שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
כ' אדר ב תשע"ט / 27 במרץ 2019

היא מחלוקת ישנה, יש שאסרו ויש שהתירו, ולמעשה נתקבל ברוב קהלות ישראל להשתמש בהן בפסח (מלבד קצת קהלות חסידיות). וכמובן שלא מדובר על המצה של ליל הסדר.

תאריך השאלה:
כ' אדר ב תשע"ט / 27 במרץ 2019

אין חילוק למנהג הספרדים, שכלי זכוכית אינם בולעים. וכמובן שיש לנקותם היטב.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח.

והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.

בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' יתברך בעולמו, יש לרוב האנשים כלים מיוחדים לפסח. ולכן רוב האנשים לא נזקקים בכלל "להכשיר" כלים במיוחד עבור חג הפסח. מלבד השיש שבמטבח והכיריים וכדומה, שיש להכשירם. ואנו נקדים מעט להסביר את מהות ההכשרה. ולאחר מכן נסביר כמה דינים שמצויים ונצרכים יותר.

כבולעו כך פולטו
כל כלי שעשוי ממתכת או מפלסטיק, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהכלי בלע טעם מהמאכלים, כך הוא יכול גם לפלוט אותו. ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, כלומר ל"הגעילו", ופירוש הדברים שיש להכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. וצריך שיהיו המים רותחים ב"כלי ראשון". כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים שנמצאים בכלי הראשון שבו הם רתחו, שהוא הכלי שמונח על האש או הקומקום החשמלי. אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא "כלי שני", ואין המים שבכלי שני יכולים לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמגעילים בתוכו.

הכשרת סכו"ם
ולכן, סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם ולהכשירם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי. ואין צורך להכניס את כל הסכין בבת אחת לקומקום, אלא די בכך שיכניס תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

וכמובן שלפני ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה. ויש להשתדל מאד שלא להשתמש בכלי למאכלי חמץ (או בשר או חלב בשאר ימות השנה) במשך עשרים וארבע שעות לפני שמגעילים אותו.

כלי עץ
כלים שעשויים מעץ, דינם ככלי מתכות, ואופן ההכשרה שלהם הוא כדין כלי מתכות, שאם השתמשו בהם בתוך סיר רותח על גבי האש, יש להגעילם ברותחים בכלי ראשון כפי שהסברנו. וכן על זה הדרך. וכן הדין לגבי כלים העשויים מעצמות. ובזמנינו כלים העשויים מעצמות אינם מצויים בכלל.

כלים שצריכים ליבון באש
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. כלומר, עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה במים רותחים.

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

תאריך השאלה:
י"ט אדר ב תשע"ט / 26 במרץ 2019

אם ניתן להשיג תרופה אחרת, נכון להשתדל שלא להשתמש בתרופה כזו. ואם הדבר קשה מאד (שאין אפשרות להשיג תרופה אחרת), אז כאשר מדובר בפתילות שטעמן פגום לגמרי, כמו סבון, יש להקל במקום חולי. אבל אם הפתילות אינן פגומות, קשה להקל בדבר, מפני שרבינו ירוחם (בנתיב טו) כתב בשם התוספות, שאין להקל לגבי מריחה על הגוף, אלא בשומן חזיר, אבל שמן שעשוי מחזיר, אסור למרוח על הגוף, משום שהוא נבלע בגוף, וכאשר הדבר נבלע בגוף האדם, הרי הוא אסור. (והביא דבריו מרן הבית יוסף בבדק הבית סימן פד). וכאן הרי מדובר בדבר שממש נכנס לתוך הגוף, ולכן אין בידינו להקל בזה. ואם מדובר בשעת הדחק גדולה, כדאי שתעשו שאלת חכם שוב.

בברכת התורה, וה' יתברך ישלח לכם רפואה שלימה במהרה,
הלכה יומית 

תאריך השאלה:
י"ט אדר ב תשע"ט / 26 במרץ 2019

משום שיש לנקות את הקתא היטב היטב, ובזבחי צדק (סימן קכא) כתב שיש להחמיר בזה משום שהמון העם אינם מקפידים כראוי לנקות את הקתא. וכן פסק מרן זצ"ל בחזון עובדיה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח.

והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.

בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' יתברך בעולמו, יש לרוב האנשים כלים מיוחדים לפסח. ולכן רוב האנשים לא נזקקים בכלל "להכשיר" כלים במיוחד עבור חג הפסח. מלבד השיש שבמטבח והכיריים וכדומה, שיש להכשירם. ואנו נקדים מעט להסביר את מהות ההכשרה. ולאחר מכן נסביר כמה דינים שמצויים ונצרכים יותר.

כבולעו כך פולטו
כל כלי שעשוי ממתכת או מפלסטיק, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהכלי בלע טעם מהמאכלים, כך הוא יכול גם לפלוט אותו. ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, כלומר ל"הגעילו", ופירוש הדברים שיש להכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. וצריך שיהיו המים רותחים ב"כלי ראשון". כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים שנמצאים בכלי הראשון שבו הם רתחו, שהוא הכלי שמונח על האש או הקומקום החשמלי. אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא "כלי שני", ואין המים שבכלי שני יכולים לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמגעילים בתוכו.

הכשרת סכו"ם
ולכן, סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם ולהכשירם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי. ואין צורך להכניס את כל הסכין בבת אחת לקומקום, אלא די בכך שיכניס תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

וכמובן שלפני ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה. ויש להשתדל מאד שלא להשתמש בכלי למאכלי חמץ (או בשר או חלב בשאר ימות השנה) במשך עשרים וארבע שעות לפני שמגעילים אותו.

כלי עץ
כלים שעשויים מעץ, דינם ככלי מתכות, ואופן ההכשרה שלהם הוא כדין כלי מתכות, שאם השתמשו בהם בתוך סיר רותח על גבי האש, יש להגעילם ברותחים בכלי ראשון כפי שהסברנו. וכן על זה הדרך. וכן הדין לגבי כלים העשויים מעצמות. ובזמנינו כלים העשויים מעצמות אינם מצויים בכלל.

כלים שצריכים ליבון באש
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. כלומר, עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה במים רותחים.

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

תאריך השאלה:
י"ט אדר ב תשע"ט / 26 במרץ 2019

מפני שהם פולטים כל פעם מעט ממה שיש בהם, ואינם פולטים הכל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח.

והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.

בזמנינו, שאנו חיים בדורות של שפע שמשפיע ה' יתברך בעולמו, יש לרוב האנשים כלים מיוחדים לפסח. ולכן רוב האנשים לא נזקקים בכלל "להכשיר" כלים במיוחד עבור חג הפסח. מלבד השיש שבמטבח והכיריים וכדומה, שיש להכשירם. ואנו נקדים מעט להסביר את מהות ההכשרה. ולאחר מכן נסביר כמה דינים שמצויים ונצרכים יותר.

כבולעו כך פולטו
כל כלי שעשוי ממתכת או מפלסטיק, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהכלי בלע טעם מהמאכלים, כך הוא יכול גם לפלוט אותו. ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, כלומר ל"הגעילו", ופירוש הדברים שיש להכניס את הכלי לתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. וצריך שיהיו המים רותחים ב"כלי ראשון". כלומר, יש להגעיל את הכלי במים רותחים שנמצאים בכלי הראשון שבו הם רתחו, שהוא הכלי שמונח על האש או הקומקום החשמלי. אבל אין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים ששפכו אותם מהכלי שבו הם רתחו לכלי אחר, כי כלי זה כבר אינו כלי ראשון, אלא "כלי שני", ואין המים שבכלי שני יכולים לגרום להפלטת מה שבלוע בתוך הכלי שמגעילים בתוכו.

הכשרת סכו"ם
ולכן, סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם ולהכשירם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי. ואין צורך להכניס את כל הסכין בבת אחת לקומקום, אלא די בכך שיכניס תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).

וכמובן שלפני ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה. ויש להשתדל מאד שלא להשתמש בכלי למאכלי חמץ (או בשר או חלב בשאר ימות השנה) במשך עשרים וארבע שעות לפני שמגעילים אותו.

כלי עץ
כלים שעשויים מעץ, דינם ככלי מתכות, ואופן ההכשרה שלהם הוא כדין כלי מתכות, שאם השתמשו בהם בתוך סיר רותח על גבי האש, יש להגעילם ברותחים בכלי ראשון כפי שהסברנו. וכן על זה הדרך. וכן הדין לגבי כלים העשויים מעצמות. ובזמנינו כלים העשויים מעצמות אינם מצויים בכלל.

כלים שצריכים ליבון באש
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. כלומר, עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה במים רותחים.

ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.

תאריך השאלה:
ט"ז אדר ב תשע"ט / 23 במרץ 2019

עליו לקרוא מגילה בביתו, ולדאוג מראש למגילה כשרה. ואף על פי שאינו יודע את טעמי המקרא, יקרא, ונכון שאדם אחר ישב לידו וישים לב שלא תמצאנה טעויות בקריאה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


איחור או דילוג במגילה

כל אדם מישראל חייב בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֽוּמִיָּה לִי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר", ואמרו בגמרא (יומא כט.) שאסתר נמשלה לאיילת השחר. ולכן מפרק זה אנו למדים לענין המגילה שנכתבה על ידי אסתר המלכה יחד עם מרדכי היהודי, והם שתקנו לנו לקרותה בימי הפורים.

שומע כעונה
מכיון שלא כולם בקיאים בקריאת המגילה, וגם לא לכולם יש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף, לכן אנו נוהגים לצאת ידי חובת קריאת המגילה מדין "שומע כעונה", כלומר, מי ששומע קריאת מגילה ממי שקורא אותה מתוך מגילה כשרה, יוצא ידי חובת הקריאה כאילו הוא קרא בעצמו. לכן קורא השליח ציבור מתוך מגילה כשרה, והוא מכוין להוציא את כלל הציבור ידי חובת הקריאה, וגם הציבור כולו צריכים לכוין לצאת ידי חובה בקריאתו, והרי זה כמו שהם קוראים בעצמם ממש.

דיבור באמצע המגילה
בעת קריאת המגילה אסור לדבר בשום עניין עד לאחר הברכה שבסוף קריאת המגילה. ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא ידי חובתו, ודינו כדין מי שלא שמע חלק מקריאת המגילה וכפי שיבואר להלן.

צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, ובפרט יש להזהר בזה בזמן ששומעים את השליח ציבור קורא במגילה, שלא לאבד אף מילה אחת מן הקריאה במגילה, משום שלדעת רבים מהפוסקים, (ומהם הרשב"א והר"ן ועוד), אם חיסר תיבה (מילה) אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו.

מה יעשה מי שלא שמע חלק מהקריאה?
אם קרה לאדם, שמחמת איזה רעש וכדומה לא שמע כמה מילים מקריאת המגילה, יכול לקרות את אותן המילים מתוך המגילה שבידו, אפילו אם היא אינה מגילה כשרה אלא מגילה מודפסת, ויזדרז בקריאתו וימשיך עד מקום שהשליח ציבור קורא בו, ואז ישתוק וימשיך לשמוע הקריאה מפי השליח ציבור. (ויוצא בזה ידי חובתו, כל זמן ששמע לפחות את רוב קריאת המגילה מפי השליח ציבור, ורק מיעוט המגילה קרא בעצמו מתוך המגילה המודפסת אשר בידו).

המאחר לבית הכנסת
מי שאיחר לבית הכנסת וראה שהשליח ציבור כבר בירך את הברכות שלפני קריאת המגילה. כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקו"י סימן תרפז), שעדיף שילך לביתו ויקרא מגילה עם ברכות ביחיד, ממה שישמע מגילה בלי ברכות בציבור. וכמובן שהדין כך, דוקא כאשר אדם זה מסוגל לקרוא מגילה לעצמו בבית, אבל אם אינו מסוגל לעשות זאת, מוטב שישמע את המגילה מפי השליח ציבור. ואם השליח ציבור התחיל לקרוא כמה פסוקים מהמגילה, יקרא אותו אדם במהירות מתחילת המגילה עד שישיג את השליח ציבור במקום שהוא קורא. ואז ישתוק ויקשיב לשליח ציבור. וכמובן זאת בתנאי, שאת רוב המגילה ישמע מפי השליח ציבור כמו שהסברנו.

תאריך השאלה:
י"ד אדר ב תשע"ט / 21 במרץ 2019

מותר להתגלח ביום התענית.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תענית אסתר

היום הוא יום תענית אסתר שנוהגים בכל תפוצות ישראל להתענות.

בימי מרדכי ואסתר התאספו היהודים בשלושה עשר לחודש אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמי שמים מרובים, לבל יוכלו אויביהם לפגוע בהם, ועמדו בתפילה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שעשה משה רבינו ביום שנלחם עם עמלק שעמד בתפילה ובתענית, וגבר ישראל. וה' יתברך אלוקי אבותינו שמע תחינתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו (חשבו) אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמש אלף איש, מלבד שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נהרג אף אחד מישראל, כי לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה, זכר לנס שנעשה להם. וצום זה נקרא "תענית אסתר".

וכתב רבינו המאירי בספר בית הבחירה (תענית, יח.), שיש מי שאומר שתענית אסתר, היא תענית של שמחה, ואינה בכלל שאר התעניות שהם של צער. ויש חולקים בדבר.

מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר, שהרי אפילו מארבעה צומות הנזכרים במפורש בספר זכריה (ח, יט) הן פטורות מלהתענות חוץ מיום תשעה באב, וכל שכן שפטורות מתענית אסתר. וגם הרמ"א (רבי משה איסרלש) בשלחן ערוך (סימן תקמט סעיף א) כתב שהן פטורות מתענית אסתר. (ומה שמרן השלחן ערוך לא כתב דין זה, אין זה משום שהוא חולק על הרמ"א, אלא משום שמרן כבר פסק כן לגבי שאר התעניות, שהן חמורות יותר מתענית אסתר, שמעוברות ומניקות פטורות מלהתענות. וכל שכן בתענית אסתר. אבל הרמ"א הוצרך לכתוב את הדין הזה, לפי מנהג האשכנזים, שמעוברות ומניקות מתענות בשאר התעניות, אלא אם כן מצטערות הרבה, לכן כתב הרמ"א שעל כל פנים בתענית אסתר אין צורך להתענות).

ומעוברת שאמרו שפטורה להתענות, הכוונה לאשה שכבר עברו עליה שלשה חודשים להריונה. ומכל מקום אם היא סובלת ממיחושים והקאות, יכולה להקל גם בטרם מלאת שלושה חודשים להריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד.

ומינקת שאמרו, אפילו אינה מינקת בפועל, כל שהיא תוך כ"ד חודשים (שנתיים) ללידתה, אם מרגישה חולשה יתירה יכולה להקל ואינה צריכה להתענות. אבל אם היא מרגישה ככל אשה בריאה, יש להחמיר שתתענה גם היא.

תאריך השאלה:
י"ב אדר ב תשע"ט / 19 במרץ 2019

לגבי מאכל שלא התבשל. יש אומרים שלא יוצאים בו ידי חובה. ומרן זצ"ל בחזון עובדיה פורים עמוד קיז הוכיח שיוצאים ידי חובה גם בבשר חי (חוץ מעוף חי לגמרי, שעדיין לא נשחט).

אם המקבל אינו יכול לאוכלו מצד שיש בזה סוכר וכדומה, לכתחילה נכון להמנע מלשלוח לו מנות כאלה כדי שלא לצערו. אבל מצד מצוות משלוח מנות יוצא ידי חובה. (שם עמוד קנ).

מנה אחת גדולה, אינה נחשבת כשתי מנות.

אם שולח דבר שחבירו לא אוכל ממנו מפני בעיית כשרות אמיתית, כמו למשל, אם שולח לספרדי בשר שאינו חלק, לא יוצא ידי חובתו. (שם עמוד קנב).

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ימי הפורים – משלוח מנות

ימי הפורים בשנה זו, יחולו בסוף שבוע הבא. יום תענית אסתר יחול ביום רביעי, ואחריו ביום חמישי יום פורים ברוב המקומות, ובירושלים יחול פורים ביום שישי.

מצות משלוח מנות
נאמר במגילת אסתר (ט, כב): לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּ"מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּ"מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

ובגמרא במסכת מגילה (דף ז). אמרו, משלוח "מנות" שתי מנות לאיש אחד. "ומתנות לאביונים", שתי מתנות לשני בני אדם. (כי מיעוט "מנות", שתים, מנה אחת ועוד מנה. ומיעוט "מתנות", שתים, מתנה ועוד מתנה אחת. וכן מיעוט "אביונים" שתים. שכן לא נאמר "משלוח מנה איש לרעהו ומתנה לאביון).

טעם המצוה
וטעם מצות משלוח מנות הוא, שכאשר אדם שולח לחברו תשורה ומנחה, הרי הוא מביע לו בזה את רגשי אהבתו אליו, ועל ידי כן נוטע גם בליבו אהבה אליו. ועוד, כי ישנם אנשים חסרי כל, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים סעודת פורים, וכאשר שולח להם דרך כבוד "משלוח מנות" לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו מצות סעודת פורים בשמחה ובחדוה.

ומכיון שטעם מצוה זו הוא כדי להרבות אהבה בין אדם לחבירו, ובין אשה לרעותה, לכן, השולח משלוח מנות ואין המקבל יודע ממי קבלם, אין הנותן מקיים בזה מצות משלוח מנות, שהרי מכיון שאינו יודע ממי קבלם, אין כאן חיבה וריעות.

ודבר זה הוא שונה ממצות צדקה שאנו רגילים בה בכל ימות השנה. שהרי במצות צדקה, מצוה מן המובחר שלא יהיה המקבל יודע ממי קיבל, וגם שלא יהיה הנותן יודע למי הוא נותן, מה שאין כן לגבי מצות משלוח מנות, שחובה היא שידע המקבל ממי קבל, בכדי שתכנס בלבו אהבה לחבירו.

הגדרת "שתי מנות"
ופירוש הדבר "שתי מנות" היינו שני מאכלים שונים, או מאכל ומשקה, כגון עוגה ובקבוק יין. והמנהג כיום לשלוח מיני מתיקה למשלוח מנות. ויוצאים בזה ידי חובה. וכמבואר גם הנשים חייבות לשלוח לחברותיהן משלוח מנות.

ומכיון שעיקר טעמה של מצות משלוח מנות, הוא כדי שיהיה לכל אדם מה לאכול בסעודת הפורים, לכן השולח לחבירו מתנות שונות בתורת משלוח מנות, וכגון ששולח לו בגדים או סדינים וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אם שולח לחבירו מעות (כסף) בכדי שיוכל חבירו לקנות מנות של מאכלים, אינו יוצא ידי חובתו, שצריך לשלוח דוקא מנות של מאכל ומשקה. ולכן גם השולח לחבירו טבק להרחה וכדומה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות.

תאריך השאלה:
י"ב אדר ב תשע"ט / 19 במרץ 2019

מה שכתב בילקוט יוסף, הוא כשהאשה סומכת על בעלה במשלוח רגיל שהוא נותן, ואנו דיברנו באופן שהוא שליח שלה לתת משלוח מנות. שבזה יוצאת ידי חובה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


משלוח מנות של אשה ובעלה יחד

שאלה: בפורים אני נמצאת בביתי, ואיני שולחת בעצמי משלוח מנות, האם אני יכולה לצאת ידי חובה במשלוח מנות יחד עם בעלי?

תשובה: תחילה נבאר את דין הנשים בענין מצות "משלוח מנות":

חיוב נשים במשלוח מנות
האשה חייבת במשלוח מנות כמו האיש. ובדרך כלל נוהגים שהאשה שולחת משלוח מנות לחברתה, כגון לשכנתה וכדומה. וכתב הרמ"א (סימן תרצה), שאפילו אשה נשואה חייבת במשלוח מנות, ואינה יוצאת ידי חובה במשלוח מנות של בעלה.

לעומת זאת, כתב הגאון ה"פרי חדש", שהאשה אינה מחוייבת במשלוח מנות, שהרי במגלת אסתר נאמר "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", ולא נאמר " וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִשָּׁה לְרְעוּתָהּ". ולכן כתב שהנשים פטורות ממצוות משלוח מנות. אלא שרוב ככל גדולי הפוסקים דחו את דבריו, והגאון יעב"ץ בספרו שאלת יעבץ (ח"א סימן קכ) הוכיח שחיובי יום הפורים לדורות נלמדים מהפסוק "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם", והנשים הן בכלל "זרעם" של ישראל. וחייבות בכל מצוות היום, כשם שהדין ברור לגבי מקרא מגילה ושאר המצוות, שגם הנשים חייבות בהן, שהרי אף הן היו באותו הנס של פורים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא את דברי הפוסקים בזה, והוכיח בראיות ברורות שהאמת עם הגאון יעב"ץ בזה, ולכן הכריע הלכה למעשה שאין ספק שהנשים חייבות במשלוח מנות, כדין האנשים ממש. (חזון עובדיה עמוד קמ).

משלוח מנות, על ידי שליח?
עוד עלינו לברר, האם מצות משלוח מנות, יש לעשותה על ידי שליח, או שכל אדם בעצמו יכול לשלוח את המנות. ובספר "בנין ציון" (סימן מד), כתב, שמאחר ונאמר "משלוח מנות איש לרעהו", לכאורה נראה שיש חובה לשלוח את המנות על ידי שליח דוקא, שהרי כשאדם לוקח בעצמו את המנות לחברו, אין זה בגדר "משלוח". וכן הגאון החתם סופר (חי' גיטין כב:) כתב שלכתחילה יש לשלוח את המנות על ידי שליח דוקא. ומרן רבינו זצ"ל דן בזה בשנת התשכ"ה עם רבו הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ושניהם הכריעו למעשה שאין צורך להקפיד לשלוח את המנות על ידי שליח, אלא האדם בעצמו יכול להביאם לחבירו ויוצא בזה ידי חובה. (חזו"ע עמוד קמג). והדבר ברור, שאם שלח את המנות על ידי שליח, גם כן יצא ידי חובה לכל הדעות.

משלוח מנות של אשה ובעלה יחד
ומעתה אנו דנים, לגבי אשה, שרוצה שכאשר בעלה יתן משלוח מנות, יכוין בזה להוציא גם אותה ידי חובה. האם הדבר אפשרי? שהרי אם הבעל נעשה שליח ממש רק עבור אשתו, בודאי שהוא יכול לתת עבורה משלוח מנות. אך כאן מדובר באופן שהבעל נותן משלוח מנות גם בשמו וגם בשם אשתו. ויש לדון האם הדבר אפשרי?

והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (בספר הליכות ביתה סימן כד אות כה) אמר, שאיש ואשה יכולים לצאת ידי חובה במשלוח משותף, אך יש להקפיד על כך שיהיה במשלוח מנות שיעור גדול של שני משלוחי מנות. (כלומר, למשל ארבעה דברים במשלוח אחד, שהרי בכל משלוח צריך שתי מנות כמו שביארנו). ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דן בענין זה בספרו (עמוד קלז), ומסקנתו הלכה למעשה, שאפילו אם אין במשלוח שיעור של שני משלוחים, יוצאים הבעל ואשתו יחד במשלוח אחד, שמכיון שהמשלוח מכיל בתוכו שתי מנות, הרי הוא מתקבל בכבוד הראוי אצל המקבל, ולכן יוצאים בזה ידי חובה.

ולסיכום: האשה צריכה לתת משלוח מנות, ונוהגים שתתן לחברתה. ואם בעלה נותן משלוח אחד גם בשליחותה למשפחה אחרת, שניהם, האיש והאשה, יוצאים בזה ידי חובה.

תאריך השאלה:
י"ב אדר ב תשע"ט / 19 במרץ 2019

אם שומע גם בלי המכשיר, והמכשיר רק מחזק את השמיעה, יכול לשמוע עם המכשיר. ואם אינו שומע בלי המכשיר, אלא אם יקרא בעצמו, או שישמע בסמוך ממש לקורא, כך יעשה, שיקרא בעצמו או שיעמוד סמוך לקורא. מפני שלדעת הרבה פוסקים חייב להשמיע לאזניו, ואפילו בדיעבד יש מחלוקת בדבר.

תאריך השאלה:
י"ב אדר ב תשע"ט / 19 במרץ 2019

מפורש שם בגמרא, בחגיגה ח., שישראל יוצאים ידי חובת שמחה במה שאוכלים מבשר בהמה, וכמו שפירש רש"י שם.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלות ותשובות הלכה יומית - בשר בפורים – מי כמוך – העיר לוד

לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון

שאלה: האם יש צורך לאכול בשר בפורים?

תשובה: נאמר במגילת אסתר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה". ומכאן שאנו מחוייבים בשמחה בפורים. ובמסכת חגיגה (דף ח.) למדנו, שאין שמחה, אלא בבשר ויין. כלומר, כדי שהשמחה תהיה שלימה, יש צורך באכילת בשר ושתיית יין. ושם מבואר שבבשר של עוף לא מתקיימת השמחה כמו בבשר בקר, שהוא חשוב יותר. וכן כתבו הרבה פוסקים, ובכללם רבינו היעב"ץ (מור וקציעה ס"ס תרצו) ועוד. ולכן נכון להדר לאכול בסעודת פורים דוקא בשר בקר. וגם נשים מחוייבות בסעודת פורים, ולכן גם להן נכון לאכול בשר, ולשתות מעט יין. כן כתב מרן זצ"ל בספרו חזון עובדיה על הלכות פורים (עמוד קעח).

 

שאלה: אצלינו נוהגים לומר פיוט "מי כמוך" בשבת זכור, בין פסוקי דזמרה לברכות קריאת שמע. (אחרי "נשמת כל חי"). האם אפשר להמשיך במנהגינו?

תשובה: פיוט מי כמוך, שכתב רבי יהודה הלוי, (ומרן זצ"ל כתב עליו ביאור), הספרדים ובני עדות המזרח נהגו לאומרו בנגינה, בשמחה ובטוב לבב. ורבי יהודה הלוי תיקן את הפיוט, לומר אותו כפי שנהגתם. וכן נהגו בכמה מקומות בישראל. אולם אחר כך בדורות המאוחרים יותר, הסכימו האחרונים שנכון יותר לבטל את המנהג הזה, משום שאין להפסיק ולדבר אפילו בפיוטים יקרים באמצע פסוקי דזמרה, וכן לא אחרי אמירת "ישתבח". אלא דוחים את אמירת הפיוט אחרי חזרת השליח ציבור את התפלה, ולאחר "קדיש תתקבל". ולכן אם הדבר אפשרי בדרכי שלום לשנות את המנהג אצלכם, נכון שתעשו כך, ותנהגו כמו שנהגו ברוב תפוצות ישראל כיום, שאומרים את הפיוט אחרי התפלה, ששם נכון יותר לאומרו. וכן הנהיג מרן זצ"ל בהרבה מקומות. (חזו"ע עמוד מ מו). וכן הדין לגבי קריאת שאר הפיוטים, שיש אומרים פיוט אחרי שירת הים בשבת פרשת בשלח, ויש שאומרים שם פיוטים אחרים בימים הנוראים, וטוב שישנו מנהגם כמו שכתבנו. וכן כל כיוצא בזה.

 

שאלה: ישנה קביעה מדעית, שהעיר לוד של היום, נמצאת במקום של לוד העתיקה, שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. האם יש לקרוא מגילה בי"ד או בט"ו?

תשובה: אף על פי שישנן כמה ערים שיש לגביהן מחשבה שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון, מכל מקום בזמנינו נהגו לקרוא ביום ט"ו אך ורק בעיר הקודש ירושלים, ששם אין ספק שירושלים נמצאת בדיוק במקום בו היתה בימות יהושע. אבל לגבי העיר לוד, אף על פי שבגמרא (מגילה ד.) מבואר שלוד היתה מוקפת חומה מימות יהושע, מכל מקום יש ספק שמא לוד של היום אינה בדיוק במקום של לוד העתיקה, וכן יש להסתפק בזה בכל שאר הערים. לכן למעשה הורה מרן זצ"ל שיש לקרוא שם בברכה ביום י"ד, ויקראו שוב בלי ברכה ביום ט"ו. (הוראת מרן זצ"ל בזה הובאה בספר ילקוט יוסף עמוד שנח, סימן תרפח).

תאריך השאלה:
ט' אדר ב תשע"ט / 16 במרץ 2019

בצאת הכוכבים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תענית דיבור

שאלה: האם יש מקור למה שיש נוהגים לעשות "תענית דיבור"?

תשובה: תענית דיבור, שנהגו בה רבים בפרט בדורות הקודמים, פירושה, שהאדם נמנע לגמרי מכל דבר שאינו דברי תורה ממש, ובמשך יום שלם אינו מוציא דבר שאינו של דברי תורה מפיו. ואפילו דבר שהוא נצרך לו ביותר, ולא שייך בו שום ענין של איסור, כגון שמבקש שיגישו לו את הלחם וכדומה, גם מדיבור כזה היו נמנעים לגמרי, וכל דיבורם ביום ההוא לא היה אלא בדברי תורה ויראת שמים בלבד.

ובאמת שבדברי רבותינו חכמי התלמוד והראשונים, לא מצאנו בפירוש מקור ל"תענית דיבור". ואף שהחמירו מאד רבותינו בעוון מי שמפסיק באמצע לימוד התורה לדברים בטלים, מכל מקום לגבי תענית דיבור, שלא ידבר אדם שום דיבור של חול במשך כל היום, לא הוזכר מנהג זה בדברי חז"ל באופן מפורש.

אך גדולי המקובלים במאות השנים האחרונות, ובתוכם הרב בעל ספר חמדת ימים, הפליגו במעלת המתענה תענית דיבור במשך יום שלם. וכתבו שמעלתה של תענית דיבור, גדולה מבחינה מסויימת יותר מתענית של מאכלים. ולכן בפרט בימים אלה, שהם ימי השובבי"ם (הימים הללו, שבין פרשת שמות, לפרשת משפטים, נקראים ימי "שובבים", שהם ראשי תיבות של הפרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים. והם ימים המסוגלים מאד לתיקון העוונות הנוגעים לקדושה), הנהיגו לעשות סדר תיקונים ולימוד, עם תענית דיבור.

גם רבינו הגר"א מוילנא, כתב באגרתו בספר עלים לתרופה, שעד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ותאוותיו, וזוהי התשובה. וזהו כל פרי העולם הבא. וזה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם. ועל כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו בעולם הזה, זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. ובזה יכופר לו כל עוון. גם הגאון המשנה ברורה (סימן תקעא) כתב, שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל עליו תענית מן הדיבור ממה שיקבל עליו תענית מן האכילה.

ובשנת התרפ"ח, עמד בירושלים הגאון המקובל החסיד רבי יצחק אלפייה זצ"ל, אשר אודותיו שמענו נפלאות ממרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהפליג בכח מעשיו של רבי יצחק אלפייה, שהיה בעל מופת, וחסיד וקדוש, ופרסם ספר בשם "קונטריס היחיאלי" (אשר כמה עותקים ממנו נכרכו על ידי המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל), ובו האריך מאד להביא מדברי האחרונים, להפליג בחשיבותה של תענית דיבור. ורבי יצחק זצ"ל, יסד חברה חדשה שנקראה בשם "אור חדש וצמח צדיק", שעיקר מטרתה ותקנתה היתה להרבות תורה וטהרה ותפלה בתענית דיבור. ובכל ראש חודש שבט, היו מתכנסים אנשי החבורה וקובעים שעות לתורה ותפלה בתענית דיבור. וכתב הרב זצ"ל שמעלתה של תענית זו עולה לסך עצום של תעניות רגילות שהאדם יכול לקבל על עצמו לכפרת עוונותיו.

גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה אומר שיש מעלה גדולה בתענית דיבור. ובפרט לאברכים העוסקים בתורה, היה אומר שיש תועלת בתענית דיבור. וכשחלה מרן זצ"ל לפני כעשר שנים, ובאנו נכדיו לבקרו, אמר לנו כי טוב עבורו שנעסוק בתורה בתענית דיבור, ועל ידי זה יזכה בעזרת ה' לרפואה.

וכן בבית מדרשו של הגאון החסיד רבי מנשה שוע שליט"א בירושלים (בתוך בית המדרש "יחוה דעת" בירושלים), נוהגים בימי השובבי"ם לערוך תיקון, ומשתדלים לעשותו בתענית דיבור. והציבור כולו מתגבר בתפלה כל היום, בקדושה וטהרה ובהתרוממות הנפש. וכן ראינו נשים צדקניות בנות עליה, שבפרט בימי הזקנה, כאשר לא היה להן צורך כל כך לדבר עם ילדיהן וכדומה, נהגו בתענית דיבור על כל פנים למשך כמה שעות, והיו קוראות תהלים בדבקות. אשרי עין ראתה כל אלה.

אולם יש להדגיש כי לא היתה נוחה דעת מרן זצ"ל, מכך שאברכים העסוקים בתורה יעסקו באמירת תהלים במשך יום שלם בתענית דיבור, כי לסברתו, אין לך מעלה גדולה ממעלת לימוד הש"ס והפוסקים בעומק העיון, ואף אם לעתים יש לקרוא תהלים, אך אין להנהיג כן כדבר כללי לכל בני הישיבות. ואף שבישיבת פורת יוסף נהגו לעשות סדר תענית דיבור וקריאת תהלים ביום ט"ו בשבט, ונעשה כן בהסכמת ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, מכל מקום כאשר רצו לעשות כן בכולל "חזון עובדיה" של מרן זצ"ל, לא הסכים מרן זצ"ל שיעשו כן, אלא צוה שימשיכו בלימודם הרגיל, ומה טוב אם יעשו כן בתענית דיבור. ועל כל פנים העיקר הוא שיהיו עוסקים בתורה, ובשעת הלימוד לא יפנו לדברים בטלים. (וכן הוא זצ"ל היה נוהג רוב ככל ימיו). ישמע חכם ויוסף לקח.

תאריך השאלה:
ט' אדר ב תשע"ט / 16 במרץ 2019

כן כתב מרן זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז סימן כט, שעל הפלאפל יש לברך האדמה. אולם אחר כך הוסיף במילואים, שמאחר ויש בו הרבה מיני תבלין ופירורי לחם ונשתנה טעם האפונים וגם אינם ניכרים בכלל בעיסה, לכן יש לברך עליו שהכל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

פצפוצי אורז ופריכיות

בהלכה הקודמת ביארנו, שכל מין דגן, כגון חיטים, שאוכלו כמו שהוא כשהוא חי בלא בישול, מברך עליו ברכת "בורא פרי האדמה". ולפיכך ברכת חיטה תפוחה (שלוה) היא ברכת בורא פרי האדמה. ורק אם בישלו את מין הדגן עד שהגרעינים נדבקים זה לזה, או אפו אותו, אז משתנית הברכה ל"בורא מיני מזונות", ולכן ברכת דייסת דגנים, וכן ברכת עוגות ועגיות היא "בורא מיני מזונות". אבל שאר מיני הירקות והקטניות, אף על פי שבישלם, מברך עליהם בורא פרי האדמה. ולכן תבשילים של חומוס או שעועית או עדשים, וכל כיוצא בזה, ברכתם בורא פרי האדמה.

ומעתה היה ראוי לברך על האורז ברכת "בורא פרי האדמה", שהרי האורז אינו מין דגן. אולם בברייתא במסכת ברכות (לז.) מבואר, שדין האורז לענין זה הוא כדין מיני דגן, שאם הוא חי (שאוכלו בלא בישול) מברך עליו "בורא פרי האדמה", אבל אם הוא מבושל, מברכים עליו "בורא מיני מזונות". והטעם שהשוו רבותינו את דין האורז לדין שאר חמשת מיני דגן, כתב רבינו הרא"ש, שהוא מפני שהאורז משביע וסועד את הלב. ומכל מקום שונה דין האורז מדין שאר חמשת מיני דגן, שעל חמשת מיני דגן אם בירך בורא מיני מזונות, מברך לאחריהם ברכה אחרונה ברכת "על המחיה", ואילו האורז, מברך אחריו ברכת "בורא נפשות".

וטעם הדבר, הוא מפני שחמשת מיני דגן כולם הם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שהרי ארץ ישראל נשתבחה בחיטה ובשעורה, וגם הכוסמין הם מין של חטים. ושבולת שועל ושיפון הם מיני שעורים. ולכן חמשת מיני הדגן כולם הם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אבל האורז אינו משבעת המינים, ולכן ברכתו האחרונה היא ברכת בורא נפשות כדין שאר הירקות והקטניות.

ומעתה נבא לדון לענין פריכיות אורז, שמאחר שהאורז ניכר בהן ונראה שהוא תפוח ואינו מבושל כלל, לכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כי הברכה הראויה על פריכיות אלו, היא ברכת בורא פרי האדמה. שהאוכל פריכיות אורז דינו שווה לדין מי שאוכל אורז שאינו מבושל, שמבואר בברייתא שמברך בורא פרי האדמה.

אולם לענין "פצפוצי אורז", כתב הגאון רבי משה פיינשטיין ז"ל, שמכיון שלפני שאופים ומתפיחים את פצפוצי האורז, מבשלים אותם במים, ומאז ברכתם היא "בורא מיני מזונות", לכן גם אם לאחר מכן אפו את הגרעינים והחזירו אותם למצב שהם נראים כאילו אינם מבושלים, מכל מקום לא חזרה ברכתם להיות בורא פרי האדמה. ולכן ברכת פצפוצי אורז היא "בורא מיני מזונות". וכן עוגות ועוגיות העשויות מפצפוצים אלו, ברכתם בורא מיני מזונות, כדין האוכל אורז מבושל. (ושמענו שיש יצרנים, בפרט בחוץ לארץ, שמייצרים פצפוצי אורז שאינם מבושלים כלל, ועל אלו יש לברך "האדמה").

ולסיכום: על האורז מברך בתחילה ברכת בורא מיני מזונות, ואם אכל שיעור כזית (כעשרים ושבע גרם) ונתחייב בברכה אחרונה, מברך "בורא נפשות". וכן דין מי שאכל פצפוצי אורז, שמכיון שמבשלים אותם לפני האפיה, מברך עליהם בורא מיני מזונות. אבל האוכל פריכיות אורז, מכיון שאינן מבושלות כלל, מברך עליהן בורא פרי האדמה, וכדין מי שאוכל שאר מיני קטניות.

תאריך השאלה:
ח' אדר ב תשע"ט / 15 במרץ 2019

בדיעבד יוצא ידי חובה גם כשלא משמיע לאזניו. אולם לכתחילה יש להזהר בזה כי יש אומרים שלא יצא אפילו בדיעבד בקריאת מגילה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


איחור או דילוג במגילה

כל אדם מישראל חייב בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דֽוּמִיָּה לִי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר", ואמרו בגמרא (יומא כט.) שאסתר נמשלה לאיילת השחר. ולכן מפרק זה אנו למדים לענין המגילה שנכתבה על ידי אסתר המלכה יחד עם מרדכי היהודי, והם שתקנו לנו לקרותה בימי הפורים.

שומע כעונה
מכיון שלא כולם בקיאים בקריאת המגילה, וגם לא לכולם יש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף, לכן אנו נוהגים לצאת ידי חובת קריאת המגילה מדין "שומע כעונה", כלומר, מי ששומע קריאת מגילה ממי שקורא אותה מתוך מגילה כשרה, יוצא ידי חובת הקריאה כאילו הוא קרא בעצמו. לכן קורא השליח ציבור מתוך מגילה כשרה, והוא מכוין להוציא את כלל הציבור ידי חובת הקריאה, וגם הציבור כולו צריכים לכוין לצאת ידי חובה בקריאתו, והרי זה כמו שהם קוראים בעצמם ממש.

דיבור באמצע המגילה
בעת קריאת המגילה אסור לדבר בשום עניין עד לאחר הברכה שבסוף קריאת המגילה. ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא ידי חובתו, ודינו כדין מי שלא שמע חלק מקריאת המגילה וכפי שיבואר להלן.

צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, ובפרט יש להזהר בזה בזמן ששומעים את השליח ציבור קורא במגילה, שלא לאבד אף מילה אחת מן הקריאה במגילה, משום שלדעת רבים מהפוסקים, (ומהם הרשב"א והר"ן ועוד), אם חיסר תיבה (מילה) אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו.

מה יעשה מי שלא שמע חלק מהקריאה?
אם קרה לאדם, שמחמת איזה רעש וכדומה לא שמע כמה מילים מקריאת המגילה, יכול לקרות את אותן המילים מתוך המגילה שבידו, אפילו אם היא אינה מגילה כשרה אלא מגילה מודפסת, ויזדרז בקריאתו וימשיך עד מקום שהשליח ציבור קורא בו, ואז ישתוק וימשיך לשמוע הקריאה מפי השליח ציבור. (ויוצא בזה ידי חובתו, כל זמן ששמע לפחות את רוב קריאת המגילה מפי השליח ציבור, ורק מיעוט המגילה קרא בעצמו מתוך המגילה המודפסת אשר בידו).

המאחר לבית הכנסת
מי שאיחר לבית הכנסת וראה שהשליח ציבור כבר בירך את הברכות שלפני קריאת המגילה. כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקו"י סימן תרפז), שעדיף שילך לביתו ויקרא מגילה עם ברכות ביחיד, ממה שישמע מגילה בלי ברכות בציבור. וכמובן שהדין כך, דוקא כאשר אדם זה מסוגל לקרוא מגילה לעצמו בבית, אבל אם אינו מסוגל לעשות זאת, מוטב שישמע את המגילה מפי השליח ציבור. ואם השליח ציבור התחיל לקרוא כמה פסוקים מהמגילה, יקרא אותו אדם במהירות מתחילת המגילה עד שישיג את השליח ציבור במקום שהוא קורא. ואז ישתוק ויקשיב לשליח ציבור. וכמובן זאת בתנאי, שאת רוב המגילה ישמע מפי השליח ציבור כמו שהסברנו.

תאריך השאלה:
ז' אדר ב תשע"ט / 14 במרץ 2019

ברכה ראשונה מזונות, וברכה אחרונה על המחיה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין ברכה על עוגה בסיום הסעודה

שאלה: באיזה מקרה יש לברך על עוגה בסיום הסעודה, ובאיזה מקרה אין לברך עליה?

סיכום ההלכות האחרונות
בהלכות האחרונות ביארנו, שכל מאכל הבא בשעת סעודה עם פת (לחם), והוא מענין הסעודה, כגון בשר ודגים וסלטים וכיוצא בזה, אין מברכים עליו בשעת הסעודה, מפני שעיקר הסעודה הוא הלחם, וכל המאכלים נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.

וביארנו, שכל זה דוקא במאכלים שהדרך לאכלם עם פת, אבל דבר הבא לקינוח בסיום הסעודה, כגון סוכריות או פיצוחים ופירות וכדומה, מברכים עליהם את הברכה הראויה להם. (אבל אין מברכין עליהם ברכה אחרונה).

וכמו כן ביארנו בהלכות הקודמות, על איזה דבר מברכים "בורא מיני מזונות". והסברנו, שבגמרא אמרו שכל "פת הבאה בכסנין" ברכתה בורא מיני מזונות. ונחלקו רבותינו הראשונים מהי "פת כסנין". שיש אומרים שהיא פת העשוייה כמין כיסים ממולאים, (כגון עוגה הנקראת "ברייוש" וממולאת תפוחים). ויש אומרים שהיא פת מתוקה כגון עוגה. ויש אומרים שהיא פת קשה ונכססת בשיניים, כגון קרקר.

ומכיון שאנו חוששים לכל שלשת השיטות, לכן אנו נוהגים לברך על כל פת שמתקיים בה אחד מהתנאים הללו, "בורא מיני מזונות", כיון שאנו מסופקים בדין זה, איזו היא פת כסנין, והרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", ולפיכך אסור לנו להחמיר ולברך ברכת המזון על דבר שיש בו מחלוקת אם דינו כפת ממש. לכן כל פת שמתקיים בה אחד מהתנאים הנזכרים, ברכתה בורא מיני מזונות.

כל זה נתבאר כבר בהלכות האחרונות. ועתה נבא לבאר את הדין, האם יש לברך על עוגה או עוגיות וכדומה המוגשים בסיום הסעודה.

ברכה על עוגה מתוקה בסיום הסעודה
והנה, לגבי עוגה שהיא מתוקה, אבל אינה "כיס ממולא", וכן אינה נכססת בשיניים, הרי נחלקו הפוסקים אם ברכתה "המוציא" או "מזונות", ולפיכך נראה, שאי אפשר לברך עליה בשעת הסעודה כלל, כיון שיש לחוש לשיטת הפוסקים שברכתה "המוציא", ואם כן מחמת הכלל "ספק ברכות להקל", לא נוכל לברך עליה בשעת הסעודה, כיון שנפטרה כבר בברכת המוציא שעל הלחם בתחילת הסעודה.

וכן בכל דבר שיש בו מחלוקת אם ברכתו "המוציא" או "מזונות", אף על פי שסתם כך, מחמת הספק יש לברך עליו "מזונות", מכל מקום בשעת הסעודה הדין הוא להיפך, שמחמת הספק אין לברך עליו כלל, שמא יצאנו ידי חובת ברכתו בברכת הפת.

ולפיכך, אם הוגשו בסיום הסעודה עוגות, חלקן מתוקות, וחלקן כיסים ממולאים, וחלקן נכססות, אין לברך עליהן בשעת הסעודה, הואיל ויש אומרים שנפטרו כבר בברכת המוציא לחם מן הארץ שבתחילת הסעודה, כיון שאף הן פת.

עוגת "בקלאווה" המוגשת בסיום הסעודה
אולם יש להסתפק בדין עוגה שנתקיימו בה כל אותם תנאים שהזכרנו, כלומר, היא גם ממולאת, ובצקה מתוק, והיא נכססת (עשוייה מבצק פריך), כגון "בקלאווה", ו"מעמול", וכיוצא בזה, שלכל השיטות ברכתה בורא מיני מזונות, ואם כן לכאורה כאשר מוגשת עוגה כזו בסיום הסעודה, יש לברך עליה "בורא מיני מזונות", שהרי היא באה כקינוח, ובודאי שלא נפטרה בברכת המוציא שעל הלחם.

שיטת הרשב"א בדין עוגה בסיום הסעודה
אולם באמת, שאף על עוגה כזו אין לברך בשעת הסעודה, אלא בצירוף תנאי נוסף. וטעם הדבר מבואר על פי שיטת הרשב"א, שכתב, שהואיל והבא לאכול מעוגיה כזו (שנתקיימו בה כל שלשת התנאים) שיעור גדול של "קביעות סעודה", (שהוא שיעור של מאתים וששה עשר גרם) מברך עליה המוציא כמו שביארנו כבר בעבר, נמצא אם כן שברכת המוציא שייכת גם לפת הבאה בכסנין, ולכן בכל מקרה יצא ידי חובת הברכה על עוגיה זו בברכת המוציא שעל הפת. אלא שכתב המשנה ברורה שדעת הרשב"א היא דעת יחיד, ואין הלכה כמותו בזה. וכך היתה ההוראה מקובלת עד לא מכבר, שכל שיש את שלשת התנאים שהזכרנו בעוגה, מברכים עליה מזונות גם בתוך הסעודה. וכן כתבנו גם אנו.

אלא שהעירו לנו על כך, ממה שכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו חזון עובדיה על הלכות ברכות (שנדפס לפני כמה שנים) שמצאנו להרשב"א חברים רבים העומדים בשיטתו, והם הריטב"א והרא"ה ועוד מרבותינו הראשונים, שספריהם לא באו בדפוס עד השנים האחרונות, והם כולם סוברים גם כן, שאין לברך בשום מקרה על עוגה בשעת הסעודה, אלא אם כן סילקו (הסירו) את המפה מהשלחן, ואחר כך הגישו את העוגות, ויש בהם את כל התנאים שהזכרנו, שהן קשות, ומתוקות, וממולאות, שאז יש לברך עליהם בורא מיני מזונות, אבל אם לא הסירו את המפה, אין לברך עליהם כלל בשעת הסעודה.

ומכיון שרבים סוברים כן, עלינו לחוש לדבריהם,  שלא לברך על עוגות הבאות לקינוח בסיום סעודה כלל ,(אלא אם כן הסירו את המפה כנ"ל. ולכתחילה ראוי שלא להגיש עוגות בכלל עד לאחר ברכת המזון, כדי שלא להכנס לספקות שאינם ראויים לכתחילה.

ולסיכום: עוגות הבאות בסיום הסעודה אין מברכין עליהם כלל. ואם יש בעוגה את כל שלשת התנאים, שהבצק שלה מתוק, והוא פריך (כלומר קשה קצת), והיא ממולאת, (כגון מעמול ובקלווה וכדומה), אז, אם סילקו את המפה ואחר כך הגישו את העוגות הללו, יברך עליהן בורא מיני מזונות. ואם הגישו אותן בלי לסלק את המפה, אין לברך עליהן כלל. ולכתחילה ראוי שלא להגיש עוגות עד לאחר ברכת המזון.

תאריך השאלה:
ו' אדר ב תשע"ט / 13 במרץ 2019

על איזה דין כבודו מתכוין? יש בזה הבדל בכל מקרה ומקרה. לדוגמא, בענין טומאת כהן בזמן הזה, מרן זצ"ל בספרו חזון עובדיה אבלות ח"ב מצרף את שיטת הראב"ד לספק ספקא אף על פי שאין הלכה כמותו.

תאריך השאלה:
ו' אדר ב תשע"ט / 13 במרץ 2019

אנו מכירים ברמת בית שמש יש "קופה של צדקה רמת בית שמש א", והוא ארגון שאנו יודעים שהוא נאמן. וכאן פרטיו: http://www.torahindex.com/he/inst/institutionsDetail.aspx?index=1&instID=5997.

ויש עוד הרבה מאד אנשים נאמנים שאוספים כספים לעניים. ואם תביט מסביבך אולי תכיר אברך שמצבו עלוב ביותר ומצווה לעזור לו בנתינת מתנות לאביונים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מתנות לאביונים

בהלכה הקודמת, ביארנו באופן כללי את חיוב מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים.

מה צריך לתת?
ומצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים.

כמה צריך לתת?
ירא שמים יתן מתנות לאביונים בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו ופעולתו לפניו. וכמה הוא חיוב מתנות לאביונים?, הנה מעיקר הדין אין קצבה במעות פורים, כי מן הדין די בנתינת פרוטה, שהוא סכום הקטן שיש בכל מקום (וכגון בארץ ישראל מטבע של חצי שקל וכדומה), ומכל מקום כאמור, עדיף להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודת פורים ובמשלוח מנות. ועל כל פנים נכון שלא יפחות מסכום שיוכל האביון לעשות ממנו סעודת פורים.

החילוק בין משלוח מנות למתנות לאביונים
בהלכה הקודמת ביארנו, שיש לתת את המשלוח מנות, באופן שהמקבל ידע מי קיבלת את המעות, והנותן ידע למי נותן. וזאת משום שטעם המצוה של משלוח מנות, הוא בכדי להרבות אהבה ואחוה בין בני אדם. אולם לענין מתנות לאביונים אין הדין כן, אלא רשאי לתת את המתנות באופן שהאביון לא ידע ממי קיבל, וכן הנותן לא ידע למי נותן.

וכן במשלוח מנות, יש לתת מנות ממש, כלומר, דברי מאכל ומשקה, מה שאין כן במתנות לאביונים, שיכול לתת לאביונים מעות, שיוכל לקנות מהם את צרכי הסעודה.

חשיבות מתנות לאביונים
וכתב הרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב), חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלים (מאכלים), שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. וחייב לחלק לעניים מעות או מיני אכלים ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר: ומתנות לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות נפש נדכאים".

נתינה לגבאי צדקה
הנותן מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, ששלוחו של אדם כמותו. וכן נוהגים רבים כיום, שהם נותנים לגבאי נאמן את כספי המתנות לאביונים, והוא שלוחם לתת את כספי המתנות לעניים ביום הפורים. ועדיף לנהוג כן ממה שיתן בעצמו את המעות, לאביונים כאלה אשר אינו יכול לדעת בודאות אם הם ראויים למתנות אלו.

וכבר הזהרנו בעבר על הצורך לשים לב שגבאי הצדקה הם אנשים יראי שמים, ולא לסמוך בעיניים עצומות על ועדי הצדקה למיניהם.


צפייה