שאלות ותשובות הלכה יומית

תאריך השאלה:
י"א ניסן תש"פ / 5 באפריל 2020

לספרדים אין לעשות כן. והאשכנזים שנגררים תמיד אחר הוראות המשנה ברורה ורוצים לעשות כן, הספרדי יוכל להצטרף עמהם לכל הדברים, מלבד עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד שלא יענה. וכוונתינו באופן שאין רשות הרבים ביניהם, כי אם יש רשות הרבים גם לדעת הפרי מגדים ומשנה ברורה אין להקל.

תאריך השאלה:
ט' ניסן תש"פ / 3 באפריל 2020

כבר השבנו על זה כמה פעמים. יש בזה מחלוקת עצומה בדברי הפוסקים, וזו שאלה שמן הראוי שישיבו עליה גדולי הרבנים. ובכל אופן השבנו, שאם יש שם מנין בלאו הכי שסומכים על דברי המשנה ברורה, יוכל להצטרף עמהם (אלא שצריך עיון אם יוכל לענות ברוך ה' המבורך לעולם ועד). ואם רוצה לעשות מנין בעצמו, יעשה באופן שלא יוסיפו ברכות. כלומר, יאמרו קדיש, ואת תפלת הלחש יתחיל השליח ציבור עד האל הקדוש, וכך יאמרו קדושה.

תאריך השאלה:
ח' ניסן תש"פ / 2 באפריל 2020

יש בזה מחלוקת עצומה בין הפוסקים. ולפי דעת רוב פוסקי הספרדים, אינם מצטרפים. וכן פסק בכף החיים סימן נה ועוד. אבל המשנה ברורה מצדד להקל לצרפם בשעת הדחק. ולכן, אם הם בלאו הכי עושים מנין, כיון שהם אשכנזים, תוכל להצטרף עמהם. ואם לאו, כדאי להפנות את השאלה לגדולי הרבנים, או שיעשו כך, שיאמרו קדיש, והשליח ציבור יתחיל מיד את תפלת הלחש בקול עד האל הקדוש ויאמרו קדושה. אבל לא יקראו בתורה בברכות, ולא יעשו חזרת הש"ץ ממש. (מפני ספק ברכות).

תאריך השאלה:
ז' ניסן תש"פ / 1 באפריל 2020

הוא איסור גמור. ומרן רבינו זצ"ל בספר מאור ישראל על מסכת ביצה דף לג. הוכיח שאותם גדולים מהדור שלפנינו שכתבו להקל בדבר, לא הבינו היטב את מציאות החשמל בכלל. ומה שנסמכים עליהם עתה, מחמת סיבות עדתיות והבלים כיוצא בזה, אין להם על מה לסמוך כלל ועיקר. והמיקל עתיד ליתן את הדין שמלבד מה שמיקלים באיסור ממש, פורצים גדרם של ראשונים כמלאכים.

תאריך השאלה:
ז' ניסן תש"פ / 1 באפריל 2020

כמובן שפירסמנו את הדברים לפני ההנחייה החדשה. ולגבי מסכה, אנו עומדים על דברינו הראשונים. גם אם יש בזה צורך מועט, הוא אינו משמעותי כדי להקל בדבר אלא במקום צורך ממשי.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


וירוס קורונה – ערב פסח

בימים הללו, אנו נערכים לקראת ימי הפסח הבאים עלינו לטובה, אולם שאלות רבות מתעוררות בענין מגפת הקורונה אשר מאלצת את כולם להסתגר בבתיהם. ונשתדל להשיב על כמה מהשאלות הנפוצות:

צירוף למנין
בענין התפלות, במקומות שבהם ניתן להתפלל עשרה בני אדם רחוקים זה מזה, הרי הם מצטרפים זה לזה כאשר הם ברשות אחת. לדוגמא, בגינה או בחצר גדולה וכיוצא בזה. אולם אם דרך רשות הרבים מפרידה ביניהם, למשל, חמישה אנשים מצד אחד של הרחוב על גבי מרפסת, וחמשה מן הצד השני, אין הם מצטרפים זה לזה למנין.

אולם אם יש כבר עשרה בני אדם שמתפללים יחד, ואדם אחר רואה את מקצתם ממקום אחר, הרי הוא יכול להצטרף אליהם למנין גם כשהוא ברשות אחרת.

חבישת מסכה
חובה על האדם להתלבש בצורה מכובדת בשעת התפלה, כמו שנאמר "הכון לקראת אלוקיך ישראל". לכן לא נכון להתפלל כשיש על פניו מסכה (להגנה מפני וירוסים). ורק אם יש בדבר הכרח גדול שלא ידבק, כגון שהוא נמצא בבית חולים וכדומה, אז דינו כדין חולה, שפסק מרן השלחן ערוך (סימן צד) שרשאי להקל בכמה מן הדינים האמורים לגבי המתפלל. וכן הדין לענין זה.

ברכת הגומל
היוצא מבידוד מבלי שהיה חולה, אינו מברך ברכת הגומל. ואם היה חולה עד ששכב במיטתו, לכשיבריא מברך ברכת הגומל (כפסק מרן השלחן ערוך סימן ריט). וברכת הגומל יברך כשיוכל לברך בפני עשרה בני אדם. ואפילו אם יחלפו כמה שבועות עד שיוכל לברך.

טבילת כלים
מי שיש לו כלים חדשים לפסח, והם צריכים טבילה, כדין כל הכלים שיוצרו ושהיו בבעלות של גויים ועברו לרשות ישראל. והרי בימים הללו לא ניתן להטביל את הכלים. לכן, יתן אותם במתנה לגוי שהוא מכיר, ויבקש מהגוי שיחזור וישאיל לו את הכלים. וכך הם יהיו פטורים מן הטבילה. (ואם נמצא במקום שיכול ליסוע לבדו לים או למעיין להטביל את הכלים, כך יעשה). אבל להשתמש בכלים כמו שהם בלי טבילה ובלי לתת אותם לגוי, אסור.

תאריך השאלה:
ו' ניסן תש"פ / 31 במרץ 2020

אין להקל ולסמוך על שמיעת סיום דרך הטלפון. ובפרט כשאין מנין גם במקום הסיום. ולכן יערך מעתה לסיים בעצמו מסכת במשניות, או לכל הפחות ספר אחד בנביא, ואם הוא אינו יודע ללמוד כמעט בכלל, ילמד ספר יונה עם פירוש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


וירוס קורונה – ערב פסח

בימים הללו, אנו נערכים לקראת ימי הפסח הבאים עלינו לטובה, אולם שאלות רבות מתעוררות בענין מגפת הקורונה אשר מאלצת את כולם להסתגר בבתיהם. ונשתדל להשיב על כמה מהשאלות הנפוצות:

צירוף למנין
בענין התפלות, במקומות שבהם ניתן להתפלל עשרה בני אדם רחוקים זה מזה, הרי הם מצטרפים זה לזה כאשר הם ברשות אחת. לדוגמא, בגינה או בחצר גדולה וכיוצא בזה. אולם אם דרך רשות הרבים מפרידה ביניהם, למשל, חמישה אנשים מצד אחד של הרחוב על גבי מרפסת, וחמשה מן הצד השני, אין הם מצטרפים זה לזה למנין.

אולם אם יש כבר עשרה בני אדם שמתפללים יחד, ואדם אחר רואה את מקצתם ממקום אחר, הרי הוא יכול להצטרף אליהם למנין גם כשהוא ברשות אחרת.

חבישת מסכה
חובה על האדם להתלבש בצורה מכובדת בשעת התפלה, כמו שנאמר "הכון לקראת אלוקיך ישראל". לכן לא נכון להתפלל כשיש על פניו מסכה (להגנה מפני וירוסים). ורק אם יש בדבר הכרח גדול שלא ידבק, כגון שהוא נמצא בבית חולים וכדומה, אז דינו כדין חולה, שפסק מרן השלחן ערוך (סימן צד) שרשאי להקל בכמה מן הדינים האמורים לגבי המתפלל. וכן הדין לענין זה.

ברכת הגומל
היוצא מבידוד מבלי שהיה חולה, אינו מברך ברכת הגומל. ואם היה חולה עד ששכב במיטתו, לכשיבריא מברך ברכת הגומל (כפסק מרן השלחן ערוך סימן ריט). וברכת הגומל יברך כשיוכל לברך בפני עשרה בני אדם. ואפילו אם יחלפו כמה שבועות עד שיוכל לברך.

טבילת כלים
מי שיש לו כלים חדשים לפסח, והם צריכים טבילה, כדין כל הכלים שיוצרו ושהיו בבעלות של גויים ועברו לרשות ישראל. והרי בימים הללו לא ניתן להטביל את הכלים. לכן, יתן אותם במתנה לגוי שהוא מכיר, ויבקש מהגוי שיחזור וישאיל לו את הכלים. וכך הם יהיו פטורים מן הטבילה. (ואם נמצא במקום שיכול ליסוע לבדו לים או למעיין להטביל את הכלים, כך יעשה). אבל להשתמש בכלים כמו שהם בלי טבילה ובלי לתת אותם לגוי, אסור.

תאריך השאלה:
ו' ניסן תש"פ / 31 במרץ 2020

יכול לענות אמן וברכו וקדושה. אבל אין זה נחשב לתפלה בציבור. ונכון לעשות כן אם אינו יכול להתפלל בציבור, כפי המצב עתה.

תאריך השאלה:
ו' ניסן תש"פ / 31 במרץ 2020

שיעור של עשרים ושבע גרם בדיוק. ויאכל רק שלוש כזיתות מצה, כפי עיקר הדין. וימהר בסדר, כדי שיוכל לאכול את הכזית הראשון מוקדם, ולאחר כשעה או יותר יאכל עוד כזית, וכן הלאה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר.

סדר ליל פסח
סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מרור. כורך. שלחן עורך. צפון. ברך. הלל. נרצה.

בקערת ליל הסדר מניחים שלוש מצות, וכשמגיעים בסדר ליל פסח ל"יחץ", לוקח בעל הבית את המצה האמצעית מבין השלוש, ובוצע אותה לשתי חתיכות. ומניח את החלק הקטן בין שתי המצות, ואת החלק הגדול נותן לאחד מבני הבית שישמור אותה ל"אפיקומן". כמו שיבואר.

ה"כזית" הראשון
כשמגיעים בסדר ל"מוציא מצה", לוקח בעל הבית את שלשת המצות המוכנות בקערת ליל הסדר, ששתי המצות השלימות מונחות מלמעלה ומלמטה, וביניהן מונחת המצה הפרוסה שחצה אותה לשנים כשהגיע ל"יחץ", ואוחז את המצות בידו ומברך "המוציא לחם מן הארץ", ולאחר מכן מברך "על אכילת מצה". ונוהגים שאחרי שמברך המוציא, שומט מידיו את המצה השלישית המונחת מלמטה, ומברך על אכילת מצה רק על המצה העליונה ועל המצה הפרוסה האמצעית. ובעל הבית אוכל כזית אחת מכל מצה.

נמצא שבעל הבית אוכל שני שיעורי כזית כבר באכילה זו. אחד מן המצה העליונה ואחד מן המצה האמצעית. אבל שאר בני הבית, שאין להם מספיק לאכול שני שעורים ממצות אלו שבידיו של בעל הבית, נותן להם בעל הבית מעט מכל מצה, ומצרף להם ממצות אחרות הנמצאות איתו עד שיגיעו לשיעור כזית אחד. ודי להם לכל הדעות בשיעור כזית אחד בלבד. נמצא כי שאר בני הבית אינם אוכלים באכילה זו אלא כשיעור כזית אחד בלבד. וגם בעל הבית אם מאיזו סיבה לא אכל שיעור של פעמיים כזית, יצא בדיעבד ידי חובתו. ולקוצר הזמן לא נוכל להרחיב את הדיבור ולהסביר את טעמי דין זה.

הכזית השני
לאחר מכן כשמגיע ל"כורך", לוקח "כזית" מן המצה השלישית שבקערת ליל הסדר, וכורכה עם כזית מרור (חסה), וטובלה בחרוסת ואומר: "זכר למקדש כהלל", ואוכלם ביחד בהסיבה. (כלומר, כשהוא מוטה על צד שמאל). נמצא שעד כאן אוכל בעל הבית שלש פעמים שיעור כזית, ושאר בני הבית אוכלים עד כאן שני שיעורים של כזית.

הכזית השלישי
כשמגיע בסעודתו ל"צפון", לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים מן המצה השמורה אצל אחד המסובים ל"אפיקומן". ובעל הבית אוכל מאותה המצה שיעור "כזית" נוסף. (ולשאר בני הבית נותן ממצה אחרת שאיתו ומצרף להם מעט מן המצה שהיתה מוכנה מראש לאפיקומן). וגם מצה זו צריך שיאכלה בהיסבה, וצריך להזהר מאד לאכלה בהסיבה, שאם לא אכלה בהסיבה, לא יצא ידי חובתו ויצטרך לאכול כזית נוספת, ועלולה אכילתו להיות אכילה גסה, שגם באכילה כזו אינו יוצא ידי חובתו כפי שביארנו כבר.

ויש מחמירים לאכול כ"צפון" כשיעור שני זיתים, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר למצה שהיו אוכלים עם קרבן פסח. נמצא שבעל הבית עד כאן אכל חמישה שיעורי כזית אם הוא מחמיר על עצמו, ואם לאו אינו אוכל אלא שיעור ארבע זיתים. ושאר בני הבית אוכלים ארבע זיתים אם הם מחמירים על עצמם, ואם לאו, אינם אוכלים אלא שיעור של שלשה זיתים.

ולסיכום: ב"מוציא מצה" אוכל בעל הבית שיעור כשני זיתים של מצה. ושאר בני הבית שאינם אוכלים מן המצה של בעל הבית אוכלים כזית אחת. וב"כורך" אוכל כל אחד כזית מצה. ומ"צפון" אוכל כל אחד כזית אחד, ויש מחמירים לאכול שיעור של שני זיתים מצה.

תאריך השאלה:
ד' ניסן תש"פ / 29 במרץ 2020

אין ענין להעלותה דוקא ביום השנה, אבל יש ענין להמתין י"ב חודש, מפני שבתוך י"ב חודש יש בזיון גדול לנפטר בהוצאתו מהקבר. ועוד שברוב המדינות (וכן בארץ ישראל) לא ניתן לפתוח קבר על פי הוראות הממשלה עד אחר עבור י"ב חודש. (יביע אומר ח"ז סימן ט, וחזון עובדיה אבלות ח"א עמוד תג).

תאריך השאלה:
ד' ניסן תש"פ / 29 במרץ 2020

רשאים לשבת שבעה מיד, כמו שפסק הגאון רבי צבי פסח פראנק (בקובץ נועם ח"ד עמוד רעא). ועיין חזון עובדיה אבלות ח"ג עמוד צב.

תאריך השאלה:
ג' ניסן תש"פ / 28 במרץ 2020

אין זה פסק נכון. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו מאור ישראל על מסכת ביצה דף לג. הוכיח שאותם הפוסקים שהיקלו בחשמל ביום טוב, טעו בהבנת ענין החשמל. וחס ושלום להקל בזה, ואין זה פסק מגדולי הרבנים. 

תאריך השאלה:
ב' ניסן תש"פ / 27 במרץ 2020

אפשר לענות אמן, אך אין זו ממש תפלה בציבור. 

תאריך השאלה:
ב' ניסן תש"פ / 27 במרץ 2020

מנקים אותו היטב היטב (בפרט אם אינו הולך בקו ישר עם השיש, כלומר, אם הוא מונח מתחת לשיש, אז יש להקפיד על הניקוי בחלקו העליון הנוגע בשיש) ולאחר מכן לערות עליו מים רותחים מכלי ראשון. כלומר, בשעה שהקומקום חשמלי מבעבע, לשפות מים על כל חלקי הכיור.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

הכשר תנור – ברכת האילנות

שאלה: האם ניתן להכשיר תנור אפיה לפסח?

תשובה: בענין זה דן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו (שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן ז ועוד). והנושא מורכב מאד מבחינה הלכתית. ואנו נכתוב את הדברים בקצרה:

הדבר ידוע שבשעת האפיה, המאכלים מעלים אדים שנדבקים בדפנות התנור ונבלעים בו, ולאחר מכן כשאופים מאפה נוסף בתנור, שוב חוזרים האדים ונפלטים ונכנסים למאכל שאופים אחר כך בתנור. ומכאן יצא המנהג שנוהגים שלומי אמוני ישראל, שבכל ימות השנה אינם משתמשים בתנור אחד לבשר ולחלב, אלא אם כן מכשירים את התנור בין מאכלי הבשר למאכלי החלב.

והדבר ידוע, וכפי שביארנו בשנים הקודמות, שכל דבר שבלע טעם של אוכל, למשל, סיר שבישלו בתוכו בשר, הדרך להכשיר את אותו הכלי, היא באותו אופן שהכלי בלע טעם מאכל. וכפי הכלל "כבולעו כך פולטו". כלומר, כפי שהסיר בלע את הטעם, כך הוא פולט אותו. ולכן סיר מתכת שמשתמשים בו לתבשילים רותחים על האש, יש להכשירו על ידי "הגעלה", שיכניסו את הסיר לכלי גדול שיש בו מים רותחים על גבי האש. ועל ידי ההגעלה הסיר יפלוט את כל טעם המאכלים שבלע קודם לכן.

ומרן השלחן ערוך (בסימן תנא) כתב, שכלים שמשתמשים בהם על ידי ה"אור", כלומר, על ידי אש, צורת ההכשרה שלהם היא על ידי האש. וזהו שנקרא "ליבון". ולמשל, שיפודים שמשתמשים בהם על גבי האש, כדי להכשירם יש ללבנם באש, עד שניצוצות אש יצאו מהשיפוד (כלומר, עד שהוא יאדים מרוב החום). ולמרות שבשעה שצולים עם השיפודים הם לא מגיעים לחום רב כל כך עד שיאדימו, מכל מקום צורת ההכשר בליבון, כך היא, שיחממו את השיפוד הרבה עד שיאדים ממש.

ולפי זה נראה לכאורה שאת התנור, שפועל בחום רב, יש להכשיר על ידי אש ממש, דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינה מעשית.

אולם בתנורים שלנו, כתבו הפוסקים, שמאחר ולא רגילים להשתמש בגוף התנור ממש, אלא באמצעות תבניות שמונחות בתוכו, הרי לגבי התנור עצמו אין אנו חוששים אלא מצד האדים שמתפזרים בתוכו בשעת הבישול או האפיה. ומאחר והתנור בלע את טעם המאכלים על ידי האדים שלהם, אם כך, גם צורת ההכשרה שלו תהיה על ידי חימומו לחום הגבוה ביותר שניתן להסיק אותו, ויהיה די בכך כדי להכשירו.

אולם באמת שיש בזה מחלוקת הפוסקים, ויש אומרים שגם התנורים שלנו צריכים הכשר על ידי ליבון באש ממש. ולכן יש שמחמירים שלא להכשיר את התנור כלל, וקונים תנור מיוחד לפסח. ויש אומרים גם שמבחינה מעשית קשה מאד לנקות את התנור לגמרי עד כדי כך שלא ישארו בו פירורי חמץ, וגם הם מחמירים שלא להשתמש בתנור חמץ בפסח, אלא אם כן מדובר בתנור שמסוגל להגיע לחום רב מאד, (פירוליטי), שמתנקה היטב היטב. אבל בתנורים הרגילים לא משתמשים כלל בפסח.

אולם מעיקר הדין, לגבי תנור שהשתמשו בו בחמץ, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש אופן להכשירו, ובנו הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, אף הוא כתב בענין זה, (ילקוט יוסף ח"ג עמוד שס), ופסק למעשה בזו הלשון:

תנור אפיה חשמלי, יש לנקותו היטב עד כמה שניתן, ולהמנע מלהשתמש בו עשרים וארבע שעות לפני שיכשירו אותו, ואחר כך ידליקו אותו לחום הגבוה ביותר שניתן, וישאירוהו דולק למשך עשרים דקות, באופן שחום התנור יסלק לגמרי את הזעה (האדים) המועטה שישנה בתנור.

ובאופן זה, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ניתן יהיה להשתמש בתנור אף לפסח. (אבל התבניות של התנור, יש להכשירם על ידי ליבון באש ממש. ונוהגים להשתמש בתבניות מיוחדות לפסח, או בתבניות חד פעמיות. ויש מיקלים להגעילם במים רותחים).

תזכורת: היום הוא יום ראש חודש ניסן, ואמרו רבותינו, "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות פרי שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".

תאריך השאלה:
א' ניסן תש"פ / 26 במרץ 2020

לגבי הבשר, אם אתה מחמיר, וכעת אתה אוכל אצלו, ואין לך ברירה, מותר לאכול אצלו. ובכלים שלו (באופן שלא מגיש כעת בשר שאנו חלק)

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מחמיר שמתארח בפסח

שאלה: אני נוהג להחמיר כמה חומרות בפסח, לדוגמא בענין רמת הכשרות, ואני מוזמן למשפחה אחרת בפסח, האם אני רשאי לאכול שם?

תשובה: מי שמחמיר בכמה דינים, אך החומרות שלו אינן מעיקר הדין. ולדוגמא, הוא מקפיד לאכול בפסח רק מכשרות מסויימת, או שהוא מחמיר בפסח שלא לקנות מאכלים תעשייתיים וכדומה, או שנוהג לאכול אך ורק "מצה שמורה", וכעת הוא מתארח בפסח אצל קרובי משפחה וכדומה, האם עליו להחמיר בחומרות שלו גם כשהוא מתארח, ולפי זה יהיה אסור לו לאכול מהמאכלים בבית שמתארח שם, שהרי כל הכלים שלהם בלועים מן המאכלים שהם נוהגים לאכול תמיד. או שמא, עליו להקל כפי שנוהגים בני הבית שמתארח שם?

ראש המדברים בענין זה, הוא רבינו הרדב"ז, שכתב בתשובה (ח"ד) לגבי מעשה שהיה, שהחמירו קצת מחכמי העיר שלא לאכול בשר שנשחט על ידי כמה שוחטים שבעיר, מפני שאותם שוחטים לא נזהרו כראוי במעשי השחיטה (אך לא היה שם איסור ברור), וכעת הזמין אחד מן הבעלי בתים בעיר את אותם חכמים לביתו, ואותם חכמים החמירו על עצמם שלא לאכול בביתו של בעל הבית, מפני שאמרו שעליהם להגעיל לפני כן את כל הכלים שבביתו, שהרי הוא בישל בתוכם בשר ששחטו אותם השוחטים, וממילא לפי החומרא שהם נוהגים בה, הכלים בלעו טעם של בשר טרף, ואסור להשתמש בהם.

וכתב על זה הרדב"ז, שלא יפה עשו אותם חכמים שגזרו על עצמם לאסור את אותם הכלים, ומכמה טעמים. האחד, שהרי רוב השוחטים נוהגים כדת וכהלכה. ועוד שטעם המאכלים שבלוע בכלים אינו דומה למאכלים עצמם. ועוד הוסיף כמה סברות בדבר, להוכיח שאיסור השימוש בכלים שבישלו בהם מאכלים, אינו דומה לאכילת המאכלים עצמם.

ועוד הוסיף הרדב"ז, שיש בזה משום "לא ישנה אדם מפני המחלוקת", כלומר, במקום שאין הכרח בדבר, כי האיסור אינו מוכרע, אין לעשות מחלוקות ושינויים שעלולים לעורר מחלוקת. ומאחר ויש בענין הזה הרבה ספקות, לכן יש להקל, והמתארחים בביתו של המיקל רשאים לאכול שם מהכלים שלו.

וכתב עוד הרדב"ז, שאפילו הוא בעצמו היה נוהג לאכול בבתיהם של אנשים אחרים, אף על פי שהוא היה מחמיר שלא לאכול חצילים, מפני שהוא היה סבור שהחצילים הם מין של פרי האילן, ושייך בהם איסור ערלה (שבשלשת השנים הראשונות אסור לאכול ממנו בכלל, ורוב החצילים גדלים בתוך השלוש שנים הראשונות שהחציל גדל), ובכל זאת "איני נמנע מלאכול אצל בעלי בתים שבודאי אוכלים חצילים, לפי שאין איסורו כל כך מבורר, כי יש מחשיבים אותם פרי האדמה (שאין בו איסור ערלה). וכל שכן שאין להגעיל את כליהם ולעשות אותם כעמי הארצות, אלא כל הרוצה להחמיר, יתכבד וישב בתוך ביתו, שגורם למחלוקת גדולה ולשנאת חינם ולחילול ה'". אלו דברי הרדב"ז.

ולפיכך פסק הגאון הראשון לציון שליט"א בספר ילקוט יוסף (סימן תנג) בזו הלשון: דבר שאדם מחמיר על עצמו, ובא להתארח אצל אחרים שמתירים בזה, יאכל מהכלים שלהם, ולא יפגע בהם שלא לאכול עד שיגעילו את הכלים".

וכמובן שדבריו אמורים באופן שאין כאן חשש איסור ממש, אבל אם יודע שאותו אדם שהוא מתארח בביתו אינו מקפיד בהלכות כשרות, בשר בחלב, והלכות הפסח וכדומה, בודאי שאין לאכול אצלו כלל, אפילו אם על ידי זה יגרום למחלוקת. והחכם עיניו בראשו מראש, שלא להגיע למצב כזה.

תאריך השאלה:
כ"ט אדר תש"פ / 25 במרץ 2020

מחבת טפלון, לצורך הפסח יש לנקותו היטב היטב, ולהגעילו במים רותחים. כלומר, להכניסו לכלי גדול שמרתיחים בו את המים כשהם מבעבעים.

(וכל זה לענין פסח, אבל מחבת טפלון שרוצים לשנותו מבשרי לחלבי, אין אפשרות לעשות זאת).

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דיני הכשר כלים לפסח (המשך)

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, דהיינו כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו.

צלחות וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא כדרך שימושן, דהיינו על ידי שיערו (מלשון עירוי - שפיכה) עליהם מים רותחים מכלי ראשון (למשל, מתוך הקומקום החשמלי שבו רתחו המים), וכל שכן שניתן להכשירם על ידי הגעלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי הראשון שהם רותחים בו.

מחבת, שמטגנים בו מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה, ואילו למנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין להצריך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל, דהיינו שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

כל כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כגון כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, אינם צריכים שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכלי זכוכית, אינם צריכים הכשר כלל ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו בהלכות בשר וחלב. כלי פורצליין, אף למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש. ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי גדול.

תאריך השאלה:
כ"ט אדר תש"פ / 25 במרץ 2020

גם כלים שלא היו בשימוש במשך שנה צריכים הכשרה.

 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דיני הכשר כלים לפסח (המשך)

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, דהיינו כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו.

צלחות וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מתוך סיר אחר, (שאותו סיר הוא היה הכלי הראשון שרתחו בו המים) הכשרן הוא כדרך שימושן, דהיינו על ידי שיערו (מלשון עירוי - שפיכה) עליהם מים רותחים מכלי ראשון (למשל, מתוך הקומקום החשמלי שבו רתחו המים), וכל שכן שניתן להכשירם על ידי הגעלה ממש, דהיינו להטבילן בתוך מים רותחים בכלי הראשון שהם רותחים בו.

מחבת, שמטגנים בו מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינו כדין סיר שמבשלין בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בו נוזלים כל כך, דינו כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה, ואילו למנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין להצריך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים אלא די בליבון קל, דהיינו שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

כל כלי שלא השתמשו בו ברותחין, כגון כלי כסף, וכן המקרר והמקפיא וכדומה, אינם צריכים שום הכשר, ודי להם בניקוי היטב בלבד.

כלי חרס אין להם שום הכשר כלל ואף אם ילבנם היטב באש, לעולם הם עומדים באיסורם. וכלי זכוכית, אינם צריכים הכשר כלל ולדעת מרן השלחן ערוך די להם בשטיפה כהוגן, אך מנהג האשכנזים להחמיר בזה. וכבר הזכרנו מחלוקת זו בהלכות בשר וחלב. כלי פורצליין, אף למנהג הספרדים, דינם ככלי חרס ולא מועיל להם שום הכשר.

יש להשתדל ככל האפשר שהכלים יוגעלו לאחר שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות בלי שימוש. ומותר להגעיל כלי חלב וכלי בשר בזה אחר זה, בתוך כלי גדול.


צפייה