שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
י"ט כסלו תשע"ח / 7 בדצמבר 2017

השאלה יפה. אולם באמת לא שייך לגזור משום מראית העין בכל דבר שנראה לנו שיש לגזור. ובפרט שכולם מבינים שיש הבדל גדול בין פתיחת ממטרות לבין כיבויין. לכן אין לחשוש לזה.

 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פתיחת ממטרות בערב שבת

שאלה: האם מותר מן הדין לפתוח את ברז המים המשקה את הגינה לפני כניסת השבת, כאשר ידוע שהמים ימשיכו לזרום גם בשבת עצמה? והאם מותר לסגור את ברז המים המשקה בשבת עצמה?

תשובה: ביארנו כבר (בהלכה שעסקה במלאכת זורע), כי בכלל מלאכת זורע שאסרה התורה ביום השבת, נמצא כל דבר שבכוונתו להצמיח, כגון, זריעה, השקייה, דישון, וכן כל כיוצא בזה, וממילא מובן כי נדון שאלתינו הוא לגבי איסור מלאכת זורע בשבת.

הדלקת נרות והשקייה בערב שבת
והנה הדבר ברור, שלא אסרה התורה, אלא עשיית מלאכה בשבת עצמה, אבל מלאכה הנעשית מערב שבת, אין בה איסור, ועל כן אנו נוהגים מתקנת רבותינו להדליק נרות בערב שבת, כדי שיאירו לנו הנרות בשבת עצמה, ופשוט שאין בזה איסור כלל, היות ואין ההדלקה נעשית ביום השבת עצמו.

וכאן יש להזכיר, כי הקראים הכופרים בתורה שבעל פה, סילפו את פירוש הכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", ופירשוהו, שאסור ליהודי שיהיה אור בביתו ביום השבת, כמו שנאמר "רשעים בחושך ידמו". ובימי קדם היתה לקראים השפעה עצומה בקרב המון העם, עד שעמד כנגדם בעוז וגבורה רבינו סעדיה גאון, וחגר כנגדם כלי קרב במלחמת מצוה, להשיב על כל דבריהם, ולהוכיח לעין השמש את חוסר ההגיון שבשיטתם. ושמענו ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שיתכן ומפני כן זכה רב סעדיה גאון, והסימן בשלחן ערוך שעוסק בהלכות הדלקת נרות שבת, הוא סימן רס"ג, שבא לרמוז על שמו של רב סעדיה גאון, שנקרא בראשי תיבות רס"ג.

ואיך שיהיה, מן האמור אנו למדים גם כן שמותר מן הדין לפתוח את ממטרות המים מערב שבת, על מנת שימשיכו להשקות את הגינה בשבת עצמה, שהרי בשבת עצמה לא נעשה כל איסור. (ואמנם יש מלאכות שאסור לעשותם מערב שבת, וכמו שנבאר בעזרת ה' בהמשך).

סגירת הברז בשבת
כמו כן נראה שיש להקל לסגור את ברז המים ביום השבת עצמו, לפי שאין כל איסור בהפסקת ההשקיה ביום השבת, ועל כן גם בזה יש להקל.

ובאמת שכן כתב גם בספר ציץ אליעזר להגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, אמנם לאחר מכן הביא "הוראה נחוצה" בשם הגאון החזון איש, שאם יש לאדם כמה ברזים שמשקים את הגינה, יש להזהר בשעה שסוגרים את הברזים, שלא יסגרם אחד אחד, אלא יסגור את הברז המרכזי המזרים מים לכל הברזים, ורק אחר כך יסגור את הברזים אחד לאחד, וטעמו בזה הוא, לפי שבשעה שסוגר אדם ברז אחד, הרי הוא מגביר את לחץ המים בשאר הברזים, ונמצא שהוא גורם להשקייה מוגברת בחלק מהגינה ביום השבת, ויש בזה איסור משום השקיה בשבת.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, דחה הוראה זו מכל וכל, וכתב שאין כל איסור לסגור את הברזים אחד אחד, ואפילו אם יגבר הזרם בשאר הברזים אין בזה איסור. והסביר את דבריו, שהואיל ובשעה שהאדם סוגר את הברזים, הגינה כבר מושקית כל צרכה, אם כן מסתבר שאין לגינה כל תועלת בתוספת מים שיזרמו אליה מחמת הגברת לחץ המים, ואם כן אין בזה איסור השקייה בשבת, שלא אסרה התורה "השקייה", אלא דוקא באופן שמחמת ההשקייה תצמח תועלת לצמחים, אבל אם אדם משקה גינה שכבר הושקתה כל צרכה, אין בזה איסור.

ועל כן גם גינה שירדו עליה גשמים מרובים, באופן שאין כל תועלת בהוספת מים על הצמחים, אין איסור להשקותה עוד ביום השבת. ומרן זצ"ל האריך עוד בזה מכמה טעמים, ועל כן אין צורך לנהוג בחומרא זו, ומעיקר הדין, כל שהושקתה כבר הגינה כל צרכה, מותר לסגור את הברזים המשקים אותה ביום השבת, כדרכו ביום חול, ואין בזה איסור.

ולסיכום: מותר לפתוח את ברזי הממטרות לפני כניסת השבת, בכדי שימשיכו המים להשקות את הגינה בשבת עצמה. ולאחר סיום ההשקייה, מותר לסגור את הממטרות בשבת כדרכו תמיד.

תאריך השאלה:
י"ח כסלו תשע"ח / 6 בדצמבר 2017

אפשר להכשיר גם מחמת טפלון. וכן פסק בשו"ת אגרות משה. (אף שיש שכתבו להחמיר בזה).

ואין בזה חילוק לגבי חובת הכשרת הכלי אם הוא בן יומו או לא. ורק לגבי התבשיל עצמו, אם בישלו בשר בכלי חלבי בתוך מעת לעת, גם התבשיל אסור.

תאריך השאלה:
י"ז כסלו תשע"ח / 5 בדצמבר 2017

אין לדמות את הנושאים זה לזה, משום שהמדיח מרעיש, ומחמם את המים, ומטעמים נוספים אין להקל. ובספר הליכות שבת האריך הרבה בנדון זה, והעלה במסקנתו שבדרך כלל אין אפשרות להקל בהפעלת מדיח על ידי שעון שבת.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פתיחת ממטרות בערב שבת

שאלה: האם מותר מן הדין לפתוח את ברז המים המשקה את הגינה לפני כניסת השבת, כאשר ידוע שהמים ימשיכו לזרום גם בשבת עצמה? והאם מותר לסגור את ברז המים המשקה בשבת עצמה?

תשובה: ביארנו כבר (בהלכה שעסקה במלאכת זורע), כי בכלל מלאכת זורע שאסרה התורה ביום השבת, נמצא כל דבר שבכוונתו להצמיח, כגון, זריעה, השקייה, דישון, וכן כל כיוצא בזה, וממילא מובן כי נדון שאלתינו הוא לגבי איסור מלאכת זורע בשבת.

הדלקת נרות והשקייה בערב שבת
והנה הדבר ברור, שלא אסרה התורה, אלא עשיית מלאכה בשבת עצמה, אבל מלאכה הנעשית מערב שבת, אין בה איסור, ועל כן אנו נוהגים מתקנת רבותינו להדליק נרות בערב שבת, כדי שיאירו לנו הנרות בשבת עצמה, ופשוט שאין בזה איסור כלל, היות ואין ההדלקה נעשית ביום השבת עצמו.

וכאן יש להזכיר, כי הקראים הכופרים בתורה שבעל פה, סילפו את פירוש הכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", ופירשוהו, שאסור ליהודי שיהיה אור בביתו ביום השבת, כמו שנאמר "רשעים בחושך ידמו". ובימי קדם היתה לקראים השפעה עצומה בקרב המון העם, עד שעמד כנגדם בעוז וגבורה רבינו סעדיה גאון, וחגר כנגדם כלי קרב במלחמת מצוה, להשיב על כל דבריהם, ולהוכיח לעין השמש את חוסר ההגיון שבשיטתם. ושמענו ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שיתכן ומפני כן זכה רב סעדיה גאון, והסימן בשלחן ערוך שעוסק בהלכות הדלקת נרות שבת, הוא סימן רס"ג, שבא לרמוז על שמו של רב סעדיה גאון, שנקרא בראשי תיבות רס"ג.

ואיך שיהיה, מן האמור אנו למדים גם כן שמותר מן הדין לפתוח את ממטרות המים מערב שבת, על מנת שימשיכו להשקות את הגינה בשבת עצמה, שהרי בשבת עצמה לא נעשה כל איסור. (ואמנם יש מלאכות שאסור לעשותם מערב שבת, וכמו שנבאר בעזרת ה' בהמשך).

סגירת הברז בשבת
כמו כן נראה שיש להקל לסגור את ברז המים ביום השבת עצמו, לפי שאין כל איסור בהפסקת ההשקיה ביום השבת, ועל כן גם בזה יש להקל.

ובאמת שכן כתב גם בספר ציץ אליעזר להגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, אמנם לאחר מכן הביא "הוראה נחוצה" בשם הגאון החזון איש, שאם יש לאדם כמה ברזים שמשקים את הגינה, יש להזהר בשעה שסוגרים את הברזים, שלא יסגרם אחד אחד, אלא יסגור את הברז המרכזי המזרים מים לכל הברזים, ורק אחר כך יסגור את הברזים אחד לאחד, וטעמו בזה הוא, לפי שבשעה שסוגר אדם ברז אחד, הרי הוא מגביר את לחץ המים בשאר הברזים, ונמצא שהוא גורם להשקייה מוגברת בחלק מהגינה ביום השבת, ויש בזה איסור משום השקיה בשבת.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, דחה הוראה זו מכל וכל, וכתב שאין כל איסור לסגור את הברזים אחד אחד, ואפילו אם יגבר הזרם בשאר הברזים אין בזה איסור. והסביר את דבריו, שהואיל ובשעה שהאדם סוגר את הברזים, הגינה כבר מושקית כל צרכה, אם כן מסתבר שאין לגינה כל תועלת בתוספת מים שיזרמו אליה מחמת הגברת לחץ המים, ואם כן אין בזה איסור השקייה בשבת, שלא אסרה התורה "השקייה", אלא דוקא באופן שמחמת ההשקייה תצמח תועלת לצמחים, אבל אם אדם משקה גינה שכבר הושקתה כל צרכה, אין בזה איסור.

ועל כן גם גינה שירדו עליה גשמים מרובים, באופן שאין כל תועלת בהוספת מים על הצמחים, אין איסור להשקותה עוד ביום השבת. ומרן זצ"ל האריך עוד בזה מכמה טעמים, ועל כן אין צורך לנהוג בחומרא זו, ומעיקר הדין, כל שהושקתה כבר הגינה כל צרכה, מותר לסגור את הברזים המשקים אותה ביום השבת, כדרכו ביום חול, ואין בזה איסור.

ולסיכום: מותר לפתוח את ברזי הממטרות לפני כניסת השבת, בכדי שימשיכו המים להשקות את הגינה בשבת עצמה. ולאחר סיום ההשקייה, מותר לסגור את הממטרות בשבת כדרכו תמיד.

תאריך השאלה:
ט"ז כסלו תשע"ח / 4 בדצמבר 2017

אסור להשתמש בצעצועים אלה בשבת, ואפילו לא לילדים, משום שהנורות נדלקות מכח חשמל ממש, אף על פי שאין שם בטריה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


צעצועים המשמיעים קול, וצעצוע הפועל על ידי קפיץ

שאלה: האם מותר לתת לילדים קטנים בשבת לשחק במשחקים המשמיעים קול, כגון בובה שמרעישה כשמנענעים אותה וכדומה?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, שאסור להשמיע קול בשבת. כגון, להקיש על גבי דף, או לשרוק במשרוקית וכדומה, ביום השבת. ורק קול שיר היוצא מן הפה, מותר לשורר בשבת.

ופשוט, שדבר שמשמיע קול על ידי כוח חשמלי, אסור להשתמש בו בשבת, וכל הנידון כאן, הוא לגבי דבר המשמיע קול מצד עצמו, כגון על ידי פעמון פשוט, אבל לא דבר הפועל על ידי חשמל.

ולאור האמור, שאסור להשמיע קול שיר בשבת, נראה ברור, שאסור להשמיע קול בשבת על ידי "תוף מרים", שהוא תוף שגם ללא הנקישות על גביו, אלא בנענוע בלבד, משמיע קול שיר. שבודאי אסור להשתמש בו בשבת. שדינו כשאר כלי השיר.

ולפיכך נראה שאסור לתת בידי ילדים קטנים לשחק בכלי כזה, וכן אסור לתת בידי ילדים קטנים לשחק במשרוקית. כיון שיש איסור לעשות כן בשבת. וחובה לחנך את הקטנים לשמור את השבת. (וזאת מלבד עצם הדבר שאסור לתת לילד קטן לעשות דבר שיש בו משום חילול שבת. שהרי אפילו בשביתת בהמה נצטוינו, שלא לעשות על ידי הבהמה מלאכה בשבת. וכל שכן על ידי קטן. וכן מפורש במדרש. עיין בחזון עובדיה חלק ג עמוד קא, וחלק ד עמוד קיט).

אולם כתבו כמה מגדולי אחרוני זמנינו, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה ח"א סימן לה), והגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל (אור לציון ח"ב סימן כו), שמשחקים שאינם כלי שיר ממש, ולדוגמא, בובה שיש עליה פעמון, מכונית שמשמיעה על ידי נסיעתה רעש, וכן רוב המשחקים המשמיעים רעש, אבל אינו קול שיר מסודר בנעימה, ואין בהשמעתו כוונה לנגן, לא אסרו רבותינו להשתמש בו בשבת. ועל כל פנים לילדים קטנים יש להקל בזה.

והוסיף עוד הגאון רבי שלמה זלמן, שמותר לילדים להפעיל בשבת מכונית הממונעת על ידי מתיחת קפיץ. ואף שיש מי שכתב להחמיר בזה, מכל מקום להלכה הורה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש להקל בדבר. (כל שאין שם ניצוצות של אש).

ולסיכום: אסור לתת לילדים כלי שיר לנגן בהם. כגון תוף, משרוקית וכדומה. אבל משחקים שאינם משמיעים קול שיר בנעימה, אלא מרעישים, כגון מכונית שמרעישה בנסיעתה, ובובה עם פעמון וכדומה, מותר לתת אותם ביד ילדים בשבת שישחקו בהם. (עד גיל בר או בת מצוה, ואין איסור מוקצה לגעת בצעצועים אלה לצורך הילדים).

תאריך השאלה:
י"ב כסלו תשע"ח / 30 בנובמבר 2017

במקום שהרבה גברים נוהגים כן, אין בזה משום לא ילבש. וגם אין בזה משום חציצה בזמן שהלאק בנוי היטב. אבל לא שמענו שבמקומותינו נוהגין כן, ורק הנשים עושות כן.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


חציצה בנטילת ידיים

שאלה: האם אני רשאי ליטול את ידי, אף על פי שיש על ידי איזה לכלוך או צבע וכדומה?

תשובה: צריך כל אדם להזהר מחציצה בנטילת ידיים. ו"חציצה" פירושו, כל דבר שמפריד וחוצץ בין היד לבין המים בשעת הנטילה. וכל דבר שחוצץ בטבילה במקווה, חוצץ לנטילת ידיים. כלומר, לכלוך שנמצא תחת הצפורניים, כשם שהוא עלול לגרום לחציצה בטבילה, כך הוא יכול לגרום לחציצה בנטילת ידיים.

מקור דין חציצה בנטילת ידיים
דין זה, שאסור שיהיה דבר שחוצץ בין הידיים לבין המים, נלמד מדיני חציצה בטבילת הגוף. ובגמרא במסכת פסחים (קט.) למדו רבותינו מן הפסוק "ורחץ במים כל בשרו", מכאן שאסור שיהיה דבר החוצץ בין גופו של האדם למים, כדי שיטהר. (שהרי נאמר "כל בשרו", ומשמע שכל גופו יהיה במים, ולא שיהיה מכוסה באיזה דבר החוצץ בינו לבין המים). וכן הדין לענין נטילת ידיים, שצריך שכל היד תהיה גלויה לפני המים, ולא יהיה דבר החוצץ ביניהם.

ובזה הסביר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בדרשותיו עמוד זך), מה שאמר רבי עקיבא (במשנה במסכת יומא פה:), אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם", ועוד נאמר, "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'", כלומר, ה' יתברך הוא כמו מקוה לעם ישראל, וכשם שבמקוה יש לטבול בלי שום חציצה, כך הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל בשלימות, וכביכול כל עם ישראל דבוקים בה' יתברך בלי שום הפרעה, ולכן עליהם גם לשמור את עצמם מכל השפעה חיצונית שלא תדבק בהם, וצריכים לקבל עליהם את המצוות בשלימות, ולא לוותר חלילה על אחת המצוות, כדי שיהיו מוכשרים להתדבק בה' יתברך.

דבר החוצץ שמקפידים או שלא מקפידים להסירו
אמנם יש פרטי דינים רבים בדיני חציצה. ונזכיר רק את עיקר הדבר הנוגע לנו, והוא, שכל דבר שחוצץ ברוב היד, (כלומר, רוב מקום היד שצריך נטילה, נמצא עליו דבר החוצץ), הרי הוא חוצץ לנטילת ידיים בכל מקרה. אבל דבר שאינו חוצץ ברוב היד, אלא רק במיעוטה של היד, הרי הוא חוצץ, דוקא אם "מקפידים" בדרך כלל להסירו. כגון לכלוך הנמצא על היד, שדרך בני אדם להסירו ולא להשאר איתו, הרי שהוא חוצץ בנטילת ידיים. אבל דבר החוצץ במיעוט היד, ואין דרך בני אדם להסירו, כמו לדוגמא מעט צבע שקשה להסירו, אין דרך בני אדם להקפיד עליו, ואין הוא חוצץ בנטילת ידיים.

ובהלכה הבאה נבאר יותר בעזרת ה'.

תאריך השאלה:
י"א כסלו תשע"ח / 29 בנובמבר 2017

אין זה דבר חדש, שכאשר השליח ציבור אומר ותחזנה עינינו בשובך לציון כו', עונים הקהל "כמאז". והוא נוסח קדמון שנמצא במחזור ויטרי שהיו אומרים כן בתפלת הלחש. ואחר כך נמצאו בני אדם שמוסיפים כן על דברי השליח ציבור, ונהגו כן בפני גדולים וזקנים ולא מחו בידם.

 

תאריך השאלה:
י"א כסלו תשע"ח / 29 בנובמבר 2017

מנהג הספרדים להחמיר בזה, כדברי מרן הבית יוסף. ורק אם טעו ובישלו בטעות חלב עם דגים, אז יש מקום להקל לאכול. וכן יש להקל באכילת חמאה עם דגים.

 

 

תאריך השאלה:
י' כסלו תשע"ח / 28 בנובמבר 2017

קטניות מבושלים, יש בהם משום בשולי גויים. אבל חומוס שנמכר בקופסאות שימורים וכדומה, אף על פי שהוא מבושל, המיקל לאכול ממנו יש לו על מה שיסמוך. כן פסק מרן זצ"ל ביביע אומר חלק י.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


Interdiction de cuissons des non-juifs sur les légumineuses (pois chiches et autres) grillées – Instruction de notre maitre le saint ARI zal

Question: Ces dernières années, un certain Rav diffusa l’information selon laquelle il serait interdit de consommer le « H’oumouss » lorsque les pois chiches ont été cuits par des non-juifs, et ceci à titre de l’interdiction de consommer un aliment cuit par un non-juif. En est-il réellement ainsi selon la Halah’a?

Réponse: Dans les précédentes Halachot, nous avons expliqué le décret érigé par nos maîtres selon lequel il est interdit de consommer un plat cuit par un non-juif. Nous avons écrit que lorsqu’il s’agit d’un plat très simple, au point de ne pas être digne de la table d’un roi, ce plat n’est alors pas concerné par l’interdiction de consommer d’un aliment cuit par un non-juif.

A présent, au sujet des grains de pois chiches, il semble apparemment qu’ils soient concernés par cette interdiction, puisque le pois chiche est digne de la table d’un roi, et il serait donc interdit d’en consommer lorsqu’ils ont été cuits par un non-juif.

Les propos de MARAN dans le Beit Yossef
Cependant, MARAN dans le Beit Yossef (chap.113, ainsi que dans Késsef Michné chap.17 des règles relatives aux aliments interdits Hal. 17) écrit que selon l’opinion du RAMBAM il n’y a pas d’interdiction de cuisson des non-juifs sur les pois chiches grillés, car il s’agit d’un aliment simple, « au point que personne n’inviterait quiconque pour en consommer ». Ce qui signifie qu’il n’est pas courant d’inviter quelqu’un pour consommer seulement des pois chiches. Par conséquent, il s’agit d’un aliment très simple qui n’est pas concerné par le décret de nos maîtres sur les cuissons des non-juifs. (Car la raison principale à ce décret est la crainte que le non-juif invite le juif à manger chez lui, et le juif s’habituerait à la compagnie du non-juif qui pourrait lui faire consommer des aliments interdits.)

Les propos de notre maître le Ari Zal
Cependant, notre maître le Ari Zal, qui est généralement la référence de base de tous les grands Kabbalistes, écrit qu’il ne faut pas consommer de ces pois chiches,

puisqu’en définitif le pois chiche est digne de la table d’un roi.

Divergence d’opinion parmi les décisionnaires s’il faut trancher selon l’opinion du Ari zal
Nous pénétrons ici au cœur d’un grand débat parmi les décisionnaires, sur la question : sommes-nous tenus de retenir l’opinion du Ari Zal lorsqu’il se prononce sur un point, ou bien, seule l’opinion de MARAN l’auteur du Choulh’an ‘Arouh’ est décisive, même lorsqu’elle contredit celle du Ari zal?

Concernant notre sujet, notre maître le Rav Ovadia YOSSEF z.ts.l écrit (Halih’ot ‘Olam tome 7 page 102) que même selon ceux qui pensent qu’il faut systématiquement trancher selon l’opinion du Ari zal envers tous les autres décisionnaires, ceci n’est vrai que lorsque la Ari Zal s’est prononcé d’un point de vue Kabbalistique, domaine où il excellait plus que quiconque. Mais lorsqu’il s’est prononcé sur un point sans le moindre lien avec la Kabbala mais seulement parce qu’il lui semblait que tel était le Din, il est certain dans ce cas qu’il n’y a pas de préférence aux propos du Ari zal sur ceux de MARAN l’auteur du Choulh’an ‘Arouh’.

Or, puisque dans notre sujet les propos du Ari Zal n’ont pas de nature Kabbalistique mais seulement Halah’ique, il est certain que l’on ne doit pas délaisser les propos du RAMBAM et de MARAN l’auteur du Choulh’an ‘Arouh’, pour ceux du Ari Zal.

Par conséquent, selon la Halah’a, il n’y a pas d’interdiction à titre de cuissons de non-juifs sur les pois chiches grillés par des non-juifs.

A fortiori selon notre position habituelle où nous ne délaissons jamais l’opinion de MARAN l’auteur du Choulh’a ‘Arouh’, même lorsque le Ari Zal la réfute, il est certain que dans notre cas il faut trancher qu’il n’y a pas d’interdiction à titre de cuissons des non-juifs dans les légumineuses grillées, comme les pois chiches.

En conclusion: Il n’y a pas d’interdit de cuissons des non-juifs dans des grains de pois chiches grillés. Il est permis d’en consommer lorsqu’il n’y a pas d’autres craintes au niveau Cacherout. Il en est de même pour les autres légumineuses, comme des fèves grillées ou autres…

Mais s’il s’agit de légumineuses cuites (et non grillées), elles sont concernées par l’interdiction de cuissons des non-juifs.

תאריך השאלה:
י' כסלו תשע"ח / 28 בנובמבר 2017

מנהג הספרדים להקל ולהכשירו על ידי הגעלה ברותחים. אבל האשכנזים מחמירים וסוברים שיש ללבנו באש ממש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין כלי בשר וכלי חלב, ודין "נותן טעם לפגם"

קדרה (סיר) שבישלו בה בשר, דפנות הקדרה בולעות מעט מן האוכל שנתבשל בה, ולכן קדרה זו נחשבת קדרה "בשרית", ואם בישלו באותה קדרה אחר כך מאכל חלבי, פולטת הקדרה מטעם הבשר שיש בה לתוך החלב, ולכן אוסרת את כל המאכל שנתבשל בה. וזהו עיקר הדין של איסור בישול חלב בכלי של בשר.
ועתה נבאר מהו דין "נותן טעם לפגם".

מה שאמרנו שהתבשיל החלבי שנתבשל בקדירה בשרית נאסר באכילה, זהו דווקא אם בישל בקדירה חלב בתוך מעת לעת (דהיינו תוך עשרים וארבע שעות) מזמן שבישל בה בשר, שאז נחשבת הקדירה "בת יומא", כלומר, בת יום אחד מזמן שבישלו בה בשר, אבל אם כבר חלפו להם יותר מעשרים וארבע שעות מזמן בישול הבשר, ואחר כך טעו ובישלו באותה קדרה חלב, החלב אינו נאסר באכילה, משום שלאחר שיעור "מעת לעת", כבר התקלקל טעם הבשר הבלוע בקדרה, ועל כן אינו נותן טעם טוב, אלא "נותן טעם לפגם" בתבשיל, ולכן אינו אוסר את החלב. ומכל מקום לכתחילה אסור לבשל בכלי שבלע בשר, מאכלי חלב, אפילו אם כבר חלף זמן ארוך מזמן שבשלו בו בשר, מגזירת חכמים, כדי שלא יטעו, ויבשלו גם בתוך שיעור מעת לעת מאכלי חלב ומאכלי בשר באותו כלי, ולכן אותה הקדרה שבשלו בה בשר, ואחרי שיעור מעת לעת בישלו בה חלב, אף על פי שהחלב שנתבשל בה מותר באכילה, מכל מקום הקדרה עצמה נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר, שהרי בלוע בה גם בשר וגם חלב.

וכן הדין אם מבשלים בסיר מאכל בשרי, ומערבבים את אותו התבשיל בכף שבלוע בה חלב, הרי הכף פולטת מטעם החלב שבלוע בה, לתוך הבשר, ולכן, אם אותה כף אינה בת יומא, דהיינו שתוך שיעור עשרים וארבע שעות היא לא בלעה טעם חלב, הרי המאכל מותר, והכף נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר. ואם הכף היא בת יומא, דהיינו שבעשרים וארבע שעות האחרונות היא בלעה טעם חלב, אז הכף אוסרת את כל התבשיל.

אולם אם יש באותו תבשיל שישים כנגד מה שנתחב מהכף בתוך התבשיל, דהיינו כגון אם תחב כף חלבית שמשקלה עשרה גרם בתוך תבשיל שמשקלו שש מאות גרם, הרי הסיר והתבשיל מותרים, כי יש בתבשיל די כדי לבטל את טעם החלב שנפלט לתוכו מהכף, (משום שתמיד מחשבים כנגד משקל הכף, ולא כנגד משקל המאכל שנפלט ממנה שאין אנו יודעים כמה הוא), ורק הכף עצמה אסורה בשימוש, הואיל ובלוע בה טעם בשר וחלב. אבל אם אין בתבשיל משקל יותר משש מאות גרם, שהוא פי שישים ממשקל הכף, הרי שלא נתבטל טעם החלב שנפלט מהכף בתוך התבשיל, והתבשיל והסיר אסורים, וגם הכף נאסרת לגמרי משום שנתערב בה טעם בשר וחלב.

ומכל האמור מבואר שחובה בכל בית ליחד מערכות כלים שונות למאכלי בשר ולמאכלי חלב.

ובהלכה הבאה יבואר הדין בכלי זכוכית.

תאריך השאלה:
ח' כסלו תשע"ח / 26 בנובמבר 2017

אין חובה ליטול מים אחרונים מכלי ממש, אלא רשאי ליטול גם מהברז.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין מים אחרונים

מים אחרונים, דהיינו שנוטלים ידים אחר הסעודה קודם ברכת המזון, חובה הם מן הדין, ומלבד מה שכך היא תקנת חז"ל, שצריך ליטול מים אחרונים אחר הסעודה, יש בנטילה זו גם טעמים נסתרים על פי דברי רבותינו המקובלים, ולכן חובה ליטול מים אחרונים אחר הסעודה, וכן המנהג, ושלא כאותם שמקילים בזה, וכן הסכמת רוב ככל הפוסקים.

 

ואף הנשים צריכות ליטול ידיהן למים אחרונים, ואף שבארצות אשכנז היו נשים רבות שלא נהגו ליטול ידיהן למים אחרונים, וכמה גאונים לימדו זכות על מנהגן, מכל מקום דעת רוב גדולי ההוראה שנשים שוות לגמרי לאנשים בחיוב זה, שעליו דרשו רבותינו (בברכות נג:) "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" אלו מים אחרונים. וכן דעת הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, וכן היא דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א.

 

ולא ירבה במים אחרונים, ועל כל פנים צריך לרחוץ את י"ד פרקי אצבעותיו, ואם היו ידיו מזוהמות, ירחץ ידיו כדי להעביר הזוהמא, שלא לשם מים אחרונים, ושוב יחזור ליטול ידיו במים מועטים לשם מים אחרונים.

 

אין ליטול מים אחרונים על גבי קרקע, מפני ששורה עליהם רוח רעה העלולה להזיק את מי שעובר עליהם, אלא יטלם או לתוך כלי, או לתוך הכיור.

תאריך השאלה:
ח' כסלו תשע"ח / 26 בנובמבר 2017

מותר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


השמעת קול ושריקה בשבת

בגמרא במסכת עירובין (דף קד.) מבואר, שגזרו רבותינו זכרונם לברכה, שאסור להשמיע קול בשבת וביום טוב. כגון, לנגן בכלי נגינה, בשבת וביום טוב. והטעם שאסרו רבותינו להשמיע קול נגינה בשבת, הוא משום שחששו שמא תוך כדי הניגון, יבא המנגן לתקן את כלי השיר.

וטעם הגזירה שייך אף בזמנינו, שהרי רגילים המנגנים לכוין מפעם לפעם את כלי הנגינה שבידיהם, ולמשל, מי שהוא מנגן על גיטרה, רגיל מידי פעם לכוין מחדש את המיתרים, ודבר זה אסור בשבת בהחלט. ואילו היו מנגנים בשבת וביום טוב, בלי ספק היו נכשלים הרבה בתיקון כלי השיר שבידיהם, שלעתים הוא איסור תורה ממש. (ואף אילו לא היה שייך טעם הגזירה בזמנינו, מכל מקום בכל גזירות חז"ל, אפילו אם בטל הטעם, לא בטלה התקנה).

ומכל מקום לא אסרו רבותינו, אלא השמעת קול של "שיר" שאינו שירה בפה, כגון הקשה על גבי תוף, או תקיעה בשופר (שלא לצורך מצוה ביום טוב) וכדומה, וכפי שנבאר, אבל השמעת קול שיר בפה, לא נאסרה בשבת וביום טוב.

ואדרבה, מצוה לשורר לכבוד שבת ויום טוב בשירות ותשבחות, כל אחד כפי כחו וכשרונו, להנעים זמירות לפני השם יתברך, הבוחר בשירי זמרה.

ולענין שריקה בשבת. הנה לגבי שריקה במשרוקית או מפוחית וכדומה, הדבר פשוט לאסור, שהרי זה קול שיר ממש שאסרוהו רבותינו בהחלט. ומכל מקום לגבי שריקה בפה, כתב הרמ"א (תחילת סימן שלח), שאלו הקוראים לחבריהם בשריקה ובצפצוף, כקול הציפור, מותר לעשות כן בשבת. וכתב המגן אברהם, שאפילו כששורק במנגינה מסודרת, אין איסור בדבר, כיון שהרי זה כשאר שירה בפה שמותרת בשבת.

וכן פסקו עוד רבים מהאחרונים. ואף על פי שהגאון מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (שיו"ב סי' שלח) כתב בשם מהר"ר פנחס עניו, שיש לאסור שריקה בזמרה בשבת. מכל מקום החיד"א בעצמו כתב בספרו מחזיק ברכה (שם), שעל פי דברי הרמ"א נהגו להקל בארצות אשכנז ופולין לצפצף ולהשמיע קולות בפיהם בשבת עד שנשמעים ככלי שיר ממש.

וכן עיקר להלכה ולמעשה, שמותר לשרוק בשבת בפה, ואפילו במנגינה מסודרת, כפי שהמליץ על זה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, (מתוך ההושענות שאומרים בסוכות), "קול יצפצף ושיר ירצף".

תאריך השאלה:
ה' כסלו תשע"ח / 23 בנובמבר 2017

מנהג הספרדים להקל ולהכשירו על ידי הגעלה ברותחים. אבל האשכנזים מחמירים וסוברים שיש ללבנו באש ממש.

 

 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין כלי בשר וכלי חלב, ודין "נותן טעם לפגם"

קדרה (סיר) שבישלו בה בשר, דפנות הקדרה בולעות מעט מן האוכל שנתבשל בה, ולכן קדרה זו נחשבת קדרה "בשרית", ואם בישלו באותה קדרה אחר כך מאכל חלבי, פולטת הקדרה מטעם הבשר שיש בה לתוך החלב, ולכן אוסרת את כל המאכל שנתבשל בה. וזהו עיקר הדין של איסור בישול חלב בכלי של בשר.
ועתה נבאר מהו דין "נותן טעם לפגם".

מה שאמרנו שהתבשיל החלבי שנתבשל בקדירה בשרית נאסר באכילה, זהו דווקא אם בישל בקדירה חלב בתוך מעת לעת (דהיינו תוך עשרים וארבע שעות) מזמן שבישל בה בשר, שאז נחשבת הקדירה "בת יומא", כלומר, בת יום אחד מזמן שבישלו בה בשר, אבל אם כבר חלפו להם יותר מעשרים וארבע שעות מזמן בישול הבשר, ואחר כך טעו ובישלו באותה קדרה חלב, החלב אינו נאסר באכילה, משום שלאחר שיעור "מעת לעת", כבר התקלקל טעם הבשר הבלוע בקדרה, ועל כן אינו נותן טעם טוב, אלא "נותן טעם לפגם" בתבשיל, ולכן אינו אוסר את החלב. ומכל מקום לכתחילה אסור לבשל בכלי שבלע בשר, מאכלי חלב, אפילו אם כבר חלף זמן ארוך מזמן שבשלו בו בשר, מגזירת חכמים, כדי שלא יטעו, ויבשלו גם בתוך שיעור מעת לעת מאכלי חלב ומאכלי בשר באותו כלי, ולכן אותה הקדרה שבשלו בה בשר, ואחרי שיעור מעת לעת בישלו בה חלב, אף על פי שהחלב שנתבשל בה מותר באכילה, מכל מקום הקדרה עצמה נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר, שהרי בלוע בה גם בשר וגם חלב.

וכן הדין אם מבשלים בסיר מאכל בשרי, ומערבבים את אותו התבשיל בכף שבלוע בה חלב, הרי הכף פולטת מטעם החלב שבלוע בה, לתוך הבשר, ולכן, אם אותה כף אינה בת יומא, דהיינו שתוך שיעור עשרים וארבע שעות היא לא בלעה טעם חלב, הרי המאכל מותר, והכף נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר. ואם הכף היא בת יומא, דהיינו שבעשרים וארבע שעות האחרונות היא בלעה טעם חלב, אז הכף אוסרת את כל התבשיל.

אולם אם יש באותו תבשיל שישים כנגד מה שנתחב מהכף בתוך התבשיל, דהיינו כגון אם תחב כף חלבית שמשקלה עשרה גרם בתוך תבשיל שמשקלו שש מאות גרם, הרי הסיר והתבשיל מותרים, כי יש בתבשיל די כדי לבטל את טעם החלב שנפלט לתוכו מהכף, (משום שתמיד מחשבים כנגד משקל הכף, ולא כנגד משקל המאכל שנפלט ממנה שאין אנו יודעים כמה הוא), ורק הכף עצמה אסורה בשימוש, הואיל ובלוע בה טעם בשר וחלב. אבל אם אין בתבשיל משקל יותר משש מאות גרם, שהוא פי שישים ממשקל הכף, הרי שלא נתבטל טעם החלב שנפלט מהכף בתוך התבשיל, והתבשיל והסיר אסורים, וגם הכף נאסרת לגמרי משום שנתערב בה טעם בשר וחלב.

ומכל האמור מבואר שחובה בכל בית ליחד מערכות כלים שונות למאכלי בשר ולמאכלי חלב.

ובהלכה הבאה יבואר הדין בכלי זכוכית.

תאריך השאלה:
ב' כסלו תשע"ח / 20 בנובמבר 2017

תודה על ההערה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


האם מותר ליהודי להכנס למסגד או לכנסיה במקום צורך גדול?

שאלה: האם מותר ליהודי להכנס למסגד או לכנסיה במקום צורך, או לשם טיול?

תשובה: רבינו הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה (פרק א) למד מדברי המשנה שם, לגבי בית עבודת כוכבים עצמו, "שאסור לנו כמעט לראותו וכל שכן להכנס בו". ודברי הרמב"ם הובאו להלכה בדברי הש"ך (יורה דעה סימן קמט) ובשאר אחרונים שם. והתוספות במסכת עבודה זרה (דף יז ע"ב) למדו מדברי הגמרא שם, שיש להתרחק אפילו מפתח עבודת כוכבים כל מה שהוא יכול. וכן פסק מרן בשולחן ערוך יורה דעה (סימן קנ סעיף א), שמצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ארבע אמות אמות, כלומר, שני מטר. ולפיכך ההולך בסמוך לבית עבודה זרה, כגון כנסיה, עליו להתרחק מפתח אותו המקום לפחות ארבע אמות, שכן הדבר ברור שבתי כנסיה של הנוצרים כולם נחשבים עובדי עבודה זרה, לפי שהם מאמינים שיש אלוה אחר זולת השם יתברך, ואם כן כל שכן שעלינו לומר שיהא אסור להכנס ממש לבתי כנסיה שלהם, שהם בתי עבודה זרה ממש.

רוח הטומאה הנמצאת בבית עבודה זרה
ומלבד האיסור ההלכתי שיש בעצם הכניסה לכנסיה, כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן כו), כי הנכנס לבית עבודה זרה, מיד רוח המינות מתלוה אליו, ואף אם לא יפיק רצונו להחטיאו, מכל מקום הוא מטמא עצמו בעצם כניסתו לשם, ובפרט כשהנכנס לשם הוא מזרע ישראל זרע קודש, שהחיצונים נדבקים בו, והנכנס לבית עבודה זרה צריך תשובה וכפרה על חטאו.

וממילא הדבר פשוט וברור שאסור להכנס לכנסיה של נוצרים שהרי הכנסיה היא בית עבודה זרה כמו שכתבנו.

הנהגת מרן הרב זצ"ל בהיותו רב במצרים
וכשהיה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל רב ואב בית הדין במצרים, בשנת התש"ח, היה הוא סגן הרב הראשי למצרים, ואילו במשרת הרב הראשי, כיהן אדם בשם חיים נחום אפנדי, שהיה מקורב למלך מצרים, ובעצמו היה חבר בסינאט בקהיר, וחבר האקדמיה ללשון ערבית, ולכן נבחר למשרה זו. ובאותם הימים, מת קונסול נוצרי נכבד מאד במצרים, ולהלוייתו הזמינו השלטונות את רבה הראשי של המדינה להשתתף בהלוויה, ולייצג את הרבנות הראשית. ובהיות והרב הראשי היה חלש מאד, פנה אל מרן הרב זצ"ל, שילך הוא במקומו להלוייה. ומששמע מרן זצ"ל שהמנהג הוא שנכנסים כולם לכנסיה, ששם מונח המת, ושומעים שם את תפילות הנוצרים וכדומה, הודיע לרב הראשי, כי בשום אופן הוא אינו מוכן להכנס לכנסיה, והלה לחץ אותו מאד שיסכים לכך, משום שאילו לא ישתתף אף נציג רשמי מטעם הרבנות, עלול הדבר לעורר תקרית דיפלומטית רצינית. אבל מרן זצ"ל לא הסכים לדבריו, וטען כי אדרבא, עצם השתתפותו של רב היהודים באירוע כזה, היא חילול ה' מאין כמותו, ובזיון דת היהודים לפני הגויים. ולפיכך נותר איתן בדעתו, ולא השתתף שום נציג מטעם הרבנות בהלוייה, ושלום על ישראל.

התקנת מזגנים בכנסיה
וכמו כן לא מכבר, נשאל מרן זצ"ל, לגבי אדם שבעבודתו הוא מתקין מזגנים, ועתה חתם על חוזה גדול של התקנת מאות מזגנים, ובכלל העיסקה, להתקין מזגנים בכנסיה של נוצרים. וכעת בא בשאלה האם יוכל להמשיך בעבודתו, או שיבטל את העיסקה ויהיה לו מתוך כך הפסד של הרבה כסף שיאלץ לשלם כקנס. והשיב מרן זצ"ל, שיוכל להמשיך בעבודתו בתנאי, שלא הוא בעצמו יכנס לכנסיה, אלא עובדים גויים יתקינו את המזגנים. ועוד הורה מרן זצ"ל, שלא יאמר הוא בעצמו לגויים להכנס לכנסיה, אלא יאמר לגוי אחר, שהוא יקח לו פועלים גויים ויתקין את המזגנים. (ונימק את דבריו כדרכו בקודש על פי דברי הפוסקים במקורותיהם. ולא נוכל להאריך בטעמי הדברים).

כניסה למסגד של ישמעאלים
אלא שלענין כניסה למסגד, מבואר בדברי הרמב"ם בתשובה, שהישמעאלים אינן נחשבים לעובדי עבודה זרה, לפי שהם מאמינים בה' יתברך לבדו, ואין בכל אמונתם שום כפירה בה' יתברך, מלבד מה שדתם מלאה הבלים ואמונות משובשות, אבל לא בדבר שיגרום להם להיות נחשבים לעובדי עבודה זרה. ועל כן אנו מיקלים למכור את הקרקעות בשנת השמיטה לישמעאלי על פי היתר המכירה, אף שאסור למכור קרקע בארץ ישראל לעובדי עבודה זרה, וזאת משום שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה. וממילא מבואר כי המסגדים אין דינם כדין בית עבודה זרה ממש, ומותר מעיקר הדין להכנס שם.

ולסיכום, אסור באיסור חמור בהחלט להכנס לכל בית עבודה זרה, ובכלל זה האיסור להכנס לכנסיה של נוצרים, וכן לשאר בתי עבודה זרה בערי המזרח הרחוק. אולם להכנס למסגד של הערבים הישמעאלים, אין איסור מן הדין, ובפרט שעושה כן דרך תפילה, וכגון בקברי האבות שבמערת המכפלה.

תאריך השאלה:
כ"ט חשון תשע"ח / 18 בנובמבר 2017

אם הם מצטערים, הדבר אינו טוב מכמה בחינות. ואם אינם מצטערים, יש להקל בזה. (המקובל רבי יצחק כדורי זצ"ל השיב לנו להוציאם מהבית. אבל הרבה גדולי תורה לא חששו לזה).

 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לגדל בבית בעלי חיים טמאים, כגון דגי נוי טמאים, או ארנבות ותוכים וכדומה, או שיש בכך איסור לפי ההלכה?

תשובה: במשנה במסכת שביעית (פ"ז) שנינו, אין עושין סחורות בנבלות וטרפות שקצים ורמשים. כלומר, כל הדברים האסורים באכילה מן התורה, אף על פי שמותרין בהנאה, (כגון נבלה של בהמה שמתה בלא שחיטה, שבשרה אסור באכילה, אבל הוא מותר בהנאה, כגון ליהנות מעור הבהמה וכדומה), אסור לעשות בהן סחורה, דהיינו למכרם לאחר, וכמו כן אסור לקנותם, ואף על פי שאינו מתכוון לעשות בהם איסור, שהרי ודאי אינו חפץ לאכלם, אף על פי כן אסור לסחור בהם.

ולפיכך אסור לאיש מישראל לסחור בחזירים או בדגים טמאים וכיוצא בזה, אף על פי שמקפיד שלא למכרם אלא לגויים, ויש אומרים שאיסור זה הוא מן התורה, וכן דעת רוב הפוסקים (התוספות והרא"ש והנמקי יוסף ואור זרוע ועוד), חוץ מן החֵלֶב (בצירי, שהוא כמו שומן שנמצא במקומות מסוימים בבהמה, ואסור לאכלו מן התורה) שמותר לסחור בו, שהרי נאמר בתורה לגביו "יעשה לכל מלאכה" כלומר שמותר למכרו וליהנות ממנו בכל דרך ואף מותר לסחור בו, באופן שלא יימכר לישראל (יהודי) לאכילה.

ואף אם עבר כבר וקנה דברים האסורים, אסור למכרם לאחרים, אלא יש להפקירם לגמרי, אבל צייד שצד דגים טהורים, ועלו ברשתו גם דברים טמאים שלא בכוונה, רשאי למכרם לאחרים.

אולם אין איסור סחורה בדברים האסורים שייך אלא בדברים העומדים לאכילה, כמו בשר נבלה וטריפה וכדומה, אבל דבר שאינו עומד לאכילה, מותר לסחור בו, ולפיכך מותר לסחור בסוסים וחמורים וכדומה, שהרי בדרך כלל אינם מיועדים לאכילה אלא לצרכים אחרים, ולפיכך פסק הרשב"א בתשובה (סימן תפט) שמותר לסחור בעורות של בעלי חיים טמאים, כגון פרוות של שפנים וארנבים ודובים ושועלים, משום שאין העורות מיועדים לאכילה. (אך זאת מבלי להכנס לשאלה אם ראוי לצער בעלי חיים עבור פרוות).

ולאור האמור ניגש לנדונינו, אם מותר לקנות ולגדל בבית בעלי חיים כגון דגי נוי טמאים, ארנבות או תוכים וכדומה, הנה מבואר שכל דבר שעיקר ייעודו הוא לאכילה, אסור לסחור בו, וממילא אסור לקנותו, ולכן כתב בשו"ת חסד לאברהם (להגאון רבי אברהם אלקלעי) שאסור לגדל ארנבות חיים בבית להנאה או בכדי להוציא מהם ולדות או בשביל העורות, שהרי בודאי רוב הארנבות בעולם, מגדלים אותם לצורך אכילה. וכן פסק הגאון רבי עבדללה סומך זצ"ל מבבל, בספרו זבחי צדק, וכן כתבו עוד פוסקים, והביא דבריהם להלכה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א. וכן הדין לעניין דגים, שכל שרובם מיועדים לצורך אכילה, אסור לסחור בהם, ולכן אסור לגדל בבית דגים כאלה, אף על פי שמגדלים לנוי, אבל באמת רוב סוגי הדגים שנמכרים לנוי, אין דרך לאכלם כלל, ולפיכך נראה שמותר מן הדין לגדלם. וכן כתבו הפוסקים לגבי עופות המדברים (תוכי מדבר) ושאר ציפורי נוי, שאין הדרך לאכלם כלל, מותר לסחור בהם ולגדלם ואין בכך חשש איסור כלל.

אדם המגדל בביתו בעלי חיים (בהיתר), עליו להשמר מאד מאד, שלא לגרום להם שום צער. ומלבד העוון הגדול בצער בעלי חיים, עוד שעוון זה עלול להביא על האדם גזירות קשות, וכמו שביארנו כבר בעבר.

תאריך השאלה:
כ"ט תשרי תשע"ח / 19 באוקטובר 2017

אין זה צלב של נוצרים או של עבודה זרה, רק סמל בלבד, ואין בזה חשש איסור. (את החברה אנו לא מכירים, אך כפי הנראה מדובר בסמל שדומה לסמל של שוויץ, ואין בזה חשש).

 


צפייה