שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
ט"ו אב תשע"ט / 16 באוגוסט 2019

לכאורה יש להקל, משום שנחשב ככלי ראשון שפינהו לכלי שני שמותר להטמינו בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל. וכיוצא בזה כתב מרן זצ"ל (בחזון עובדיה שבת ח"א) לגבי הטמנה בכלי "טרמוס". 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הטמנה

שאלה: האם מותר לכסות במגבת בשבת סיר המונח על גבי פלאטה חשמלית?

תשובה: בדורות הקודמים, היו נוהגים להטמין את הקדירה (הסיר) של התבשיל בתוך עפר וכיוצא בזה, כדי לשמור על חמימותו של התבשיל.

דבר שמוסיף ושאינו מוסיף הבל
כשהיו טומנים את התבשיל, יש שהיו טומנים את הקדירה (הסיר) בתוך דבר שרק שומר על חמימות התבשיל, כגון נוצות של יונה ובגדים וכיוצא בזה. ויש שהיו טומנים את הקדירה בתוך דבר שמוסיף לחמימותו של התבשיל, כגון פסולת של זיתים או של שומשמין, שגורמת לקדירה להתחמם יותר.

וכל הטמנה שהיא בדבר שבא לשמור על חמימותו של המאכל, ולא להוסיף על חום הקדירה, כגון הטמנה בתוך בגדים, נקראת הטמנה בדבר "שאינו מוסיף הבל". וכל הטמנה שהיא בדבר הבא להוסיף על חמימות המאכל, כגון הטמנה בפסולת של זיתים, נקראת הטמנה "בדבר המוסיף הבל".

איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל
גזרו חכמים שלא להטמין אפילו מערב שבת (קודם כניסת השבת) בדבר שהוא מוסיף הבל. גזירה, שמא יראה שהמאכל אינו מחומם כל צרכו, ויבא להטמין ברמץ, שיש בו גחלי אש, ומתוך כך יבא לידי איסור תורה. ולפיכך, אסור להטמין תבשיל בערב שבת בפסולת של זיתים או במלח או בכל דבר המוסיף הבל. אבל בדבר שאינו מוסיף הבל, כגון בגדים או כרים וכסתות וכדומה, מותר להטמין מערב שבת.

הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל
אבל ביום השבת עצמו, אסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, גזירה שמא ימצא שהתבשיל צונן, ויבא לחממו באיסור. ולכן אסור לכסות ביום השבת עצמו קדירה שיש בה תבשיל חם, כדי לשמור על חמימותה, וכל שכן שאסור לכסות בשבת בבגדים את קדירת התבשיל שמונחת על גבי פלאטה חשמלית כדי למהר את בישולה וחימומה.

וכל זה בשבת עצמה, אבל מערב שבת, קודם כניסת השבת, מותר להטמין מאכל בדבר שאינו מוסיף הבל, כגון בגדים. ולכן מותר לכסות במגבת את קדירת החמין המונחת על גבי הפלאטה מערב שבת, שהרי המגבת אינה מוסיפה הבל. ובהמשך נחזור בעזרת ה' ונסכם ונסביר את הדברים.

תאריך השאלה:
י"ג אב תשע"ט / 14 באוגוסט 2019

כלי המונח על גבי פלאטה, והוא חם, דינו ככלי ראשון לכל דבריו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין "שהייה" – הגר"ש משאש בביתו של מרן זצ"ל

גזירת "שמא יחתה"
בזמן רבותינו, היו רגילים לבשל ולחמם מאכלים על גבי כירה שמחממת באמצעות גחלים לוחשות.

ואסרו רבותינו להעמיד קדרת (סיר) תבשיל מערב שבת (לפני כניסת השבת) על גבי הכיריים, משום גזירה, שמא יבא לחתות (כלומר להפוך) את הגחלים ביום השבת עצמו כדי למהר את בישול המאכל.

ולא התירו רבותינו להניח תבשיל על האש מערב שבת, אלא דוקא אם "גרף", כלומר שהוציא את כל הגחלים מהכירה מערב שבת, שאז אין לחוש שמא יחתה בגחלים, או ש"קטם", כלומר, שכיסה את כל הגחלים באפר מערב שבת, שאז יש "היכר" (סימן) להזהר לא לבוא לחתות בגחלים בשבת, וממילא אין לחוש לחיתוי.

דין כיריים של גז או חשמל
ובזמנינו, שהכיריים שלנו הן של גז, ואין חשש שיבוא לחתות בגחלים, יש אומרים שמותר להניח תבשיל שלא נתבשל כל צרכו מערב שבת, כדי שימשיך להתבשל בשבת, מפני שאין לחוש לחיתוי בגחלים. ויש אומרים שעדיין יש לחוש שמא יבוא להגביה את חום האש על ידי סיבוב הכפתור המווסת את זרימת הגז, וגם בזה שייך איסור תורה שממהר את הבישול ומגביר את האש, ולכן אוסרים גם בזמנינו להניח תבשיל, כגון "חמין" על גבי האש מערב שבת.

ולהלכה פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שמכיון שבזמן רבותינו שגזרו גזירה זו לא היה בנמצא כלל חשש כזה של הגבהת חום האש על ידי סיבוב כפתור, אם כן אין זה בכלל גזירת חז"ל בזה. והביא עוד טעמים להקל בדבר. ולכן מעיקר הדין כתב, שיש להקל להניח תבשיל שלא נתבשל כל צרכו על גבי כיריים של גאז (או נפט) מערב שבת, כדי שימשיך בישולו בשבת. ומכל מקום, טוב להחמיר להניח על גבי הכירה טס של מתכת וכיוצא בזה, שיפסיק בין האש לקדירה, שאז נחשב הדבר כמו שהכירה קטומה, (כמו גחלים המכוסים אפר), ואז יש להקל יותר בריוח להשהות על גביה תבשיל כזה.

ביקורו של הרב משאש
והנה, בשנת התשל"ו, לאחר שנפטר רבה הספרדי של ירושלים הרה"ג רבי אליהו פרדס זצ"ל, החלו דיבורים על מינוי רב ראשי לעיר הקודש ירושלים. ואז היה ברור כי יש למנות את אחד מגדולי התורה המובהקים ביותר למשרה זו.

בתחילה, ביקש מרן זצ"ל למנות למשרה זו את הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, כי הוא היה מוכר לכל רבני ירושלים, ואהוב על הכל, וגדולתו בתורה ובפרט בעניני הדיינות הנוגעים לראש אבות בתי הדין בירושלים היתה לשם ולתפארת. אולם לאחר שהלה סירב בכל תוקף לקבל עליו משרה רבנית, עלו שמות של רבנים אחרים, ומרן זצ"ל בירר היטב עד שהחליט לתמוך בכל כוחו במינוי הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, שהיה עד אז רבה של מרוקו, ושמעו הטוב הגיע גם לארץ ישראל.

בימים ההם, הגיע הגאון רבי שלום משאש לארץ ישראל, כדי לעמוד על ענין המינוי כרב ראשי לירושלים מקרוב, וגם כדי להציג את מועמדותו בפני הרבנים באופן רשמי. ולפני יום השבת, הזמין מרן זצ"ל את הגר"ש משאש להתארח בצל קורתו. ואמנם נעתר הגר"ש משאש וביקר כל השבת בביתו של מרן זצ"ל. ביום שישי, אמר מרן זצ"ל לרעייתו הרבנית, שלמרות שבדרך כלל היא נוהגת להניח את החמין על גבי פתיליה של נפט, בלי הפסק בין האש לבין הסיר, בכל זאת, מאחר ויתכן שהגאון רבי שלום משאש מחמיר בדבר, לכן בשבת זו אין הוא רוצה להקל בדבר, שהרי האוכל מיועד עבור הגר"ש משאש עצמו. ולכן באותה שבת הניחו הפסק בין האש לבין הסיר. (עיקרי הדברים הובאו בספר הלכה ברורה סימן רנג).

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

מרן זצ"ל, הוא שהורה היתר לגבי מעוברות ומניקות בתשעה באב דחוי. והוא שהורה לנו להורות גם לאחרים, שמעוברות ומניקות, נכון שיתענו עד חצות היום. (במקום שאין חשש סכנה או חולשה מיוחדת).

והאשה יכולה להוציא את בני הבית ידי חובת הבדלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין, ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה על כוס יין, צריך שיאמר בפיו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיהיה מותר לו לעשות מלאכה.

ואין מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת, צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת "בורא מאורי האש". (שם, עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה. ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשע"ט), מפני שהתענית דחויה מיום השבת, אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב, כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח).

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

עדיף שתעשה הבת שהיא גדולה יותר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין, ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה על כוס יין, צריך שיאמר בפיו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיהיה מותר לו לעשות מלאכה.

ואין מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת, צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת "בורא מאורי האש". (שם, עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה. ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשע"ט), מפני שהתענית דחויה מיום השבת, אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב, כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח).

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

עושה לעצמה הבדלה, ושותה את היין. ויכולה להוציא את שאר בני הבית ידי חובת הבדלה. ומרן זצ"ל הורה לנו שנכון שתתענה עד חצות היום כדי שלא תפרוש לגמרי מן הציבור. (וכוונתינו למעוברות ומניקות, וכמובן לא במקום חשש סכנה).

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

כך השיב לנו מרן זצ"ל, כדי שלא תפרושנה לגמרי מן הציבור ביום זה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין, ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה על כוס יין, צריך שיאמר בפיו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיהיה מותר לו לעשות מלאכה.

ואין מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת, צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת "בורא מאורי האש". (שם, עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה. ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשע"ט), מפני שהתענית דחויה מיום השבת, אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב, כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח).

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

אין איסור בזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשע"ט

מנהג איסור תספורת
מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

מנהג הספרדים
אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ושבוע שחל בו תשעה באב, פירושו, השבוע שבתוכו חלה תענית תשעה באב, מיום ראשון ואילך. ולדוגמא, אם יחול יום תשעה באב ביום שלישי, הרי שמיום ראשון שלפניו, נוהגים כל מנהגי האבלות השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב.

שבוע שחל בו תשעה באב, שנת התשע"ט
בשנה זו, שבת התשע"ט, יחול יום תשעה באב בשבת. ולכן התענית נדחית ליום ראשון שלאחר מכן. ולפיכך, אין לנו השנה "שבוע שחל בו תשעה באב", וכמו שפסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (עמוד רכג) וכפי שעוד נבאר בעזרת ה'. וכל המנהגים המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב, ובכללם איסור תספורת, אינם נוהגים בשנה זו, חוץ מיום תשעה באב בעצמו, שבודאי שאסור להסתפר בו.

תספורת לנשים
לענין תספורת לנשים בשבוע שחל בו למנהג הספרדים, או בכל ימי בין המצרים למנהג האשכזים, נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג. ובאמת שהדבר תלוי במחלוקת אחרת, וכפי שנבאר:

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם אסור לה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל הרמ"א, שלפי הוראותיו הולכים האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים גם בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם  הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין, רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ולמעשה בשנה זו למנהג הספרדים איסור תספורת אינו נוהג כלל, מלבד ביום תענית תשעה באב עצמו. אבל למנהג האשכנזים, לדעת כמה מגדולי הפוסקים יש להחמיר אפילו לנשים שלא להסתפר.

תאריך השאלה:
ט' אב תשע"ט / 10 באוגוסט 2019

יש ללבוש בגד לא מכובס.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה.

ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, וכל שאינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה.

בערב תשעה באב, מיד עם שקיעת החמה, חל על האדם החיוב של חמישה עינויים אלה. ולכן מיד עם שקיעת החמה, צריך לחלוץ את מנעליו (ומותר ללבוש נעליים שאינם עשויים עור). אולם כשחל תשעה באב במוצאי שבת כמו בשנה זו (תשע"ט), אין לחלוץ את הנעליים העשויים עור מיד עם שקיעת החמה, מפני כבוד השבת, אלא יש להשאר עם הנעליים עד אחר צאת הכוכבים, דהיינו כעשרים דקות אחר השקיעה, ואז יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויחלוץ נעליו וילבש בגדי חול, וילך לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית, ולומר איכה וקינות.

ומפני כל האמור, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לציבור, שתפילת ערבית במוצאי שבת, תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף מבגדי השבת לבגדי החול, ולחלוץ את נעלי העור שלרגליהם, ויבואו לבית הכנסת בבגדי חול המותרים בתשעה באב.

וה' יתברך יחיש לנו את קץ הגאולה השלימה, אמן כן יהי רצון.

תאריך השאלה:
ח' אב תשע"ט / 9 באוגוסט 2019

במקרה כזה עלייך לאכול ולשתות מהבוקר. (ותקפידי לשתות היטב לפני כניסת התענית). ואין צורך באכילה ושתיה בשיעורים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת
חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב).

זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, ואפילו אם אין לו חולי פנימי, צריך לאכול בתשעה באב.

נחלקו הפוסקים אודות היולדת, שבתוך שבעה ימים ללידתה, לכל הדעות הרי היא פטורה מלהתענות, אבל תוך שלושים יום מלידתה, דעת כמה פוסקים להחמיר בזה להצריכה להתענות. אולם לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כל שלושים יום אחר לידתה הרי היא פטורה מלהתענות.

וכן דין המפלת (אשה שהפילה עוברה) אחר ארבעים יום להריונה, (כלומר שהפילה עובר שכבר מלאו לו ארבעים יום ברחם אמו, וארבעים יום אלו נמנים מתחילת ההריון ממש, ולא כפי שנוהגים הרופאים למנות שבועיים נוספים), שאינה צריכה להתענות ביום תשעה באב, כל שלשים יום מיום ההפלה.

דין מעוברות ומניקות
מעוברות (נשים בהריון) ומניקות, אף על פי שהן פטורות משאר תעניות (מלבד תענית יום הכפורים), חייבות להתענות בכל שנה ביום תשעה באב.

אולם בשנה שתשעה באב חל בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, כמו שבשנה זו (התשע"ט) יחול תשעה באב בשבת. אזי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בשו"ת יביע אומר חלק חמישי סימן מ), נשים מעוברות ומניקות פטורות מתענית תשעה באב. והביא ראיות לדבריו. ובעת ההיא היו שחלקו על דברי מרן זצ"ל בענין זה, ועל כן הציג מרן זצ"ל את הדברים בפני הגאון רבי יהודה שאקו זצ"ל, והלה הסכים לדבריו וחיזקם. (הגאון רבי יהודה שאקו, היה מגדולי גאוני ירושלים לפני כששים שנה. ומרן רבינו זצ"ל היה חבר בית דינו בצעירותו, יחד עם הגאון רבי עזרא עטייה. והיה מרצה בפניהם את תשובותיו בהלכה, בכדי לקבל את הסכמתם על דבריו, כפי שכתבנו באריכות בספר "אביר הרועים" ח"א).

הסתפקו חכמי זמנינו, מאיזו שעה יש להקל לאותן נשים מניקות ומעוברות שיאכלו בתשעה באב. ולהלכה שאלנו בזה את פי מרן רבינו זצ"ל, והשיב, שהנכון הוא שאותן נשים לא תפרושנה לגמרי מן הציבור, ומן הראוי שימתינו ולא יאכלו עד צהרי יום תשעה באב, כלומר, מאחר חצות היום (בירושלים בשעה רבע לאחת בצהריים בערך). וכמובן שכל זה הוא במקום שאינן מרגישות חולשה גדולה או התייבשות וכדומה, כי מעיקר הדין מותרות לאכול בתשעה באב כאמור.

דין ילדים קטנים
ילדים קטנים, דהיינו בן שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, ובת שלא מלאו לה שתים עשרה שנים ויום אחד, פטורים לגמרי מתענית תשעה באב. וטעם הדבר שהקטנים אינם משתתפים בתענית זו, לפי שהקטנים בלאו הכי פטורים בכל דיני האבלות, וגם קטן שמתו אביו או אמו אינו מתאבל כלל, שלא שייך בזה דין חינוך כלל (מלבד דין הקריעה על המת ששייך גם בקטנים). ולכן קטנים פטורים מתענית זו. וכל נער שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, ונערה שלא מלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד, פטורים מתענית תשעה באב, ואינם צריכים להתענות אפילו כמה שעות.

תאריך השאלה:
ח' אב תשע"ט / 9 באוגוסט 2019

אם הוא התכוין לצאת ידי חובה, וכן המבדיל התכוין להוציאו, אינו צריך לחזור ולהבדיל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.

השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו.

השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן שאינו מחוייב בתענית לשתות את היין.

השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.

ומרן השלחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב. ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו. לכן אנו נוהגים להבדיל במוצאי תשעה באב על כוס יין, ובזה מוציאים את הצום. אבל מיד במוצאי שבת עם כניסת התענית, שאי אפשר לעשות הבדלה על כוס יין, צריך שיאמר בפיו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", בכדי שיהיה מותר לו לעשות מלאכה.

ואין מברכים על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שהבשמים נועדו לתענוג, וכן הדין בתשעה באב. וכן פסק מרן השלחן ערוך.

חייבים לברך על הנר במוצאי שבת של תשעה באב. אף על פי שאין מבדילין על הכוס. ונוהגים שהחזן או הרב בבית הכנסת מברך על הנר לפני קריאת מגילת איכה. (אף שיש חולקים בדבר. ראה בספר חזון עובדיה עמוד שמב).

ונשים שאינן הולכות לבית הכנסת, צריכות לברך על הנר בביתן, במוצאי שבת, ברכת "בורא מאורי האש". (שם, עמוד שמג).

חולה, שאוכל בתשעה באב, כפי שביארנו בהלכות קודמות, צריך לעשות הבדלה על הכוס לפני שיאכל בתשעה באב. שהרי אסור לאכול אחרי שבת לפני שעושים הבדלה. ולכן על החולה לעשות הבדלה על כוס יין, או מיץ ענבים, וישתה מהכוס כדת וכדין בכל מוצאי שבת. ורשאי החולה שעושה הבדלה על הכוס, להוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההבדלה, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת.

ומעוברות ומניקות, שלפי מה שכתבנו רשאיות לאכול בתשעה באב השנה (תשע"ט), מפני שהתענית דחויה מיום השבת, אף הן חייבות להבדיל על הכוס לפני שיאכלו. ומאחר ואינן אוכלות עד ליום תשעה באב, כלומר, יום ראשון בצהריים, הרי שעליהן לברך על הנר בליל תשעה באב, וביום תשעה באב עושות הבדלה על הכוס, בלא לברך על הנר ובלא לברך על הבשמים. (חזון עובדיה עמוד שמח).

תאריך השאלה:
ו' אב תשע"ט / 7 באוגוסט 2019

יכול לשיר, אבל בתוך לבו אינו יכול לשבת ממש שמח, שהרי יודע באיזו שעה הוא מצוי.

וכמו אדם שהוא אבל (לא אליכם ולא אלינו) על מתו, הרי בשבת הוא נוהג כרגיל, אבל בתוך לבו אינו שמח.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ט)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ט) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור לנהוג בה דיני אבלות, אמרו חכמים שבסעודה זו (שהיא סעודה שלישית של שבת קודם תחילת התענית), אוכל אדם ושותה כל צרכו, "ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".

ובדברי הפוסקים מצאנו בביאור דברי רבותינו שני פירושים, שיש אומרים שמה שאמרו רבותינו שאדם מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, אין הכוונה בזה שאסור להמנע ממאכלי בשר ושתיית יין ביום השבת, אלא שאם רוצה אדם לאכול בשר ויין בסעודה זו, רשאי לעשות כן, אבל בכל זאת ראוי להימנע מאכילת בשר ושתית יין וכדומה בסעודה מפסקת אף על פי שהיא חלה ביום שבת, וזאת מפני אסונינו הגדול בחורבן הבית.

אבל לדעת רוב רבותינו הראשונים, פירוש דברי רבותינו הוא כפשוטם, שאין להמנע מאכילת בשר ושתיית יין ביום שבת אף בסעודה המפסקת, מפני כבוד השבת. ובספר שבלי הלקט (לרבינו צדקיה בן רבי אברהם הרופא שחי לפני כשמונה מאות שנה בעיר רומא שבאיטליה), הביא תשובת רבינו קלונימוס איש רומי שהשיב לרבי יקר, שאם חל תשעה באב ביום ראשון התירו הגאונים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, מפני כבוד שבת, ואין צריך לשנות שולחנו בשבת, ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא לנהוג בשמחה.

וכן יש לנהוג להלכה ולמעשה, שבסעודה מפסקת שחלה ביום שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), אין להימנע מאכילת בשר וכדומה (וכן מותר לשיר זמירות שבת בסעודה זו מפני כבוד השבת).

תאריך השאלה:
ו' אב תשע"ט / 7 באוגוסט 2019

מי שצריך לאכול בתענית, עדיין הוא מחוייב בשאר העינויים (שהוא יכול להזהר בהם), ואסור לו לצאת לטייל חס ושלום או לעבוד. ואיך יתכן שביום אבלות זה שבו חרב בית מקדשנו אדם יעלה על דעתו לצאת לטייל. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובהלכות אבילות וכיוצא בזה. וכן מותר ללמוד בספרי מוסר המעוררים את האדם לשוב בתשובה ולהטיב את מעשיו.

ואין אוכלים בערב תשעה באב, אלא עד סמוך לשקיעת החמה. ומשקיעת החמה חלה חובת חמישה עינוים אלו שהזכרנו.

אסור לרחוץ במים בתשעה באב, בין במים חמים בין במים צוננים, בין כל גופו בין מקצת גופו, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. לפיכך, ביום תשעה באב בבוקר, יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו בלבד (דהיינו שישים מים רק עד מקום חיבור האצבעות לכף היד), ונוטל שלוש פעמים לסירוגין כדרך שנוטלים כל השנה, ויברך על נטילת ידים. וכן ינהג כשיוצא מבית הכסא, שיטול ידיו רק עד קשרי אצבעותיו.

לא ירחץ פניו בתשעה באב בבוקר, אלא לאחר שינגב ידיו, כשהן עוד לחות, יעבירם על גבי עיניו, ואם יש לו לפלוף ליד עיניו, או לכלוך אחר, מותר לרחוץ המקום המלוכלך. ומי שהוא מקפיד על נקיותו, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ את פניו בבוקר, מותר לו לרחוץ את פניו בבוקר תשעה באב.

כלה, כל שלושים יום מיום חתונתה, מותרת לרחוץ את פניה במים, כדי שלא תתגנה על בעלה.

בהלכות שבעה עשר בתמוז הזכרנו, שמי שהדבר קשה לו מאד להמנע מצחצוח שיניים ביום התענית בבוקר, רשאי להקל לצחצח את שיניו, באופן שיזהר לבל יבלע שום טיפת מים, וכן יזהר שלא יכניס לפיו שיעור רביעית מים (שמונים ואחת מ"ל מים) בבת אחת. אולם בתשעה באב אין להקל בזה, אלא אם כן יש לו צער גדול בלי זה, או שסובל מריח רע מפיו, שאז יכול להקל בזה בתנאי נוסף, שיזהר מאד להוריד את פיו למטה, כדי שלא יבואו המים לגרונו. (וביום הכפורים אין להקל בדבר).

תאריך השאלה:
ה' אב תשע"ט / 6 באוגוסט 2019

מותר בפשיטות.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דינים הנוהגים מראש חודש אב

בהלכות הקודמות התבאר, שצריך למעט במשא ומתן של שמחה בימי חודש אב, עד יום עשירי באב.

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש להמנע בימים הללו מלקנות טבעות זהב ושאר מיני תכשיטים, בפרט כאשר מדובר בחתן שקונה תכשיטים עבור כלתו, מפני שיש שמחה בדבר. ונשאלנו לגבי סוחר שמוכר בחנותו תכשיטים, האם מותר לו להמשיך בעבודתו בימים הללו? ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כבר דן בענין זה, וכתב שמותר לסוחרים למכור תכשיטי זהב בימים הללו, מפני שיש שקונים את התכשיטים באופן המותר, וכגון שלא מדובר בחתן וכלה. ועוד יש להקל בזה מפני שהרמ"א (סוף סימן שג) כתב שבזמן הזה תכשיטים אינם דבר מיוחד ונדיר כל כך כמו בדורות הקודמים, ולכן אין בקנייתם שמחה מיוחדת. ולכן אף על פי שאסרנו לקנות תכשיטים שמשמחים את הלב, מכל מקום לגבי הסוחר יש להקל.

ומותר לקנות ספרי קודש בימים הללו, מכיון שהוא דבר של מצוה ולא נהגו בו לאיסור.

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שמותר אדם לשפץ ולהרחיב את ביתו בימים הללו, אם מדובר במשפחה מרובת ילדים, וקשה להם לדור בדירה צרה. אבל לצורך "מותרות", אין ליפות את הבית ולשפצו בימים הללו.

וכן מותר להכנס לדירה חדשה בימים הללו, אם מדובר במגורים הכרחיים, לא לנוי והרווחה. ואפשר לעשות חנוכת הבית, על ידי כך שיביאו עשרה בני אדם ויעסקו בתורה, או יקראו את התיקון כנהוג, ויוכלו לחלק מגדנות, עוגות ועוגיות ופירות וכדומה. ואת שאר השמחה של חנוכת הבית יעשו אחרי תשעה באב, ואז בעל הבית יקנה בגד חדש ויוכל גם לברך "שהחיינו".

הקבלנים שבונים דירות בימים הללו, רשאים להמשיך במלאכתם, מפני שבזמן הזה ישנה מצוקה ומחסור בדירות, ואין זה בגדר "בנין של שמחה" שאסרו בימים הללו. ובפרט יש להקל בזה בארץ ישראל, שהרי יש מצוה גדולה של ישוב ארץ ישראל בבניית הדירות בתוכה. (חזון עובדיה עמוד קסח).

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ט / 2 באוגוסט 2019

גם בשנה שתשעה באב חל להיות בשבת, אסור לאכול בשר אחרי ראש חודש אב. שהרי איסור אכילת בשר אינו נוהג דוקא בשבוע שחל בו תשעה באב, אלא החל מאחרי ראש חודש אב.ר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד.

ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלבד. ומכל מקום נהגו ישראל שלא לאכול בשר כלל, מיום ראש חודש אב ועד יום עשירי באב. ומנהגים אלו נזכרו כבר בדברי הגאונים ורבותינו הראשונים, ופשטו בכל ישראל. ואין חילוק בענין זה בין בשר בהמה לבשר עוף, שבכל אופן אסור לאכלו, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, כגון מרק, אף על פי שהוציאו ממנו את הבשר, אין לשתות ממנו, מפני טעם הבשר שיש בו. אבל דגים אינם בכלל האיסור ומותר לאכלם.

אכילת בשר ביום ראש חודש וביום עשירי באב
מנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום ראש חודש אב עצמו, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, אבל האשכנזים נוהגים להחמיר אף ביום ראש חודש אב. ובזה הספרדים מיקלים יותר מהאשכנזים. ולעומת זאת לגבי אכילת בשר ביום עשירי באב, מנהג הספרדים להחמיר שלא לאכול בשר ביום עשירי באב כולו, ולמנהג האשכנזים יש להקל באכילת בשר ושתיית יין מיום עשירי באב אחר חצות היום.

מנהג התימנים בענין אכילת בשר
מנהג אחינו בני תימן, בכל ארצות תימן, שלא היו נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, אלא בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב, שכן הוא עיקר דין התלמוד. אולם עתה שזכו לעלות לארץ ישראל, וכאן המנהג פשוט להחמיר בזה בכל תשעת הימים, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שעליהם לנהוג בזה כמנהג ארץ ישראל, ואסור לפרוץ גדר בזה, ובפרט שכאן ניכר יותר ענין החורבן, שרואים עין בעין מקום חורבן הבית, ואז בודאי שייך יותר לנהוג איסור בדבר. (חזון עובדיה עמוד קע).

אכילת בשר בערב שבת
בשבתות שבתוך תשעת הימים, אוכלים בשר, ומותר לטעום בערב שבת מהתבשילים שיש בהם בשר כדי לתקן את המאכל (כגון להוסיף מלח וכדומה) ויש מיקלים לטעום מן המאכלים של שבת אף שלא לצורך, לפי שעל פי דברי המקובלים יש ענין גדול לטעום ממאכלי השבת, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב שיש להקל בזה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.

אכילת בשר שנותר משבת
כתב מרן רבינו זצוק"ל, שאם נשאר בשר מן המאכלים שבשלו לכבוד שבת, מותר לאכול מהם במוצאי שבת ב"סעודה רביעית" שהיא הסעודה שאוכלים במוצאי שבת. והמיקל לאכול מבשר זה שנשאר מסעודת שבת אף בשאר ימות השבוע, יש לו על מה שיסמוך, ולקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות יש להקל באכילת בשר שנשאר משבת אף בימות החול. (אך בתנאי שלא יבשל לכתחילה כמות גדולה לשבת בכדי שישאר לו בשר לימות החול). ולילדים קטנים מאוד שאינם מבינים כלל את משמעות חורבן הבית, מותר לתת אף לכתחילה בשר בימים אלו, ומותר לבשל עבורם בשר בשבוע זה שחל בו תשעה באב.

אדם חלש הזקוק לאכילת בשר
חולה, אף על פי שאין בו סכנה, מותר לו לאכול בשר בימים אלו. וכן יולדת תוך שלושים יום ללידתה מותרת באכילת בשר. וכן מינקת שהתינוק שלה חלש, ואם תמנע מאכילת בשר יוכל הדבר להשפיע לרעה על בריאות הילד, מותרת באכילת בשר. וכן מעוברת שסובלת הרבה בהריונה יש להקל לה לאכול בשר בימים אלו. אבל אדם בריא שאוכל בשר בזמן שנוהגים בו איסור, גדול עוונו מנשוא, והרי הוא פורץ גדר, ועונשו גדול.

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ט / 2 באוגוסט 2019

לא. השנה אין לנו שבוע שחל בו תשעה באב. אבל יש את איסור אכילת בשר בתשעת הימים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ט) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך.

מזלם של ישראל בחודש אב
אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ימי פורענות לישראל, ומזלם אינו מאיר להם בימים אלו. וכך שנינו במסכת תענית (דף כו:) "משנכנס אב ממעטין בשמחה". ולכן ישראל (יהודי) שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עמו בימים אלו, ויתדיין עמו לאחר עשירי באב.

משא ומתן של שמחה
מיום ראש חודש אב, ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית רהיטים חדשים לבית חתן וכלה, או קניית תכשיטי זהב וכסף, וכיוצא בזה. ובשאר משא ומתן שאינו של שמחה, כגון קניית רהיטים לביתו, או מכונית חדשה וכדומה, אף על פי שהיה ראוי להחמיר בזה, מכל מקום נהגו להקל. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שמכל מקום טוב להמנע מלהביא רהיטים חדשים לביתו, או מכונית חדשה לביתו, בימים אלו, משום ששמחה היא לו.

אכילת בשר ושתיית יין
נהגו ישראל, שבימים אלו, מיום ראש חודש אב ועד ליום עשירי באב, הקרויים "תשעת הימים", אינם שותים יין ולא אוכלים בשר, אלא ביום השבת. (ובענין זה נדון בהמשך בעזרת ה'). וביום ראש חודש אב עצמו, מותר לאכול בשר ולשתות יין, שכבר כתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שלא נהגו איסור באכילת בשר אלא מאחר ראש חודש אב, כלומר, מיום ראשון הבא עלינו לטובה. אולם למנהג האשכנזים יש להחמיר בזה אפילו ביום ראש חודש עצמו. (חזון עובדיה עמוד קסט).

שבוע שחל בו תשעה באב
ובשבוע שחל בו תשעה באב, (למשל כאשר תשעה באב חל ביום שלישי, ממוצאי שבת שקודם לו, מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב) נוהגים עוד מנהגי אבלות, ובכללם האיסור לרחוץ כל גופו במים חמים, וכן אסור לכבס בגדים או ללבוש בגדים מכובסים. והשנה שנת תשע"ט, יחול יום תשעה באב ביום שבת, לכן אין לנו בשנה כזו את הדינים השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב כלל. כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ד).

החומרות שנהגו בהם האשכנזים
מנהג האשכנזים להחמיר מאד באיסור הרחיצה, ולמנהגם יש לאסור את הרחיצה מיום ראש חודש אב, בין במים חמים בין במים צוננים, (זאת אומרת שהם נוהגים שתי חומרות נוספות, לאסור רחיצה כבר מיום ראש חודש אב ולאסור רחיצה אף במים קרים). אולם אף למנהג האשכנזים, אם מדובר באדם הגר במקום שהאקלים שם חם, כגון בארץ ישראל, או באדם המזיע הרבה מחמת איזו סיבה, מותר לו לרחוץ כל גופו במים שאינם חמים אף בשבוע שחל בו תשעה באב. כי לא קיבלו עליהם האשכנזים חומרות אלו, אלא בארצותיהם, שהם ארצות קרות. ולכן יש להקל בזה כאמור.

ושמענו ממרן זצ"ל, שאמר שעוד בצעירותו פסק לאשכנזים, שיש להקל בארץ ישראל לרחוץ במים שאינם חמים. והצטער מאד כאשר ראה שהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך פסק להחמיר בזה, עד שהתפרסם בשם הגאון רבי משה פיינשטיין שהיקל בדבר, ושמח מרן זצ"ל על דבריו, שהרי "גדול כבוד הבריות", ואין זה כבוד הבריות שלא ירחצו כל כך הרבה זמן.

כמו כן נוהגים האשכנזים להחמיר בענין כיבוס ולבישת בגדים מכובסים, שהספרדים נוהגים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ואילו האשכנזים נוהגים איסור בדבר החל מיום ראש חודש אב. ונרחיב בדין זה בהמשך בעזרת ה'.

קניות עבור חתן וכלה
כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאם קבעו את זמן הנשואים מיד לאחר תשעה באב, והבחור עדיין לא קיים פריה ורביה (דהיינו שעדיין אין לו בן ובת), מותר לקנות עבור החתן והכלה כל צרכיהם אפילו בימים אלו, ואפילו אם יש זמן לקנות את צרכי החתן והכלה אחרי תשעה באב, כגון שנשואיהם נקבעו ליום ט"ו באב, אם יש חשש שיתייקרו לאחר מכן, מותר לקנותם בימים אלו כל שיש חשש הפסד בדבר.

ולסיכום הדברים: ישנם ארבעה דרגות חומרה של אבלות בימים אלו. הדרגה הקלה מיום שבעה עשר בתמוז ועד ראש חודש אב. הדרגה השנייה מיום ראש חודש אב ועד לשבוע שחל בו תשעה באב. הדרגה השלישית, חמורה ממנה, בשבוע שחל בו תשעה באב, והדרגה החמורה מכולם, יום תשעה באב עצמו, שהוא יום אבל ותענית כאשר יתבאר.

 

ויהי רצון שהחודש הזה יהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים, בביאת משיח צדקינו ובבנין בית מקדשינו ותפארתינו אמן.


צפייה