שאלות ותשובות הלכה יומית

תאריך השאלה:
י"א ניסן תשפ"א / 24 במרץ 2021

האחרונים כתבו שמאד לא מומלץ לסמוך על הנקיון שלו, כי תמיד הוא  מלא קמח בתוכו. לכן יש להמנע. גם אם עברה שנה. תבורכו מפי עליון,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי פסח – קהילות שנהגו להחמיר

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, כלומר,כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו.

צלחות וקערות ממתכת או פלסטיק, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא כדרך שימושן, דהיינו על ידי שיערו (מלשון עירוי - שפיכה) עליהם מים רותחים מכלי ראשון (למשל, מתוך הקומקום החשמלי שבו רתחו המים), וכל שכן שניתן להכשירם על ידי הגעלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי הראשון שהם רותחים בו.

מחבת, שמטגנים בה מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה, ואילו למנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין להצריך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל, דהיינו שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף. (יש להבהיר שדין זה נוגע רק לפסח, אבל כדי להכשיר בין בשר לחלב, גם למנהג הספרדים יש צורך בליבון).

כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כגון כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, אינם צריכים שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי זכוכית, אינם צריכים הכשר כלל, ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו בהלכות בשר וחלב.

יש קהילות של ספרדים, שנהגו בחוץ לארץ להחמיר שלא להשתמש בכלי זכוכית של כל השנה בימות הפסח. אולם לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לאחר שאותם בני הקהילות עלו לארץ ישראל, הרי הם רשאים מיד לבטל את מנהגם, ולנהוג בכל הדינים כדעת מרן השלחן ערוך, שהרי עצם החומרא שלא על פי דעת מרן, בארץ ישראל שהיא מקומו של מרן, אינה כדין, כי יש בזה שמץ זלזול חס ושלום בכבוד מרן השלחן ערוך שהיה רבם של כל בני ארץ ישראל.

כלי חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכן כלי פורצלן, אף למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש. ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי גדול.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשפ"א / 23 במרץ 2021

מרן בשלחן ערוך סימן תמד כתב שיש לבער קודם חצות היום גם ביום שישי של ערב פסח שחל להיות בשבת. והכוונה לבער עד סוף שעה חמישית כבכל שנה כמו שכתב במשנה ברורה. תבורך מפי עליון, 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


עצה טובה ומנהג מרן זצ"ל בשנה כזו

-------------
היום הוא יום הבחירות לכנסת. וכידוע דעתם של רוב ככל גדולי הדורות האחרונים היתה, שחובה קדושה להשתתף בבחירות, ולהצביע עבור הרשימות של יראי ה'. וכידוע כמה מרן רבינו זצ"ל תמך וחיזק בכל כוחותיו, והיה מורה תמיד לתמוך ברשימת ש"ס לכנסת. לכן אנו מעוררים על הדבר, לבל יתרשלו איש או אשה מחובה קדושה זו, ושומע לנו ישכון בטח. 
-------------

השנה (תשפ"א), יחול ערב פסח בשבת. ולכן אנו ממשיכים ומבארים כיצד יש לנהוג בשבת הקרובה.

אסרו רבותינו לאכול בסעודת השחרית (הבוקר) של יום השבת מצה, כדי שכל אדם יאכל את המצה בליל הסדר בתיאבון. ומכל מקום, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, שהואיל ולא יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה שנתבשלה, מפני שאין בה טעם מצה (כמבואר בפסחים מא.), לפיכך אין איסור באכילתה בערב פסח, וכדין מצה עשירה. והוא הדין למצה מטוגנת שמותרת באכילה בערב פסח.

לאור האמור ישנה עצה טובה לכל מי שירצה בכך, כדי שלא יצטרך להשאיר חמץ בביתו בשבת, ויבוא לידי חשש מכשול מפירורי החמץ הנשארים מהסעודה, וכן שלא יצטרך להניח את כלי החמץ שנשארו מסעודות שבת, שאין אפשרות לנקותם בשבת להדיחם כראוי, (מפני שאסור להכין משבת לחול), וישארו בבית עד מוצאי יום טוב של פסח. לפיכך טוב ונכון לנהוג לבער את החמץ מכל וכל בערב שבת, לבלתי השאיר לו שריד כלל ועיקר, ולומר את נוסח "ביטול חמץ" כבר לפני כניסת השבת. ולהצניע כנהוג את כל כלי החמץ במקום מיוחד, ולהשתמש בשבת אך ורק בכלים הכשרים לפסח, ובמאכלים הכשרים לפסח, כך שמבחינת כל סדרי הבית בעניני חמץ ומצה, ינהגו בשבת זו כאילו כבר נכנס חג הפסח. ואת מצוות סעודות  שבת, יקיימו במצה מבושלת בתוך מרק של בשר או עוף. ויכינו את המצות באופן כזה:

לאחר שהתבשל התבשיל, מרק צח וכדומה, יורידוהו מעל האש, ובעוד התבשיל רותח, יתנו בזה אחר זה בתוך התבשיל כמה רקיקי מצות שלימות כפי הצורך, באופן שהמצה תספוג היטב את טעם התבשיל, וניתן להכניס בתחילה חצי מצה, ואחר כך את חציה השני, ואז יוכלו לקיים במצות הללו מצות שלוש סעודות, מפני שברכתה של מצה זו היא המוציא לחם מן הארץ, ומכל מקום אין איסור באכילתה בערב פסח, ויוצאים בה ידי חובת סעודת שבת.

וטוב שלא יוציאו את המצות מהתבשיל בעת שרייתה בתוכו, עד שיצטנן התבשיל, (אם הדבר אפשרי), אבל צריך בכל אופן שיוכלו להוציא לפחות חלק מהמצות בשלימותן, כדי שיהיה אפשר לבצוע מהן בשבת, ולברך עליהן "המוציא" ו"ברכת המזון".

וכן הוא הדין שיכולים לטגן את המצה בשמן, ויהיה אפשר לקיים בה סעודות שבת.

ובליל שבת יכולים לסעוד אפילו על מצה רגילה, הואיל ובליל י"ד אין איסור אכילת מצה.

וכך היה מנהגו של מרן רבינו זצ"ל, שזכינו להיות עמו במחיצתו בשנת התשס"ח, כשחל ערב פסח בשבת, ואז אכל מרן זצ"ל בסעודות השבת מצות מבושלות כאמור, כי לא רצה שיסתובבו במקומו עם חמץ ממש בשבת כזו. ורק למי ממשפחתו שחפץ להחמיר ולאכול דוקא פת לחם בליל שבת ובסעודת שבת בבוקר מוקדם, הורה שיוכל לאכול רק בחדר שייחדו לשם כך, ולא יחד עם כולם.

ומחר נבאר כיצד יש לנהוג בסעודה שלישית השנה.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשפ"א / 23 במרץ 2021

כן, שהרי לא השתמשת בו לחמץ. ויש לנקות היטב. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין הכשרת הכבד

הכבד הנמכר בזמנינו
הכבד, בין אם הוא כבד עוף ובין אם הוא כבד בקר, נמכר בחנויות כשאינו מוכשר, משום שאי אפשר להכשיר את הכבד על ידי מליחה כלל, אלא על ידי צליה. ואפילו אם יקרע את הכבד, אין לו תקנה על ידי מליחה, משום שהכבד כולו מלא דם, ויש בו סמפונות סגורות מלאות דם, ולכן אין לו היתר אלא כדלהלן:

אופן הכשרת הכבד
קודם הצלייה, יש לקרוע את הכבד, דהיינו לעשות בו שני חתכים (עמוקים דיים בכדי שיגיע לסמפונות) שתי וערב (לאורך ולרוחב) לכל ארכו ורחבו של הכבד, מלמעלה למטה, ומימין לשמאל, (כלומר, במאונך ובמאוזן, שתי וערב). ונוהגים לפזר עליו מעט מלח, (ומכל מקום אף אם לא פיזרו עליו מלח כלל, הדבר אינו מעכב בדיעבד), וצולים את הכבד, כאשר מקום החיתוך (מקום חיתוך השתי וערב) מונח כלפי מטה (לצד האש), ואז זב ממנו הדם, ואחר הצלייה הוא מותר באכילה.

הכבד המוגש במסעדות ובאולמות
ובאולמות שמחה, או במסעדות, שמגישים כבד צלוי כשאינו חתוך שתי וערב מפני שרוצים לשמור על מראה יפה יותר של הכבד, (וגם מטגנים אותו או מבשלים אותו כשהוא אינו חתוך, מה שגורם מבחינה הלכתית לבעיה מורכבת יותר), יש בזה מכשול, (ואין להתפעל ממה שיש כשרות לאולם או למסעדה, שאף על פי כן מצויים המכשולות בעניין הלב והכבד, וכבר העירו על כך כמה תלמידי חכמים, והסכים עמם הגאון רבי שלום משאש ז"ל).

משך הצלייה, ושטיפת הכבד
וכשצולה את הכבד, יש לצלותו עד שיהיה ראוי לאכילה, ואז הוא מותר באכילה, ואף על פי שעדיין נראה שזב ממנו דם, אין בכך כלום, כי דם זה אינו אסור באכילה אחר שכבר נצלה הכבד עד שיהיה ראוי לאכילה. ואף אין צורך לשטוף את הכבד אחר הצלייה מהדם שנמצא על פניו, אולם למנהג האשכנזים יש שמחמירים לשטפו אחר צלייתו. ומכל מקום הדבר אינו מעכב בדיעבד.

ובהלכה הבאה נבאר, אם מותר לבשל אחר כך את הכבד, או לחממו.

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשפ"א / 22 במרץ 2021

הכל יוסבר בהלכה יומית בימים הללו. בליל שבת אפשר לאכול או חמץ או מצה. בשחרית לפני זמן איסור אכילת חמץ, אפשר לאכול או חמץ או מצה מבושלת או מטוגנת, ובסעודה שלישית עד סוף שעה תשיעית (בערך שתים וחצי) אפשר לאכול מצה מטוגנת או מבושלת או פירות או דגים וכדומה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ביטול ובדיקת חמץ בשנה זו

בדיקת חמץ
אור לארבעה עשר בניסן (ליל י"ד בניסן), בודקין את החמץ לאור הנר. אולם השנה (התשפ"א), יחול אור לארבעה עשר בניסן בליל שבת, ולכן אין בודקין את החמץ אלא בליל ששי (יום חמישי בלילה). ומסיבה זו מתעוררות השנה עוד כמה נקודות הלכתיות שנדון ונבאר את כולן בהלכות שיובאו בהמשך השבוע בעזרת ה'. (תופעה זו היתה לפני כשלוש עשרה שנה, בשנת התשס"ח).

הנר שבודקין בו את החמץ, צריך שיהיה של שעוה (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו) כתקנת חז"ל, ואם אין לו נר אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה בשעת הצורך, וכן נהג הגאון חזון איש. וחובה לבדוק בכל חדרי הבית אם יש שם חמץ, ואף אם ברור שלא אכלו חמץ מעולם באותו החדר חובה לבדוק בו, והוא הדין לגבי מרפסות, גינות וכל כיוצא בזה.

וזמן הבדיקה הוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה, (ואם מסיבה כל שהיא לא בדקו בשעה זו, יש לבדוק בברכה אפילו בשעה מאוחרת יותר). ואסור לאכול סעודה של פת (לחם) או עוגה יותר משיעור כביצה (כחמישים וששה גרם), לפני בדיקת חמץ, החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות מכביצה מותר לאכול. ופירות וירקות וכן תבשיל אורז וכיוצא בזה מותר לאכלם אף יותר משיעור כביצה.

בזמן הבדיקה, יש לשים לב על תרופות הנמצאות בבית, וכן משקאות חריפים (כגון ויסקי ובירה) וכדומה, שלפעמים לא שמים לב אליהם והם חמץ גמור.

אחרי בדיקת חמץ, צריך לבטל את החמץ בפיו, שיאמר "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", וכפי שמופיע במחזורים לחג הפסח וברוב ההגדות. (בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ").

וצריך שיאמר את נוסח הביטול בשפה המובנת לו, שאם לא כן לא יצא ידי חובת הביטול. ונוהגים לומר את נוסח הביטול שלוש פעמים לחיזוק העניין (וטוב להוסיף לפחות באחד מהם "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא").

ביעור חמץ
כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים וזורהו ברוח או זורקו לים, והמנהג לשורפו באש. וחמץ שהושלך לאשפה (לפני זמן איסור אכילת חמץ), אין חובה מן הדין לשרפו.

יש נוהגים להסתיר בבית עשרה פתיתים (חתיכות קטנות של לחם וכדומה) עטופים היטב, כדי שבזמן הבדיקה ימצאם הבודק את החמץ. ומי שנוהג כן יזהר לרשום את מקומן של פתיתי החמץ, כדי שאם לא ימצא אחד מהם, יוכלו אחר כך למוצאו על ידי הרשימה.

ביעור חמץ השנה
השנה, יחול ערב פסח להיות בשבת, והואיל וכך, ביום שבת בבוקר (בערך בעשר ורבע), יחול איסור אכילת חמץ, ומאחר ואי אפשר לעשות בדיקת חמץ בליל שבת, לכן בודקים את החמץ ביום חמישי (הקרוב) בערב, ליל יום שישי י"ג ניסן. ומברכים לפני הבדיקה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על ביעור חמץ".

ואחרי סיום הבדיקה יאמר "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה  ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (כל החמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו  יתבטל ויהיה כעפר הארץ).

ויש להזהר להצניע החמץ שנמצא ונועד לאכילה ביום שישי וביום השבת בפינה מיוחדת, כדי שלא יתפזר אנה ואנה ויצטרך בדיקה נוספת אחריו.

אסור לבשל לכבוד שבת בבוקר תבשילי חמץ שנדבקים בכלים, כגון חמין עם חיטה וכדומה, כדי שלא יצטרכו להדיח הכלים בשבת אחר הסעודה, שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים בשבת שלא לצורך השבת. ובשנים האחרונות מצויים כלים חד פעמיים, שהמשתמש בהם יוכל להשליכם מביתו קודם זמן איסור חמץ, ובזה הוא יוצא מידי חששות אלו.

בהמשך השבוע נבאר בעזרת ה' עוד דינים המיוחדים לשנה זו.

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשפ"א / 22 במרץ 2021

אסור לתת לכלב מאכל כזה בפסח.   

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין תערובת חמץ – מזון לבעלי חיים

בהלכה הקודמת ביארנו, שמאכל חמץ, שהתקלקל עד שאינו ראוי למאכל, כגון פת לחם שנשרפה עד שנעשתה אפר, מותר ליהודי להחזיקה ברשותו בפסח. וכמו כן מותר לו ליהנות ממנה בפסח. וכל זאת בתנאי, שהמאכל נפגם מאד, עד שאינו ראוי אפילו לאכילת כלב, כפי שביארנו.

תערובת חמץ שנפגמה 
תערובת חמץ, כלומר, דבר שאינו חמץ בעצמותו, (כמו לחם), אלא רק מעורב בו חמץ (עד שאינו יכול לגרום לדברים אחרים להחמיץ), כגון גבינה שמעורב בה מעט קמח, וכדומה, דינו שוה לדין חמץ ממש. שכל המשהה ברשותו דבר שמעורב בו חמץ, עובר משום "בל יראה ובל ימצא".

אולם יש חילוק בין חמץ ממש, כגון פת לחם, לבין תערובת חמץ. שפת לחם, אסור להשהותה ולקיימה ברשותו בפסח, אלא אם נפסלה לגמרי לאכילת כלב. אבל דבר שאינו אלא תערובת חמץ, מותר להשהותו ברשותו בפסח, כל שנפסל מאכילת אדם. אף על פי שעוד הוא ראוי לאכילת כלב.

והדברים מבוארים בלשון מרן השלחן ערוך (סימן תמב סעיף ד), שכתב בזו הלשון: "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, אף על פי שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד אחר הפסח". ומבואר גם כן שמותר ליהנות ממנו. וכן מבואר בדברי הרמב"ם (בפ"ד ה"ח), ושאר הראשונים אשר הובאו דבריהם בבית יוסף (בריש הסימן).

מזון לעופות, כלבים וחתולים 
כפי שביארנו, כשם שאסור לאכל חמץ בפסח, כמו כן אסור ליהנות ממנו. ולכן אסור לתת לבעלי חיים מאכלים שהם חמץ בפסח, כיון שבאכילתם נגרמת הנאה לאדם.

ולפיכך, אדם המגדל בביתו בעלי חיים, ועליו להאכילם בימי הפסח, צריך להזהר ולהשמר מאיסור חמץ. ועליו לקנות עבור בעלי החיים מזון ללא חשש חמץ. ובפרט יש להזהר במזון לעופות ולכלבים וחתולים, שאף על פי שאינו ראוי כל כך למאכל אדם, מכל מקום אינו פגום לגמרי גם עבורם, ואסור להשתמש בו בפסח.

מזון לדגי נוי 
אולם לגבי דגי נוי, הדין שונה. שהרי למדנו, שדבר שאינו חמץ ממש, כמו לחם, אלא רק "תערובת חמץ", אם אינו ראוי למאכל אדם, אף על פי שהוא ראוי לאכילת כלב, מותר ליהנות ממנו בפסח. וכן מותר לתת לבעלי חיים לאכול ממנו.

ומאחר ובדרך כלל המזון הנמכר עבור דגי נוי הוא פגום מאד בטעמו, ואינו ראוי למאכל אדם כלל ועיקר, וגם אינו עשוי כולו מחמץ, רק מעורב בו חמץ, והחמץ אינו ניכר בעין, לפיכך, אף שאסור בהחלט לאכול ממזון זה בפסח, מכל מקום הוא אינו אסור בהנאה, ומותר לתת אותו לפני דגי הנוי שיאכלו ממנו. וכל שכן כאשר יש ספק אם מעורב בכלל חמץ בתוך המזון, שאז יש להקל בזה בפשיטות.

ונכון להזהר במשנה זהירות, שלא יפלו פירורים מן המזון של דגי הנוי למקום שיאכלו ממנו אחר כך בני אדם. (וגם בשאר ימות השנה יש בתערובת זו חשש איסורים אחרים).

וככל הדברים הללו כתבנו לפני כשמונה שנים, והבאנו שכן הורה זקן, הוא הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, שמותר להניח מאכל בפני הדגים בפסח, אף על פי שמעורב בו חמץ. וכן כתבו בשמו בספר אור לציון חלק שלישי (עמוד צב).

ובעצם הימים ההם, הראנו את דברי האור לציון למרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, והשיבנו שיעיין בהם וישמיענו אם אפשר לפסוק כן למעשה. ואחר כשעה הודיענו בטלפון שהדין ברור כדברי האור לציון. וכן הורינו למעשה לבעל חוות דגים שרצה להאכיל מתערובת זו לדגים שברשותו.

ובשנה שלאחר מכן, באו לפני מרן רבנו זצ"ל, ותמהו בפניו על הדברים שנכתבו על ידינו בשמו. ומרן זצ"ל הסביר היטב את הדין, והשיב שהצדק עמנו בהוראה זו. ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.

תרופות כשרות לפסח
טבליות וכדורים, נגד כאבי ראש וכדומה, אפילו אם יש בהם תערובת חמץ, (שמצוי שמייצרים אותך עם עמילן חיטה), אם טעמם פגום ללא ספק, וכבר נפסלו מאכילת כלב קודם הפסח, ובולעים אותם כמות שהם, מותר להשתמש בהם בפסח.

ומכל מקום, מכיון שיש מקום להחמיר בתרופות כאלו, אין להקל להשתמש בהם אלא אם מדובר בחולה שחלה ממש (אף על פי שאין בו סכנה), או בכדורי הרגעה לזקוקים לכך וכדומה, אבל אם הוא מיחוש בעלמא, אין להקל. וכל שכן שאין להקל בזה בויטמינים וכדומה. וכיום מצויים ויטמינים ושאר תוספי תזונה הכשרים לימות הפסח, ויש להשתמש אך ורק בהם.

ובארץ ישראל מתפרסמת מטעם הרבנות הראשית רשימת תרופות שאינן מכילות חמץ, ולכתחילה צריך להשתמש רק בתרופות כאלו, אפילו במקום חולי.

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשפ"א / 22 במרץ 2021

אסור לטלטל בשבת הקרובה את המצה המיוחדת לליל הסדר, אבל אם מניח עליה חסה וכדומה, רשאי לטלטלה.   

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ערב פסח שחל להיות בשבת

הזכרנו, שהשנה (תשפ"א), יחול ערב פסח בשבת. וכעת נסביר מה נוכל לאכול בסעודות השבת הקרובה.

סעודת ליל שבת
בסעודת ליל שבת של ערב פסח, מותר עדיין לאכול חמץ, שהרי לא הגיע זמן איסור אכילת חמץ. וכן מותר לאכול מצה, שכל מה שאמרו חז"ל שאדם לא יאכל מצה בערב פסח, אין האיסור נוהג אלא מהבוקר של יום ארבעה עשר (כלומר, שבת בבוקר), אבל בליל י"ד בניסן מותר לאכול מצה.

סעודת שחרית של שבת
אולם בסעודת הבוקר של שבת, כבר חל איסור אכילת חמץ, (בירושלים בשעה עשר וארבע עשרה דקות), ולכן אין לאכול חמץ בסעודה זו, אלא אם כן קמים להתפלל השכם בבוקר, שאז ניתן להספיק להגיע הביתה ולעשות סעודה עם פת לפני זמן איסור אכילת חמץ. ובזמנינו רבים נוהגים להתפלל השכם בבוקר בשבת שכזו, כדי שיוכלו לאכול חמץ בסעודת הבוקר של שבת. (אבל לאכול מצה, אי אפשר בשום אופן בסעודת הבוקר, כי מזמן זריחת השמש אסור לאכול מצה בערב פסח).

לאחר הסעודה, יזהרו להצניע מיד את כל כלי החמץ במקום מיוחד, וינערו את המפה מפרורי החמץ אל פח האשפה שמחוץ לבית. וכן ינקו היטב מיד בכל מקום שיש בו פרורי חמץ. ואם נשארו פרוסות שלימות מן הלחם, יפוררם עד שלא ישאר בכל אחד מהם אלא פחות מכזית. וינהג בהם כשאר הפירורים, שישליכם מביתו לאשפה שמחוץ לבית.

וצריך לטאטא את רצפת הבית,  כדי שלא ישאר אפילו משהו של חמץ, ויזרוק את כל החמץ לפח האשפה, וירחץ ידיו היטב, וכן ירחץ פיו היטב במים, שלא ישאר שום פרור חמץ.

לאחר הסעודה יבטל החמץ ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (כל החמץ ושאור שיש ברשותי בין שראיתיו  ובין שלא ראיתיו בין שביערתיו ובין שלא ביערתיו  יתבטל ויהיה כעפר הארץ).

ומחר נביא בעזרת ה' פתרונות טובים לאכילת הסעודות בשבת זו.

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשפ"א / 22 במרץ 2021

לא, אין לעשות כן. רק בישול או טיגון מוציא את המצה מן האיסור לאכלה בערב פסח. אבל אפיה, אפילו עם ביצים וכדומה, אינם מתירים אותה באכילה. כן כתב במשנה ברורה ואור לציון ח"ג ועוד.   

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ערב פסח שחל להיות בשבת

הזכרנו, שהשנה (תשפ"א), יחול ערב פסח בשבת. וכעת נסביר מה נוכל לאכול בסעודות השבת הקרובה.

סעודת ליל שבת
בסעודת ליל שבת של ערב פסח, מותר עדיין לאכול חמץ, שהרי לא הגיע זמן איסור אכילת חמץ. וכן מותר לאכול מצה, שכל מה שאמרו חז"ל שאדם לא יאכל מצה בערב פסח, אין האיסור נוהג אלא מהבוקר של יום ארבעה עשר (כלומר, שבת בבוקר), אבל בליל י"ד בניסן מותר לאכול מצה.

סעודת שחרית של שבת
אולם בסעודת הבוקר של שבת, כבר חל איסור אכילת חמץ, (בירושלים בשעה עשר וארבע עשרה דקות), ולכן אין לאכול חמץ בסעודה זו, אלא אם כן קמים להתפלל השכם בבוקר, שאז ניתן להספיק להגיע הביתה ולעשות סעודה עם פת לפני זמן איסור אכילת חמץ. ובזמנינו רבים נוהגים להתפלל השכם בבוקר בשבת שכזו, כדי שיוכלו לאכול חמץ בסעודת הבוקר של שבת. (אבל לאכול מצה, אי אפשר בשום אופן בסעודת הבוקר, כי מזמן זריחת השמש אסור לאכול מצה בערב פסח).

לאחר הסעודה, יזהרו להצניע מיד את כל כלי החמץ במקום מיוחד, וינערו את המפה מפרורי החמץ אל פח האשפה שמחוץ לבית. וכן ינקו היטב מיד בכל מקום שיש בו פרורי חמץ. ואם נשארו פרוסות שלימות מן הלחם, יפוררם עד שלא ישאר בכל אחד מהם אלא פחות מכזית. וינהג בהם כשאר הפירורים, שישליכם מביתו לאשפה שמחוץ לבית.

וצריך לטאטא את רצפת הבית,  כדי שלא ישאר אפילו משהו של חמץ, ויזרוק את כל החמץ לפח האשפה, וירחץ ידיו היטב, וכן ירחץ פיו היטב במים, שלא ישאר שום פרור חמץ.

לאחר הסעודה יבטל החמץ ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (כל החמץ ושאור שיש ברשותי בין שראיתיו  ובין שלא ראיתיו בין שביערתיו ובין שלא ביערתיו  יתבטל ויהיה כעפר הארץ).

ומחר נביא בעזרת ה' פתרונות טובים לאכילת הסעודות בשבת זו.

תאריך השאלה:
ח' ניסן תשפ"א / 21 במרץ 2021

אם הוא נזקק לסיוע, זו מצוות צדקה, ומקיים בזה גם קמחא דפסחא. תבורך מפי עליון,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


קמחא דפסחא

 

מנויים יקרים!

אנו שמחים להודיע, כי החל מהיום והלאה, בנוסף להלכה היומית, יתפרסמו באתר הלכה יומית שיעוריו הקבועים של מרן הרב שליט"א, הנאמרים על ידו בכל יום לאחר תפלת שחרית. כמו כן בכוונתינו בעזרת ה' לפרסם את שיעוריו בפרקי אבות הנאמרים בעזרת ה' בכל יום מימי ספירת העומר, הכל בעתו ובזמנו.

יבא על הברכה ממקור הברכות, מזכה הרבים, יקר יקרים, יקר רוח איש תבונה, הרה"ג רבי צבי חקק שליט"א, אשר בזכותו אנו זוכים להעלות שיעורי מרן שליט"א, תשואות חן אפריון נמטיה לו, ובעל הגמול ישלם לו גמולו הטוב, ויבורך ממקור הברכות בכפל כפליים, להגדיל תורה ולהאדירה.

לצפייה בשיעורי מרן שליט"א, ניתן ללחוץ כאן , או בכניסה דרך האתר.

בברכת תזכו לשנים רבות
הלכה יומית

 

קמחא דפסחא

כתב מרן השלחן ערוך בתחילת הלכות פסח, שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב הרמ"א, ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. עד כאן. ובתורה נאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה וכו', וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים פרק טז).

ופירש רש"י בשם המדרש, הלוי והגר והיתום והאלמנה, הם ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך.

ומכאן שמי שדואג לשמח את העניים והאביונים, הלוי (שאין לו מעות לחג הפסח מפני שלא היתה להם קרקע בארץ ישראל), והגר, היתום והאלמנה, שהשם יתברך הוא דואג להם ומחשיבם "שלו", השם יתברך משלם שכרו ומשמח ארבעה שלו, שהם, בנך ובתך ועבדך ואמתך. ומי שאינו משמח ארבעה של ה' יתברך, אין ה' יתברך דואג לו שישמחו אלה שהם שלו, בנו ובתו וכו'.

ולכן חובה קדושה על כל איש ישראל לתת צדקה לעניים קודם חג הפסח, שיהיה להם די מעות לקנות צרכי הפסח, וכיום תהלות לאל יש אגודות צדקה אמינות שניתן להעביר אליהם את כספי הקמחא דפסחא שהם ידאגו לתת אותם לעניים, וכן יש מקומות שבהם גבאי בתי הכנסת אוספים כספים מן המתפללים והם אחראים להעביר את הכספים לעניים. ויש להזהר לתת המעות אך ורק לגופים אמינים כמו שביארנו כבר בהלכות צדקה.

ומעשה היה לפני כשלשים שנה, בעת שמרן רבינו הגדול שליט"א היה דר בעיר תל אביב, והיה המצב הכלכלי קשה, והיו מבני העיר תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, ומצבם הכלכלי היה בכי רע ולא היה להם כסף לקנות לעצמם ולבני ביתם את כל צרכי החג. ואותם התלמידי חכמים היו לומדים בישיבת "תורה והוראה" שעמדה תחת ניהולו של הרה"ג אליהו שרים זצ"ל. הלה בראותו את המצב הקשה אליו נקלעו האברכים שלו, פנה למרן הרב שליט"א, שיפעיל את השפעתו על עשירי העיר שינדבו כסף לתתו לאברכים של הישיבה. ומרן הרב שליט"א זימן אליו את בני העיר שמבוססים ודיבר על לבם שיתרמו למען מטרה נכבדה זו, ואכן כמה מנדיבי העיר תרמו לבני הישיבה מעות בשביל לקנות את צרכי החג.
 
והנה אחד מבני העיר, היה עשיר ומבוסס מאד מבחינה כלכלית, והיתה לו חנות גדולה ברחוב אלנבי בעיר, מקום מרכזי ומוצלח באותם הימים לעשות עסקים. ומרן הרב שליט"א קראו אליו לדבר עמו. הגיע אותו אדם ללשכתו של הרב, והרב דיבר על לבו כפי שדיבר עם שאר נדיבי העיר, שבהיות ומצב האברכים קשה מאד, והיוקר מאמיר, ואין להם כסף לקנות לעצמם צרכי החג, לכן הוא מבקשו שיתרום גם הוא למען מטרה זו.

מיד השיב אותו עשיר לרב ואמר לו, שמצבו כעת הוא אינו טוב כמו שהיה, ויש לו התחייבויות רבות בענינים עסקיים, ולכן קשה לו מאד לתרום לאברכי הישיבה. מרן הרב שליט"א, שידע כי מצבו של אותו האיש הוא טוב מאד, ורק תואנה הוא מבקש לברוח מחובה קדושה זו, אמר לו, ראה, כי הרי אמרו רבותינו במדרש, אם אתה משמח ארבעה שלי, אני משמח ארבעה שלך, ואם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך. לכן אני מפציר בך שוב, שתשמח את אותם העניים שהשם יתברך מבקש טובתם, ובזכות המצוה תזכה גם אתה לשמוח בחג הפסח. אך הדברים היו ללא הועיל, ואותו עשיר המשיך בשלו וחזר על טענותיו כי כעת מצבו דחוק והוא אינו יכול לעזור לרב בשום ענין. ראה הרב שדבריו נופלים על אזניים ערלות, ופטר את אותו העשיר לשלום בברכת הצלחה וכל טוב.

והנה, מיד לאחר חג הפסח, צילצל הטלפון בביתו של מרן הרב שליט"א, ומן הצד השני עמד אותו אדם שקודם החג נמנע מלתרום לעניי הישיבה. שאל אותו הרב מה רצונו, והלה השיבו כי הוא מבקש לפגוש את הרב באופן דחוף ביותר. נעתר לו הרב וקבע לו זמן לפגשו בלשכתו תיכף ומיד. הגיע אותו האיש ללשכת הרב, וחזותו הוכיחה עליו כי הוא נסער מאד ונעצב אל לבו. שאל אותו הרב, מה אירע שאתה מבקשני להפגש כל כך בדחיפות. מיד פתח העשיר בקול בוכים והחל מספר לרב, הנה כבוד הרב בודאי זוכר שכמה ימים לפני החג קראני אליו וביקשני לתרום לעניים של הישיבה, ואני אמרתי לרב שאין בידי יכולת כעת לסייע. אמר לו הרב, זוכר אני. אמר לו, וזוכר הרב גם שאחר כך אמר לי, אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, ואם לאו איני משמח ארבעה שלך?, ענה לו הרב, זוכר אני. אמר לו אותו עשיר, הנה בשעה שאמר לי הרב את הדברים הללו, צחקתי בלבי ואמרתי לעצמי, הלא יש לי הון גדול, וחיי הולכים למישרים, ובני ובנותי מכבדים אותי מאד, וגם אשתי חיה עמי בשלום, אם כן בלי ספק תגדל שמחתי בחג הממשמש ובא, ומה זאת אומר לי הרב אם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך. וכך הלכתי לביתי שמח ומאושר על כל הטוב שיש לי, ועל כך שהצלחתי להתחמק ממה שניסה הרב להטיל עלי.

והנה בליל הסדר, באתי לביתי מבית הכנסת, ושני בני הגדולים היו יושבים בסלון הבית, ובראותם שהגעתי הביתה אמרתי להם איזה דבר. מיד קמו שניהם כנגדי ותפסו אותי משני הצדדים, ואמרו לי, די! נמאס לנו ממך ומכל השטויות שלך, וזרקו אותי כמו שאני מן הבית ונעלו הבית אחריהם. ואני הייתי יושב כל אותו ליל הסדר בחצר הבית ועיני זולגות דמעות על שעוללו לי שני בני שאת כל הטוב שהיה לי נתתי להם. והייתי מתבונן מה זאת עשה ה' לי, ותיכף נזכרתי בדברי הרב שאמר לי, "אם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך", והבנתי לבושתי על מה אירע לי ככה. ולכן אני בא לכבוד הרב להודיע כי אני חוזר בתשובה ומבקש מחילה על חטאי ועווני, אנא כבוד הרב, תסלח לי גם אתה על מה שדיברתי איתך בדברי שקר, ותברכני שישמחני ה' וילכו בני בדרך טובה. עד כאן היה המעשה. ישמע החכם ויוסיף לקח. 

את כספי הקמחא דפסחא יש להעביר לגוף אחראי ונאמן, וכפי שביארנו כבר בכמה הזדמנויות. ברצונינו להמליץ בחום, עבור גמ"ח חסדי החיד"א (חסדי יהודה דוד אליהו), המנוהל על ידי הרב שמואל בר שלום שליט"א. ארגון זה מחלק תלושים לרכישת מזון, עבור משפחות נזקקות, וזאת לאחר שנערכת בדיקה נכונה לגבי כל משפחה ומשפחה. יחודו של גמ"ח זה, שכל האנשים העומדים בראשו, הם אנשי עסקים מסודרים מבחינה כלכלית, ולכן אינם מתפרנסים בשום דרך מפעילות הגמ"ח, ובכך יש בטחון שכל כספי התרומות מעוברים אך ורק למשפחות נזקקות באמת.

ניתן להפקיד בבנק המזרחי, סניף 002, ככר החירות, מספר חשבון - 302004

כמו כן ניתן לתרום באמצעות כרטיס אשראי, בין השעות 9.00 עד 13.00, בטלפון: 025389230, או בטלפון: 0547460895

תזכו למצות

תאריך השאלה:
ח' ניסן תשפ"א / 21 במרץ 2021

בלוני גז אינם חמץ.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

כיריים של גז

מנויים יקרים, אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, להתפלל לרפואתו השלימה במהרה של ידידינו הדגול הרב הגדול מזכה הרבים

רבי דוד אברהם בן מרסל סימי הי"ו ורעייתו הנכבדה סילבי (sylvie) מזל אסתר בת רג'ין חיה שמחה
(עורך הלכה יומית בצרפתית)

יהיו אלו הדברי תורה לרפואתם השלימה
ה' יתברך ישלח דברו הטוב וירפאם במהרה רפואה שלימה
בלי שום צער, ויזכו לשנים רבות נעימות וטובות

וזכות מרן זצ"ל תעמוד להם ולזרעם עד קץ הימים

----------------------------------

שאלה: איך ניתן להכשיר את הכיריים של הגז בבית? והאם מותר בכל ימות השנה להניח לחם על החצובה שעל האש?

תשובה: כבר ביארנו שכל כלי שרוצים להשתמש בו בפסח, והשתמשו בו למאכלי חמץ בכל ימות השנה, יש להכשירו. וצורת ההכשר היא כפי צורת הבליעה של החמץ. ולמשל, סיר שבישלו בתוכו מרק חמץ, יש להכניסו לסיר גדול יותר שיש בו מים רותחים על גבי האש, ועל ידי כך "כבולעו כך פולטו", כפי שהסיר בלע טעם חמץ מהמרק, כך הוא יפלוט אותו כעת בתוך המים הרותחים.

ולגבי החצובה, שהיא הברזל שמונח סמוך לאש, ועליו מניחים את הסירים. הרמ"א (סימן תנא ס"ד) בהלכות פסח כתב: "חצובה צריכה ליבון". כלומר, צורת ההכשרה של החצובה, היא על ידי ליבון באש ממש, שיחממו אותה על האש עד שיהפוך הברזל לאדום.

והסביר זאת ה"מגן אברהם", שמאחר ולפעמים נשפכים מאכלי חמץ על החצובה, הרי היא בלעה טעם של חמץ, ומעכשיו אסור להשתמש בה בפסח אלא אם כן ילבנו אותה באש.

אולם רבים מרבותינו האחרונים תמהו בזה על דברי הרמ"א, מאחר והחצובה תמיד נמצאת סמוך לאש, ואם כן, בכל פעם שנשפכים עליה מאכלים, מיד הם נשרפים, ולא מספיקים להבלע בחצובה. (מאמר מרדכי סימן תנא ס"ק יא ועוד).

ועוד הקשו על הרמ"א, שהרי בדרך כלל אנו לא מניחים מאכלים ממש על גבי החצובה, אלא סירים בלבד, והרי הדבר ידוע, שדבר שבלוע בסיר, אינו עובר לסיר אחר כאשר הם סמוכים זה לזה, אלא באמצעות מאכל או משקה. ולדוגמא, סיר שבישלו בו בשר טרף, והעמידו לצידו סיר אחר ובישלו בו בשר כשר, הרי הבשר הכשר מותר באכילה, כי הסיר הכשר לא בלע טעם של איסור מהסיר הטרף, שהרי לא היה בין שני הסירים מאכל או משקה שיוכל להעביר את הטעם האסור מסיר לסיר. (איסור והיתר כלל לא).

והוא הדין לגבי החצובות שלנו, שמניחים על גביהן סירים, הרי אפילו אם נאמר שהחצובה בלעה טעם של חמץ בימות השנה, כעת הטעם של החמץ לא יוכל לעבור לסירים של פסח, שהרי אין כאן מאכל או משקה בין הסיר לחצובה.

ולכן למעשה, פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה עמוד עה ובנד"מ עמוד קלז), שלמנהג הספרדים, די בכך שינקו את החצובה היטב היטב, ויערו (ישפכו) עליה מים רותחים מכלי ראשון. כלומר, יש להרתיח מים בסיר או בקומקום חשמלי, ובשעה שהמים רותחים ומבעבעים, יש לשפוך אותם על גבי החצובה כשהיא נקייה (ומתאים לעשות זאת בתוך הכיור לאחר שמכשירים גם אותו). וזהו הכשר מעולה עבורה לימות הפסח.

אבל האשכנזים נוהגים להחמיר בזה כדעת הרמ"א, שלפסח מלבנים באש ממש את החצובה, או שקונים חצובה אחרת לפסח, או שעוטפים אותה בנייר אלומיניום עבה. אבל חומרא זו שייכת דוקא לגבי פסח, משום חומרת איסור חמץ, אבל בכל ימות השנה גם האשכנזים מיקלים בדבר, ומניחים סירים חלביים ובשריים בזה אחר זה על גבי החצובות, ורק לגבי פסח, מחמירים לכתחילה להחליף את החצובות או ללבן אותן באש ממש. (מור וקציעה סימן תנא, ואגרות משה חאו"ח ח"א סוף סימן קכד).

ומן האמור נלמד, שמעיקר הדין מותר להניח פיתה או לחם על גבי הכיריים בכל ימות השנה, כאשר הכיריים נקיות, משום שאין אנו חוששים מצד הדין שהחצובות בלעו טעם של איסור, שהרי כל מה שנשפך על החצובות נשרף מיד ואינו נבלע בתוכן. ויש להקל בזה גם למנהג האשכנזים. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (יביע אומר ח"י סימן לה אות י).

ולסיכום: החצובות של הכיריים, יש לנקותן היטב, ולאחר מכן לשפוך עליהן מים רותחים מכלי רותח שעל האש, או מקומקום חשמלי רותח ומבעבע. ובכל ימות השנה מותר להשתמש בהן לכלי בשר ולכלי חלב בלי להכשירן. ודי בכך שהן תהיינה נקיות. (ומותר להניח לחם על גבי כיריים נקיות בכל ימות השנה). והאשכנזים מחמירים לגבי פסח, ללבן את החצובות באש, או להחליפן, או לעטוף אותן בנייר אלומיניום עבה.

תאריך השאלה:
ח' ניסן תשפ"א / 21 במרץ 2021

צריך לשטוף אותו היטב ודי בזה. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח.

והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.

בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' יתברך בעולמו, יש לרוב האנשים כלים מיוחדים לפסח. ולכן רוב האנשים לא נזקקים בכלל "להכשיר" כלים במיוחד עבור חג הפסח. מלבד השיש שבמטבח והכיריים וכדומה, שיש להכשירם. ואנו נקדים מעט להסביר את מהות ההכשרה. ולאחר מכן נסביר כמה דינים שמצויים ונצרכים יותר.

כבולעו כך פולטו
כל כלי שעשוי ממתכת או מפלסטיק, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהכלי בלע טעם מהמאכלים, כך הוא יכול גם לפלוט אותו. ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, כלומר ל"הגעילו", ופירוש הדברים שיש להכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. וצריך שיהיו המים רותחים ב"כלי ראשון". כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים שנמצאים בכלי הראשון שבו הם רתחו, שהוא הכלי שמונח על האש או הקומקום החשמלי. אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא "כלי שני", ואין המים שבכלי שני יכולים לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמגעילים בתוכו.

הכשרת סכו"ם
ולכן, סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם ולהכשירם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי. ואין צורך להכניס את כל הסכין בבת אחת לקומקום, אלא די בכך שיכניס תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

וכמובן שלפני ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה. ויש להשתדל מאד שלא להשתמש בכלי למאכלי חמץ (או בשר או חלב בשאר ימות השנה) במשך עשרים וארבע שעות לפני שמגעילים אותו.

כלי עץ
כלים שעשויים מעץ, דינם ככלי מתכות, ואופן ההכשרה שלהם הוא כדין כלי מתכות, שאם השתמשו בהם בתוך סיר רותח על גבי האש, יש להגעילם ברותחים בכלי ראשון כפי שהסברנו. וכן על זה הדרך. וכן הדין לגבי כלים העשויים מעצמות. ובזמנינו כלים העשויים מעצמות אינם מצויים בכלל.

כלים שצריכים ליבון באש
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. כלומר, עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה במים רותחים.

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

תאריך השאלה:
ח' ניסן תשפ"א / 21 במרץ 2021

ע' ברמ"א (ר"ס תלו) שהבודק קודם ליל י"ד אינו מברך. ועיין בבית יוסף שהביא מחלוקת בזה. והפרי חדש כתב שכל שחייב לבער חייב לברך. [וע"ע בחקת הפסח (סק"א) שהביא שכן דעת כמה פוסקים]. אך הרב שיירי כנסת הגדולה (הגב"י אות ח) כתב, שנראה שכיון שיש מחלוקת בזה, לא יברך אפילו בתוך שלשים יום, שספק ברכות להקל, ושכן נראה מדברי השו"ע שלא הזכיר מחלוקת זו, וסמך על הכלל דסב"ל. וכן פסק מהריק"ש. וכן עיקר. (שלחן גבוה סק"ג. כה"ח אות י, לט). לכן לא יברך על הבדיקה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ביטול ובדיקת חמץ בשנה זו

בדיקת חמץ
אור לארבעה עשר בניסן (ליל י"ד בניסן), בודקין את החמץ לאור הנר. אולם השנה (התשפ"א), יחול אור לארבעה עשר בניסן בליל שבת, ולכן אין בודקין את החמץ אלא בליל ששי (יום חמישי בלילה). ומסיבה זו מתעוררות השנה עוד כמה נקודות הלכתיות שנדון ונבאר את כולן בהלכות שיובאו בהמשך השבוע בעזרת ה'. (תופעה זו היתה לפני כשלוש עשרה שנה, בשנת התשס"ח).

הנר שבודקין בו את החמץ, צריך שיהיה של שעוה (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו) כתקנת חז"ל, ואם אין לו נר אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה בשעת הצורך, וכן נהג הגאון חזון איש. וחובה לבדוק בכל חדרי הבית אם יש שם חמץ, ואף אם ברור שלא אכלו חמץ מעולם באותו החדר חובה לבדוק בו, והוא הדין לגבי מרפסות, גינות וכל כיוצא בזה.

וזמן הבדיקה הוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה, (ואם מסיבה כל שהיא לא בדקו בשעה זו, יש לבדוק בברכה אפילו בשעה מאוחרת יותר). ואסור לאכול סעודה של פת (לחם) או עוגה יותר משיעור כביצה (כחמישים וששה גרם), לפני בדיקת חמץ, החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות מכביצה מותר לאכול. ופירות וירקות וכן תבשיל אורז וכיוצא בזה מותר לאכלם אף יותר משיעור כביצה.

בזמן הבדיקה, יש לשים לב על תרופות הנמצאות בבית, וכן משקאות חריפים (כגון ויסקי ובירה) וכדומה, שלפעמים לא שמים לב אליהם והם חמץ גמור.

אחרי בדיקת חמץ, צריך לבטל את החמץ בפיו, שיאמר "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", וכפי שמופיע במחזורים לחג הפסח וברוב ההגדות. (בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ").

וצריך שיאמר את נוסח הביטול בשפה המובנת לו, שאם לא כן לא יצא ידי חובת הביטול. ונוהגים לומר את נוסח הביטול שלוש פעמים לחיזוק העניין (וטוב להוסיף לפחות באחד מהם "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא").

ביעור חמץ
כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים וזורהו ברוח או זורקו לים, והמנהג לשורפו באש. וחמץ שהושלך לאשפה (לפני זמן איסור אכילת חמץ), אין חובה מן הדין לשרפו.

יש נוהגים להסתיר בבית עשרה פתיתים (חתיכות קטנות של לחם וכדומה) עטופים היטב, כדי שבזמן הבדיקה ימצאם הבודק את החמץ. ומי שנוהג כן יזהר לרשום את מקומן של פתיתי החמץ, כדי שאם לא ימצא אחד מהם, יוכלו אחר כך למוצאו על ידי הרשימה.

ביעור חמץ השנה
השנה, יחול ערב פסח להיות בשבת, והואיל וכך, ביום שבת בבוקר (בערך בעשר ורבע), יחול איסור אכילת חמץ, ומאחר ואי אפשר לעשות בדיקת חמץ בליל שבת, לכן בודקים את החמץ ביום חמישי (הקרוב) בערב, ליל יום שישי י"ג ניסן. ומברכים לפני הבדיקה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על ביעור חמץ".

ואחרי סיום הבדיקה יאמר "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה  ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (כל החמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו  יתבטל ויהיה כעפר הארץ).

ויש להזהר להצניע החמץ שנמצא ונועד לאכילה ביום שישי וביום השבת בפינה מיוחדת, כדי שלא יתפזר אנה ואנה ויצטרך בדיקה נוספת אחריו.

אסור לבשל לכבוד שבת בבוקר תבשילי חמץ שנדבקים בכלים, כגון חמין עם חיטה וכדומה, כדי שלא יצטרכו להדיח הכלים בשבת אחר הסעודה, שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים בשבת שלא לצורך השבת. ובשנים האחרונות מצויים כלים חד פעמיים, שהמשתמש בהם יוכל להשליכם מביתו קודם זמן איסור חמץ, ובזה הוא יוצא מידי חששות אלו.

בהמשך השבוע נבאר בעזרת ה' עוד דינים המיוחדים לשנה זו.

תאריך השאלה:
ז' ניסן תשפ"א / 20 במרץ 2021

בודאי שמותר. תבורך,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לשתות מים לאחר שקיעת החמה ביום השבת (לקראת צאת השבת) או שאסור לשתות שום דבר עד שיעשה הבדלה?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, כי אסור לאדם לאכול שום דבר מזמן צאת השבת, עד שיבדיל על הכוס של יין, ויהיה רשאי לאכול מה שירצה. וביארנו גם, שאם היה יושב ואוכל ("סעודה שלישית"), והגיע זמן צאת השבת (שקיעת החמה, או צאת הכוכבים, וכפי שביארנו), אינו צריך להפסיק את סעודתו ולהתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס. מכיון שאין כבוד השבת להפסיק כך את הסעודה הנערכת לכבודה, וכלשון הפוסקים, "שנראה כאילו מגרש את המלך", ועל כן, הדבר ברור, שאם היה יושב ואוכל סעודה ממש, עם פת לחם, אינו מפסיק את הסעודה אף על פי שיצאה השבת.

ומכאן עלינו לדון לגבי מי שרוצה לשתות מים לאחר השקיעה, או לאחר צאת השבת לגמרי, האם רשאי לשתות, או שדין שתיה כדין סעודה לענין זה, ואסור לו לשתות שום דבר?

והנה בגמרא במסכת פסחים (קה.) אמרו, רב הונא, ראה אדם אחד (שהיה אדם גדול), שותה מים לפני הבדלה, לאחר צאת השבת. אמר לו לאותו אדם, האם כבודו אינו חושש למה שאמר רבי עקיבא שכל מי שטועם איזה דבר לפני הבדלה עונשו הוא שימות באסכרה? (וכמו שהזכרנו בהלכה הקודמת). ועונה הגמרא, שאותו אדם היה תופס להלכה כשיטת רבנן תלמידי רב אשי, שסברו שאין להקפיד בענין זה על שתית מים. ודוקא באכילה ממש יש איסור לפני ההבדלה, אבל בשתית מים אין איסור כלל. וכן פסק הרמב"ם להלכה, שאין איסור בשתית מים קודם הבדלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רצט).

ומן האמור מבואר שבאמת מעיקר הדין יש להקל בשתית מים לפני הבדלה, שהרי כן היא דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. אולם כנגד זה עומדת לפנינו שיטת הגאונים בתשובה, שאפילו מים אסור לשתות קודם הבדלה. ושאין הלכה כרבנן תלמידי רב אשי. וכן כתב בספר פרי עץ חיים, שיש איסור לשתות מים לפני הבדלה. וכן דעת רבותינו המקובלים.

ולענין הלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאף על פי שמעיקר הדין יש להקל בשתית מים קודם הבדלה, מכל מקום לרוב חומרת הענין, המחמיר בזה תבא עליו ברכה. וטוב להחמיר שלא לשתות מים קודם הבדלה.

תאריך השאלה:
ה' ניסן תשפ"א / 18 במרץ 2021

מעיקר הדין מותר להשאיר אותם במכירת חמץ, וממידת חסידות שלא להשאיר אותם אלא לאכול או לאבד לפני הפסח. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מצרכי מזון כשרים לפסח

החנונים ובעלי מכולת וצרכניות המספקים מצרכי מזון כשרים לפסח, צריכים להקפיד שכל המצרכים המיועדים לפסח, יהיו שמורים במקומות מיוחדים (בחנות), לבל יפול עליהם אבק קמח, או פירורי חמץ.וכן צריכים להזהר לנקות בלח את כל המקומות שהמזון עתיד לגעת בהם כגון כלי המדידה והמאזניים.

וכן הקונים מצרכי מזון כשרים לפסח יזהרו מאד להניחם במקומות נקיים ושמורים שלא יפלו עליהם פירורי חמץ, שחמץ בפסח אוסר במשהו, זאת אומרת שאפילו באלף לא בטל, ופירור אחד של חמץ אוסר אפילו קדירה גדולה (כלי גדול) מלאה באוכל כשר לפסח. והגאון רבי יעקב כולי ז"ל (מחבר ספר מעם לועז) סיפר שראה במו עיניו ילד קטן אחד שזרק חתיכת חמץ בכד שמן המיועד לפסח, והודיע הרב לאביו של הילד והצילם ממכשול.

אין לקנות מצרכי מזון לפסח מאדם שאינו יהודי דתי, המוכר בחנותו דברים האסורים באכילה כגון קופסאות שימורים של טריפה, או גבינות של גוים וכיוצא בזה, כי הוא חשוד להכשיל את הרבים, ואין לו כל נאמנות על כשרות המצרכים לפסח, אלא אם כן בקופסאות סגורות עם כשרות לפסח (מטעם גוף המוסמך לכך) וכיוצא בזה.

תאריך השאלה:
ה' ניסן תשפ"א / 18 במרץ 2021

הדבר נכון רק לגבי אכילת מצה, שמברכים על אכילת מצה, וצריך שלא יהיה הפסק עד שיסיים את הכזית, שזו מצוות אכילת מצה, מה שאין כן בשאר האכילות, שאין הברכה שייכת דוקא לכזית, אלא אפילו על פירור אחד יכול לברך, ולכן מיד אחרי שטעם מעט רשאי לדבר. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מדידת השיעורים בליל פסח

ביארנו כבר כמה הוא שיעור (כמות) המצה והמרור (החסה) שחייב כל אדם לאכול בליל פסח. והנה יש אומרים שאת שיעור המצות יש לקבוע על פי נפח המצות, ולא על פי משקל המצות. (לדוגמא, יש לקחת מצה, ולהכניס אותה לתוך בקבוק של תינוק, עד שיגיע לשיעור עשרים ושבע מ"ל, שהוא שיעור כזית בנפח). והדבר נכון שבעיקר הדבר, יש לקבוע את שיעור המצות, או המרור, וכן כל שאר המאכלים, על פי הנפח, ולא על פי המשקל, שכך היא צורת מדידת השיעורים שלימדונו רבותינו בכל הש"ס.

ומכל מקום כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף פסח סימן תפו), שכבר בזמן רבותינו הגאונים (לפני למעלה מאלף שנה) היו מלמדים את העם לשער על פי המשקל, משום שבדרך כלל אין הפרש גדול בין המשקל לנפח. ומטעמים נוספים. וכן השיב לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר שאלנו אותו על זה לפני עשר שנים, והשיב שאף על פי שבעיקרון יש למדוד על פי הנפח, מכל מקום מאחר והדבר קשה למדוד על פי נפח, ויש בזה כמה ספקות, לכן נהגו כולם למדוד על פי המשקל. וכן הדין הן לגבי מצות רכות, והן לגבי מצות קשות, והן לגבי המרור (חסה) שאוכלים בליל פסח, שיש לשער על פי המשקל. (ומשקל עשרים ושבעה גרם מצה או מרור, הוא בודאי כולל בתוכו שיעור כזית בנפח המאכלים הללו, כי המצה הרכה והקשה והמרור, קלות יותר מן המים, והרוצה להחמיר, יקח שיעור שלושים גרם מהמצה הרכה).

ומעתה נותר לנו לשאול, מי שרוצה להעמיד "משקל" (לא חשמלי) בסמוך לשלחן ליל הסדר, וכך למדוד לכל אחד ואחד מבני הבית את השיעורים הנכונים לקיים מצוות מצה וכדומה, האם מותר לעשות זאת בליל הסדר?

והנה בכל שבת או יום טוב, אסרו רבותינו למדוד או לשקול שום דבר. משום שהמדידה, או השקילה בשבת, נראית כמעשה הסוחרים, שרגילים לעשות זאת בימות החול, ולכן אסרו למדוד ולשקול דברים בשבת. ולכן, מי שרוצה לדעת בשבת כמה הוא משקל העוגה שלפניו, אסור לו למדוד את משקלה בשבת. ולפי זה נראה שיהיה אסור למדוד בליל הסדר כמה הוא שיעור החסה או המצה וכדומה.

אולם באמת שמבואר בדברי רבותינו (שבת קכו:), שמותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. למשל, מותר למדוד בשבת את המקוה, כדי לדעת שלא חסרים בו מים. ולכן כתבו הפוסקים, שמותר למדוד ביום טוב או בשבת (כשחל ליל הסדר בליל שבת) כמה הוא משקל המצה או המרור (החסה). וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד כו). וכמובן שמדובר במאזניים מכאניות שאין בהן שום פעולה חשמלית.

ולסיכום: יש לשער את משקל הכזית של המצה והמרור בליל פסח, לפי משקל המאכלים. ואין צורך לחשב על פי הנפח. ומותר למדוד את משקל המצה והמרור באמצעות משקל מכני שפועל ללא חשמל.

תאריך השאלה:
ד' ניסן תשפ"א / 17 במרץ 2021

צריך שיהיה דוקא טיגון או בישול, והרחיב את הדיבור בזה בספר אור לציון, שכל שמדובר רק באפיה, אפילו בעוגה עם פירורי מצה, אין להקל, אלא במצה מבושלת או מטוגנת דוקא. תבורכו מפי עליון,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סעודה שלישית בערב פסח

בימים האחרונים ביארנו, כיצד ניתן לערוך את סעודות השבת השנה (תשפ"א), באופן שאין בו שום חשש, ועל הצד היותר טוב, וביארנו שהנכון הוא, שיעשה כל אדם את סעודת יום השבת במצה מבושלת, שהיא מצה שהושרתה במרק וכדומה כמו שביארנו, או במצה מטוגנת.

וכן הדין לגבי סעודה שלישית, (שהיא הסעודה שעושים בשבת בצהרים), שראוי לעשותה במצה מבושלת. אך יש להקדים את הסעודה השלישית, ולעשותה לפני סוף השעה התשיעית מהיום, (בערך בשעה שתים ושלושים אחר הצהרים), כדי שיוכלו לאכול את המצה בלילה לתיאבון, שהרי אם יאכלו סעודה ממש בשעה מאוחרת יותר, לא יוכלו לאכול בלילה כפי הצורך.

ואם התאחרו לעשות סעודה שלישית, יוכלו בדיעבד לעשותה אפילו לאחר מכן, ובלבד שלא יאכלו מהפת (שהיא המצה המבושלת), יותר משיעור כ"ביצה", (כחמישים גרם). ואם רוצים לקיים סעודה שלישית במצה עשירה, (למנהג הספרדים), יכולים לאכול אפילו יותר משיעור כביצה, ויברכו עליה "מזונות" ו"על המחיה".

ובכל מקרה לא ניתן לסעוד סעודה שלישית בחמץ, שהרי כבר אסור לאכול חמץ, וכן אסור לאכול מצה, כיון שכל היום אסור לאכול מצה, כדי שיאכלו את המצה בלילה לתיאבון.

האם המצה היא מוקצה?
מכיון שאסור לאכול מצה בערב פסח, ובשנה זו (תשפ"א) ערב פסח חל בשבת, לכן, גם אסור לטלטל בשבת זו את המצות, משום איסור "מוקצה". ואם מניחים על גבי המצה איזה מאכל שמותר לאוכלו בערב פסח, כגון חסה, מותר לטלטל את המצה עם החסה.

במה דברים אמורים? במצה שמורה המיוחדת לליל פסח לצאת בה ידי חובה, שאנשים מקפידים שלא לתת ממנה לתינוקות לפני פסח, אבל מצה רגילה שמותרת באכילה בערב פסח לילדים קטנים שאינם מבינים את סיפור יציאת מצרים, מותרת בטלטול, שהרי לילדים מותר לאוכלה, וכן מותר לצרף אותה ל"לחם משנה".

  שלום רב,
א. במאמר הזה https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=55&id=1629 - בסעיף ה' - מובא בשם הרב הרצוג והרב עוזיאל והרב ישראלי שיש לחלק בין מינוי שררה לבין בחירת מפלגה, ולענ"ד אינו נכון כלל, שהרי הבוחר במפלגה פסיק רישיה שנותן לחבריה כח לקבל מינוי של שררה (ואפילו מינוי זוטר אסור).... מה דעת הרב?
ב. לגבי הקללה שהבאתם בספר שופטים "אורו ארור" וכו' , לכאורה יש לחלק בין מלחמה שהיא סכנה עכשיוית לבין בחירות שזהו היזק של גרמא, ועוד שההיזק אינו בגוף שאין כאן סכנה קיומית, וגם שלא מדובר על יוונים הכופים לחלל שבת אלא נתינת כח לרשעים להרשיע יותר, ולכא' אין כאן כפייה על החרדים לחלל את התורה או שלא לקיימה, ומניעת תקציבים לאברכים אינה מחייבתם להפסיק ללמוד, אלא שבע"כ יצטרכו ללמוד פחות, וזה אינו איסור, ולכא' (אני אומר מסברא) אינם יכולים למנוע תקציב מחינוך חרדי שהרי זהו חוק של אפלייה....
ג. בנושא הלכתי חשוב כזה, כדאי שגדולי ישראל כמו הרב יצחק יוסף (ואם אינו יכול מפאת תפקידו אז הרב דוד יוסף) יכתבו תשובה מפורטת בעניין הזה כדי להחדיר למודעות הציבורית שזה אינו ענין של רשות אלא חובה כמו שאר מצוות התורה....
חזק וברוך על כל המערכת הנפלאה של הלכה יומית.

תאריך השאלה:
ד' ניסן תשפ"א / 17 במרץ 2021

לגבי שאלתך הראשונה, מסתבר יותר כמו שכתבת, שיש איסור מינוי רשעים גם אם אין בזה ירושה וכו'. 

לגבי הקללה וכו'. סוף סוף, מאחר וכעת היא שעת רצון להשפיע לטובת היהדות בזמן שהשפלים שבישראל רוצים לכלות את התורה, בודאי שמי שאינו מסייע לתורה ונותן בזה כח לחופשים, הוא בכלל אשר לא באו וכו'.

הגאון רבי יצחק, הוא רב ראשי ואסור על פי חוק להביע דעתו בזה. אך דעתו ידועה. והגאון רבי דוד מפרסם דעתו בזה. תבורך מפי עליון, ויהי רצון שנראה בהרמת קרן התורה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הבחירות לכנסת

שאלה: לאחרונה פרסם הרב שלמה אבינר, שהוא אינו מחווה דעתו לאיזו מפלגה להצביע, מפני שהרבנים אינם אמורים לחוות דעתם לאיזו מפלגה יש לבחור, שהרי לא לומדים על כך בישיבות, ועל כל אדם להחליט בעצמו באיזו מפלגה הוא תומך. אם כן, מדוע גדולי הרבנים ובראשם הרב עובדיה יוסף שליט"א, מחווים דעה ואף מוציאים פסק הלכה הקורא להצביע למפלגה מסויימת?

תשובה: בראשית נבהיר כי מערכת הלכה יומית נזהרת להתרחק מעניני פוליטיקה שאינם מתאימים לאופיו של המפעל שלנו, ולכן אין אנו דנים אלא על מהותם של הדברים מבחינה הלכתית. עוד יש להבהיר, כי מערכת הלכה יומית לא נהנתה באופן ישיר משום גורם פוליטי, ואין לנו שום נגיעה שתביא אותנו לידי החלטה לתמוך ברשימה מסויימת, זולת אמת התורה וההלכה הצרופה.

הנה עצם ההנחה שענין הבחירות הוא נושא שאין לרבנים הבנה בו יותר משאר בני אדם היא שגיאה גדולה שהרי עניני הבחירות נוגעים בהחלט להלכה, וזאת מכמה טעמים וכמו שנסביר:

ראשית כל, שאלת גוף הבחירות היא שאלה הנוגעת לענין הלכתי אשר תלויים בו גופי תורה. ולדוגמא, עצם ההצבעה למען מועמד שהוא רחוק מקיום תורה ומצוות היא אסורה בהחלט במקום שיש מועמדים אחרים המקיימים את התורה. וכבר דיברנו מענין זה בעבר, שהרי נאמר בתורה (דברים יז):  "שום תשים עליך מלך", ומבואר בגמרא ובפוסקים שצריך שיהיה המלך שומר תורה ומצוות, ומבואר בדברי רבינו הרמב"ם (בפ"א מהל' מלכים) שכל דבר הנאמר לגבי מלכות, הוא הדין גם כן בשאר משימות של שררה שבישראל, שצריך שיהיה המתמנה אדם שהוא מקרב עם ישראל, וצריך שיהיה ראוי לתפקידו מבחינה רוחנית גם כן. (עי' באריכות שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן מד).

ובודאי שמינוי חברי כנסת ושרים הוא ענין של שררה גדולה, ואם כן אין ספק כלל בדבר, שבמקום שיש מפלגות של שומרי תורה ומצוות, אסור בהחלט ללכת ולהצביע למפלגה של כאלה שאינם שומרי תורה ומצות, וקרוב הדבר שיש בזה איסור תורה ממש. ואם כן, אם נכון הדבר שכך אמר איזה רב בישראל, שכל אדם יחליט בעצמו לאיזו מפלגה להצביע, הרי שדבריו הם תמוהים מאד ולא יאומן שיצא כן מפי רב בישראל.

זאת ועוד, מי שהוא עוסק בתורה ומאמין בקדושת התורה, יודע לאל נכון כמה מי שהוא שקוע כולו בתורה, הולך ומתקדש מוחו וכל מחשבותיו, עד שכל דבר היוצא מפיו הוא הוראה נכונה וקרובה יותר לאמת מהוראת שאר בני אדם בלי ספק. וכבר נהגו ישראל בכל מקומות מושבותם דורי דורות, שמסרו את ההנהגה הציבורית של קהילות הקודש, בספרד, באשכנז ובתימן ובכל ארצות פזורינו, בידיהם של גדולי הדורות ענקי הרוח אשר מימיהם אנו שותים מקנקנם וכדם לכל אשר יאמרו, וזאת לפי אמונתינו בקדושת התורה ובקדושת ספרי התורה החיים הללו, הם אותם שהקדישו את כל חייהם לתורה, ומעתה איכה באנו למידה זו, שיבא מאן דהוא לחשוב כאילו יחכם הדור שלנו יותר מכל הדורות של אבותינו ואבות אבותינו, לחשוב מחשבות כאילו אין לחכמי התורה דעה יתירה להכריע לנו אימתי יש מקום לשאול בעצת התורה ואמתי לא, ובאיזו דרך ישכון אור, וזה בניגוד גמור לעמדתם של כל גדולי הדורות מימות עולם. אין זאת אלא דרך גאה וגאון וזחיחות הדעת וטעות המחשבה, שיש לקוות  שאינה בנמצא אצל אשר בשם רב יכונה.

מלבד זאת, הלא הפוליטיקאים היושבים בכנסת הם אחראים על הרבה מאד ענינים שההכרעה בהם מסורה בהחלט לתלמידי חכמים. ולדוגמא, שר היושב בקבינט הבטחוני, ושם עולה השאלה אם לצאת למבצע כל שהוא בעצם יום השבת, ואין דחיפות באותו מבצע להוציאו באותו היום דוקא, הלא בודאי היא שאלה הצריכה לבא לפתחו של תלמיד חכם מגדולי הדור שיורה כיצד יש להצביע בהצבעה כזו. ובודאי פוליטקאי שאינו שייך לעולמה של תורה, לא רק שלא ילך לשאול בעצת גדולי התורה, אלא שבכלל לא יעלה על דעתו שיש כאן שאלה השייכת להלכה. ומה שפשוט לפוליטיקאי ירא שמים שצריך לשאול, הוא בכלל אינו מוצא מקום לשאלה בענין זה. ועל כן גדולי התורה היודעים מי הוא הנאמן לדעת ההלכה, ומי אינו נוהג באמת על פי ההלכה, הם שיכולים להורות למי נכון להצביע.

ותמוה מאד שדוקא מי שרואה עצמו כאיש יהודי ציוני יאמר דברים כגון אלו, שהרי שאיפתם של כל גדולי הדור הציונים, ובהם הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ועוד רבים אחרים, היתה להתקדם כמה שניתן על מנת ליצור במדינת ישראל תשתית של קיום מערכת הצועדת בדרך התורה כפי שעתיד להיות עם ביאת משיח צדקינו. והלא ברור שהמדינה האידיאלית על פי רוח זו היא מדינה הנשמעת לחכמי התורה בענינים השייכים לתורה. וכן יראה הרואה בשו"ת יביע אומר ח"י, שם מובאת שאלתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל לפני מרן הרב שליט"א, אודות קיום מבצע אנטבה, ורבינו הגדול שליט"א ערך בענין תשובה נפלאה אם נכון הדבר על פי ההלכה לקיים את  המבצע אם לאו, שהרי יש בענין זה שאלות הלכתיות רבות, שכן "אין דוחין נפש מפני נפש", ועוד ועוד. ולדעת מי שיאמר שאין לרבנים דיעה יתירה בנושאים פוליטיים, אם כן גם שאלה כגון זו אינה צריכה לבא לפניהם, ויבחרו להם המון העם מנהיגים שאין להם שכל של תורה, ויעשו הם בעניני ההנהגה כבתוך שלהם, וישפך חס ושלום דם ישראל על אחריותו של אותו שבחר במועמדים כאלה שלהם יחס של בוז לכל מה שמקודש לנו. 

נמצא אם כן, שאותם האומרים לצאן מרעיתם שילכו ויבחרו במי שלפי ראות עינהם הוא המתאים ביותר להבחר להנהגת המדינה, הם מכשילים את הרבים שילכו לבחור למפלגות של כאלה שעוקרים את התורה, וכל התומך בהם, גדול עוונו מנשוא, שכל מעשיהם הם מכחו, ואם יבאו אלה לחוקק חוקים לא טובים, של מכירת בשר חזיר, של נשואי פסולי חיתון נתינים גויים ועבדים, כל התוצאות לדורי דורות של אותם המעשים יזקפו לחשבונו של זה הנוהג בקלות דעת ומצביע להם.

והנה אין אנו מתעלמים מכך שישנם עוד דברים הראויים לתיקון בקרב ההנהגה הפוליטית שלנו, ובהחלט יתכן שתהיה לאיזה אדם טענה על ענינים מסויימים וטענתו תהיה נכונה, אבל כל זה אינו נוגד את עיקרי הדת במה שהזכרנו כבר, ולכן הדברים הכתובים כאן הם שרירים וקיימים, גם אם יש עוד צללים המעיבים על שמחתינו בבחירה זו, עדיין רחוקה הדרך מלבוא ולהתריס כנגד גדולי הרבנים שקטנם עבה ממתנינו, וכל מי שמביע עמדה כזו שהיא מזלזלת באישיות ובדעתם של גדולי הרבנים דינו מפורש כדין מבזה תלמיד חכם בלי ספק. ועל כן לסיכום דברינו נאמר, כי אין ספק, שחובה מצד ההלכה על כל יהודי באשר הוא, דתי או שאינו דתי, לחזק לתמוך ולהצביע לרשימת ש"ס לכנסת, שמלבד מה שבהצבעה לרשימה זו הוא תומך בשומרי התורה, עוד שבהמנעותו מבחירה לגמרי נמצא שהוא נותן כח שווה לכל המפלגות, ובהם מפלגות עוקרי הדת ומוסרי ישראל, ואין ספק שיש בזה איסור חמור. וכבר נאמר בספר שופטים, אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגבורים.

ועל כן לסיכום, בודאי שחובה על גדולי התורה ללמד את ישראל איך עליהם לנהוג בכל נושא שיש לו שייכות לתורה, וענין הבחירות הוא מהענינים שגופי תורה רבים נוגעים להם, ועל כן בודאי שאל להם לחכמי ישראל להזניח את צאנם, ותהלות לאל יתברך הם מודיעים לנו כיצד יש לנהוג כאשר מפורסם וידוע, ועלינו מוטל לשמוע בקולם ולא להתנהג בקלות ראש, ולהתפלל לה' יתברך שלא תצא חלילה תקלה מתחת ידיהם, ונזכה לראות בהרמת קרן התורה.

תאריך השאלה:
ד' ניסן תשפ"א / 17 במרץ 2021

יש לקרוא יחד איתו. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מוציא מצה

מצה שמורה
המצה שיוצאים בה ידי חובה בליל פסח, צריכה להיות מצה שנשמרה משעת קצירה. וזו היא שנקראת "מצה שמורה", כלומר, שמשעת קצירת החיטים השגיחו עליהם שלא תבוא בהם אף טיפת מים. ונכון מאד שאותה מצה תהיה עבודת יד, שנעשתה לשם מצוה. ומכיוון שבנקל עלולות לעלות שאלות חמורות בכשרות המצה, יש להזהר מאד לקנות מצות אך ורק במקום שיש עליהם פיקוח על ידי גוף כשרות רציני. ובזמנינו מצויות ברוך ה' מצות עבודת יד (עגולות) אשר נעשות עבור ליל הסדר תחת השגחה קפדנית, וניתן לרכוש ממצות אלו לליל הסדר.

"על אכילת מצה"
אין לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" אלא בליל הסדר, אבל בשאר ימי הפסח אכילת המצה אינה חובה, ולכן אין לברך עליה ברכה זו. שנאמר: "בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת".

שיעור זמן האכילה
את המצה יש לאכול תוך שיעור "אכילת פרס", ולכתחילה יש להזהר לאכול כזית מן המצה תוך שיעור ארבע דקות. (ואם אינו יכול, יאכל תוך שיעור של כשבע וחצי דקות לכל היותר).

אם אכל בלא הסיבה
ביארנו כבר, שאת המצה בליל פסח יש לאכול "בהסיבה", כלומר, כשנוטה מעט לצד שמאל. ומי שאכל מצה ושכח להסיב, הדין הוא שעליו לחזור לאכול בהסיבה. אבל לא יחזור לברך על אכילת מצה. (ילקוט יוסף ח"ג עמוד תסב).

וביארנו שגם הנשים מחוייבות להסב בליל הסדר, כפי שהאנשים מחוייבים בכך. אולם אשה שאכלה ובטעות לא הסבה, וקשה לה לחזור ולאכול שנית בהסיבה, רשאית לסמוך על דעת כמה פוסקים הסוברים שנשים אינן מחוייבות בהסיבה, ואינה צריכה לחזור ולאכול שנית. (ילקוט יוסף ח"ג עמוד תע).

שלא לדבר עד שאוכלים כזית
מאחר ומצות אכילת מצה בליל פסח, היא אכילת שיעור "כזית מצה", כפי שביארנו כבר, לכן הברכה שמברכים "על אכילת מצה", מכוונת על אכילת כזית שלימה של מצה. ולכן אין לדבר שום דבר לאחר שמברכים "על אכילת מצה", עד שמסיימים לאכול כזית מצה בהסיבה. ומכל מקום אם דיבר לאחר שאכל מעט מהמצה, אינו חוזר לברך שנית, משום שכבר התחיל במצוות האכילה. (עיין בחזון עובדיה עמוד סח).

חימום המצות
מותר לחמם את המצות לפני אכילתן בליל הסדר, על גבי פלאטה חשמלית, ואין בזה חילוק בין מצות קשות לרכות.

תאריך השאלה:
ג' ניסן תשפ"א / 16 במרץ 2021

בלי קשר לכך שבני הבית מפחדים, אין להביא הביתה ארנב, מפני שהם בעלי חיים טמאים שרוב אותם שמגדלים אותם בעולם מגדלים אותם לצורך אכילה, ויש בזה איסור של סחורה בדברים האסורים. והארנב הוא כמעט היחידי באיסור זה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לגדל בבית בעלי חיים טמאים, כגון דגי נוי טמאים, או ארנבות ותוכים וכדומה, או שיש בכך איסור לפי ההלכה?

תשובה: במשנה במסכת שביעית (פ"ז) שנינו, אין עושין סחורות בנבלות וטרפות שקצים ורמשים. כלומר, כל הדברים האסורים באכילה מן התורה, אף על פי שמותרין בהנאה, (כגון נבלה של בהמה שמתה בלא שחיטה, שבשרה אסור באכילה, אבל הוא מותר בהנאה, כגון ליהנות מעור הבהמה וכדומה), אסור לעשות בהן סחורה, דהיינו למכרם לאחר, וכמו כן אסור לקנותם, ואף על פי שאינו מתכוון לעשות בהם איסור, שהרי ודאי אינו חפץ לאכלם, אף על פי כן אסור לסחור בהם.

ולפיכך אסור לאיש מישראל לסחור בחזירים או בדגים טמאים וכיוצא בזה, אף על פי שמקפיד שלא למכרם אלא לגויים, ויש אומרים שאיסור זה הוא מן התורה, וכן דעת רוב הפוסקים (התוספות והרא"ש והנמקי יוסף ואור זרוע ועוד), חוץ מן החֵלֶב (בצירי, שהוא כמו שומן שנמצא במקומות מסוימים בבהמה, ואסור לאכלו מן התורה) שמותר לסחור בו, שהרי נאמר בתורה לגביו "יעשה לכל מלאכה" כלומר שמותר למכרו וליהנות ממנו בכל דרך ואף מותר לסחור בו, באופן שלא יימכר לישראל (יהודי) לאכילה.

ואף אם עבר כבר וקנה דברים האסורים, אסור למכרם לאחרים, אלא יש להפקירם לגמרי, אבל צייד שצד דגים טהורים, ועלו ברשתו גם דברים טמאים שלא בכוונה, רשאי למכרם לאחרים.

אולם אין איסור סחורה בדברים האסורים שייך אלא בדברים העומדים לאכילה, כמו בשר נבלה וטריפה וכדומה, אבל דבר שאינו עומד לאכילה, מותר לסחור בו, ולפיכך מותר לסחור בסוסים וחמורים וכדומה, שהרי בדרך כלל אינם מיועדים לאכילה אלא לצרכים אחרים, ולפיכך פסק הרשב"א בתשובה (סימן תפט) שמותר לסחור בעורות של בעלי חיים טמאים, כגון פרוות של שפנים וארנבים ודובים ושועלים, משום שאין העורות מיועדים לאכילה. (אך זאת מבלי להכנס לשאלה אם ראוי לצער בעלי חיים עבור פרוות).

ולאור האמור ניגש לנדונינו, אם מותר לקנות ולגדל בבית בעלי חיים כגון דגי נוי טמאים, ארנבות או תוכים וכדומה, הנה מבואר שכל דבר שעיקר ייעודו הוא לאכילה, אסור לסחור בו, וממילא אסור לקנותו, ולכן כתב בשו"ת חסד לאברהם (להגאון רבי אברהם אלקלעי) שאסור לגדל ארנבות חיים בבית להנאה או בכדי להוציא מהם ולדות או בשביל העורות, שהרי בודאי רוב הארנבות בעולם, מגדלים אותם לצורך אכילה. וכן פסק הגאון רבי עבדללה סומך זצ"ל מבבל, בספרו זבחי צדק, וכן כתבו עוד פוסקים, והביא דבריהם להלכה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א. וכן הדין לעניין דגים, שכל שרובם מיועדים לצורך אכילה, אסור לסחור בהם, ולכן אסור לגדל בבית דגים כאלה, אף על פי שמגדלים לנוי, אבל באמת רוב סוגי הדגים שנמכרים לנוי, אין דרך לאכלם כלל, ולפיכך נראה שמותר מן הדין לגדלם. וכן כתבו הפוסקים לגבי עופות המדברים (תוכי מדבר) ושאר ציפורי נוי, שאין הדרך לאכלם כלל, מותר לסחור בהם ולגדלם ואין בכך חשש איסור כלל.

אדם המגדל בביתו בעלי חיים (בהיתר), עליו להשמר מאד מאד, שלא לגרום להם שום צער. ומלבד העוון הגדול בצער בעלי חיים, עוד שעוון זה עלול להביא על האדם גזירות קשות, וכמו שביארנו כבר בעבר.

תאריך השאלה:
ב' ניסן תשפ"א / 15 במרץ 2021

אין טעם ולא נכון להניח את קערת הסדר לפני שבת, אלא לאחר צאת הכוכבים במוצאי שבת, אז מסדרים את השלחן לערב. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מגיד

המצוה המרכזית בליל חג הפסח "ליל הסדר", היא מצות הסיפור ביציאת מצרים, שצוונו ה' יתברך בתורתו הקדושה לשמוח בחג, ולספר לבנינו ולבנותינו ולכל מי שישמע סיפור יציאת מצרים.

ובתחילת "מגיד", כאשר מגיעים בהגדה ל"הא לחמיא עניא", יש להרים בידו את הקערה שבתוכה המצות, ואז מתחילים "הא לחמיא עניא". ובסיום אמירת הא לחמא עניא, יצוה להניח את המצות בסוף השלחן, כאילו סיימו את הסעודה. ואז יאמרו לילדים שאין רשאים לאכול מן המצות עד שיספרו ביציאת מצרים.

ואין חילוק במצות סיפור יציאת מצרים בין אנשים לנשים, שאף הן מחוייבות לספר ביציאת מצרים, וצריכות לקרוא את כל ההגדה (או לשמוע מאדם אחר שמכוין להוציא את השומעים ידי חובתם). (חזון עובדיה עמוד קמז).

ובבית מרן זצ"ל (הכ"מ) היו נוהגים, שכל אחד מן המסובין קורא קטע אחד מן ההגדה, וכולם קוראים עמו בלחש. וכך עובר התור סביב סביב, עד שהיו מגיעים למרן זצ"ל בעצמו, שהיה קורא גם הוא כשאר בני הבית, ואחריו קורא היושב לצדו. ומרן זצ"ל בעצמו היה נשאר ער בכל הלילה בליל הסדר, ללמוד ענין יציאת מצרים עד תפלת שחרית.

ואין למהר באמירת מגיד, ולצפות בכליון עיניים לשעת הסעודה. ואף שאין להאריך גם כן יותר מדאי, ולהכביד על בני הבית, בכל זאת יש לתפוס את דרך האמצע, ללכת בשביל הזהב, ולקרוא את ההגדה בתשומת לב, בתוספת הסבר, ולאפשר ולעורר את הילדים להקשות ולשאול, וראוי לחלק להם אגוזים וכדומה, לעוררם לשאול ולהתעניין בסיפור ההגדה.

ויש להזהר ולהקפיד מאד מאד, לשמור על אוירה טובה ושמחה בליל החג, ויזהר כל אחד שלא יתרעם על בני ביתו בלילה הזה, רק יהיה מעביר על מדותיו, וסבלן ונינוח, לשמוח בשמחת החג ולקיים מצוותיו.

ואמרו רבותינו, שבליל הסדר שולח ה' יתברך את מלאכיו הקדושים לעולם הזה, ואומר להם לכו וראו מה עושים בני. והם חוזרים אל ה' יתברך, ואומרים לפניו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, כי מצאנו את בניך שהם יושבים כבני מלכים סביב שלחנות, ומספרים בשבחך לבניהם. והיה מרן זצ"ל (הכ"מ) דורש, שאומרים המלאכים לפני ה' יתברך, ראה כי בניך עוד יושבים ומספרים את ההגדה, ועם כל מה שעבר עליהם, אלפי שנים בגלות המרה, ובפרט בדור האחרון, שהגלות הרוחנית קשה מנשוא, ומי היה מאמין שיעמדו בני ישראל בנסיון, ועוד ישבו ויספרו ביציאת מצרים, עם כל התגברות הגשמיות בעולם, והתדרדרות היחס לתלמידי החכמים, שנעשו ח"ו כאויבי העם, וענין המאסת הדת שמתחולל בעוונות. ועם כל זה יושבים ישראל כולם כאחד, אוהבי התורה ולומדיה, ואוהבים את ה' יתברך, שמחים בשמחת החג, ומחנכים בניהם לאהבת ה' יתברך. באותה שעה מתגברים רחמיו של ה', ולכן נקרא הלילה הזה "ליל שימורים", שכיביכול הקדוש ברוך הוא משמר את ישראל מתי יגאלו, כשרואה אותם יושבים בליל הסדר, ומתמלא רחמים באהבה אליהם, ובא לקבוע זמן לגאולתם. ולכן אמרו רבותינו "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", שבזכות ימי הפסח אנו עתידים להגאל.


צפייה