שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
י"ח ניסן תשע"ט / 23 באפריל 2019

לפי דעת מרן בשלחן ערוך (סימן תקכז) אינו חייב להניח עירוב תבשילים רק בשביל הדלקת הנר. ואם מניח, לא יברך על העירוב.

תאריך השאלה:
י"ג ניסן תשע"ט / 18 באפריל 2019

מותר בהחלט.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ביעור ומכירת חמץ בארץ ישראל ומחוצה לה

ביעור חמץ
ביום י"ד בניסן בבוקר, כלומר, בשנה זו (התשע"ט), ביום שישי בבוקר, מבערים את החמץ עד סוף הזמן המותר לביעורו (ובארץ ישראל סוף זמן שריפת חמץ בשנה זו הוא בערך בשעה אחת עשרה ועשרים בבוקר, וסוף זמן אכילת חמץ הוא בערך בשעה חמישה לעשר בבוקר, ובכל מקום יש לנהוג כפי שמופיע בלוחות השנה המוסמכים).

כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים, וזורהו ברוח או זורקו לים. והמנהג לשורפו באש. וחמץ שהושלך לאשפה (חוץ לבית, לפני זמן איסור אכילת חמץ), אין חובה מן הדין לשרפו.

ובארץ ישראל ברוב המקומות מותר לבער את החמץ ברשות הרבים, והרשויות לא אוסרות את הדבר. ובחוץ לארץ, וכן בשאר המקומות שאי אפשר לשרוף את החמץ ברשות הרבים, נכון שכל אדם יעשה מדורה קטנה בחצר ביתו וכדומה, וישרוף שם את החמץ (בזהירות). ויזהרו שהחמץ ישרף לגמרי.

"חמץ שעבר עליו הפסח"
כל המשהה חמץ ברשותו בימי הפסח, ביטל מצות עשה, שנאמר "תשביתו שאור מבתיכם", ועבר על לא תעשה, שנאמר "לא יראה לך חמץ". לפיכך קנסו חכמים את מי שעבר על איסור זה, ואמרו (פסחים כח.): "חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה". וחמץ זה נאסר בהנאה בין לאותו אדם שהשהה אותו בפסח, בין לאנשים אחרים, ואף אם לא ידעו אותם האחרים שחמץ זה עבר עליו הפסח, היודע מכך, חייב להודיעם ולהפרישם, להצילם ממכשול שלא יאכלו ממנו.

מכירת חמץ
נהגו ישראל, ובפרט בעלי חנויות, מפעלים, מחסנים וכדומה, למכור את החמץ לגוי בערב פסח. וניתן לעשות מכירת חמץ באמצעות חתימה על "הרשאה" למכירתו, על ידי רבני בתי הכנסת שבכל מקום ומקום. ומומלץ מאד לעשות "מכירת חמץ" כנהוג, בפרט למי שרוצה להשאיר ברשותו מיני חמץ שחבל לו לאבדם, כגון משקאות יקרים וכדומה.

ויש לדעת, כי אין מצוה על "מכירת חמץ", רק היא עצה טובה ומועילה לכל מי שנצרך לכך, וכן לכל אדם, כדי שלא יבוא לידי איסור.

ותוקף מכירת החמץ, הוא משום שחמץ שהיה ביד הגוי בימי הפסח, לא נאסר בהנאה לאחר הפסח, משום שהגויים אינם מצווים על איסור חמץ כלל, ומותר להם להחזיקו ברשותם בחג הפסח. לפיכך, על ידי מכירת החמץ, באופנים המועילים על פי התורה, נמכר החמץ לגוי באופן מוחלט.

וכיצד עושים את המכירה? רבני הערים שבכל מקום, נפגשים עם הגוי ביום ערב פסח, ומסבירים לו היטב את תוכן השטר עליו הוא עתיד לחתום. והגוי משלם "מיקדמה" בסך כמה מאות שקלים על כל החמץ שמוכרים לו, ומסוכם עמו, שלאחר ימי הפסח, אם ירצה, יוכל לשלם את יתרת החוב (העולה לכמה מאות מליוני שקלים, או לסכום אחר, על פי ערך החמץ הנמכר), ואז יהיה רשאי ללכת בעצמו ולקחת את החמץ בכל מקום שיחפוץ. ואם לא ישלם את יתרת החוב, יחזור החמץ לבעליו היהודים, שיוכלו לאכול ממנו ולסחור בו כרצונם.

ואף על פי שהדבר ידוע כמעט בבירור מוחלט, שהגוי לא יבא לאחר ימי הפסח לקחת אליו את החמץ, מכל מקום מאחר שיש בידו לעשות כן, המכירה מועילה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (בסימן תמח) בזו הלשון:

"ואם מכרו או נתנו (את החמץ) לאינו יהודי במתנה קודם הפסח, אף על פי שמכרו לאינו יהודי, ויודע בו שלא יגע בו כלל, אלא ישמרנו לו (עבור היהודי) עד לאחר הפסח, ויחזור ויתננו לו, מותר". ומקור דבריו ממה שכתב התרומת הדשן בדין זה.

מכירת חמץ בחוץ לארץ
מחמת הפרשי השעות בין ארץ ישראל למדינות אחרות, דנו הפוסקים, לגבי אדם שמכר את החמץ שלו בארץ ישראל, ולאחר מכן נסע לארצות הברית כדי לחוג את הפסח, ויוצא, שביום השביעי של חג הפסח, כשהוא באמצע החג, כבר פוקעת המכירה בארץ ישראל. וכן קיימת הבעיה להיפך בכניסת החג. ולמעשה לא נוכל להאריך כאן בשיטות הפוסקים בזה, רק נזכיר למעשה, שמי שהוא בן ארץ ישראל ונוסע לארצות הברית או למדינה אחרת, (או להיפך), שיעשה מכירה מיוחדת באופן שהחמץ יהיה מכור הן על פי שעות ארץ ישראל והן על פי השעות בחוץ לארץ, או שיעשה שאלת חכם. (ויש אומרים שיוכל לעשות מכירת חמץ בשתי המדינות).

היכן להניח את החמץ המכור
המוכר את חמצו לגוי, צריך להצניע אותו בארון או בחדר מיוחד, ולציין על הארון שמדובר בחמץ. ועל ידי כך לא יבוא לידי מכשול בחג הפסח, ולאכול מן החמץ.

רכישת מוצרים אחר הפסח
כל הירא לדבר ה' לא יקנה לאחר הפסח שום מצרך שיש בו חמץ, אלא מבעלי מכולת וצרכניה יראי שמים שמכרו את החמץ שלהם לגוי, על ידי הרבנות המקומית, או על ידי גוף כשרות אחר, כנהוג.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

מותר משום שהיא מדידה לצורך מצוה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מדידת השיעורים בליל פסח

ביארנו כבר כמה הוא שיעור (כמות) המצה והמרור (החסה) שחייב כל אדם לאכול בליל פסח. והנה יש אומרים שאת שיעור המצות יש לקבוע על פי נפח המצות, ולא על פי משקל המצות. (לדוגמא, יש לקחת מצה, ולהכניס אותה לתוך בקבוק של תינוק, עד שיגיע לשיעור עשרים ושבע מ"ל, שהוא שיעור כזית בנפח). והדבר נכון שבעיקר הדבר, יש לקבוע את שיעור המצות, או המרור, וכן כל שאר המאכלים, על פי הנפח, ולא על פי המשקל, שכך היא צורת מדידת השיעורים שלימדונו רבותינו בכל הש"ס.

ומכל מקום כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף פסח סימן תפו), שכבר בזמן רבותינו הגאונים (לפני למעלה מאלף שנה) היו מלמדים את העם לשער על פי המשקל, משום שבדרך כלל אין הפרש גדול בין המשקל לנפח. ומטעמים נוספים. וכן השיב לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר שאלנו אותו על זה לפני עשר שנים, והשיב שאף על פי שבעיקרון יש למדוד על פי הנפח, מכל מקום מאחר והדבר קשה למדוד על פי נפח, ויש בזה כמה ספקות, לכן נהגו כולם למדוד על פי המשקל. וכן הדין הן לגבי מצות רכות, והן לגבי מצות קשות, והן לגבי המרור (חסה) שאוכלים בליל פסח, שיש לשער על פי המשקל. (ומשקל עשרים ושבעה גרם מצה או מרור, הוא בודאי כולל בתוכו שיעור כזית בנפח המאכלים הללו, כי המצה הרכה והקשה והמרור, קלות יותר מן המים, והרוצה להחמיר, יקח שיעור שלושים גרם מהמצה הרכה).

ומעתה נותר לנו לשאול, מי שרוצה להעמיד "משקל" (לא חשמלי) בסמוך לשלחן ליל הסדר, וכך למדוד לכל אחד ואחד מבני הבית את השיעורים הנכונים לקיים מצוות מצה וכדומה, האם מותר לעשות זאת בליל הסדר?

והנה בכל שבת או יום טוב, אסרו רבותינו למדוד או לשקול שום דבר. משום שהמדידה, או השקילה בשבת, נראית כמעשה הסוחרים, שרגילים לעשות זאת בימות החול, ולכן אסרו למדוד ולשקול דברים בשבת. ולכן, מי שרוצה לדעת בשבת כמה הוא משקל העוגה שלפניו, אסור לו למדוד את משקלה בשבת. ולפי זה נראה שיהיה אסור למדוד בליל הסדר כמה הוא שיעור החסה או המצה וכדומה.

אולם באמת שמבואר בדברי רבותינו (שבת קכו:), שמותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. למשל, מותר למדוד בשבת את המקוה, כדי לדעת שלא חסרים בו מים. ולכן כתבו הפוסקים, שמותר למדוד ביום טוב או בשבת (כשחל ליל הסדר בליל שבת) כמה הוא משקל המצה או המרור (החסה). וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד כו). וכמובן שמדובר במאזניים מכאניות שאין בהן שום פעולה חשמלית.

ולסיכום: יש לשער את משקל הכזית של המצה והמרור בליל פסח, לפי משקל המאכלים. ואין צורך לחשב על פי הנפח. ומותר למדוד את משקל המצה והמרור באמצעות משקל מכני שפועל ללא חשמל.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

אכן, עדיין היא צריכה להודות בברכת הגומל כפי שתיקנו רבותינו. והאל שגמלה כל טוב, הוא יגמלה כל טוב סלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין הנשים בברכת הגומל

באחת ההלכות הקודמות ביארנו באופן כללי כי ארבעה חייבים בברכת הגומל, ואלו הם: יורדי הים כשיעלו ממנו, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימן לדבר (לזכרון אלו הארבעה), וכל החיי"ם יודוך סלה. ראשי תיבות, ח'בוש, י'ם, י'סורין, מ'דבר. וחבוש הוא החבוש בבית האסורין ויצא משם, ים אלו יורדי הים באניות ששבו, יסורין הם הייסורים שבאו על החולה שנתרפא, ומדבר אלו הולכי המדברות שבאו אל עיר מושב.

נשים, אף הן חייבות בברכת הגומל, שהרי דבר פשוט הוא שאין שום חילוק בין אנשים לנשים, שהכל חייבים להודות לה' על הטוב אשר גמלם. וכן פסק גם הגאון רבי משה פיינשטיין, ועוד.

וכתב הרב בעל כנסת הגדולה, (הוא הגאון רבינו חיים בנבינשתי, תלמיד מהרימ"ט, מגדולי האחרונים לפני כארבע מאות שנה,) תמה אני על מנהג העולם שנהגו שאין נשים מברכות ברכת הגומל. ויראה לי, שמנהג בטעות הוא, שכיון שברכת הודאה היא זו, מי פטר את הנשים מברכה זו, ואף שצריך לברך בפני עשרה (כמו שביארנו), ואין כבודה של אשה לעמוד בפני עשרה אנשים, שכל כבודה בת מלך פנימה, אין טענה זו פוטרת את הנשים מברכה שנתחייבו בה. ועוד שהרי אפשר לאשה שתעמוד בעזרת הנשים ותברך הגומל וישמעו האנשים שבבית הכנסת שלהם.

ועל פי זה כתבו כמה פוסקים, שהמנהג הנכון הוא שתלך האשה לבית הכנסת ותבקש על ידי בעלה או שלוחה, להודיע לגבאי בית הכנסת שיאפשרו לה לברך ברכת הגומל בזמן העליה לתורה, ועונים הקהל לברכתה. אך שלא בפני עשרה, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שמכיון שלדעת מרן השלחן ערוך אין לברך ברכת הגומל אלא בפני עשרה מישראל, אין לברך אלא בפני עשרה, וכאמור. 

היולדת, אחר שבעה ימים ללידתה, הרי היא ככל חולה שנתרפא שחייב בברכת הגומל, ועל כן כל יולדת צריכה שתברך ברכה זו בפני עשרה מישראל. ורשאית לברך בביתה כאשר יש שם עשרה אנשים, או אם נולד לה בן, תוכל לברך בזמן סעודת ברית המילה, וכן אם נולדה לה בת ועשו לכבודה "זבד הבת" וכדומה, תברך שם, ויענו כל הקהל לברכתה. (ואין לאשה למנוע עצמה מלברך ומלהתפלל ומלקיים את המצוות שלא בזמן טהרתה).

דנו הפוסקים אם יש לברך ברכת הגומל בלילה, כי יש אומרים שכיון שהמנהג לברך אחר קריאת התורה, אף לנשים אין לברך בלילה אלא ביום. ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב, כי המנהג פשוט אצלינו שנשים מברכות ברכת הגומל בליל ברית יצחק (לילה שקודם המילה), שעורכים מסיבה קטנה בבית היולדת לעשרה מישראל המקורבים למשפחה, והאשה נצבת לפניהם ומברכת ברכת הגומל. לפיכך במקום צורך, יש להקל לברך ברכת הגומל אף בלילה.

תאריך השאלה:
י"ב ניסן תשע"ט / 17 באפריל 2019

מאחר והדברים נכתבים להמון העם, הורה לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל להורות תמיד במשקל ולא בנפח. וגם מצות רכות אינם כבדות מן המים. ואפילו אם נאמר שמעט כבדות מן המים, הרי תמיד מוסיפים מעט על שיעור כזית, ועוד שמעיקר הדין די בשיעור שליש ביצה. ויש עוד טעמים בזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מדידת השיעורים בליל פסח

ביארנו כבר כמה הוא שיעור (כמות) המצה והמרור (החסה) שחייב כל אדם לאכול בליל פסח. והנה יש אומרים שאת שיעור המצות יש לקבוע על פי נפח המצות, ולא על פי משקל המצות. (לדוגמא, יש לקחת מצה, ולהכניס אותה לתוך בקבוק של תינוק, עד שיגיע לשיעור עשרים ושבע מ"ל, שהוא שיעור כזית בנפח). והדבר נכון שבעיקר הדבר, יש לקבוע את שיעור המצות, או המרור, וכן כל שאר המאכלים, על פי הנפח, ולא על פי המשקל, שכך היא צורת מדידת השיעורים שלימדונו רבותינו בכל הש"ס.

ומכל מקום כתב הגאון הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף פסח סימן תפו), שכבר בזמן רבותינו הגאונים (לפני למעלה מאלף שנה) היו מלמדים את העם לשער על פי המשקל, משום שבדרך כלל אין הפרש גדול בין המשקל לנפח. ומטעמים נוספים. וכן השיב לנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר שאלנו אותו על זה לפני עשר שנים, והשיב שאף על פי שבעיקרון יש למדוד על פי הנפח, מכל מקום מאחר והדבר קשה למדוד על פי נפח, ויש בזה כמה ספקות, לכן נהגו כולם למדוד על פי המשקל. וכן הדין הן לגבי מצות רכות, והן לגבי מצות קשות, והן לגבי המרור (חסה) שאוכלים בליל פסח, שיש לשער על פי המשקל. (ומשקל עשרים ושבעה גרם מצה או מרור, הוא בודאי כולל בתוכו שיעור כזית בנפח המאכלים הללו, כי המצה הרכה והקשה והמרור, קלות יותר מן המים, והרוצה להחמיר, יקח שיעור שלושים גרם מהמצה הרכה).

ומעתה נותר לנו לשאול, מי שרוצה להעמיד "משקל" (לא חשמלי) בסמוך לשלחן ליל הסדר, וכך למדוד לכל אחד ואחד מבני הבית את השיעורים הנכונים לקיים מצוות מצה וכדומה, האם מותר לעשות זאת בליל הסדר?

והנה בכל שבת או יום טוב, אסרו רבותינו למדוד או לשקול שום דבר. משום שהמדידה, או השקילה בשבת, נראית כמעשה הסוחרים, שרגילים לעשות זאת בימות החול, ולכן אסרו למדוד ולשקול דברים בשבת. ולכן, מי שרוצה לדעת בשבת כמה הוא משקל העוגה שלפניו, אסור לו למדוד את משקלה בשבת. ולפי זה נראה שיהיה אסור למדוד בליל הסדר כמה הוא שיעור החסה או המצה וכדומה.

אולם באמת שמבואר בדברי רבותינו (שבת קכו:), שמותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. למשל, מותר למדוד בשבת את המקוה, כדי לדעת שלא חסרים בו מים. ולכן כתבו הפוסקים, שמותר למדוד ביום טוב או בשבת (כשחל ליל הסדר בליל שבת) כמה הוא משקל המצה או המרור (החסה). וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד כו). וכמובן שמדובר במאזניים מכאניות שאין בהן שום פעולה חשמלית.

ולסיכום: יש לשער את משקל הכזית של המצה והמרור בליל פסח, לפי משקל המאכלים. ואין צורך לחשב על פי הנפח. ומותר למדוד את משקל המצה והמרור באמצעות משקל מכני שפועל ללא חשמל.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשע"ט / 15 באפריל 2019

אין בזה הבדל בין בית הכנסת לתפלה במקום אחר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בענין הליכה לפני המתפלל. מעשה בראש ישיבת חברון

בהלכות הקודמות ביארנו את עיקרי הדינים, שאסור לשבת בסמוך לאדם המתפלל (תפילת העמידה). וכמו כן אסור לעבור או לעמוד כנגד פני המתפלל.

לעבור לפני המתפלל, כדי להתפלל
דבר מצוי מאד, שאדם בא לבית הכנסת, והציבור עומדים שם בתפילה, וברצונו לעבור כנגד פני המתפללים כדי להתפלל בעצמו. והנה הדבר ברור שאסור לו לעבור לפניהם, אלא עליו להמתין עד שיסיימו את תפילתם, ואז יוכל לעבור ולגשת למקומו. אך השאלה הנשאלת היא האם יש להקל בזה לצורך תפילה בציבור, שיודע אותו האדם שבכדי להתפלל עם הציבור הוא נאלץ לעבור לפני מתפללים אחרים, בכדי שיהיה גם לו מקום לעמוד.

ובשו"ת יד אליהו כתב לדון בזה, לפי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" (מצות עשה דוחה מצות לא תעשה), שמכיון שהאיסור לעבור לפני המתפלל הוא איסור לא תעשה מדרבנן, שאסרו לעבור לפני המתפלל, ומצות תפילה בציבור אף היא מצוה מדרבנן, לכן לכאורה יוכל אותו אדם לעבור כנגד המתפללים, לעבור על איסור לא תעשה מדרבנן, שהוא נדחה מפני מצות עשה דרבנן להתפלל במנין.

אולם למעשה כתב שאין להקל בזה, שהרי כל הדין ש"עשה דוחה לא תעשה", הוא דוקא כאשר בשעה שעובר על הלא תעשה מקיים את העשה, אבל באופן כזה, שהוא עובר על הלא תעשה ועובר לפני המתפללים, ורק אחר כך הוא נעמד להתפלל במנין, נמצא שבשעה שעבר על הלא תעשה לא היה כאן קיום עשה. ולכן אין להקל בזה.

ובספר הלכה ברורה כתב לדחות את ההיתר בזה מטעם נוסף, שאין הדבר ברור כלל שתפילה במנין נחשבת למצות עשה מדרבנן, ולכן בודאי שאין מצוה זו דוחה את האיסור לעבור לפני המתפללים.

אולם לצורך השלמת מנין לאחרים, (מצוי במקומות בהם מתקיימים כמה מנינים) כאשר אין שם אלא תשעה מתפללים, והוא צריך לעבור לפני מתפללים אחרים בכדי להגיע למקום שבו ממתינים לו להשלמת מנין, מכיון שהשלמת המנין היא מצוה של הרבים, הרי היא דוחה את האיסור לעבור לפני המתפללים, ורשאי לעבור עד שיגיע למקום שהוא צריך להשלים שם מנין.

כלוב של זהב
ובדרך אגב נזכיר מעשה, שבישיבת "חברון" היה בחור אחד שהיה מאריך מאד בתפילתו בדביקות, והיה מסיים תפילתו כחמש דקות אחרי סיום התפילה כולה. אותו בחור לא שת לבו לכך, שמכיון שהוא עומד בסמוך לדלת היציאה מבית המדרש, הרי הוא מפריע לציבור החפץ לצאת מבית המדרש, שאינם יכולים לעבור על פניו, והם נאלצים לפנות לדלת אחרת. ובכך הוא גם מכשיל את אותם שאינם זהירים באיסור זה, שהיו עוברים על פניו בלית ברירה.

פעם אחת, נזדמן שהגאון ראש הישיבה רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל בא לצאת בעצמו מאותה הדלת שהבחור היה מתפלל בסמוך אליה. ומכיון שראה שעומד שם בחור ומתפלל, נאלץ להמתין עד שיסיים תפילתו בכדי שיוכל לעבור. כשסיים הבחור את תפילתו, פנה אליו ראש הישיבה ואמר לו: קשרת אותי בשרשראות של זהב, שאני שמח שאתה מתפלל בדבקות, אבל מצטער שאתה מפריע לאחרים לצאת מבית המדרש. מיד הבין הבחור את כוונת הרב, וקבע לו מקום אחר לתפילתו.

ולסיכום: אסור לעבור לפני מתפללים אחרים אפילו אם הוא צריך לעבור לפניהם על מנת שיוכל להתפלל במנין. אך אם הוא נאלץ לעבור שם כדי להשלים מנין, שחסר רק הוא בכדי להשלים למנין עשרה, מותר לו לעבור בפני המתפללים.

תאריך השאלה:
י' ניסן תשע"ט / 15 באפריל 2019

יכולה לומר יהי שם. (נשים פטורות משלוש תפילות ביום, וחייבות רק בתפלה אחת, ועיקרה, תפלת העמידה בלבד. ונכון שתקראנה גם קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים. וכמובן שחייבות בברכות השחר וברכות התורה. וכל זה למנהג הספרדים).

תאריך השאלה:
ט' ניסן תשע"ט / 14 באפריל 2019

אין בזה איסור כלל, מכמה טעמים, ובכללן, שהרי אין צביעה במשקין.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מקום ספרי "הגדה של פסח" מתוקנים שבהם מפורט היטב כיצד יש לנהוג בכל סדר ליל פסח. ועל כל אחד העורך סדר בביתו להיות בבחינת חכם עיניו בראשו ולקנות לעצמו הגדה של פסח שנערכה על פי דעת גדולי הדור. (ומרן רבינו הקדוש זצ"ל, הדפיס הגדה של פסח "חזון עובדיה", המודפסת במהדורות רבות והמהודרות, ועל ידי הגדה זו והדומות לה יוכל כל אדם לנהל את הסדר כראוי).

איזה יין לקנות?
היין שמברכים עליו "בורא פרי הגפן", בכל השנה ובליל פסח, צריך על פי ההלכה שיהיה יין שלכל הפחות רובו הוא מענבים ממש. (ויש מחמירים אף יותר). ויין שמעורבת בו כמות גדולה של מים וסוכר, אין לברך עליו בורא פרי הגפן, אלא שהכל נהיה בדברו, כשם שעל משקאות קלים המכילים כעשרה אחוז מיץ ענבים מברכים שהכל נהיה בדברו. ולכן מן הראוי לקנות יין שידוע בוודאות שברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן השלחן ערוך.

יש יקבים המקפידים, אם מטעמי כשרות ואם מטעמי איכות, שהיינות שלהם יהיו רובם מענבים ממש. ומהם יקבי "כרמל", יקבי "רמת הגולן", ועוד. וברכתם "בורא פרי הגפן" ללא חשש.

מיץ ענבים
מי שקשה לו לשתות יין בליל הסדר, רשאי לשתות "מיץ ענבים", ויוצא בו ידי חובת שתיית ארבע כוסות. והמחמיר לקחת יין דוקא, או לערב יין עם מיץ ענבים, תבוא עליו ברכה. וכן היה מייעץ רבינו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, לערב עם היין מיץ ענבים, שבזה לפי שיטתו, יוצאים ידי חובה לכל הדעות.

כמה יין יש לשתות?
שיעור היין שצריך לשתות בליל הסדר הוא "ארבע כוסות", ולכל כוס שיעור "רביעית" אחת, שהוא שיעור של כשמונים ואחד גרמים לכל כוס בלי הפסק כלל. כלומר, יש לשתות שיעור שמונים ואחד מ"ל (בערך שמונים גרם) בבת אחת בכל כוס ששותים, ואם שתה בדיעבד רק "רוב רביעית", כלומר שיעור כארבעים וחמש גרם, יצא ידי חובה ואין צריך לשתות שוב.

אדם חולה
אדם שקשה עליו מאד שתיית היין, והוא מיקל לשתות רק רוב רביעית בכל פעם, יזהר בשתיית כוס שלישית או בשתית כוס רביעית, לשתות שיעור רביעית ממש, כדי שיוכל לברך אחר כך ברכת על הגפן. (כי לענין ברכת על הגפן, שהיא הברכה שאחר שתית היין, לא די בשתית רוב רביעית).

אדם החולה בסוכרת נעורים, שאסור לו לשתות ארבע כוסות, לא ישתה ארבע כוסות, ואסור לו להחמיר על עצמו.

ולסיכום: יש לקנות יין איכותי בהכשר מהודר שזהיר במנהגי הספרדים. ומי שאינו יכול לשתות יין יוכל להקל בשתית מיץ ענבים. ויש לשתות ארבע כוסות כפי הסדר שבהגדה, ובכל כוס ישתה שיעור של שמונים ואחת מ"ל יין. ואדם שקשה לו מאד לשתות, יוכל להקל בשתית "רוב רביעית", שהוא שיעור ארבעים וחמש מ"ל יין. (ובכוס שלישית או רביעית ישתה שיעור רביעית שלימה).

תאריך השאלה:
ג' ניסן תשע"ט / 8 באפריל 2019

המיחם, אם לא השתמשו בו בחמץ, יש לנקותו היטב ודי בכך. הפלאטה, יש לנקות היטב, והנכון הוא לעטוף אותה בנייר אלומיניום עבה, וכך להשתמש בה בלי חשש. ואם אין אפשרות, אז יש לערות עליה מים רותחים מכלי ראשון לאחר שמנקים אותה היטב, ולא להניח ישירות על גביה מאכלים בפסח, אלא אך ורק כלים.

תאריך השאלה:
א' ניסן תשע"ט / 6 באפריל 2019

אין בזה חילוקים בין דרגות החום, אלא באופן השימוש, שכלי ראשון אפילו אם היה רק 50 מעלות, יש להגעיל בכלי ראשון ב100 מעלות. וכן כלי ראשון שהיה 190 מעלות (כמו שמן), יש להגעיל במים בכלי ראשון של 100 מעלות.

תאריך השאלה:
א' ניסן תשע"ט / 6 באפריל 2019

כלי חרס, פולטים בכל פעם מעט, אבל יש באותה כמות די כדי לאסור את התבשיל. מה שאין כן כלי זכוכית, ששם הפליטה היא מועטת עד כדי כמות מזערית ממש, שללא בדיקת מעבדה בצורה מדוייקת להפליא לא ניתן להרגיש בכלל בפליטה זו, לכן היא אינה אוסרת את התבשיל, ולא גזרו עליה כלל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלות ותשובות הלכה יומית - כלי זכוכית שבולעים – בעל תשובה לבקר אצל הוריו – פח אשפה שמונח ברחוב

לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון

שאלה: בבדיקת מעבדה התברר שכלי זכוכית "בולעים" טעם ממה שמתבשל בהם, אם כך, האם צריך להגעיל אותם כדי שיהיה ניתן להשתמש בהם בפסח?

תשובה: כתבנו, שהספרדים ובני עדות המזרח נוהגים כדעת מרן השלחן ערוך, שכלי זכוכית שהשתמשו בהם בכל השנה במאכלי חמץ, מותר להשתמש בהם בפסח לאחר שינקו אותם היטב. ואין צורך ב"הגעלה" במים רותחים, מפני שכלי זכוכית אינם "בולעים" טעם חמץ כמו כלי מתכות או כלי חרס. והאשכנזים מחמירים בזה כדעת הרמ"א. ומה שכתבתם שכיום התברר שכלי זכוכית בולעים, אפילו אם נאמר שקביעה זו נכונה, הרי רבינו הר"ן (פסחים ל:) כתב, שיש כלים כמו כלי זכוכית, שמותרים על ידי שטיפה, מפני "מיעוט בליעתן". ודקדק מכאן הגאון הראשון לציון שליט"א בספר ילקוט יוסף (סימן תנא) שאפילו אם נאמר שכלי זכוכית בולעים קצת טעם ממה שמתבשל בהם, מכל מקום בליעה מועטת כל כך שאינה משפיעה כלל על התבשיל שמבשלים אחר כך בכלי, אינה אוסרת אותו לפסח. לכן לסיום, כל כלי הזכוכית מותרים לשימוש בפסח לאחר שישטפו אותם כראוי. והאשכנזים מחמירים בזה.

 

שאלה: אני בעל תשובה, הורי חילונים לגמרי, אוכלים חמץ בפסח, אבל הם יהודים טובים, והם מבקשים ממני מאד לבוא אליהם לליל הסדר, כיצד עלי לנהוג?

תשובה: יהודים טובים הם יהודים שומרי תורה ומצוות, כי זה כל האדם. אולם כוונתך שהם אנשים בעלי מידות טובות, ואינם שקרנים, רק שקיבלו חינוך קלוקל ולכן אינם שומרי מצוות. ולכן לכתחילה נכון להשתדל להמנע מלבקר אצלם בליל הסדר. ורק אם הנך חושב שעצם השתתפותך בסדר בביתם תוכל להשפיע עליהם לטובה, וכן ברור שאין חשש לגבי הילדים שינזקו חלילה מהביקור בבית הורים בליל הסדר (לדוגמא, שלא ידליקו שם טלויזיה וכיוצא בזה בחג), הרי אז עליך לדאוג לכך שכל האוכל והכלים בביתם יהיו כשרים לפסח. ובמקרים מסויימים תוכל לסמוך עליהם שהם יעשו הכל כדת וכהלכה לפי מה שתדריך אותם. ועליך לעשות שאלת חכם שישמע את כל פרטי המקרה ויתן לך תשובה מדויקת. וזכור לנו לפני כתשע שנים, ששאלנו שאלה כזו ממש את מרן רבינו זצ"ל, והוא הסביר בדיוק אילו הנחיות יש לתת להורים, כדי שבנם ישהה אצלם בליל הסדר, לקרבם לתורה, ואז היה מדובר בהורים חילונים לגמרי, אבל כדבריך, היו אוהבים את בנם ומכבדים את דרך התורה. וראה עוד בספר ילקוט יוסף (סימן תמז סעיף ז).

 

שאלה: אנו גרים בארצות הברית, ופח האשפה המונח סמוך לחצר שלנו שייך לנו. הפח מפונה בימים שני וחמישי. האם מותר לנו לזרוק שם חמץ כאשר ידוע לנו שרכב הפינוי יגיע רק באמצע חול המועד (ביום שני)?

תשובה: בענין זה דן מרן רבינו זצ"ל (חזון עובדיה פסח עמוד סה), וכתב לדון בזה מכמה צדדים. ולמעשה כתב שנראה לו שטוב להחמיר שלא לעשות כן, משום דלפי דעת מרן השלחן ערוך (חו"מ סימן ר) כל מה שנמצא בתוך כלי של אדם שייך לבעל הכלי (כאשר הכלי מונח שם ברשות), והרי כאן פח האשפה שייך לכם, והוא מונח ברשות העירייה (בצד רשות הרבים). ואם יש בתוכו חמץ, יש לחוש שהחמץ שייך לכם ואתם עוברים עליו בפסח. לכן עליכם להזהר שלא יהיה בפח האשפה חמץ החל מיום חמישי לאחר פינוי האשפה האחרון שיהיה לפני חג הפסח.

תאריך השאלה:
כ"ט אדר ב תשע"ט / 5 באפריל 2019

אנו לא יודעים בדיוק מדוע אין כאלו עוגיות בכשרות מהדרין. ואין אנו יודעים גם את טיב הכשרות שם כעת. וכדאי לשאול על כך את הגאון רבי משה מאיה מתל אביב, שבקי בנושא.

תאריך השאלה:
כ"ו אדר ב תשע"ט / 2 באפריל 2019

לא. אותם המחמירים שלא לאכול פירות יבשים, מחמירים בזה אפילו אם יש עליהם הכשר לפסח. וכפי שהם מחמירים בקטניות אפילו אם הן כשרות לפסח.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פירות יבשים – לגעת בחמץ בימי הפסח

שתי שאלות: בבית הורי נהגו שלא לאכול פירות יבשים בפסח, וכעת לאחר שנשאתי ראיתי שבמשפחת בעלי אוכלים פירות יבשים בפסח, האם המנהג נכון? והאם נכון הדבר שאסור לגעת בחמץ שמוצאים ברחוב בפסח?

תשובה: כתב הרמ"א בהגהת השלחן ערוך (סימן תסז ס"ה) שנהגו שלא לאכול פירות מיובשים בפסח. ומקור המנהג הובא בדרכי משה, שנהגו בכמה מקומות שלא לאכול פירות יבשים בפסח, משום שהיו נוהגים לייבש את הפירות בסמוך לפת לחם בתנור. ועוד, שהיו נוהגים (וכן נוהגים עד עתה), להדביק קמח על גבי התאנים לייבשן. ולכן אסרו לאכול פירות יבשים בפסח.

אבל מנהג הספרדים ובני עדות המזרח להקל באכילת פירות יבשים בפסח. אולם הזהירו הפוסקים להשמר מתערובת חמץ בתאנים מיובשות, וכן הזהיר מרן רבינו הקדוש זצ"ל שלא לקנות בוטנים ואגוזים קלויים הנמכרים בשוק, אם אין עליהם השגחה מיוחדת לחג הפסח, שידוע שמערבים קמח במלח. (חזון עובדיה ח"ב עמוד סו).

ובכלל בדברי הפוסקים מצאנו דינים רבים לגבי מוצרי מזון שונים שמותר להשתמש בהם בפסח ללא הכשר. אולם פעמים רבות שהדברים היו נכונים רק בשעתם, אבל כיום, שתעשיית המזון השתכללה לאין שיעור, הרבה פעמים קיימים חששות בכל מוצר מזון, ובפרט בימי הפסח. לכן נכון להזהר שלא לקנות מוצרים לימי הפסח, אם לא שיש עליהם תעודת כשרות איכותית לימי הפסח.

ולגוף השאלה, נראה שמשפחת השואלת נהגו כמנהגי האשכנזים, שלא לאכול פירות יבשים בפסח. ועליהם להמשיך במנהגם. אבל הבעל, שהוא ספרדי, נהג להקל בדבר. ויוכל להמשיך במנהגו כפי שכתבנו.

ולענין השאלה השנייה. מי שהיה הולך בדרך, וראה לפניו פת לחם וכדומה, אינו רשאי להרים את הפת, להניחה בצד הדרך וכדומה. משום שגזרו רבותינו שלא להגביה את החמץ, שמא יבוא לאכול ממנו. וכתב הריב"ש (רבינו יצחק בר ששת) בתשובה (סימן תא), שאפילו אם מרים את החמץ ומכוין בפירוש שלא לזכות בו, גם כן אסור להרימו, משום גזירת רבותינו שמא יאכל ממנו. וכדבריו פסק מרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה על הלכות פסח (עמוד סח).

ולסיכום: מנהג האשכנזים שלא לאכול פירות יבשים בפסח. והספרדים לא נהגו בזה איסור. ואין להרים חמץ בפסח כשמוצאים אותו ברחוב, משום גזירת רבותינו, שמא יאכל ממנו.

תאריך השאלה:
כ"ו אדר ב תשע"ט / 2 באפריל 2019

כלי פורצלן או חרסינה, דינם ככלי חרס, שאין אפשרות להכשיר אותם לפסח. וכלים כאלה שעבר עליהם יותר משנים עשר חודשים שלא השתמשו בהם, כתב הגאון החכם צבי (סימם עו) שמותר להשתמש בהם בפסח. אולם רוב האחרונים חלקו על דבריו וכתבו שלא מועיל יישון לכלי חרס. ורק במקום הפסד גדול, כמו בית מלון וכדומה, יש שהיקלו על ידי כך שיגעילו אותם שלוש פעמים. אולם במקרה שלפנינו נראה שאין להקל בדבר, מאחר ולא מדובר בהפסד מרובה, כי תוכלו להשתמש בכלים אחרים או בכלים חד פעמיים. וה' יזכה אתכם לפרנסה טובה ותוכלו לקנות כלים מיוחדים לפסח.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הכשרת הכלים לפסח – ניקוי המקרר

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ. כלומר, כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל צורת ההכשר של הכלי היא כדרך השימוש בו.

הכשרת צלחות
צלחות וקערות, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהם ככלי ראשון ממש, כלומר, לא מניחים אותן על גבי האש ממש, אלא יוצקים לתוכן מאכלים חמים, צורת ההכשרה שלהן, היא באותו אופן שהן בלעו, כלומר, יש לערות (לשפוך) עליהן מים רותחים מקומקום חשמלי. ועל ידי כך יהיה מותר להשתמש בהן בפסח.

כלי פורצלן
אולם כל זה נכון לגבי צלחות פלסטיק או מתכת, אבל צלחות חרס, אין שום אפשרות להכשיר אותן לפסח. כי התורה הקדושה העידה על כלי חרס שלעולם אינם פולטים את כל מה שבלוע בהם, שנאמר "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר". והוא הדין לגבי כלי "חרסינה", שאין שום אפשרות להכשירם לפסח. ומעשה היה בשנת התש"ל (1970), בזמן שמרן זצ"ל כיהן במשרת הרב הראשי לתל אביב יפו, ששמע מרן זצ"ל על אולמות ומסעדות שרוצים להכשיר כלי חרסינה לפסח, ושלח אליהם מרן זצ"ל שעל פי ההלכה אין אפשרות להכשיר כלים אלו לפסח, והורה להם לקנות כלים חדשים מיוחדים לפסח ורק אז יקבלו אישור לפתוח את האולמות והמסעדות בפסח. (ילקוט יוסף ח"ג עמוד שצט)

כתב הרדב"ז (ח"ג סימן תא), שכלי פורצלן, דינם ככלי חרס ממש, שאין אפשרות להכשירם. והסכימו על זה גדולי הפוסקים, ובכללם הפרי חדש והגאון רבי אליהו ישראל בספר שני אליהו והגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי. ועוד.

מחבת
מחבת, שמטגנים בה מאכלי חמץ בשמן, נחלקו בו הפוסקים אם דינה כדין סיר שמבשלים בו תבשילים של חמץ שדי לו בהגעלה, או שמא מכיון שאין בה נוזלים כל כך, דינה כדין שיפודים שצריכים ליבון על ידי אש. ומנהג הספרדים הוא שדי למחבת בהגעלה לגבי פסח (ובשאר ימות השנה אם בלעה המחבת טעם איסור ממש, יש להכשירה על ידי ליבון באש ממש). אבל למנהג האשכנזים יש להצריך ליבון באש למחבת.

וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף למנהג האשכנזים אין צורך שהמחבת תרתח על ידי אש עד שהיא תאדים, אלא די בליבון קל, שהמחבת תתחמם עד שאם ישימו עליה קש הוא ישרף.

המקרר
המקרר, יש לנקותו היטב היטב, שלא ישאר בו שום פירור חמץ, ולאחר מכן אפשר להשתמש בו לפסח בלי חשש, שהרי הוא לא בלע טעם איסור כלל, כי משתמשים בו תמיד למאכלים צוננים.

תאריך השאלה:
כ"ה אדר ב תשע"ט / 1 באפריל 2019

נחשב כבישול. והוא אסור, אלא אם כן צלו את הכבד בתוך שלושה ימים מהשחיטה, וכפי שביארנו כמה פעמים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לבשל או לטגן את הכבד אחר צלייתו?

כשצולים את הכבד, פורש ממנו הדם שנמצא בתוכו, כמו שביארנו בהלכה הקודמת, ולפיכך מותר לבשל את הכבד אחר צלייתו במים, או לטגנו בשמן, ואין בכך כלום. ולדעת הרמ"א, וכן מנהג רבים מן האשכנזים, יש להחמיר ולשטפו אחר הצלייה לפני הבישול. ומכל מקום אף לשיטת הרמ"א, אם לא שטף את הכבד אחר הצלייה ובישלו, אין בכך כלום, ומותר לאכול את הכבד.

איזה כבד מותר בבישול או בטיגון?
במה דברים אמורים, שמותר לבשל את הכבד אחר צלייתו? בכבד שלא עברו עליו שלושה ימים מזמן השחיטה עד לצלייתו, אבל כבד שעברו עליו שלושה ימים אין לאכלו אלא צלי, משום שכאשר עברו עליו שלושה ימים, כבר נקרש הדם שבתוכו, ואינו נפלט כולו על ידי הצלייה, וכשהוא מתבשל אחר צלייתו, הרי הוא פולט את הדם ההוא שבלוע בתוכו לתוך התבשיל, ונמצא התבשיל מעורב בדם, לכן אסור לבשלו. אבל לאוכלו צלי בלא בישול מותר, שאף על פי שיש בתוכו דם קרוש, אותו הדם אינו אסור באכילה כשהוא בלוע בכבד, ורק כאשר הוא פורש מן הכבד הוא אסור באכילה.

ויש לדעת, שהרבה מן הכבדים הנמכרים בחנויות עברו עליהם כבר שלושה ימים, ואין לאכלם אלא כשהם צלויים, אבל לבשלם אחר הצלייה אסור, אלא אם מצויין בפירוש מתי הוא תאריך השחיטה של העוף שממנו יצא הכבד, ומאז יש למנות שלשה ימים.

ועתה העיר ה' את רוחם של המשווקים כבד עוף בהשגחת בד"ץ בית יוסף, והם כותבים בפירוש על אריזת הכבד, עד איזה יום ועד איזו שעה מותר יהיה לטגנו לאחר הצלייה. וכך ניתן לצלות ולבשל את הכבד ללא חשש.

כבד שנשמר במקפיא
וכתב רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שכבד שנכנס להקפאה (לפני שעברו עליו שלושה ימים) ממושכת, אין דינו כדין כבד שעברו עליו שלושה ימים, אפילו אם הוא נמצא בהקפאה זמן ממושך, ומותר לבשלו אחר צלייתו, כל שלא עברו עליו שלושה ימים כשהוא במצב מופשר.

תאריך השאלה:
כ"ה אדר ב תשע"ט / 1 באפריל 2019

הגאון ילקוט יוסף כתב דבריו לפני שיצא לאור ספרו של מרן זצ"ל. ולאחר מכן כשראו דברי מרן זצ"ל, כתבו כדעתו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אכילת עוגות לפני הבדלה

שאלה: מי שהיה אוכל עוגות ועוגיות לקראת צאת השבת, ושקעה החמה, האם מותר לו להמשיך לאכול, או שעליו להפסיק מיד את אכילתו עד שיעשה הבדלה?

תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו כי אסור לו לאדם לטעום שום דבר מזמן שקיעת החמה במוצאי שבת, עד שיעשה הבדלה כדת וכדין. וכתבנו, שמכל מקום אם היה יושב ומיסב לסעודה שלישית עם פת לחם, ושקעה החמה, אינו צריך להפסיק את סעודתו, שאין זה כבוד השבת להפסיק כך את הסעודה הנערכת לכבודה. אלא מסיים את סעודתו, ומתפלל ערבית ומבדיל. והבאנו עוד, שמי שלא הספיק להתחיל בסעודה שלישית עד ששקעה כבר החמה, רשאי להתחיל בסעודה שלישית עוד כרבע שעה לאחר שקיעת החמה, שהוא זמן "בין השמשות". אולם אם הגיע כבר זמן צאת הכוכבים (שבסיום בין השמשות), אינו יכול להתחיל עוד בסעודתו.

ומעתה נבא לנדון שאלתינו, האם דין האוכל עוגות שווה לדין האוכל סעודה עם פת, שאינו חייב להפסיק את אכילתו, או שדינו כדין השותה יין או שאר משקאות, שחייב להפסיק מיד את שתייתו?

ושורש הספק בזה, כי בסעודה שהיא סעודה של קבע, עם פת לחם, לא חייבו חכמים שיפסיק את הסעודה מזמן שיצאה השבת. אבל לעומת זאת, אם היה שותה יין או אוכל פירות, הרי חייב להפסיק את אכילתו מיד עם שקיעת החמה. ויש להסתפק אם דין אכילת עוגות שווה לדין אכילת סעודה עם פת, או שמכיון שאין קביעות כל כך באכילה זו, חייב להפסיק מיד בצאת השבת.

ובספר ערוך השלחן כתב, שנראה לו, שמכיון שאכילת עוגות אינה אכילת קבע, שהרי אינו נוטל את ידיו ואינו צריך לברך אחר כך ברכת המזון, ממילא אין אכילה זו חשובה כסעודה. ועל כן אם היה אוכל ושקעה החמה, חייב להפסיק מיד לאכול. עד שיבדיל. וכן דעת עוד מרבותינו הפוסקים. וכן דעת הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. וכן כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר ילקוט יוסף.

ומכל מקום לעומתם, כתב הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, שמכיון שעיקר הטעם שבסעודה עם פת אינו צריך להפסיק, הוא מפני שאכילתו היא לכבוד השבת, אם כן הוא הדין גם כאשר אוכל עוגות לצאת ידי חובת סעודה שלישית, שגם כן אינו חייב להפסיק את סעודתו עם שקיעת החמה. ומרן רבינו הגדול זצ"ל הביא שכן מוכח בתוספות רבינו פרץ, שכתבו בפירוש, שהטעם שצריך להפסיק כאשר הוא שותה, הוא משום שכל שתיה ושתיה היא נפרדת מחברתה, מה שאין כן באכילה, שהכל אכילה אחת. ומשמע שיש להקל בדין זה אף באוכל מיני מזונות, שאינו חייב להפסיק את סעודתו, מכיון שעל כל פנים אכילה היא קביעות גדולה יותר משתיה. ובפרט באכילת מיני דגן.

ולענין הלכה כתב, שהאוכל עוגות ועוגיות בשבת, ושקעה החמה, אינו  חייב להפסיק מיד את אכילתו, אלא רשאי להמשיך לאכול עד סוף זמן בין השמשות. כלומר, עד כרבע שעה (ומעט פחות) מזמן שקיעת החמה. (כיון שבלאו הכי בזמן זה יש מחלוקת אם אסור להתחיל בסעודה, וכמו שביארנו). אבל לאחר זמן צאת הכוכבים, כלומר, עם סיום בין השמשות, יפסיק את אכילתו, עד שיבדיל על הכוס.

תאריך השאלה:
כ"ה אדר ב תשע"ט / 1 באפריל 2019

כן. אם משתמשים בה ליין, מותר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כלי כסף – רוב השימוש

שאלה: כלי כסף, כגון גביע של קידוש, האם מותר להשתמש בהם בימי הפסח לאחר שהשתמשו בהם בכל ימות השנה?

תשובה: כל הכלים שהשימוש בהם הוא בצונן, כלומר, שמשתמשים בהם רק למאכלים קרים, מותר להשתמש בהם בימות הפסח, ודי בכך שישטפו אותם כראוי קודם לכן. משום שמאכלים צוננים אינם נבלעים בדפנות הכלי, וממילא אין לחוש שיפלטו אחר כך טעם חמץ במאכל.

ומעתה כשאנו דנים לגבי כלי כסף, בודאי הרגילות היא להשתמש בהם בצונן בלבד, כגון גביע הקידוש, או קערות הגשה וכדומה, שאין דרך להניח בהם מאכל רותח כלל ועיקר, ולכן די בכך שישטפו אותם היטב (במים, שלוש פעמים), ומותר להשתמש בהם בימי הפסח, אפילו לצורך המצות של ליל הסדר.

אולם המרדכי (פסחים פ"ב סימן תקעד) כתב בשם הראבי"ה בזו הלשון: "כוסות של כסף, יש לחוש שלפעמים מרתיחים בהם יין ובשמים אצל האור, ולכן צריך להגעיל אותם בכלי ראשון". כלומר, מאחר ומסתבר שקרה והניחו פעם מאכל חמץ חם בכלי הכסף, ממילא חייבים להגעיל אותם (כלומר, להטביל אותו במים רותחים מאד) כדי להכשירו לשימוש בפסח.

אלא שלעומת זאת, רבינו הרשב"א (ח"א סימן שעב), כתב לגבי כלים שמשתמשים בהם תמיד בצונן, ו"לפעמים" שמים בתוכם לחם חם, די להם בשטיפה בלבד, ומותר להשתמש בהם בפסח, ואין צריך להגעיל אותם, משום שבכל כלי הולכים אחרי "רוב תשמישו". כלומר, אם בדרך כלל משתמשים בכלי בצונן, אפילו אם אירע והשתמשו בו באקראי בחם, די לאותו כלי בשטיפה בלבד, ואין לחוש לכך שפעם אחת הוא בלע חמץ. וכדברי הרשב"א פסק מרן השלחן ערוך (סימן תנא).

וכדברי הרשב"א פסק גם הגאון רבינו מנחם עזריה מפאנו (בשו"ת סימן צו), שכל כלי שדרך השימוש בו היא בצונן, כגון כלי כסף, אפילו אם אירע שאותו כלי בלע חמץ, אין צורך להגעילו, כיון שבכל כלי הולכים אחר רוב תשמישו.

ואמנם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד הקשה על דברי הרשב"א, שאיך אפשר לומר שהולכים אחר רוב תשמישו של הכלי? והרי די בכך שאותו כלי בלע פעם אחת חמץ, והוא יפלוט את אותו חמץ בשימוש הבא בימי הפסח. ואם כן איזה הגיון יש בסברת הרשב"א שהולכים אחר רוב תשמישו של הכלי?

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הסביר את הדברים, שמאחר וכל דברי הרשב"א אמורים דוקא בכלי שכבר עברו עשרים וארבע שעות מאז שהשתמשו בו בדבר חם, (שכן כתב בפירוש הרמ"ע מפאנו), ממילא מן התורה לא שייך שום איסור בשימוש בכלי זה, כיון שטעם החמץ הבלוע בכלי נפגם לגמרי אחר עשרים וארבע שעות. ורק מדרבנן (מגזירת רבותינו) אסור להשתמש באותו כלי גם לאחר עשרים וארבע שעות. ואותם "רבותינו" שגזרו שלא להשתמש בכלי שבלע איסור אפילו לאחר עשרים וארבע שעות, הם שהתירו ופסקו שלעולם יש ללכת אחרי רוב השימוש בכלי.

(ואמנם יש אומרים כי אין לסמוך על סברא זו של "רוב תשמיש" אלא במקום ספק, אולם בנדון שלפנינו, באמת שמדובר רק בחשש, ולא בדבר ודאי שנבלע חמץ בכלי, ולכן יש להקל).

ולכן למסקנה, כל כלי שדרך השימוש בו היא בצונן, כגון כלי כסף, מותר להשתמש בו בפסח לאחר שינקו אותו היטב. ואפילו אם יש חשש שהשתמשו בו לפעמים בדבר חמץ חם, אין בכך כלום, ומותר להשתמש בו בימות הפסח. (חזון עובדיה הלכות פסח הנד"מ, עמוד קמח).

תאריך השאלה:
כ"ה אדר ב תשע"ט / 1 באפריל 2019

במקרה כזה, יש להחשיב את הזקנה לכל הפחות כחולה. ויש להקל אחרי שעה אחת. ותשאו ברכה מאת ה'.

תאריך השאלה:
כ"ג אדר ב תשע"ט / 30 במרץ 2019

כיריים אלה יש להכשיר על ידי הגעלה שיערו עליהם מים רותחים. וכמובן שיש לנקותם היטב היטב לפני כן. ונכון שלא להניח ישירות על גבי הכירה מאכלים בפסח, אלא רק סירים וכלים.


צפייה