שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
י"א טבת תשע"ט / 19 בדצמבר 2018

למנהגינו מותר להתקלח בתענית.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תענית עשירי בטבת

מחר הוא יום תענית "עשרה בטבת". ולכן נדבר מענינו של יום עשירי בטבת

ביום עשירי לחודש טבת, סמך מלך בבל על ירושלים כדי להחריבה, כמו שנאמר בספר יחזקאל (פרק כד) "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי (הוא חודש טבת) בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר, בֶּן אָדָם! כתוב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

ולפיכך אנו מתענים ביום עשירי בטבת, כדי להכניע לבבינו לשוב בתשובה שלימה, ולהתחנן לפני אלוקינו שירחם עלינו וישוב לגאלינו גאולת עולמים. וכמו שכתב רבינו הרמב"ם, שכל ישראל מתענים בימים שאירעו בהם צרות לישראל, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם."

הכול חייבים להתענות ביום עשירי בטבת, ופורץ גדר ישכנו נחש, אבל קטנים, דהיינו בן שעדיין לא מלאו לו שלש עשרה שנים ויום אחד, ובת שלא מלאו לה שתים עשרה שנים ויום אחד, פטורים לגמרי מן התענית, ואינם צריכים להתענות אפילו כמה שעות, ואפילו אם יש בהם דעת להתאבל על חרבן ירושלים, כל שלא הגיעו למצוות הרי הם פטורים מתעניות אלו. ואפילו אם רוצים להחמיר על עצמם ולהתענות יש למחות בידם שלא יעשו כן.

ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשבעה עשר בתמוז, בצום גדליה ובעשרה בטבת. (ולענין תשעה באב נתבאר בזמנו. ואפילו אם רוצות להחמיר על עצמן ולהתענות יש למחות בידן.

ולענין זה נקראת מעוברת כל שהוכר עוברה, דהיינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה. ואם סובלת ממחושים והקאות פטורה מכל התעניות הללו גם קודם עבור שלושה חודשים מתחילת הריונה, ובפרט אם עברו כבר ארבעים יום מתחילת הריונה.

ודין המינקת כבר ביארנו כמה פעמים, שמעיקר הדין מינקת היא כל אשה בתוך עשרים וארבעה חודשים אחר לידתה, שבתוך הימים הללו היא חלושה מאד, ועדיין ללא שבה לאיתנה הראשון, ועל כן פטרוה מן התענית. ומכל מקום, אשה שיודעת שיש בכחה להתענות בקלות, נכון שתחמיר על עצמה להתענות בימים אלה, והכל לפי הרגשתה.

תאריך השאלה:
ו' טבת תשע"ט / 14 בדצמבר 2018

מותר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר להתפלל עם סנדלים, או כשעומדים יחפים?

תשובה: המתפלל, צריך שיכין מקום ראוי לתפלתו, וצריך שיכין כראוי את בגדיו, גופו ומחשבתו, שהרי הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לבוש מכובד בתפלה
במסכת שבת (דף ט:) הובאו כמה ענינים, שהכלל המבואר מהם, שמשום "הכון לקראת אלהיך ישראל", על האדם להקפיד על לבושו בשעה שהוא עומד לפני המלך, מלכו של עולם. שהרי האדם עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועליו להקפיד שיהיה לבושו נאה, כעומד לפני מלך.

הלבוש תלוי במנהג
ולפיכך כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות תפלה הלכה ה), שלא יעמוד אדם ויתפלל ברגלים מגולות, שהרי אין רגילות לעמוד בפני אדם חשוב, שר או מלך, כאשר הרגליים מגולות. והוסיף על כך רבינו הרמב"ם, שהדבר תלוי "אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי רגלים", כלומר, במקום שנוהגים תמיד ללכת עם נעליים ("בתי רגליים"), אסור להתפלל בלא נעליים, אבל במקום שנוהגים ללכת יחפים גם בפני אדם חשוב, מותר להתפלל יחפים.

ובגמרא במסכת חגיגה (דף יג:) אמרו "לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה מריה", כלומר, אין זו מדת דרך ארץ, לגלות את הרגלים לפני האדון, הוא ה' יתברך.

ומרן הבית יוסף (סימן צא) הסביר, שאין זו מדת דרך ארץ לגלות את הרגליים, דוקא במקום שרגילים תמיד לכסות את הרגליים, אבל במקום שרגילים לגלותן, כפי שרגילים בכל ארצות ערב להתפלל יחפים, אין בכך כלום, שהרי רגילים לעמוד כן בפני הגדולים תמיד. וביאר שכן הדין לכל השיטות.

ובפרט בארצות המזרח שבהם נהגו בהרבה מקומות לחלוץ נעליהם לפני שהיו נכנסים לבית הכנסת, (שו"ת הרשב"ש סימן רפה והחיד"א בברכ"י סימן קנא), והיו עושים כן בדרך כבוד לבית הכנסת, שמותרים להתפלל יחפים. ורק במקום שנוהגים ללכת תמיד בנעלים, אין להתפלל יחפים.

ולכן גם לנדון השאלה שלפנינו, הדבר ברור, שבמקום שרגילים ללכת תמיד עם סנדלים, מותר להתפלל עם סנדלים. אבל בשום מקום בזמנינו לא נוהגים ללכת יחפים לגמרי, ובודאי שליד אדם חשוב אין המנהג כלל ללכת יחפים. ולכן נראה שאין להתפלל יחפים גם בזמן הזה. ואין חילוק בזה בין מי שמתפלל ביחיד לבין מי שמתפלל בציבור (שבת י.), שבכל אופן אין להתפלל כשהוא יחף לגמרי.

תאריך השאלה:
ג' טבת תשע"ט / 11 בדצמבר 2018

התשובה שנמסרה היתה לגבי בקבוק של ילד, או משקה בכוס

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מאכלים שהוכנסו לבית הכסא

שאלה: מה דין מאכלים, שהוכנסו בטעות לחדר השירותים?

תשובה: בבית הכסא (הוא חדר השירותים) שורה רוח רעה. כמו שמובא בספר הזוהר הקדוש (פרשת בראשית). ולכן אדם שנכנס לבית הכסא, עליו לשטוף את ידיו בצאתו משם. ואפילו אם לא עשה צרכיו, צריך לשטוף ידיו.

ודנו רבותינו האחרונים, האם אותה רוח רעה ששורה בבית הכסא, שורה גם על גבי מאכלים או משקאות שהוכנסו לבית הכסא. כי בספר שלמי ציבור (דף יח ע"ב) כתב, שרוח רעה השורה בבית הכסא, אינה שורה אלא על גבי דבר שיש בו קדושה, כמו גוף האדם (שהוא מקיים מצוות ויש בו קדושה). אבל מאכלים ומשקאות שאין בהם שום קדושה, לא שורה עליהם רוח רעה. ולפיכך מותר להכניסם לבית הכסא.

ולעומת זאת הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (סימן סו) כתב, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא, והביא ראיות לדבריו. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, והביאו ראיות לכך שאסור בהחלט להכניס מאכלים לבית הכסא.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב בענין זה (שו"ת יביע אומר חלק שלישי סימן א), ומסקנת הדברים למעשה היא, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא. ומי שמוכרח להכניס מאכל לבית הכסא, ולמשל, מי שיש בכיסו סוכריה, ואין לו היכן להניח אותה, רשאי להכנס איתה לבית הכסא, כשהיא מכוסה בתוך כיס בגדו וכדומה, אבל לא כשהיא מגולה.

ומיני מאכלים שהוכנסו לבית הכסא ואינם מכוסים, אם אפשר לשטוף את המאכלים הללו שלוש פעמים במים, יש לעשות כן. ולמשל, מי שילדו נכנס לבית הכסא ותפוח בידו, יש לשטוף את התפוח שלוש פעמים במים, ואז יוכלו לאכול ממנו. אבל אם מדובר במאכל שאי אפשר לשטוף אותו, אף על פי שיש מיקלים בדבר ומתירים לאכול ממנו, מכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב.

ולסיכום: אין להכניס מאכלים לבית הכסא. ומאכל שהוכנס לשם, אם אפשר, יש לשטוף אותו שלוש פעמים במים. ואם אי אפשר לשטוף אותו, נכון להחמיר שלא לאכול ממאכל זה יותר.

תאריך השאלה:
ג' טבת תשע"ט / 11 בדצמבר 2018

ספר חזון עובדיה על הלכות ברכות עמוד תסו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

השומע קול רעם בלילה

שתי שאלות: השומע קול רעם מתוך שינה, האם רשאי לברך על הרעם, בלי נטילת ידיים? והאם יש לברך על הברקים בכל פעם, או רק פעם אחת ביום?

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך שיעור אמירת המילים "שלום עליך רבי" מסיום הופעת הברק או שמיעת הרעם) אבל אחר כך אינו יכול לברך, אלא ימתין לרעם השני או השלישי.

אין לברך על הברקים והרעמים יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העננים, שאז יכול לברך שוב, אף על פי שבירך כבר באותו יום. ואם עבר הלילה, אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הברקים ועל הרעמים. (ואין קשר בין הברכות, שאף על פי שלא ראה ברק מברך על הרעם).

ומכל מקום יש לציין, שמרן רבינו הגדול זכרו לברכה בשיעוריו, לא היה מזכיר ענין זה, שאם נתפזרו העבים (העננים) רשאי לברך שוב. וכאשר נשאל על כך, השיב, שהוא משום שרוב בני האדם אינם בקיאים וזהירים כל כך להבחין מתי הוא שיעור שנתפזרו העבים, ולכן אינו מזכיר בכלל ענין זה.

השומע קול רעם מתוך שנתו, והתעורר ורוצה לברך על השמיעה, אלא שאם ילך ליטול את ידיו כבר יאבד את הברכה מכיון שיחלוף זמן רב, יכול לברך ועודו במיטתו, על ידי שישפשף את ידיו בבגדו (משום נקיות), ומיד יברך.

ולסיכום: אין לברך על הברקים והרעמים אלא פעם אחת ביום. והשומע קול רעם בשוכבו על מיטתו בלילה, ישפשף ידיו בבגד או בשמיכה, ויברך מיד על הרעם.

תאריך השאלה:
ג' טבת תשע"ט / 11 בדצמבר 2018

אם הם שתו מעט מהיין של הקידוש, אינם צריכים לברך אחר כך.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ברכת היין בתוך הסעודה

שאלה:  האם יש לברך על היין "בורא פרי הגפן" באמצע הסעודה?

ברכת שהכל על משקאות המוגשים בשעת הסעודה
הדין ידוע, שאין לברך על משקאות המובאים תוך כדי הסעודה (שאוכלים בה לחם). כלומר, כאשר אוכלים סעודה עם פת לחם, ולפתע מוגשים משקאות שונים, אין לברך עליהם ברכת "שהכל נהיה בדברו". משום שכל המשקאות באים גם כדי "לשרות המזון במעיו". כלומר, המשקה, מסייע לאדם שאוכל, כדי שהאוכל יתעכל היטב. ולפיכך, המשקאות טפלים לכל שאר המאכלים שבסעודה, ואין לברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", מאחר והם נפטרים מברכה בברכת "המוציא לחם מן הארץ שבירכנו בראשית הסעודה.

ברכת בורא פרי הגפן על היין המוגש בשעת הסעודה
שונה הוא דין היין. שכן אמרו רבותינו בגמרא במסכת ברכות (מא:), שעל היין המוגש באמצע הסעודה, יש לברך ברכת בורא פרי הגפן. ולא יוצאים ידי חובת ברכת היין, בברכת "המוציא" שעל הלחם. וכן פסקו הפוסקים ומרן השלחן ערוך (סימן קעד).

מי שבירך על היין לפני הסעודה, אינו חוזר לברך בשעת הסעודה
ופשוט, שמי שקידש על היין לפני הסעודה, כפי שעושים בכל שבת, ובירך עליו ברכת "בורא פרי הגפן" בשעת הקידוש, אינו חוזר לברך שנית על היין שיוגש לפניו באמצע הסעודה, הואיל וכבר פטר את היין מברכתו, בברכה שבירך לפני הסעודה בשעת הקידוש.

ולסיכום: אף על פי שהבא לשתות אחד מכל מיני המשקאות בשעת הסעודה (שאוכלים בה לחם), אינו מברך ברכת "שהכל נהיה בדברו". שונה הוא דין היין, שאם הוגש יין באמצע הסעודה, יש לברך עליו ברכת "בורא פרי הגפן".

אבל מי שבירך על היין "בורא פרי הגפן" לפני הסעודה, כגון בשעת הקידוש של שבת, אינו חוזר לברך שוב על היין המוגש לפניו בשעת הסעודה.

ובהלכות הבאות יבואר פרטי דינים בזה.

אגב נזכיר, שכבר ביארנו בעבר, את הדין, שמי שבירך בורא פרי הגפן על היין, אינו מברך אחר כך על שאר המשקאות. וכן ביארנו את דין הבא לשתות משקאות, לאחר שהשתתף בקידוש של שבת בבוקר.

תאריך השאלה:
ג' טבת תשע"ט / 11 בדצמבר 2018

אנו משיבים למקרה שרוצים להכשירה כדי לאפות ולצלות בה דברים בשריים, כי לדברים פרווה בלאו הכי יכולים לאפות שם ואין שאלה בדבר.

יש ללבן אותה, והדבר בדרך כלל אינו אפשרי מבחינה מציאותית. אבל אם הכוונה לרשת שלא הניחו על גביה ממש מאכלים, אלא מגשים, אז ניתן להכשיר אותה כפי שמכשירים את כל התנור, שינקו אותו יפה יפה, ויחממו אותו על חום הגבוה ביותר שניתן למשך כחצי שעה (שיהיה בחום הגבוה ביותר כחצי שעה), ואז יהיה ניתן להשניח על הרשת מגשים בשריים.

תאריך השאלה:
ב' טבת תשע"ט / 10 בדצמבר 2018

נוהגים לברך גם על ההבזק

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

השומע קול רעם בלילה

שתי שאלות: השומע קול רעם מתוך שינה, האם רשאי לברך על הרעם, בלי נטילת ידיים? והאם יש לברך על הברקים בכל פעם, או רק פעם אחת ביום?

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך שיעור אמירת המילים "שלום עליך רבי" מסיום הופעת הברק או שמיעת הרעם) אבל אחר כך אינו יכול לברך, אלא ימתין לרעם השני או השלישי.

אין לברך על הברקים והרעמים יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העננים, שאז יכול לברך שוב, אף על פי שבירך כבר באותו יום. ואם עבר הלילה, אפילו לא נתפזרו העננים כלל, חוזר ומברך על הברקים ועל הרעמים. (ואין קשר בין הברכות, שאף על פי שלא ראה ברק מברך על הרעם).

ומכל מקום יש לציין, שמרן רבינו הגדול זכרו לברכה בשיעוריו, לא היה מזכיר ענין זה, שאם נתפזרו העבים (העננים) רשאי לברך שוב. וכאשר נשאל על כך, השיב, שהוא משום שרוב בני האדם אינם בקיאים וזהירים כל כך להבחין מתי הוא שיעור שנתפזרו העבים, ולכן אינו מזכיר בכלל ענין זה.

השומע קול רעם מתוך שנתו, והתעורר ורוצה לברך על השמיעה, אלא שאם ילך ליטול את ידיו כבר יאבד את הברכה מכיון שיחלוף זמן רב, יכול לברך ועודו במיטתו, על ידי שישפשף את ידיו בבגדו (משום נקיות), ומיד יברך.

ולסיכום: אין לברך על הברקים והרעמים אלא פעם אחת ביום. והשומע קול רעם בשוכבו על מיטתו בלילה, ישפשף ידיו בבגד או בשמיכה, ויברך מיד על הרעם.

תאריך השאלה:
ב' טבת תשע"ט / 10 בדצמבר 2018

לענין אור החשמל, יש בזה מחלוקת. ולדעת מרן זצ"ל נכון מאד לכבות לפני כן את אור החשמל, לברך ולהדליק נרות, ואחר כך את אור החשמל, והברכה תהיה גם על אור החשמל.

אין לקרוא כלל.

לגבי אכילה אין חשש זה.

תאריך השאלה:
א' טבת תשע"ט / 9 בדצמבר 2018

דין משקה הוא כדין מאכל, שנכון להחמיר שלא להשתמש בו אם ילד הכניסו לבית הכסא.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מאכלים שהוכנסו לבית הכסא

שאלה: מה דין מאכלים, שהוכנסו בטעות לחדר השירותים?

תשובה: בבית הכסא (הוא חדר השירותים) שורה רוח רעה. כמו שמובא בספר הזוהר הקדוש (פרשת בראשית). ולכן אדם שנכנס לבית הכסא, עליו לשטוף את ידיו בצאתו משם. ואפילו אם לא עשה צרכיו, צריך לשטוף ידיו.

ודנו רבותינו האחרונים, האם אותה רוח רעה ששורה בבית הכסא, שורה גם על גבי מאכלים או משקאות שהוכנסו לבית הכסא. כי בספר שלמי ציבור (דף יח ע"ב) כתב, שרוח רעה השורה בבית הכסא, אינה שורה אלא על גבי דבר שיש בו קדושה, כמו גוף האדם (שהוא מקיים מצוות ויש בו קדושה). אבל מאכלים ומשקאות שאין בהם שום קדושה, לא שורה עליהם רוח רעה. ולפיכך מותר להכניסם לבית הכסא.

ולעומת זאת הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (סימן סו) כתב, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא, והביא ראיות לדבריו. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, והביאו ראיות לכך שאסור בהחלט להכניס מאכלים לבית הכסא.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב בענין זה (שו"ת יביע אומר חלק שלישי סימן א), ומסקנת הדברים למעשה היא, שאסור להכניס מאכלים לבית הכסא. ומי שמוכרח להכניס מאכל לבית הכסא, ולמשל, מי שיש בכיסו סוכריה, ואין לו היכן להניח אותה, רשאי להכנס איתה לבית הכסא, כשהיא מכוסה בתוך כיס בגדו וכדומה, אבל לא כשהיא מגולה.

ומיני מאכלים שהוכנסו לבית הכסא ואינם מכוסים, אם אפשר לשטוף את המאכלים הללו שלוש פעמים במים, יש לעשות כן. ולמשל, מי שילדו נכנס לבית הכסא ותפוח בידו, יש לשטוף את התפוח שלוש פעמים במים, ואז יוכלו לאכול ממנו. אבל אם מדובר במאכל שאי אפשר לשטוף אותו, אף על פי שיש מיקלים בדבר ומתירים לאכול ממנו, מכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב.

ולסיכום: אין להכניס מאכלים לבית הכסא. ומאכל שהוכנס לשם, אם אפשר, יש לשטוף אותו שלוש פעמים במים. ואם אי אפשר לשטוף אותו, נכון להחמיר שלא לאכול ממאכל זה יותר.

תאריך השאלה:
א' טבת תשע"ט / 9 בדצמבר 2018

אפשר בהחלט.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

השמן והפתילות הנותרים

שאלה: האם מותר לזרוק את השמן הנותר מהדלקת נרות חנוכה?

תשובה: השמן או נרות השעווה, המיועדים להדלקת נרות חנוכה, אין להשתמש בהם בשימוש אחר, כגון לצורך אכילה, או להדלקת נרות שבת. והוא מפני שהשמן הוקצה למצוותו, כלומר, מיוחד הוא אותו השמן למצות הדלקת נרות חנוכה, ולכן אין להשתמש בו שימוש אחר, אלא עושה לו מדורה ושורפו. (כלומר שורף את השמן שלא לשום צורך).

והכוונה במה שאמרנו שאין להשתמש בשמן הנותר לשימוש של חול, אינה לשמן הנשאר בבקבוק, אלא אך ורק לשמן הנשאר בבזיכים של מנורת החנוכה, שאין להשתמש בו אחר כך לשימוש של חול, או להשליכו לאשפה. וכן נרות הנותרים בקופסת הנרות, לא הוקצו כולם למצות הדלקת נרות חנוכה, ורק שארית הנר שנותרה מן ההדלקה, אין להשתמש בה לשימוש אחר. 

יש אומרים שאין לאסור להשתמש בשמן הנותר, אלא כאשר כבו הנרות בתוך חצי שעה מזמן הדלקתן, שלמשך חצי שעה הוקצו למצותן. אבל אם דלקו הנרות כבר יותר מחצי שעה ואחר כך כבו, אין עוד קדושה בשמן הנותר, ומותר להשתמש בו לכל שימוש. וכן דעת מרן הבית יוסף.

אולם יש חולקים ואומרים שגם אם עברה חצי שעה, עדיין יש קדושה בשמן ובפתילות הנותרים. ולכן כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים בזה, נכון לעשות "תנאי" לפני ימי החנוכה (או באמצע ימי החנוכה, שהתנאי שיועיל מכאן ולהבא, לימים הנותרים), ולומר בפיו, שאינו מקצה את השמן והפתילות למצותן. (כלומר, יאמר: אני מתנה בזה, שאיני מקצה את השמן והפתילות והנרות הנותרים מהדלקת נרות חנוכה למצותן). ואז לכל הדעות יוכל להשתמש בהם לכל דבר. (חזון עובדיה חנוכה עמוד קס. תורת המועדים חנוכה עמוד קכו. 

ולסיכום: נכון להתנות לפני חנוכה, או אפילו בתוך ימי החנוכה, שאין בכוונתו להקצות את השמן והפתילות לשם מצוה. ואז לא תחול קדושה על שאריות השמן והפתילות, ויוכל לעשות בהן מה שירצה.

תאריך השאלה:
ל' כסלו תשע"ט / 8 בדצמבר 2018

אפשר בהחלט

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

דינים השייכים להדלקת נרות חנוכה

כמות השמן
כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן הדלקתם אחר צאת הכוכבים. (ומצויים נרות צבעוניים המותאמים במיוחד למנורות חנוכה קטנות, ואינם דולקים חצי שעה, ויש להיזהר שלא להדליק בהם). ובערב שבת שמדליקים נרות מוקדם צריך לשים יותר שמן. כפי שיבואר בעז"ה באחת ההלכות הבאות.

סדר ההדלקה
כשמדליק נרות חנוכה בלילה הראשון, ידליק את הנר הקיצוני שבצד ימין, ובלילה השני ידליק את הנר הנוסף תחילה, ואחר כך ידליק את הנר שהודלק אתמול, ויוצא איפה שסדר הדלקת נרות חנוכה הוא משמאל לימין, כדי שיתחיל ההדלקה בנר החדש, שנוסף בגלל תוספת הנס שבתוספת הימים.

"הדלקה עושה מצוה"
אמרו בגמרא במסכת שבת (דף כג.): "הדלקה עושה מצוה", ו"אם כבתה אינו זקוק לה". ופירוש הדברים "הדלקה עושה מצוה", שעיקר המצוה בהדלקת נרות חנוכה, הוא מעשה ההדלקה בלבד של נרות חנוכה שיכולים לדלוק בשיעור הזמן הנכון. ואם כבו הנרות מחמת סיבה כלשהי שלא הייתה בזמן ההדלקה, כגון שלפתע נפתחו הדלת או החלון, ובאה רוח וכבו הנרות, "אינו זקוק להם", כלומר, אינו צריך לחזור ולהדליקם שנית, שהרי ההדלקה היתה כדת וכהלכה. ומכל מקום מצוה מן המובחר לחזור ולהדליק נר שכבה (בלא ברכה), אם כבה תוך חצי שעה מהדלקתו.

אבל אם בשעה שהדליק את הנרות, לא היו ראויים הנרות לדלוק כשיעור זמנם, כגון שהדליקם במקום שהרוח נושבת, או שלא שם די שמן בנר, וכיוצא בזה, צריך לחזור ולהדליק את הנרות מן הדין, ומכל מקום אינו מברך על הדלקה זו.

להשתמש לאור הנרות
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ולכן אסור למנות מעות או לקרוא בספר לאורם של נרות אלו, ולאחר חצי שעה מזמן הדלקתם, מותר להשתמש באור הנרות לכל מה שירצה. ובזמנינו שמצוי אור החשמל, בלאו הכי אין אנו רגילים ליהנות לאור הנר.

עשיית מלאה
נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בימי חג החנוכה בזמן שהנרות דולקים, דהיינו עד חצי שעה לאחר הדלקת הנרות, ואחד הטעמים הוא, משום שנעשה נס חנוכה על ידן, ואין להקל במנהג זה.

תאריך השאלה:
ל' כסלו תשע"ט / 8 בדצמבר 2018

היו לוקחים איתם עורות של פרצופים של אנשים שנהרגו על ידיהם, ובכללם יהודים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

שו"ת הלכה יומית - המנורה עצמה נטמאה - מנחה בערב שבת חנוכה – עניית אמן אחרי יעלה ויבוא

לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון

המנורה עצמה נטמאה - מנחה בערב שבת חנוכה – עניית אמן אחרי יעלה ויבוא

שאלה: בימי החשמונאים שהיוונים טימאו את כל השמנים, לכאורה גם המנורה נטמאה בבית המקדש, ואם כן מה התועלת בכך שמצאו פך שמן טהור, הרי כל המנורה טמאה?

תשובה: היוונים טימאו את כל השמנים משום שהם עצמם היו טמאים, שהיו עובדי עבודה זרה, או שהיתה ביניהם טומאת מתים, או מטעם אחר. ולגבי המנורה, באמת מסתבר שגם את המנורה טימאו. ובמסכת עבודה זרה (מג.) מבואר שבימי החשמונאים עשו מנורה חדשה וטהורה לבית המקדש, והיא היתה עשויה עץ. והאריך בזה מרן זצ"ל בספרו מאור ישראל דרושים ("בית היין" עמוד קיז).

 

שאלה: מי שאין לו מנין מוקדם להתפלל מנחה השבת (של חנוכה), האם יתפלל מנחה ביחיד וידליק נרות חנוכה, או יתפלל מנחה בציבור לאחר הדלקת הנרות?

תשובה: יש מחלוקת בין רבותינו הראשונים אם יש להקדים תפלת מנחה להדלקת הנרות. כי יש אומרים שיש להתפלל קודם מנחה, משום שתפלת המנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים שהיו מקריבים לפני הדלקת המנורה. ויש חולקים. ולמעשה יש להתפלל קודם מנחה, אבל אם אין לו אפשרות להתפלל בציבור תפלת מנחה מוקדמת, ידליק נרות, ואחר כך ילך ויתפלל בבית הכנסת מנחה וערבית של ליל שבת, ולא יפסיד תפלה בציבור. (חזון עובדיה עמוד קעט).

 

שאלה: כאשר השליח ציבור אומר "יעלה ויבוא" בראש חודש האם אפשר לענות אמן לאחר שהשליח ציבור אומר "זכרנו בו לטובה" "ופקדנו בו לברכה"?

תשובה: יש נוהגים שאחרי שהשליח ציבור אומר "זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה", עונים אמן. וכן כשאומר "ופקדנו בו לברכה", עונים אמן. וכן אחרי "והושיענו בו לחיים טובים". ובספר חמדת ימים כתב שאין לענות "אמן" אחרי השליח ציבור אלא בסיום הברכות כפי שנוהגים בכל ימות השנה. והביאו דבריו כמה פוסקים. וכן דעת כמה מרבותינו המקובלים. אבל מרן זצ"ל כתב שאין לזה יסוד מדברי רבינו האר"י הקדוש, והעלה שלמעשה מותר לנהוג כן. (שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן ט).

תאריך השאלה:
כ"ו כסלו תשע"ט / 4 בדצמבר 2018

אין חיוב להטביל מיכל פלסטיק.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אילו כלים טעונים טבילה

בהלכה הקודמת נתבאר שכלים הנקחים מן הגוי, כגון כלים שהיצרן שלהם אינו יהודי, חייבים טבילה במקוה טהרה לפני השימוש בהם. אולם יש לדעת שאין חיוב טבילה, אלא בכלים שהם "צרכי הסעודה", כגון כוסות וצלחות, קערות וקומקומים, וכיוצא בהם, שמשתמשים בהם לצורך אכילה ושתיה, אבל שאר כלים, כגון מספריים וכיוצא בזה, אינם צריכים טבילה. ומפצח אגוזים, יש אומרים שהוא דומה למספריים, שלא נחשבים כלי סעודה אפילו אם גוזר איתם ירקות. וכל שכן מפצח אגוזים שאינו נוגע בפרי עצמו אלא רק בקליפה. ומכל מקום כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שיש להטבילו בלא ברכה, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שאף שמן הדין מפצח אגוזים אינו צריך טבילה, מכל מקום, טוב להחמיר להטבילו בלא ברכה.

ואין חובה להטביל, אלא כלים העשוים מתכות או זכוכית, כמו שנאמר בתורה (במדבר לא.) לגבי כלי מדין, "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת" וכו', מכאן שכלי מתכות הנלקחים מן הגוי חייבים בטבילה. ורבותינו גזרו חיוב טבילה גם על כלי זכוכית, וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה עה:)," אמר רב אשי, כלי זכוכית, הואיל ואם נשתברו יש להם תקנה, ככלי מתכות הם דומים, וטעונים טבילה. ופירש רש"י, זכוכית שנשברה, אפשר להתיכה לעשות ממנה כלי, והואיל וכך היא, דינה ככלי מתכת וטעונה טבילה.

וכלי חרס אינם טעונים טבילה, וכן כלי עץ, כגון כפות עץ, אינם טעונים טבילה. וכלי חרס מצופה בזכוכית מבחוץ ומבפנים (כמו שמצוי מאד בספלים של קפה העשויים חרסינה ומצופים בזכוכית, וכן בצלחות, ובפרט אותם המיוצרים במזרח הרחוק), חייב טבילה בברכה, ואם אינו מצופה זכוכית אלא מבפנים, צריך טבילה בלא ברכה. ודין כלי פורצלן יבואר בהלכה הבאה.

תאריך השאלה:
כ"ג כסלו תשע"ט / 1 בדצמבר 2018

שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן נא. ומכל מקום הבאנו שכאשר הוא זצ"ל בעצמו היה מוסר שיעור בשעת ההדלקה, היה מדליק מאוחר יותר בביתו, ולא מינה את אשתו שתדליק, ויש בזה כמה טעמים כמו שהתבאר.

תאריך השאלה:
כ"ג כסלו תשע"ט / 1 בדצמבר 2018

מאחר וכאן בארץ מדליקים לפני זמן ההדלקה בארצות הברית, לכן הוא יוצא ידי חובה בהדלקה של אשתו בארץ, ואינו צריך להדליק. ועל כל פנים בודאי שלא יברך.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

חיוב נשים בהדלקת נר חנוכה

נשים, פטורות מכל מצות התורה ש"הזמן גרמן". כלומר, מצוות התלויות בזמן מסויים, ואינן נוהגות תמיד, כגון מצות לולב בסוכות, ומצות שופר בראש השנה, נשים פטורות מהן.

ומכל מקום נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, הואיל ואף הן היו באותו נס של הצלת ישראל בחג החנוכה. ולכן אף אשה נשואה, אם בעלה אינו יכול להדליק נרות חנוכה בביתו, כגון שצריך לצאת למקום רחוק, ראוי ונכון שימנה את אשתו שתהיה שלוחתו להדליק את הנרות במקומו, ויוצא ידי חובה אפילו אם אינו נמצא שם בשעת ההדלקה.

וכן אשה שהיא דרה לבדה, חייבת להדליק נרות חנוכה, כדין האיש ממש.

מי שעתיד לחזור לביתו בשעה מאוחרת
כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאם אדם יודע כי הוא עתיד לחזור לביתו באותו לילה בשעה מאוחרת, עדיף שימנה את אשתו שתדליק הנרות בזמן הראוי להדלקת נרות לכתחילה, דהיינו כרבע שעה לאחר שקיעת החמה, מאשר שידליק בעצמו בשעה מאוחרת. ואף על פי שבכל המצוות אנו אומרים "מצוה בו יותר מבשלוחו", מכל מקום כאן עדיף שימנה את אשתו להדליק נרות, משום שעל ידה מתקיימת המצוה בזמן הראוי לה כתקנת חז"ל. ומלבד זה יש לומר, שכשהאשה מדליקה נרות במקום בעלה, לא נחשב הדבר שאינו מקיים המצוה בעצמו, משום שאשתו כגופו, ואם כן כשמדליקה האשה נרות הרי הוא כאילו הדליק בעצמו.

ומכל מקום למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, אם נמצא הבעל במקום שיכול להדליק, טוב שידליק בעצמו בלא ברכה, ואשתו תדליק בביתו בברכה, ואם יכול הבעל, טוב שישמע ברכות ההדלקה מאדם אחר.

אף על פי שנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מכל מקום כשבעל הבית מדליק נרות חנוכה בבית, אין אשתו ובנותיו מדליקות נרות בפני עצמן, ואפילו למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, מכל מקום אשתו ובנותיו אינן מדליקות בפני עצמן. ורק אם האשה נמצאת לבדה בביתה, כגון אשה שאינה נשואה עדיין, או שאין בעלה נמצא בבית בשעת ההדלקה, תדליק האשה נרות חנוכה.

אדם שלא היה נוכח בשעת ההדלקה בלילה ראשון של חנוכה
והנה מוטל עלינו לבאר דבר נוסף, והוא, שכאשר הבעל יודע שיגיע מאוחר לביתו, ולכן הוא מורה לאשתו שתברך ותדליק במקומו, הרי שהוא יוצא ידי חובת ההדלקה והברכות בהדלקה של אשתו. אולם אם אירע שכבר בלילה הראשון של חנוכה הדליקה האשה את הנרות עבור הבעל, נמצא שהיא מברכת גם ברכת "שהחיינו" על ההדלקה בלילה הראשון. והבעל, עדיין לא בירך שהחיינו. ועל כן ביום השני כאשר יבא הוא לביתו, יהיה עליו להדליק נרות ולהוסיף לברך ברכת שהחיינו על הדלקה, שהרי זו ההדלקה הראשונה עבורו.

תאריך השאלה:
כ"ג כסלו תשע"ט / 1 בדצמבר 2018

היא אינה מברכת שהחיינו, משום שהיא כבר שמעה את הברכה מבעלה ביום הראשון, ויצאה ידי חובה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

חיוב נשים בהדלקת נר חנוכה

נשים, פטורות מכל מצות התורה ש"הזמן גרמן". כלומר, מצוות התלויות בזמן מסויים, ואינן נוהגות תמיד, כגון מצות לולב בסוכות, ומצות שופר בראש השנה, נשים פטורות מהן.

ומכל מקום נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, הואיל ואף הן היו באותו נס של הצלת ישראל בחג החנוכה. ולכן אף אשה נשואה, אם בעלה אינו יכול להדליק נרות חנוכה בביתו, כגון שצריך לצאת למקום רחוק, ראוי ונכון שימנה את אשתו שתהיה שלוחתו להדליק את הנרות במקומו, ויוצא ידי חובה אפילו אם אינו נמצא שם בשעת ההדלקה.

וכן אשה שהיא דרה לבדה, חייבת להדליק נרות חנוכה, כדין האיש ממש.

מי שעתיד לחזור לביתו בשעה מאוחרת
כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאם אדם יודע כי הוא עתיד לחזור לביתו באותו לילה בשעה מאוחרת, עדיף שימנה את אשתו שתדליק הנרות בזמן הראוי להדלקת נרות לכתחילה, דהיינו כרבע שעה לאחר שקיעת החמה, מאשר שידליק בעצמו בשעה מאוחרת. ואף על פי שבכל המצוות אנו אומרים "מצוה בו יותר מבשלוחו", מכל מקום כאן עדיף שימנה את אשתו להדליק נרות, משום שעל ידה מתקיימת המצוה בזמן הראוי לה כתקנת חז"ל. ומלבד זה יש לומר, שכשהאשה מדליקה נרות במקום בעלה, לא נחשב הדבר שאינו מקיים המצוה בעצמו, משום שאשתו כגופו, ואם כן כשמדליקה האשה נרות הרי הוא כאילו הדליק בעצמו.

ומכל מקום למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, אם נמצא הבעל במקום שיכול להדליק, טוב שידליק בעצמו בלא ברכה, ואשתו תדליק בביתו בברכה, ואם יכול הבעל, טוב שישמע ברכות ההדלקה מאדם אחר.

אף על פי שנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מכל מקום כשבעל הבית מדליק נרות חנוכה בבית, אין אשתו ובנותיו מדליקות נרות בפני עצמן, ואפילו למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, מכל מקום אשתו ובנותיו אינן מדליקות בפני עצמן. ורק אם האשה נמצאת לבדה בביתה, כגון אשה שאינה נשואה עדיין, או שאין בעלה נמצא בבית בשעת ההדלקה, תדליק האשה נרות חנוכה.

אדם שלא היה נוכח בשעת ההדלקה בלילה ראשון של חנוכה
והנה מוטל עלינו לבאר דבר נוסף, והוא, שכאשר הבעל יודע שיגיע מאוחר לביתו, ולכן הוא מורה לאשתו שתברך ותדליק במקומו, הרי שהוא יוצא ידי חובת ההדלקה והברכות בהדלקה של אשתו. אולם אם אירע שכבר בלילה הראשון של חנוכה הדליקה האשה את הנרות עבור הבעל, נמצא שהיא מברכת גם ברכת "שהחיינו" על ההדלקה בלילה הראשון. והבעל, עדיין לא בירך שהחיינו. ועל כן ביום השני כאשר יבא הוא לביתו, יהיה עליו להדליק נרות ולהוסיף לברך ברכת שהחיינו על הדלקה, שהרי זו ההדלקה הראשונה עבורו.

תאריך השאלה:
כ"ג כסלו תשע"ט / 1 בדצמבר 2018

אם היא נמצאת בהדלקה ביום הראשון, אז ביום השני תברך רק שני ברכות כמו שכתבת. ואם היא רוצה שרק אתה תדליק בכל הימים, אתה רשאי לעשות כך. ויהי רצון שתזכה להקים בית נאמן בישראל,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

שני שותפים הגרים בדירה אחת – הדלקת נרות על ידי קטן – מנהג מרן זצ"ל

שאלה: אנו שני שותפים בדירה, האם כל אחד מאיתנו חייב להדליק נרות חנוכה בנפרד?

שני אנשים, או שתי נשים, הגרים בדירה אחת, והם חלוקים בעיסתם, כלומר, שכל אחד מהם מוציא הוצאות על מזון לעצמו, שניהם חייבים להדליק נרות חנוכה בברכה, ואינם יוצאים ידי חובתם בהדלקה אחת. ואפילו הם בני משפחה אחת, כגון אב ובנו הגדול, או אם ובתה הגדולה, וכדומה, חייבים כל אחד מהם בהדלקה נפרדת.

ואם אינם חלוקים בעיסתם, כלומר, אינם דואגים כל אחד רק לצרכיו, אלא מוציאים הוצאות משותפות, למזון וכדומה, ישתתפו גם בהוצאות השמן והפתילות או הנרות, וידליק אחד מהם בברכה ביום אחד, וחברו ביום אחר.

לכן לשאלתכם, אם כל אחד מכם דואג רק להוצאותיו, ואינכם שותפים בהוצאות המזון ובשאר הוצאות הבית, הרי שכל אחד חייב להדליק נרות חנוכה בפני עצמו.

שאלה: האם ניתן לאפשר לילדים להדליק את נרות החנוכה?

קטן שעדיין לא הגיע לגיל מצוות, פטור מהדלקת נר חנוכה, ולפיכך אי אפשר לתת לו להדליק הנרות, משום שהגדולים אינם יוצאים ידי חובתם בהדלקתו. ומכל מקום טוב לחנך את הילדים (שכבר הגיעו לגיל ששייך לחנכם) ולאפשר להם להדליק את נרות ההידור בכל לילה, דהיינו שהגדול ידליק בעצמו את הנר הראשון (שבו הוא יוצא ידי חובת ההדלקה מעיקר הדין) והקטנים ידליקו את שאר הנרות.

אבל ילדים קטנים מאד, שאינם שייכים עדיין במצות חינוך, אין לאפשר להם כלל להדליק את נרות החנוכה. ורק את נר השמש יתנו להם להדליק, לפי שאין בו כל קדושה.

יש סוברים שלעולם לא ראוי לתת לקטן שידליק את נרות ההידור, אפילו אם הגיע כבר לגיל חינוך. לפי שבהדלקת הקטן אין כל מצוה, ונמצא שאביו לא הדליק אלא נר אחד. וכן משמע מדברי הגאון רבינו יוסף חיים.

ולפיכך הנכון לכתחילה לנהוג כמנהג מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שכל הנהגותיו היו מכוונות היטב, שהוא היה מדליק את הנר הראשון, ולאחר מכן היה מניח את ידו של בנו בתוך ידו, וכך היה מדליק יחד עם בנו את שאר הנרות. נמצא שהדליק האב את כל הנרות, וגם חינך את בנו למצות ההדלקה.

וכל זה למנהג הספרדים. אבל למנהג האשכנזים יש לתת לקטן שהגיע לגיל חינוך להדליק נר חנוכה בפני עצמו, שהרי למנהגם כל אחד מבני הבית מדליק.

תאריך השאלה:
כ"ג כסלו תשע"ט / 1 בדצמבר 2018

מרן זצ"ל ב"קול סיני" (לפני כחמישים שנה) כתב כדבריכם, שאין לברך שהחיינו בלילה השני, משום ספק ברכות. ואחר כך שוב ישב על מדוכה זו, בכמה מקומות, ובכללם בספרו חזון עובדיה על הלכות חנוכה, וחזר בו מדבריו הראשונים, והעלה שאין לחוש בזה לספק ברכות, ושיש לברך שהחיינו. והביא ראיות גדולות לדבריו. ומה שאין אנו מביאים את כל השיטות, הוא משום שאנו מביאים, בפרט בזמני חגים, את עיקרי הדינים והשיטות בקצרה, ואי אפשר להאריך בכל שיטה ושיטה, באופן שיגרום בלבול.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


 

חיוב נשים בהדלקת נר חנוכה

נשים, פטורות מכל מצות התורה ש"הזמן גרמן". כלומר, מצוות התלויות בזמן מסויים, ואינן נוהגות תמיד, כגון מצות לולב בסוכות, ומצות שופר בראש השנה, נשים פטורות מהן.

ומכל מקום נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, הואיל ואף הן היו באותו נס של הצלת ישראל בחג החנוכה. ולכן אף אשה נשואה, אם בעלה אינו יכול להדליק נרות חנוכה בביתו, כגון שצריך לצאת למקום רחוק, ראוי ונכון שימנה את אשתו שתהיה שלוחתו להדליק את הנרות במקומו, ויוצא ידי חובה אפילו אם אינו נמצא שם בשעת ההדלקה.

וכן אשה שהיא דרה לבדה, חייבת להדליק נרות חנוכה, כדין האיש ממש.

מי שעתיד לחזור לביתו בשעה מאוחרת
כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאם אדם יודע כי הוא עתיד לחזור לביתו באותו לילה בשעה מאוחרת, עדיף שימנה את אשתו שתדליק הנרות בזמן הראוי להדלקת נרות לכתחילה, דהיינו כרבע שעה לאחר שקיעת החמה, מאשר שידליק בעצמו בשעה מאוחרת. ואף על פי שבכל המצוות אנו אומרים "מצוה בו יותר מבשלוחו", מכל מקום כאן עדיף שימנה את אשתו להדליק נרות, משום שעל ידה מתקיימת המצוה בזמן הראוי לה כתקנת חז"ל. ומלבד זה יש לומר, שכשהאשה מדליקה נרות במקום בעלה, לא נחשב הדבר שאינו מקיים המצוה בעצמו, משום שאשתו כגופו, ואם כן כשמדליקה האשה נרות הרי הוא כאילו הדליק בעצמו.

ומכל מקום למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, אם נמצא הבעל במקום שיכול להדליק, טוב שידליק בעצמו בלא ברכה, ואשתו תדליק בביתו בברכה, ואם יכול הבעל, טוב שישמע ברכות ההדלקה מאדם אחר.

אף על פי שנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מכל מקום כשבעל הבית מדליק נרות חנוכה בבית, אין אשתו ובנותיו מדליקות נרות בפני עצמן, ואפילו למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, מכל מקום אשתו ובנותיו אינן מדליקות בפני עצמן. ורק אם האשה נמצאת לבדה בביתה, כגון אשה שאינה נשואה עדיין, או שאין בעלה נמצא בבית בשעת ההדלקה, תדליק האשה נרות חנוכה.

אדם שלא היה נוכח בשעת ההדלקה בלילה ראשון של חנוכה
והנה מוטל עלינו לבאר דבר נוסף, והוא, שכאשר הבעל יודע שיגיע מאוחר לביתו, ולכן הוא מורה לאשתו שתברך ותדליק במקומו, הרי שהוא יוצא ידי חובת ההדלקה והברכות בהדלקה של אשתו. אולם אם אירע שכבר בלילה הראשון של חנוכה הדליקה האשה את הנרות עבור הבעל, נמצא שהיא מברכת גם ברכת "שהחיינו" על ההדלקה בלילה הראשון. והבעל, עדיין לא בירך שהחיינו. ועל כן ביום השני כאשר יבא הוא לביתו, יהיה עליו להדליק נרות ולהוסיף לברך ברכת שהחיינו על הדלקה, שהרי זו ההדלקה הראשונה עבורו.


צפייה