שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ט / 2 באוגוסט 2019

גם בשנה שתשעה באב חל להיות בשבת, אסור לאכול בשר אחרי ראש חודש אב. שהרי איסור אכילת בשר אינו נוהג דוקא בשבוע שחל בו תשעה באב, אלא החל מאחרי ראש חודש אב.ר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד.

ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלבד. ומכל מקום נהגו ישראל שלא לאכול בשר כלל, מיום ראש חודש אב ועד יום עשירי באב. ומנהגים אלו נזכרו כבר בדברי הגאונים ורבותינו הראשונים, ופשטו בכל ישראל. ואין חילוק בענין זה בין בשר בהמה לבשר עוף, שבכל אופן אסור לאכלו, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, כגון מרק, אף על פי שהוציאו ממנו את הבשר, אין לשתות ממנו, מפני טעם הבשר שיש בו. אבל דגים אינם בכלל האיסור ומותר לאכלם.

אכילת בשר ביום ראש חודש וביום עשירי באב
מנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום ראש חודש אב עצמו, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, אבל האשכנזים נוהגים להחמיר אף ביום ראש חודש אב. ובזה הספרדים מיקלים יותר מהאשכנזים. ולעומת זאת לגבי אכילת בשר ביום עשירי באב, מנהג הספרדים להחמיר שלא לאכול בשר ביום עשירי באב כולו, ולמנהג האשכנזים יש להקל באכילת בשר ושתיית יין מיום עשירי באב אחר חצות היום.

מנהג התימנים בענין אכילת בשר
מנהג אחינו בני תימן, בכל ארצות תימן, שלא היו נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, אלא בסעודה מפסקת של ערב תשעה באב, שכן הוא עיקר דין התלמוד. אולם עתה שזכו לעלות לארץ ישראל, וכאן המנהג פשוט להחמיר בזה בכל תשעת הימים, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שעליהם לנהוג בזה כמנהג ארץ ישראל, ואסור לפרוץ גדר בזה, ובפרט שכאן ניכר יותר ענין החורבן, שרואים עין בעין מקום חורבן הבית, ואז בודאי שייך יותר לנהוג איסור בדבר. (חזון עובדיה עמוד קע).

אכילת בשר בערב שבת
בשבתות שבתוך תשעת הימים, אוכלים בשר, ומותר לטעום בערב שבת מהתבשילים שיש בהם בשר כדי לתקן את המאכל (כגון להוסיף מלח וכדומה) ויש מיקלים לטעום מן המאכלים של שבת אף שלא לצורך, לפי שעל פי דברי המקובלים יש ענין גדול לטעום ממאכלי השבת, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב שיש להקל בזה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה.

אכילת בשר שנותר משבת
כתב מרן רבינו זצוק"ל, שאם נשאר בשר מן המאכלים שבשלו לכבוד שבת, מותר לאכול מהם במוצאי שבת ב"סעודה רביעית" שהיא הסעודה שאוכלים במוצאי שבת. והמיקל לאכול מבשר זה שנשאר מסעודת שבת אף בשאר ימות השבוע, יש לו על מה שיסמוך, ולקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות יש להקל באכילת בשר שנשאר משבת אף בימות החול. (אך בתנאי שלא יבשל לכתחילה כמות גדולה לשבת בכדי שישאר לו בשר לימות החול). ולילדים קטנים מאוד שאינם מבינים כלל את משמעות חורבן הבית, מותר לתת אף לכתחילה בשר בימים אלו, ומותר לבשל עבורם בשר בשבוע זה שחל בו תשעה באב.

אדם חלש הזקוק לאכילת בשר
חולה, אף על פי שאין בו סכנה, מותר לו לאכול בשר בימים אלו. וכן יולדת תוך שלושים יום ללידתה מותרת באכילת בשר. וכן מינקת שהתינוק שלה חלש, ואם תמנע מאכילת בשר יוכל הדבר להשפיע לרעה על בריאות הילד, מותרת באכילת בשר. וכן מעוברת שסובלת הרבה בהריונה יש להקל לה לאכול בשר בימים אלו. אבל אדם בריא שאוכל בשר בזמן שנוהגים בו איסור, גדול עוונו מנשוא, והרי הוא פורץ גדר, ועונשו גדול.

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ט / 2 באוגוסט 2019

לא. השנה אין לנו שבוע שחל בו תשעה באב. אבל יש את איסור אכילת בשר בתשעת הימים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ט) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך.

מזלם של ישראל בחודש אב
אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ימי פורענות לישראל, ומזלם אינו מאיר להם בימים אלו. וכך שנינו במסכת תענית (דף כו:) "משנכנס אב ממעטין בשמחה". ולכן ישראל (יהודי) שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עמו בימים אלו, ויתדיין עמו לאחר עשירי באב.

משא ומתן של שמחה
מיום ראש חודש אב, ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית רהיטים חדשים לבית חתן וכלה, או קניית תכשיטי זהב וכסף, וכיוצא בזה. ובשאר משא ומתן שאינו של שמחה, כגון קניית רהיטים לביתו, או מכונית חדשה וכדומה, אף על פי שהיה ראוי להחמיר בזה, מכל מקום נהגו להקל. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שמכל מקום טוב להמנע מלהביא רהיטים חדשים לביתו, או מכונית חדשה לביתו, בימים אלו, משום ששמחה היא לו.

אכילת בשר ושתיית יין
נהגו ישראל, שבימים אלו, מיום ראש חודש אב ועד ליום עשירי באב, הקרויים "תשעת הימים", אינם שותים יין ולא אוכלים בשר, אלא ביום השבת. (ובענין זה נדון בהמשך בעזרת ה'). וביום ראש חודש אב עצמו, מותר לאכול בשר ולשתות יין, שכבר כתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שלא נהגו איסור באכילת בשר אלא מאחר ראש חודש אב, כלומר, מיום ראשון הבא עלינו לטובה. אולם למנהג האשכנזים יש להחמיר בזה אפילו ביום ראש חודש עצמו. (חזון עובדיה עמוד קסט).

שבוע שחל בו תשעה באב
ובשבוע שחל בו תשעה באב, (למשל כאשר תשעה באב חל ביום שלישי, ממוצאי שבת שקודם לו, מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב) נוהגים עוד מנהגי אבלות, ובכללם האיסור לרחוץ כל גופו במים חמים, וכן אסור לכבס בגדים או ללבוש בגדים מכובסים. והשנה שנת תשע"ט, יחול יום תשעה באב ביום שבת, לכן אין לנו בשנה כזו את הדינים השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב כלל. כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ד).

החומרות שנהגו בהם האשכנזים
מנהג האשכנזים להחמיר מאד באיסור הרחיצה, ולמנהגם יש לאסור את הרחיצה מיום ראש חודש אב, בין במים חמים בין במים צוננים, (זאת אומרת שהם נוהגים שתי חומרות נוספות, לאסור רחיצה כבר מיום ראש חודש אב ולאסור רחיצה אף במים קרים). אולם אף למנהג האשכנזים, אם מדובר באדם הגר במקום שהאקלים שם חם, כגון בארץ ישראל, או באדם המזיע הרבה מחמת איזו סיבה, מותר לו לרחוץ כל גופו במים שאינם חמים אף בשבוע שחל בו תשעה באב. כי לא קיבלו עליהם האשכנזים חומרות אלו, אלא בארצותיהם, שהם ארצות קרות. ולכן יש להקל בזה כאמור.

ושמענו ממרן זצ"ל, שאמר שעוד בצעירותו פסק לאשכנזים, שיש להקל בארץ ישראל לרחוץ במים שאינם חמים. והצטער מאד כאשר ראה שהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך פסק להחמיר בזה, עד שהתפרסם בשם הגאון רבי משה פיינשטיין שהיקל בדבר, ושמח מרן זצ"ל על דבריו, שהרי "גדול כבוד הבריות", ואין זה כבוד הבריות שלא ירחצו כל כך הרבה זמן.

כמו כן נוהגים האשכנזים להחמיר בענין כיבוס ולבישת בגדים מכובסים, שהספרדים נוהגים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ואילו האשכנזים נוהגים איסור בדבר החל מיום ראש חודש אב. ונרחיב בדין זה בהמשך בעזרת ה'.

קניות עבור חתן וכלה
כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאם קבעו את זמן הנשואים מיד לאחר תשעה באב, והבחור עדיין לא קיים פריה ורביה (דהיינו שעדיין אין לו בן ובת), מותר לקנות עבור החתן והכלה כל צרכיהם אפילו בימים אלו, ואפילו אם יש זמן לקנות את צרכי החתן והכלה אחרי תשעה באב, כגון שנשואיהם נקבעו ליום ט"ו באב, אם יש חשש שיתייקרו לאחר מכן, מותר לקנותם בימים אלו כל שיש חשש הפסד בדבר.

ולסיכום הדברים: ישנם ארבעה דרגות חומרה של אבלות בימים אלו. הדרגה הקלה מיום שבעה עשר בתמוז ועד ראש חודש אב. הדרגה השנייה מיום ראש חודש אב ועד לשבוע שחל בו תשעה באב. הדרגה השלישית, חמורה ממנה, בשבוע שחל בו תשעה באב, והדרגה החמורה מכולם, יום תשעה באב עצמו, שהוא יום אבל ותענית כאשר יתבאר.

 

ויהי רצון שהחודש הזה יהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים, בביאת משיח צדקינו ובבנין בית מקדשינו ותפארתינו אמן.

תאריך השאלה:
א' אב תשע"ט / 2 באוגוסט 2019

כן מבואר בברכות יב., כשזוקף זוקף בשם, דכתיב ה' זוקף כפופים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המשך דיני הכריעות בתפילה

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקרי הדינים של הכריעות בתפילה, שיש לכרוע בתחילה ובסיום של ברכת אבות וברכת מודים. וביארנו כמה יש לכרוע. וכעת נבא לדון, האם כשהאדם כורע, עליו לכופף גם את ברכיו, כפי שנוהגים רבים, או שאין צורך בכריעה כזו, אלא אך ורק בכיפוף הגב והרכנת הראש. ובכן נבאר את סדר הכריעה בצורה ברורה.

כתב מרן השלחן ערוך (או"ח סימן קיג), כשהוא כורע, יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף, זוקף בנחת, ראשו תחילה, ואחר כך גופו. עד כאן. ומבואר מדבריו, שכאשר כורע, יכרע את גופו וראשו יחד. וכשהוא זוקף, יזקוף את ראשו בתחילה. אולם לדעת רבים מן הפוסקים, ועל צבאם רבינו האר"י, אין לכרוע בבת אחת, אלא, כשהוא אומר "ברוך", יכרע את גופו תחילה, וכשהוא אומר "אתה", יכרע ראשו, וכשזוקף, זוקף תחילה את גופו ואחר כך את ראשו. ויש נוהגים בזה כדעת מרן השלחן ערוך, ויש נוהגים כדברי רבינו האר"י.

וטעמי הדברים ארוכים בהסברם, ולא נוכל לפרטם כאן.

ולכל הדעות, בשעה שאומר ה', יהיה זקוף, כמו שנאמר "ה' זוקף כפופים". וביארנו הראשונים כי פירוש הדבר, שלפני שיאמר אדם את שם ה', כבר יהיה זקוף, ולא יזקוף תוך כדי הזכרת שם ה'.

ומן האמור מבואר שאין צורך בשעת הכריעות לכופף את ברכיו, אלא די בכך שמרכין את ראשו ואת גופו. אולם למנהג האשכנזים, בשעה שאומר "ברוך", יכרע בברכיו, דהיינו שיכופף מעט את ברכיו, וכשאומר "אתה", מתכופף עד שיתפקקו כל החוליות שבשידרה (כמו שהסברנו בהלכה הקודמת). אבל מנהג רוב הספרדים, שאינם כורעים בברכיים כלל, אלא כשאומר "ברוך" שוחה בכל גופו עד שיתפקקו כל החוליות שבשידרה.

כשמגיע לברכת "מודים", יכרע בשעה שאומר "מודים", ויזקוף לפני שיזכיר את שם ה' (מודים אנחנו לך שאתה הוא ה').

ולסיכום עיקר הדין: בברכות שצריך לכרוע, יש לכרוע במהירות בגופו ובראשו בשעה שאומר "ברוך", (ולדעת רבינו האר"י, יכרע את גופו תחילה ואחר כך ירכין את ראשו בשעה שאומר "אתה"). ולמנהג האשכנזים, בשעה שאומר "ברוך" מכופף מעט את ברכיו, וכשאומר "אתה" כורע בגופו ובראשו, ומיד זוקף (לפני שיזכיר שם ה'), את ראשו תחילה ואחר כך את גופו. ולדעת רבינו האר"י, יש לזקוף את גופו תחילה ואחר כך את ראשו, בין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים.

תאריך השאלה:
כ"ט תמוז תשע"ט / 1 באוגוסט 2019

יש בזה חילוק. אם שותה יין פחות משיעור רביעית, והיו לפניו משקאות אחרים, או שהתכוין בפירוש לפטור אותם בברכת בורא פרי הגפן, הרי שאינו חוזר לברך על שאר המשקאות שהכל. אבל אם המשקאות האחרים לא היו לפניו, ולא כיון בפירוש לפטור אותם בברכתו, אינו פוטר אותם מברכה, אלא אם כן שתה רביעית יין.

תאריך השאלה:
כ"ז תמוז תשע"ט / 30 ביולי 2019

ריקודים אסורים אפילו בערב שבת ובמוצאי שבת. ובשבת עצמה אין בזה איסור מצד ימי בין המצרים, אבל עצם הדבר, לרקוד בשבת, יש בו איסור, אלא אם כן רק הולכים במעגל ולא בצורה של רקידה. (וראה ביחוה דעת ח"ב עמוד רטז). 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דין ריקודים ושמיעת שירים בימי בין המצרים

אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה.

וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים בהחלט באיסור חמור בכל ימות השנה.

והנה בשנת תשמ"ח פנה אל הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, תלמיד חכם אחד מהעיר דיל, ניו ג'רזי, שרצו אנשי מקומו לעשות ריקודים בימי בין המצרים, בטענה שלא נהגו להחמיר בזה אלא האשכנזים, ושעל ידי כך יכירו הבחורים והבחורות אלו את אלו ויבואו בקשרי שידוכין. ועם שהדבר פשוט מאד לאסור, מכל מקום הובאה השאלה לפני מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי אדם גדול דבריו נשמעים, והוא השיב בכתב, שהדבר אסור בהחלט לעשות ריקודים בימי בין המצרים, ואין חילוק בזה בין ספרדים לאשכנזים, ושכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י, הגאון רבי יוסף חיים, ועוד.

והמשיך מרן שליט"א וכתב, שכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה ומנהגי הצניעות המקודשים לשם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת, וכמבואר במשנה (סוכה נב.), אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים יחדיו, אסורים הם בהחלט גמור בכל ימות השנה באיסור חמור, וכמו שכתבו כמה גאונים. ומה שיש טוענים להתיר כדי שיכירו הבחורים והבחורות זה את זו ויבואו בקשרי שידוכין, זוהי טענת היצר הרע, כי הרבה שלוחים יש להקדוש ברוך הוא המזווג זיווגים.

והנה גם כעת לאחרונה אנו שומעים, בקהילות הקודש באחת מארצות הגולה, שעמדו גדולי הרבנים ותקנו שם כמה תקנות לחזוק הדת וחומות הצניעות, בפרט בשעת החופה שעומדים קהל גדול יחד, ונדרשת שם תשומת לב מיוחדת שלא יבאו חלילה לידי מכשול, וקמו כמה מראשי הקהל, מהם יהודים הנחשבים לשומרי תורה, וקראו תגר על הרבנים שמנחילים להם מנהגים כמו מנהגי איסלאם, שאינם מאפשרים לנשים ללכת ככל העולה על רוחן. ודבר זה נגרם לצערינו מתוך חוסר הבנה ביחודיותו של עם ישראל, ובקדושתו, כי על ידי חוסר הצניעות מסתלקת השכינה מישראל, ובאים לישראל צרות רעות ורבות ח"ו. ועל ידי ההבנה והשמירה על ערכי הצניעות כדת וכדין, מתרבה כבוד שמים, והקדוש ברוך הוא שמח בישראל הנזהרים בקדושה, ומשרה שכינתו עליהם. ועלינו לזכור דבר זה ולהאמין בו, ולהזהר בדברים שאמותינו ואבותינו מסרו נפשם עליהם במסירות נפש ממש, ואיככה נבא אנו מתוך שלוה, בהניח ה' לנו, ונפרוץ חומות הצניעות ככל הגויים, אין זאת אלא מעשה שטן המשכיח מאיתנו אמיתות פשוטות אלו, ומסית את הבריות לנהוג בקלות ראש ביסודות הדת.

וכל המדובר כאן הוא לענין ריקודים ומחולות לכשעצמם, אבל אם יש שם גם אשה ששרה, יש בכך איסור נוסף, וכפי שנבאר אם ירצה ה' בעתיד.
וכעין מה שגזרו חכמים שלא לעשות ריקודים ומחולות בימי בין המצרים, למדו הפוסקים בדורות האחרונים, שכמו כן נכון להחמיר שלא לשמוע מוזיקה עם כלי נגינה מטייפ וכיוצא בזה בימי בין המצרים, שהרי מזמן שנחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לשמוע כלי שיר (כגון כינור וכדומה) אלא אם כן היא שמחה של מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, אבל לשם הנאה בלבד, אסור לשמוע כלי שיר. והיא גזירת גמורה שגזרו חכמינו ומפורשת בגמרא, כמו שהארכנו בהזדמנות אחרת. ואמנם, רבותינו הפוסקים כתבו לצדד להקל בשמיעת כלי שיר המוקלטים בקלטת וכדומה, שאין זה בכלל הגזירה שלא לשמוע כלי שיר ממש. וכן דן בזה מרן רבינו הגדול שליט"א, והעלה שמעיקר הדין מותר לשמוע כלי שיר המוקלטים על גבי קלטת, ואין בזה איסור. ואף על פי כן כתב מרן שליט"א, שבימים אלו של בין המצרים, נכון להחמיר שלא לשמוע כלי שיר גם באופן כזה. ולכן, אין להקל בשמעית מוזיקה וכדומה בימי בין המצרים, אלא אם מדובר בשירים שאינם בליווי כלי נגינה, כגון תפילות וכיוצא בזה.

תאריך השאלה:
כ"ה תמוז תשע"ט / 28 ביולי 2019

נאמר במשלי, סדין עשתה ותמכור. כלומר, מותר לאשה לצאת לעבוד (אשתו של החפץ חיים היתה מוכרת בחנות). אבל צריך להזהר על עניני צניעות ואיסור יחוד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם נכון הדבר שאסור לנשים לעשות מלאכה בראש חודש?

תשובה: אמרו רבותינו בפרקי דרבי אליעזר, שבזמן חטא העגל, אמר אהרן לכל עדת ישראל "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם" כדי להתיך את כל הזהב ולעשות ממנו את עגל הזהב. וכששמעו על כך הנשים, לא רצו לתת נזמיהן לבעליהן, ואמרו להם, אתם רוצים לעשות פסל ומסכה תועבת ה' שאין בו כוח להציל, לא נשמע לכם! ונתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים, ושכרן לעולם הבא שהן עתידות להתחדש כנשר נעוריהן, כמו המולד של ראשי חדשים. ולפיכך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. ונאמרו אודות מנהג זה עוד כמה טעמים. והטור הוסיף טעם בשם אחיו רבי יהודה (בעל שו"ת זיכרון יהודה) לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות (שהרי ישנם שלושה מועדים מן התורה, פסח, סוכות ושבועות) ושנים עשר ראשי חדשים נתקנו כנגד שנים עשר השבטים, וכשחטאו ישראל בחטא העגל ניטלו (נלקחו) מהם וניתנו לנשותיהם, לזכר שלא היו באותו החטא.

אולם כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שלא נהגו הנשים לאסור עליהן כל מלאכה, אלא רק מלאכות טויה (של חוטים, שהיא מלאכה קשה שהיו נוהגות הנשים לעשותה) וכדומה, וכן כתב הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה, שמלאכות קלות ממלאכת הנשים ודאי מותרות לעשותן בראש חודש, ולפיכך מותרות גם לכבס במכונת כביסה שאין בה טורח כל כך, ומותרות לסרוג ולתפור לצורך בני ביתן, אבל לא לצורך קבלת שכר מאנשים אחרים. והעובדות והעוסקות במלאכתן לצורך פרנסתן, שאם לא יעבדו בראש חודש יפסידו פרנסתן, מותר להן לעבוד בראש חודש.

בימי הראשונים, היו גם אנשים רבים, שנמנעו מעשיית מלאכה בימי ראש חודש, מכמה טעמים, ולפיכך כתב מרן החיד"א, שאדם הרוצה להחמיר שלא לעשות מלאכה בראש חודש, יחשב לו הדבר לצדקה (כלומר, לזכות מיוחדת) וכתב עוד מרן הרב זצ"ל, שהנוהג שלא לעשות מלאכה בראש חודש, ומקדיש את אותו היום לתורה, אשריו ואשרי חלקו, (ואם רוצה לבטל מנהגו צריך לעשות "התרת נדרים" אם לא אמר שעושה כן "בלי נדר".)

תאריך השאלה:
כ"ד תמוז תשע"ט / 27 ביולי 2019

צריך לעשות מצד ימין לצד שמאל (או להיפך) ברובו לאורך ולרוחב, אבל אין צריך שהחיתוך יהיה מפולש והכבד יחתך.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין הכשרת הכבד

הכבד הנמכר בזמנינו
הכבד, בין אם הוא כבד עוף ובין אם הוא כבד בקר, נמכר בחנויות כשאינו מוכשר, משום שאי אפשר להכשיר את הכבד על ידי מליחה כלל, אלא על ידי צליה. ואפילו אם יקרע את הכבד, אין לו תקנה על ידי מליחה, משום שהכבד כולו מלא דם, ויש בו סמפונות סגורות מלאות דם, ולכן אין לו היתר אלא כדלהלן:

אופן הכשרת הכבד
קודם הצלייה, יש לקרוע את הכבד, דהיינו לעשות בו שני חתכים (עמוקים דיים בכדי שיגיע לסמפונות) שתי וערב (לאורך ולרוחב) לכל ארכו ורחבו של הכבד, מלמעלה למטה, ומימין לשמאל, (כלומר, במאונך ובמאוזן, שתי וערב). ונוהגים לפזר עליו מעט מלח, (ומכל מקום אף אם לא פיזרו עליו מלח כלל, הדבר אינו מעכב בדיעבד), וצולים את הכבד, כאשר מקום החיתוך (מקום חיתוך השתי וערב) מונח כלפי מטה (לצד האש), ואז זב ממנו הדם, ואחר הצלייה הוא מותר באכילה.

הכבד המוגש במסעדות ובאולמות
ובאולמות שמחה, או במסעדות, שמגישים כבד צלוי כשאינו חתוך שתי וערב מפני שרוצים לשמור על מראה יפה יותר של הכבד, (וגם מטגנים אותו או מבשלים אותו כשהוא אינו חתוך, מה שגורם מבחינה הלכתית לבעיה מורכבת יותר), יש בזה מכשול, (ואין להתפעל ממה שיש כשרות לאולם או למסעדה, שאף על פי כן מצויים המכשולות בעניין הלב והכבד, וכבר העירו על כך כמה תלמידי חכמים, והסכים עמם הגאון רבי שלום משאש ז"ל).

משך הצלייה, ושטיפת הכבד
וכשצולה את הכבד, יש לצלותו עד שיהיה ראוי לאכילה, ואז הוא מותר באכילה, ואף על פי שעדיין נראה שזב ממנו דם, אין בכך כלום, כי דם זה אינו אסור באכילה אחר שכבר נצלה הכבד עד שיהיה ראוי לאכילה. ואף אין צורך לשטוף את הכבד אחר הצלייה מהדם שנמצא על פניו, אולם למנהג האשכנזים יש שמחמירים לשטפו אחר צלייתו. ומכל מקום הדבר אינו מעכב בדיעבד.

ובהלכה הבאה נבאר, אם מותר לבשל אחר כך את הכבד, או לחממו.

תאריך השאלה:
כ"ב תמוז תשע"ט / 25 ביולי 2019

מעיקר הדין, מותר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לגדל בבית בעלי חיים טמאים, כגון דגי נוי טמאים, או ארנבות ותוכים וכדומה, או שיש בכך איסור לפי ההלכה?

תשובה: במשנה במסכת שביעית (פ"ז) שנינו, אין עושין סחורות בנבלות וטרפות שקצים ורמשים. כלומר, כל הדברים האסורים באכילה מן התורה, אף על פי שמותרין בהנאה, (כגון נבלה של בהמה שמתה בלא שחיטה, שבשרה אסור באכילה, אבל הוא מותר בהנאה, כגון ליהנות מעור הבהמה וכדומה), אסור לעשות בהן סחורה, דהיינו למכרם לאחר, וכמו כן אסור לקנותם, ואף על פי שאינו מתכוון לעשות בהם איסור, שהרי ודאי אינו חפץ לאכלם, אף על פי כן אסור לסחור בהם.

ולפיכך אסור לאיש מישראל לסחור בחזירים או בדגים טמאים וכיוצא בזה, אף על פי שמקפיד שלא למכרם אלא לגויים, ויש אומרים שאיסור זה הוא מן התורה, וכן דעת רוב הפוסקים (התוספות והרא"ש והנמקי יוסף ואור זרוע ועוד), חוץ מן החֵלֶב (בצירי, שהוא כמו שומן שנמצא במקומות מסוימים בבהמה, ואסור לאכלו מן התורה) שמותר לסחור בו, שהרי נאמר בתורה לגביו "יעשה לכל מלאכה" כלומר שמותר למכרו וליהנות ממנו בכל דרך ואף מותר לסחור בו, באופן שלא יימכר לישראל (יהודי) לאכילה.

ואף אם עבר כבר וקנה דברים האסורים, אסור למכרם לאחרים, אלא יש להפקירם לגמרי, אבל צייד שצד דגים טהורים, ועלו ברשתו גם דברים טמאים שלא בכוונה, רשאי למכרם לאחרים.

אולם אין איסור סחורה בדברים האסורים שייך אלא בדברים העומדים לאכילה, כמו בשר נבלה וטריפה וכדומה, אבל דבר שאינו עומד לאכילה, מותר לסחור בו, ולפיכך מותר לסחור בסוסים וחמורים וכדומה, שהרי בדרך כלל אינם מיועדים לאכילה אלא לצרכים אחרים, ולפיכך פסק הרשב"א בתשובה (סימן תפט) שמותר לסחור בעורות של בעלי חיים טמאים, כגון פרוות של שפנים וארנבים ודובים ושועלים, משום שאין העורות מיועדים לאכילה. (אך זאת מבלי להכנס לשאלה אם ראוי לצער בעלי חיים עבור פרוות).

ולאור האמור ניגש לנדונינו, אם מותר לקנות ולגדל בבית בעלי חיים כגון דגי נוי טמאים, ארנבות או תוכים וכדומה, הנה מבואר שכל דבר שעיקר ייעודו הוא לאכילה, אסור לסחור בו, וממילא אסור לקנותו, ולכן כתב בשו"ת חסד לאברהם (להגאון רבי אברהם אלקלעי) שאסור לגדל ארנבות חיים בבית להנאה או בכדי להוציא מהם ולדות או בשביל העורות, שהרי בודאי רוב הארנבות בעולם, מגדלים אותם לצורך אכילה. וכן פסק הגאון רבי עבדללה סומך זצ"ל מבבל, בספרו זבחי צדק, וכן כתבו עוד פוסקים, והביא דבריהם להלכה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א. וכן הדין לעניין דגים, שכל שרובם מיועדים לצורך אכילה, אסור לסחור בהם, ולכן אסור לגדל בבית דגים כאלה, אף על פי שמגדלים לנוי, אבל באמת רוב סוגי הדגים שנמכרים לנוי, אין דרך לאכלם כלל, ולפיכך נראה שמותר מן הדין לגדלם. וכן כתבו הפוסקים לגבי עופות המדברים (תוכי מדבר) ושאר ציפורי נוי, שאין הדרך לאכלם כלל, מותר לסחור בהם ולגדלם ואין בכך חשש איסור כלל.

אדם המגדל בביתו בעלי חיים (בהיתר), עליו להשמר מאד מאד, שלא לגרום להם שום צער. ומלבד העוון הגדול בצער בעלי חיים, עוד שעוון זה עלול להביא על האדם גזירות קשות, וכמו שביארנו כבר בעבר.

תאריך השאלה:
כ"ב תמוז תשע"ט / 25 ביולי 2019

כתבו גדולי האחרונים שיש להמנע משמיעת מוזיקה בימים הללו, מלבד בסעודת מצוה, כמו ברית מילה וכדומה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשע"ט

מנהג איסור תספורת
מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב.

מנהג הספרדים
אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ושבוע שחל בו תשעה באב, פירושו, השבוע שבתוכו חלה תענית תשעה באב, מיום ראשון ואילך. ולדוגמא, אם יחול יום תשעה באב ביום שלישי, הרי שמיום ראשון שלפניו, נוהגים כל מנהגי האבלות השייכים לשבוע שחל בו תשעה באב.

שבוע שחל בו תשעה באב, שנת התשע"ט
בשנה זו, שבת התשע"ט, יחול יום תשעה באב בשבת. ולכן התענית נדחית ליום ראשון שלאחר מכן. ולפיכך, אין לנו השנה "שבוע שחל בו תשעה באב", וכמו שפסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (עמוד רכג) וכפי שעוד נבאר בעזרת ה'. וכל המנהגים המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב, ובכללם איסור תספורת, אינם נוהגים בשנה זו, חוץ מיום תשעה באב בעצמו, שבודאי שאסור להסתפר בו.

תספורת לנשים
לענין תספורת לנשים בשבוע שחל בו למנהג הספרדים, או בכל ימי בין המצרים למנהג האשכזים, נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג. ובאמת שהדבר תלוי במחלוקת אחרת, וכפי שנבאר:

נחלקו הפוסקים, לענין אשה שאבלה על אחד משבעת קרוביה (אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובעל), האם אסור לה להסתפר, כשם שלאנשים אסור להסתפר, או שאיסור זה אינו נוהג באשה.

ולהלכה, מרן השלחן ערוך, אשר הספרדים וכל בני עדות המזרח הולכים לאורו, פסק שאין איסור תספורת נוהג באשה. ועל כן תיכף אחר שבעת ימי האבל, מותר לאשה להסתפר. אבל הרמ"א, שלפי הוראותיו הולכים האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, פסק שאיסור תספורת נוהג גם בנשים.

ולפי זה נראה, שלדעת מרן השלחן ערוך, ולמנהג הספרדים, אין איסור תספורת נוהג בנשים גם בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, אף הנשים בכלל איסור זה. וכן פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש, מנהגם  הוא שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים רשאיות הנשים להקל בזה, כי אין תוקף מנהג האבלות חמור כל כך מצד הדין, רק בתורת מנהג, כמו שביארנו. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז איסור התספורת הוא מתקנת  חכמי המשנה ממש, ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק בין אנשים לנשים.

ולמעשה בשנה זו למנהג הספרדים איסור תספורת אינו נוהג כלל, מלבד ביום תענית תשעה באב עצמו. אבל למנהג האשכנזים, לדעת כמה מגדולי הפוסקים יש להחמיר אפילו לנשים שלא להסתפר.

תאריך השאלה:
כ"א תמוז תשע"ט / 24 ביולי 2019

אינו שם מזוזה. רק אם שוכר בית לשלושים יום עליו לשים מזוזה. (ובארץ ישראל אפילו אם דר שם יום אחד צריך לשים מזוזה).

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מתי יש לקבוע את המזוזות

שאלה: בעוד חודש אנו נכנסים לדירה חדשה שקנינו, וכבר קבענו בה את המזוזות, האם נהגנו כהוגן?

מצות המזוזה היא "חובת הדר", כלומר, מי שדר בבית, הוא המחוייב לקבוע בו מזוזה. אבל אדם שיש לו בית ריק לגמרי, והוא אינו דר בו, אינו חייב לקבוע בו מזוזה. ולמדו כן רבותינו (בבא מציעא קא: ובפירוש רש"י בפסחים ד.), לפי שנאמר "מזוזות ביתך", מלשון "ביאתך", כלומר, פתח שאתה נכנס ויוצא בו. וכן פסק הרמב"ם (סוף פ"ה מה' תפילין).

לפיכך, כתב מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (או"ח סי' יט), שהנכנס לבית חדש, הן בשכירות הן בקניה, לא יקבע את המזוזה לפני שיבוא לדור בבית, אלא תיכף כשיבוא לדור יברך "לקבוע מזוזה" ויקבע את המזוזה. שהרי קביעת המזוזה, היא המצוה, ואין לקיים את המצוה בשעה שאינו מחוייב בה עדיין.

ולאור דברי מרן החיד"א, כתב הגאון המשנה ברורה (סימן יט סק"ד), שאין לברך על המזוזה, אלא כשהוא נכנס לדור בבית תיכף ומיד, כשם שמברכים על הציצית, מיד כשמתעטף בציצית.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הליכות עולם ח"ח עמוד ריח) כתב לחלוק על דברי המשנה ברורה, וכתב שלעולם אין צורך שיקבע את המזוזה מיד כשהוא נכנס לדור בה, אלא רשאי לקבוע את המזוזה כאשר מתכונן כבר להכנס לדירה, והכניס לשם חלק מן הרהיטים וכלי המטה וכיוצא בהם. שאז כבר מתחייב במצות מזוזה. כשם שאדם שיש לו עשרה בתים, חייב לקבוע מזוזה בכל בית ובית, אף על פי שאינו נכנס אליו אלא פעם אחת בשנה. והביא שכן הורו רוב גדולי האחרונים.

ולפיכך לסיכום: כאשר נכנסים לדור בדירה חדשה, יש לקבוע מזוזה. ואת המזוזה יש לקבוע כאשר מכניסים חלק מהחפצים לדירה. אבל אין לקבוע את המזוזה כאשר הדירה ריקה ואינו נכנס לדור בה אלא כעבור כמה ימים.

תאריך השאלה:
כ"א תמוז תשע"ט / 24 ביולי 2019

מותר. רק אם הוא סדין יקר ומיוחד יש להמנע אחרי ראש חודש אב.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

מנהגי ימי בין המצרים בקצרה

פרי חדש בימי בין המצרים
אף על פי שביארנו שבימי בין המצרים אין לברך שהחיינו על פרי חדש, מכל מקום, אשה שהיא בהריון, והיא מתאווה לאיזה פרי חדש שנמצא עתה בשוק, כמו פרי הדובדבן ומנגו וכיוצא באלו, יש להביא לה מיד מאותו הפרי שתאכל ממנו.

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים
אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה.

כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבימי בין המצרים יש להמנע משמיעת מוזיקה מוקלטת. ומכל מקום, בשמחת מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, או בשמחת ברית מילה, או בסעודת פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחה של מצוה, יש להקל בדבר.

שירה בפה בימי בין המצרים
ושירה שהיא בפה, בלא כלי זמר, מותר לשורר בימים אלה. וכל שכן שיש להקל בזה בשבתות של ימי בין המצרים, ואפילו בתשעה באב שחל להיות בשבת, מותר לשורר שירי קודש לכבוד שבת.

מי שפרנסתו מנגינה על כלי זמר
מי שפרנסתו לנגן בכלי זמר אצל גויים, מותר לו להמשיך לנגן בכלי זמר עד שבוע שחל בו תשעה באב. וכמו כן מורה לנגינה, שמלמד תלמידים לנגן על כינור וכדומה, ויש לו הפסד ממון, אם לא ילמד בימים אלה, מותר לו להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב. ונכון להחמיר בזה מיום ראש חודש אב. וכמו שיש להקל בזה למורה שמלמד נגינה, כמו כן מותר הדבר לתלמיד הלומד נגינה בימים אלו.

קייטנות שמשמיעים בהם מוזיקה
קייטנות של ילדים, או גני ילדים הפועלים בימי בין המצרים, ובמסגרת פעולתם משמיעים בהם שירים המלויים בכלי נגינה, יש להקל להם להשמיע שירים אלה בימי בין המצרים. כן פסק מרן רבינו זצ"ל, וכן פסק הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל.

כיבוס ולבישת בגדים מכובסים
דיני כיבוס ולבישת בגדים מכובסים, יבואר אם ירצה ה' בסמוך לראש חודש אב.

תאריך השאלה:
כ"א תמוז תשע"ט / 24 ביולי 2019

אין מחלוקת בדבר. מצות רכות כשהן נעשות כפי שצריך, הן כשרות למהדרין. וכפי שנהגו בדורות הקודמים בכל תפוצות ישראל, ובדורות האחרונים אצל הספרדים ובני עדות המזרח. ואצל מרן זצ"ל גם כן היו מביאים מצות כאלה, (וגם מצות קשות). אלא שיש מן האשכנזים שנמנעו מהן.

תאריך השאלה:
כ"א תמוז תשע"ט / 24 ביולי 2019

עד ראש חודש אב, מותר לקנות ולהכנס לדירה וכו'. לאחר ראש חודש אב, נכון להמנע מקניית רהיטים וכדומה.  

ולענין כניסה לדירה, לצורך מגורים הכרחיים יש להקל להכנס לדירה חדשה אפילו בימים הללו אחרי ראש חודש. אבל אם לא מדובר בדבר הכרחי, אלא שעוברים לבית יפה או גדול יותר, אין להקל. ובמקרה שנכנסים לדירה, מותר לעשות חנוכת הבית על ידי לימוד תורה, ויחלקו מגדנות כנהוג. אבל לא יעשו שמחה ממש, ואם רוצים לעשות שמחת חנוכת הבית, יש לעשותה אחרי תשעה באב, ואז ילבש בעל הבית בגד חדש או יאכל פרי חדש, ויברך ברכת שהחיינו גם על הבית. 

תאריך השאלה:
כ' תמוז תשע"ט / 23 ביולי 2019

לפי מנהג הספרדים, ברכת הלחמניות הללו, "המוציא לחם מן הארץ".

תאריך השאלה:
ט"ז תמוז תשע"ט / 19 ביולי 2019

אין לברך נפשות אחרי אכילות כאלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם יש לברך על אכילת גלידה בסיום הסעודה?

תשובה: ביארנו כבר, בדין "דברים הבאים בתוך הסעודה", שכל מאכל שאוכלים אותו בשעת סעודה שאוכלים בה לחם, כגון בסעודות השבת,  אין מברכים על אותו מאכל, וטעם הדבר שאין מברכים על שאר המאכלים המובאים בשעת הסעודה, כתבנו בשם רבינו הריטב"א, שהוא מפני שעיקר הסעודה היא הפת, כי ללחם יש חשיבות מיוחדת, ולכן אין מברכין על כל מה שבא מחמת הסעודה. אבל מאכלים שאין להם שייכות לסעודה עם הלחם, כגון מאכל שבא לשם קינוח, סוכריות, פירות ופיצוחים וכיוצא באלו, מברכים עליהם את הברכה הראויה להם.

ומעתה נבא לדון בענין הגלידה המוגשת בסיום הסעודה, שנחלקו גדולי רבני הדור האחרון בדין זה, מכיון שמצד אחד נראה שיש לברך על הגלידה ברכת שהכל נהיה בדברו הראויה לה, שהרי הדבר ברור שאין דרך לאכול את הגלידה עם פת, ואינה מעיקר הסעודה, אלא היא באה לקינוח בלבד, ולכן נראה שדינה שווה לדין פירות ופיצוחים שיש לברך עליהם בסיום הסעודה.

אולם יש אומרים שאין לברך על גלידה בסיום הסעודה, מפני שהגלידה היא משקה קפוא, שהרי לאחר זמן היא הופכת שוב למשקה, ולכן יש לדון אותה כדין שאר המשקאות המוגשים בשעת הסעודה, שאין אנו מברכים עליהם כלל וכלל בשעת הסעודה, אפילו אם הם משקאות מתוקים, מכיון שהמשקאות כולם נחשבים שבאים מחמת סעודה, ואם כן הוא הדין לענין הגלידה, שמכיון שעיקרה משקה אין לברך עליה בשעת הסעודה.

ובספר אור לציון (ח"ב), הביאו בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שיש לחלק בדין זה אם הגלידה היא חלבית או צמחית, כי גלידה שהיא חלבית, דינה כמאכל בזמן שהיא קפואה, מה שאין כן גלידה שאינה חלבית, שלעולם אנו דנים אותה כמשקה. והביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בענין אחר. ומכל מקום גם לדעתו גלידה שיש בה תוספת של קצפת ביצים וכדומה, יש לברך עליה גם בתוך הסעודה.

והרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א, אחר שדן בענין זה, כתב ששאל בזה את פיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והלה השיב לו שנראה לו עיקר להלכה שיש לברך על כל סוגי הגלידה כשהם מוגשים בסיום הסעודה, מכיון שאין הם באים בתורת משקה (להעביר את המאכל ולהשרותו), אלא בתורת מיני מתיקה לקינוח סעודה בלבד. ועל כן נראה שיש לברך על גלידה בסיום הסעודה.

ומעשה היה שפעם אחת בשעת סעודת שבת הגישו לפני מרן הרב שליט"א גלידה, ומרן הרב שליט"א ביקש לאכול את הגלידה רק לאחר ברכת המזון מכיון שהיה לו ספק שאולי אין לברך על גלידה בסיום הסעודה. שאל אותו בנו הרב דוד, מדוע הוא חושש לברך על הגלידה, והרי לדעתו מברכים על גלידה בסעודה. השיב לו מרן הרב שליט"א, שאף שלדעתו יש לברך על גלידה בסיום הסעודה, מכל מקום בסעודת שבת שבתחילתה יש קידוש על היין, הלא כל משקה שמוגש בסעודה נפטר כבר בברכת היין, שהרי היין פוטר את שאר המשקאות, ואם כן יש מקום לומר שגם הגלידה נחשבת משקה לענין זה שתפטר בברכת היין. ולכן מחמת ספק זה עדיף ביום השבת לדחות את אכילת הגלידה עד לאחר ברכת המזון, ואז יוכל לברך עליה שהכל לכל הדעות.

ולסיכום: גלידה המוגשת בסיום הסעודה קודם ברכת המזון, יש לברך עליה שהכל נהיה בדברו. ובסעודות ששותים בהם יין, כגון סעודות השבת, נכון לאכול מהגלידה רק לאחר ברכת המזון, בכדי שלא להכנס לספק אולי נפטרה הגלידה בברכת היין.


צפייה