הלכה ליום ראשון ב' אדר תשע"ד 2 בפברואר 2014              

תאריך ההלכה: ב' אדר תשע"ד 2 בפברואר 2014

קטגוריה: ברכות


שאלה: האם יש לענות ברוך הוא וברוך שמו לאחר הזכרת שם ה' בקידוש ובהבדלה?

תשובה:  בהלכה הקודמת, ביארנו את עיקר הטעם של עניית "ברוך הוא וברוך שמו" בשעה ששומעים שם ה', שכך נהג רבינו הרא"ש, שבכל פעם שהיה שומע שם שמים בברכות, היה עונה ברוך הוא וברוך שמו, וביארנו, שאף על פי שמצוה לענות ברוך הוא וברוך שמו, מכל מקום, מכיון שאין זה חיוב גמור, אין לענות ברוך הוא וברוך שמו באמצע פסוקי דזמרה וכדומה. ואף על פי שלענין עניית אמן על הברכות, אנו נוקטים שיש לענות אמן גם כאשר הוא עומד באמצע פסוקי דזמרה, מכל מקום, דין עניית ברוך הוא וברוך שמו, הוא שונה בתכלית, מכיון שאינו חיוב גמור, ולכן אין להפסיק באמצע פסוקי דזמרה לצורך עניית ברוך הוא וברוך שמו.
 
ברוך הוא וברוך שמו בברכות שיוצאים בהם ידי חובה 
הגאון מהר"ש אבוהב, בשו"ת דבר שמואל, כתב: "ומכבר הזהרתי את החברים, שמנהג הרא"ש הנזכר (לענות ברוך הוא וברוך שמו), אינו אלא דוקא בברכה שאין השומע חייב בה, אבל כשמתכוין השומע לצאת ידי חובה, וגם המברך מכוין להוציאו ידי חובה (כגון בברכות הקידוש, וקריאת המגילה וכדמה, שאז יוצאים ידי חובת הברכה בשמיעה בלבד מפי המברך), אינו רשאי להפסיק באמצע הברכה באמירת ברוך הוא וברוך שמו, שמכיון שהשומע כעונה, כשמפסיק באמצע הברכה לענות ברוך הוא וברוך שמו, הרי הוא כמו שמפסיק באמצע הברכה עצמה". עד כאן דבריו.
 
וביאור הדברים, שהרי הדבר פשוט, שכאשר יוצא אדם ידי חובת ברכה בשמיעה בלבד, הרי הוא כמו שמברך בעצמו. ולכן, אם דיבר באמצע הברכה, אף על פי שענה אחר כך "אמן", לא יצא ידי חובתו, שהרי הוא כמו שיברך אדם בעצמו, ויאמר "ברוך אתה ה' ברוך וברוך שמו אלקינו מלך העולם" וכו'. שבזה בודאי לא יצא ידי חובתו. וכדברי רבינו הדבר שמואל, פסקו עוד רבים מרבותינו הפוסקים.
 
ואמנם, יש מקצת מעדות ישראל, שנהגו לענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכה שיוצאים בה ידי חובה, כגון בברכת הקידוש, אמנם על כך כבר כתב הגאון רבי דוד פארדו זצ"ל, בזו הלשון: ומעיד אני עלי, כי כדברי מרנא ורבנא פאר הדור חסידא קדישא מהר"ש אבוהב שהנ"ל, כן שמעתי מהגאון גם מהרב הגאון החסיד רבי אברהם דוד פאפו, שכן קיבל מאביו ז"ל, שכן קיבל מהגאון איש האלהים הרמ"ז (רבינו משה זכות) זצוק"ל. וכך היא הסכמת רוב הפוסקים, שאין לענות ברוך הוא וברוך שמו על הזכרת ה' בברכות שיוצאים בהם ידי חובה, כגון ברכות הקידוש וההבדלה.
 
לכן להלכה, מצוה רבה, על כל מי שנשאה אותו רוח טהרה, להזהר שלא לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות שהוא יוצא בהן ידי חובה. ואף אם נהג עד היום לענות תמיד ברוך הוא וברוך שמו, נכון שיעזוב מנהגו בזה, ויזהר לחוש לנפשו לדברי הפוסקים המזהירים שלא לעשות כן.
 
מנהג מרוקו
אמנם, רבים מבני מרוקו עומדים על מנהגם בזה, שבהרבה מקומות במרוקו נהגו לענות ברוך וברוך שמו על כל הברכות. ודעתו של מרן רבינו הקדוש זצ"ל (הכ"מ) לא היתה נוחה כלל ממנהג זה, שלדעתו לא הונהג על פי דעתם של רבני מרוקו, רק המון העם החלו לנהוג כך מעצמם. ואפילו אם נאמר שכך היתה דעת כמה מחכמי מרוקו, מכל מקום בענין כזה שרוב ככל הפוסקים סוברים שאין לענות ברוך הוא וברוך שמו, כתב שעלינו לתפוס את דבריהם עיקר להלכה, ולבטל מנהג העונים בכל ברכה וברכה.
 
אולם לעומתו, קם הגאון, צדיק ועניו, רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, והחזיק בכל כחו לחזק מנהג מרוקו בזה, ובמשך שנים התקיים משא ומתן בינו לבין מרן רבינו זצ"ל בנדון זה, ומרן זצ"ל השיב על כל טענותיו בדבר זה. והגר"ש משאש לא קיבל את דעתו, והחזיק בכל עוז במנהג עדתו, וסירב לבטלו בכל תוקף. ואחריו קמו עוד מרבני מרוקו, וכתבו לחזק מנהגם בטענות שונות, ועל כן המחלוקת בעינה עומדת עד עצם היום הזה. וחלילה לעורר מחלוקות וויכוחים על ענינים כגון אלה, שאינם מעיקרי הדת, והתועלת מן המחלוקת רחוקה, וההפסד קרוב.
 
ולסיכום: אין לענות ברוך הוא וברוך שמו, על ברכה שיוצאים בה ידי חובה, כגון ברכת הקידוש וההבדלה וברכות קריאת המגילה וכדומה.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

האם כשאיני חפץ לצאת ידי חובת הבדלה בבית הכנסת, עלי לענות ברוך הוא וברוך שמו על ההבדלה כדי שיהיה ניכר שאיני רוצה לצאת ידי חובה?
האם המברך על היין בהבדלה טועם בעצמו מהיין?
האם אשה יכולה לעשות הבדלה לעצמה ולברך את כל הברכות לעצמה? כ"ח אב תשס"ט / 18 באוגוסט 2009

גם בלא אמירת ברוך הוא וברוך שמו, כל שמכוין שלא לצאת ידי חובה, אינו יוצא ידי חובה בהבדלה. וברור, שמכיון שאינו חפץ לצאת ידי חובה, צריך שיענה ברוך הוא וברוך שמו.
המברך בורא פרי הגפן צריך לטעום מהיין.
אשה יכולה לעשות לעצמה הבדלה כפי שהאנשים עושים הבדלה.

דבריכם הכתובים כאן מסלפים ביודעין את האמת לגבי יהדות מרוקו המפוארה מכל.
מצוה עלינו לנהוג כמנהג אבותינו שקיבלו מאבותיהם שקיבלו ממרן בית יוסף, שחובה עלינו לפאר ולהלל את שם ה' בכל אימת שאנו שועמים את הברכה. ולכן אל נא תנסו להסיט אותנו ממנהגינו, ואל תהלכו עלינו אימה ופחד, בייחוד לקראת הימים הנוראים שבהם אנו עם ישראל נותנים את הדין על מעשינו. 

כמי שכבר כתב לכם בנושא זה, הרי שאתם עושים עוול גדול, ומתעלמים מגדול הפוסקים וחסיד הדור רבי שלום משאש זצוק"ל כמו בן משפחתו הרב הגאון המופלא רבי יוסף משאש זצוק"ל. 

עליכם לחזור בדבריכם, כי אלה אינם דברי אלוקים חיים, אנו נמשיך לנהוג כמנהג אבותינו, למרות כל הפסיקות דאז ודהיום. ועוד טעות גדולה בידכם, לא מקצת מקהילות מרוקו, אלא כל קהילות מרוקו נהגו ונוהגים לשמחתי הרבה, לנהוג כך, עד עצם היום הזה. ויבואו על הברכה אלה שנוהגים כך. 

מאוד ממליץ לכם לשם האיזון להביא את מאמרו של הרב אלחר משלומי אודות הסוגייה הזו בהסתמכו על גדול הדור רבי שלום משאש זצוק"ל.
 
כל אלה הנוהגים אחרת מבני עדתנו המפוארה, חוטאטים לאבותיהם ונוטשים את תורת אמם, וזה עוול גדול. כ"ז אב תשס"ט / 17 באוגוסט 2009

שלום רב!

לגבי מנהג מרוקו. לפי הידוע לנו, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, אומר שלא בכל המקומות במרוקו נהגו כן. ובאמת שאין זה משנה אם נהגו כן בכל מקום או רק במקצת מקומות, כי לדעת רבינו שליט"א, שאנו כותבים את ההלכות לפי פסקיו, יש לשנות את המנהג בזה. וכן הורה בפשיטות הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג שליט"א, בהסכמתו לספר יפה שעה. שאף בני מרוקו צריכים לשנות מנהגם בזה. וכן פסק הגאון רבי משה פינשטיין, וכתב גם שלא יוצאים ידי חובה אפילו בדיעבד אם עונים ברוך הוא וברוך שמו. ולא בכל דבר אנו הולכים אחר המנהג, במקום שיש בעיה הלכתית עם המנהג, ובודאי שמשקל הדברים, כלומר, אמירת ברוך הוא וברוך שמו, שאינה חיוב, כנגד חשש שלא יוצאים ידי חובת הברכה כלל, לפי דברי כמה פוסקים, מביא לידי מסקנה שראוי לעזוב מנהג כזה שמכניס בחינם לידי מחלוקת הפוסקים. וכחו של המנהג אמנם גדול, אך אינו גדול יותר מכללי הוראה ודיעה מכרעת בתורה. ואין זה נכון כלל שבכל מקום נתאמץ ליישב מנהגים בדברים שאינן גופי תורה ובמקום שיש לתלות שהמנהג אינו נכון כל כך להלכה, וכפי שכתב מרן שליט"א בספרו חזון עובדיה.

ומכל מקום, אנו לא אחראים על שום אדם, ומותר לכל אדם לומר דעתו בתורה, ולא מפני כך נהיה ח"ו אויבים זה לזה, ולא מפני כך יש לומר עלינו שאנו מסלפים וכו', במקום שלא סילפנו חלילה דבר, ואף אנו כתבנו שהממשיך במנהג זה אינו עושה איסור וכו'. ואם כן מדוע כבודו כל כך קצף על דברינו, והלא כך היא דרכה של תורה?

בברכת התורה ובכבוד רב,
הלכה יומית.  

שאל את הרב