שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
כ"ב אייר תשע"ט / 27 במאי 2019

יש לברך, ודוקא בפני עשרה. (בבית הכנסת בשעת קריאת התורה, יגש לגבאי ויאמר לו שרוצה לברך הגומל).

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין ברכת הגומל

תקנו רבותינו, שמי שאירע לו איזה דבר שיש בו קצת סכנה, עליו להודות להשם יתברך על הטובה אשר גמלו, בפני עשרה אנשים מישראל. וכפי שנבאר.

בגמרא במסכת ברכות (נד.), אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות (כלומר, לברך הגומל), יורדי הים כשיעלו ממנו, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימן לדבר (לזכרון אלו הארבעה), וכל החיי"ם יודוך סלה. ראשי תיבות, ח'בוש, י'ם, י'סורין, מ'דבר. וחבוש הוא החבוש בבית באסורין ויצא משם, ים אלו יורדי הים באניות ששבו, יסורין הם הייסורים שבאו על החולה שנתרפא, ומדבר אלו הולכי המדברות שבאו אל עיר מושב.

ואמרו בגמרא, מאי מברך?, (כלומר, הודאה זו מה היא), "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב". וכתב מרן בבית יוסף (סי' ריט), שפירוש הברכה כך הוא: הגומל לחייבים טובות, כלומר, אף לאותם שהם חייבים, דהיינו שהם רשעים, (שכן תרגום רשע בארמית הוא חייב, בבראשית יח), עם כל זה, גומל להם טובות, וגם אני כאחד מהם, שאף על פי שאיני הגון גמלני כל טוב.

וצריך לברך ברכת הגומל בפני עשרה אנשים מישראל, ושניים מהם, צריך שיהיו תלמידי חכמים, שנאמר, וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ואין "קהל" בפחות מעשרה (כמו שאמרו בפסחים סד.), ומיעוט "זקנים" שהם התלמידי חכמים, שניים. ואם אין שם תלמידי חכמים, לא ימנע מלברך משום כן, שאין זה לעיכובא (כלומר, אין דין זה, שיהיו שם תלמידי חכמים, מעכב את הברכה), אבל העשרה הם לעיכובא, שאם אין שם עשרה, לדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, לא יברך. וטוב שיברך בלי שם ומלכות. (כלומר, יאמר, "ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב").

ומנהג טוב לומר קודם הברכה "אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ואחר הברכה השומעין עונים "אמן" ומוסיפים, "צור אשר גמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב לעד נצח סלה".

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

-----------------------------------

לשמיעת שיעוריו של מרן זצ"ל (מלפני שנים רבות) בנושא ברכת הגומל:
לשיעור בדיני ברכת הגומל וברכת הראיה לחץ כאן
לשיעור בעניני ברכת הגומל, חלק א' לחץ כאן
לשיעור בעניני ברכת הגומל, חלק ב' לחץ כאן

תאריך השאלה:
י"ט אייר תשע"ט / 24 במאי 2019

בצאת הכוכבים

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תענית דיבור

שאלה: האם יש מקור למה שיש נוהגים לעשות "תענית דיבור"?

תשובה: תענית דיבור, שנהגו בה רבים בפרט בדורות הקודמים, פירושה, שהאדם נמנע לגמרי מכל דבר שאינו דברי תורה ממש, ובמשך יום שלם אינו מוציא דבר שאינו של דברי תורה מפיו. ואפילו דבר שהוא נצרך לו ביותר, ולא שייך בו שום ענין של איסור, כגון שמבקש שיגישו לו את הלחם וכדומה, גם מדיבור כזה היו נמנעים לגמרי, וכל דיבורם ביום ההוא לא היה אלא בדברי תורה ויראת שמים בלבד.

ובאמת שבדברי רבותינו חכמי התלמוד והראשונים, לא מצאנו בפירוש מקור ל"תענית דיבור". ואף שהחמירו מאד רבותינו בעוון מי שמפסיק באמצע לימוד התורה לדברים בטלים, מכל מקום לגבי תענית דיבור, שלא ידבר אדם שום דיבור של חול במשך כל היום, לא הוזכר מנהג זה בדברי חז"ל באופן מפורש.

אך גדולי המקובלים במאות השנים האחרונות, ובתוכם הרב בעל ספר חמדת ימים, הפליגו במעלת המתענה תענית דיבור במשך יום שלם. וכתבו שמעלתה של תענית דיבור, גדולה מבחינה מסויימת יותר מתענית של מאכלים. ולכן בפרט בימים אלה, שהם ימי השובבי"ם (הימים הללו, שבין פרשת שמות, לפרשת משפטים, נקראים ימי "שובבים", שהם ראשי תיבות של הפרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים. והם ימים המסוגלים מאד לתיקון העוונות הנוגעים לקדושה), הנהיגו לעשות סדר תיקונים ולימוד, עם תענית דיבור.

גם רבינו הגר"א מוילנא, כתב באגרתו בספר עלים לתרופה, שעד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ותאוותיו, וזוהי התשובה. וזהו כל פרי העולם הבא. וזה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם. ועל כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו בעולם הזה, זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. ובזה יכופר לו כל עוון. גם הגאון המשנה ברורה (סימן תקעא) כתב, שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל עליו תענית מן הדיבור ממה שיקבל עליו תענית מן האכילה.

ובשנת התרפ"ח, עמד בירושלים הגאון המקובל החסיד רבי יצחק אלפייה זצ"ל, אשר אודותיו שמענו נפלאות ממרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהפליג בכח מעשיו של רבי יצחק אלפייה, שהיה בעל מופת, וחסיד וקדוש, ופרסם ספר בשם "קונטריס היחיאלי" (אשר כמה עותקים ממנו נכרכו על ידי המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל), ובו האריך מאד להביא מדברי האחרונים, להפליג בחשיבותה של תענית דיבור. ורבי יצחק זצ"ל, יסד חברה חדשה שנקראה בשם "אור חדש וצמח צדיק", שעיקר מטרתה ותקנתה היתה להרבות תורה וטהרה ותפלה בתענית דיבור. ובכל ראש חודש שבט, היו מתכנסים אנשי החבורה וקובעים שעות לתורה ותפלה בתענית דיבור. וכתב הרב זצ"ל שמעלתה של תענית זו עולה לסך עצום של תעניות רגילות שהאדם יכול לקבל על עצמו לכפרת עוונותיו.

גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה אומר שיש מעלה גדולה בתענית דיבור. ובפרט לאברכים העוסקים בתורה, היה אומר שיש תועלת בתענית דיבור. וכשחלה מרן זצ"ל לפני כעשר שנים, ובאנו נכדיו לבקרו, אמר לנו כי טוב עבורו שנעסוק בתורה בתענית דיבור, ועל ידי זה יזכה בעזרת ה' לרפואה.

וכן בבית מדרשו של הגאון החסיד רבי מנשה שוע שליט"א בירושלים (בתוך בית המדרש "יחוה דעת" בירושלים), נוהגים בימי השובבי"ם לערוך תיקון, ומשתדלים לעשותו בתענית דיבור. והציבור כולו מתגבר בתפלה כל היום, בקדושה וטהרה ובהתרוממות הנפש. וכן ראינו נשים צדקניות בנות עליה, שבפרט בימי הזקנה, כאשר לא היה להן צורך כל כך לדבר עם ילדיהן וכדומה, נהגו בתענית דיבור על כל פנים למשך כמה שעות, והיו קוראות תהלים בדבקות. אשרי עין ראתה כל אלה.

אולם יש להדגיש כי לא היתה נוחה דעת מרן זצ"ל, מכך שאברכים העסוקים בתורה יעסקו באמירת תהלים במשך יום שלם בתענית דיבור, כי לסברתו, אין לך מעלה גדולה ממעלת לימוד הש"ס והפוסקים בעומק העיון, ואף אם לעתים יש לקרוא תהלים, אך אין להנהיג כן כדבר כללי לכל בני הישיבות. ואף שבישיבת פורת יוסף נהגו לעשות סדר תענית דיבור וקריאת תהלים ביום ט"ו בשבט, ונעשה כן בהסכמת ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, מכל מקום כאשר רצו לעשות כן בכולל "חזון עובדיה" של מרן זצ"ל, לא הסכים מרן זצ"ל שיעשו כן, אלא צוה שימשיכו בלימודם הרגיל, ומה טוב אם יעשו כן בתענית דיבור. ועל כל פנים העיקר הוא שיהיו עוסקים בתורה, ובשעת הלימוד לא יפנו לדברים בטלים. (וכן הוא זצ"ל היה נוהג רוב ככל ימיו). ישמע חכם ויוסף לקח.

תאריך השאלה:
י"ט אייר תשע"ט / 24 במאי 2019

ישר כח. בודאי שהכל תלוי בענין, ויש לשמוע את ההורים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


חתונה בהתנגדות ההורים – מעשה ממרן זצ"ל

שאלה: בן או בת שחפצים לינשא, וההורים מתנגדים לנישואיהם מאיזה טעם, האם יש לשמוע בקול ההורים בעניין זה או לא?

תשובה: לפני כשלוש שנים, למדנו שמצד ההלכה, עיקר החיוב לכבד את ההורים הוא מכספם של ההורים, אבל הבנים והבנות אינם מחוייבים להוציא כסף כדי לכבד את הוריהם. (מלבד מקרים שאין להורים כסף).

לאור הדברים הללו, כתב המהרי"ק (רבינו יוסף קולון, שחי לפני למעלה מחמש מאות שנה, והיה מלמד תינוקות, ומגדולי הפוסקים באיטליה), לגבי בן שרוצה לישא אשה שמצאה חן בעיניו, אולם אביו מתנגד בתוקף לנישואין הללו, ופסק המהרי"ק, שאין הבן חייב לשמוע בקול אביו בזה, מפני שאין הדבר נוגע לכבוד האב ממש, כדוגמת אכילה ושתייה וכדומה, ובפרט שהגזירה שגוזר האב על בנו, גורמת לבן לצער גדול, להניח אשה אשר חפץ בה, ולקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך, ועוד, שהרי אב שציוה את בנו לעבור על דברי תורה, אסור לבן לשמוע בקול אביו, וכאן קרוב הדבר להיות כמצוה את בנו לעבור על דברי תורה, שהרי אמרו חז"ל (קידושין מא.) אסור לאדם לקדש אשה בלי שיראנה. משום שהקפידו חז"ל שישא אדם אשה שמוצאת חן בעיניו והוא חפץ בה. וזאת היא האשה שמוצאת חן בעיניו, ולכן אין כוח ביד האב לעכב עניין נישואי בנו, ואין הבן צריך לשמוע לו בדבר זה. וכן פסק הרמ"א, וכן פסק המהרשד"ם (רבינו שמואל די מודינא, שחי בזמן מרן, וחיבר ספר שאלות ותשובות, והוא מגדולי האחרונים), שהאב שציוה על בנו שבשום אופן לא ישא את בת פלוני, והבן חפץ בה, כי היא ישרה בעיניו, הדין פשוט שהבן יכול לישא האשה אשר ישרה בעיניו, ואין מצות האב מעכבת כלל, כי ממנה יזכה לבנים הגונים, כיוון שהיא כשרה כשאר בנות ישראל הכשרות, ואם ישא אשה אחרת אשר אין לו חפץ בה, בניו יהיו בני שנואה, ושנואים לפני המקום. וכתב על זה בשו"ת משפט צדק (למהר"ם מלמד, תלמיד מהר"י בן עזרא) שאף שדברי המהרשד"ם היה לגבי בן, נראה שהוא הדין גם לגבי בת, שהרי אפילו לאב אסור להשיא את בתו עד שתגדל ותאמר, בפלוני אני רוצה! וכן כתבו עוד פוסקים רבים. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, והאריך לדחות את דברי האומרים שיש לחלק בזה בין בן לבת.

וכל זה מצד ההלכה. אולם יש לדעת, כי על כל בן ובת לכלכל דרכיהם בתבונה, ולהטות אזן לשמוע לדברי ההורים בדרך ארץ ובכבוד, ובפרט כי בדרך כלל נשואין שעומדים בניגוד לרצון ההורים הם דבר קשה מאד, ולעתים חס ושלום עלולים לבוא לידי פירוד מחמת כן. לכן נכון להתיישב היטב בדבר, ולהתייעץ עם תלמידי חכמים אמיתיים, כיצד נכון לנהוג.

וזכור לנו מעשה שהיה לפני כשלושים שנה, בהורים של בת אחת ממשפחה לא ידועה, שהתנגדו לנשואיה, והיא עמדה להנשא לאדם ירא שמים, והיה השידוך מתאים באופן כללי. אולם ההורים התנגדו אליו בכל התוקף, והודיעו כי ירחיקו את בתם לנצח, ואף גם לא יבואו לשמחת כלולותיה. ויוודע הדבר למרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. ביום החתונה אחר הצהרים, הגיע מרן זצ"ל לביתם של הורי הכלה בהפתעה, והפציר בהם לבוא עמו לחתונה, והבטיח כי הוא עצמו יסדר שם חופה וקדושין ויכבדם בהשתתפותו, ובירכם בכל הברכות, עד שהם נעתרו לבקשתו, ובאו לחתונה לשמחת כל הקרואים, וזכו בני הזוג להקים בית נאמן בישראל.

עוד יש לציין, שכל מה שאמרנו שמצד הדין אין חובה לשמוע להורים בענין זה, זאת כמובן בתנאי שהמיועדת (או המיועד) לנישואין, היא אשה כשרה וצנועה כשאר בנות ישראל הכשרות, אבל אם הבן רוצה לישא אשה שאינה צנועה, וממשפחה פחותה, ויש לאביו צער ועגמת נפש מנישואיו שיהיו עם הנערה ההיא, חייב לשמוע בקולו, כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער וביזיון, ונאמר ארור מקלה אביו ואמו. וכן מצינו שצווה יצחק אבינו את יעקב, שלא ישא אשה מבנות כנען, מפני שהיו רעים וחטאים עם מידות מושחתות, אבל אם היא אשה כשרה כנ"ל, אינו חייב לשמוע בזה לקול אביו, וכמבואר.

תאריך השאלה:
י"ט אייר תשע"ט / 24 במאי 2019

יש לברך שהכל נהיה בדברו כששותה אחרי ברכת המזון.

תאריך השאלה:
י"ט אייר תשע"ט / 24 במאי 2019

לפי מנהג הספרדים, ברכת הלחמניות הללו, "המוציא לחם מן הארץ".

תאריך השאלה:
י"ח אייר תשע"ט / 23 במאי 2019

ברכת כהנים אין צורך לעורר. אבל בקדושה, בודאי שחובה לעמוד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלות ותשובות הלכה יומית - נקדישך ונעריצך – לכעוס על הילדים – שינוי שם משפחה

שאלה: האם נכון לומר "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ" או "נַקְדִּישְׁךָ וְנַעֲרִיצְךָ"?

תשובה: מנהגינו לומר "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ", ואף על פי שבהמשך נוסח הקדושה יש לשון זכר, "הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה", מכל מקום אין צורך שכל הקדושה תהיה באותו מטבע לשון. וכן כתב מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן י) ועוד מגדולי הפוסקים, שבעניני התפלה אין לשנות וללכת על פי כללי הדקדוק. וכן כתב הגאון רבי אליהו מני רבה של חברון. ואמנם בשנים האחרונות התחכמו בכמה סידורים ומחזורים להשוות את הלשונות, ולכתוב הכל בלשון זכר, או בלשון נקבה, מכל מקום מרן רבינו זצ"ל לא נהג כן, וכן גדולי עולם שהיו לפניו לא שינו מן הנוסח הקבוע בתפלה, שאין אנו יודעים את שורשם של הדברים שנתקנו בדורות הקודמים על ידי גדולי עולם. וכבר מצאנו כיוצא בזה הרבה מאד בלשונות הפסוקים, שבתחילה משמשת לשון זכר ואחר כך לשון נקבה, או להיפך, כמו שנאמר: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ", וכן "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָך". ו"מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה".

 

שאלה: כשאני מחנכת את הילדים, האם מותר לי לדבר בכעס מפני התנהגותם השלילית?

תשובה: במסכת כתובות (קג:) אמרו, "זרוק מרה בתלמידים". ולכן כתב הרמב"ם (בפרק ד מהלכות תלמוד תורה) שאם רואה הרב שהתלמידים מתרשלים בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו היטב, חייב לרגוז עליהם כדי לחדדם ולזרזם. עד כאן. והוא הדין לגבי הורים עם ילדיהם. אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל השמיענו בענין זה מעשה שהיה עם הגאון רבי ישראל מסלנט, שפעם תלמידיו התרשלו בלימודם, לכן עמד רבי ישראל וצעק עליהם בדברי תוכחה ברוגז ובכעס, רק באמצע דבריו שתק והסב פניו אל הקיר, ואחד התלמידים שישב שם, שמע את רבי ישראל אומר לעצמו, "לא לכעוס בלב, אלא רק למראה הפנים, כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". ושוב חזר לדבר את דברי תוכחתו. וסיים מרן זצ"ל ואמר: "כזה ראה וקדש"! (ראה בענף עץ אבות עמוד שנח). ויש לדעת כי על פי דין התורה, אסור לצער תינוק שלא על פי הדין. כלומר, מותר לחנכו, אבל אם מצערים אותו לחינם, יש בדבר איסור מן התורה. (ראה ברכי יוסף סימן שעב).

 

שאלה: אני מאומץ מגיל שנתיים, האם כדאי לקרוא את שם משפחתי על שם משפחת הורי המאמצים?

תשובה: כתב הגאון מרן החיד"א (בספר ככר לאדן מערכת גימל), ששמע מפי רבני ירושלים הזקנים, אודות הגאון רבי גבריאל איספראנסה (שמובא כמה מקומות בדברי גדולי האחרונים), שבילדותו נשאר יתום מאב ומאם, ובאה אשה חשובה ולקחה אותו וגדלה אותו ושכרה לו מלמדים למקרא ומשנה ותלמוד, ונעשה אדם גדול. ואשה זו היה שמה "איספראנסה". ורבי גבריאל שרצה לכבדה, עשה את כינוי שם משפחתו על שמה של אותה האשה, לעשות יקר וזכר לזו שהטיבה לו כל כך. נמצא, שאותם הורים שגידלו אותך במסירות והביאו אותך לחיי העולם, ראויים הם שתוסיף את שמם ככינוי לשמך, מצד הכרת הטוב וזכרון הטובה שהטיבו לך.

תאריך השאלה:
י"ח אייר תשע"ט / 23 במאי 2019

התשובה במנחת יצחק ח"ד סימן קיד סוף סעיף ד. ותשובות מרן זצ"ל ביחוה דעת ח"ג סימן ס. ומה שכתבנו שחזר בו, היא שגגה, כי באמת לא כתב שחוזר בו, רק שהביא את כל הלשון שכתב מרן זצ"ל, ומכאן שהראה פנים לדבר, אבל למעשה לא פסק כן.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המשך - אילו כלים טעונים טבילה

בהלכות הקודמות נתבאר, שכלים שנקחים מן הגוי, כגון כלים המיוצרים בחוץ לארץ, טעונים טבילה במקוה קודם השימוש בהם, והזכרנו בדברינו , אילו כלים טעונים טבילה, ואילו כלים אינם טעונים טבילה, וכעת יבואו עוד פרטי דינים בזה.

הנה לענין כלי פלסטיק, כבר נזכר בהלכות הקודמות, שטעם הדבר שכלי חרס אינם צריכים טבילה, הוא משום שבפרשת כלי מדין לא נאמר חיוב זה אלא בכלי מתכות, ודוקא אותם צוונו השם יתברך להטביל. ואמר רב אשי, כלי זכוכית הללו, הואיל ואם נשברים יש להם תקנה, שראויים לחזור ולהתיכם ולעשות מהם כלים, דינם ככלי מתכות. ומבואר אם כן שמדברי רבותינו נצטוינו גם כן להטביל כלי זכוכית. ואם כן לכאורה כלי פלסטיק, שאפשר להתיכם לעשות מהם כלים, יש לדמותם לכלי זכוכית, ולהצריך אותם טבילה.

אולם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שמכיון שכלי זכוכית חייבים בטבילה רק מדרבנן ולא מן התורה, אם כן דוקא דבר שהיה בזמן חז"ל שייך לומר שגזרו עליו להצריכו טבילה, אבל כלי פלסטיק שכלל לא היו בזמן חז"ל, לא שייך לומר שחייבים בטבילה, אף שמצד  הטעם הם דומים לכלי זכוכית. אולם הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, פסק בספרו, שכלי פלסטיק חייבים טבילה, אולם לאחר מכן (בשו"ת מנחת יצחק חלק ד') כתב שראה את דברי מרן הרב זצ"ל וחזר בו להורות כדברי מרן הרב שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה, ומותר להשתמש בהם מיד לאחר קנייתם.

כלי פורצליין (הנקרא בלשון ערבי פרפורי), כתב בספר כנסת הגדולה (להגאון מהר"ר חיים בנבנישתי זצ"ל, תלמיד מהרימ"ט, לפני קרוב לארבע מאות שנה), שהמנהג הוא שאינם צריכים טבילה, משום שדוקא כלים שהם זכוכית ממש ושיש להם תקנה להתיכם לעשות מהם כלים, חייבים בטבילה, משום שהם דומים לכלי מתכות, אבל כלי פורצליין שאם נשתברו אין להם תקנה, הרי הם ככלי עץ וכלי חרס, שאינם צריכים טבילה כלל.

ועל כן כלי פורצלן (אמיתי, ולא כל כלי חרס המצופה זכוכית נחשב לכלי פורצלן), אינן חייבים טבילה, ויש להקל להשתמש בהם מיד אחר קנייתם.

ובהלכה הבאה נבאר מהו דין הטבילה בכלים חד פעמיים.

תאריך השאלה:
י"ז אייר תשע"ט / 22 במאי 2019

אם היא מתפללת תפלת אחת, צריך שתתפלל כשהיא עומדת. ואם מתפללת שתי תפילות, ואין לה ברירה, אז יכולה לשבת בתפלה אחת. באופן עקרוני, אין הבדל בין איש לאישה בחיוב לעמוד בתפלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית.

תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש".

ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות (זמניות) לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית.

וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר.

ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.

ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת,  שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.

והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר.

ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל.

ולסיכום:  אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.

ובהלכה הבאה נבאר את סדר התפילה לפועלים ולכל מי שמתפלל מוקדם כי השעה דחוקה לו.

תאריך השאלה:
ט"ו אייר תשע"ט / 20 במאי 2019

דין יום טוב שווה לדין שבת בענין זה. כמו שכתב המשנה ברורה בסימן רסח.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


טעות בתפלות השבת

שאלה: מי שטעה בתפלת העמידה של ערבית של שבת, ובמקום להתחיל "אתה קדשת", התחיל לומר "אתה חונן", כמו שאומרים בתפלות של יום חול, כיצד עליו לנהוג?

תשובה: כפי שידוע לכל מי שרגיל בתפלה, בכל יום ויום, אנו מתפללים בתפלת העמידה תשע עשרה ברכות, ומתחילים בברכת "מגן אברהם", ולאחריה ברכת "מחיה המתים", ולאחריה ברכת "אתה קדוש". ובימות החול ממשיכים בברכת "אתה חונן", ואילו בשבתות, פותחים בברכה השייכת לשבת, "אתה קדשת" (בערבית), או "ישמח משה" (בשחרית), או "אתה אחד" (במנחה).

התשובה שהשיב רבה בר אבוה
בגמרא במסכת ברכות (דף כא.), אמר רב נחמן, כשהייתי אצל רבה בר אבוה, ראיתי שבאו אצלו אנשים, ושאלוהו, כיצד עליהם לנהוג, במקרה שטעו והמשיכו את תפלת העמידה של שבת, בברכת "אתה חונן", כמנהגם בימות החול. שלכאורה נראה, שעליהם להפסיק מיד את הברכה, ולחזור לברכה ששייכת לשבת, כגון "אתה קדשת" וכדומה.

אולם רבה בר אבוה השיבם, שעליהם לסיים את אותה הברכה שהתחילו בה בטעות, ורק לאחר מכן עליהם לחזור לברכת "אתה קדשת". וטעם הדבר, משום שברכת "אתה חונן", וכן שאר הברכות שבתפלת ימות החול, שייך לברכם גם בשבת. ורק רבותינו פטרו אותנו מלברך ברכות אלה, מפני כבוד השבת, שלא רצו להטריח בתפלה ארוכה ובבקשות יותר מדאי. אבל מעיקר הדין, היה מן הראוי לברך את כל הברכות.

ולכן, מי שטעה והתחיל בברכת "אתה חונן", עליו לסיימה, "ברוך אתה ה' חונן הדעת", ולאחר מכן ימשיך בברכת "אתה קדשת. וכן בכל מקום ששם לב לטעותו, עליו לסיים את הברכה שעומד בה, ואחר כך יחזור לברכת "אתה קדשת" (בערבית, או לברכת "ישמח משה בשחרית, או "אתה אחד" במנחה).

הטועה בתפלת מוסף
אולם מי שטעה בתפלת מוסף של שבת, והתחיל בברכת אתה חונן, פסק מרן השלחן ערוך (סימן רסח), שאינו מסיים את אותה הברכה שעומד בה, אלא יחזור מיד , לתפלת השבת, לברכת "תכנת שבת", משום שברכות התפלה של חול, אינן שייכות לתפלת המוסף כלל. וכן פסק הרמב"ם, וכן דעת הרב רבינו יונה. ועוד.

ולסיכום: מי שטעה בתפלת שבת, והמשיך בברכת "אתה חונן", עליו לסיים את אותה הברכה שעומד בה, ואחר כך יחזור וימשיך בתפלת השבת, בברכת "אתה קדשת", או "ישמח משה", או "אתה אחד". ואם אירע לו כן בתפלת מוסף, עליו לחזור מיד לתפלת השבת, ואינו מסיים את הברכה שהתחיל בה.

תאריך השאלה:
י' אייר תשע"ט / 15 במאי 2019

נוהגים שהאשה או אחרים מבני בית עושים זאת.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


בדיקת וביטול חמץ

דין בדיקת חמץ
אור לארבעה עשר בניסן שיחול השנה (תשע"ט) ביום חמישי בלילה (ליל יום שישי), בודקין את החמץ לאור הנר. וצריך שיהיה הנר של שעוה, (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו), כתקנת חז"ל. ואם אין לו נר, אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה בשעת הצורך. וחובה לבדוק בכל חדרי הבית אם יש שם חמץ, ואף אם ברור שלא אכלו חמץ מעולם באותו החדר חובה לבדוק בו, והוא הדין לגבי מרפסות, גינות, מכונית, וכל כיוצא בזה.

בגדים מכובסים, שהוכנסו לאחר הכביסה לארון הבגדים, אין חיוב לבדוק בכיסיהם אם יש שם חמץ, ואפילו אם הם בגדים של ילדים קטנים, הואיל ובודאי נפגם אותו החמץ מחמת חומרי הכביסה, וחמץ פגום אינו נחשב חמץ לענין האיסור בחג הפסח, וכמו שביארנו כבר.

זמן הבדיקה
זמן הבדיקה הוא כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה, (ואם נאנס ואיחר זמן זה יכול לבדוק בברכה אף אחר זמן זה). ואסור לאכול סעודה של פת (לחם) או עוגה יותר משיעור כביצה (כחמישים וששה גרמים), קודם בדיקת חמץ, החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות מכביצה מותר לאכול. ופירות וירקות וכן תבשיל אורז וכיוצא בזה מותר לאכלם אף יותר משיעור כביצה.

מנהג עשרה פתיתים
יש נוהגים להסתיר בבית עשרה פתיתים (חתיכות קטנות של לחם וכדומה) עטופים היטב, כדי שבזמן הבדיקה ימצאם הבודק את החמץ. ומי שנוהג כן יזהר לרשום את מקומן של פתיתי החמץ, כדי שאם לא ימצא אחד מהם, יוכלו אחר כך למוצאו על ידי הרשימה.

ביטול חמץ
אחר בדיקת חמץ, צריך לבטל את החמץ בפיו, שיאמר "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", (ובלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ"). וצריך שיאמר את נוסח הביטול בשפה המובנת לו, שאם לא כן לא יצא ידי חובת הביטול. ונוהגים לומר את נוסח הביטול שלוש פעמים לחיזוק העניין (וטוב להוסיף לפחות באחד מהם "ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא").

תאריך השאלה:
י' אייר תשע"ט / 15 במאי 2019

בהחלט כן. כלי זכוכית חייבים בטבילה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם כלים חד פעמיים, וקומקום חשמלי, צריכים טבילה?

תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו את עיקר הדין, שכל כלי חדש, שנקנה מהגוי, צריך להטבילו במקוה כלים כדת וכהלכה. וכעת נדון בכלים חד פעמיים, אם הם חייבים טבילה.

כבר ביארנו כי לדעת מרן הרב זצ"ל, כלי פלסטיק פטורים מן הטבילה אף אם אינם חד פעמיים, ועל כן לא נותר לנו אלא לדון בכלי אלומיניום חד פעמיים, אם יש לחייבם טבילה.

ומצאנו נדון כעין זה בפוסקים, לגבי מצות קידוש בשבת, שיש לעשותו עם כוס יין, ודנו הפוסקים אם כוס חד פעמית נחשבת כלי לענין זה. והנה לכאורה אם נאמר שכלי חד פעמי נחשב "כלי" לענין קידוש, כמו כן יש לומר שנחשב כלי לענין דין טבילה, ואם כן כלי אלומיניום חד פעמיים חייבים בטבילה מן הדין.

ומרן הרב זצ"ל דן בענין זה בספרו חזון עובדיה על הלכות שבת (ח"ב), ומסקנתו שהיות וכלים חד פעמיים כשרים מעיקר הדין למצות קידוש, כי יש עליהם שם כלי, כמו כן יש לומר שהם מחוייבים טבילה. רק הוסיף מרן הרב זצ"ל, שבהיות שיש מן הפוסקים שחילקו בין דין קידוש לדין טבילה, לכן יש להטביל כלים אלו רק בלא ברכה, מחשש ברכה לבטלה.

ומכל מקום יש לציין, שהרבה מכלי האלומיניום המצויים בארץ ישראל, אינם מיוצרים על ידי גויים, אלא על ידי חברות ישראליות. ואפילו לגבי כלי אלומינום המיוצרים בחוץ לארץ, יש סברא לדון לפוטרן מטבילה, מכיון שאלומיניום היא מתכת שלא היתה ידועה בזמן הקדמונים, ולא הוזכרה בתורה בפירוש שיש חיוב להטבילה. ולכן גם מרן זצ"ל הזכיר סברא כזו להקל בדין אחר. (לגבי דיני טומאת מת, בספר חזון עובדיה אבלות חלק שני). והביא שכן כתב הגאון רבי משה פינשטיין. ולכן המיקלים להשתמש בכלים כאלה ללא טבילה (כשהם חד פעמיים), (ובפרט כשיש ספק אם הבעלים של המפעל הוא יהודי), אין למחות בהם בחוזקה על מעשיהם, שיש להם על מה שיסמכו.
 
קומקום חשמלי
קומקום חשמלי, נחלקו הפוסקים אם הוא חייב בטבילה, משום שיש כלל בידינו שכלי שהוא מחובר לקרקע אינו טעון טבילה, משום שאין חיוב טבילה בכלי שאינו יכול לקבל טומאה, וכל דבר שהוא מחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. ולפי זה כתבו כמה פוסקים, ומהם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שיש לדון בקומקום חשמלי שעיקר תשמישו הוא בשעה שהוא מחובר לתקע החשמל, ואם כן הרי הוא נחשב למחובר לקרקע ופטור מטבילה. אולם למעשה אף הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך לא רצה לסמוך על טעם זה לבדו לפטור את הקומקום מטבילה, מפני שיש בו שימוש גם כשאינו מחובר לחשמל.

גם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שטוב להחמיר להטביל קומקום חשמלי, ואם חושש שאם יכניסנו למים, הקומקום עלול להתקלקל, טוב שיתן אותו במתנה לגוי, ויחזור וישאל אותו מהגוי, כי השואל או השוכר כלים מן הגוי, פטור מלהטבילם, כיון שלא קנאם להיות שלו, ואין זה דומה למעשה שהיה בכלי מדין שהכלים היו לגמרי של ישראל. והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך הוסיף עוד דרך לפטור את הקומקום מטבילה, על יד שיקח אותו ליהודי חשמלאי מוסמך, שיפרק את הקומקום בצורה מקצועית שלא כל אדם יכול לעשות בביתו, ואז ירכיב אותו מחדש, ונחשב הדבר כמו שנקנה הכלי מיהודי, וממילא הוא פטור מן הטבילה.

ולמסקנה: כלי אלומיניום חד פעמיים המיוצרים בחוץ לארץ, חייבים טבילה בלא ברכה. (ויש מיקלים בדבר). וקומקום חשמלי, חייב גם הוא טבילה בלא ברכה. וניתן לפטרו מחיוב טבילה, על ידי שיתן אותו במתנה לגוי, ויבקשנו לחזור ולתת לו בהשאלה את הכלי. או באופן שיתן ליהודי חשמלאי שיפרק לו את הקומקום בצורה מקצועית, ולאחר מכן ירכיב אותו שנית, ואז הכלי פטור מטבילה.


צפייה