שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
י"ט שבט תשע"ז / 15 בפברואר 2017

אם יש זמן רק לאחד מהדברים, כלומר, או חזרת הש"ץ או תחנון, אז יש להעדיף חזרת הש"ץ, שהיא תקנת חכמים. מה שאין כן התחנון שאינו חובה כל כך כמו שכתבו הגאונים שהובאו בדברי הטור בסימן קלא. וביחוה דעת שציינתם (ח"ב סימן ח), כוונתו באופן שחזרת התפלה לא עושים, ורק נותר מעט זמן, אז אם יוכלו יאמרו גם הוידוי, ואם לא יוכלו יאמרו רק את סיום התפלה מאשרי יושבי ביתך, ובא לציון וקדיש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סדר תפילת הפועלים

בהלכה הקודמת ביארנו כי לכתחילה אין להתפלל שחרית לפני הנץ החמה, שהוא זמן הזריחה. אך אנשים שהם פועלים, ומוכרחים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, כך שאין להם כל אפשרות להתפלל לאחר הנץ החמה, יש להקל להם להתפלל החל מזמן עלות השחר, שהוא כשבעים ושתים דקות "זמניות" לפני הנץ החמה. וכפי שביארנו. ומכיון שרבים שואלים על כך, אנו מבארים בדיוק כיצד יש לנהוג במקרה שהשעה דחוקה כנ"ל.

הנה ברור הדבר, שמבחינה מציאותית אי אפשר לעמוד ולהתפלל את תפילת העמידה של שחרית מיד לאחר עלות השחר, שהרי צריך אדם להניח תפילין ולקרוא פסוקי דזמרה וקריאת שמע לפני התפילה, ומצות קריאת שמע ותפילין אף הן לא הגיע זמנם עד עלות השחר. נמצא אם כן שעד שיתחיל האדם את התפילה, לא יוכל להתפלל שחרית עד כחצי שעה לאחר עלות השחר. ויש אנשים שדבר זה הוא בגדר בלתי אפשרי עבורם, ובפרט בימות החורף שזמן עלות השחר הוא מאוחר. ולכן כתב מרן הרב זצ"ל כיצד ינהגו אנשים אלה, המוכרחים להתפלל בשעה מוקדמת יותר.

עליהם להגיע לבית הכסת כתשעים דקות קודם הנץ החמה, ואז יתחילו לקרוא את הקרבנות ופרשת העקדה כנהוג. באופן שיתחילו באמירת "ברוך שאמר" מיד אחרי עליית עמוד השחר. (שהרי אסור להתחיל בברכת "ברוך שאמר" לפני עלות השחר). וכאשר יסיימו את ברכת "ישתבח", (שבינתיים עברו לא פחות משש דקות אחרי עלות השחר), יתעטפו בטלית ויניחו תפילין בברכותיהן. ואחר כך יאמר השליח ציבור קדיש וברכו את ה' המבורך. ואז יתחילו בברכת "יוצר אור" והלאה עד לתפילת העמידה.

וכאשר יגיעו הציבור לתפילת העמידה, יתחיל מיד השליח ציבור את תפילת העמידה בקול רם, ויתפלל רק את שלושת הברכות הראשונות, כולל הקדושה, והציבור יתפללו עמו מילה במילה. ואחר כך יסיימו את התפילה בלחש. ולא יחזור השליח ציבור על התפילה, מפני שזמנם של הפועלים קצר שהם ממהרים למלאכתם. ואם יש להם עוד מעט פנאי, יאמרו וידוי, וי"ג מידות, ונפילת אפים ("לדוד אליך ה'" וכו'). ואם אין להם פנאי, ידלגו את אמירת הוידוי ונפילת אפים, ויאמרו מיד חצי קדיש, ואשרי, ובא לציון, וקדיש תתקבל. ויחלצו את הטלית והתפילין תוך כדי אמירת שיר של יום ועלינו לשבח. ויצאו לעבודתם.

ובימי שני וחמישי שהזמן מצומצם, יש להעדיף את קריאת התורה, מאשר לקרוא את הוידוי והתחנונים שאנו מוסיפים בשני וחמישי.

ומובן מאליו שאם יש להם עוד מעט פנאי, כפי שמצוי בדרך כלל, יתפללו ככל ישראל עם חזרת התפילה על ידי השליח ציבור, וכן ישלימו במידת האפשר את כל שאר התפילה.

תאריך השאלה:
ט"ז שבט תשע"ז / 12 בפברואר 2017

אנו לא שמענו כן, אמנם שמענו שלא היה מדקדק כל כך על זמן הנץ, אבל מאידך גיסא, היה מחשב את זמן הנץ לפי הנץ הנראה, שלפעמים הוא בהפרש של עשר דקות ואף יותר מזמן הנץ שבלוחות. כן אין בידינו להקל יותר מהזמן שכתוב בלוחות. (שמרן זצ"ל אמר לנו שיש מקום לדעת הסוברים כן).

תאריך השאלה:
כ"ז טבת תשע"ז / 25 בינואר 2017

בילקוט יוסף סימן ה הביא תשובת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שכתב שאין לומר את האותיות ממש, אלא יאמר יו"ד ק"י בוא"ו ק"י.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הזכרת שם ה' במדרשי חז"ל ובתלמוד

שאלה: הלומד גמרא, או מדרשי חז"ל, ונמצאים שם פסוקים וברכות שיש בהם הזכרת שם ה', האם מותר לו להזכיר שם ה' כדרך קריאתו, או עליו לכנות ולומר "השם"?

תשובה: הנה בשאלה זו דן מרן זצ"ל בספרו שו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן יג), ולהלן נביא את עיקרי דבריו.

בבריתא במסכת ברכות (כב.) שנינו, לגבי אדם טמא (שהוא בעל קרי, ואסור לו להזכיר שם שמים עד שיטבול, שכך היה הדין בזמן חז"ל, אבל בזמנינו מותר לבעל קרי ללמוד ולברך ולהתפלל). "רבי נתן בר אבשלום אומר, מותר לבעל קרי ללמוד תלמוד, ובלבד שלא יאמר את האזכרות (את שם ה') הנזכרים בתלמוד".

ומכאן יש ללמוד לענין שאר בני אדם, שמותר להם להזכיר את שם ה' בלימוד בגמרא וכדומה, שהרי לא אסרו כן אלא לאדם טמא, אבל סתם אדם, לא אסרו עליו לעשות כן.

וכן מצאנו להגאון רבי יעקב עמדין, שכתב, ראיתי למלמדי תינוקות שהיו מקפידים על תלמידיהם שלא יזכירו שם ה' בקריאתו דרך הלימוד בש"ס, מפני שהיו סבורים שיש בזה חשש להזכרת שם לבטלה, ויהיו עוברים (עבירה) משום (מה שנאמר) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא", אבל באמת טעות הוא בידם, ומעולם לא ראיתי לרבנן קשישאי (הרבנים הזקנים) שיקפידו כל כך. וזכורני כי בהיותי קטן, והיינו גורסים בתלמוד בפני מר אבי הגאון (גדול הדור החכם צבי) זצ"ל, וכשהיינו מגיעים לפסוקים שבתלמוד, והיינו קוראים שם ה' בכינוי, ולא כקריאתו, היה גוער הגאון במי שקורא כך, והורה לנו לקרוא שם ה' כקורא בתורה. והביא ראיה לזה מהגמרא (ברכות כב ע"א) הנ"ל, שמבואר בפירוש שדוקא לבעל קרי בזמנם היו אוסרים שיזכיר השם כקריאתו, אבל לשאר בני אדם מותר. והביא מרן זצ"ל שכן כתבו עוד מרבותינו האחרונים.

אולם כל זה דוקא לגבי פסוקים שבמדרשים וכדומה, שאז מותר להזכיר את שם ה' בדרך הקריאה, אבל כאשר מוזכר בגמרא נוסח ברכה ממש, כגון, "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם" וכו', אסור להזכיר את שם ה', שהרי זו ברכה לבטלה. וכן כתב בפירוש רב נחשון גאון, שאם אומר דרך לימודו, שם ה' כקריאתו בנוסח ברכה שנזכרה בתלמוד, הרי הוא כמוציא שם שמים לבטלה, שעובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.

ולפיכך לסיכום: כאשר נתקל אדם בפסוק, תוך כדי לימודו באיזה ספר, עליו להזכיר את שם ה' בקריאתו בפסוקים. וכן הדין כאשר נתקל במחצית פסוק, כל שיש לדברים משמעות, מותר לו להזכיר את שם ה' כקריאתו. אולם כאשר נתקל בנוסח ברכה המובא באיזה ספר, אסור לו להזכיר את שם ה' בברכה, שהרי זו ברכה לבטלה. וסיים מרן זצ"ל את תשובתו: ויהי רצון שיקויים בנו הפסוק: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

תאריך השאלה:
י"ד טבת תשע"ז / 12 בינואר 2017

אין להתחיל לומר ברוך שאמר לפני עלות השחר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סדר תפילת הפועלים

בהלכה הקודמת ביארנו כי לכתחילה אין להתפלל שחרית לפני הנץ החמה, שהוא זמן הזריחה. אך אנשים שהם פועלים, ומוכרחים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, כך שאין להם כל אפשרות להתפלל לאחר הנץ החמה, יש להקל להם להתפלל החל מזמן עלות השחר, שהוא כשבעים ושתים דקות "זמניות" לפני הנץ החמה. וכפי שביארנו. ומכיון שרבים שואלים על כך, אנו מבארים בדיוק כיצד יש לנהוג במקרה שהשעה דחוקה כנ"ל.

הנה ברור הדבר, שמבחינה מציאותית אי אפשר לעמוד ולהתפלל את תפילת העמידה של שחרית מיד לאחר עלות השחר, שהרי צריך אדם להניח תפילין ולקרוא פסוקי דזמרה וקריאת שמע לפני התפילה, ומצות קריאת שמע ותפילין אף הן לא הגיע זמנם עד עלות השחר. נמצא אם כן שעד שיתחיל האדם את התפילה, לא יוכל להתפלל שחרית עד כחצי שעה לאחר עלות השחר. ויש אנשים שדבר זה הוא בגדר בלתי אפשרי עבורם, ובפרט בימות החורף שזמן עלות השחר הוא מאוחר. ולכן כתב מרן הרב זצ"ל כיצד ינהגו אנשים אלה, המוכרחים להתפלל בשעה מוקדמת יותר.

עליהם להגיע לבית הכסת כתשעים דקות קודם הנץ החמה, ואז יתחילו לקרוא את הקרבנות ופרשת העקדה כנהוג. באופן שיתחילו באמירת "ברוך שאמר" מיד אחרי עליית עמוד השחר. (שהרי אסור להתחיל בברכת "ברוך שאמר" לפני עלות השחר). וכאשר יסיימו את ברכת "ישתבח", (שבינתיים עברו לא פחות משש דקות אחרי עלות השחר), יתעטפו בטלית ויניחו תפילין בברכותיהן. ואחר כך יאמר השליח ציבור קדיש וברכו את ה' המבורך. ואז יתחילו בברכת "יוצר אור" והלאה עד לתפילת העמידה.

וכאשר יגיעו הציבור לתפילת העמידה, יתחיל מיד השליח ציבור את תפילת העמידה בקול רם, ויתפלל רק את שלושת הברכות הראשונות, כולל הקדושה, והציבור יתפללו עמו מילה במילה. ואחר כך יסיימו את התפילה בלחש. ולא יחזור השליח ציבור על התפילה, מפני שזמנם של הפועלים קצר שהם ממהרים למלאכתם. ואם יש להם עוד מעט פנאי, יאמרו וידוי, וי"ג מידות, ונפילת אפים ("לדוד אליך ה'" וכו'). ואם אין להם פנאי, ידלגו את אמירת הוידוי ונפילת אפים, ויאמרו מיד חצי קדיש, ואשרי, ובא לציון, וקדיש תתקבל. ויחלצו את הטלית והתפילין תוך כדי אמירת שיר של יום ועלינו לשבח. ויצאו לעבודתם.

ובימי שני וחמישי שהזמן מצומצם, יש להעדיף את קריאת התורה, מאשר לקרוא את הוידוי והתחנונים שאנו מוסיפים בשני וחמישי.

ומובן מאליו שאם יש להם עוד מעט פנאי, כפי שמצוי בדרך כלל, יתפללו ככל ישראל עם חזרת התפילה על ידי השליח ציבור, וכן ישלימו במידת האפשר את כל שאר התפילה.

תאריך השאלה:
י"ד טבת תשע"ז / 12 בינואר 2017

ההיתר לאפשר לעיור לעלות לתורה, אינו פשוט, וכפי שכתבנו, לדעת מרן השלחן ערוך אין לנהוג כן. והטעם שמיקלים בזה למעשה, הוא משום עוגמת נפש של העיור, שאם לא יעלו אותו לתורה הוא מצטער. ולכן אנו סומכים בדוחק על דברי הפוסקים הראשונים שכתבו שעיור יכול לעלות לתורה. לכן, עיקר הדין הוא כפי שכתב בילקוט יוסף, וכפסק מרן השלחן ערוך, שעיור לא יעלה לתורה. אבל במקום שיש בזה משום עוגמת נפש, יש להעלותו. וכן נוהגים. וגם אנו כתבנו את הדין כפי שיש להנהיג למעשה בבתי כנסת. שאין למנוע מהעיור לעלות לתורה. ובפרט בשמחת תורה וכדומה, וכפי שכתב בילקוט יוסף. ולכן למעשה, אתה שהנך עיור, אתה רשאי אם תרצה לעלות לתורה, לכל הפחות בשמחת תורה. ותוכל לסמוך על הגאון משאת בנימין שנהג כן בעצמו למעשה. ולעתיד לבוא, יבוא משיח צדקינו, ואז כל החולים יתרפאו, כמו שמפורש בגמרא במסכת סנהדרין דף צא עמוד ב, שלעתיד לבוא ה' יתברך ירפא את כל החולים, כמו שנאמר, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא. כשם שה' יתברך יחיה את המתים, כך ירפא את החולים. ולכן גם אתה, בעזרת ה' במהרה כשיבוא משיח צדקינו, תראה בשתי עיניך, ותזכה לשכר טוב על מה שנמנעת כל ימיך בעולם הזה מלהסתכל בדבר אסור, ותקבל שכר טוב על צערך במה שלא ראית במשך שנים, ואשריך שאתה עוסק בתורה, תעלה ותצליח בכל מעשיך,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם עיור יכול לעלות לתורה?

תשובה: העולה לתורה, ומברך לפני ואחרי הקריאה, עליו לקרוא בעצמו בתורה. ואם הוא אינו רוצה לקרוא בעצמו בתורה לפני הציבור, מפני שאינו בקי בטעמי המקרא וכדומה, השליח ציבור קורא בתורה, והעולה לתורה חייב לקרוא ביחד איתו בלחש את כל הפסוקים.

ומעתה לגבי השאלה שלפנינו. הנה אדם שהוא עיור, הרי הוא אינו יכול לקרוא בתורה בעצמו, מפני שהוא אינו רואה את הספר תורה. וכן דעת הרבה מרבותינו הראשונים, שפסקו שמטעם זה, אין להעלות אדם עיור לתורה. וכן מרן השלחן ערוך (סימן קלט סעיף ג) פסק שמן הדין אין להעלות אדם עיור (סומא) לתורה.

לעומת זאת לדעת רבינו בעל האשכול, ניתן להעלות עיור לתורה, מפני שהעיור יכול לצאת ידי חובת הקריאה, כשהוא שומע אותה מפיו של השליח ציבור. אולם כאמור, מרן השלחן ערוך פסק כדעת הפוסקים האסורים על עיור לעלות לתורה.

והנה לכאורה, מאחר וקבלנו עלינו את הוראות מרן השלחן ערוך, אם כן אין להעלות עיור לתורה, הלכה למעשה. אולם בשו"ת משאת בנימין (סימן סב) להגאון רבי בנימין סלניק, שחי סמוך לזמן מרן השלחן ערוך, כתב לדון בזה, מאחר ולעת זקנתו, הגאון בעל משאת בנימין בעצמו, נעשה עיור, (כי "חשכו הרואות בארובות", כלומר העיניים), והוא בתשובתו, הביא את דברי מרן השלחן ערוך, והשיג עליהם, וערך את דבריו בסגנון מליצי, ונביא מקצת מהם:

"בענין אם סומא יכול לעלות ולקרות בתורה, המאסף לכל המחנות, הגאון והמופלג בדורו מוהר"ר יוסף קארו נשמתו עדן, בספר הבית יוסף שלו, ליקט ואסף לכל הדעות, ושקל וערך, והעלה לאיסורא, שאינו רשאי לעלות לתורה בין המנויים, ואני אמרתי, כי זה עתה לעת זקנתי חשכו הרואות בארובות, ותכהנה עיני מראות, ולפי אשר עלתה במחשבה של הרב ז"ל, לגרשני מלהסתפח בנחלת ה' ותורת אמת חיי עולם, לבלתי אחשב במספר המנויים לעלות, ולכן אמרתי וגמרתי בלבי חלילה לי מלעזוב את דרך עץ החיים ומלאחוז בענפיה, אהבתי זאת התעודה מימי קדם קדמתה, משפטה ודתה, וגם לעת זקנתי בל אשליכה, ובה אתהלכה, ואפתח בדבר הלכה, לראות על מה עשה לי הרב ככה"...

ובסיכום כתב, שלא שמענו לדברי מרן השלחן ערוך בדין זה. וכן הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים (סימן יא) כתב שבאיזמיר, אף על פי שנהגו בכל הדינים כדברי מרן השלחן ערוך, מכל מקום בענין זה לא נהגו כדעת מרן, והיו מעלים עיור לתורה. וכן האריכו בזה עוד מגדולי הפוסקים.

ולמעשה, העיד הגאון הראשון לציון מהר"ר יצחק יוסף שליט"א, שבצעירותו ראה בעיניו, שהיה חזן אחד, ושמו ר' מרדכי חלפון ז"ל, שהיה נעים זמירות ישראל, והיה הולך ברגל ביום השבת, כדי לשמוע את מרן זצ"ל מקריא את ברכת הכהנים בנעימה, והוא היה עיור בשתי עיניו. ומרן זצ"ל היה מעלה אותו לספר תורה, והיה סומך על דברי בעל האשכול שהזכרנו, מפני שהדבר עלול לגרום לאדם שאינו רואה בשני עיניו, לעגמת נפש עצומה. וידוע, שמי שסובל ואינו רואה בעיניו, הרי זה אחד הדברים הקשים ביותר לאדם, וממילא הוא נעצב אל לבו מאד, ואסור לנו להחמיר עליו שלא להעלותו לתורה, אלא נוכל לסמוך על דברי בעל האשכול. וכן נוהגים בבתי מדרשות הנוהגים על פי פסקי מרן הקדוש זצ"ל, שאף על פי שכמעט בכל דבר אין אנו זזים מפסק מרן השלחן ערוך, מכל מקום בענין זה, הנוגע לכבודו של העיור, ולשמחו מיגונו, מאחר ויש לנו את בעל האשכול לסמוך עליו, ובהצטרף דעת פוסקים אחרים כפי שהזכרנו, העיקר שיש להקל בדבר, ומעלים את העיור לתורה. ובפרט ביום שמחת תורה, שכל הציבור עולה לתורה, שאז יש להקל בדבר יותר.

תאריך השאלה:
כ' כסלו תשע"ז / 20 בדצמבר 2016

מרן זצ"ל כתב בזה בחזון עובדיה פסח ובחזון עובדיה ימים נוראים. אך שם לא כתב שאין לומר לשם יחוד, רק הביא דברי הרבה פוסקים שסוברים שאין לאומרו. והוא זצ"ל היה אומר לשם יחוד לפני ספירת העומר, ועוד פעמים בודדות. אבל לפני התפלה אמר בפירוש שאין אנו אומרים לשם יחוד.

תאריך השאלה:
י' כסלו תשע"ז / 10 בדצמבר 2016

יש לעשות תחילת לצד שמאל, ואחר כך לימין ואחר כך לאמצע.

תאריך השאלה:
ו' כסלו תשע"ז / 6 בדצמבר 2016

יהודי שמשתמש ממכשיר שמראה לו את התפלה, והוא מכוין את המכשיר למצב טיסה, רשאי להתפלל מתוכו. ואם מדובר במכשיר האסור על פי ההלכה, אין להתפלל ממנו, כי אין קטגור נעשה סנגור.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


להחזיק משהו בשעת התפלה

שאלה: האם מותר להחזיק בשעת התפלה את הטלפון הסלולרי?

תשובה: במסכת ברכות (דף כג:) תנו רבנן: לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל". כלומר, אין להתפלל את תפלת העמידה, בשעה שאוחז בידו תפילין או ספר תורה, משום שהוא טרוד במחשבתו בשעה שמחזיק חפצים אלה, שלא יפלו מידו. ובגמרא, אמר שמואל, סכין ומעות וקערה וכיכר, הרי אלו כיוצא בהם. כלומר, מה שאסרו להחזיק בידו תפילין או ספר תורה, אין הכוונה דוקא לחפצים אלה, אלא אפילו חפצים אחרים, כגון כיכר לחם או קערה, אסור להחזיק בשעת התפלה, משום שהאדם שומר עליהם וטרוד מפניהם, כדי שלא יפלו מידו.

ונחלקו רבותינו הראשונים, לגבי חפצים אחרים, שהאדם אינו מקפיד בכלל שמא יפלו, האם מותר להחזיק אותם בידו בשעת התפלה. ולמשל, אדם שהולך בדרך, ויש לו מטריה בידו, האם הוא רשאי לעמוד ולהתפלל כשהוא אוחז במטריה, או לא?

שלדעת רש"י, דוקא חפצים שהאדם מפחד שלא יפלו מידו, כגון תפילין, סכין, כיכר לחם וכיוצא בזה, אסור להחזיק אותם בשעת התפלה, אבל חפצים שלא איכפת לאדם מהם, מותר להחזיקם בידו. אבל רבינו יונה הביא שיש מפרשים, שאסור להחזיק בידו שום דבר בשעת התפלה, ומה שאמר שמואל בגמרא "סכין, מעות, קערה וכיכר", כל אלה הם דוגמא בלבד. ומדברי מרן הבית יוסף, וכן בשולחן ערוך (סימן צו) משמע שהלכה כרש"י, שדוקא חפץ שהאדם מקפיד שלא יפול מידו, אסור להחזיק בשעת התפלה, אבל דברים אחרים, כגון מטריה, מותר.

ולענין טלפון, נראה שמלבד מה שכל אדם חושש ומקפיד שהטלפון לא יפול מידו, כדי שלא יתקלקל, יש בהחזקת הטלפון איסור נוסף, משום שהוא גורם להסחת הדעת למעלה מדברים אחרים, ובפרט בשעה שהוא פועל, והמתפלל עלול לקבל שיחת טלפון בשעת התפלה, ועל ידי כן תתבטל כוונתו, וזהו מנהג זלזול בתפלה, ולכן ברור שאסור להחזיק בשעת התפלה טלפון, ויש לכבותו ולהניחו בכיס או במקום אחר.

ומותר להחזיק בשעת התפלה את הסידור בידו, כיון שעושה כן לצורך התפלה. (מרן בשלחן ערוך סימן צו סעיף ב).

תאריך השאלה:
ט"ו חשון תשע"ז / 16 בנובמבר 2016

אין סתירה כלל. כתבנו, שמרן ז"ל היה נוטל שלא מתוך כלי, אלא מהברז, ושהיה נוטל שלוש פעמים לסירוגין, אבל היה עושה כן מהברז

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו – מנהג מרן זצ"ל

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם.

ומעיקר הדין, אין צריך ליטול ידיו ב"כלי" שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר בקומו משנתו, אלא די ברחיצת הידים בלבד. וכן משמע מדברי מרן השלחן ערוך. אולם יש אומרים שאף בנטילה זו צריך ליטול ידיו שלש פעמים, והביאו ראיה לדבריהם מדברי הזהר הקדוש. אולם מרן הרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סק"ו) דחה את הראיה, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחר שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד"א, "וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים". וכן דעת השל"ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך שאין חיוב בזה, אלא רחיצת ידים מן הברז פעם אחת גם כן מועילה לענין זה.

ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

ועתה עלינו לבאר, האם יש צורך ליטול ידיים מתוך "כלי" לאחר שעשה צרכיו, או שדי בשטיפת הידיים מהברז?

כי הנה ה"אליה רבה" כתב בשם מהר"ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך כלי, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה'). וזהו אף לדברי מרן החיד"א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש מי שכתב שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסה להביא ראיות לדבריו. אולם לא עמדו דבריו וכל ראיותיו, ולא הסכימו עמו גדולי הדור. (ראה בשו"ת שמע שלמה ח"ב סי' א). גם הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א, העיד שמנהג אביו הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, היה שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא. וכן כתב הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן מנהג הגאון רבי שלום הכהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנוטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום אינו מדקדק ליטול מתוך כלי.

על כן להלכה, מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

תאריך השאלה:
ט"ו חשון תשע"ז / 16 בנובמבר 2016

יוכל להמתין עם ברכת אשר יצר, כדי לברך אותה לאחר מכן בסמיכות עם ברכת אלהי נשמה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו – מנהג מרן זצ"ל

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם.

ומעיקר הדין, אין צריך ליטול ידיו ב"כלי" שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר בקומו משנתו, אלא די ברחיצת הידים בלבד. וכן משמע מדברי מרן השלחן ערוך. אולם יש אומרים שאף בנטילה זו צריך ליטול ידיו שלש פעמים, והביאו ראיה לדבריהם מדברי הזהר הקדוש. אולם מרן הרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סק"ו) דחה את הראיה, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחר שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד"א, "וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים". וכן דעת השל"ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך שאין חיוב בזה, אלא רחיצת ידים מן הברז פעם אחת גם כן מועילה לענין זה.

ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

ועתה עלינו לבאר, האם יש צורך ליטול ידיים מתוך "כלי" לאחר שעשה צרכיו, או שדי בשטיפת הידיים מהברז?

כי הנה ה"אליה רבה" כתב בשם מהר"ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך כלי, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה'). וזהו אף לדברי מרן החיד"א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש מי שכתב שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסה להביא ראיות לדבריו. אולם לא עמדו דבריו וכל ראיותיו, ולא הסכימו עמו גדולי הדור. (ראה בשו"ת שמע שלמה ח"ב סי' א). גם הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א, העיד שמנהג אביו הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, היה שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא. וכן כתב הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן מנהג הגאון רבי שלום הכהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנוטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום אינו מדקדק ליטול מתוך כלי.

על כן להלכה, מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

תאריך השאלה:
י"א חשון תשע"ז / 12 בנובמבר 2016

בשלחן ערוך סימן רפב, מוכח מדברי הרמ"א שאין לעלות פעמיים לספר תורה. וכן כתב שם המגן אברהם בסעיף קטן יד. לכן אין לעלות לתורה פעמיים, ומכל מקום כתבו כמה פוסקים להקל בזה במקום צורך, כגון שיש רק כהן אחד בבית הכנסת, והעלוהו לעליית כהן, והוא רוצה לעלות לעליית מפטיר מפני שהוא יום פטירת אביו, או שרוצה לעלות ביום הכפורים למפטיר יונה, שאז יש להקל בדבר. אבל באופן כללי אין לעלות פעמיים באותה פרשה. ובודאי שאין להקל בזה בעליות רגילות שהשנייה אינה עליית מפטיר. 

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אפילו אם הכהן מאחר לבית הכנסת, יש להעלותו לעליית ראשון, ורק אם הוא מגיע ממש כשהתחילו לקרוא בתורה, וכבר עלה ישראל ואמר ברכו את ה' המבורך, אז אין להעלות את הכהן. 

ואם הרב של המקום רוצה לגדור גדר כדי שלא יאחרו לתפלה, ורוצה לעשות תקנה שמי שיאחר לא יעלו אותו לתורה, יתכן ויש בכוחו לעשות כן. ויש לעשות בזה שאלת חכם.

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אם הכוונה היא לצורך תפלות, אומרים את שם האם אף שהיא נפטרה. ואם הכוונה בהזכרת נשמות הנפטרים, אף שיש בזה מנהגים חלוקים, מנהגינו להזכיר לעולם רק את שם האם. וכן נהג מרן זצ"ל.

וכשמברכים בעליה לתורה, אפשר לומר את שם האב. אבל ברכה חשובה לרפואה וכדומה, מזכירים את שם האם

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אמירת יהיו לרצון האחרון, שלאחריה יצטרך לחזור ולהתפלל, זהו דוקא אם סיים את כל הפסוק עד "וגואלי".

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". ועתה עלינו לבאר ולשנן את הדין לגבי מי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה.

דין נשים בברכת השנים
יש להדגיש שאין חילוק בין אנשים לנשים בהלכות אלה. ואשה שהתפללה שחרית או מנחה או ערבית, ושכחה להזכיר גשמים, דינה כדין איש ששכח להזכיר גשמים.

השוכח להזכיר גשמים
בגמרא במסכת ברכות (כט.) אמרו, טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. כלומר, אם אדם טעה, ולא הזכיר בקשה על הגשמים בברכת השנים, דינו כדין מי שחיסר ברכה אחת מברכות התפילה, שאין תפילתו תפילה, ועליו לחזור ולהתפלל שנית אם סיים תפילתו בלא שאלת גשמים. וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה) ומרן השלחן ערוך (סימן קיז.)

אם נזכר ששכח באמצע התפלה
אולם אם נזכר ששכח לבקש על הגשמים לפני שסיים את ברכת השנים, כלומר שעדיין לא סיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", יחזור לתחילת ברכת השנים ("ברך עלינו", או "ברכנו" למנהג אשכנזים), ויתקן לומר את הנוסח שאנו אומרים בחורף.

ואם התחיל בחתימת ברכת השנים, כלומר שאמר, "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", ונזכר שלא ביקש על הגשמים, לא יוכל לחזור מיד לתחילת הברכה, שאז נמצא שהזכיר שם ה' לשוא. ולכן יאמר "למדני חוקיך", (שאז הזכרת ה' אינה לשוא, שהרי פסוק הוא בתהלים "ברוך אתה ה' למדני חקיך"), ויחזור לתחילת הברכה, ויבקש על הגשמים.

ואם נזכר אחר שסיים כבר את ברכת השנים, אבל עדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יזכיר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך בתפילתו. (וטוב שבברכת שמע קולינו יחזור ויאמר, ותן טל ומטר לברכה "על כל פני האדמה".

ואם סיים את ברכת השנים ונזכר שלא שאל טל ומטר, מבואר בגמרא, שאם נזכר לפני שהגיע לברכת "שומע תפילה", גם כן אינו חוזר להתפלל מראש התפילה, מפני שיכול לבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו שהיא כוללת את כל הבקשות בתפילה, ובכך יתקן את מה שהחסיר בתפילתו. והכוונה בזה, שבברכת שומע תפילה, לפני שיאמר "כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו', יאמר, "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", ובכך הוא מבקש על הגשמים. ואם נזכר שלא שאל טל ומטר אחרי שהתחיל כבר בחתימת ברכת שומע תפילה, כלומר שאמר, כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה'", יסיים מיד "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת ברכת שומע תפילה, ויבקש בברכתו על הגשמים.

ואם נזכר אחר שסיים את ברכת שומע תפילה לגמרי, אבל לא התחיל עדיין לומר "רצה ה' אלהינו בעמך ישראל", יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה", ואחר כך ימשיך בברכת "רצה".

ואם התחיל כבר בברכת "רצה", וכן אם נזכר באחת הברכות שלאחר מכן, או אפילו באמצע "אלוקי נצור", כל שעדיין לא אמר "יהיו לרצון" האחרון שלאחר אלוקי נצור, חוזר לברכת השנים, ושואל שם טל ומטר וממשיך בתפילתו משם על סדר הברכות.

אבל אם נזכר אחרי שסיים את אמירת יהיו לרצון שאחרי אלוקי נצור, שוב אין לו תקנה, ועליו לחזור לראש התפילה ולהתפלל שנית.

ולסיכום, מי ששכח לבקש על הגשמים בברכת השנים:

אם נזכר באמצע ברכת השנים, יחזור לראש הברכה ויאמר את הנוסח הנכון לימות הגשמים.

אם נזכר לאחר שכבר אמר את סיום הברכה "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש הברכה לומר אותה כתיקונה.

אם נזכר לאחר שסיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", ועדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יאמר מיד: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך "תקע בשופר גדול לחרותינו".

אם נזכר לאחר שהתחיל בברכת "תקע בשופר גדול", אז יבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו, כלומר, לפני סיום הברכה "כי אתה שומע תפלת כל פה", יאמר "ותן טל ומטר לברכה", וימשיך, "כי אתה שומע תפלת כל פה".

אם נזכר בסיום ברכת "שמע קולינו", כשאמר "כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה ה'", ועדיין לא אמר "שומע תפלה", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש ברכת שמע קולינו, ויזכיר "ותן טל ומטר לברכה".

אם נזכר לאחר שסיים לגמרי את ברכת "שמע קולינו", ועדיין לא התחיל באמירת "רצה", אז יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך באמירת "רצה".

אם נזכר לאחר שהתחיל רצה, יחזור לברכת השנים, ויאמר אותה כתיקונה, וימשיך אחריה את כל סדר התפלה, "תקע בשופר", וכו'.

אם נזכר אחר אמירת יהיו לרצון שאחרי "אלהי נצור" בסיום התפלה, עליו לחזור שוב לראש התפלה, ולהתפלל כראוי בתשומת לב, ולהזכיר שאלת גשמים כדת.


צפייה