שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
ל' ניסן תשע"ט / 5 במאי 2019

נכון מאד. הוא היה הוגה הרעיון, ומרן זצ"ל אמר לו, אני מוכן לבוא איתך לכל מקום. וכך היה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


יום השואה

היום הוא יום השואה, שנקבע להיום הזה על ידי ראשי המדינה, למורת רוחם של רוב גדולי הדור הקודם, שלא מצאו לנכון לקבוע יום כזה דוקא בחודש ניסן. ובכל זאת נאמר איזה דברים הנוגעים לזכרון השואה.

נוכחנו פעם כאשר נכנס ניצול השואה הרה"ג רבי ישראל מאיר לאו שליט"א לפני מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל והשיחה נסובה סביב זוועות השואה. שאל הרב לאו את מרן זצ"ל, הכיצד זה הגיעו הנאצים הגרמנים לשפל המדרגה כל כך? השיב לו מרן זצ"ל בין שאר הדברים, שאדם שאין לו תורה, עלול הוא להגיע למדרגות השפלות ביותר. תמה הרב לאו על תשובתו של מרן, וכי יתכן, רק מפני שאין לאדם תורה, הוא עלול להגיע לאכזריות שכזו? השיב לו מרן זצ"ל, אמנם כן, מי שמתנתק מהאמונה בה' ובתורתו, עלול הוא להגיע לכל המדרגות הרעות שבעולם.

גרמניה שלפני השואה, היתה המתוקנת שבאומות העולם, מופלאת בחכמתה ובנימוסיה. גם בזמן השואה, יכלו לשבת להם קצינים נאצים בשעת בוקר, להתעלל באופן נורא ואיום ביהודים, לגזול תינוקות מהוריהן ולהשליכם למוות באכזריות, ליהנות ולהשתעשע לקול בכיים הקורע של תינוקות רכים. והנה כבר באותו יום, יכולים היו אותם קצינים ארורים, לשוב אל בתיהם, לנשק לבניהם ובנותיהם, ללטף את כלבם ולהאזין בצורה המתורבתת ביותר למוסיקה משובחת. גם בזמנינו, הרי חלק ניכר מבני אותן אומות מתוקנות שחיים היום, הם נכדיהם של אותם רוצחים שפלים ומסייעיהם הארורים. האם נוכל לסמוך על תרבותם ונימוסיהם? האם אין הדברים מפליאים?

אין זאת אלא, שהמוסר האנושי שבהסכמת האומות, יהיה נאה כמה שיהיה, הרי יש מקום לדעות מרושעות למצוא בו משכן קבוע. ממוסר מדומה שכזה, יכולים בני האדם להגיע לדעות הרעות ביותר. הנה יושבים להם ראשי אומות העולם במוסדות האו"ם, ובבית המשפט בעיר האג, הם הקוראים לעצמם אנשי המוסר והתרבות, והם אלו שמטיפים באנטישמיות ובפרמיטיביות של ממש נגד היהודים ומדינתם.

בימים האחרונים נסתלק מאיתנו האדמו"ר מקאליב רבי מנחם מנדל טאוב זצ"ל. הוא היה אוד מוצל מאש, שריד יחיד ומיוחד ממחנה אושוויץ. והנה אותו אדם גדול, בעומדו במחנה כמה שעות לפני שבעלות הברית שיחררו את אסירי המחנה, ראה איך שהנאצים לוקחים כמה יהודים ומשליכים אותם בזה אחר זה לאש. עמד האדמו"ר והתחנן לפני ה' יתברך, ריבונו של עולם! מה יצא לך מכך שאף אני אמות כעת? גם אני אצטרף לכל בני משפחתי שנמצאים כבר בישיבה של מעלה! הרי אכנס לאש, ואזעק אליך "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"! מבקש אני ממך ריבונו של עולם, ומבטיחך נאמנה, אם תתן לי חיים, אלך כל ימי ואקרא "שמע ישראל" בין אנשים חיים! שמע ה' את תפילתו, ולאחר שנים של יסורים שאי אפשר לתארם במילים, נגאל האדמו"ר משבי הגרמנים וזכה לעלות לארץ ישראל. ומי כמוהו, שראה בחוש בעיני קדשו את החורבן הגדול, ומצא לנכון לתקן את הקילקול הגדול שהתרחש בשואה, וזאת על ידי הפצת דבר ה', פירסום מעשיהם המופלאים של יראי ה' בתוך מחנות התופת, שקידה בתורה והפצת תורה, זהו התיקון האמיתי בשרשן של הדברים, תיקון עולם במלכות שדי.

נצטוינו בתורה הקדושה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". וכנגד ציווי זה, אף אנו מבקשים מה' יתברך: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים". ירחם ה' על שארית הפלטה, שנזכה לראות בנחמת ציון בביאת משיח צדקינו, אזי יקומו כל אותם ההרוגים האומללים, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה.

תאריך השאלה:
ל' ניסן תשע"ט / 5 במאי 2019

משום ש"גדול מרבן שמו", אותם תנאים שאנו מזכירים בלא תואר הרב, הוא משום שמרוב גדולתם, עצם הזכרת שמם היה מעורר כבוד. ולכן הם נקראים רק בשמותיהם, ואדרבא, יש זלזול בהם אם נאמר "רבי הלל", כי הלל הזקן היה גדול מרבי הלל האמורא שהיה אחר כך, והתואר "רבי" לא יוכל לשקף את גדולתו. וכמו שמזמן משה רבינו היו קוראים לו משה. ורק בפניו היו משתמשים בתואר נוסף, כמו שנאמר, "אדוני משה כלאם". 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלות ותשובות הלכה יומית - פירוק חלונות – לעצום עיניים באוטובוס – רחוב על שם רב

לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון

שאלה: האם מותר לפרק בשבת את חלונות הזזה, כדי שהבית יהיה יותר מאוורר?

תשובה: הרמב"ם (פ"י הלכה יד) כתב: "המחזיר בשבת דלת וכו', הרי זה תולדת בונה". כלומר, כשם שיש איסור לבנות באבנים בשבת, כך אסור להרכיב דלת בשבת. וכן אסור לפרק את הדלת. וכן הדין לגבי חלונות. וכך פסק גם מרן בשלחן ערוך (סימן שח ס"ט). ואמנם יש אומרים שאין בזה איסור ממש מן התורה, אלא רק איסור מדרבנן. והגאון החזון איש כתב, שכאשר הדלת או החלון מונחים בצורה רפויה, יש מקום להקל בפירוק או החזרת דלת או חלון כזה בשבת. אבל למעשה מרן זצ"ל כתב שאין להקל בדבר, שיש כאן חשש איסור תורה, ובפרט בחלונות שמורכבים בחוזקה, וקצת קשה לפרק אותן. ורק אם יש צורך בדבר, כגון במקום שסועדים שם בשבת וחם מאד, אפשר לומר לגוי שהוא יפרק את החלונות. וכן פסק הגאון הראשון לציון בספר ילקוט יוסף (סימן שז). והביא דבריו להלכה מרן רבינו זצ"ל בחזון עובדיה (ח"ה עמוד רפו).

 

שאלה: האם מותר לי לעצום עיניים באוטובוס, וכך לא אראה כאשר יכנס אדם זקן ולא אצטרך לעמוד מפניו?

תשובה: נאמר בתורה (ויקרא יט): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". ופירשו רבותינו במסכת קידושין (דף לב:) "שיבה" זה שהוא זקן בשנים "זקן" זה שקנה חכמה. ובגמרא (דף לג.) אמרו, שמי שעוצם עיניו כדי שיחשבו שלא ראה את הזקן, הרי זה רשע. ושאלו בגמרא, האם מותר להעצים עיניו לפני שיגיע אדם זקן, כדי שלא להתחייב בכלל לעמוד מפניו, תלמוד לומר "תקום ויראת". ופירש רש"י, יש לך לירא מהבורא היודע מחשבותיך שאתה מבקש להפטר ממצוותו. וכן פסקו הפוסקים, וזו לשון מרן השלחן ערוך (סימן רמד סעיף ג), "אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ארבע אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו".

 

שאלה: רחוב שקרוי על שם רב, כמו רחוב שנקרא על שם רבי עקיבא, האם מותר לקרוא לו "רחוב עקיבא"?

תשובה: אסור לאדם להזכיר את שם רבו, או תלמיד חכם, בשמו הפרטי ללא תוספת תואר "הרב". ולכן אנו מקפידים לקרוא לרבותינו תמיד בתוספת תואר כבוד לפני השם הפרטי. ולגבי רחוב, נראה שאם יש צד זלזול בקריאת הרחוב ללא תואר הרב, באופן שצורם לאוזן, כמו רחוב רבי עקיבא, הרי שאסור לקרוא לרחוב ללא תוספת תואר "רבי". וכן נכון להחמיר בזה גם לגבי רחובות אחרים, כמו רחוב "רבי חי טייב". ובמקרה שאין שם זלזול בשמו של הרב, והרחוב רק נקרא על שמו, אין בזה איסור מצד הדין. ולכן רחוב שנקרא על שם רב עם שם משפחתו, כמו רחוב "רבי שמעון אגסי", שרגילים לקרוא לו רחוב אגסי, אין איסור בדבר, וכמו שאנו קוראים לספרים שנקראים על שם המחבר, בלא תוספת "הרב". ולמשל ספר "חזון עובדיה", שאינו נקרא ספר "חזון רבי עובדיה", משום שכאן הזכרת השם היא רק זכר לשם המחבר, ואין כאן שום זלזול. (ועיין ב"מ פד: ואסיקו להו רבי אלעזר על שמיה). ובגמרא במסכת יבמות (דף קה.) מובא, שמשפחה אחת היתה בירושלים והיו בניה מתים בני שמונה עשרה שנה, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, אולי אתם ממשפחתו של עלי הכהן? לכן לכו ועיסקו בתורה כדי שתאריכו ימים! ושמעו בקולו ועסקו בתורה וחיו. "והיו קוראים להם משפחת יוחנן על שמו". ומשמע שבמקרה שאין זלזול בהזכרת השם, מותר לקרוא למשפחה על שם רב גדול אף בלא תוספת תואר כבוד. והוא הדין לרחוב. (אולם בגמרא במסכת ראש השנה (יח.) מובא אותו מעשה, ושם נכתב "והיו קוראים להם משפחת רבן יוחנן על שמו").

 

תאריך השאלה:
ל' ניסן תשע"ט / 5 במאי 2019

אם מדובר בחתונה של אנשים שומרי מצוות, הרי בודאי עשו זאת על פי רב, שפסק להם על פי דברי הרדב"ז והפרי חדש להקל בזה לחתן שלא קיים פריה ורביה. ובפרט כאשר מדובר בראש חודש אב, שאז גם מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק חמישי צידד להקל במקום צורך.

תאריך השאלה:
כ"ו ניסן תשע"ט / 1 במאי 2019

לעולם כאשר סופר בבוקר, אינו רשאי לברך על הספירה. ורק אחר כך כשימשיך לספור בלילה, יספור בברכה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין המסופק אם ספר ספירת העומר

ביארנו כבר, כי מי ששכח לספור יום אחד ספירת העומר, אינו רשאי לברך שוב על ספירתו בימים הבאים. וטעם הדבר, לפי שנחלקו רבותינו הראשונים, אם מצות ספירת העומר היא מצוה אחת ארוכה הנמשכת במשך ארבעים ותשעה ימי העומר, או שמא ספירת העומר בכל יום ויום היא מצוה בפני עצמה. שאם נאמר שבכל יום ויום הספירה היא מצוה בפני עצמה, הרי שאז, גם מי שלא ספר יום אחד, יוכל להמשיך בספירתו, שהרי בכל יום הספירה היא מצוה בפני עצמה, ואין שייכות בין הספירה של ליל אמש לספירה של היום. וכשם שמי שלא הניח תפילין (ח"ו) יום אחד, בודאי שעליו להניח תפילין ביום שלמחרתו, כי אין שייכות כלל בין העדר הנחת התפילין יום אחד, להמשך קיום המצוה בימים הבאים. מה שאין כן אילו נאמר שמצות ספירת העומר היא מצוה אחת ארוכה, שאז, מי ששכח לספור את העומר יום אחד, לא יוכל להמשיך עוד בספירת העומר, שהרי מרגע שאיבד את הספירה יום אחד, הפסיד את המצוה בשלמותה, ואינו סופר עוד. וזו היא שיטת בעל הלכות גדולות, הסובר שמי שלא ספר ספירת העומר יום אחד, אינו ממשיך בספירתו בימים הבאים.

ולענין הלכה, מכיון שדעת רוב רבותינו הראשונים אינה כדעת בעל הלכות גדולות, לכן מי ששכח לספור ספירת העומר יום אחד, חייב להמשיך ולספור את העומר בימים הבאים. אולם מכיון שאיסור ברכה לבטלה הוא חמור מאד, שיש בו הזכרת שם שמים לשוא, לכן אנו נוקטים להלכה, שלענין ברכת "על ספירת העומר", יש לחוש לדעת בעל הלכות גדולות, ומי ששכח לספור את העומר יום אחד, אינו ממשיך לברך בכל יום על הספירה, אלא הוא סופר בלא ברכה, וכפי הכלל הגדול שבידינו, "ספק ברכות להקל".

ומעתה לנדון שלנו, מאחר שנתבאר שאנו חוששים לענין הברכה לדעתו של בעל הלכות גדולות, לכאורה היה נראה שאדם המסתפק אם ספר ספירת העומר (או שהוא מסופק אם ספר בצורה נכונה וכיוצא בזה, וכגון אדם שהתפלל ביחידות, וכעת הוא מסופק אם ספר נכון), אף על פי שימשיך לספור את העומר בכל יום, מכל מקום אינו רשאי לברך על הספירה, שהרי יש לנו לחוש לדעת בעל הלכות גדולות, שמי ששכח יום אחד, אינו ממשיך לספור את העומר.

אולם לענין הלכה, אין הדין כן, כי רק באופן שאדם יודע בודאות ששכח לספור את העומר, אז יש לנו לחוש לדעתו של בעל הלכות גדולות, ולכן אינו ממשיך לספור "בברכה", אך אם אין הדבר ודאי, רק ספק, אין לחוש באופן כזה לשיטת בעל הלכות גדולות, שהרי בלאו הכי רוב הראשונים לא פסקו כמותו. ולכן העיקר להלכה, שמי שמסתפק אם ספר את העומר בליל אמש, ממשיך לספור את העומר בברכה.

ולסיכום: המסופק אם ספר בליל אמש ספירת העומר, ממשיך לספור בימים הבאים בברכה. ורק אם ידוע לו בודאות שלא ספר לילה אחד, או שספר בצורה שגוייה, שוב לא יברך על ספירתו.

תאריך השאלה:
כ"ו ניסן תשע"ט / 1 במאי 2019

אסור לאכול חמץ שעבר עליו הפסח ולא נמכר.

וכן הדין לגבי אדם פרטי, שאין לאכול אצלו חמץ שעבר עליו הפסח.

ואין להקל בזה, אלא אם מדובר באדם ששכח למכור, ועשה ביטול חמץ, ויש הפסד גדול בדבר, שאז יש מקום לסמוך על המכירה של הרבנות. אבל אם לא עשה ביטול חמץ, אין להקל בשום אופן, ואפילו בהפסד גדול. ומעשה היה באדם אחד שהיתה לו מכולת, ושכח לעשות ביטול ומכירת חמץ, ושווי הסחורה בחנותו הגיע למאות אלפי שקלים, והוא פנה אל הרב שלמה משה עמאר, והרב עמאר כתב תשובה לדון להקל בדבר, אך כשביקש הסכמה על כך ממרן זצ"ל, אמר מרן זצ"ל, שאם אותו אדם לא עשה ביטול, אין כל אפשרות להקל בזה. וכשאמר לו הרב עמאר, שיש כאן הפסד עצום של מאות אלפי שקלים, השיב מרן שיש לשרוף הכל. וכך באמת עשו.

תאריך השאלה:
כ"ד ניסן תשע"ט / 29 באפריל 2019

אתה רשאי להמשיך לספור בברכה, מאחר ואפילו כשיש ספק אם ספרת או לא, ממשיך לספור בברכה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מצות ספירת העומר

מצות ספירת העומר
כתוב בתורה (ויקרא כא טו): וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. וקבלו חז"ל (במסכת מנחות דף סה:) שפירוש "ממחרת השבת" הוא מחרת יום טוב הראשון של פסח שהוא יום שבתון (ואליו הכוונה במילים "ממחרת השבת", ממחרת ליום ראשון של פסח שהוא יום שבתון, לכן מיד במוצאי יום טוב ראשון של פסח אחרי תפילת ערבית מתחילים לספור ספירת העומר). ומצות עשה מן התורה לספור ספירת העומר החל מליל ט"ז בניסן עד גמר שבעה שבועות שהם ארבעים ותשעה ימים.

ספירת העומר – מצוה מדרבנן או מן התורה?
ומכל מקום הואיל ונאמר (דברים טז ט): שבעה שבועות תספר לך "מהחל חרמש בקמה" תחל לספור שבעה שבועות, דהיינו משעת קצירת העומר, ובזמן הזה שבית המקדש חרב אין לנו קצירת העומר ולא קרבן העומר, לכן אין מצות ספירת העומר בזמן הזה אלא מדברי סופרים זכר למקדש. ולכן בנוסח "לשם יחוד" שנוהגים לומר קודם ספירת העומר נכון להשמיט ממנו מה שאומרים "כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם וכו'" שהרי מצות ספירת העומר אינה מן התורה. (ואף שבאמת לדעת הרמב"ם והראבי"ה אין שייכות בין מצות ספירת העומר לקצירת העומר, ולדעתם מצות ספירת העומר מן התורה אף בזמן זה, מכל מקום אין אנו פוסקים כדבריהם, אלא כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שפסק שספירת העומר מדרבנן, שכן דעת רב האי גאון והתוספות והרא"ש והעיטור והרשב"א והר"ן ועוד).

השוכח לספור יום אחד
מצות ספירת העומר, היא מצוה בכל יום ויום מימי הספירה, ולכן אנו מברכים עליה בכל יום ויום קודם הספירה.

אולם לדעת בעל הלכות גדולות, מי ששכח לספור ספירת העומר יום אחד, שוב אינו יכול להמשיך בספירת העומר, הואיל ואי אפשר לספור בדילוג (שכן הסופר אחד שנים ארבעה אינו סופר נכון, כמו כן השוכח יום אחד, שוב אין לו תקנה והמשך הספירה שלו אינו נחשב לספירה). ואנו נוקטים להלכה, שגם אם שכח יום אחד לספור ספירת העומר, ימשיך עוד בספירת שאר הימים, מכיון שכל יום הוא מצוה בפני עצמה שאינה תלויה בשאר הימים. רק הואיל וכלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", לכן לענין הברכה אנו חוששים לסברת בעל הלכות גדולות.

נמצא אם כן, שמי ששכח יום אחד לספור ספירת העומר, ימשיך בשאר הימים לספור כדרכו, רק מכאן ולהבא אינו מברך על הספירה. 

קטן שהגדיל בימי הספירה
כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימן כז), אודות ילד, שמלאו לו שלוש עשרה שנה בתוך ימי הספירה. שמאחר והימים שספר לפני שנעשה בר מצוה, היו בעודו קטן, שלא היה עדיין מחוייב במצות מן התורה כמו גדול, לכן, הרי זה דומה למי שעד עתה לא ספר ספירת העומר, ואינו יכול להמשיך לספור בברכה בשאר הימים. והאריך בדין זה מאד, והביא ראיות לדבריו. וגדולי הדור הקודם התווכחו הרבה בדין זה. אולם להלכה יש להורות, שקטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה, ימשיך לספור "בלא ברכה".

זמן הספירה, ודין הנשים
זמן ספירת העומר בלילה, ומכל מקום אם שכח לספור בלילה יספור ביום שאחריו בלי ברכה, ואחר כך יוכל להמשיך לספור בכל לילה ולילה בברכה.

אשה הסופרת ספירת העומר, לא תברך על הספירה. ולמנהגינו, אין הנשים סופרות ספירת העומר. והטעם בזה מבואר על פי דברי המקובלים.

תאריך השאלה:
כ"ג ניסן תשע"ט / 28 באפריל 2019

על אבל שחל יום שלושים בתוך ימי הספירה. אם רשאי להסתפר. בענין זה יש מחלוקת גדולה בדברי האחרונים. ולמעשה לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל יש להקל לאדם כזה להסתפר בתוך ימי ספירת העומר. שכן פסק הב"ח לגבי בין המצרים. והוא הדין לגבי ימי הספירה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


עוד מנהגי אבלות בימי הספירה

פשט המנהג שלא להסתפר בימי הספירה, עד ליום ל"ד לעומר בבוקר. ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה. ולמנהג האשכנזים נהגו להקל בתספורת מיום ל"ג לעומר, וכפי שביארנו לענין נשואים.

בכלל איסור תספורת בימי הספירה נכללת גם תספורת הזקן, שנהגו היראים לדבר ה' שלא לגלח זקנם בימי הספירה עד ליום ל"ד לעומר כדין התספורת בראש. ויש אנשים שקשה עליהם מאד הדבר שלא לגלח זקנם, אם מחמת סיבות של פרנסה ואם מטעמים אחרים, ואלו נהגו היתר לגלח זקנם בראש חודש אייר. שכן דעת הרדב"ז להקל בזה לענין גילוח הזקן. ובמקום צער גדול יש להקל בזה אף בכל ערב שבת לענין גילוח הזקן, שהרי הפוסקים שאסרו להסתפר בימי הספירה לא דיברו כלל מענין גילוח הזקן שלא היה נפוץ כל כך בזמנם אצל ישראל. ובשנה זו (תשס"ט) יחול ראש חודש אייר ביום חמישי הקרוב, ואז מותר יהיה לגלח הזקן במקום צורך כאמור.

נשים, אינן בכלל האיסור לענין תספורת בימי הספירה, שהרי אף לענין אבלות ממש על אחד מהקרובים שנפטר, (שלאיש אבל אסור להסתפר כל שלשים יום של אבלותו) פסק מרן השלחן ערוך שנשים אינן בכלל איסור זה ומותרות בתספורת תוך שלשים יום. ואם כן כל שכן לענין מנהג האבלות בימי ספירת העומר, שאשה אינה צריכה להזהר שלא להסתפר. והוא הדין גם כן לענין ימי בין המצרים מאחרי שבעה עשר בתמוז, שאיסור התספורת שייך באנשים בלבד, אבל נשים מותרות להסתפר.

מותר לגזוז את הצפורניים בימי הספירה.

תאריך השאלה:
כ"ג ניסן תשע"ט / 28 באפריל 2019

דינו ככלי חרס.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המשך - אילו כלים טעונים טבילה

בהלכות הקודמות נתבאר, שכלים שנקחים מן הגוי, כגון כלים המיוצרים בחוץ לארץ, טעונים טבילה במקוה קודם השימוש בהם, והזכרנו בדברינו , אילו כלים טעונים טבילה, ואילו כלים אינם טעונים טבילה, וכעת יבואו עוד פרטי דינים בזה.

הנה לענין כלי פלסטיק, כבר נזכר בהלכות הקודמות, שטעם הדבר שכלי חרס אינם צריכים טבילה, הוא משום שבפרשת כלי מדין לא נאמר חיוב זה אלא בכלי מתכות, ודוקא אותם צוונו השם יתברך להטביל. ואמר רב אשי, כלי זכוכית הללו, הואיל ואם נשברים יש להם תקנה, שראויים לחזור ולהתיכם ולעשות מהם כלים, דינם ככלי מתכות. ומבואר אם כן שמדברי רבותינו נצטוינו גם כן להטביל כלי זכוכית. ואם כן לכאורה כלי פלסטיק, שאפשר להתיכם לעשות מהם כלים, יש לדמותם לכלי זכוכית, ולהצריך אותם טבילה.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שמכיון שכלי זכוכית חייבים בטבילה רק מדרבנן ולא מן התורה, אם כן דוקא דבר שהיה בזמן חז"ל שייך לומר שגזרו עליו להצריכו טבילה, אבל כלי פלסטיק שכלל לא היו בזמן חז"ל, לא שייך לומר שחייבים בטבילה, אף שמצד  הטעם הם דומים לכלי זכוכית. אולם הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, פסק בספרו, שכלי פלסטיק חייבים טבילה, אולם לאחר מכן (בשו"ת מנחת יצחק חלק ד') כתב שראה את דברי מרן הרב זצ"ל וחזר בו להורות כדברי מרן הרב שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה, ומותר להשתמש בהם מיד לאחר קנייתם.

כלי פורצליין (הנקרא בלשון ערבי פרפורי), כתב בספר כנסת הגדולה (להגאון מהר"ר חיים בנבנישתי זצ"ל, תלמיד מהרימ"ט, לפני קרוב לארבע מאות שנה), שהמנהג הוא שאינם צריכים טבילה, משום שדוקא כלים שהם זכוכית ממש ושיש להם תקנה להתיכם לעשות מהם כלים, חייבים בטבילה, משום שהם דומים לכלי מתכות, אבל כלי פורצליין שאם נשתברו אין להם תקנה, הרי הם ככלי עץ וכלי חרס, שאינם צריכים טבילה כלל.

ועל כן כלי פורצלן (אמיתי, ולא כל כלי חרס המצופה זכוכית נחשב לכלי פורצלן), אינן חייבים טבילה, ויש להקל להשתמש בהם מיד אחר קנייתם.

ובהלכה הבאה נבאר מהו דין הטבילה בכלים חד פעמיים.

תאריך השאלה:
י"ט ניסן תשע"ט / 24 באפריל 2019

בודאי. באותו יום שמתחילים מוריד הטל, אומרים ברכנו. כלומר, ממוצאי יום טוב ראשון של פסח. ורק בימות החורף, בשמחת תורה מתחילים לומר משיב הרוח, ואילו ברך עלינו מתחילים רק בז' מרחשוון.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הזכרת מוריד הטל ו"ברכנו"

ימות הקיץ בתפלה
החל מיום טוב ראשון של חג הפסח, אנו יוצאים מעונת הגשמים, ולפיכך, החל מתפלת מוסף, אין מזכירין בתפלה "משיב הרוח ומוריד הגשם". אלא אומרים: אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע "מוריד הטל". ויש מעדות האשכנזים שאינם מזכירים "מוריד הטל" כלל בברכת מחיה המתים.

וכמו כן החל מתפלת ערבית של מוצאי יום טוב הראשון של פסח, בברכת השנים, אין אנו אומרים "ותן טל ומטר לברכה", אלא "ותן ברכה" בלבד. והספרדים נוהגים שבימות הגשמים הם משנים את כל נוסח ברכת השנים, ופותחים באמירת "ברך עלינו" וכו'. ובימות הקיץ אומרים "ברכנו".

מי שטעה ואמר "משיב הרוח"
הואיל והגשמים בימות הקיץ הם סימן קללה ולא ברכה, לפיכך אמרו רבותינו בגמרא במסכת תענית (ג:), שמי שטעה והזכיר בימות הקיץ "משיב הרוח ומוריד הגשם", עליו לחזור ולהתפלל שוב.

אולם לא בכל מקרה שטעה והזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" עליו לחזור ולהתפלל את כל התפלה. כי הדבר תלוי, מתי נזכר שטעה בתפלתו.

שאם נזכר שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" לפני שסיים את הברכה, כלומר, לפני שבירך "ברוך אתה ה' מחיה המתים", עליו לחזור רק לראש הברכה, "אתה גבור" וכו', ויאמר מוריד הטל כדין.

ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", אזי יסיים "למדני חוקיך" (כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה), ויחזור לראש הברכה. אבל אם נזכר לאחר שאמר "מחיה המתים", עליו לחזור שוב לראש התפלה.

מי שטעה ואמר "ותן טל ומטר לברכה"
מי שטעה והזכיר בברכת השנים בימות הקיץ "ותן טל ומטר לברכה", עליו לחזור ולהתפלל שנית. והדבר תלוי מתי נזכר שטעה בתפלתו.

שאם נזכר לפני שסיים את הברכה "מברך השנים", אזי יחזור רק לראש הברכה, ויתקן את לשונו. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'", יאמר, "למדני חוקיך", ויחזור שוב לראש ברכת השנים.

ואם נזכר לאחר שסיים את הברכה, וכן אם נזכר באמצע אחת הברכות שאחר כך, או אפילו אם נזכר באמצע "אלהי נצור", יחזור שוב לראש ברכת השנים, לתקן את טעותו. ומשם ימשיך את כל סדר הברכות.

ואם נזכר לאחר שאמר "יהיו לרצון" שבסיום התפלה (אחרי אלהי נצור), עליו לחזור שוב לראש התפלה ולהתפלל שנית. (שלחן ערוך סימן קיז ואחרונים).

תאריך השאלה:
י"ט ניסן תשע"ט / 24 באפריל 2019

מותר בהחלט.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין שביעי של פסח החל בערב שבת – בישול קטניות

בשנה זו (התשע"ט), יחול יום שביעי של פסח, ביום ששי. ולמחרתו יחול יום השבת.

עירוב תבשילין
לפיכך, יש לזכור להניח "עירוב תבשילין" מערב יום טוב. וכפי שביארנו כבר בהלכה הקודמת.

בישול קטניות ביום שביעי של פסח
האשכנזים הנוהגים איסור בקטניות בפסח כמו שביארנו בערב החג, וכן כמה מעולי מרוקו זהירים בזה, ונוהגים גם שלא לבשל קטניות בפסח. ויש שנהגו בזה רק לגבי אורז, אבל בשאר הקטניות נהגו להקל. ובשנה זו, שיחול שביעי של פסח בערב שבת, עולה השאלה כדלהלן:

שאלה: האם מותר לי לבשל ביום שביעי של פסח אורז, שיאכלו ממנו ביום שבת שלאחר הפסח?

תשובה: אף שיש נוהגים שלא לאכול קטניות בפסח, מכל מקום אין הם נוהגים בקטניות איסור כדין החמץ ממש. ועל כן גם למנהג האשכנזים מותר להשהות (להשאיר) בימי הפסח מיני קטניות בבית. וכן תרכובות אבקת חלב לצורת תינוקות שיש בהן קטניות, הכל נוהגים להשתמש בהן בפסח, בכלים מיוחדים לבישול קטניות.

ולפיכך להלכה, מותר לאשכנזי לבשל ביום שביעי של פסח, שהוא יום טוב, קטניות עבור יום השבת שלאחריו. (וכמובן יש להזהר ולעשות עירוב תבשילין כנ"ל). והטעם להיתר זה, משום שהספרדים הנוהגים היתר באכילת קטניות, מצויים לרוב בינינו, ולכן יתכן שבעצם החג יגיע ספרדי לביתו של האשכנזי, ויוכלו להגיש לפניו מן המאכלים שיש בהם קטניות. ולכן כיון שיתכן שיהיה שימוש בקטניות המתבשלות בעצם החג, לכן אין לאסור לבשלם, אף לאשכנזים שנוהגים בזה איסור.

ואמנם הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל החמיר בדבר מצד בישול ביום טוב, וכן בשו"ת הלק"ט החמיר בזה מצד אחר. מכל מקום כאן בארץ ישראל, יש להקל יותר בדבר. וכמו שפסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סוף סימן יז). וכן הורו עוד מגדולי הפוסקים. ונכון שיעשו כן בכלים מיוחדים שמבשלים בהם קטניות, שהרי האשכנזים זהירים שלא להשתמש בכלי המיוחד לפסח לצורך בישול קטניות, אבל בכלים אחרים, יש להקל בזה.

ולסיכום: אשכנזי הנוהג איסור באכילת קטניות, רשאי לבשל ביום טוב האחרון של פסח, מיני קטניות בכלים מיוחדים, לצורך סעודת השבת שתבוא אחר הפסח.

תאריך השאלה:
י"ח ניסן תשע"ט / 23 באפריל 2019

לפי דעת מרן בשלחן ערוך (סימן תקכז) אינו חייב להניח עירוב תבשילים רק בשביל הדלקת הנר. ואם מניח, לא יברך על העירוב.

תאריך השאלה:
י"ג ניסן תשע"ט / 18 באפריל 2019

מותר בהחלט.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ביעור ומכירת חמץ בארץ ישראל ומחוצה לה

ביעור חמץ
ביום י"ד בניסן בבוקר, כלומר, בשנה זו (התשע"ט), ביום שישי בבוקר, מבערים את החמץ עד סוף הזמן המותר לביעורו (ובארץ ישראל סוף זמן שריפת חמץ בשנה זו הוא בערך בשעה אחת עשרה ועשרים בבוקר, וסוף זמן אכילת חמץ הוא בערך בשעה חמישה לעשר בבוקר, ובכל מקום יש לנהוג כפי שמופיע בלוחות השנה המוסמכים).

כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים, וזורהו ברוח או זורקו לים. והמנהג לשורפו באש. וחמץ שהושלך לאשפה (חוץ לבית, לפני זמן איסור אכילת חמץ), אין חובה מן הדין לשרפו.

ובארץ ישראל ברוב המקומות מותר לבער את החמץ ברשות הרבים, והרשויות לא אוסרות את הדבר. ובחוץ לארץ, וכן בשאר המקומות שאי אפשר לשרוף את החמץ ברשות הרבים, נכון שכל אדם יעשה מדורה קטנה בחצר ביתו וכדומה, וישרוף שם את החמץ (בזהירות). ויזהרו שהחמץ ישרף לגמרי.

"חמץ שעבר עליו הפסח"
כל המשהה חמץ ברשותו בימי הפסח, ביטל מצות עשה, שנאמר "תשביתו שאור מבתיכם", ועבר על לא תעשה, שנאמר "לא יראה לך חמץ". לפיכך קנסו חכמים את מי שעבר על איסור זה, ואמרו (פסחים כח.): "חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה". וחמץ זה נאסר בהנאה בין לאותו אדם שהשהה אותו בפסח, בין לאנשים אחרים, ואף אם לא ידעו אותם האחרים שחמץ זה עבר עליו הפסח, היודע מכך, חייב להודיעם ולהפרישם, להצילם ממכשול שלא יאכלו ממנו.

מכירת חמץ
נהגו ישראל, ובפרט בעלי חנויות, מפעלים, מחסנים וכדומה, למכור את החמץ לגוי בערב פסח. וניתן לעשות מכירת חמץ באמצעות חתימה על "הרשאה" למכירתו, על ידי רבני בתי הכנסת שבכל מקום ומקום. ומומלץ מאד לעשות "מכירת חמץ" כנהוג, בפרט למי שרוצה להשאיר ברשותו מיני חמץ שחבל לו לאבדם, כגון משקאות יקרים וכדומה.

ויש לדעת, כי אין מצוה על "מכירת חמץ", רק היא עצה טובה ומועילה לכל מי שנצרך לכך, וכן לכל אדם, כדי שלא יבוא לידי איסור.

ותוקף מכירת החמץ, הוא משום שחמץ שהיה ביד הגוי בימי הפסח, לא נאסר בהנאה לאחר הפסח, משום שהגויים אינם מצווים על איסור חמץ כלל, ומותר להם להחזיקו ברשותם בחג הפסח. לפיכך, על ידי מכירת החמץ, באופנים המועילים על פי התורה, נמכר החמץ לגוי באופן מוחלט.

וכיצד עושים את המכירה? רבני הערים שבכל מקום, נפגשים עם הגוי ביום ערב פסח, ומסבירים לו היטב את תוכן השטר עליו הוא עתיד לחתום. והגוי משלם "מיקדמה" בסך כמה מאות שקלים על כל החמץ שמוכרים לו, ומסוכם עמו, שלאחר ימי הפסח, אם ירצה, יוכל לשלם את יתרת החוב (העולה לכמה מאות מליוני שקלים, או לסכום אחר, על פי ערך החמץ הנמכר), ואז יהיה רשאי ללכת בעצמו ולקחת את החמץ בכל מקום שיחפוץ. ואם לא ישלם את יתרת החוב, יחזור החמץ לבעליו היהודים, שיוכלו לאכול ממנו ולסחור בו כרצונם.

ואף על פי שהדבר ידוע כמעט בבירור מוחלט, שהגוי לא יבא לאחר ימי הפסח לקחת אליו את החמץ, מכל מקום מאחר שיש בידו לעשות כן, המכירה מועילה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (בסימן תמח) בזו הלשון:

"ואם מכרו או נתנו (את החמץ) לאינו יהודי במתנה קודם הפסח, אף על פי שמכרו לאינו יהודי, ויודע בו שלא יגע בו כלל, אלא ישמרנו לו (עבור היהודי) עד לאחר הפסח, ויחזור ויתננו לו, מותר". ומקור דבריו ממה שכתב התרומת הדשן בדין זה.

מכירת חמץ בחוץ לארץ
מחמת הפרשי השעות בין ארץ ישראל למדינות אחרות, דנו הפוסקים, לגבי אדם שמכר את החמץ שלו בארץ ישראל, ולאחר מכן נסע לארצות הברית כדי לחוג את הפסח, ויוצא, שביום השביעי של חג הפסח, כשהוא באמצע החג, כבר פוקעת המכירה בארץ ישראל. וכן קיימת הבעיה להיפך בכניסת החג. ולמעשה לא נוכל להאריך כאן בשיטות הפוסקים בזה, רק נזכיר למעשה, שמי שהוא בן ארץ ישראל ונוסע לארצות הברית או למדינה אחרת, (או להיפך), שיעשה מכירה מיוחדת באופן שהחמץ יהיה מכור הן על פי שעות ארץ ישראל והן על פי השעות בחוץ לארץ, או שיעשה שאלת חכם. (ויש אומרים שיוכל לעשות מכירת חמץ בשתי המדינות).

היכן להניח את החמץ המכור
המוכר את חמצו לגוי, צריך להצניע אותו בארון או בחדר מיוחד, ולציין על הארון שמדובר בחמץ. ועל ידי כך לא יבוא לידי מכשול בחג הפסח, ולאכול מן החמץ.

רכישת מוצרים אחר הפסח
כל הירא לדבר ה' לא יקנה לאחר הפסח שום מצרך שיש בו חמץ, אלא מבעלי מכולת וצרכניה יראי שמים שמכרו את החמץ שלהם לגוי, על ידי הרבנות המקומית, או על ידי גוף כשרות אחר, כנהוג.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

מותר משום שהיא מדידה לצורך מצוה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מדידת השיעורים בליל פסח

ביארנו כבר כמה הוא שיעור (כמות) המצה והמרור (החסה) שחייב כל אדם לאכול בליל פסח. והנה יש אומרים שאת שיעור המצות יש לקבוע על פי נפח המצות, ולא על פי משקל המצות. (לדוגמא, יש לקחת מצה, ולהכניס אותה לתוך בקבוק של תינוק, עד שיגיע לשיעור עשרים ושבע מ"ל, שהוא שיעור כזית בנפח). והדבר נכון שבעיקר הדבר, יש לקבוע את שיעור המצות, או המרור, וכן כל שאר המאכלים, על פי הנפח, ולא על פי המשקל, שכך היא צורת מדידת השיעורים שלימדונו רבותינו בכל הש"ס.

ומכל מקום כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף פסח סימן תפו), שכבר בזמן רבותינו הגאונים (לפני למעלה מאלף שנה) היו מלמדים את העם לשער על פי המשקל, משום שבדרך כלל אין הפרש גדול בין המשקל לנפח. ומטעמים נוספים. וכן השיב לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר שאלנו אותו על זה לפני עשר שנים, והשיב שאף על פי שבעיקרון יש למדוד על פי הנפח, מכל מקום מאחר והדבר קשה למדוד על פי נפח, ויש בזה כמה ספקות, לכן נהגו כולם למדוד על פי המשקל. וכן הדין הן לגבי מצות רכות, והן לגבי מצות קשות, והן לגבי המרור (חסה) שאוכלים בליל פסח, שיש לשער על פי המשקל. (ומשקל עשרים ושבעה גרם מצה או מרור, הוא בודאי כולל בתוכו שיעור כזית בנפח המאכלים הללו, כי המצה הרכה והקשה והמרור, קלות יותר מן המים, והרוצה להחמיר, יקח שיעור שלושים גרם מהמצה הרכה).

ומעתה נותר לנו לשאול, מי שרוצה להעמיד "משקל" (לא חשמלי) בסמוך לשלחן ליל הסדר, וכך למדוד לכל אחד ואחד מבני הבית את השיעורים הנכונים לקיים מצוות מצה וכדומה, האם מותר לעשות זאת בליל הסדר?

והנה בכל שבת או יום טוב, אסרו רבותינו למדוד או לשקול שום דבר. משום שהמדידה, או השקילה בשבת, נראית כמעשה הסוחרים, שרגילים לעשות זאת בימות החול, ולכן אסרו למדוד ולשקול דברים בשבת. ולכן, מי שרוצה לדעת בשבת כמה הוא משקל העוגה שלפניו, אסור לו למדוד את משקלה בשבת. ולפי זה נראה שיהיה אסור למדוד בליל הסדר כמה הוא שיעור החסה או המצה וכדומה.

אולם באמת שמבואר בדברי רבותינו (שבת קכו:), שמותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. למשל, מותר למדוד בשבת את המקוה, כדי לדעת שלא חסרים בו מים. ולכן כתבו הפוסקים, שמותר למדוד ביום טוב או בשבת (כשחל ליל הסדר בליל שבת) כמה הוא משקל המצה או המרור (החסה). וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד כו). וכמובן שמדובר במאזניים מכאניות שאין בהן שום פעולה חשמלית.

ולסיכום: יש לשער את משקל הכזית של המצה והמרור בליל פסח, לפי משקל המאכלים. ואין צורך לחשב על פי הנפח. ומותר למדוד את משקל המצה והמרור באמצעות משקל מכני שפועל ללא חשמל.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

אכן, עדיין היא צריכה להודות בברכת הגומל כפי שתיקנו רבותינו. והאל שגמלה כל טוב, הוא יגמלה כל טוב סלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין הנשים בברכת הגומל

באחת ההלכות הקודמות ביארנו באופן כללי כי ארבעה חייבים בברכת הגומל, ואלו הם: יורדי הים כשיעלו ממנו, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימן לדבר (לזכרון אלו הארבעה), וכל החיי"ם יודוך סלה. ראשי תיבות, ח'בוש, י'ם, י'סורין, מ'דבר. וחבוש הוא החבוש בבית האסורין ויצא משם, ים אלו יורדי הים באניות ששבו, יסורין הם הייסורים שבאו על החולה שנתרפא, ומדבר אלו הולכי המדברות שבאו אל עיר מושב.

נשים, אף הן חייבות בברכת הגומל, שהרי דבר פשוט הוא שאין שום חילוק בין אנשים לנשים, שהכל חייבים להודות לה' על הטוב אשר גמלם. וכן פסק גם הגאון רבי משה פיינשטיין, ועוד.

וכתב הרב בעל כנסת הגדולה, (הוא הגאון רבינו חיים בנבינשתי, תלמיד מהרימ"ט, מגדולי האחרונים לפני כארבע מאות שנה,) תמה אני על מנהג העולם שנהגו שאין נשים מברכות ברכת הגומל. ויראה לי, שמנהג בטעות הוא, שכיון שברכת הודאה היא זו, מי פטר את הנשים מברכה זו, ואף שצריך לברך בפני עשרה (כמו שביארנו), ואין כבודה של אשה לעמוד בפני עשרה אנשים, שכל כבודה בת מלך פנימה, אין טענה זו פוטרת את הנשים מברכה שנתחייבו בה. ועוד שהרי אפשר לאשה שתעמוד בעזרת הנשים ותברך הגומל וישמעו האנשים שבבית הכנסת שלהם.

ועל פי זה כתבו כמה פוסקים, שהמנהג הנכון הוא שתלך האשה לבית הכנסת ותבקש על ידי בעלה או שלוחה, להודיע לגבאי בית הכנסת שיאפשרו לה לברך ברכת הגומל בזמן העליה לתורה, ועונים הקהל לברכתה. אך שלא בפני עשרה, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שמכיון שלדעת מרן השלחן ערוך אין לברך ברכת הגומל אלא בפני עשרה מישראל, אין לברך אלא בפני עשרה, וכאמור. 

היולדת, אחר שבעה ימים ללידתה, הרי היא ככל חולה שנתרפא שחייב בברכת הגומל, ועל כן כל יולדת צריכה שתברך ברכה זו בפני עשרה מישראל. ורשאית לברך בביתה כאשר יש שם עשרה אנשים, או אם נולד לה בן, תוכל לברך בזמן סעודת ברית המילה, וכן אם נולדה לה בת ועשו לכבודה "זבד הבת" וכדומה, תברך שם, ויענו כל הקהל לברכתה. (ואין לאשה למנוע עצמה מלברך ומלהתפלל ומלקיים את המצוות שלא בזמן טהרתה).

דנו הפוסקים אם יש לברך ברכת הגומל בלילה, כי יש אומרים שכיון שהמנהג לברך אחר קריאת התורה, אף לנשים אין לברך בלילה אלא ביום. ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, כי המנהג פשוט אצלינו שנשים מברכות ברכת הגומל בליל ברית יצחק (לילה שקודם המילה), שעורכים מסיבה קטנה בבית היולדת לעשרה מישראל המקורבים למשפחה, והאשה נצבת לפניהם ומברכת ברכת הגומל. לפיכך במקום צורך, יש להקל לברך ברכת הגומל אף בלילה.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

מאחר והדברים נכתבים להמון העם, הורה לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל להורות תמיד במשקל ולא בנפח. וגם מצות רכות אינם כבדות מן המים. ואפילו אם נאמר שמעט כבדות מן המים, הרי תמיד מוסיפים מעט על שיעור כזית, ועוד שמעיקר הדין די בשיעור שליש ביצה. ויש עוד טעמים בזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מדידת השיעורים בליל פסח

ביארנו כבר כמה הוא שיעור (כמות) המצה והמרור (החסה) שחייב כל אדם לאכול בליל פסח. והנה יש אומרים שאת שיעור המצות יש לקבוע על פי נפח המצות, ולא על פי משקל המצות. (לדוגמא, יש לקחת מצה, ולהכניס אותה לתוך בקבוק של תינוק, עד שיגיע לשיעור עשרים ושבע מ"ל, שהוא שיעור כזית בנפח). והדבר נכון שבעיקר הדבר, יש לקבוע את שיעור המצות, או המרור, וכן כל שאר המאכלים, על פי הנפח, ולא על פי המשקל, שכך היא צורת מדידת השיעורים שלימדונו רבותינו בכל הש"ס.

ומכל מקום כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף פסח סימן תפו), שכבר בזמן רבותינו הגאונים (לפני למעלה מאלף שנה) היו מלמדים את העם לשער על פי המשקל, משום שבדרך כלל אין הפרש גדול בין המשקל לנפח. ומטעמים נוספים. וכן השיב לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר שאלנו אותו על זה לפני עשר שנים, והשיב שאף על פי שבעיקרון יש למדוד על פי הנפח, מכל מקום מאחר והדבר קשה למדוד על פי נפח, ויש בזה כמה ספקות, לכן נהגו כולם למדוד על פי המשקל. וכן הדין הן לגבי מצות רכות, והן לגבי מצות קשות, והן לגבי המרור (חסה) שאוכלים בליל פסח, שיש לשער על פי המשקל. (ומשקל עשרים ושבעה גרם מצה או מרור, הוא בודאי כולל בתוכו שיעור כזית בנפח המאכלים הללו, כי המצה הרכה והקשה והמרור, קלות יותר מן המים, והרוצה להחמיר, יקח שיעור שלושים גרם מהמצה הרכה).

ומעתה נותר לנו לשאול, מי שרוצה להעמיד "משקל" (לא חשמלי) בסמוך לשלחן ליל הסדר, וכך למדוד לכל אחד ואחד מבני הבית את השיעורים הנכונים לקיים מצוות מצה וכדומה, האם מותר לעשות זאת בליל הסדר?

והנה בכל שבת או יום טוב, אסרו רבותינו למדוד או לשקול שום דבר. משום שהמדידה, או השקילה בשבת, נראית כמעשה הסוחרים, שרגילים לעשות זאת בימות החול, ולכן אסרו למדוד ולשקול דברים בשבת. ולכן, מי שרוצה לדעת בשבת כמה הוא משקל העוגה שלפניו, אסור לו למדוד את משקלה בשבת. ולפי זה נראה שיהיה אסור למדוד בליל הסדר כמה הוא שיעור החסה או המצה וכדומה.

אולם באמת שמבואר בדברי רבותינו (שבת קכו:), שמותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. למשל, מותר למדוד בשבת את המקוה, כדי לדעת שלא חסרים בו מים. ולכן כתבו הפוסקים, שמותר למדוד ביום טוב או בשבת (כשחל ליל הסדר בליל שבת) כמה הוא משקל המצה או המרור (החסה). וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד כו). וכמובן שמדובר במאזניים מכאניות שאין בהן שום פעולה חשמלית.

ולסיכום: יש לשער את משקל הכזית של המצה והמרור בליל פסח, לפי משקל המאכלים. ואין צורך לחשב על פי הנפח. ומותר למדוד את משקל המצה והמרור באמצעות משקל מכני שפועל ללא חשמל.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשע"ט / 15 באפריל 2019

אין בזה הבדל בין בית הכנסת לתפלה במקום אחר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בענין הליכה לפני המתפלל. מעשה בראש ישיבת חברון

בהלכות הקודמות ביארנו את עיקרי הדינים, שאסור לשבת בסמוך לאדם המתפלל (תפילת העמידה). וכמו כן אסור לעבור או לעמוד כנגד פני המתפלל.

לעבור לפני המתפלל, כדי להתפלל
דבר מצוי מאד, שאדם בא לבית הכנסת, והציבור עומדים שם בתפילה, וברצונו לעבור כנגד פני המתפללים כדי להתפלל בעצמו. והנה הדבר ברור שאסור לו לעבור לפניהם, אלא עליו להמתין עד שיסיימו את תפילתם, ואז יוכל לעבור ולגשת למקומו. אך השאלה הנשאלת היא האם יש להקל בזה לצורך תפילה בציבור, שיודע אותו האדם שבכדי להתפלל עם הציבור הוא נאלץ לעבור לפני מתפללים אחרים, בכדי שיהיה גם לו מקום לעמוד.

ובשו"ת יד אליהו כתב לדון בזה, לפי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" (מצות עשה דוחה מצות לא תעשה), שמכיון שהאיסור לעבור לפני המתפלל הוא איסור לא תעשה מדרבנן, שאסרו לעבור לפני המתפלל, ומצות תפילה בציבור אף היא מצוה מדרבנן, לכן לכאורה יוכל אותו אדם לעבור כנגד המתפללים, לעבור על איסור לא תעשה מדרבנן, שהוא נדחה מפני מצות עשה דרבנן להתפלל במנין.

אולם למעשה כתב שאין להקל בזה, שהרי כל הדין ש"עשה דוחה לא תעשה", הוא דוקא כאשר בשעה שעובר על הלא תעשה מקיים את העשה, אבל באופן כזה, שהוא עובר על הלא תעשה ועובר לפני המתפללים, ורק אחר כך הוא נעמד להתפלל במנין, נמצא שבשעה שעבר על הלא תעשה לא היה כאן קיום עשה. ולכן אין להקל בזה.

ובספר הלכה ברורה כתב לדחות את ההיתר בזה מטעם נוסף, שאין הדבר ברור כלל שתפילה במנין נחשבת למצות עשה מדרבנן, ולכן בודאי שאין מצוה זו דוחה את האיסור לעבור לפני המתפללים.

אולם לצורך השלמת מנין לאחרים, (מצוי במקומות בהם מתקיימים כמה מנינים) כאשר אין שם אלא תשעה מתפללים, והוא צריך לעבור לפני מתפללים אחרים בכדי להגיע למקום שבו ממתינים לו להשלמת מנין, מכיון שהשלמת המנין היא מצוה של הרבים, הרי היא דוחה את האיסור לעבור לפני המתפללים, ורשאי לעבור עד שיגיע למקום שהוא צריך להשלים שם מנין.

כלוב של זהב
ובדרך אגב נזכיר מעשה, שבישיבת "חברון" היה בחור אחד שהיה מאריך מאד בתפילתו בדביקות, והיה מסיים תפילתו כחמש דקות אחרי סיום התפילה כולה. אותו בחור לא שת לבו לכך, שמכיון שהוא עומד בסמוך לדלת היציאה מבית המדרש, הרי הוא מפריע לציבור החפץ לצאת מבית המדרש, שאינם יכולים לעבור על פניו, והם נאלצים לפנות לדלת אחרת. ובכך הוא גם מכשיל את אותם שאינם זהירים באיסור זה, שהיו עוברים על פניו בלית ברירה.

פעם אחת, נזדמן שהגאון ראש הישיבה רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל בא לצאת בעצמו מאותה הדלת שהבחור היה מתפלל בסמוך אליה. ומכיון שראה שעומד שם בחור ומתפלל, נאלץ להמתין עד שיסיים תפילתו בכדי שיוכל לעבור. כשסיים הבחור את תפילתו, פנה אליו ראש הישיבה ואמר לו: קשרת אותי בשרשראות של זהב, שאני שמח שאתה מתפלל בדבקות, אבל מצטער שאתה מפריע לאחרים לצאת מבית המדרש. מיד הבין הבחור את כוונת הרב, וקבע לו מקום אחר לתפילתו.

ולסיכום: אסור לעבור לפני מתפללים אחרים אפילו אם הוא צריך לעבור לפניהם על מנת שיוכל להתפלל במנין. אך אם הוא נאלץ לעבור שם כדי להשלים מנין, שחסר רק הוא בכדי להשלים למנין עשרה, מותר לו לעבור בפני המתפללים.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשע"ט / 15 באפריל 2019

יכולה לומר יהי שם. (נשים פטורות משלוש תפילות ביום, וחייבות רק בתפלה אחת, ועיקרה, תפלת העמידה בלבד. ונכון שתקראנה גם קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים. וכמובן שחייבות בברכות השחר וברכות התורה. וכל זה למנהג הספרדים).

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשע"ט / 14 באפריל 2019

אין בזה איסור כלל, מכמה טעמים, ובכללן, שהרי אין צביעה במשקין.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מקום ספרי "הגדה של פסח" מתוקנים שבהם מפורט היטב כיצד יש לנהוג בכל סדר ליל פסח. ועל כל אחד העורך סדר בביתו להיות בבחינת חכם עיניו בראשו ולקנות לעצמו הגדה של פסח שנערכה על פי דעת גדולי הדור. (ומרן רבינו הקדוש זצ"ל, הדפיס הגדה של פסח "חזון עובדיה", המודפסת במהדורות רבות והמהודרות, ועל ידי הגדה זו והדומות לה יוכל כל אדם לנהל את הסדר כראוי).

איזה יין לקנות?
היין שמברכים עליו "בורא פרי הגפן", בכל השנה ובליל פסח, צריך על פי ההלכה שיהיה יין שלכל הפחות רובו הוא מענבים ממש. (ויש מחמירים אף יותר). ויין שמעורבת בו כמות גדולה של מים וסוכר, אין לברך עליו בורא פרי הגפן, אלא שהכל נהיה בדברו, כשם שעל משקאות קלים המכילים כעשרה אחוז מיץ ענבים מברכים שהכל נהיה בדברו. ולכן מן הראוי לקנות יין שידוע בוודאות שברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן השלחן ערוך.

יש יקבים המקפידים, אם מטעמי כשרות ואם מטעמי איכות, שהיינות שלהם יהיו רובם מענבים ממש. ומהם יקבי "כרמל", יקבי "רמת הגולן", ועוד. וברכתם "בורא פרי הגפן" ללא חשש.

מיץ ענבים
מי שקשה לו לשתות יין בליל הסדר, רשאי לשתות "מיץ ענבים", ויוצא בו ידי חובת שתיית ארבע כוסות. והמחמיר לקחת יין דוקא, או לערב יין עם מיץ ענבים, תבוא עליו ברכה. וכן היה מייעץ רבינו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, לערב עם היין מיץ ענבים, שבזה לפי שיטתו, יוצאים ידי חובה לכל הדעות.

כמה יין יש לשתות?
שיעור היין שצריך לשתות בליל הסדר הוא "ארבע כוסות", ולכל כוס שיעור "רביעית" אחת, שהוא שיעור של כשמונים ואחד גרמים לכל כוס בלי הפסק כלל. כלומר, יש לשתות שיעור שמונים ואחד מ"ל (בערך שמונים גרם) בבת אחת בכל כוס ששותים, ואם שתה בדיעבד רק "רוב רביעית", כלומר שיעור כארבעים וחמש גרם, יצא ידי חובה ואין צריך לשתות שוב.

אדם חולה
אדם שקשה עליו מאד שתיית היין, והוא מיקל לשתות רק רוב רביעית בכל פעם, יזהר בשתיית כוס שלישית או בשתית כוס רביעית, לשתות שיעור רביעית ממש, כדי שיוכל לברך אחר כך ברכת על הגפן. (כי לענין ברכת על הגפן, שהיא הברכה שאחר שתית היין, לא די בשתית רוב רביעית).

אדם החולה בסוכרת נעורים, שאסור לו לשתות ארבע כוסות, לא ישתה ארבע כוסות, ואסור לו להחמיר על עצמו.

ולסיכום: יש לקנות יין איכותי בהכשר מהודר שזהיר במנהגי הספרדים. ומי שאינו יכול לשתות יין יוכל להקל בשתית מיץ ענבים. ויש לשתות ארבע כוסות כפי הסדר שבהגדה, ובכל כוס ישתה שיעור של שמונים ואחת מ"ל יין. ואדם שקשה לו מאד לשתות, יוכל להקל בשתית "רוב רביעית", שהוא שיעור ארבעים וחמש מ"ל יין. (ובכוס שלישית או רביעית ישתה שיעור רביעית שלימה).


צפייה