שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
י"ד תמוז תשע"ו / 20 ביולי 2016

באמצע תפלת העמידה אין לענות אמן על קדיש. ואין לענות לקדושה. ובשעת הקדושה יעמוד בשקט ויכוין למה שאומר השליח ציבור. אלא אם עומד לאחר ברכת "מחיה המתים", שאז יש לענות לקדושה.

תאריך השאלה:
כ"ד סיון תשע"ו / 30 ביוני 2016

נכון שמותר לבקש בקשות פרטיות, אך אין ללמוד מכאן קל וחומר, משום שבקשות פרטיות הן מענין התפלה, שהיא בקשה מה', מה שאין כן אמירת שרק דברים שבקדושה, שאינם עניני תפלה בכלל, אין לאומרם בשעה כזו, מלבד מה שכתבנו בהלכה יומית.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הפסקה באמצע התפילה לעניית אמן

שאלה: אדם המתפלל תפילת העמידה, וסיים את ברכת "שים שלום", והחל באמירת "יהיו לרצון", ובאותו הזמן השליח ציבור התחיל באמירת הקדושה (נקדישך ונעריצך וכו'), האם המתפלל רשאי להפסיק בתפילתו ולענות לקדושה, וכן לענות אמן על הברכות שהחזן מברך, או שאינו רשאי להפסיק בתפילתו?

תשובה: הנה הדבר פשוט, שבשעה שמברך אדם איזו ברכה, אסור לו להפסיק באמצע הברכה לשום דבר, ואסור לו לענות אמן על ברכת חבירו, וכן אסור לו לענות לקדיש או קדושה.

אולם אחרי שסיים אדם את ברכת שים שלום שבתפילה, וכבר אמר את הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", הרי הוא באמצע אמירת "אלהי נצור", ואז אין דינו כדין אדם העומד באמצע ברכה, והוא רשאי להפסיק לעניית דברים שבקדושה, ולכן רשאי להפסיק לרגע, לענות לקדושה שאומר השליח ציבור עם הקהל.

והגאון רבינו יוסף חיים מבבל, כתב בספרו בן איש חי, שמרגע שאמר האדם פסוק "יהיו לרצון", רשאי לענות לכל דבר שבקדושה, ואפילו לענות אמן על ברכות ששומע, רשאי. ושורש דבריו מדברי הגאון מרן החיד"א בספרו קשר גודל, שפסק כן, וכדעת הטורי זהב, שלכל ברכה ודבר שבקדושה רשאי לענות אחרי שאמר כבר את הפסוק "יהיו לרצון". וכן פסק הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, דקדק מדברי מרן השלחן ערוך, שאין הלכה כן. ורק לקדושה ממש, כלומר, לענות "קדוש קדוש קדוש" וכו', וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו", רשאי להפסיק אחר אמירת יהיו לרצון, וכן רשאי לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש, אבל לענות על כל ברכה וברכה ששומע, אסור.

והראיה לדבר, שכתב מרן השלחן ערוך, שהרגיל לומר תחנונים (כלומר, להוסיף תפלות ובקשות אישיות בסיום התפלה, באמצע אמירת אלהי נצור) ושמע קדיש וקדושה, מקצר ועולה (כלומר, יקצר בדבריו), ואם אינו מקצר, יכול להפסיק "כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע". ומוכח מדברי מרן, שדין העומד באמצע "אלהי נצור" שווה לדינו של זה הנמצא באמצע ברכות קריאת שמע. והלא הלכה בידוע היא, שבאמצע ברכות קריאת שמע אסור לענות אמן על ברכות. וכמו כן אסור לומר את כל נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך", וכן אין לענות "ימלוך ה' לעולם" שבסיום הקדושה, אלא אך ורק לאמנים הראשונים שבקדיש, ולעניית "קדוש קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד ה'" שבקדושה. ואם כן הוא הדין בשעה שעומד באמצע "אלהי נצור", שאינו עונה אמן על ברכות.

וכן כתבו הרבה מרבותינו האחרונים, בדעת מרן השלחן ערוך, שהעיקר להלכה, שאין לענות באמצע אלהי נצור, אלא קדוש קדוש, וברוך כבוד ה', וחמשה אמנים הראשונים של הקדיש. ובעניית "אמן יהא שמיה רבא", יענה עד "ולעלמי עלמיא יתברך", ולא ימשיך עד "בעלמא" כמנהגו תמיד.

ולסיכום: בשעה שסיים אדם את אמירת הפסוק "יהיו לרצון" שבסיום ברכות שים שלום. רשאי לענות אך ורק על חמשת האמנים הראשונים שבקדיש, וכן רשאי לענות "קדוש קדוש קדוש", ו"ברוך כבוד ה'", בקדושה שבחזרת השליח ציבור.

תאריך השאלה:
כ"א סיון תשע"ו / 27 ביוני 2016

בשעת התפלה ממש, כלומר בזמן תפלת העמידה, אסור לעמוד עם ידיים שלובות מאחרי הגב. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


לשבת "רגל על רגל" – הערת מרן זצ"ל לאנשים בבית מדרשו

שאלה: האם מותר לשבת בבית הכנסת "רגל על רגל"?

תשובה: כתב רבינו הסמ"ק (ספר מצוות קטן, סוף מצוה יא), "אוי להם לאותם המדברים דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בבית הכנסת בשעת התפלה, ומונעים עצמם מחיי עולם הבא, כי יש לנו לעשות קל וחומר בעצמינו מעובדי אלילים, אשר אינם מאמינים, עומדים כאלמים בבית חרפותם, כל שכן אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים".

כלומר, ממנהג האומות, שמכבדים את הכנסיות שלהם ויושבים שם בדרך ארץ, עלינו ללמוד קל וחומר לעצמינו, שבבית הכנסת שלנו, שהוא מקום קדוש באמת, בודאי שיש לנהוג בדרך ארץ ובנימוס.

ובהגהת סמ"ק מרבינו פרץ כתב, "כשתתפלל כשאתה יושב, אל תפשוט רגליך, ואל תרכיבם זו על גבי זו, כי כל אלה הם הנהגה של גאווה". ומבואר בדברי רבינו פרץ, שבשעת התפלה אין לשבת רגל על רגל. ודבריו הובאו במשנה ברורה (סימן צה סק"ב).

וכיוצא בזה כתב הגאון רבינו יוסף חיים זצוק"ל בספר בן איש חי, שאין לאדם להרכיב את רגליו זו על גבי זו בעת התפלה. וטעם הדבר מבואר בדברינו, שהוא משום שישיבה רגל על רגל היא שלא מן הנימוס, ויש בה דרך גאווה. ולפיכך כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, (שו"ת הראש"ל עמוד נא), שנראה לו שגם שלא בשעת התפלה, כל זמן שאדם יושב בבית הכנסת, אסור שישב שם רגל על רגל.

גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בבית מדרשו, כשראה אנשים שיושבים "רגל על רגל", היה מעיר להם, שאין לשבת בצורה כזו בבית אלקינו.

ולסיכום: אין לשבת רגל על רגל בזמן התפלה. וגם שלא בשעת התפלה, כל שאין צורך ממשי בדבר, לא נכון לשבת רגל על רגל בבית הכנסת.

תאריך השאלה:
כ' סיון תשע"ו / 26 ביוני 2016

אין קשר בין ברכת המזון, אם את מברכת בעצמך או לא, לבין נטילת מים אחרונים. ולדעת מי שסובר שגם נשים חייבות במים אחרונים, וכן נראית דעת מרן זצ"ל, עלייך ליטול מים אחרונים גם כאשר בעלך מוציא אותך ידי חובה.

תאריך השאלה:
י"ט סיון תשע"ו / 25 ביוני 2016

פיוט לכה דודי, אינו קדום כל כך, כי מחברו רבינו שלמה אלקבץ חי לפני כארבע מאות שנה. וברוב קהלות ישראל נתפשט הפיוט ונהגו לאמרו. אבל מקצת מן הספרדים לא נהגו לומר את כולו וכמו שכתבתם. וכן היה מנהג מרן זצ"ל, שבאופן כללי מכיון שהיה חס על זמנו מאד מאד. ולכן בשאר בתי המדרשות של מרן זצ"ל, כן נהגו לומר את כל הפיוט. וכן נוהגים בבית המדרש יחוה דעת.

תאריך השאלה:
ט"ז סיון תשע"ו / 22 ביוני 2016

יש להניח תפילין בבוקר בתפלת שחרית, ומי שמאיזו סיבה לא הניח תפילין, עליו להניחן עד שקיעת החמה. ואם לא הניח, עליו להניח גם בזמן בין השמשות, בתוך שלוש עשרה וחצי דקות זמניות אחר שקיעת החמה. ואם גם זמן זה עבר, יניח בלא ברכה עד סוף זמן רבינו תם, שהוא שיעור שבעים ושתים דקות זמניות אחר שקיעת החמה.

תאריך השאלה:
כ"ו אייר תשע"ו / 3 ביוני 2016

עיין בשו"ת יביע אומר חלק ב אורח חיים סימן ו, שגם בברכות שלא אומרים בהן "וצונו", אין הנשים יכולות לברך אותן אם הן לא מחוייבות בהן. ויש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, וספק ברכות להקל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פסוקי דזמרה – דין הנשים

בגמרא במסכת ברכות (דף לב.) אמרו: "לעולם יסדר אדם שבחו של ה' ואחר כך יתפלל", כלומר, לפני שמתפללים לה' ומבקשים ממנו בקשות, ראוי לומר דברי שבח לה', כמו שמצאנו שנהג משה רבינו עליו השלום, שאמר בתחילה: "ה' אלקים, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ", ולאחר מכן ביקש: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן".

ומטעם זה, נהגו בכל ישראל, לומר פסוקים של זמירות ושבח לה' לפני שמתפללים, והם הנקראים "פסוקי דזמרה", ורבותינו הקדמונים תיקנו לברך לפני אמירת הפסוקים את ברכת "ברוך שאמר", ולאחר מכן תיקנו לברך את ברכת "ישבח שמך". נמצא שהברכות הללו תוקנו על פסוקי דזמרה.

והנה פסוקי דזמרה, הם בכלל "מצות עשה שהזמן גרמא". כלומר, מצוה שהיא ב"קום עשה", וגם, היא תלויה בזמן שגורם לחיובה, "הזמן גרמא", כי פסוקי דזמרה אי אפשר לאמרם בכל שעה שירצה, אלא לפני זמן התפלה דוקא. וכפי שכבר למדנו, תפלת שחרית, זמנה מוגבל עד חצות היום לכל היותר. ואם כן גם פסוקי דזמרה, אין מקום לאומרם לאחר חצות היום. וכן מבואר בפירוש בתשובת רב נטרונאי גאון (הובאה בסדר רב עמרם דף ר), שאין מקום לאמירת פסוקי דזמרה לאחר תפלת שחרית. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן נב).

ובמשנה (בפרק ראשון של מסכת קידושין) מבואר, שכל מצות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבים בה, אבל הנשים פטורות ממנה. ואם כן, גם מצות פסוקי דזמרה, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, הנשים פטורות ממנה. ורק נשים צדקניות שנוהגות חסידות, אומרות פסוקי דזמרה, אבל אין זה חיוב עליהן.

וידוע הדבר, כי לדעת מרן השלחן ערוך (בסימן תקפט), כל מצוה שנשים פטורות ממנה, אפילו אם ירצו לקיימה, אינן רשאיות לברך עליה, כי איך תוכלנה לומר "אשר קדשנו במצותיו וצונו", והוא לא צוה? (ועוד שהברכות תוקנו רק למי שמחוייב בדבר). לכן נשים אינם יכולות לברך את ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" עם שם ה', אלא עליהן לומר "ברוך האל אב הרחמן" "ברוך מלך מהולל בתשבחות". וכן בברכת ישתבח עליהן לומר "ברוך מלך גדול ומהולל בתשבחות". אבל האשכנזים נוהגים שאף הנשים מברכות על המצוות שהן פטורות מהן, וזאת על פי דברי הרמ"א (בסימן יז ושם) שחולק על דברי מרן השלחן ערוך בענין זה. (יחוה דעת ח"ג סימן ג).

ולסיכום: נשים אינן מברכות עם שם ה' את ברכת "ברוך שאמר" ואת ברכת "ישתבח". אבל האשכנזים נוהגים שגם הנשים מברכות ברכות אלה.

תאריך השאלה:
י"ט אייר תשע"ו / 27 במאי 2016

אין לנהוג כן באופן קבוע. ומלבד זה, כל מה שכתבנו הוא לגבי ספר תורה, אבל לגבי תפילין יש מחלוקות אחרות בין האשכנזים לספרדים, בענין סדר הפרשיות. ולכן אין לספרדי להניח תפילין של אשכנזי, אלא אם אין לו תפילין אחרות, שאז יניחם בלא ברכה.

תאריך השאלה:
כ"ט ניסן תשע"ו / 7 במאי 2016

שעה ורבע שהן זמניות (פלג המנחה), לפני צאת הכוכבים, מותר להתפלל ערבית, ובפרט בשעת הדחק, כמו שפסק מרן בסימן רלג. ויש אומרים שיש לחשב את הזמן משעת שקיעת החמה. ויש להם על מה שיסמכו. לפיכך, בימים אלה, שזמן פלג המנחה הוא קודם לשעה שש וחצי, יתפללו בשעה שש וחצי, ויענו תפלותיכם מן השמים.

 

תאריך השאלה:
ט"ו אדר תשע"ו / 24 בפברואר 2016

מנהגינו לומר גם פרשת העקדה. וכן נוהגים גם רבים מבני מרוקו, ובכללם גדולי תורה רבים ועצומים. וכן היה מנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל

תאריך השאלה:
י"ד אדר תשע"ו / 23 בפברואר 2016

אין הבדל בין אנשים לנשים בדינים אלו. ולכן רק אם אין לה כל ברירה, היא רשאית לשבת בשעת התפלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


קריאת שמע וברכותיה לנשים

שאלה: האם נשים חייבות בקריאת שמע בכל יום?

תשובה: בהלכה הקודמת הזכרנו את דברי רבותינו במסכת קדושין (לד., וכן בברכות כ: ועוד), שהנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. כלומר, כל מצוה שהיא ב"קום עשה" כגון מצות לולב, סוכה, תפלין וכדומה, והיא תלויה בזמן, כגון מצות לולב, ששייכת דוקא בחג הסוכות, הנשים פטורות ממנה. ולמדו כן רבותינו מן הפסוקים.

ומעתה, "קריאת שמע", בודאי שהיא בכלל מצות עשה, והיא גם תלויה בזמן, כי התורה הגבילה את זמן מצות קריאת שמע לשעות הבוקר והערב, כמו שנאמר: וְדִבַּרְתָּ בָּם וכו', "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", וקבלו רבותינו (בברכות י:), שפירוש הדברים הוא שיש לקרוא קריאת שמע בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. לכן שנינו במשנה במסכת ברכות (דף כ.) שהנשים פטורות מקריאת שמע.

ובכל זאת כתב אחד מרבותינו הראשונים בספר אהל מועד (שער קריאת שמע), שאף שהנשים פטורות באופן כללי מקריאת שמע, בכל זאת הן מחוייבות לקרוא את הפסוק הראשון של קריאת שמע, שהרי אף הן מחוייבות במצוה הבסיסית ביותר של כל יהודי, להאמין בה' יתברך שהוא אל יחיד. וקריאת הפסוק הראשון של קריאת שמע, היא קבלת יחוד ה'.

ומרן הבית יוסף (סימן ע) הביא את דברי האהל מועד, אבל מדברי שאר רבותינו הפוסקים משמע שאינם סוברים כדעת האהל מועד בענין זה, ולדעתם אי אפשר לחייב את הנשים מן הדין, אפילו בקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע. (אף שבודאי שהן מחוייבות במצוות האמונה ויחוד ה').

ולמעשה פסק מרן השלחן ערוך, שהנשים פטורות מקריאת שמע, אבל נכון הוא שתקראנה את הפסוק הראשון של קריאת שמע בכל יום, כדי שתקבלנה עליהן עול מלכות שמים.

וכבר ביארנו בהלכה הקודמת, שלדעת מרן השלחן ערוך, נשים שמקיימות מצוה שהן פטורות ממנה, אינן מברכות על המצוה עם הזכרת שם ה'. וכתבנו שלדעת הרמ"א שהאשכנזים  נוהגים כדבריו, נשים מברכות אפילו על מצוות שהן פטורות מהן.

ומכלל הדברים אנו למדים שגם ברכות קריאת שמע, כלומר, ברכת "יוצר אור" ו"אהבת עולם", וכן ברכת "אמת ויציב", ובתפלת ערבית ברכת "המעריב ערבים" וברכת "אהבת עולם", וכן ברכת "אמת ואמונה", הנשים אינן מברכות את הברכות הללו בשם ומלכות. אבל למנהג האשכנזים, הנשים מברכות גם את הברכות הללו.

ולסיכום: נשים פטורות מן הדין מקריאת שמע. אבל נכון שתקראנה לכל הפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע בכל יום. ואם הן מתפללות את כל נוסח התפלה, אינן מסיימות את ברכות קריאת שמע בהזכרת שם ה', (כלומר, בסיום הברכות, אומרות "ברוך יוצר המאורות" וכן על זה הדרך). אבל מנהג האשכנזים שהנשים מתפללות את כל נוסח התפלה בהזכרת שם ה'.


צפייה