שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
ט"ו חשון תשע"ז / 16 בנובמבר 2016

אין סתירה כלל. כתבנו, שמרן ז"ל היה נוטל שלא מתוך כלי, אלא מהברז, ושהיה נוטל שלוש פעמים לסירוגין, אבל היה עושה כן מהברז

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו – מנהג מרן זצ"ל

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם.

ומעיקר הדין, אין צריך ליטול ידיו ב"כלי" שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר בקומו משנתו, אלא די ברחיצת הידים בלבד. וכן משמע מדברי מרן השלחן ערוך. אולם יש אומרים שאף בנטילה זו צריך ליטול ידיו שלש פעמים, והביאו ראיה לדבריהם מדברי הזהר הקדוש. אולם מרן הרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סק"ו) דחה את הראיה, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחר שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד"א, "וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים". וכן דעת השל"ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך שאין חיוב בזה, אלא רחיצת ידים מן הברז פעם אחת גם כן מועילה לענין זה.

ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

ועתה עלינו לבאר, האם יש צורך ליטול ידיים מתוך "כלי" לאחר שעשה צרכיו, או שדי בשטיפת הידיים מהברז?

כי הנה ה"אליה רבה" כתב בשם מהר"ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך כלי, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה'). וזהו אף לדברי מרן החיד"א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש מי שכתב שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסה להביא ראיות לדבריו. אולם לא עמדו דבריו וכל ראיותיו, ולא הסכימו עמו גדולי הדור. (ראה בשו"ת שמע שלמה ח"ב סי' א). גם הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א, העיד שמנהג אביו הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, היה שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא. וכן כתב הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן מנהג הגאון רבי שלום הכהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנוטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום אינו מדקדק ליטול מתוך כלי.

על כן להלכה, מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

תאריך השאלה:
ט"ו חשון תשע"ז / 16 בנובמבר 2016

יוכל להמתין עם ברכת אשר יצר, כדי לברך אותה לאחר מכן בסמיכות עם ברכת אלהי נשמה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו – מנהג מרן זצ"ל

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם.

ומעיקר הדין, אין צריך ליטול ידיו ב"כלי" שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר בקומו משנתו, אלא די ברחיצת הידים בלבד. וכן משמע מדברי מרן השלחן ערוך. אולם יש אומרים שאף בנטילה זו צריך ליטול ידיו שלש פעמים, והביאו ראיה לדבריהם מדברי הזהר הקדוש. אולם מרן הרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סק"ו) דחה את הראיה, וכתב שדברי הזהר לא נאמרו אלא לגבי נטילת ידים שחרית, אבל נטילה זו אחר שעשה אדם את צרכיו, אינה אלא ברחיצת הידים בלבד. אלא שסיים מרן החיד"א, "וחזינן לרבנן קשישאי (וראינו לרבותינו הזקנים) שרחצו שלש פעמים". וכן דעת השל"ה הקדוש, שאף נטילה זו דינה בשלש פעמים. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדברי מרן השלחן ערוך שאין חיוב בזה, אלא רחיצת ידים מן הברז פעם אחת גם כן מועילה לענין זה.

ומכל מקום המחמיר ליטול את ידיו שלש פעמים, כפי שכתבו כמה מגדולי הפוסקים, תבא עליו ברכה. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה נוטל ידיו שלש פעמים כדין נטילת ידים בשחרית.

ועתה עלינו לבאר, האם יש צורך ליטול ידיים מתוך "כלי" לאחר שעשה צרכיו, או שדי בשטיפת הידיים מהברז?

כי הנה ה"אליה רבה" כתב בשם מהר"ח הכהן, שאף על פי שיש ליטול ידיו שלש פעמים, מכל מקום אין צורך ליטול דוקא מתוך כלי, אלא רשאי לרחוץ ידיו שלש פעמים ודי בכך. וכן משמע מדברי רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (ויצא אות ה'). וזהו אף לדברי מרן החיד"א שהזכרנו. (אף על פי שהוא לא כתב לחלק בזה).

ובזמנינו יש מי שכתב שיש ענין להחמיר גם בנטילה זו ליטול מתוך כלי דוקא, וניסה להביא ראיות לדבריו. אולם לא עמדו דבריו וכל ראיותיו, ולא הסכימו עמו גדולי הדור. (ראה בשו"ת שמע שלמה ח"ב סי' א). גם הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א, העיד שמנהג אביו הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, היה שלא לדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו שלש פעמים ותו לא. וכן כתב הרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (עמ' קכז). וכן ראינו בעינינו, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, יוסף צדיקא, לא היה מדקדק ליטול ידיו מתוך כלי, אלא היה רוחץ ידיו לסירוגין שלוש פעמים בכל יד מהברז. גם שמענו שכן מנהג הגאון רבי שלום הכהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף, שאף על פי שנוטל ידיו שלש פעמים, מכל מקום אינו מדקדק ליטול מתוך כלי.

על כן להלכה, מעיקר הדין די ברחיצת הידים מתוך הברז פעם אחת (בתנאי שיהיה במים שיעור רביעית, כלומר כשמונים מיליליטר מים). וממדת חסידות רבים נוהגים ליטול ידיהם שלש פעמים מן הברז או מן הכלי.

תאריך השאלה:
י"א חשון תשע"ז / 12 בנובמבר 2016

בשלחן ערוך סימן רפב, מוכח מדברי הרמ"א שאין לעלות פעמיים לספר תורה. וכן כתב שם המגן אברהם בסעיף קטן יד. לכן אין לעלות לתורה פעמיים, ומכל מקום כתבו כמה פוסקים להקל בזה במקום צורך, כגון שיש רק כהן אחד בבית הכנסת, והעלוהו לעליית כהן, והוא רוצה לעלות לעליית מפטיר מפני שהוא יום פטירת אביו, או שרוצה לעלות ביום הכפורים למפטיר יונה, שאז יש להקל בדבר. אבל באופן כללי אין לעלות פעמיים באותה פרשה. ובודאי שאין להקל בזה בעליות רגילות שהשנייה אינה עליית מפטיר. 

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אפילו אם הכהן מאחר לבית הכנסת, יש להעלותו לעליית ראשון, ורק אם הוא מגיע ממש כשהתחילו לקרוא בתורה, וכבר עלה ישראל ואמר ברכו את ה' המבורך, אז אין להעלות את הכהן. 

ואם הרב של המקום רוצה לגדור גדר כדי שלא יאחרו לתפלה, ורוצה לעשות תקנה שמי שיאחר לא יעלו אותו לתורה, יתכן ויש בכוחו לעשות כן. ויש לעשות בזה שאלת חכם.

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אם הכוונה היא לצורך תפלות, אומרים את שם האם אף שהיא נפטרה. ואם הכוונה בהזכרת נשמות הנפטרים, אף שיש בזה מנהגים חלוקים, מנהגינו להזכיר לעולם רק את שם האם. וכן נהג מרן זצ"ל.

וכשמברכים בעליה לתורה, אפשר לומר את שם האב. אבל ברכה חשובה לרפואה וכדומה, מזכירים את שם האם

תאריך השאלה:
ח' חשון תשע"ז / 9 בנובמבר 2016

אמירת יהיו לרצון האחרון, שלאחריה יצטרך לחזור ולהתפלל, זהו דוקא אם סיים את כל הפסוק עד "וגואלי".

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים

בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה". ועתה עלינו לבאר ולשנן את הדין לגבי מי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה.

דין נשים בברכת השנים
יש להדגיש שאין חילוק בין אנשים לנשים בהלכות אלה. ואשה שהתפללה שחרית או מנחה או ערבית, ושכחה להזכיר גשמים, דינה כדין איש ששכח להזכיר גשמים.

השוכח להזכיר גשמים
בגמרא במסכת ברכות (כט.) אמרו, טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. כלומר, אם אדם טעה, ולא הזכיר בקשה על הגשמים בברכת השנים, דינו כדין מי שחיסר ברכה אחת מברכות התפילה, שאין תפילתו תפילה, ועליו לחזור ולהתפלל שנית אם סיים תפילתו בלא שאלת גשמים. וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה) ומרן השלחן ערוך (סימן קיז.)

אם נזכר ששכח באמצע התפלה
אולם אם נזכר ששכח לבקש על הגשמים לפני שסיים את ברכת השנים, כלומר שעדיין לא סיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", יחזור לתחילת ברכת השנים ("ברך עלינו", או "ברכנו" למנהג אשכנזים), ויתקן לומר את הנוסח שאנו אומרים בחורף.

ואם התחיל בחתימת ברכת השנים, כלומר שאמר, "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", ונזכר שלא ביקש על הגשמים, לא יוכל לחזור מיד לתחילת הברכה, שאז נמצא שהזכיר שם ה' לשוא. ולכן יאמר "למדני חוקיך", (שאז הזכרת ה' אינה לשוא, שהרי פסוק הוא בתהלים "ברוך אתה ה' למדני חקיך"), ויחזור לתחילת הברכה, ויבקש על הגשמים.

ואם נזכר אחר שסיים כבר את ברכת השנים, אבל עדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יזכיר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך בתפילתו. (וטוב שבברכת שמע קולינו יחזור ויאמר, ותן טל ומטר לברכה "על כל פני האדמה".

ואם סיים את ברכת השנים ונזכר שלא שאל טל ומטר, מבואר בגמרא, שאם נזכר לפני שהגיע לברכת "שומע תפילה", גם כן אינו חוזר להתפלל מראש התפילה, מפני שיכול לבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו שהיא כוללת את כל הבקשות בתפילה, ובכך יתקן את מה שהחסיר בתפילתו. והכוונה בזה, שבברכת שומע תפילה, לפני שיאמר "כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו', יאמר, "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", ובכך הוא מבקש על הגשמים. ואם נזכר שלא שאל טל ומטר אחרי שהתחיל כבר בחתימת ברכת שומע תפילה, כלומר שאמר, כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה'", יסיים מיד "למדני חוקיך", ויחזור לתחילת ברכת שומע תפילה, ויבקש בברכתו על הגשמים.

ואם נזכר אחר שסיים את ברכת שומע תפילה לגמרי, אבל לא התחיל עדיין לומר "רצה ה' אלהינו בעמך ישראל", יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה", ואחר כך ימשיך בברכת "רצה".

ואם התחיל כבר בברכת "רצה", וכן אם נזכר באחת הברכות שלאחר מכן, או אפילו באמצע "אלוקי נצור", כל שעדיין לא אמר "יהיו לרצון" האחרון שלאחר אלוקי נצור, חוזר לברכת השנים, ושואל שם טל ומטר וממשיך בתפילתו משם על סדר הברכות.

אבל אם נזכר אחרי שסיים את אמירת יהיו לרצון שאחרי אלוקי נצור, שוב אין לו תקנה, ועליו לחזור לראש התפילה ולהתפלל שנית.

ולסיכום, מי ששכח לבקש על הגשמים בברכת השנים:

אם נזכר באמצע ברכת השנים, יחזור לראש הברכה ויאמר את הנוסח הנכון לימות הגשמים.

אם נזכר לאחר שכבר אמר את סיום הברכה "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים ברוך אתה ה'", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש הברכה לומר אותה כתיקונה.

אם נזכר לאחר שסיים "ברוך אתה ה' מברך השנים", ועדיין לא התחיל בברכת "תקע בשופר גדול", יאמר מיד: "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך "תקע בשופר גדול לחרותינו".

אם נזכר לאחר שהתחיל בברכת "תקע בשופר גדול", אז יבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו, כלומר, לפני סיום הברכה "כי אתה שומע תפלת כל פה", יאמר "ותן טל ומטר לברכה", וימשיך, "כי אתה שומע תפלת כל פה".

אם נזכר בסיום ברכת "שמע קולינו", כשאמר "כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה ה'", ועדיין לא אמר "שומע תפלה", אז יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לראש ברכת שמע קולינו, ויזכיר "ותן טל ומטר לברכה".

אם נזכר לאחר שסיים לגמרי את ברכת "שמע קולינו", ועדיין לא התחיל באמירת "רצה", אז יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה", וימשיך באמירת "רצה".

אם נזכר לאחר שהתחיל רצה, יחזור לברכת השנים, ויאמר אותה כתיקונה, וימשיך אחריה את כל סדר התפלה, "תקע בשופר", וכו'.

אם נזכר אחר אמירת יהיו לרצון שאחרי "אלהי נצור" בסיום התפלה, עליו לחזור שוב לראש התפלה, ולהתפלל כראוי בתשומת לב, ולהזכיר שאלת גשמים כדת.

תאריך השאלה:
י"ט אב תשע"ו / 23 באוגוסט 2016

הן יכולות, וכפי שהתנאים שכתבנו בהלכה יומית בקישור זה:

http://halachayomit.co.il/he/ReadHalacha.aspx?halachaid=1302

ובכל זאת מסתבר שנכון יותר להציע אפשרות, שישלמו כסף לתלמיד חכם שיקפיד לומר קדיש בכל התפלות לעלוי נשמת המנוח. 

וכן אלו הבנות, יכולות לתרום כסף לצדקה, או לעשות מצוות אחרות, כגון הקמת שיעור תורה וכדומה, לעלוי נשמת אביהן המאמץ.

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ו / 5 באוגוסט 2016

הפסידה את תפילתה. ואם לא עבר היום, עליה להתפלל תפלה אחת, למשל, אם רגילה להתפלל ערבית, ולא התפללה, ולא התפללה שחרית, עליה להתפלל לפחות את תפלת מנחה. שהיא חובה עליה מן הדין. ואם עבר היום, שוב אין לה תקנה, וטוב שתתפלל תפלה אחת נוספת. 

תאריך השאלה:
כ"ז תמוז תשע"ו / 2 באוגוסט 2016

אכן, למנהג הספרדים, יש לשבת בהנחת תפילין של יד. ובתפילין של ראש, הכל שוים שיש לעמוד. ומקור המנהג של הספרדים בזוהר הקדוש (פרשת במדבר), שיש לשבת בשעה שמניחים תפילין של יד. וכן כתב האגור (והביא זאת הרמ"א בסימן כה) ועוד מגדולי הפוסקים. 

תאריך השאלה:
כ"ז תמוז תשע"ו / 2 באוגוסט 2016

מנהג הספרדים לפתוח את הידיים בכל פעם שקוראים פותח את ידיך באמירת אשרי יושבי ביתך. וכן נהג מרן זצ"ל, והוא סימן על אמונתינו לקבלת השפע מאת ה' מן השמים. ואין צורך להגביה ידיו. ויש נוהגים כן גם כשאומרים פסוק פותח את ידיך בשעת ברכת המוציא. אך כמדומה שמרן זצ"ל לא נהג כן.

תאריך השאלה:
י"ד תמוז תשע"ו / 20 ביולי 2016

באמצע תפלת העמידה אין לענות אמן על קדיש. ואין לענות לקדושה. ובשעת הקדושה יעמוד בשקט ויכוין למה שאומר השליח ציבור. אלא אם עומד לאחר ברכת "מחיה המתים", שאז יש לענות לקדושה.

תאריך השאלה:
כ"ד סיון תשע"ו / 30 ביוני 2016

נכון שמותר לבקש בקשות פרטיות, אך אין ללמוד מכאן קל וחומר, משום שבקשות פרטיות הן מענין התפלה, שהיא בקשה מה', מה שאין כן אמירת שרק דברים שבקדושה, שאינם עניני תפלה בכלל, אין לאומרם בשעה כזו, מלבד מה שכתבנו בהלכה יומית.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הפסקה באמצע התפילה לעניית אמן

שאלה: אדם המתפלל תפילת העמידה, וסיים את ברכת "שים שלום", והחל באמירת "יהיו לרצון", ובאותו הזמן השליח ציבור התחיל באמירת הקדושה (נקדישך ונעריצך וכו'), האם המתפלל רשאי להפסיק בתפילתו ולענות לקדושה, וכן לענות אמן על הברכות שהחזן מברך, או שאינו רשאי להפסיק בתפילתו?

תשובה: הנה הדבר פשוט, שבשעה שמברך אדם איזו ברכה, אסור לו להפסיק באמצע הברכה לשום דבר, ואסור לו לענות אמן על ברכת חבירו, וכן אסור לו לענות לקדיש או קדושה.

אולם אחרי שסיים אדם את ברכת שים שלום שבתפילה, וכבר אמר את הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", הרי הוא באמצע אמירת "אלהי נצור", ואז אין דינו כדין אדם העומד באמצע ברכה, והוא רשאי להפסיק לעניית דברים שבקדושה, ולכן רשאי להפסיק לרגע, לענות לקדושה שאומר השליח ציבור עם הקהל.

והגאון רבינו יוסף חיים מבבל, כתב בספרו בן איש חי, שמרגע שאמר האדם פסוק "יהיו לרצון", רשאי לענות לכל דבר שבקדושה, ואפילו לענות אמן על ברכות ששומע, רשאי. ושורש דבריו מדברי הגאון מרן החיד"א בספרו קשר גודל, שפסק כן, וכדעת הטורי זהב, שלכל ברכה ודבר שבקדושה רשאי לענות אחרי שאמר כבר את הפסוק "יהיו לרצון". וכן פסק הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, דקדק מדברי מרן השלחן ערוך, שאין הלכה כן. ורק לקדושה ממש, כלומר, לענות "קדוש קדוש קדוש" וכו', וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו", רשאי להפסיק אחר אמירת יהיו לרצון, וכן רשאי לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש, אבל לענות על כל ברכה וברכה ששומע, אסור.

והראיה לדבר, שכתב מרן השלחן ערוך, שהרגיל לומר תחנונים (כלומר, להוסיף תפלות ובקשות אישיות בסיום התפלה, באמצע אמירת אלהי נצור) ושמע קדיש וקדושה, מקצר ועולה (כלומר, יקצר בדבריו), ואם אינו מקצר, יכול להפסיק "כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע". ומוכח מדברי מרן, שדין העומד באמצע "אלהי נצור" שווה לדינו של זה הנמצא באמצע ברכות קריאת שמע. והלא הלכה בידוע היא, שבאמצע ברכות קריאת שמע אסור לענות אמן על ברכות. וכמו כן אסור לומר את כל נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך", וכן אין לענות "ימלוך ה' לעולם" שבסיום הקדושה, אלא אך ורק לאמנים הראשונים שבקדיש, ולעניית "קדוש קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד ה'" שבקדושה. ואם כן הוא הדין בשעה שעומד באמצע "אלהי נצור", שאינו עונה אמן על ברכות.

וכן כתבו הרבה מרבותינו האחרונים, בדעת מרן השלחן ערוך, שהעיקר להלכה, שאין לענות באמצע אלהי נצור, אלא קדוש קדוש, וברוך כבוד ה', וחמשה אמנים הראשונים של הקדיש. ובעניית "אמן יהא שמיה רבא", יענה עד "ולעלמי עלמיא יתברך", ולא ימשיך עד "בעלמא" כמנהגו תמיד.

ולסיכום: בשעה שסיים אדם את אמירת הפסוק "יהיו לרצון" שבסיום ברכות שים שלום. רשאי לענות אך ורק על חמשת האמנים הראשונים שבקדיש, וכן רשאי לענות "קדוש קדוש קדוש", ו"ברוך כבוד ה'", בקדושה שבחזרת השליח ציבור.

תאריך השאלה:
כ"א סיון תשע"ו / 27 ביוני 2016

בשעת התפלה ממש, כלומר בזמן תפלת העמידה, אסור לעמוד עם ידיים שלובות מאחרי הגב. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


לשבת "רגל על רגל" – הערת מרן זצ"ל לאנשים בבית מדרשו

שאלה: האם מותר לשבת בבית הכנסת "רגל על רגל"?

תשובה: כתב רבינו הסמ"ק (ספר מצוות קטן, סוף מצוה יא), "אוי להם לאותם המדברים דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בבית הכנסת בשעת התפלה, ומונעים עצמם מחיי עולם הבא, כי יש לנו לעשות קל וחומר בעצמינו מעובדי אלילים, אשר אינם מאמינים, עומדים כאלמים בבית חרפותם, כל שכן אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים".

כלומר, ממנהג האומות, שמכבדים את הכנסיות שלהם ויושבים שם בדרך ארץ, עלינו ללמוד קל וחומר לעצמינו, שבבית הכנסת שלנו, שהוא מקום קדוש באמת, בודאי שיש לנהוג בדרך ארץ ובנימוס.

ובהגהת סמ"ק מרבינו פרץ כתב, "כשתתפלל כשאתה יושב, אל תפשוט רגליך, ואל תרכיבם זו על גבי זו, כי כל אלה הם הנהגה של גאווה". ומבואר בדברי רבינו פרץ, שבשעת התפלה אין לשבת רגל על רגל. ודבריו הובאו במשנה ברורה (סימן צה סק"ב).

וכיוצא בזה כתב הגאון רבינו יוסף חיים זצוק"ל בספר בן איש חי, שאין לאדם להרכיב את רגליו זו על גבי זו בעת התפלה. וטעם הדבר מבואר בדברינו, שהוא משום שישיבה רגל על רגל היא שלא מן הנימוס, ויש בה דרך גאווה. ולפיכך כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, (שו"ת הראש"ל עמוד נא), שנראה לו שגם שלא בשעת התפלה, כל זמן שאדם יושב בבית הכנסת, אסור שישב שם רגל על רגל.

גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בבית מדרשו, כשראה אנשים שיושבים "רגל על רגל", היה מעיר להם, שאין לשבת בצורה כזו בבית אלקינו.

ולסיכום: אין לשבת רגל על רגל בזמן התפלה. וגם שלא בשעת התפלה, כל שאין צורך ממשי בדבר, לא נכון לשבת רגל על רגל בבית הכנסת.

תאריך השאלה:
כ' סיון תשע"ו / 26 ביוני 2016

אין קשר בין ברכת המזון, אם את מברכת בעצמך או לא, לבין נטילת מים אחרונים. ולדעת מי שסובר שגם נשים חייבות במים אחרונים, וכן נראית דעת מרן זצ"ל, עלייך ליטול מים אחרונים גם כאשר בעלך מוציא אותך ידי חובה.

תאריך השאלה:
י"ט סיון תשע"ו / 25 ביוני 2016

פיוט לכה דודי, אינו קדום כל כך, כי מחברו רבינו שלמה אלקבץ חי לפני כארבע מאות שנה. וברוב קהלות ישראל נתפשט הפיוט ונהגו לאמרו. אבל מקצת מן הספרדים לא נהגו לומר את כולו וכמו שכתבתם. וכן היה מנהג מרן זצ"ל, שבאופן כללי מכיון שהיה חס על זמנו מאד מאד. ולכן בשאר בתי המדרשות של מרן זצ"ל, כן נהגו לומר את כל הפיוט. וכן נוהגים בבית המדרש יחוה דעת.


צפייה