכך, השומע קידוש מחבירו או משכנו הקרוב אליו, ואין דעתו לסעוד במקום שנמצא בו, אסור לו לטעום שום דבר, מפני שכאמור, כל שאינו סועד במקום שמקדש, נחשב הדבר כאילו לא קידש כלל, והרי לפני שיקדש על היין אינו רשאי לטעום שום דבר (כפי שכבר הזכרנו) ולכן אסור לו לטעום כלום אף על פי ששמע קידוש, מפני שאינו סועד שם. אבל אם הוא סועד במקום ששומע הקידוש הרי יצא ידי חובתו בקידוש ששמע מפי חבירו (כיון שהתכוון לצאת ידי חובה בכך).

ואיזו סעודה צריך שיסעד כדי שיחשב הקידוש במקום סעודה?, אם אכל אחרי הקידוש כזית פת (כשלושים גרם) נחשב לקידוש במקום סעודה, ואחר כך רשאי לסעוד את סעודתו בכל מקום שירצה. וכן אם אכל כזית עוגה מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שבולת שועל, כוסמת או שיפון) יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה. ואפילו אם שתה רביעית יין (שמונים ושישה גרם) בלבד מכוס הקידוש, יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה.

אולם מה שכתבנו שדי באכילת עוגה או שתיית יין בכדי שיחשב הקידוש במקום סעודה, דבר זה שנוי במחלוקת כי יש סוברים שאין נחשב לסעודה אלא אכילת פת לחם ממש. ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב לנכון להחמיר בזה לענין הקידוש של ליל שבת, משום שקידוש זה הוא מן התורה (כפי שהזכרנו) אבל בקידוש של יום שבת יש להקל בזה, ודי באכילת כזית עוגה או בשתיית רביעית יין כדי להחשיב הקידוש במקום סעודה.

ומכל מקום אף בקידוש של היום אין לסמוך על אכילת פירות בשיעור כזית, וכן אין לסמוך על שתיית רביעית בירה וכדומה, אלא בשעת הדחק שיש אומרים שאפשר להחשיב אף אכילת פירות ושתיית בירה כסעודה לענין זה.

צריך לאכול במקום הקידוש תיכף ומיד לאחר הקידוש, ולא ישהה אפילו זמן קצר בין הקידוש לסעודה, ורק לצורך הסעודה עצמה מותר להפסיק, כמו שמפסיקים בליל פסח בין הקידוש לסעודה באמירת ההגדה, ומכל מקום בדיעבד כשעבר ושהה בין הקידוש לסעודה אין צריך לחזור ולקדש, וכך פסק הגאון רבינו אברהם הלוי ממצרים בספר גינת ורדים. ויש אומרים שעל כל פנים אם יצא אחרי הקידוש החוצה ואחר כך חזר למקומו צריך לחזור ולקדש. ויש חולקים. ולכתחילה יש להזהר בזה מאד, אבל בדיעבד לא יחזור לקדש.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאל את הרב