שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
א' חשון תשע"ו / 14 באוקטובר 2015

מותר לשתות לפני ברכות השחר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ברכות השחר וברכות התורה לנשים

שאלה: האם נשים חייבות לברך את ברכות השחר?

תשובה: ברכות השחר, (הן הברכות המודפסות בתחילת הסידורים לפני תפלת שחרית), תקנו רבותינו לברכן בכל יום, משום שהן מתוקנות על סדר העולם והנהגתו, כמו ברכת פוקח עורים, שאנו מברכים על חוש הראיה, וכן הלאה, וכיון שאסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, חובה על כל אדם לברך ברכות אלו בכל יום. וברכות השחר, הן מברכת "אלקי נשמה", ועד לברכת "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ואחרי ברכות השחר אנו מברכים ברכות התורה.

ומבואר בתשובות הגאונים שגם הנשים חייבות לברך כל ברכות השחר, מפני שחיוב הברכות הללו אינו בכלל מצות עשה שהזמן גרמא. כלומר, אף על פי שהנשים אינן מצוות על דבר שהוא בקום ועשה והוא תלוי בזמן, כגון מצות נטילת לולב וכדומה. מכל מקום, ברכות השחר שאינן תלויות בזמן מסויים, עליהן לברך אותן גם הן.

ומה שתקנו רבותינו לברך בכל יום ברכת "שלא עשני אשה", טעם הדבר, כי האנשים מחויבים להודות לה' יתברך על שזיכה אותם לקיים את רוב מצות התורה, כי כל מצוה ומצוה היא זכות גדולה לאדם. אבל הנשים שאינן מחוייבות בחלק מהמצות כנודע, אינן מברכות ברכה זו, ועליהן לדקדק יותר מהאנשים במצוות שנצטוו בהן, ובפרט במצוות המיוחדות לאשה, נדה, חלה, והדלקת הנר. ואם יש לאשה בעל, עליה לעודדו שילמד תורה, שבזה נקשרת נשמתה בזכות גדולה של לימוד התורה, ואפילו אם בעלה מתרשל בלימודו, יש לה זכות בתורה יותר ממנו. וכן עליה לחנך את בניה לתורה ומצות.

וידוע מה שציוו חכמינו שיהיה האיש אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו. כי ברוח התורה הקדושה מעלת האשה יראת ה' אין קץ לערכה, ומזמור אשת חיל שנתקן לאשה יראת ה', אין כמותו בכל העולם לדבר בשבח של אשה. ומה שפטרה התורה את האשה מכמה מצות שהאיש מחוייב בהם, הוא מאיזה טעם שעלה במחשבה לפני ה' יתברך, ועל כל אדם לקבל את צווי ה' יתברך ולמלאת את יעודו בעולם כראוי. וכשם שאי אפשר שאדם מישראל יתלונן על כך שאין הוא כהן או לוי, אלא נאמר לו, קיים את יעודך כישראל כמצות אלקיך, כמו כן הנשים שאינן מצוות בכל המצות כמו האנשים, הוא בודאי מחמת איזה טעם שעלה במחשבה לפני ה' יתברך כאמור, ולא שייך על פי השכל הישר, גילוי של אי שביעות רצון על ענין זה. והמערער על זה לא בדעת ידבר. ובאמת שעל פי רוב אותם המנסים להשוות את האשה לאיש בגדרי קיום המצוות, אין יראת ה' בלבם, והמה טועים ומטעים ואחריתם עדי אובד.

ועל כן במקום ברכת שלא עשני אשה, תברך האשה "ברוך שעשני כרצונו", בלא שם ומלכות. אבל ברכת "שלא עשני גוי", וברכת "שלא עשני עבד", תברך האשה בשם ומלכות, שאין חילוק בינה לבין האיש בברכות אלה. ובמקום "עבד" תאמר "שפחה", ובמקום "גוי" תאמר "גויה". וכן פשט המנהג.

ברכות התורה, אינם כשאר ברכות השחר, שהרי ברכות השחר אינן מכוונות כנגד איזו מצוה, אלא הם שבח לה' על תיקון העולם. ועל כן מובן הדבר מדוע נשים חייבות בברכות השחר, לפי שברכות אלו הן ברכות השבח, ועל האשה לשבח לה' כמו האיש.

אבל ברכות התורה, הרי הן ברכות המצווה, כי תיקנום רבותינו על מצות תלמוד תורה. ומכיון שנשים פטורות מתלמוד תורה, לכאורה היה להן להמנע מלברך ברכות אלו, משום שכידוע לדעת מרן השולחן ערוך אסור לנשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן.

אולם מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שאף נשים מברכות ברכות התורה, משום שאף הן מצוות ללמוד תורה, כדי שידעו את ההלכות השייכות לכל אדם. כגון הלכות ברכות, והלכות שבת וכדומה, ולכן הן מברכות אף ברכות התורה, ויכולות לומר אשר קדשנו במצותיו "וצונו" על דברי תורה, משום שאף הן מצוות ללמוד תורה וכאמור.

ובהלכה הבאה יבואר בעזרת ה' עוד דין היוצא מדברים אלה, בענין זמן ברכות השחר.

תאריך השאלה:
כ"ד אלול תשע"ה / 8 בספטמבר 2015

תיקן הרב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בבית הכנסת שלו, שיפסיקו מעט לפני אמירת אשרי יושבי ביתך (שאחר החזרה), ואז הקהל כולו מתעטרים בתפילין של רבינו תם, וקוראים קריאת שמע (עד כימי השמים על הארץ). ואחר כך ממשיכים בסדר התפלה. (אביר הרועים חלק שני).

תאריך השאלה:
כ"ח אב תשע"ה / 13 באוגוסט 2015

מי שישן ולכן לא התפלל, אף על פי שיש פשיעה במה שלא דאג לכך שיהיה מי שיעיר אותו, בכל זאת לענין תפלת התשלומין נחשב לשוגג. אבל אם אדם ידע שזמן התפלה עומד לעבור, ובמזיד, מתוך רצון לעשות דבר אחר לא התפלל, הרי זה מעוות שאין לו תקנה, ואינו יכול להתפלל תפלת התשלומין.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המשך דיני תפילת התשלומין

בהלכות האחרונות דברנו על אדם ששכח להתפלל תפילה אחת, שהדין הוא שאדם זה צריך להשלים את אותה התפילה שלא התפלל, על ידי שבתפילה שאחריה יתפלל פעמיים תפילת שמונה עשרה, הראשונה לשם תפילת חובה, והשנייה לשם תפילת תשלומין.

נחלקו הפוסקים אם תפילת התשלומין חייבת להיות סמוכה ממש לתפילת החובה, שיש סוברים שצריך שתהא תפילת התשלומין סמוכה ממש לתפילת החובה, דהיינו שכשמסיים תפילת שמונה עשרה מיד חוזר ומתפלל תפילת התשלומין. ויש סוברים שאין צריך להסמיך התפילות זו לזו כלל, ולדבריהם בודאי שאדם ששכח להתפלל ערבית, או ששכח להזכיר יעלה ויבא בתפילת ערבית של חול המועד וכדומה, יכול להתפלל שחרית עם הציבור, ואחר תפילת שמונה עשרה יכול לומר "אשרי" ו"ובא לציון", ולסיים כל התפילה עם הציבור, ואחר כך עומד ומתפלל את תפילת התשלומין.

והגאון רבי דוד יוסף שליט"א כתב,שלכתחילה ראוי ונכון להתפלל תפילת התשלומין מייד אחרי תפילת החובה, בלא שיפסיק ביניהן כלל, ולכתחילה צריך שיסמוך תפילת התשלומין לתפילת החובה ממש, ואף לא ימשיך באמירת "אשרי ו"ובא לציון" ושאר התפילה בין התפילות, ובודאי שלא יפסיק בינהן באכילה או בעסקיו, אלא יזדרז להתפלל מייד תפילת התשלומין. ומכל מקום בדיעבד אם הפסיק בין התפילות, בין אם הפסיק באמירת "אשרי" וכו' ובין אם הפסיק באכילה וכדומה, צריך מייד להפסיק בעיסוקו ולהתפלל תפילת התשלומין, ויעשה קודם לכן תנאי של נדבה, ויאמר: "אם אני חייב לחזור, תהיה תפילה זו לתפילת חובה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפילה זו תפילת נדבה."

ומכל מקום כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שמי שמתפלל שחרית או מנחה עם הציבור וצריך להתפלל תפילת תשלומין, רשאי לשמוע חזרת התפילה מפי השליח ציבור, ורק לאחר מכן לעמוד לתפילת התשלומין, משום שחזרת השליח ציבור אינה נחשבת להפסק כלל.

לא תיקנו חכמים תפילת תשלומין, אלא רק למי שלא התפלל בשגגה, אבל אם לא התפלל במזיד ובשאט נפש, הרי זה בכלל מעוות לא יוכל לתקון, ואין לו תשלומין.

תאריך השאלה:
ל' סיון תשע"ה / 17 ביוני 2015

אינה חייבת לעמוד בקדישים, והאשה אינה כורעת בקדישים, כשם שהאיש אינו כורע, ורק מי שאומר קדיש צריך לכרוע.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אמירת קדיש

שאלה: מהי חשיבות אמירת קדיש על אדם שנפטר?

תשובה: אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלש תפלות במנין, בכדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם.

ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו. כלומר, יתנו עם תלמיד חכם, שתמורת סכום כסף יקבל עליו לומר קדיש בכל תפלה, כאילו הוא בנו של הנפטר. ובזה גם כן יש עלוי נשמה לנפטר, שהרי הוא אומר קדיש, ועוד שיש בכך מצוה לחזק ידי תלמידי חכמים.

ואמרו רבותינו במדרש, מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען (סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו ואמר לו, מדוע אתה עובד קשה כל כך, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך, אפדה אותך מידו, ואם עני אתה, אני מעשיר אותך. אמר לו אותו האיש, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי. אמר לו מה מעשיך? אמר לו, אותו האיש (כלומר, הוא עצמו), מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו, גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה עברות חמורות. אמר לו, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו, בבקשה ממך אל תעכבני שמא יגזרו עלי בעלי פורענות, כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך", ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר קדיש, ועונין אחריו "יהא שמיה רבה מברך", מיד היו מתירין אותו מן הפורענות. אולם הוא לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא, מה שמך? אמר לו, עקיבא. ושם אשתך? אמר לו, שושניבא. ושם מקומך? אמר לו, לודקיא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם הוליד בן, כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הצבור. הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו, ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על אשתו, אמרו לו, ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן, אמרו הרי ערל הוא, אפילו במצות מילה לא עסקו. מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי עקיבא, לך ולמד אותו. הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר "ברכו את ה' המבורך" וענו הקהל, "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואמר קדיש, וענו אחריו "יהא שמיה רבה". ואחר כך לימדו משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאוד, והוא רבי נחום הפקולי, (וכמה תלמידי חכמים יצאו ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר, יהי רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנם. כי כשנכנס בני לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, ביטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראוהו "רבי", שמו כסאי (את הכסא שלי) בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני בכמה עטרות. בזכותך היתה לי כל זאת. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור. ישמע חכם ויוסף לקח.

בשעת אמירת הקדיש, יש לכרוע חמש כריעות, ואלו הן: בשעה שאומר "יתגדל", וכשאומר "יהא שמיה רבא", וכשאומר "יתברך", וכשאומר "בריך הוא", וכשאומר "ואמרו אמן" (כלומר, באמירת: דאמירן בעלמא "ואמרו אמן").

תאריך השאלה:
כ"ט סיון תשע"ה / 16 ביוני 2015

מנהג הספרדים שכל הצריך לומר קדיש אומר, ואומרים כולם יחד בנגינה אחת. ומנהגי האשכנזים חלוקים בזה, שיש מהם שאר אחד אומר הקדיש, וקובעים זמן לכל אחד ואחד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אמירת קדיש

שאלה: מהי חשיבות אמירת קדיש על אדם שנפטר?

תשובה: אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלש תפלות במנין, בכדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם.

ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו. כלומר, יתנו עם תלמיד חכם, שתמורת סכום כסף יקבל עליו לומר קדיש בכל תפלה, כאילו הוא בנו של הנפטר. ובזה גם כן יש עלוי נשמה לנפטר, שהרי הוא אומר קדיש, ועוד שיש בכך מצוה לחזק ידי תלמידי חכמים.

ואמרו רבותינו במדרש, מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען (סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו ואמר לו, מדוע אתה עובד קשה כל כך, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך, אפדה אותך מידו, ואם עני אתה, אני מעשיר אותך. אמר לו אותו האיש, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי. אמר לו מה מעשיך? אמר לו, אותו האיש (כלומר, הוא עצמו), מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו, גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה עברות חמורות. אמר לו, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו, בבקשה ממך אל תעכבני שמא יגזרו עלי בעלי פורענות, כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך", ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר קדיש, ועונין אחריו "יהא שמיה רבה מברך", מיד היו מתירין אותו מן הפורענות. אולם הוא לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא, מה שמך? אמר לו, עקיבא. ושם אשתך? אמר לו, שושניבא. ושם מקומך? אמר לו, לודקיא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם הוליד בן, כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הצבור. הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו, ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על אשתו, אמרו לו, ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן, אמרו הרי ערל הוא, אפילו במצות מילה לא עסקו. מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי עקיבא, לך ולמד אותו. הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר "ברכו את ה' המבורך" וענו הקהל, "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואמר קדיש, וענו אחריו "יהא שמיה רבה". ואחר כך לימדו משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאוד, והוא רבי נחום הפקולי, (וכמה תלמידי חכמים יצאו ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר, יהי רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנם. כי כשנכנס בני לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, ביטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראוהו "רבי", שמו כסאי (את הכסא שלי) בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני בכמה עטרות. בזכותך היתה לי כל זאת. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור. ישמע חכם ויוסף לקח.

בשעת אמירת הקדיש, יש לכרוע חמש כריעות, ואלו הן: בשעה שאומר "יתגדל", וכשאומר "יהא שמיה רבא", וכשאומר "יתברך", וכשאומר "בריך הוא", וכשאומר "ואמרו אמן" (כלומר, באמירת: דאמירן בעלמא "ואמרו אמן").

תאריך השאלה:
כ"ט סיון תשע"ה / 16 ביוני 2015

המדרש שהובא בהלכה יומית מדברי הפוסקים, הובא באור זרוע חלק ב סימן נ.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אמירת קדיש

שאלה: מהי חשיבות אמירת קדיש על אדם שנפטר?

תשובה: אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלש תפלות במנין, בכדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם.

ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו. כלומר, יתנו עם תלמיד חכם, שתמורת סכום כסף יקבל עליו לומר קדיש בכל תפלה, כאילו הוא בנו של הנפטר. ובזה גם כן יש עלוי נשמה לנפטר, שהרי הוא אומר קדיש, ועוד שיש בכך מצוה לחזק ידי תלמידי חכמים.

ואמרו רבותינו במדרש, מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען (סוחב) על ראשו מטען גדול של קוצים, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו ואמר לו, מדוע אתה עובד קשה כל כך, אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך, אפדה אותך מידו, ואם עני אתה, אני מעשיר אותך. אמר לו אותו האיש, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי. אמר לו מה מעשיך? אמר לו, אותו האיש (כלומר, הוא עצמו), מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו, גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה עברות חמורות. אמר לו, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו, בבקשה ממך אל תעכבני שמא יגזרו עלי בעלי פורענות, כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך", ועונין אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר קדיש, ועונין אחריו "יהא שמיה רבה מברך", מיד היו מתירין אותו מן הפורענות. אולם הוא לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא, מה שמך? אמר לו, עקיבא. ושם אשתך? אמר לו, שושניבא. ושם מקומך? אמר לו, לודקיא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם הוליד בן, כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הצבור. הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו, ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על אשתו, אמרו לו, ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן, אמרו הרי ערל הוא, אפילו במצות מילה לא עסקו. מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו, רבי עקיבא, לך ולמד אותו. הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר "ברכו את ה' המבורך" וענו הקהל, "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואמר קדיש, וענו אחריו "יהא שמיה רבה". ואחר כך לימדו משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאוד, והוא רבי נחום הפקולי, (וכמה תלמידי חכמים יצאו ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום, ואמר, יהי רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנם. כי כשנכנס בני לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, ביטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראוהו "רבי", שמו כסאי (את הכסא שלי) בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני בכמה עטרות. בזכותך היתה לי כל זאת. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור. ישמע חכם ויוסף לקח.

בשעת אמירת הקדיש, יש לכרוע חמש כריעות, ואלו הן: בשעה שאומר "יתגדל", וכשאומר "יהא שמיה רבא", וכשאומר "יתברך", וכשאומר "בריך הוא", וכשאומר "ואמרו אמן" (כלומר, באמירת: דאמירן בעלמא "ואמרו אמן").

תאריך השאלה:
י"ז סיון תשע"ה / 4 ביוני 2015

אדם שהוא חולה שאינו יכול לעמוד בתפלת העמידה, ומתפלל כשהוא יושב, או אדם שמחמת סיבה אחרת אינו יכול לעמוד ומתפלל כשהוא יושב, עליו להצמיד רגליו, ולכרוע בתפלה בשעת הכריעות, כדין כל אדם שמתפלל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המתפלל צריך שיכוין רגליו

שאלה: כשעומדים בתפלת העמידה, האם חייבים להצמיד את הרגליים זו לזו לגמרי, או שדי בכך שהעקבים נוגעים זה בצד זה?

תשובה: במסכת ברכות (דף י:), אמר רבי יוסי בר חנינא בשם רבי אליעזר בן יעקב, המתפלל, צריך שיכוין רגליו, שהרי נאמר על המלאכים (יחזקאל פרק א) "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה", ואנו בתפלה מדברים לפני המלך, ועלינו להדמות כאילו למלאכי השרת.

ומרן הבית יוסף (סימן צה) הביא בשם מהר"י אבוהב, שהטעם שהאדם חייב לכוין את רגליו זו בצד זו בזמן התפלה, הוא לרמז, שאין לנו אפשרות ללכת ולברוח, כי אין אנו יכולים להשיג שום דבר בעולם לולי ה' יתברך שעוזר לנו בכל דבר ודבר.

ובזוהר הקדוש (פרשת פנחס) אמרו, ורגליהם רגל ישרה, אמרו בעלי המשנה, שמי שמתפלל צריך לתקן רגליו בתפלתו כמלאכי השרת, להיות כאחד מן המלאכים, ומשום כן אמרו חכמים "המתפלל צריך לכוין את רגליו", ואמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, אם תראו את אלה בני האדם, שהם מיוחדים בתפלה שלהם שהם עומדים כך, תפתחו להם שערי ההיכל להכנס.

וכתבו תלמידי רבינו יונה, שיש נוהגים להשאיר מעט ריוח למעלה אצל האצבעות (כלומר, הם מצמידים רגליהם רק בצד העקב, ולא בצד האצבעות), ויש למנהג זה טעם, שהרי נאמר לגבי המלאכים "וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל". וכן כתב המאירי לקיים את המנהג.

אולם למעשה כתבו תלמידי רבינו יונה, שאין בטעם זה ממש לקיים את המנהג, שהרי בתלמוד שלנו לא הזכירו אלא שיש לסמוך את הרגליים שיראו כאחד ממש.

ולמעשה, פסק מרן הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף תפלה כרך א עמוד שמו), שלא די בהצמדת העקבים, ויש להצמיד את כפות הרגליים לגמרי, זו בצד זו.

אולם אדם שהוא זקן, או חולה, והצמדת רגליו מפריעה לו בתפלתו, אינו צריך לדקדק בדבר זה, וכן ראינו למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאף על פי שכל ימיו היה מצמיד רגליו לגמרי זו בצד זו, בכל זאת בימי זקנתו המופלגת, לא היה מדקדק בזה כל כך, ופעמים שלא היה מכוין אלא את העקבים זה בצד זה.

ויש לציין, כי גם בימי חוליו של מרן זצוק"ל, שהיו עצמותיו שבורות, בכל זאת עשה ככל יכולתו לעמוד בתפלת העמידה, ואף שהיה סובל יסורים קשים בשל כך, השתדל בדבר מאד מאד, לקיים מצות רבותינו להיות דומה למלאך ה'. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.

תאריך השאלה:
ט"ו סיון תשע"ה / 2 ביוני 2015

אין חובה כלל לומר לשם יחוד לפני כל מצוה, רק היא הנהגה טובה שהנהיגוה גדולי המקובלים. ומרן רבינו זצ"ל לא היה אומר לשם יחוד כמעט בשום מצוה, זולת קודם ספירת העומר.

תאריך השאלה:
כ"ז טבת תשע"ה / 18 בינואר 2015

מחשבים דקות זמניות, אבל יש מחלוקת המגן אברהם והגר"א איך לחשב את הזמן. לפי המג"א, מחשבים מזריחת החמה ועד שקיעתה תשע שעות ושלושים ושש דקות. ומוסיפים שבעים ושתים דקות מכל צד, לצד הזריחה הוא זמן עלות השחר, ולצד השקיעה הוא זמן רבינו תם. ואילו לדעת הגר"א, מחשבים מזריחת החמה ועד שקיעתה י"ב שעות, ולפי חשבון זה מוסיפים ע"ב דקות קודם הזריחה הוא זמן עלות השחר. ולהלכה כמדומה שבלוחות השנה נהגו לחשב כדעת הגר"א בענין זה, כי אין אנו פוסקים כרבינו תם.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית.

תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש".

ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות (זמניות) לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית.

וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר.

ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.

ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת,  שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.

והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר.

ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל.

ולסיכום:  אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.

ובהלכה הבאה נבאר את סדר התפילה לפועלים ולכל מי שמתפלל מוקדם כי השעה דחוקה לו.

תאריך השאלה:
כ"ג טבת תשע"ה / 14 בינואר 2015

מותר לומר פיטום הקטורת לפני עלות השחר,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית.

תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש".

ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות (זמניות) לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית.

וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר.

ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.

ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת,  שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.

והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר.

ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל.

ולסיכום:  אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.

ובהלכה הבאה נבאר את סדר התפילה לפועלים ולכל מי שמתפלל מוקדם כי השעה דחוקה לו.

תאריך השאלה:
כ"ט כסלו תשע"ה / 21 בדצמבר 2014

נהגו שהגבאי מבקש צדקה בויברך דוד, משום שגם בנביא מבואר שדוד בירך את ה' לאחר שהתנדבו העם מעות לצדקה. (דברי הימים א פרק כט). וכן מובא בשל"ה הקדוש שאומרים שכן המנהג בשם רבינו האר"י. וענין נתינת ג' פרוטות הוא על פי דברי המקובלים.

תאריך השאלה:
י"ד כסלו תשע"ה / 6 בדצמבר 2014

מנהג יפה הוא, ואין בו חשש כלל. וכמו שנהגו הספרדים לפתוח ידיהם בזמן אמירת פותח את ידיך, שהוא סימן לקבל את הברכה, כמו שכתבו האחרונים.


צפייה