שאלות ותשובות הלכה יומית

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

מחוץ לבית הכנסת לא אומרים (למנהג הספרדים) ברכת מעין שבע. אבל בחצר בית הכנסת יש שנוהגים לומר ברכת מעין שבע ויש להם על מה שיסמכו.

 

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

אי אפשר לומר שום דבר שבקדושה (כמו ברכות וכו') לפני שטיפת ידיים אחרי שיוצא מבית הכסא, או שהתרחץ, או שנגע ברגליו. ואין צורך בנטילת ידיים עם כלי, אלא די בשטיפה תחת הברז. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


עשרת ימי תשובה

"דרשו ה' בהמצאו"
אמרו רבותינו (במסכת ראש השנה דף יח.), כי דברי הפסוק "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" מוסבים על ימים אלה, שבין ראש השנה ליום הכפורים, שבהם התפלות מקובלות ביותר לפני ה' יתברך, שכביכול הוא מצוי וקרוב יותר לבריותיו. וכתב הרקאנטי (בראשית כב), שבודאי לולי הימים הללו, היתה הדרך לקבלת התפלות רחוקה ביותר, כי כמעט תמיד ימצאו המקטרגים והמשטינים הנבראים מהחטאים את תפילותיו של האדם, והם מונעים מהתפלות להתקבל ברצון לפני ה' יתברך. מה שאין כן בימים אלה, שהתפלות מגיעות ביתר שאת לפני ה' יתברך, והם מקובלות ביותר, הרי שבזכות הימים הללו, זוכה אדם שתפלותיו מתקבלות יותר לפני ה'. ולכן צריך לקבל את גודל האחריות בכל תפלה ותפלה מתפלות הימים הנוראים, שלא תלך חלילה לאיבוד, שהרי טובתה מרובה.

המלך הקדוש
בגמרא במסכת ברכות (דף יב:) אמר רבה בר חיננא, משמו של רב, כל השנה כולה מתפלל "האל הקדוש" ו"מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מעשרה ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים, שאומר "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". והיינו שבחתימת ברכות אלו בתפילת העמידה, צריך לסיים המלך הקדוש והמלך המשפט. והסביר רש"י, המלך הקדוש, לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם. כלומר, הנהגת ה' בימים הללו, היא ביתר שאת בהנהגה של מלכות, שהוא שופט את העולם, ולכן גם בתפלה עלינו להזכירו בתואר זה "המלך הקדוש".

והמתפלל תפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה, ובאמצע התפילה התעורר אצלו ספק אם חתם "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בכל מקרה, יש להניח שמן הסתם חתם כהרגלו בכל השנה, ואמר "האל הקדוש", ולכן חוזר לראש התפילה.

ואם חתם "האל הקדוש" ותוך כדי דיבור נזכר שטעה (דהיינו מיד בסיום הברכה תוך כדי שיעור זמן אמירת "שלום עליך רבי" שם לב לכך שטעה), ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש", יצא ידי חובה, ואינו חוזר לראש התפילה.

וכן הדין לעניין אמירת "המלך המשפט", שאם טעה וחתם כדרכו בכל השנה, ונזכר מיד ותיקן לומר "המלך המשפט" יצא ידי חובה.

אלא שלענין ברכת "המלך המשפט", אם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ולא תיקן מיד לומר "המלך המשפט", מכל מקום אינו חוזר לראש התפילה, אלא לברכת "השיבה", וממשיך משם והלאה על הסדר. ורק אם נזכר שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" לאחר שסיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. וסיום התפילה לענין זה, היינו שסיים את אמירת "יהיו לרצון" שאחר "אלוקי נצור".

ומנהג האשכנזים שאינו חוזר כלל כשטעה בברכת המלך המשפט, בין אם נזכר באמצע תפילתו, ובין אם נזכר אחר התפילה. וגם ספרדי שטעה בברכת המלך המשפט, כשחוזר להתפלל, טוב שיתנה ויאמר: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת חובה, ואם אינני חייב לחזור הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת נדבה".

זכרנו לחיים
בכל עשרת ימי תשובה, נוהגים להוסיף בתפילת העמידה "זכרנו לחיים", ו"מי כמוך", "וכתוב לחיים טובים", "ובספר חיים ברכה ושלום" וכפי שמודפס בסידורים, ואם שכח להוסיף "זכרנו לחיים" ונזכר בברכת "שומע תפילה", רשאי לומר שם "זכרנו לחיים" קודם שיאמר "כי אתה שומע" וכו'. משום שבברכת שומע תפילה רשאי לבקש צרכיו, ו"זכרנו לחיים" גם כן נחשב לצרכי האדם, אבל "מי כמוך אב הרחמן" אינו רשאי להוסיף שם, לפי שאין זה אלא שבח להשם יתברך ולא בקשה.

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

מותר לאכול בשר בליל התענית.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


צום גדליה בשנה זו (התשע"ח)

צום גדליה הוא יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבית גחלת ישראל הנשארה, ומהריגתו התגלגלה גלותם. כמו שמבואר כל זה בספר ירמיה, (פרק מ ואילך). ובשנה זו (תשע"ח), חל יום ג' בתשרי בשבת, ומכיון שאסור להתענות בשבת, נדחית התענית להיום, יום ד' בתשרי.

צום גדליה שוה מבחינה הלכתית, בכל עניניו, לשאר התעניות, ודינים אלו מבוארים אצלינו בהלכות תענית שבעה עשר בתמוז.

צום גדליה - צום דחוי
כתב רבינו ירוחם, שגדליה בן אחיקם נהרג ביום ראש השנה, ומכיון שאסור להתענות ביום ראש השנה, שהרי יום טוב הוא, תקנו להתענות למחרתו, כלומר ביום ג' בתשרי. והביא דבריו מרן בבית יוסף. (ס"ס תקמט). וכן כתב המאירי, שגדליה בן אחיקם נזכר במסכת סופרים, שנהרג ביום א' בתשרי, אלא מפני שהוא יום טוב קבעו את התענית למחרתו. וכן כתב הרד"ק.

הלכה פסוקה בידינו (באורח חיים סימן תקנט), שכאשר חל יום התענית בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, פטורים "בעלי הברית", שהם, המוהל הסנדק ואבי הבן מלהתענות. ולדוגמא, יום תענית תשעה באב שחל בשבת, הרי הוא נדחה ליום ראשון, ובעלי ברית אוכלים בו. וכן יש עוד מקרים בהם מיקלים יותר בתענית דחויה, מאשר ביום התענית ממש.

ולפיכך, לאור מה שכתב רבינו ירוחם שצום גדליה היה צריך לחול ביום ראש השנה אלא שהוא נדחה תמיד מפני יום טוב, כתב בספר טורי זהב (לרבי דוד הלוי אב בית הדין בלבוב, מגדולי נושאי כליו של מרן השלחן ערוך), שנראה לכאורה שאם יש מילה בצום גדליה, אין בעלי הברית צריכים לצום מפני שהוא צום דחוי. אלא שיש לחלק ולומר, שבדרך כלל ניכר הדבר שהתענית דחויה, ולמשל צום תשעה באב שחל בשבת, שהכל יודעים שהוא צריך לחול בשבת, ומפני כבוד השבת הוא נדחה ליום ראשון. אבל בתענית גדליה שאין הדבר ניכר שהיא דחויה, שהרי בכל שנה היא נדחית, יש לומר שאין לנהוג בה היתר לבעלי ברית. וכן חילק הגאון רבי יהודה עייאש, שמסברא נראה שאין להקל בזה בכל צום גדליה, אלא רק בתענית שהיא נדחית והכל יודעים שהיא דחויה. וכן הכריע להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

לפיכך בשנה שצום גדליה חל באמצע השבוע, דינו כדין שאר תעניות, ואסורים בעלי הברית לאכול בו.

אולם בשנה זו בלאו הכי התענית דחויה, ולכל הדעות יש להקל יותר בתענית זו מאשר בתענית אחרת. וכפי שנתבאר.

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

עיני מבין בדיוק באיזו פרוצדורה רפואית מדובר. אם מניעת אכילת הכדור תגרום לה למחלה חס ושלום, אפילו בלי סכנה, היא רשאית לאכול. ולפי דבריך התרופה מיועדת למנוע דלקת ולכן יש להקל. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


עשרת ימי תשובה

"דרשו ה' בהמצאו"
אמרו רבותינו (במסכת ראש השנה דף יח.), כי דברי הפסוק "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" מוסבים על ימים אלה, שבין ראש השנה ליום הכפורים, שבהם התפלות מקובלות ביותר לפני ה' יתברך, שכביכול הוא מצוי וקרוב יותר לבריותיו. וכתב הרקאנטי (בראשית כב), שבודאי לולי הימים הללו, היתה הדרך לקבלת התפלות רחוקה ביותר, כי כמעט תמיד ימצאו המקטרגים והמשטינים הנבראים מהחטאים את תפילותיו של האדם, והם מונעים מהתפלות להתקבל ברצון לפני ה' יתברך. מה שאין כן בימים אלה, שהתפלות מגיעות ביתר שאת לפני ה' יתברך, והם מקובלות ביותר, הרי שבזכות הימים הללו, זוכה אדם שתפלותיו מתקבלות יותר לפני ה'. ולכן צריך לקבל את גודל האחריות בכל תפלה ותפלה מתפלות הימים הנוראים, שלא תלך חלילה לאיבוד, שהרי טובתה מרובה.

המלך הקדוש
בגמרא במסכת ברכות (דף יב:) אמר רבה בר חיננא, משמו של רב, כל השנה כולה מתפלל "האל הקדוש" ו"מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מעשרה ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים, שאומר "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". והיינו שבחתימת ברכות אלו בתפילת העמידה, צריך לסיים המלך הקדוש והמלך המשפט. והסביר רש"י, המלך הקדוש, לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם. כלומר, הנהגת ה' בימים הללו, היא ביתר שאת בהנהגה של מלכות, שהוא שופט את העולם, ולכן גם בתפלה עלינו להזכירו בתואר זה "המלך הקדוש".

והמתפלל תפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה, ובאמצע התפילה התעורר אצלו ספק אם חתם "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בכל מקרה, יש להניח שמן הסתם חתם כהרגלו בכל השנה, ואמר "האל הקדוש", ולכן חוזר לראש התפילה.

ואם חתם "האל הקדוש" ותוך כדי דיבור נזכר שטעה (דהיינו מיד בסיום הברכה תוך כדי שיעור זמן אמירת "שלום עליך רבי" שם לב לכך שטעה), ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש", יצא ידי חובה, ואינו חוזר לראש התפילה.

וכן הדין לעניין אמירת "המלך המשפט", שאם טעה וחתם כדרכו בכל השנה, ונזכר מיד ותיקן לומר "המלך המשפט" יצא ידי חובה.

אלא שלענין ברכת "המלך המשפט", אם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ולא תיקן מיד לומר "המלך המשפט", מכל מקום אינו חוזר לראש התפילה, אלא לברכת "השיבה", וממשיך משם והלאה על הסדר. ורק אם נזכר שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" לאחר שסיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. וסיום התפילה לענין זה, היינו שסיים את אמירת "יהיו לרצון" שאחר "אלוקי נצור".

ומנהג האשכנזים שאינו חוזר כלל כשטעה בברכת המלך המשפט, בין אם נזכר באמצע תפילתו, ובין אם נזכר אחר התפילה. וגם ספרדי שטעה בברכת המלך המשפט, כשחוזר להתפלל, טוב שיתנה ויאמר: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת חובה, ואם אינני חייב לחזור הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת נדבה".

זכרנו לחיים
בכל עשרת ימי תשובה, נוהגים להוסיף בתפילת העמידה "זכרנו לחיים", ו"מי כמוך", "וכתוב לחיים טובים", "ובספר חיים ברכה ושלום" וכפי שמודפס בסידורים, ואם שכח להוסיף "זכרנו לחיים" ונזכר בברכת "שומע תפילה", רשאי לומר שם "זכרנו לחיים" קודם שיאמר "כי אתה שומע" וכו'. משום שבברכת שומע תפילה רשאי לבקש צרכיו, ו"זכרנו לחיים" גם כן נחשב לצרכי האדם, אבל "מי כמוך אב הרחמן" אינו רשאי להוסיף שם, לפי שאין זה אלא שבח להשם יתברך ולא בקשה.

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

מעיקר הדין אינה צריכה טבילה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אילו כלים טעונים טבילה

בהלכה הקודמת נתבאר שכלים הנקחים מן הגוי, כגון כלים שהיצרן שלהם אינו יהודי, חייבים טבילה במקוה טהרה לפני השימוש בהם. אולם יש לדעת שאין חיוב טבילה, אלא בכלים שהם "צרכי הסעודה", כגון כוסות וצלחות, קערות וקומקומים, וכיוצא בהם, שמשתמשים בהם לצורך אכילה ושתיה, אבל שאר כלים, כגון מספריים וכיוצא בזה, אינם צריכים טבילה. ומפצח אגוזים, יש אומרים שהוא דומה למספריים, שלא נחשבים כלי סעודה אפילו אם גוזר איתם ירקות. וכל שכן מפצח אגוזים שאינו נוגע בפרי עצמו אלא רק בקליפה. ומכל מקום כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שיש להטבילו בלא ברכה, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שאף שמן הדין מפצח אגוזים אינו צריך טבילה, מכל מקום, טוב להחמיר להטבילו בלא ברכה.

ואין חובה להטביל, אלא כלים העשוים מתכות או זכוכית, כמו שנאמר בתורה (במדבר לא.) לגבי כלי מדין, "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת" וכו', מכאן שכלי מתכות הנלקחים מן הגוי חייבים בטבילה. ורבותינו גזרו חיוב טבילה גם על כלי זכוכית, וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה עה:)," אמר רב אשי, כלי זכוכית, הואיל ואם נשתברו יש להם תקנה, ככלי מתכות הם דומים, וטעונים טבילה. ופירש רש"י, זכוכית שנשברה, אפשר להתיכה לעשות ממנה כלי, והואיל וכך היא, דינה ככלי מתכת וטעונה טבילה.

וכלי חרס אינם טעונים טבילה, וכן כלי עץ, כגון כפות עץ, אינם טעונים טבילה. וכלי חרס מצופה בזכוכית מבחוץ ומבפנים (כמו שמצוי מאד בספלים של קפה העשויים חרסינה ומצופים בזכוכית, וכן בצלחות, ובפרט אותם המיוצרים במזרח הרחוק), חייב טבילה בברכה, ואם אינו מצופה זכוכית אלא מבפנים, צריך טבילה בלא ברכה. ודין כלי פורצלן יבואר בהלכה הבאה.

תאריך השאלה:
ג' תשרי תשפ"א / 21 בספטמבר 2020

לדפוק בקצב מסויים, אסור. אבל יכול לעשות בשינוי, כמו עם גב היד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קרא, כרתי, סילקא ותמרים. ופירש רש"י, מפני שהם ממהרים לגדול, וסימן טוב הוא לראותם בראש השנה.

מתי אוכלים את "הסימנים"?
כבר כתבנו באחת ההלכות בעבר, שאדם שאוכל פירות וירקות קודם הסעודה, מכניס עצמו בספק אם צריך לברך ברכה אחרונה, או שיצא ידי חובה בברכת המזון שאחר הסעודה. ולפי שאין לאדם להכניס עצמו בספק ברכות לכתחילה, הנכון הוא לאכול את מיני הפירות והירקות הנזכרים, בתוך הסעודה, אחרי אכילת כזית פת של ברכת המוציא. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

האם יש לברך על "הסימנים"?
כשאוכלים ממיני הירקות בתוך הסעודה, לוביא, קרא, כרתי, סילקא, וכן כשאוכלים מראש הכבש בתוך הסעודה, אין לברך עליהם ברכת הנהנין, דהיינו ברכת בורא פרי האדמה וברכת שהכל, משום שברכת המוציא פוטרתם אפילו אם אוכלם בלא פת, שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות.

וכשאוכלים ממיני הפירות בתוך הסעודה, התמר, הרימון, והתפוח בדבש, יש לברך עליהם ברכת הנהנין, שהיא ברכת בורא פרי העץ, משום שאין דרך לאכלם עם הפת, ואינם נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.

סדר האכילה:
כך הוא סדר אכילת הסימנים בלילי ראש השנה: תחילה יקח בידו תמרה (תמר) אחת ויברך עליה בורא פרי העץ, ואם התמרים הם פרי חדש, יברך עליהם גם כן ברכת שהחיינו, (ויזהר שלא יניחם על השולחן בשעת הקידוש כשמברך שהחיינו, שלא יפטרם בברכת שהחיינו שבקידוש ויפסיד ברכתו עליהם, אלא יסירם מן השולחן בשעת הקידוש, או יכסם במפה.) ואחר כך יטעם מעט מהתמרה ואז יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויטעם עוד ממנה. (וכשאומר את נוסח ה"יהי רצון" יאמרנו בשם ומלכות (כלומר, יאמר בפירוש את שם ה' כפי שאומרים בכל הברכות).

ואחר כך יקח מהרימונים, ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון", ויטעם מהם. ואחר כך יקח מהתפוח בדבש ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

ואחרי שטעם מהתפוח בדבש, יקח מהרוביא ויאמר: "יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו ותלבבנו". ואחר כך יקח מהקרא (דלעת) ויאמר: "יהי רצון וכו' שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". (ויש נוהגים לאכול גזר עם הדלעת, שהרי אומר "גזר" דיננו.) ואחר כך יקח הכרתי בידו ויאמר: "יהי רצון מלפניך וכו' שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואחר כך יקח הסילקא (תרד) בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". ואחר כך יקח ראש כבש או איל בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליהם השלום."

כשרות הבשר
יש להזהר מאד בכשרות בשר או ראש כבש, שלא יקחנו אלא אם נודע לו בפירוש שהוא כשר, שנשחט על ידי שוחט מומחה ירא שמים, ושבבדיקתו הוברר שהוא "חלק", ואם אינו מוצא ראש כבש כזה, עדיף שייקח ראש עוף או דג או כל בהמה אחרת.

אכילת דגים
יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה. לפרות ולרבות כדגים, וכן הובא מנהג זה בשם רבי דוד אבודרהם, ומרן החיד"א הביא שאין לאכול דגים בראש השנה, משום ששמו "דג" נופל על לשון דאג, והביא סמך לזה מתיקוני הזוהר הקדוש. ומכל מקום כשחל ראש השנה ביום שבת, לא יבטל מנהגו בכל שבת לאכול דגים. ויש שנזהרים שלא לאכול אגוז בראש השנה, כי אגוז בגימטריא "חטא". ומנהג זה הובא על ידי הרמ"א בשלחן ערוך.

עבדו את ה' בשמחה, וגילו ברעדה
הסימן הנכבד ביותר מכל הסימנים שיש לנהוג בהם בראש השנה, הוא שתהיה הנהגתו של אדם בביתו בנחת ובשלום ובשמחה בימים אלה. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה עובד את ה' בשמחה מיוחדת ביום ראש השנה, והיה מתנהג באהבה ואחוה ובמאור פנים יוצאים מן הכלל עם כל הבאים בצל קורתו. (וזכור לי הכותב, שרוב ימי חייו, מרן זצ"ל לא היה מנשק את אהוביו. מלבד באחרית ימיו ממש. ובפעם הראשונה שזכיתי לקבל נשיקה ממרן זצ"ל, היה זה בלילות ראש השנה, וכן היה מידי שנה, כי אז היה מרן זצ"ל נוהג במאור פנים מיוחד). אך ידע כל אדם להזהר מקלות דעת ושיחת חולין רבה ביום ראש השנה, שהוא יום הדין, ויש להרבות בעיקר בתורה ותפלה וקריאת תהלים וכדומה, איש לפי מהללו. וכבר אמר אחד הגדולים, כי העולם נזהרים שלא לאכול בראש השנה אגוז, כי אגוז גימטריא "חטא". אך אינם זוכרים כי גם ה"חטא" בעצמו, הוא בגימטריא "חטא".

מערכת הלכה יומית מברכת את כל המנויים והלומדים היקרים, בברכת שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, ותעלו מעלה מעלה בתורה וביראת ה', מתוך שמחה ובריאות ועושר ושלום וכל טוב.

תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!

תאריך השאלה:
כ"ט אלול תש"פ / 18 בספטמבר 2020

לכתחילה אין לעשות כן. שנה טובה ומבורכת,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תפלת שחרית מוקדמת

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית? ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית.

תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש".

ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות (זמניות) לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית.

וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר.

ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.

ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת,  שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג.

והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר.

ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל.

ולסיכום:  אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.

ובהלכה הבאה נבאר את סדר התפילה לפועלים ולכל מי שמתפלל מוקדם כי השעה דחוקה לו.

תאריך השאלה:
כ"ח אלול תש"פ / 17 בספטמבר 2020

יש בזה מחלוקת בגמרא במסכת גיטין (דף ח.). ורש"י קידושין לח: כתב שכיבוש יחיד (כמו כיבוש דוד) לא נחשב כיבוש. ובישועות מלכו סימן סז כתב שחלק מכיבושי דוד נחשבים כיבוש, והדבר תלוי אם אחזו בהם ישראל אחר כך. ויש בזה הרבה מאד משא ומתן בדברי הפוסקים. שנה טובה ומבורכת,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בעניני התפלות של הימים הנוראים

הבהרה: השנה שיום טוב ראשון של ראש השנה חל בשבת, אסור בהחלט להדליק נרות ליום טוב שני עד לצאת השבת. וכפי שביארנו אתמול.
---------------------

כל אדם, איש או אשה, שלמדו אפילו מעט ממעלת הימים הנוראים, נוהגים להתפלל את כל תפלות הימים הנוראים מתוך דקדוק וכוונה בכל כוחם. ובמחזורים הנפוצים ישנם נוסחאות שונות בכל דבר, ולחלק מהנוסחאות יש על מה להסתמך, ולחלקן כלל אין על מה להסתמך. לכן סידרנו כאן כמה נוסחאות מעניני התפלה אשר רבים שואלים עליהם בכל שנה, לפי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לפי הנדפס בספריו.

במה שאומרים "ויעשו כולם אגודה אחת", יש לנקד את המילה "אחת" האלף בסיגול והחית בקמץ. כך: אֶחָת.  שכן נאמר בספר שמואל (ש"ב, ב, כה), "ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אֶחָת".

במה שאומרים "שידענו  ה' אלהינו שהשלטן לפניך", כיצד יש לנקד את המילה "שלטן"? הנה ברוב המחזורים ניקדו "שלטן", עם קמץ חטוף תחת האות ש', כמו משקל המילה "קרבן", כך "שלטן". אולם מנהג מרן רבינו זצ"ל היה כמנהג ירושלים, לומר "שִילטון", כמו שנאמר "אין שילטון מיום המות". וכן דעת רוב האחרונים. (ואין לומר "כמו שידענו ה' אלהינו", אלא: "שידענו ה' אלהינו").

אם טעה בתפלת ראש השנה שחל בימות החול (כמו השנה, ביום טוב שני של ראש השנה), וסיים את בברכתו "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה", אינו צריך לחזור ולהתפלל שנית.

יש לומר "תן חלקנו בתורתך", ולא "שים חלקנו בתורתך". שכן הוא הנוסח הנכון בדברי רבותינו הראשונים.

יש להשתדל לכוין בתפלה בכל ימות השנה, ובפרט בימים הנוראים, לא להתפלל במרוצה חס ושלום, אלא בנחת, מתוך כוונה שלימה, ובלשון תחנונים. ואף על פי שצריך להשמיע את כל התפלה (תפלת העמידה) לאזניו, מכל מקום טוב להזהר גם בימים הנוראים שאחרים לא ישמעו את תפלתו, כי הדבר עלול להפריע להם את כוונתם. ואף שמרן השלחן ערוך כתב שבימים הנוראים אין להזהר בזה, משום שלכולם יש מחזורים בידיהם ואינם טועים בתפלתם, מכל מקום עדיף להזהר בזה, בפרט לפי דברי המקובלים שאסור שאדם אחד ישמע את קולו של המתפלל.

תאריך השאלה:
כ"ח אלול תש"פ / 17 בספטמבר 2020

מאחר ומדובר בבעיה זמנית, אין צורך בהתרת נדרים ואין כאן בעיה הלכתית בכלל. תבורכי מפי עליון,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בעניני התפלות של הימים הנוראים

הבהרה: השנה שיום טוב ראשון של ראש השנה חל בשבת, אסור בהחלט להדליק נרות ליום טוב שני עד לצאת השבת. וכפי שביארנו אתמול.
---------------------

כל אדם, איש או אשה, שלמדו אפילו מעט ממעלת הימים הנוראים, נוהגים להתפלל את כל תפלות הימים הנוראים מתוך דקדוק וכוונה בכל כוחם. ובמחזורים הנפוצים ישנם נוסחאות שונות בכל דבר, ולחלק מהנוסחאות יש על מה להסתמך, ולחלקן כלל אין על מה להסתמך. לכן סידרנו כאן כמה נוסחאות מעניני התפלה אשר רבים שואלים עליהם בכל שנה, לפי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לפי הנדפס בספריו.

במה שאומרים "ויעשו כולם אגודה אחת", יש לנקד את המילה "אחת" האלף בסיגול והחית בקמץ. כך: אֶחָת.  שכן נאמר בספר שמואל (ש"ב, ב, כה), "ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אֶחָת".

במה שאומרים "שידענו  ה' אלהינו שהשלטן לפניך", כיצד יש לנקד את המילה "שלטן"? הנה ברוב המחזורים ניקדו "שלטן", עם קמץ חטוף תחת האות ש', כמו משקל המילה "קרבן", כך "שלטן". אולם מנהג מרן רבינו זצ"ל היה כמנהג ירושלים, לומר "שִילטון", כמו שנאמר "אין שילטון מיום המות". וכן דעת רוב האחרונים. (ואין לומר "כמו שידענו ה' אלהינו", אלא: "שידענו ה' אלהינו").

אם טעה בתפלת ראש השנה שחל בימות החול (כמו השנה, ביום טוב שני של ראש השנה), וסיים את בברכתו "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה", אינו צריך לחזור ולהתפלל שנית.

יש לומר "תן חלקנו בתורתך", ולא "שים חלקנו בתורתך". שכן הוא הנוסח הנכון בדברי רבותינו הראשונים.

יש להשתדל לכוין בתפלה בכל ימות השנה, ובפרט בימים הנוראים, לא להתפלל במרוצה חס ושלום, אלא בנחת, מתוך כוונה שלימה, ובלשון תחנונים. ואף על פי שצריך להשמיע את כל התפלה (תפלת העמידה) לאזניו, מכל מקום טוב להזהר גם בימים הנוראים שאחרים לא ישמעו את תפלתו, כי הדבר עלול להפריע להם את כוונתם. ואף שמרן השלחן ערוך כתב שבימים הנוראים אין להזהר בזה, משום שלכולם יש מחזורים בידיהם ואינם טועים בתפלתם, מכל מקום עדיף להזהר בזה, בפרט לפי דברי המקובלים שאסור שאדם אחד ישמע את קולו של המתפלל.

תאריך השאלה:
כ"ח אלול תש"פ / 17 בספטמבר 2020

יש ללכת לבית דין (כמו בית דין מגיני ארץ בהר נוף בתוך בית המדרש יחוה דעת), ולהזמין אותו לדין תורה. לפעמים אנשים מסכימים להגיע לבית דין. ואם לא יסכים, בית דין יוציא לך היתר לתבוע אותו בבית משפט. שנה טובה ומבורכת,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בעניני התפלות של הימים הנוראים

הבהרה: השנה שיום טוב ראשון של ראש השנה חל בשבת, אסור בהחלט להדליק נרות ליום טוב שני עד לצאת השבת. וכפי שביארנו אתמול.
---------------------

כל אדם, איש או אשה, שלמדו אפילו מעט ממעלת הימים הנוראים, נוהגים להתפלל את כל תפלות הימים הנוראים מתוך דקדוק וכוונה בכל כוחם. ובמחזורים הנפוצים ישנם נוסחאות שונות בכל דבר, ולחלק מהנוסחאות יש על מה להסתמך, ולחלקן כלל אין על מה להסתמך. לכן סידרנו כאן כמה נוסחאות מעניני התפלה אשר רבים שואלים עליהם בכל שנה, לפי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, לפי הנדפס בספריו.

במה שאומרים "ויעשו כולם אגודה אחת", יש לנקד את המילה "אחת" האלף בסיגול והחית בקמץ. כך: אֶחָת.  שכן נאמר בספר שמואל (ש"ב, ב, כה), "ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אֶחָת".

במה שאומרים "שידענו  ה' אלהינו שהשלטן לפניך", כיצד יש לנקד את המילה "שלטן"? הנה ברוב המחזורים ניקדו "שלטן", עם קמץ חטוף תחת האות ש', כמו משקל המילה "קרבן", כך "שלטן". אולם מנהג מרן רבינו זצ"ל היה כמנהג ירושלים, לומר "שִילטון", כמו שנאמר "אין שילטון מיום המות". וכן דעת רוב האחרונים. (ואין לומר "כמו שידענו ה' אלהינו", אלא: "שידענו ה' אלהינו").

אם טעה בתפלת ראש השנה שחל בימות החול (כמו השנה, ביום טוב שני של ראש השנה), וסיים את בברכתו "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה", אינו צריך לחזור ולהתפלל שנית.

יש לומר "תן חלקנו בתורתך", ולא "שים חלקנו בתורתך". שכן הוא הנוסח הנכון בדברי רבותינו הראשונים.

יש להשתדל לכוין בתפלה בכל ימות השנה, ובפרט בימים הנוראים, לא להתפלל במרוצה חס ושלום, אלא בנחת, מתוך כוונה שלימה, ובלשון תחנונים. ואף על פי שצריך להשמיע את כל התפלה (תפלת העמידה) לאזניו, מכל מקום טוב להזהר גם בימים הנוראים שאחרים לא ישמעו את תפלתו, כי הדבר עלול להפריע להם את כוונתם. ואף שמרן השלחן ערוך כתב שבימים הנוראים אין להזהר בזה, משום שלכולם יש מחזורים בידיהם ואינם טועים בתפלתם, מכל מקום עדיף להזהר בזה, בפרט לפי דברי המקובלים שאסור שאדם אחד ישמע את קולו של המתפלל.

תאריך השאלה:
כ"ז אלול תש"פ / 16 בספטמבר 2020

מותר לחמם רק לאחר צאת השבת

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

זמן הדלקת נרות של ראש השנה
ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, כמו שביארנו בהלכות חג השבועות.

הדלקת נרות השנה
ביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, (כלומר, בחוץ לארץ, שעושים שני ימים טובים בכל חג, כפי שעושים בראש השנה גם בארץ ישראל), גם כן מדליקין נרות יום טוב.

ויש נוהגים להדליק את הנרות בליל יום טוב שני של ראש השנה, אחרי צאת הכוכבים, (דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה), קודם הקידוש על היין.

והטעם שהם נוהגים כן, הוא משום שאסור להכין שום דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני. כשם שאסור להכין שום דבר משבת לחול, או מיום טוב לחול. ולפי זה היה נראה שאסור להדליק נרות "לכבוד יום טוב שני", כאשר עדיין הוא יום טוב ראשון.

ובאמת שנכון הדבר שאין להכין דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני, ולפיכך אסור להכין את הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, וכן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

אולם לגבי הדלקת הנרות בכל שנה בליל יום טוב שני, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה הלכות הימים הנוראים עמוד קפב), לאור דברי התוספות ועוד מגדולי הפוסקים, שאין לחוש לכך, ומותר להדליק נרות של יום טוב שני, אפילו לפני שקיעת החמה של יום טוב ראשון. משום שיש בדבר צורך גם ליום טוב ראשון, שאור הנרות מוסיף אורה בבית. והביא שכן כתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים. ועוד.

אולם השנה, (ראש השנה התשפ"א), יחולו ימי ראש השנה בימים שבת וראשון, ומאחר וכך, בודאי שאסור להדליק נרות עבור יום טוב שני של ראש השנה, אלא לאחר צאת השבת כפי שמופיע בלוחות השנה. והנוהגים להחמיר תמיד כדעת רבינו תם, יחמירו בזה גם בליל ראש השנה השני, שלא ידליקו נרות עד צאת השבת על פי שיטת רבינו תם, כלומר, ידליקו נרות באמצע הסעודה).

ולסיכום: יש להדליק נרות לכבוד ראש השנה, כפי שנוהגים בכל יום טוב, סוכות, פסח ושבועות. ויש להדליק את הנרות לפני שקיעת החמה. ובליל יום טוב שני יש להדליק את הנרות רק לאחר זמן צאת השבת.

כתב הגאון הראשון לציון שליט"א (ילקוט יוסף יום טוב עמוד תקו), שאשה שנוהגת להדליק נרות משעווה, עליה להכין את הנרות עוד לפני כניסת ראש השנה, משום שאסור להדביק בראש השנה את הנרות על ידי חימום השעווה, משום איסור "ממרח".

תאריך השאלה:
כ"ז אלול תש"פ / 16 בספטמבר 2020

חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רסה. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


התרת נדרים

נוהגים לעשות "התרת נדרים" בבית הכנסת, בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים אחרי הסליחות, כדי להינצל מעונש נדרים שנדר במשך כל ימות השנה, ונוהגים לעשות ההתרה אחר אמירת הסליחות קודם תפילת שחרית, וכן נוהגים בליל יום הכיפורים לפני תפילת ערבית, לומר נוסח "כל נדרי", שעניינו גם כן נוסח להתרת נדרים.

אולם יש לדעת, שהדבר ברור שאי אפשר לסמוך על התרות נדרים הללו, לגבי הנדרים שנודר האדם במשך השנה, משום שיש הרבה פרטי דינים חמורים בהלכות נדרים שאינם מתקיימים בהתרות אלו, ולמשל, כאשר אדם רוצה להתיר את נדרו, עליו לפרט את נדרו בפני חכם, ושימצא החכם פתח להתיר את הנדר בחרטה. והרי תנאי זה אינו מתקיים בהתרת נדרים שעושים בבית הכנסת, שהיא התרה כללית בלבד. וכתב הריב"ש (רבנו יצחק בר ששת ז"ל שחי לפני כשש מאות שנה, והיה תלמידו של הר"ן ועוד), שביטול הנדרים שיש בנוסח "כל נדרי" אין הכוונה להתרת הנדר כלל, אלא דרך בקשה מה' יתברך. וכן כתב בנימוקי יוסף, שאומרים כן דרך תפילה לה' שלא יכשלו ושלא יענשו על הנדרים והשבועות של שנה שעברה, ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו.

ובאמת שדעת כמה גאונים וראשונים שאין לומר כלל נוסח "כל נדרי", משום שאין הנדרים מותרים בהתרה זו, ואדרבא, מתוך כך שעושין התרת נדרים, יבואו עמי הארץ לידי זלזול בענייני שבועות ונדרים בחושבם שעל ידי אמירת "כל נדרי" מותרין כל נדריהם.

ומכל מקום פשט המנהג לומר נוסח "כל נדרי" וכן נוהגים אנו לומר נוסח "התרת נדרים" או "התרת קללות" בערב ראש השנה ובערב יום כפור, ויש בזה טעמים גם על פי דברי רבותינו המקובלים. ופסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שניתן להשתתף בהתרת נדרים זו, אף אם נמצא בביתו, ושומע שעושים התרה דרך הרדיו בשידור חי, או בשידור לוויין וכדומה, שאין צריך שמיעת קול המתירין ממש, ודי בשמיעתם דרך רדיו, וצריך שתהיה דעת המתירין גם על אותם שנמצאים בביתם ושומעין ההתרה דרך הרדיו. וכן היה נוהג מרן זצ"ל במשך שנים, שהיה השיעור שלו משודר על ידי לויין, והיה מרן זצ"ל מושיב עשרה דיינים ועורך התרת נדרים, והיו אומרים בפירוש, שמתירים את הנדרים גם עבור אותם הרואים ושומעים דרך הלויין או הרדיו.

תאריך השאלה:
כ"ז אלול תש"פ / 16 בספטמבר 2020

זהו ספק ברכה לבטלה. ויש להזהר בזה, כי לצערינו דבר זה אירע כמעט לכל מי שמניח רבינו תם. 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

זמן הדלקת נרות של ראש השנה
ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, כמו שביארנו בהלכות חג השבועות.

הדלקת נרות השנה
ביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, (כלומר, בחוץ לארץ, שעושים שני ימים טובים בכל חג, כפי שעושים בראש השנה גם בארץ ישראל), גם כן מדליקין נרות יום טוב.

ויש נוהגים להדליק את הנרות בליל יום טוב שני של ראש השנה, אחרי צאת הכוכבים, (דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה), קודם הקידוש על היין.

והטעם שהם נוהגים כן, הוא משום שאסור להכין שום דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני. כשם שאסור להכין שום דבר משבת לחול, או מיום טוב לחול. ולפי זה היה נראה שאסור להדליק נרות "לכבוד יום טוב שני", כאשר עדיין הוא יום טוב ראשון.

ובאמת שנכון הדבר שאין להכין דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני, ולפיכך אסור להכין את הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, וכן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

אולם לגבי הדלקת הנרות בכל שנה בליל יום טוב שני, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה הלכות הימים הנוראים עמוד קפב), לאור דברי התוספות ועוד מגדולי הפוסקים, שאין לחוש לכך, ומותר להדליק נרות של יום טוב שני, אפילו לפני שקיעת החמה של יום טוב ראשון. משום שיש בדבר צורך גם ליום טוב ראשון, שאור הנרות מוסיף אורה בבית. והביא שכן כתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים. ועוד.

אולם השנה, (ראש השנה התשפ"א), יחולו ימי ראש השנה בימים שבת וראשון, ומאחר וכך, בודאי שאסור להדליק נרות עבור יום טוב שני של ראש השנה, אלא לאחר צאת השבת כפי שמופיע בלוחות השנה. והנוהגים להחמיר תמיד כדעת רבינו תם, יחמירו בזה גם בליל ראש השנה השני, שלא ידליקו נרות עד צאת השבת על פי שיטת רבינו תם, כלומר, ידליקו נרות באמצע הסעודה).

ולסיכום: יש להדליק נרות לכבוד ראש השנה, כפי שנוהגים בכל יום טוב, סוכות, פסח ושבועות. ויש להדליק את הנרות לפני שקיעת החמה. ובליל יום טוב שני יש להדליק את הנרות רק לאחר זמן צאת השבת.

כתב הגאון הראשון לציון שליט"א (ילקוט יוסף יום טוב עמוד תקו), שאשה שנוהגת להדליק נרות משעווה, עליה להכין את הנרות עוד לפני כניסת ראש השנה, משום שאסור להדביק בראש השנה את הנרות על ידי חימום השעווה, משום איסור "ממרח".

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תש"פ / 15 בספטמבר 2020

מותר לעשות כן אפילו לכתחילה, אך יש להקפיד שיהיה הסיר נקי. שנה טובה ומבורכת,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין כלי בשר וכלי חלב, ודין "נותן טעם לפגם"

קדרה (סיר) שבישלו בה בשר, דפנות הקדרה בולעות מעט מן האוכל שנתבשל בה, ולכן קדרה זו נחשבת קדרה "בשרית", ואם בישלו באותה קדרה אחר כך מאכל חלבי, פולטת הקדרה מטעם הבשר שיש בה לתוך החלב, ולכן אוסרת את כל המאכל שנתבשל בה. וזהו עיקר הדין של איסור בישול חלב בכלי של בשר.
ועתה נבאר מהו דין "נותן טעם לפגם".

מה שאמרנו שהתבשיל החלבי שנתבשל בקדירה בשרית נאסר באכילה, זהו דווקא אם בישל בקדירה חלב בתוך מעת לעת (דהיינו תוך עשרים וארבע שעות) מזמן שבישל בה בשר, שאז נחשבת הקדירה "בת יומא", כלומר, בת יום אחד מזמן שבישלו בה בשר, אבל אם כבר חלפו להם יותר מעשרים וארבע שעות מזמן בישול הבשר, ואחר כך טעו ובישלו באותה קדרה חלב, החלב אינו נאסר באכילה, משום שלאחר שיעור "מעת לעת", כבר התקלקל טעם הבשר הבלוע בקדרה, ועל כן אינו נותן טעם טוב, אלא "נותן טעם לפגם" בתבשיל, ולכן אינו אוסר את החלב. ומכל מקום לכתחילה אסור לבשל בכלי שבלע בשר, מאכלי חלב, אפילו אם כבר חלף זמן ארוך מזמן שבשלו בו בשר, מגזירת חכמים, כדי שלא יטעו, ויבשלו גם בתוך שיעור מעת לעת מאכלי חלב ומאכלי בשר באותו כלי, ולכן אותה הקדרה שבשלו בה בשר, ואחרי שיעור מעת לעת בישלו בה חלב, אף על פי שהחלב שנתבשל בה מותר באכילה, מכל מקום הקדרה עצמה נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר, שהרי בלוע בה גם בשר וגם חלב.

וכן הדין אם מבשלים בסיר מאכל בשרי, ומערבבים את אותו התבשיל בכף שבלוע בה חלב, הרי הכף פולטת מטעם החלב שבלוע בה, לתוך הבשר, ולכן, אם אותה כף אינה בת יומא, דהיינו שתוך שיעור עשרים וארבע שעות היא לא בלעה טעם חלב, הרי המאכל מותר, והכף נאסרה, בין למאכלי חלב ובין למאכלי בשר. ואם הכף היא בת יומא, דהיינו שבעשרים וארבע שעות האחרונות היא בלעה טעם חלב, אז הכף אוסרת את כל התבשיל.

אולם אם יש באותו תבשיל שישים כנגד מה שנתחב מהכף בתוך התבשיל, דהיינו כגון אם תחב כף חלבית שמשקלה עשרה גרם בתוך תבשיל שמשקלו שש מאות גרם, הרי הסיר והתבשיל מותרים, כי יש בתבשיל די כדי לבטל את טעם החלב שנפלט לתוכו מהכף, (משום שתמיד מחשבים כנגד משקל הכף, ולא כנגד משקל המאכל שנפלט ממנה שאין אנו יודעים כמה הוא), ורק הכף עצמה אסורה בשימוש, הואיל ובלוע בה טעם בשר וחלב. אבל אם אין בתבשיל משקל יותר משש מאות גרם, שהוא פי שישים ממשקל הכף, הרי שלא נתבטל טעם החלב שנפלט מהכף בתוך התבשיל, והתבשיל והסיר אסורים, וגם הכף נאסרת לגמרי משום שנתערב בה טעם בשר וחלב.

ומכל האמור מבואר שחובה בכל בית ליחד מערכות כלים שונות למאכלי בשר ולמאכלי חלב.

ובהלכה הבאה יבואר הדין בכלי זכוכית.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תש"פ / 15 בספטמבר 2020

שלום,

מותר להעביר אש לצורך דברים שרבותינו הגדירו אותם כשוים לכל נפש. כלומר, לצורך תאורה או נרות יום טוב וכן לצורך חימום מאכלים או בישול. שנה טובה ומבורכת,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין האש ביום טוב

ביארנו שדין יום טוב ודין שבת שוה לענין כל האיסורים, אלא שביום טוב הותרו מלאכות מסויימות לצורך הכנת מאכל ("אוכל נפש") ליום טוב, וכגון מלאכת בישול.

הדלקת אש
אסור ל"הוליד" אש ביום טוב, כלומר אסור ליצור אש חדשה, כגון על ידי הדלקת גפרורים וכדומה, ואפילו לצורך אוכל נפש אסור להוליד אש ביום טוב. אבל מותר להדליק גפרור משלהבת של נר שנדלק מערב יום טוב לצורך אוכל נפש. ומטעם זה מותר לטלטל קופסת גפרורים ביום טוב, ואין בזה איסור משום מוקצה, כיון שראוי ונוח להשתמש בגפרורים על ידי הדלקה מאש שמצויה כבר.

ועל כן הרוצה לבשל על גבי הכיריים של גז ביום טוב, עליו לדאוג להכין לו מערב יום טוב נר דולק, שיוכל לקחת ממנו אש באמצעות גפרור, על מנת להדליק את הגז שבכיריים, ואז יוכל לבשל כדרכו תמיד.

כיבוי אש
אסור לכבות אש ביום טוב, ואפילו מקצת כיבוי, כגון להוריד ולהנמיך את האש שבכיריים אסור. ויש מיקלים להנמיך את האש שבכיריים כשעושה כן לצורך המאכל שעל הכיריים שלא ישרף ויתבשל יפה, וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, אבל לכבות לגמרי את האש אסור.

אופן שמותר לכבוד את הכיריים של הגז
מכיון שאסור לכבות אש ביום טוב, נהגו הכל, שהכיריים של הגז היו דולקות בבתיהם במשך כל היום כולו, שהרי אי אפשר לכבות את הגז. עד שמרן רבינו הגדול זצ"ל נדרש לשאלה זו, והעלה הלכה למעשה, שמותר לכבות את האש על ידי "גרמא". כלומר, לא בפעולה ישירה, אלא בדרך עקיפה, שימלאו קומקום קטן (פינג'אן) של מים על כל גדותיו, ויניחוהו על האש עד שירתח, ואז יגלשו המים על ידי רתיחתם על האש ויכבוה. ואחר כך יוכלו לסובב את הכפתור של הגז כדי למנוע זרימת והתפשטות הגז. (וטעם ההיתר בכיבוי האש על ידי גרמא, נבאר בקצרה, משום שאש שאיננה בוערת על ידי פתילה, אלא רק על גבי מתכת, כמו האש בכיריים של גז, אין איסור לכבותה ביום טוב אלא מדרבנן, וכיבוי דרבנן מותר בדרך זו).

והמים שרתחו, יש להשתמש בהם לצורך הכנת תה או קפה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש, שהרי אסור לבשל מים ביום טוב לצורך הכיבוי בלבד, אלא לצורך אוכל נפש בלבד.

ומובא בשם הגאון הראשון לציון שליט"א, שאפשר להקל בכיבוי האש בכיריים החדשות שמצויות עתה, על ידי כך ששמים כפית בסמוך לחיישן שמרגיש את חום האש, וכך לאחר כמה שניות החיישן יורה על סגירת זרימת הגאז.

[יש מי שכתב, שכשם שמותר לכבות את האש שבגז על ידי הנחת קומקום מים כמבואר, כמו כן מותר לכבות את הגז על ידי סגירת ברז הגז הראשי שדרכו זורם הגז לכיריים, שהרי אין זה כיבוי ישיר, אלא בדרך עקיפה שמביאה בתוך מספר שניות לכיבוי הגז, וגם בדרך זו נחשב הדבר ל"גרמא". אולם מרן רבינו זצ"ל דחה דבריו מההלכה, שהרי עיננו הרואות שמיד עם סגירת ברז הגז השלהבת יורדת מטה מטה עד שנכבית לגמרי. ולפיכך אין זה בגדר "גרמא" שהתירה התורה, שכמו כן מצינו לגבי מי שלוקח שמן מן הנר (שהנר דולק על ידי שמן, והוא לוקח מאותו השמן וגורם שהנר יכבה בטרם עת), שחייב משום "מכבה", כמבואר במסכת ביצה (דף כב.). ומבואר אם כן שלא כל ה"גרמות" שוות, ובכל אופן שמיד עם פעולת הגרמא נראית הפעולה בעינים, אין זה בגדר גרמא].

ולסיכום: אסור להדליק אש ביום טוב. ומותר להעביר אש מאש קיימת לצורך "אוכל נפש" כגון בישול וכדומה. ואסור לכבות אש ביום טוב. ומותר לכבות את האש על ידי בישול מים מעל הלהבה, ואז על ידי גלישת המים תכבה האש. ובמים יש להכין קפה או תה.

לשאלת רבים: מותר לעשות גלידה או ג'לי ביום טוב, כדי לאכלו ביום טוב עצמו. ומותר להעביר אש לכיריים של גז, אף על פי שיש שם חיישן חשמלי שמונע דליפת גז. (בתנאי שלא נדלקת נורה עם פתיחת ברז הגז). ומותר להדליק את הגאז באמצעות גפרור, אף על פי שיש שם ניצוץ חשמלי שמדליק את הלהבה, באופן שיניח את הגפרור במקום הניצוץ, וכך לא יהיה לו צורך כלל בניצוץ זה, ובאופן כזה יש להקל.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תש"פ / 15 בספטמבר 2020

מותר לעשות כן בלי חשש. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ראש השנה שחל להיות בשבת - קורונה

לשאלת רבים - כאשר לדאבונינו, רבים מאד יאלצו להתפלל את תפלות ראש השנה ביחידות. הדין הוא, שעליהם להתפלל כל סדרי התפלות, כמובן ללא חזרת הש"ץ, וחובה עליהם לשמוע קול שופר. ומי שיכול לתקוע בעצמו כדת וכדין, מה טוב, ואם אינו יכול, עליו להערך מראש לכך שתהיה לו האפשרות לשמוע קול שופר.

יחיד שמתפלל מוסף שלא בציבור, אפילו אם יש שם מי שיתקע לו באמצע תפלתו, לא יפסיק באמצע מוסף, וכל שכן שאינו רשאי לתקוע בעצמו באמצע התפלה. ודי לו ששומע לפני התפלה או לאחריה שלשים קולות, כי לא תקנו לשמוע תקיעות בתפלת מוסף אלא בצבור. (וכמו שפסק מרן בש"ע סי' תקצב ס"ב. ואע"פ שיש חולקים על זה, העיקר כדעת מרן. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד קמט).

כשאוכל סעודה שלישית בשבת, לכתחלה יש להקדים לאכול את הסעודה לפני שיעברו תשע שעות מהיום (בערך עד השעה שלוש וחצי), כדי שיוכל לקיים בערב גם מצות כבוד ועונג יום טוב כראוי. ואם התעכב עד שעברו תשע שעות ביום, לא יאכל בסעודה שלישית כדי שובעו, אלא יאכל מעט, כדי שיוכל לקיים סעודת ליל יום טוב כראוי. ומכל מקום צריך לאכול לפחות כביצה פת כדי לקיים מצות סעודה שלישית. (הלכה ברורה סי' רמט סי"ב).

לגבי תפילת מנחה, לכתחלה ראוי להקדים תפלת מנחה לסעודה שלישית, ובפרט על פי הקבלה, אבל אינו מעכב. (עיין במשנה ברורה סי' רצא ס"ק יא, ובכף החיים אות טו. אמנם בבן איש חי פרשת חיי שרה סעיף יד כתב, שלפי הסוד שגילה האר"י נראה שאם עשאה קודם תפילת המנחה לא יצא ידי חובה אף בדיעבד. ע"ש. אבל על פי הפשט אינו מעכב. וכנ"ל. וכן מבואר באור לציון ח"ב פרק כא ס"ז. ע"ש).

וה' יתברך יסיר המגיפה מעלינו, ונשמע ונתבשר בשורות טובות, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

--------------------------------

ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה (שנת התשפ"א), יחולו בימים שבת וראשון. לכן יש לנו כמה פרטים מיוחדים הנוגעים לשנה כזו.

תפילת ערבית
כשחל ראש השנה בשבת, מקדימים לומר קבלת שבת, ולא אומרים פרק "במה מדליקין" (הרמ"א סימן ער. חזון עובדיה עמוד עז).

בליל ראש השנה שחל בשבת, אחר התפילה, אומר השליח ציבור ברכת "מעין שבע", כפי שאומרים בכל ליל שבת. ובמקום "האל הקדוש שאין כמוהו", יאמר: "המלך הקדוש שאין כמוהו". (ואם טעה והזכירו לו באמצע הברכה, יחזור מיד ל"מגן אבות בדברו", ואם נזכר רק לאחר סיום הברכה, אינו חוזר שוב. שם עמוד פג).

בלילה השני של ראש השנה, כלומר, במוצאי שבת, אומרים בתפלה (אחרי "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת"), "ותודיעינו", וכפי שמודפס במחזורים. ואם שכח ולא אמר ותודיעינו, אינו חוזר להתפלל, מאחר ומקדש לאחר מכן על כוס יין בביתו.

תקיעת שופר
מצוה מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראש השנה. ואמרו רבותינו, שכל שנה שלא מריעים עליה (בתקיעת שופר) בתחילתה, מריעין עליה בסופה. כלומר, אם לא תוקעים בשופר, הדבר גורם סכנה שמא חס ושלום באותה שנה יארע דבר שאינו טוב. ועל פי הסוד, יש טעמים נשגבים בענין תקיעת שופר של ראש השנה. ואף על פי כן, בשנה שחל ראש השנה בשבת, חששו רבותינו שמא יבואו לטלטל את השופר ולהעביר אותו ברשות הרבים, ומאחר וידעו רבותינו את המשמעות העצומה של חטא של אחד מעם ישראל, לכן גזרו לבטל מצוה מן התורה ולא לתקוע בשופר בשנה שחל ראש השנה בשבת. (כי יש חילוק בין ביטול מצוה, כמו אי תקיעת שופר, לבין עבירה על איסור ממש).

ואמרו חז"ל (הגאון מהר"ם אלשיך דרוש ליום י"ז אלול), שעמדו רבותינו בתקנה זו, כי ידעו שאם יתקנו כן לתועלת עם ישראל, יבוא יום הכיפורים ויגמור את כפרתם של ישראל, באופן שלא יארע להם נזק מחמת אי תקיעת השופר. ואדרבה, ה' יתברך רואה שאנו מקיימים את מצוות רבותינו, ובזכות זה נזכה לשנה טובה ומבורכות.

ומאחר ואנו לא תוקעים בשופר ביום טוב ראשון של ראש השנה, לכן לא אומרים בתפלה "יום תרועה", שהרי אין זה יום תרועה, אלא אומרים "זכרון תרועה", כי בתפלה אנו מזכירים הרבה את ענין תקיעת השופר, אף על פי שבפועל אנו לא תוקעים. ומצאו רבותינו (בראש השנה כט:) סימוכין לענין זה מן הפסוקים, שבמקום אחד נכתב לגבי ראש השנה "יום תרועה", ובמקום אחר נאמר "זכרון תרועה", ומסבירים רבותינו, שפסוק אחד מדבר על ראש השנה שחל בשבת, והשני על ראש השנה שחל ביום חול. וכאן נרמזה תקנת חז"ל כבר בפסוקי התורה.

תפילות ראש השנה
כבר הזכרנו בעבר שיש מחלוקת הפוסקים האם מותר לבקש בקשות פרטיות בסיום התפילות בימי ראש השנה (אחרי "יהיו לרצון אמרי פי"). והמיקלים בזה, יש להם על מה שיסמכו. כי כן הורה הגאון רבי ישראל מסלאנט, שבזמנינו שהענינים הגשמיים חשובים מאד בעינינו, ויש להם ערך כדי שנוכל לעבוד את ה', לכן יש להקל בזה. (כוכבי אור עמוד רסב. וכן משמע קצת בבית יוסף סימן תקפד). אף שכמה גדולי עולם לא נהגו בזה, וגם יעצו לתלמידיהם שלא יעשו כן, מכל מקום מי שנוהג כן, מפני שמרגיש צורך גדול בכך, יש לו על מה שיסמוך. וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פ"א אות טו). ושמענו מפי מגידי אמת שכן הורה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.

ובשנה שחל ראש השנה בשבת, נחלקו הפוסקים האם גם כן רשאים להקל בזה, שהרי בסתם יום שבת אסור לבקש בקשות פרטיות בתפילה. ולכן לדעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ג פט"ו) אין להקל בזה. אבל לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ועוד, יש להקל בזה אפילו בשנה שיחול ראש השנה בשבת. וכן מורים ברוב הישיבות כיום, להקל בזה למי שמרגיש צורך גדול בדבר.

ר"ה שחל להיות בשבת אומרים "צדקתך" אחר תפלת מנחה (ש"ע סימן תקצח, חזון עובדיה עמוד קפה).

וה' יתברך ישמע תפלתינו, וימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו. אמן כן יהי רצון.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תש"פ / 15 בספטמבר 2020

נראה שנכון יותר שיחמירו בענין הנסיעה ויתפללו ביחידות. מה גם שבדרך כלל נסיעה כזו תהיה כרוכה באיסורים אחרים, ולפעמים גם בחילול ה'. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נסיעה ברכבת עירונית בשבת

בהלכה הקודמת ביארנו את עצם האיסור בנסיעה ברכבת בין עירונית בשבת, שאף על פי שהנוסע עולה אל הרכבת לפני כניסת השבת, מכל מקום הואיל והרכבת עוברת בשבת מעיר לעיר, יש בזה איסור תחומין בשבת.

וכתבנו שברור הדבר שכל הנדון הוא ברכבת שמונהגת על ידי גויים, וגם הנוסעים רובם גויים, שאם אין הדבר כן, בלאו הכי יש כאן חילול שבת מצד מלאכת ההבערה בשבת, וכדין נסיעה במכונית בשבת שהיא איסור חילול שבת החמור.

ומעתה עלינו לדון ברכבת עירונית המונהגת על ידי גויים, ורוב הנוסעים הם גויים, והיא אינה יוצאת מתחום לתחום בשבת, מכיון שכל מהלך הנסיעה של הרכבת הוא באותה העיר, וכמו שמצוי לרוב בערי אירופה, האם יש איסור לעלות לרכבת כזו בשבת?

והנה גם בנדון זה לכאורה יש לאסור בהחלט כל שהנוסע מטלטל עמו את כרטיסי הנסיעה, שיש בזה איסור טלטול בשבת, אלא שעדיין יש לדון במקום שהנוסע אינו לוקח עמו דבר, ושילם דמי הנסיעה מערב שבת, והכרטיסן אינו דורש ממנו מאומה, כך שהוא יכול לעלות אל הרכבת בלי שיש איזה דבר בידו, שאז לכאורה אין כאן שמץ איסור בשבת, שאין כאן איסור תחומין, כי הכל באותה העיר, ואין כאן איסור הבערה, שהרי הרכבת נוסעת על ידי גוי עבור רוב הנוסעים שהם גויים.

אולם הגאון רבי יהודה אסאד כתב שיש לאסור בזה מצד אחר, והוא שאף על פי שעצם הפעלת הקרונות היא בשביל רוב הנוסעים שהם גויים, מכל מקום ידוע שמחמת כובד המשקל של היהודי היושב שם יש להוסיף בהבערת האש ברכבת, ונמצא שנעשית מלאכת הבערה עבורו.

אולם כמה מגדולי האחרונים כתבו להעיר על דבריו, שאמנם נכון הדבר בקרונות שהיו מצויים בזמנם, או באוטובוסים בזמן הזה, שבאמת כגודל משקל הנוסעים כך יש להוסיף בהבערת האש, אך ברכבות חשמליות וכיוצא בזה שקצב נסיעתן הוא קבוע והן גדולות מאד, אין לחוש לדבר זה כלל, שאין הוספת הבערה בתוספת משקל זעומה של היהודי היושב בקרון. ועל כן מצד זה אין לחוש בדבר לאיסור כלל.

ומכל מקום כתב הגאון רבי יצחק אבולעפיא בשו"ת פני יצחק, שיש לאסור את הדבר משום "זילותא דשבת" (זלזול בשבת), שהנסיעה ביום השבת היא זלזול בקדושת השבת, אף אם אין בה איסור. והביא מקור נאמן לדבריו ממה שאמרו בגמרא במסכת ביצה (כה:) אין יוצאים בכסא בשבת. ופירש רש"י, אין יוצאים בשבת על גבי קתדרא שלוקחים אותו בני אדם. (כפי שנהוג עד היום בכמה מדינות, שבני אדם נושאים מעין קרון שעליו יושבים בני אדם אחרים). וטעם האיסור מבואר שם משום שנראה הדבר כדרך יום חול. כלומר, כמין זלזול בכבוד השבת. וכדבריו כתבו עוד מרבותינו האחרונים.

ומעתה לפי דברי הפני יצחק, שיש בדבר איסור משום זלזול בשבת, נראה לכאורה שיש להחמיר שלא לעלות לחשמלית בשבת. וכן כתב הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון הרב הראשי לישראל, שכל הירא וחרד לדבר ה' ודאי שמצוה שלא יסע ברכבת חשמלית בשבת.

אולם במקום שהנסיעה היא לצורך מצוה, כגון רופא הנדרש לצאת לבית החולים בשבת לרפא חולים מישראל, או מוהל הצריך לצאת לנסיעה לקיים מצות מילה וכיוצא בזה, העיקר להלכה שיש להקל בדבר לעלות אליה אף ביום השבת, כל שאינו נושא עמו את מעות הנסיעה ואינו מטלטל שום דבר, שבמקום מצוה אין לחוש לאסור בזה. וכן פסק הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל הנ"ל. ומכל מקום כתב מרן זצ"ל, שנכון שיעשה הדבר עד כמה שאפשר בצנעא, כדי שלא יבאו להקל ראש בנסיעה ברכבת בשבת.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תש"פ / 15 בספטמבר 2020

אם ידוע להורים שהילדה בריאה ברך ה', עליה להתענות כל היום. ויש להשגיח עליה שלא תשחק ותתאמץ ותצא החוצה וכדומה, כדי שתוכל להחזיק מעמד בבריאות.

אמנם בזמנינו שאין הילדים בריאים וחזקים כמו בדורות הקודמים, כתבו כמה פוסקים שלא תתענה אלא עד חצות היום, ולא יותר. (ראו ילקוט יוסף ימים נוראים עמוד תשל). תבורכו מפי עליון,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ראש השנה שחל להיות בשבת - קורונה

לשאלת רבים - כאשר לדאבונינו, רבים מאד יאלצו להתפלל את תפלות ראש השנה ביחידות. הדין הוא, שעליהם להתפלל כל סדרי התפלות, כמובן ללא חזרת הש"ץ, וחובה עליהם לשמוע קול שופר. ומי שיכול לתקוע בעצמו כדת וכדין, מה טוב, ואם אינו יכול, עליו להערך מראש לכך שתהיה לו האפשרות לשמוע קול שופר.

יחיד שמתפלל מוסף שלא בציבור, אפילו אם יש שם מי שיתקע לו באמצע תפלתו, לא יפסיק באמצע מוסף, וכל שכן שאינו רשאי לתקוע בעצמו באמצע התפלה. ודי לו ששומע לפני התפלה או לאחריה שלשים קולות, כי לא תקנו לשמוע תקיעות בתפלת מוסף אלא בצבור. (וכמו שפסק מרן בש"ע סי' תקצב ס"ב. ואע"פ שיש חולקים על זה, העיקר כדעת מרן. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד קמט).

כשאוכל סעודה שלישית בשבת, לכתחלה יש להקדים לאכול את הסעודה לפני שיעברו תשע שעות מהיום (בערך עד השעה שלוש וחצי), כדי שיוכל לקיים בערב גם מצות כבוד ועונג יום טוב כראוי. ואם התעכב עד שעברו תשע שעות ביום, לא יאכל בסעודה שלישית כדי שובעו, אלא יאכל מעט, כדי שיוכל לקיים סעודת ליל יום טוב כראוי. ומכל מקום צריך לאכול לפחות כביצה פת כדי לקיים מצות סעודה שלישית. (הלכה ברורה סי' רמט סי"ב).

לגבי תפילת מנחה, לכתחלה ראוי להקדים תפלת מנחה לסעודה שלישית, ובפרט על פי הקבלה, אבל אינו מעכב. (עיין במשנה ברורה סי' רצא ס"ק יא, ובכף החיים אות טו. אמנם בבן איש חי פרשת חיי שרה סעיף יד כתב, שלפי הסוד שגילה האר"י נראה שאם עשאה קודם תפילת המנחה לא יצא ידי חובה אף בדיעבד. ע"ש. אבל על פי הפשט אינו מעכב. וכנ"ל. וכן מבואר באור לציון ח"ב פרק כא ס"ז. ע"ש).

וה' יתברך יסיר המגיפה מעלינו, ונשמע ונתבשר בשורות טובות, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

--------------------------------

ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה (שנת התשפ"א), יחולו בימים שבת וראשון. לכן יש לנו כמה פרטים מיוחדים הנוגעים לשנה כזו.

תפילת ערבית
כשחל ראש השנה בשבת, מקדימים לומר קבלת שבת, ולא אומרים פרק "במה מדליקין" (הרמ"א סימן ער. חזון עובדיה עמוד עז).

בליל ראש השנה שחל בשבת, אחר התפילה, אומר השליח ציבור ברכת "מעין שבע", כפי שאומרים בכל ליל שבת. ובמקום "האל הקדוש שאין כמוהו", יאמר: "המלך הקדוש שאין כמוהו". (ואם טעה והזכירו לו באמצע הברכה, יחזור מיד ל"מגן אבות בדברו", ואם נזכר רק לאחר סיום הברכה, אינו חוזר שוב. שם עמוד פג).

בלילה השני של ראש השנה, כלומר, במוצאי שבת, אומרים בתפלה (אחרי "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת"), "ותודיעינו", וכפי שמודפס במחזורים. ואם שכח ולא אמר ותודיעינו, אינו חוזר להתפלל, מאחר ומקדש לאחר מכן על כוס יין בביתו.

תקיעת שופר
מצוה מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראש השנה. ואמרו רבותינו, שכל שנה שלא מריעים עליה (בתקיעת שופר) בתחילתה, מריעין עליה בסופה. כלומר, אם לא תוקעים בשופר, הדבר גורם סכנה שמא חס ושלום באותה שנה יארע דבר שאינו טוב. ועל פי הסוד, יש טעמים נשגבים בענין תקיעת שופר של ראש השנה. ואף על פי כן, בשנה שחל ראש השנה בשבת, חששו רבותינו שמא יבואו לטלטל את השופר ולהעביר אותו ברשות הרבים, ומאחר וידעו רבותינו את המשמעות העצומה של חטא של אחד מעם ישראל, לכן גזרו לבטל מצוה מן התורה ולא לתקוע בשופר בשנה שחל ראש השנה בשבת. (כי יש חילוק בין ביטול מצוה, כמו אי תקיעת שופר, לבין עבירה על איסור ממש).

ואמרו חז"ל (הגאון מהר"ם אלשיך דרוש ליום י"ז אלול), שעמדו רבותינו בתקנה זו, כי ידעו שאם יתקנו כן לתועלת עם ישראל, יבוא יום הכיפורים ויגמור את כפרתם של ישראל, באופן שלא יארע להם נזק מחמת אי תקיעת השופר. ואדרבה, ה' יתברך רואה שאנו מקיימים את מצוות רבותינו, ובזכות זה נזכה לשנה טובה ומבורכות.

ומאחר ואנו לא תוקעים בשופר ביום טוב ראשון של ראש השנה, לכן לא אומרים בתפלה "יום תרועה", שהרי אין זה יום תרועה, אלא אומרים "זכרון תרועה", כי בתפלה אנו מזכירים הרבה את ענין תקיעת השופר, אף על פי שבפועל אנו לא תוקעים. ומצאו רבותינו (בראש השנה כט:) סימוכין לענין זה מן הפסוקים, שבמקום אחד נכתב לגבי ראש השנה "יום תרועה", ובמקום אחר נאמר "זכרון תרועה", ומסבירים רבותינו, שפסוק אחד מדבר על ראש השנה שחל בשבת, והשני על ראש השנה שחל ביום חול. וכאן נרמזה תקנת חז"ל כבר בפסוקי התורה.

תפילות ראש השנה
כבר הזכרנו בעבר שיש מחלוקת הפוסקים האם מותר לבקש בקשות פרטיות בסיום התפילות בימי ראש השנה (אחרי "יהיו לרצון אמרי פי"). והמיקלים בזה, יש להם על מה שיסמכו. כי כן הורה הגאון רבי ישראל מסלאנט, שבזמנינו שהענינים הגשמיים חשובים מאד בעינינו, ויש להם ערך כדי שנוכל לעבוד את ה', לכן יש להקל בזה. (כוכבי אור עמוד רסב. וכן משמע קצת בבית יוסף סימן תקפד). אף שכמה גדולי עולם לא נהגו בזה, וגם יעצו לתלמידיהם שלא יעשו כן, מכל מקום מי שנוהג כן, מפני שמרגיש צורך גדול בכך, יש לו על מה שיסמוך. וכן דעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פ"א אות טו). ושמענו מפי מגידי אמת שכן הורה מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.

ובשנה שחל ראש השנה בשבת, נחלקו הפוסקים האם גם כן רשאים להקל בזה, שהרי בסתם יום שבת אסור לבקש בקשות פרטיות בתפילה. ולכן לדעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ג פט"ו) אין להקל בזה. אבל לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ועוד, יש להקל בזה אפילו בשנה שיחול ראש השנה בשבת. וכן מורים ברוב הישיבות כיום, להקל בזה למי שמרגיש צורך גדול בדבר.

ר"ה שחל להיות בשבת אומרים "צדקתך" אחר תפלת מנחה (ש"ע סימן תקצח, חזון עובדיה עמוד קפה).

וה' יתברך ישמע תפלתינו, וימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו. אמן כן יהי רצון.

תאריך השאלה:
כ"ה אלול תש"פ / 14 בספטמבר 2020

נוהגים שהבנות עולות עם הבנים ביום פטירת ההורים. וכן נהג מרן זצ"ל עם בנותיו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בענין כבוד הורים אחרי פטירתם

שאלה: מה התועלת באמירת "הריני כפרת משכבו אחר פטירת ההורים? והאם יש אופן שצריך לומר "הריני כפרת משכבו" גם לאחר שנים עשר חודש מהפטירה? 

כיבוד הורים אחר פטירתם
בגמרא במסכת קדושין (דף לא:) אמרו, "מכבדו בחייו ומכבדו במותו", כלומר, כשם שיש חיוב לכבד את ההורים בעודם בחיים, כמו כן יש חיוב לכבדם אחרי פטירתם. וכבוד זה, אינו שייך במאכל ומשקה כמו שלמדנו לגבי הורים חיים, אלא מכבדם בענינים אחרים, כמו שנבאר.

אמירת "הריני כפרת משכבו"
וכבר הבאנו דברי רבותינו בברייתא (קידושין לא:): היה אומר דבר שמועה מפיו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". (דהיינו, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו שיוסיף "הריני כפרת משכבו" ופירוש מילים אלו, "עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו".) במה דברים אמורים? תוך שנים עשר חודש מפטירתו, אבל לאחר שנים עשר חודש אומר "אבי זכרונו לברכה". והטעם שאינו ממשיך לומר "הריני כפרת משכבו" גם לאחר שנים עשר חודש, הוא משום שמשפט רשעים בגיהינם הוא שנים עשר חודש, ולאחר מכן אין טעם כבר למילים אלו, שהרי כבר לא באה רעה על נפש אביו. (ואף שיש רשעים שנידונים לזמנים ארוכים יותר, מכל מקום כך המשפט בדרך כלל בגיהנם, ואין לחוש שמא אביו נענש יותר מכך).

והזכרנו את דברי מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שאינו חייב לומר "הריני כפרת משכבו" ושאר כיבודים כאלה, אלא כשאומר בשם אביו איזה דבר הלכה, וכלשון הברייתא "היה אומר דבר שמועה מפיו", שלשון דבר שמועה היינו דברי תורה דווקא, אבל כשמזכיר מאביו דבר במילי דעלמא שאינם דברי תורה אין צריך להוסיף מילים אלו. וכן כשמזכיר בשם אמו איזה הנהגה טובה שהייתה לה וכדומה, צריך להוסיף מילים אלו. וכגון שמספר אודותיה שנהגה לברך על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה כדעת מרן השולחן ערוך, וכן כל כיוצא בזה.

כשמזכיר את הוריו במכתב
עוד כתב מרן הרב זצוק"ל בספרו חזון עובדיה על הלכות אבלות (חלק ג' עמוד קצו), שיש לדון אם גם כאשר מזכיר את הוריו במכתב, עליו לכתוב "הריני כפרת משכבו", או שאין חיוב בדבר אלא כאשר מזכירם בפיו. והביא דברי הרמ"א בספר דרכי משה שכתב בזו הלשון "אמנם, אני ראיתי בספרי הפוסקים ובנמוקי יוסף, שכתבו דינים בשם רבותיהם, וכשהזכירום כתבו, הכ"מ", כלומר, גם בכתב היו מציינים "הכ"מ", שהוא ראשי תיבות "הריני כפרת משכבו".

וכן בספר בני שמואל להגאון מהר"ש חיון, שהיה מגדולי הפוסקים לפני למעלה משלוש מאות שנה, כשמזכיר דברי זקנו (סבא שלו) המהרשד"ם, מזכירו בתוספת המילים, "הריני כפרת משכבו", הואיל והדברים נכתבו בתוך שנת האבל על סבו ורבו, המהרשד"ם.

בראש השנה וביום הכפורים
ובראש השנה וביום הכפורים, כשמזכיר את שם הוריו, עליו להוסיף "הריני כפרת משכבו" אפילו שעברו כבר שנים עשר חודש מפטירתם, הואיל ובימים אלה ספרי מתים פתוחים לפני ה' יתברך, שכולם נדונים בימים אלה, גם המתים, ולכן ראוי להוסיף מילים אלה אחר הזכרת שמותיהם.

התועלת שבאמירת "הריני כפרת משכבו"
כתב הגאון רבי משה פיינשטיין, שבהוספת מילים אלה, לא מועיל הבן במאומה להוריו, כי באמת, אם נידונו ההורים לעונש על מעשיהם, בודאי שמספר מילים שאומר הבן, לא יעבירו את העונש עליו, אלא (כמו שנאמר בספר יחזקאל), "צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה". ואין תועלת באמירת מילים אלה, אלא הם לשון כבוד בלבד. ובספר "בצל החכמה" חלק על דבריו, שאם כן, איך יתכן שיצוו חכמינו לומר דבר מן השפה ולחוץ, שאין בו כל תועלת. ולכן פירש, שעל ידי כך שהבן מתאמץ לקיים מצוה ולכבד את הוריו, זכות מצוה זו תגן על ההורים להנצל מדין גיהנם. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל הסביר עוד, שבכך שהבן מזכיר שהוא מקבל עליו את עונשם של ההורים, הרי שהוא מתכוין באמירתו לקבל עליו תשובה שלימה, לשמור שבת וכשרות וכדומה, וזכות זו מביאה לכך שהיסורים עוזבים את ההורים. והביא ראיות לדבריו.

תאריך השאלה:
כ"ה אלול תש"פ / 14 בספטמבר 2020

מרן זצ"ל היה עושה תקיעה בערך שלוש שניות. לגבי הוספה בשברים או בתרועה אין מניעה ויכול להוסיף כמה שירצה, והעיקר שלא יפחות מהשיעור.  כמו שכתב השלחן ערוך ואם מאריך בתקיעה אין לחוש שאין לה שיעור למעלה וכן בתרועה יכול להאריך [והכונה אפילו לא האריך בתקיעה יכול להאריך בתרועה]. וכן יכול להוסיף על השברים ועושה ארבעה וחמשה שברים. [והוא הדין אם יעשה כל שבר מד' או ה' כוחות לא צריך להוסיף בתקיעה כשיעור הזה דשיעור תקיעה הוא כמו שיעור של התרועה היינו כעיקר השיעור שצריך.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.

כמה תקיעות יש לשמוע?
וכמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה? מן התורה, די לשמוע תשע תקיעות. ונסביר את הדברים:

נאמר בתורה שלוש פעמים "יום תרועה יהיה לכם", "זכרון תרועה מקרא קודש", "והעברת שופר תרועה". וקיבלו רבותינו "הלכה למשה מסיני", שכל התקיעות הללו אמורות לגבי ראש השנה, שיש לתקוע בו שלוש פעמים.

וכל תרועה שצריך לתקוע, מורכבת משלוש תקיעות. תקיעה, תרועה ותקיעה. כי כל תרועה, צריך שיהיו לפניה ולאחריה קולות של תקיעה פשוטה. שכך למדו רבותינו מן הפסוקים. נמצאנו למדים, שעלינו לתקוע שלוש תרועות, ולפני ולאחרי כל אחת מהן, יש לתקוע תקיעה פשוטה. ובסך הכל: תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה. שהן תשעה קולות של שופר.

מדוע אנו תוקעים הרבה תקיעות ולא תשע?
אם כן לכאורה היה עלינו לשמוע אך ורק תקיעה, תרועה, תקיעה, שלוש פעמים. אולם אין אנו עושים כן. וכפי שנסביר:

התקיעה שנאמרה בתורה, היא קול תקיעה חלקה, ישרה ורצופה. אולם לגבי התרועה שנאמרה בתורה, יש בידינו ספק מה היא. מפני שחלפו הרבה שנים, ונתפזרו עם ישראל בגלות, ותקיעת שופר היא דבר שמתרחש רק פעם אחת בשנה, ולכן אין אנו יודעים איך התרועה נשמעת, האם היא היללה שמיללות הנשים בשעה שמייבבות, והן קולות קצרים ביותר ורצופים (מה שאנו קוראים בזמן הזה "תרועה"), או שהתרועה היא האנחה כדרך שנאנח אדם פעם אחר פעם כאשר דואג לבו מדבר גדול (כלומר, שלוש פעמים תו תו תו, מה שאנו קוראים "שברים"). או אולי, התרועה שנאמרה בתורה היא שניהם יחד, גם קול היללה וגם קול השברים.

ומחמת הספק, אנו עושים הכל. נמצא שסדר התקיעות כך הוא: התוקע מברך, ומיד תוקע "תקיעה" ולאחריה שלושה "שברים" ואחריהם "תרועה" ואחריה "תקיעה". וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע "תקיעה", ואחריה שלושה "שברים" ואחריהם "תקיעה", וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. ותוקע "תקיעה" ואחריה "תרועה" ואחריה "תקיעה", וחוזר על סדר זה שלוש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלושים, כדי להסתלק מן הספק. (ראש השנה לד. והרמב"ם פ"ג ה"א ומרן בש"ע סימן תקצ).

והוא מה שאנו רואים במחזורים: תשר"ת תשר"ת תשר"ת, כלומר תקיעה שברים תרועה תקיעה - שלוש פעמים. ואחר כך, תש"ת תש"ת תש"ת, כלומר תקיעה שברים תקיעה - שלוש פעמים. ואחר כך תר"ת תר"ת תר"ת, והוא תקיעה תרועה תקיעה - שלוש פעמים.

ורמז לדבר "יום תרועה יהיה לכם", "יהיה" בגימטריא שלושים.

ואלו התקיעות הן חובה מעיקר הדין. ומלבד זה תוקעים עוד שלושים תקיעות בחזרת השליח ציבור של מוסף. ולאחר מכן בסיום התפלה.


צפייה