שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
כ"ו תשרי תשע"ח / 16 באוקטובר 2017

אדם היושב באוטובוס ורואה שהוא יפסיד את זמן התפלה אם לא יתפלל, ואינו יכול לעמוד, יתפלל כשהוא יושב

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


להישען בזמן התפילה

שאלה: האם בזמן שצריך לעמוד, כגון בתפלת העמידה, מותר להשען על איזה חפץ?
 
תשובה: במסכת זבחים (דף יט:) מבואר, שלדעת חכמים, מי שנשען בשעה שהוא עומד, אין זה נחשב לעמידה. ומבואר בפוסקים שהלכה כחכמים, שכל "הנסמך", כלומר, הנשען, נחשב כיושב ולא כעומד. (אף על פי שיש כמה נידונים בזה בדברי הפוסקים, וכאן נכתוב רק את מסקנת ההלכה).
 
ולפיכך כתבו התוספות שם, שבשעה שצריך לעמוד, אין לסמוך (להשען). וכן כתבו הרא"ש ועוד מרבותינו הראשונים. והביא דבריהם מרן הבית יוסף (בסימן קמא ובסוף סימן צד).
 
וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן צד) בזו הלשון: יש להזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד (כלומר, להשען על העמוד, כגון עמוד התפלה שבזמנינו, או עמודי הבנין), או לחבירו (כלומר, שנשען על חבירו) בשעת התפלה.
 
וכן להיפך, בשעה שצריך לשבת, כגון, מי שצריך לומר "נפילת אפיים", ואינו יכול לשבת, כתב מרן החיד"א (בקשר גודל סי' יט), שעליו להשען על איזה דבר, וכך יוכל לומר את הנפילת אפיים. שהרי הנשען על איזה דבר, נחשב כיושב.
 
אולם לגבי ברכת המזון, שמבואר בשלחן ערוך (סימן קפג) שיש לברכה כשהוא יושב, כדי שיהיה מיושב בדעתו ויוכל לכוין היטב, נראה שבזה אין להקל לברך בשעה שהוא עומד אף על פי שהוא נשען, מאחר ועדיין לא תתיישב דעתו בצורה כזו. וכן פסק בספר ילקוט יוסף (תפילה עמוד תמב).
 
ולסיכום: במקום שיש לעמוד בתפלה, כלומר, בתפלת העמידה, אין להשען על איזה דבר, מאחר והנשען נחשב כיושב.
 
אדם שהוא זקן או חולה, ואינו יכול לעמוד בלי להשען, עליו לעמוד ולהשען, שעמידה כזו בודאי עדיפה על פני ישיבה ממש.

תאריך השאלה:
י"ט תשרי תשע"ח / 9 באוקטובר 2017

אין קשר בין ברכת המזון, אם את מברכת בעצמך או לא, לבין נטילת מים אחרונים. ולדעת מי שסובר שגם נשים חייבות במים אחרונים, וכן נראית דעת מרן זצ"ל, עלייך ליטול מים אחרונים גם כאשר בעלך מוציא אותך ידי חובה

תאריך השאלה:
י"ח תשרי תשע"ח / 8 באוקטובר 2017

מנהג ליל הושענא רבה, להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה, והוא מפני שבאותו הלילה נדונים גם כן כל באי עולם, כדוגמת יום ראש השנה. כמו שכתב רבינו האר"י בשער הכוונות. והמנהג הוא לומר את סדר התיקון שבספר קריאי מועד, וכפי שנוהגים בבתי כנסת של הספרדים. ובחצי הלילה הראשון, נוהגים לקרות את ספר דברים עד סופו.

תאריך השאלה:
י"ד תשרי תשע"ח / 4 באוקטובר 2017

בשלחן ערוך סימן תקלא סעיף ו כתב, קטן מותר לגלח במועד. וכתב הגאון רבינו יוסף מולכו בספר שלחן גבוה, שמותר להשהות את מצות התגלחת (חלאקה) שעושים לקטן עד למועד, כדי להגדיל בכל את השמחה. והביא שכן כתב בספר גן המלך סימן סב. והוסיף, שכן ראה שנוהגים בירושלים שגילחו את הילד בחול המועד סוכות בשמחות וגיל.

ותוכלו לערוך לו מסיבה, ולומר שם דברי תורה כדי שתהיה סעודת מצוה להודות לה', וה' יתברך יחתמכם לחיים טובים ולשלום ולרוב נחת דקדושה מהילד, זה הקטן גדול יהיה, ויעלה מעלה מעלה לגאון ולתפארת בעז"ה.

תאריך השאלה:
י"ב תשרי תשע"ח / 2 באוקטובר 2017

לדעת מרן הרב זצ"ל, סוכה העשויה סדינים אין לברך עליה לישב בסוכה. וזו דעת מרן השלחן ערוך, שאף על פי שאינה זזה אלא מעט, הרי שבתנועה מועטת מאד כבר היא נפסלת שאין כאן דופן.

תאריך השאלה:
ז' תשרי תשע"ח / 27 בספטמבר 2017

מי שנאלץ לאכול ביום הכפורים מחמת חוליו, עליו לאכול ולשתות פחות מכשיעור., דהיינו שלא יאכל יותר מכזית בכל פעם, וכן לא ישתה יותר משיעור רביעית. ולמעשה נוהגים להקל לתת לאכול שיעור של עד שלשים גרם בכל פעם, ששוקלים את אותו השיעור מערב יום הכפורים, ויש להפסיק בין אכילה לאכילה שיעור של כעשר דקות. וכן נכון לנהוג גם לגבי שתיה, שלא לשתות אלא פחות מארבעים גרם משקה כל עשר דקות.

ואם אוכל בדרך זו, נחשבת לו התענית לתענית במידת מה, מפני שאין חיוב כרת על אכילה ביום הכפורים אלא אם אוכל יותר מהשיעורים שכתבנו.

תאריך השאלה:
ד' תשרי תשע"ח / 24 בספטמבר 2017

נשים אינן חייבות בהתרת נדרים. ויש שנוהגות לעשות התרת נדרים בבית הכנסת, והיא חסידות. ומכל מקום יכולות למנות את הבעל שיהיה שליח להתיר גם את הנדרים שלהן.

תאריך השאלה:
כ"ט אלול תשע"ז / 20 בספטמבר 2017

יש לברך על ההדלקה גם ביום טוב שני. אפילו אם מדליקה לפני שקיעת החמה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

זמן הדלקת נרות של ראש השנה
ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, כמו שביארנו בהלכות חג השבועות. 

זמן הדלקת נרות יום טוב שני
ביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, (כלומר, בחוץ לארץ, שעושים שני ימים טובים בכל חג, כפי שעושים בראש השנה גם בארץ ישראל), גם כן מדליקין נרות יום טוב.

ויש נוהגים להדליק את הנרות בליל יום טוב שני של ראש השנה, אחרי צאת הכוכבים, (דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה), קודם הקידוש על היין. 

והטעם שהם נוהגים כן, הוא משום שאסור להכין שום דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני. כשם שאסור להכין שום דבר משבת לחול, או מיום טוב לחול. ולפי זה היה נראה שאסור להדליק נרות "לכבוד יום טוב שני", כאשר עדיין הוא יום טוב ראשון.

ובאמת שנכון הדבר שאין להכין דבר מיום טוב ראשון ליום טוב שני, ולפיכך אסור להכין את הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, וכן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

אולם לגבי הדלקת הנרות, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה הלכות הימים הנוראים עמוד קפב), לאור דברי התוספות ועוד מגדולי הפוסקים, שאין לחוש לכך, ומותר להדליק נרות של יום טוב שני, אפילו לפני שקיעת החמה של יום טוב ראשון. משום שיש בדבר צורך גם ליום טוב ראשון, שאור הנרות מוסיף אורה בבית. והביא שכן כתב רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים. ועוד.

ולסיכום: יש להדליק נרות לכבוד ראש השנה, כפי שנוהגים בכל יום טוב, סוכות, פסח ושבועות. ויש להדליק את הנרות לפני שקיעת החמה. וגם ביום טוב שני אפשר להדליק לפני השקיעה, על ידי העברה מאש אחרת.

השנה, ראש השנה שנת התשע"ח, יחול ביום חמישי וביום שישי, ולכן יש לבאר כיצד נוכל להדליק נרות שבת, ביום טוב שני של ראש השנה. וכפי שנבאר בהלכה הבאה.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תשע"ז / 17 בספטמבר 2017

אסור לחמם מים לרחיצת כל גופו. אבל מים שהוחמו על ידי דוד שמש, אפשר להתרחץ בהם ביום טוב כל גופו, עם שמפו, ויתנגב בנחת, ויזההר שלא לסחוט שיער. ויכול לשים דאודורנט או בושם על גופו, ולא באמצעות "סטיק".

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מקלחת ביו"ט

שאלה: האם מותר להתקלח במים חמים ביום טוב, (פסח, שבועות וסוכות)?
 
תשובה: ביארנו כבר, שאף על פי שדין יום טוב שוה לדין השבת באיסור עשיית מלאכה, מכל מקום יש כמה מלאכות שמותר לעשותן ביום טוב. ובתנאי שתהיינה המלאכות שוות לכל נפש. ולכן מותר ביום טוב לבשל לצורך יום טוב עצמו, בתנאי שלא יבעיר אש חדשה ביום טוב, אלא יעביר אש מאש אחרת הדלוקה כבר.

לפיכך, מותר לעשות ביום טוב מדורה בכדי להתחמם כנגדה בימי הקור, שהרי היא הנאה השווה לכל נפש, שכל בני האדם זקוקים לחימום. (ובתנאי שלא יבעיר אש חדשה, אלא יעביר אש מאש הדלוקה כבר).
 
ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים ביום טוב (באמצעות בוילר חשמלי שהופעל מערב יום טוב, לפני שקיעת החמה), בכדי לרחוץ בהם את פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה "השוה" לכל נפש. אבל אסור לחמם מים בכדי לרחוץ את כל גופו, שאין זו הנאה השווה לכל נפש, לרחוץ את כל גופו בכל יום ויום.

ומכל מקום, הואיל ואין איסור עצמי לרחוץ את כל גופו ביום טוב במים חמים, רק האיסור הוא מצד צורת חימום המים ביום טוב, לכן, מים שהוחמו מערב יום טוב (כלומר לפני שקיעת החמה בערב יום טוב), מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב, שלא גזרו בזה רבותינו איסור אלא בשבת, כמו שביארנו כבר בהלכות שבת. וכמו כן מים שהוחמו על ידי דוד שמש ביום טוב עצמו, מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב. (וכל זה דוקא באמבטיה פרטית בביתו של כל אדם, אבל בבית המרחץ ציבורי, כגון בפנימיה שיש שם כמה מקלחות, אין להקל לרחוץ במים חמים ביום טוב אפילו רק פניו ידיו ורגליו, הואיל וגזרו בזה רבותינו איסור בזה, מפני שהבלנים האחראים על בתי המרחץ היו מזלזלים ומחממים מים באיסור(.

ולסיכום: מותר לרחוץ כל גופו ביום טוב במים חמים שהוחמו על ידי בוילר מערב יום טוב, או במים שהוחמו על ידי דוד שמש אפילו ביום טוב עצמו. ודין זה הוא דוקא באמבטיה פרטית שבביתו של כל אדם. אבל מים שהוחמו ביום טוב עצמו על ידי בוילר חשמלי שהודלק מערב יום טוב וממשיך את פעולתו ביום טוב עצמו, אסור להשתמש בהם ביום טוב לרחיצת כל גופו, אבל מותר לרחוץ במים הללו, את פניו ידיו ורגליו.
 
ולשאלת רבים, בדבר מים שהוחמו מערב יום טוב על ידי בוילר חשמלי. והבוילר ממשיך לפעול ביום טוב עצמו, ועל ידי כך נשמרת חמימות המים, האם מותר להשתמש במים אלה ביום טוב?
 
שאלנו על כך את מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והשיב, שאם המים התחממו היטב מערב יום טוב, ופעולת הבוילר ביום טוב אינה אלא בכדי לשמור את חמימות המים, אבל לא בכדי לחממם מחדש, מותר לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב.
 
ומכל מקום נראה שצריך להזהר, שלא יכנסו מים חדשים לדוד המים הרותחים, שעל ידי כך הוא מבשל את המים החדשים שנכנסים לדוד המים החשמלי. ועל כן עיקר ההיתר בדבר, הוא דוקא באופן שסוגר את ברז המים המזרים מים לדוד, בכדי שלא יכנסו שוב מים צוננים לדוד החשמלי. אבל אם אינו סוגר את ברז המים, לכאורה אין להקל בדבר. ועוד חזון למועד.

תאריך השאלה:
כ"ו אלול תשע"ז / 17 בספטמבר 2017

על פי שורת ההלכה יש להקל בזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


גילוח בתער

נאמר בתורה (ויקרא יט), "ולא תשחית את פאת זקנך". ובגמרא במסכת מכות (כ.) אמרו, שאינו חייב אלא אם גילח זקנו בתער (היינו סכין), ושהיה זה גילוח שיש בו השחתה, אבל גילוח במספריים, אף על פי שנראה הגילוח כעין תער, אין בזה איסור מן הדין. ומכל מקום כתב הריטב"א, וזו לשונו, ופאת זקנם לא יגלחו, ומשורת הדין כל שהוא מגלח במספריים אפילו כעין תער מותר, אבל מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים. וכן ראוי לעשות. וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, שלענין הלכה מותר לגלח את הזקן במספריים, אף על פי שהוא מגלח סמוך לעור הפנים, וכן פסק מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן קפא), שלגלח במספריים כעין תער מותר. אבל לגלח שיער הזקן בסכין ממש, יש בזה איסור חמור מאד מן התורה, ומי שעושה כן אין להעלותו כשליח ציבור להוציא את הרבים ידי חובתם, מפני שהוא עובר בשאט נפש על אחד הדינים החמורים בתורה, וענשו מפורש בזהר הקדוש ובספרי המקובלים שהוא עון גדול ונורא מן החמורות ממש.

והנה בדורות האחרונים נכנס חידוש בתחום זה של גילוח הזקן, על ידי "מכונת גילוח", והגם שהיו מגדולי ישראל שאסרו בתכלית את השימוש במכונה זו, ובהם הגאון הכהן הגדול רבינו ישראל מאיר מראדין, המחבר ספר חפץ חיים. מכל מקום רבים אחרים נהגו להקל בזה ולהשתמש במכונות גילוח. ויש בזה הרבה משא ומתן בדברי האחרונים. ועיקר הטעם להקל בגילוח במכונת גילוח, הוא מן הסיבה שכתבנו, שאף שאסור לגלח הזקן בסכין, מכל מקום לגלח במספריים, אף שהוא נראה אחר כך כמו שגילח בסכין, מותר מעיקר הדין.

ומאחר ודרך הפעולה של רוב מכונות הגילוח, היא באמצעות שני חלקים, סכין וכנגדו מתכת אחרת, וכאשר נפגשת הסכין המסתובבת בשערה, אין היא חותכת אותה אלא, בהפגשה במתכת שכנגדה, והשערה נלחצת ביניהם ונחתכת, ואם כן נראה שזה ממש כעין פעולת המספריים שכתבנו שמותר לגלח הזקן באופן כזה אף שהוא נראה כעין תער. ובפרט שמכונת הגילוח אינה מגיעה כלל לעור הפנים, אלא יש רשת החוצצת בין הסכינים לעור הפנים, בכדי שלא יפצע זה המתגלח, ואם כן אין כאן חשש גילוח, ודומה הדבר לכל סידור זקן על ידי מספרים, שאין בזה חשש איסור כלל מכיון שאינו מגלח את הזקן לגמרי. וכן היה מורה הגאון רבינו צבי פסח פראנק זצ"ל, שיש להקל להשתמש במכונת גילוח, שיזהר שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, שאז אין חשש שהסכינים יגעו ממש בעור הפנים, ובזה יש להקל.

אולם במכונות הגילוח הקיימות בשנים האחרונות, נוצרה בעיה חדשה, והיא, שהואיל ויצרני המכונות חפצים שהגילוח במכונה יהיה למשעי, הם חפצים שסכיני הגילוח יהיו צמודים עד כמה שניתן לעור הפנים, ולפיכך החלו לייצר רשת גמישה, דקה מן הדקה, שהיא החוצצת בין הסכין לעור הפנים. ומכיון שעור הפנים הוא גמיש מעט, קורה שעל ידי לחיצת המכונה על פני האדם, מגיע מן העור שלו עד לסכין המכונה ממש, ואז יכול להווצר מצב שהסכין תחתוך את השערה מיד, בדיוק כפעולת התער האסור מן התורה. ולכן יש מגדולי הפוסקים שהעירו שראוי לא להשתמש בכלל במכונות אלו,  ויש אחרים שהיקלו בזה מסברות אחרות.

ולענין הלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שהמיקל להשתמש במכונת גילוח במקום צורך גדול, כגון מסיבות של פרנסה, או מחמת שעלול הדבר לעורר מחלוקת בבית, יש לו על מה שיסמוך, אך זאת בתנאי, שיזהר שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, בכדי שלא תחתך שערה מן הסכין עצמה על עור הפנים ממש. וכמו שביארנו. ומכל מקום, מפני שהדברים נוגעים באיסור תורה, נכון מאד למי שיש לו את האפשרות, שיגלח זקנו במכונה שאין בה חשש כזה, כגון שידוע בלי ספק שאין היא מגלחת את השיער עד השורש, אלא משאירה מעט ממנו. או ינהג באופן הטוב ביותר, שישאיר אפילו מעט משיער הזקן בצורה נאה ומסודרת, ובזה ידי חובת כל הדיעות. אבל מי שהוא מגלח זקנו בתער ממש, עליו להרחיק עצמו מאיסור גדול זה, ויעבור להשתמש במכונת גילוח, שכפי המצב היום, הן מגלחות את הזקן בצורה יפה ומניחה את הדעת גם למי שהיה רגיל לגלח זקנו בתער ממש. ויעשה כמו שכתבנו. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.

תאריך השאלה:
כ"ד אלול תשע"ז / 15 בספטמבר 2017

אם רגיל תמיד להחמיר, אין להקל אפילו לצורך כזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


La sortie de Chabbat selon Rabbenou TAM

Question 
Que veut dire le « Zéman Rabbenou TAM », selon lequel de nombreuses personnes attendent pour faire sortir Chabbat ? Doit-on s’imposer cette H’oumra (cette rigueur) ?
 
Réponse 
Nous savons que selon la règle de la Torah, chaque jour dépend de la nuit qui le précède. Cela signifie que le Chabbat débute par le couché du soleil à la fin de la journée de vendredi et s’achève à la sortie des étoiles du samedi, qui correspond au début de dimanche.
 
La sortie des étoiles définie le moment précis où s’achève la journée et où débute le jour suivant pour la plupart des lois de la Torah. De même pour la sortie de Chabbat, jusqu’au moment de la sortie des étoiles, il est interdit de réaliser toute activité interdite pendant Chabbat. A partir de la sortie des étoiles, le Chabbat s’achève et débute le dimanche.
 
Divergence d’opinion Halah’ique entre les Guéonim et Rabbenou TAM 
Il est connu qu’il existe une très grande Mah’loket (divergence d’opinion Halah’ique) parmi nos maîtres les Richonim (décisionnaires de l’époque médiévale), concernant la manière de calculer le moment précis de Tset Ha-Koh’avim (la sortie des étoiles).
En effet, selon l’opinion des Gueonim (qui sont la grande majorité des sages d’Israël qui ont suivi la période du Talmud), le moment de la sortie des étoiles arrive 13 minutes et demie après la Chéki’at Ha-H’ama (après le couché du soleil), et selon l’opinion de Rabbenou TAM, la sortie des étoiles arrive bien plus tard, environs 72 minutes saisonnières (minutes calculées chaque jour selon la longueur du jour) après la Chéki’a (après le couché du soleil).
 
L’usage en Erets Israël 
En Erets Israël comme dans la majorité des communautés juives du monde entier, l’usage est de considérer la sortie des étoiles selon l’opinion des Gueonim, c'est-à-dire que 13 mn et ½ en « heures saisonnières », après la Chéki’a, comme expliqué plus haut (+ un petit rajout, jusqu’à environ 20 mn au total, comme expliqué dans Chou’t Yabiya ’Omer vol.7 chap.91), nous faisons déjà la Havdala, et nous commençons à accomplir des Mélah’ot (activités interdites pendant Chabbat), car nous considérons que Chabbat est sortie. C’est d’ailleurs ainsi que la majorité des calendriers indiquent l’heure de sortie de Chabbat. (Dans certains calendriers un peu plus élaborés, figure également l’horaire de la sortie de Chabbat selon Rabbenou TAM, à côté de l’horaire traditionnel)
 
Il est à remarquer que si la Halah’a sur ce point n’avait pas été fixée selon l’opinion de Rabbenou TAM, en raison du fait que la quasi-totalité des Poskim (décisionnaires) avaient contredis et repoussé totalement son avis, il n’y aurait pas lieu de s’imposer cette H’oumra (cette rigueur), puisque telle est notre habitude, de nous comporter toujours en conformité avec l’opinion des Grands de la Halah’a de toutes les  générations, selon les règles et principes Halah’ic qui nous ont été transmis de génération en génération.
Mais ce n’est pas du tout le cas !!
En effet, de nombreux et très grands Poskim, parmi nos maîtres les Richonim, partagent l’opinion de Rabbenou TAM sur ce point, et selon cette opinion, une personne qui fait une Mélah’a (une activité interdite pendant Chabbat) avant que n’arrive la sortie des étoiles selon Rabbenou TAM, cette personne est condamnable de la peine de mort par lapidation (Sékila) selon la Torah (puisque celui qui profane Chabbat est passible de cette peine selon la Torah).
Citons quelques-uns des Richonim qui partagent l’opinion de Rabbenou TAM sur ce point :
Rabbenou Haï Gaon
Le RAAVAD
Le RAZAH
Le RAMBAN
Le RACHBA
Le RAHA
Le RYTBA
Le RAN
L’auteur du Maguid Michné
Le Meîri
L’auteur du OHEL MOED
L’auteur du SAMAG
L’auteur du ROKEAH’
Le Mordéh’i
Rabbenou PERETS
Le ROCH
Rabbenou YEROH’AM … etc …
Sans compter le fait que même MARAN et le RAMA partagent également cette opinion (voir Choulh’an Arouh’ Orah’ H’aïm chap.261 parag.2).
 
Tel est également l’avis du MABYT, du RADBAZ, et du MAHARY KOLON et d’autres ...
 
Les propos de Rabbi Ya’akov FRAG’I 
Il y a un peu plus de 300 ans, le Gaon Rabbi Yaakov FRAG’I  z.ts.l (dénommé le « MAHARYF », qui était l’un des grands décisionnaires de la Halah’a en Egypte, et le compagnon d’étude de Rabbi Avraham HaLevi, l’auteur du GINAT VERADIM) rédigea tout un fascicule pour démontré que la Halah’a doit être fixée sur ce point selon l’opinion de Rabbenou TAM, en contradiction avec l’usage en vigueur dans les communautés juives.
   
Cependant, l’usage en Egypte, comme dans la majorité des communautés, n’était pas d’attendre la nuit selon Rabbenou TAM, et le Gaon MAHARYF s’interrogeait sur l’utilité de diffuser son fascicule, et voici ce qu’il écrit lui-même sur le sujet :
« Voilà plus de 50 ans que je me suis positionné sur cette question, et je marche en toute innocence (il aurait désiré que tout le monde s’impose cette H’oumra – cette rigueur, mais personne ne l’écoutait), au point où même mon épouse refuse de m’écouter sur ce point, en me disant qu’elle fait tout simplement ce que tous les juifs font. Elle attend quand même environ ¼ d’heure de plus que les autres membres de la communauté, mais elle ne va pas jusqu’à attendre véritablement l’horaire de Rabbenou TAM. Le fascicule que j’ai rédigé, je ne l’ai rédigé finalement que pour moi-même (car lui-même s’imposait cette H’oumra), et je ne me suis motivé à le diffuser que parce qu’à travers un rêve, on m’a fait savoir depuis le Ciel, qu’il y avait une grande utilité à la diffusion de ce fascicule dans le monde, car grâce à lui, de nombreuses personnes respecteront peut être l’heure de Rabbenou TAM, et cela rapprochera peut être la Gueoula (la Rédemption) ! »
 
De nombreux autres Poskim partagent cet avis, selon lequel toute personne craignant la parole d’Hachem, doit s’imposer la H’oumra (la rigueur) d’attendre l’heure de sortie de Chabbat selon Rabbanou TAM et la majorité des Poskim.
En particulier pour ce qui est des Mélah’ot Min Ha-Torah (activités interdites par la Torah pendant Chabbat), comme allumer l’électricité, écrire, porter, etc…
Notre maître le Rav Ovadia YOSSEF Chlita - qui s’efforce pourtant de ne pas aller vers la rigueur mais plutôt vers la souplesse - s’étant malgré tout très longuement sur ce sujet et tranche dans son livre Chou’t Yabia’ Omer (tome 2 Orah’ H’aïm chap.21), qu’il faut adopter cette rigueur.
Notre maître le Rav Chlita motive le public dans ses cours afin que chacun s’impose cette rigueur, en particulier durant els 10 jours de repentir. C’est ainsi qu’il faut agir également le reste de l’année.  
 
De notre époque, Barouh’ Hachem, de nombreuses personnes ont adopté cette H’oumra importante.

תאריך השאלה:
כ"ד אלול תשע"ז / 15 בספטמבר 2017

אכן, אם אתה לוקח את מה שבא לידך, אתה נוהג היטב, ויוצא מידי כל חשש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מיון הסכו"ם בשבת

לשאלת רבים: בסיום הסעודה בשבת, כאשר מדיחים את הכלים, וכולם מונחים יחד בערימה, האם מותר לברור את המזלגות, ולהניחם לבדם בתא מיוחד, וכן את הסכינים והכפות, או שיש בזה איסור משום בורר?

תשובה: בהלכות הקודמות דיברנו בענין מלאכת "בורר" האסורה בשבת. והזכרנו, שאין היתר לברור בשבת, אלא בשלשה תנאים: שיברור בידו ולא על ידי כלי (כגון מסננת), ושיברור את האוכל מן הפסולת, ולא להיפך. ושיברור על מנת לאכול לאלתר (כלומר, מיד, ולא לאחר זמן).

ועתה לנדון השאלה: הנה בודאי שבברירת הסכו"ם זה מזה, לא שייך להקל מצד מה שיברור דוקא את "האוכל" מן "הפסולת", כלומר, דוקא את חלקי הסכו"ם שהוא חפץ בהם מתוך אותם שאינו חפץ בהם, משום שאין זה בורר על מנת לאכול "לאלתר", שהרי הוא מניח את הכלים עד לסעודה הבאה.

ברירה בדבר שאינו גידולי קרקע
והנה הזכרנו כבר בעבר, שלדעת הרבה פוסקים לא שייך דין ברירה בשבת, אלא ב"גידולי קרקע", כגון פירות או ירקות או תבואה, אבל כלי הסכו"ם שאינם גידולי קרקע, לא שייך בהם דין בורר. ואף שלהלכה אנו פוסקים שאין לברור בשבת, אפילו דבר שאינו גידולי קרקע, מכל מקום יש מקום לסברא זו לצרפה כצד להקל בנדון ברירת כלים בשבת.

ברירה בדבר ששני המינים שוים בעיניו
עוד סברא גדולה להקל בנדון זה, כתב מרן רבינו זצ"ל בשו"ת יביע אומר, הואיל ובשעת המיון של חלקי הסכו"ם, אין כאן "אוכל" ו"פסולת", שהרי כל חלקי הסכו"ם שוים בעיני האדם, ולכן נראה שלא שייך איסור ברירה בכלים אלה.

הדין למעשה
ולמעשה כתב מרן הרב זצ"ל, שהנוהגים לברור סכינים כפות ומזלגות המעורבים יחד, לאחר סיום הסעודה בשבת, ומפרידים אותם ונותנים כל אחד מהם בתא המיוחד לו, נראה שאין בזה איסור בורר. וטוב יותר שאחר שטיפת כלים אלה, ינגב כל כלי הבא לידו בפני עצמו, ויניחנו בתא המיוחד לו, שבאופן כזה בודאי שלא שייך איסור "בורר".

תאריך השאלה:
כ"ב אלול תשע"ז / 13 בספטמבר 2017

מעיקר הדין מותר לעשות בשר על האש בראש השנה, וכן מותר לעשן ביום טוב של ראש השנה, אולם רבותינו הזהירו שלא נכון לעשן ביום טוב של ראש השנה, וכן היה מזהיר על כך הגאון רבי חיים פלאג'י, מפני שיש בזה ענין של היסח הדעת מחרדת הדין ביום הדין הגדול והנורא. וכל שכן לגבי צליית בשר על האש, שהדבר גורם טרחה מרובה ומביא לקלות ראש ובילוי ביום שכולו כובד ראש עם שמחה של מצוה שמחת יום טוב.

תאריך השאלה:
כ"א אלול תשע"ז / 12 בספטמבר 2017

לדעת מרן זצ"ל, לא נכון לעזוב את המשפחה בראש השנה.

ובכל אופן לגוף השאלה, יש מהספרדים שנהגו ללבוש בגד לבן בימים הנוראים, ומותר לך ללבוש קיטל, ואין בזה משום אל תטוש תורת אמך.

תאריך השאלה:
ט"ו אלול תשע"ז / 6 בספטמבר 2017

הטלית קטן נשארת על האדם כל היום. והטלית גדול רק בשעת התפלה.
ויש הידור ללבוש כמה טליתות כמו שנהג הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, אבל אין זו הנהגה נכונה אלא לחסיד כמותו.

תאריך השאלה:
י"ד אלול תשע"ז / 5 בספטמבר 2017

כתבנו להחמיר בזה, משום שאחד הטעמים להקל לשפוך את השמן, הוא משום שהשמן הוא משקה, והדג הוא אוכל, והם ניכרים בפני עצמם. אבל השמן ששקוע בדג, אינו ניכר אלא לאחר שברר אותו כבר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הוצאת המים מקופסאות שימורים בשבת

שאלה: קופסאות שימורים של זיתים או מלפפונים או דג טונה, האם מותר לשפוך מהם את המים, בכדי שישאר בתוכם רק המאכל, או שיש בזה איסור משום בורר?

תשובה: בהלכות הקודמות דיברנו בענין מלאכת "בורר" האסורה בשבת. והזכרנו, שאין היתר לברור בשבת, אלא בשלשה תנאים: שיברור בידו, ושלא יעשה כן על ידי כלי (כגון מסננת), ושיברור את האוכל מן הפסולת, ולא להיפך. ושיברור על מנת לאכול לאלתר (כלומר, מיד, ולא לאחר זמן). ועתה לנדון השאלה:

הסברא לאסור
הנה בנדון שלנו, לכאורה יש לאסור לשפוך את המים מן הקופסא על ידי הטיית הקופסה בעדינות, משום שבכל נמצא כבורר "פסולת מתוך אוכל", שהרי המים הם הפסולת, שאין לו רצון להשתמש בהם, והזיתים, או הדג, או המלפפונים, הם האוכל.

שפיכת המים נחשבת ברירת אוכל מתוך פסולת
אולם באמת שכתבו גדולי הפוסקים, שברירה באופן כזה, אינה נחשבת לברירת "פסולת מתוך אוכל", אלא להיפך, משום שמה שנשאר בידו של הבורר, הוא האוכל, נמצא שהוא מוציא את האוכל מן הפסולת שנשפכת למטה.

וכן מבואר במשנה ברורה (בהקדמה לסימן שיט), שמה שאסרה התורה לברור בשבת באמצעות נפה (מסננת), הכוונה היא, שאסור לברור באופן שהאוכל נופל דרך הנקבים של המסננת, והפסולת נשארת בתוך המסננת, אבל להיפך, כגון באופן שהאוכל גס ועב, והפסולת דקה ונופלת דרך הנקבים של המסננת, באופן כזה נחשב כבורר אוכל מתוך פסולת, (ואף על פי כן אסור לעשות כן בשבת, משום שהוא בורר על ידי כלי). וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

האם יש להקל בשפיכת המים אפילו שלא על מנת לאכול "מיד"
ומעתה בנדון שלנו גם כן, נראה שהמטה את קופסת השימורים בכדי שישפך ממנה רק המשקה שבתוכה, נחשב  כבורר אוכל מתוך פסולת. אולם גם כאשר בורר אוכל מתוך פסולת, כבר למדנו שאין להקל בזה אלא כשעושה כן על מנת לאכול "לאלתר", כלומר מיד, אבל אם אין בכוונתו לאכול מתכולת הקופסא אלא לאחר יותר מחצי שעה, אין להקל בדבר.

אלא שבנדון שלנו, יש סברא נוספת להקל לגמרי, משום שהזיתים או המלפפונים, הם ניכרים מאד שהם עומדים באופן נפרד מן המשקה שאיתם, ולכן לדעת הרבה פוסקים אין בדבר איסור ברירה כלל בשבת, ואפילו אם בכוונתו לאכול מהזיתים רק לאחר יותר מחצי שעה, גם כן יש להקל בזה מעיקר הדין, לשפוך רק את המים מן הקופסא.

וכן פסק למעשה מרן הרב זצ"ל, שבקופסאות של זיתים ומלפפונים, יש להקל לשפוך מהם את המים בשבת, שאין בזה איסור בורר.

ונראה שבקופסאות של דג טונה, יש להקל לשפוך מהם את המים הנפרדים מן הדג, כלומר, חלק מן המים או השמן שעל הדג, אבל השמן או המים המעורבים ממש בגוף הדג, אין להקל לשפוך אותם בשבת, הואיל ואינם עומדים באופן ניכר מחוץ לדג.

ולסיכום: קופסאות של מלפפונים או זיתים, מותר לשפוך מהם את המים בשבת, ולהשאיר בתוכם רק את המאכל עצמו. ובקופסאות דג טונה, יש להקל בזה באופן ששופך את רוב השמן או המים, אבל המים והשמן שבלועים בין חלקי הדג, יש להחמיר שלא לשפכם בשבת. (אלא אם בכוונתו לאכול מן הדג באופן מיידי).


צפייה