שאלות ותשובות הלכה יומית

לחץ על השאלה לצפיה בתשובה

תאריך השאלה:
ח' תמוז תשע"ח / 21 ביוני 2018

דבריך נכונים מאד. אפשר לשבת כשמסיים בעצמו דאמירן בעלמא. וכמו שמבואר בדרכי משה סוף סימן נו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אם יש חיוב לעמוד בשעת הקדיש או אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד

שאלה: כשאומר השליח ציבור או העולה לתורה "ברכו את ה' המבורך", והציבור עונים לו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", האם הם צריכים לעמוד, או שדי להם בקימה מועטת, או שרשאים הם לשבת ואינם חייבים לעמוד כלל?

תשובה: הנה רבינו הרמ"א כתב בספרו דרכי משה, שנהגו לעמוד בשעת אמירת ברכו את ה' המבורך, ושכן כתב המרדכי, על פי דברי התלמוד ירושלמי, שנאמר לגבי עגלון מלך מואב, "קום כי דבר ה' אליך", מכאן אמר רבי אליעזר שכאשר עונים הציבור אמן יהא שמיה רבא וכל דבר בקדושה צריכים לעמוד על רגליהם.

ומבואר יוצא מדברים אלה כי חובה לעמוד בשעה שאומרים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", שהרי אפילו עגלון מלך מואב עמד בשעה שהגיע אליו דבר ה'. ועל כן חובה לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וכדברי הרמ"א כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם רבינו המקובל הרמ"ע מפאנו ז"ל.

אולם רבינו חיים ויטאל תלמידו של רבינו האר"י כתב, שרבינו האר"י לא היה עומד בשעת עניית הקדיש כלל, ואמר לו שדברי התלמוד ירושלמי שהובאו בדברי הרמ"א אינם נכונים, כי אין זו לשון הירושלמי, והוא נוסח מוטעה שאינו נכון להלכה שנדפס בטעות בתוך לשון הירושלמי. ורק אם היה האר"י עומד בלאו הכי, ותוך כדי עמידתו היה החזן מתחיל באמירת הקדיש, אז לא היה יושב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש, ואחר אמירת הקדיש היה יושב. וכן כתב הרמ"א בתחילת דבריו שבדרכי משה, שהמהרי"ל לא היה עומד בשעת עניית קדיש או ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא היה יושב. ורק אם היה עומד בלאו הכי, והחזן היה מתחיל באמירת הקדיש, לא היה יושב עד שתסתיים אמירת הקדיש.

והיוצא מן האמור, שלפי דעת רבינו האר"י אין חיוב לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן אין צורך לעמוד בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וכתב רבינו החיד"א, שאילו היה הרמ"ע מפאנו רואה את דברי רבינו האר"י, היה אף הוא מודה שמותר לשבת בשעת עניית הקדיש, כי הרמ"ע מפאנו הולך תמיד ברוב דבריו על פי דברי רבינו האר"י הקדוש.

והנה מרן רבינו יוסף חיים מבבל  כתב בספרו "עוד יוסף חי", שראה בעירו בגדאד, שנוהגים הציבור לקום "מעט" בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וחיפש ולא מצא שום מקור למנהג זה. וכן נוהגים כיום בכמה מקומות, שקמים קימה מועטת בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואין שורש למנהגם, כי למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א יש לעמוד לגמרי בשעת עניית ברוך ה' המבורך, ואילו למנהג הספרדים אין צורך כלל לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכן הסכימו כל אחרוני הספרדים, שהעיקר להלכה כדברי רבינו האר"י שאין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' המבורך וכו'.

ולכן לסיכום: למנהג האשכנזים יש לעמוד בשעת עניית הקדיש, וכן בשעה שעונים הציבור "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", צריכים לעמוד. ואילו למנהג בני ספרד אין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' וכו'. אך גם למנהג הספרדים, אם היה עומד, ותוך כדי כך התחיל החזן באמירת הקדיש, לא ישב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש. וספרדי המתפלל אצל אשכנזים, נכון שיעמוד גם הוא בשעת הקדיש ואמירת ברכו, כדי שלא יהיה יושב במקום שכולם עומדים.

תאריך השאלה:
ח' תמוז תשע"ח / 21 ביוני 2018

שו"ת יביע אומר ח"ו סימן י

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נוסחאות התפילה

נוסחאות התפילה של עדות ישראל, יסודתם בהררי קודש, ולכן אין לאדם לשנות נוסח התפילה ממה שנהגו אבותיו, ולכן אין לספרדי לשנות נוסח התפילה לנוסח עדות אשכנז (או לנוסח שנקרא "ספרד" שהוא נוסח החסידים), אלא עליו להתפלל בנוסח עדות המזרח. וכן אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים.

וכן כתב בספר מגן אברהם, שמובא בשם האר"י ז"ל, שיש ברקיע שנים עשר שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, ומחמת כן אין לשנות ממנהג אבותיו בסדר התפילה. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים.

אולם מרן הרב חיד"א כתב, שרבינו האר"י עצמו שהיה אשכנזי, ממשפחת רבינו שלמה לוריא, היה מתפלל בנוסח הספרדים, זולת בימים הנוראים, וכמו שכתב בשער הכוונות. וכתב עוד מרן החיד"א שתפילה בנוסח הספרדים עולה בכל שנים עשר השערים שבשמים, ולפי זה נראה שמותר לאשכנזי לשנות מנוסח האשכנזים לנוסח הספרדים, וכן נהג באמת הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, רבו של הגאון רבי משה סופר ה"חתם סופר", וכן נהג הגאון רבי נפתלי איש הורויץ ז"ל, בעל ספר "הפלאה" על מסכת כתובות. (והגאון רבי נתן אדלר אף היה מתפלל במבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, מכיון שסבר שזהו המבטא הנכון, ושכר בכסף מלא את הגאון רבי יצחק מודעי ז"ל מטורקיה, שילמדו מבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, ולא הניח לאף אדם לעלות שליח ציבור בבית הכנסת שלו, אלא הוא עצמו היה עולה ומתפלל כדרך הספרדים, וכן כתב הגאון רבי יעקב דוד ולובסקי זצ"ל בעל שו"ת רידב"ז בתשובה להגאון חכם יוסף מרדכי ידיד הלוי מארם צובא, ואלו דבריו "וקרוב לומר שהמבטא של לשון הקודש אצלכם מתוקנת הרבה יותר, כי ברוב ימים באריכות הגלות, האשכנזים נתפזרו ונתרחקו מאוד במלבושים ובכתב ובלשון זה למזרח וזה למערב, ונתבלבלו הלשונות גם של חול") ומכל מקום כתב החתם סופר, שאחר פטירת הגאון בעל ההפלאה, ביטל בנו הגאון בעל מחנה לוי את בית הכנסת שלו, ולכן נראה שלדעתו אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים, והדבר נתון כמובן במחלוקת הפוסקים. אולם בודאי שאין לספרדי לשנות לנוסח האשכנזים, לא בנוסח התפילה, ולא באופן בטוי האותיות.

וכמו כן ברור כי אין כל היתר להתפלל ב"נוסח אחיד" שנפוץ בכמה מקומות ובצבא הגנה לישראל, כי נוסח זה ברובו הוא נוסח אשכנז, וערבו בו מקצת מנוסח ספרד,  ולכן אין להתפלל בו כלל.

והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בהסכמתו לספרו של הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, האריך שאין לאשכנזי לשנות את המבטא למבטא הספרדים, כי יש בזה חשש איסור "אל תטוש תורת אמך", ומעוד נמוקים שהיו עמו, אלא שכאמור יש החולקים על דבריו וסבורים שבטוי הספרדים נכון יותר ומותר לשנות אליו. ולדאבונינו בזמן הזה, רבים מאד שינו מבטא האותיות שלהם למבטא חדש כעין מבטא הספרדים, אך באמת אינו מבטא ספרדי כלל, כי מבטאים את האות ח' כמו האות כ', ואות ק' כאות כ', וכן על זה הדרך, ומבטא כזה לכל הדעות הוא שבוש ואינו נכון כלל. לכן על כל אחד להשתדל לתקן את מבטאו כמה שיוכל, כדי שיזכה להתפלל בשפה צחה המקובלת יותר אצל ה' יתברך. ואם אינו יכול לשנות מבטאו, רשאי להמשיך באופן שהורגל, שהרי מעיקר הדין מותר גם להתפלל בשפה לועזית לגמרי, ובודאי שלשון הקודש המשובשת המקובלת כיום, עדיפה מלשון לעז ממש.

תאריך השאלה:
ח' תמוז תשע"ח / 21 ביוני 2018

כמו נוסח ספרד ואשכנז, על התימנים להשאר בנוסח שלהם, ואינם רשאים לשנות לנוסח אשכנז וכדומה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נוסחאות התפילה

נוסחאות התפילה של עדות ישראל, יסודתם בהררי קודש, ולכן אין לאדם לשנות נוסח התפילה ממה שנהגו אבותיו, ולכן אין לספרדי לשנות נוסח התפילה לנוסח עדות אשכנז (או לנוסח שנקרא "ספרד" שהוא נוסח החסידים), אלא עליו להתפלל בנוסח עדות המזרח. וכן אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים.

וכן כתב בספר מגן אברהם, שמובא בשם האר"י ז"ל, שיש ברקיע שנים עשר שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, ומחמת כן אין לשנות ממנהג אבותיו בסדר התפילה. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים.

אולם מרן הרב חיד"א כתב, שרבינו האר"י עצמו שהיה אשכנזי, ממשפחת רבינו שלמה לוריא, היה מתפלל בנוסח הספרדים, זולת בימים הנוראים, וכמו שכתב בשער הכוונות. וכתב עוד מרן החיד"א שתפילה בנוסח הספרדים עולה בכל שנים עשר השערים שבשמים, ולפי זה נראה שמותר לאשכנזי לשנות מנוסח האשכנזים לנוסח הספרדים, וכן נהג באמת הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, רבו של הגאון רבי משה סופר ה"חתם סופר", וכן נהג הגאון רבי נפתלי איש הורויץ ז"ל, בעל ספר "הפלאה" על מסכת כתובות. (והגאון רבי נתן אדלר אף היה מתפלל במבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, מכיון שסבר שזהו המבטא הנכון, ושכר בכסף מלא את הגאון רבי יצחק מודעי ז"ל מטורקיה, שילמדו מבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, ולא הניח לאף אדם לעלות שליח ציבור בבית הכנסת שלו, אלא הוא עצמו היה עולה ומתפלל כדרך הספרדים, וכן כתב הגאון רבי יעקב דוד ולובסקי זצ"ל בעל שו"ת רידב"ז בתשובה להגאון חכם יוסף מרדכי ידיד הלוי מארם צובא, ואלו דבריו "וקרוב לומר שהמבטא של לשון הקודש אצלכם מתוקנת הרבה יותר, כי ברוב ימים באריכות הגלות, האשכנזים נתפזרו ונתרחקו מאוד במלבושים ובכתב ובלשון זה למזרח וזה למערב, ונתבלבלו הלשונות גם של חול") ומכל מקום כתב החתם סופר, שאחר פטירת הגאון בעל ההפלאה, ביטל בנו הגאון בעל מחנה לוי את בית הכנסת שלו, ולכן נראה שלדעתו אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים, והדבר נתון כמובן במחלוקת הפוסקים. אולם בודאי שאין לספרדי לשנות לנוסח האשכנזים, לא בנוסח התפילה, ולא באופן בטוי האותיות.

וכמו כן ברור כי אין כל היתר להתפלל ב"נוסח אחיד" שנפוץ בכמה מקומות ובצבא הגנה לישראל, כי נוסח זה ברובו הוא נוסח אשכנז, וערבו בו מקצת מנוסח ספרד,  ולכן אין להתפלל בו כלל.

והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בהסכמתו לספרו של הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, האריך שאין לאשכנזי לשנות את המבטא למבטא הספרדים, כי יש בזה חשש איסור "אל תטוש תורת אמך", ומעוד נמוקים שהיו עמו, אלא שכאמור יש החולקים על דבריו וסבורים שבטוי הספרדים נכון יותר ומותר לשנות אליו. ולדאבונינו בזמן הזה, רבים מאד שינו מבטא האותיות שלהם למבטא חדש כעין מבטא הספרדים, אך באמת אינו מבטא ספרדי כלל, כי מבטאים את האות ח' כמו האות כ', ואות ק' כאות כ', וכן על זה הדרך, ומבטא כזה לכל הדעות הוא שבוש ואינו נכון כלל. לכן על כל אחד להשתדל לתקן את מבטאו כמה שיוכל, כדי שיזכה להתפלל בשפה צחה המקובלת יותר אצל ה' יתברך. ואם אינו יכול לשנות מבטאו, רשאי להמשיך באופן שהורגל, שהרי מעיקר הדין מותר גם להתפלל בשפה לועזית לגמרי, ובודאי שלשון הקודש המשובשת המקובלת כיום, עדיפה מלשון לעז ממש.

תאריך השאלה:
ח' תמוז תשע"ח / 21 ביוני 2018

מעיקר הדין אפשר לאוכל מהבשר במקום שהוזמנת גם אם אין וודאות שהוא חלק. ולגבי בישולי גויים בלאו הכי יש שם השגחה שלא יהיו בישולי גויים. ואם מדובר במקום שאתה עד כדי כך לא סומך עליהם, אין לאכול שם.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: אני ספרדי, ושאלתי היא, כאשר הוזמנתי לשמחת נשואין או בר מצוה על ידי חברי האשכנזי, שאינו מקפיד על בשר "חלק" דוקא, האם אני רשאי לאכול שם מפני כבוד המשפחה, בלי לחקור האם הבשר חלק או לא?

שאלה: אני ספרדי, ושאלתי היא, כאשר הוזמנתי לשמחת נשואין או בר מצוה על ידי חברי האשכנזי, שאינו מקפיד על בשר "חלק" דוקא, האם אני רשאי לאכול שם מפני כבוד המשפחה, בלי לחקור האם הבשר חלק או לא?

תשובה: בשאלה זו נשאל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, בשו"ת יביע אומר חלק חמישי (יורה דעה סימן ג), ולאחר שהאריך להסביר את חומרת הענין, כי חובה מוטלת על הספרדים ובני עדות המזרח להקפיד על אכילת בשר חלק דוקא, כפי שביארנו בהלכה הקודמת, ניגש לדון בשאלה שלפנינו.

ובתחילה, הביא שכבר נשאל בשאלה דומה לזו, הגאון רבי שמואל אבוהב, (בשו"ת דבר שמואל, סימן שכ), אודות ספרדים שהולכים לערי אשכנז, האם יכולים לאכול משחיטתם אף שהם אינם נזהרים בבדיקת הריאה כמנהג הספרדים? והשיב הגאון רבי שמואל אבוהב, שאם יודע האורח שהבשר אינו "חלק", יש לו להמנע מאכילתו, מבלי שירגישו בטעם חומרתו, (שלא ידעו מדוע הוא נמנע מן הבשר, שאין ראוי להחמיר בפניהם ולפגוע בהם). והוסיף הגאון וכתב, שמעשים בכל יום בכמה תמימי דרך ההולכים בתורת ה', שנמנעים ממאכלות שנוהגים בהם איסור, מבלתי להודיע מהי סיבת מניעתם.

אולם כל זה דוקא באופן שידוע  בפירוש שהבשר אינו חלק, כלומר, שאמנם נמצאה סירכה בריאה, ובכל זאת הכשירו את הבהמה לפי מנהג האשכנזים, אבל בסתם בשר כשר, שלא ידוע אם היתה בו סירכה או לא, כתב הגאון רבי שמואל אבוהב, שנראה פשוט שיש להתיר את אכילת הבשר, משום שיתכן והבשר הוא אמנם "חלק", ואפילו שיש ספק שמא אינו "חלק", הרי עדיין יש ספק, שמא הלכה כדעת הפוסקים המתירים לאכול בשר שאינו חלק, כמו שהבאנו בהלכה הקודמת. ולפיכך כתב, שבאופן שלא ידוע אם הבשר הוא חלק או לא, יש להקל ולאכול ממנו בלי חשש. והביא ראיות לדבריו.  

גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל האריך בדין זה, והעלה למעשה שיש לסמוך על דברי ה"דבר שמואל", וכל שאין הדבר ידוע אם הבשר הוא "חלק" או שאינו אלא "כשר", מותר לספרדי לאכול ממנו כאשר הוא מוזמן אצל חבירו. ואף על פי שיש להזהר מאד ולאכול בשר "חלק" דוקא, כמו שכתבנו בהלכה הקודמת, מכל מקום, במקום שכבר הוזמן האורח, ובפרט אם מדובר בסעודת מצוה, ולא ידוע אם הבשר הוא חלק או לא, יש לסמוך בזה על שני הספקות כנ"ל, שמא הבשר הוא חלק, ושמא הלכה כדעת הפוסקים המכשירים בשר שאינו חלק.

אולם יש לדעת, כי נכון מאד להזהר לקנות בשר המיוצר תחת השגחה מהודרת, והמחמיר בענינים אלה תבוא עליו ברכת טוב, וה' יתברך יצילהו ממכשול.

תאריך השאלה:
ז' תמוז תשע"ח / 20 ביוני 2018

אסור להרכיב לול בשבת. ואם מדובר בלול מקופל שרק פותחים אותו, מותר

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סגירת גגון העגלה

שאלה: האם מותר בשבת לסגור את הגגון שמותקן על גבי עגלת תינוק?

תשובה: אחת המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת "בונה". ובכלל מלאכת בונה, יש איסור לעשות אהל בשבת. ועשיית אהל קבוע אסורה בשבת מן התורה. ועשיית אהל ארעי, כלומר שאינו קבוע, אסורה בשבת מדרבנן, (כלומר, רבותינו גזרו שלא לעשות אפילו אהל ארעי בשבת). וכשם שאסור לעשות אהל בשבת, כמו כן אסור לסתור (להרוס) אהל בשבת.

ולפי זה נראה לכאורה, שהגגון שעושים לעגלות תינוק, כדי להגן על התינוק מפני החמה או מפני הרוח וכדומה, דינו כדין אהל ממש, ואסור לפתוח אותו בשבת, משום עשיית "אהל".

והנה בדורות הקודמים (עד לפני כשבעים שנה), נהגו היהודים הנכבדים בעיר בגדאד שבבבל (עיראק) לגדל איילים וצבאים וכדומה בחצר ביתם. ובגמרא במסכת עירובין (קב.) מובא, שהיו לו לרב הונא איילים כאלה, והיו האיילים צריכים צל למשך שעות היום, ואילו בלילה היו צריכים אויר. ולכן במשך כל ימות השבוע, היו פורסים מחצלת מעל החצר כדי להגן על האיילים מפני החמה (השמש), ואילו בלילה היו מגלגלים את המחצלת בחזרה כדי שיהיה לאיילים אויר. ושאל רב הונא את רב, האם יש אופן שיוכל להמשיך במנהגו גם ביום השבת.

והשיב לו רב, שכאשר הוא כורך (מגלגל) את המחצלת בלילה, ישאיר בסופה טפח (כשמונה סנטימטר) שאותו לא יגלול.  ולאחר מכן בבוקר, יוכל לחזור ולפתוח את המחצלת להגן על האיילים מפני החמה. (והטפח שיש להשאיר, הוא חוץ מהחלק של המחצלת שמגולגל).

ומכאן למדנו שאהל שהיה עשוי כבר מערב שבת (לפני שבת), והיה בו שיעור "טפח", מותר בשבת להוסיף על האהל ולפרוס אותו כרצונו. הואיל ותוספת אהל בשבת מותרת. וכן פסקו הפוסקים, הרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת הלכה כז) ומרן השלחן ערוך סימן שטו סעיף ב).

ולפיכך פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבעגלות תינוקות שיש עליהם כעין סככה הנמתחת ומתקפלת, יש לפתוח את הסככה מערב שבת בשיעור "טפח", כלומר, שיהיו שם שמונה סנטימטר מהגגון פתוחים מערב שבת, ולאחר מכן בשבת יהיה מותר לסגור את הגגון כפי שירצו, שאז יהיה זה ממש כדין תוספת אהל שמבואר בגמרא שמותר לעשותה בשבת.

ואף על פי שהגאון החזון איש (סימן נב אות ו) כתב להקל בזה לגמרי, משום שהגגון קבוע תמיד בעגלה, וממילא במקרה כזה דינו כדין דלת שפותחים וסוגרים תמיד, וכדין כסא מתקפל, שמותר לפתוח אותו בשבת. מכל מקום מאחר ורבים מאד מגדולי האחרונים חולקים על דברי החזון איש בזה, והביאו ראיות שגגון העגלה אינו דומה לכסא ולדלת, לכן להלכה נכון לעשות כמו שפסק מרן זצ"ל שיש להשאיר טפח אחד בגגון העגלה שישאר סגור (כלומר, לא מקופל) מערב שבת, ולאחר מכן בשבת יהיה מותר לפתוח אותו לגמרי. (חזון עובדיה ח"ה עמוד שב).

תאריך השאלה:
ז' תמוז תשע"ח / 20 ביוני 2018

גם מוסלמי נחשב גוי לגבי ענין בישולי גויים.

אסור לאכול חומוס בלי הכשר, ובפרט בבית של מוסלמי או במסעדה שלו.

לגבי שמן זית, יש אומרים שבזמנינו יש בו חשש בכשרותו. אך לנו אין ידיעה ברורה בענין זה. וכאשר אין הדבר ברור שהשמן הוא שמן זית זך, בודאי שיש להחמיר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


בישול גויים במסעדות ובבתי מלון

שאלה: בעבר, נכתב ב"הלכה יומית", שמסעדות שהיהודי מדליק בהן את האש בבוקר, ובמשך היום הטבח שאינו יהודי מניח את התבשילים על האש, בכל זאת מותר לאכול באותן המסעדות, ואין בדבר איסור משום "בישול גויים". ולאחרונה נודע לי שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אמר בשיעורו, שאותם שנתנו הכשר למסעדות שהגוי מניח את התבשיל על האש, עשו כן נגד דעת מרן השלחן ערוך. והשאלה אם כן, כיצד נכון לנהוג?

תשובה: אמנם כבר כתבנו בזה בעבר בהלכה יומית, ונבאר תחילה את שורשם של דברים.

איסור בישול גויים
כידוע, גזרו רבותיו שלא לאכול תבשיל שנתבשל על ידי אינו יהודי. ונחלקו רבותינו הראשונים, במקרה שהיהודי הדליק את האש, והנכרי הניח את התבשיל על האש. האם נחשב הדבר שהיהודי בישל את התבשיל, כיון שהוא הדליק את האש, או שיש צורך שהיהודי גם יניח את התבשיל על האש?

ומובן שיסוד המחלוקת תלוי בסוגית הגמרא (במסכת עבודה זרה דף לח.), ולא נוכל להאריך במסגרת זו בביאור המחלוקת.

דעת מרן ודעת הרמ"א
וכפי שכתבנו בעבר, דעת מרן השלחן ערוך (סימן קיג ס"ז) להחמיר בדבר. ואילו לדעת הרמ"א, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים במה שהגוי מניח אחר כך את התבשיל על האש.

ומעתה למדנו, שלפי דעת הרמ"א, שכמותו פוסקים בני אשכנז, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים בדבר. ואילו לדעת מרן השלחן ערוך, שבני ספרד הולכים לאורו, אין להקל בדין בישולי הגוי, עד שהיהודי בעצמו יניח את התבשיל על האש. 

הסיבה שיש כשרויות שנוהגות שלא כדעת מרן
ומטעם זה, מערכות הכשרות של הרבנות הראשית ושל העדה החרדית, לא נזהרו שהיהודי יניח את התבשיל על האש, משום שאין הם נזהרים להחמיר כדברי מרן השלחן ערוך. ולכן הסתפקו בכך שהיהודי ידליק את האש בבוקר. ואילו הספרדים נהגו להחמיר שהיהודי יניח את התבשיל על גבי האש, כדעת מרן השלחן ערוך. 

ומה שדיבר מרן זצ"ל בשיעורו, שהבד"ץ של העדה החרדית עשו שלא כדין, הוא משום שהם הציגו עצמם כמערכת כשרות מהודרת מאד, ולכן היה ראוי להם להחמיר בדין בישולי גויים כדעת מרן השלחן ערוך. ואמנם בעקבות דברי מרן זצ"ל, גם הבד"ץ של העדה החרדית החזירו עטרה ליושנה, והחלו להחמיר בדבר כדעת מרן השלחן ערוך, כפי שציין מרן זצ"ל בדבריו.

הדין למעשה
אולם לענין מעשה, הדין הוא כמו שכתבנו, שאותם המיקלים לאכול במסעדות ובבתי מלון שנוהגים כדעת הרמ"א, יש להם על מה שיסמכו.

והסיבה שהמיקלים בזה יש להם על מה שיסמכו, היא משום שכמה מגדולי רבותינו הפוסקים כתבו, שלא שייך איסור בישול גויים אלא כשמדובר בבית או במסעדה של גוי, אבל כאשר המסעדה או הבית שייכים ליהודי, אין שום איסור לאכול מהתבשילים שמבשל שם הגוי. שהרי טעם האיסור של בישולי גויים היה, שמא הגוי יכניס מאכל אסור בתבשיל, וכן שמא היהודי יבוא להתחתן עם הגוי, אבל כאשר הכל נעשה בביתו של היהודי, אין חשש בזה. 

ואף על פי שאין הלכה  כאותם הפוסקים, ולעולם אפילו בביתו של היהודי שייך איסור בבישולי גויים, מכל מקום, כאשר מצטרפות שתי הסברות יחד, כלומר: היהודי הדליק את האש, (שאז לדעת הרמ"א יש להקל בזה), וגם הגוי שהניח את התבשיל עשה זאת במסעדה השייכת ליהודי,  והוא פועל שלו, יש להקל לאכול מבישולי הגוי במקרה כזה. (וראה עוד בספר הליכות עולם ח"ז עמוד קכ, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן נד.).

אבל במסעדה של גויים (כמו שמצוי בחוץ לארץ, שיש מסעדות של גויים עם תעודת כשרות), אסור לספרדים לאכול במסעדה (כשרה) של גויים, אף אם היהודי מדליק בבוקר את האש, משום שלדעת מרן השלחן ערוך, יש בזה איסור בישולי גויים. ורק במסעדה של יהודי, יש סברא להקל בזה, גם לדעת מרן השלחן ערוך. כמו שביארנו.

ולכן לסיכום: מסעדה של יהודי, שיהודי מדליק בתוכה את האש בבוקר. ואחר כך הפועל הגוי מניח תבשילים על האש. יש ללמד זכות על המיקלים לאכול במסעדה כזו, אף שהם ספרדים. והמחמיר תבא עליו ברכת טוב.

וכאן המקום לעורר, שיש לצערינו יהודים יקרים בחוץ לארץ, שאינם מדקדקים כל כך במצוות, אבל שומרים בבתיהם על דיני כשרות, והם מרשים לעצמם לאכול במסעדות שאינן כשרות, אם לא מגישים שם בשר. והדבר ברור, שהם נכשלים במאכלות אסורות ממש, ומלבד איסור בישולי גויים, נכשלים באכילת תולעים, ומאכלי חלב שמעורב בהם בשר, ועוד איסורים רבים, והכל מחמת חוסר ידיעה. לכן יש להזהיר על הדבר, וללמדם דעת, שלא יאכלו אלא במסעדות כשרות ממש, שעומדות תחת אחריות מערכת כשרות רצינית, ותבא עליהם ברכת טוב.

תאריך השאלה:
ז' תמוז תשע"ח / 20 ביוני 2018

הנכון הוא שתתפלל שחרית בשעה שהציבור מתפללים מוסף, ואחר כך תתפלל מוסף יחד עם השליח ציבור מילה במילה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם נשים רשאיות להתפלל בשבת תפילת מוסף?

נשים חייבות בכל יום בתפילה אחת מן הדין, כמו שביארנו כבר בדין חיוב נשים בתפילת העמידה, (ואמנם יש מהאשכנזים הפוסקים שנשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת שחרית ותפילת מנחה, אבל לדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, אינן חייבות אלא בתפילה אחת בכל יום), ועיקר הטעם לדעת כמה מרבותינו הראשונים, שחייבות הנשים בתפילה אחת בכל יום, הוא משום שהתפילה היא בקשת רחמים מה' יתברך על כל צרכינו, והיות וגם הנשים צריכות לרחמי ה', על כן גם הן חייבות בתפילה מן הדין. ומכאן שורש השאלה לענין נשים בתפילת מוסף, שמכיון שתפילת מוסף אין עיקרה בקשת רחמים מה' יתברך, וגם היא מצוה שהזמן גרמא (שתלויה בזמן, שהרי אינה שייכת בכל יום אלא ביום השבת), על כן נראה יותר שיש לפטרן מתפילה זו. גם הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' ט) כתב, שהואיל ותפילת מוסף היא כנגד קרבן מוסף שאין הנשים מביאות אותו אלא האנשים בלבד, לכן נראה שאינן שייכות גם בתפילת מוסף.

והואיל ונראה שיש לפטור את הנשים מתפילת מוסף ביום השבת, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בתשובה בשו"ת יביע אומר ח"ב (סי' ו), שלפי דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שאין לנשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן, כגון מצות לולב וסוכה וכיוצה בזה, כמו כן אל להן להתפלל תפילת מוסף כלל, מכיון שאינן שייכות כל כך בתפילה זו שנתקנה כנגד קרבן מוסף, וגם היא מצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, ועל כן אף אם הן רוצות, אינן רשאיות להתפלל תפילה זו מחשש ברכה לבטלה.

אולם בספר חזון עובדיה על הלכות שבת (ח"ב עמ' רד) שנדפס לא מכבר, הביא מרן הרב שליט"א מה שכתבו כמה מגדולי האחרונים לדחות השיטה שנשים אינן שייכות בתפילת מוסף, ומהם הגאון עמוד אור, שכתב שאף שנשים אינן מביאות קרבן מוסף, מכל מקום גם הן היו מתכפרות באותו הקרבן כמו האנשים, וראיה לדבר, שהרי גם הלויים לא היו שייכים בקרבן מוסף ואף על פי כן הם מתפללים קרבן מוסף, (כמו שכתוב בגמרא שרבי יהושע בן לוי היה מתפלל מוסף, ולוי היה), ומוכח אם כן שגם מי שאינו מביא קרבן מוסף, שייך בקרבן מוסף מצד הכפרה שיש בו, וממילא הוא מתפלל תפילת מוסף. ואם כן הוא הדין לנשים שרשאיות להתפלל תפילת מוסף.

גם לענין מה שכתבנו שתפילת מוסף היא מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, כתב מרן הרב שליט"א לדחות טענה זו, היות ודעת כמה מרבותינו הראשונים שבמצוה שהיא מדרבנן ולא מן התורה אף הנשים חייבות, ובודאי שמצות תפילת מוסף היא מדרבנן, ועל כן אין לומר שנשים אינן רשאיות להתפלל תפילה זו. ובפרט שראינו שכמה מרבותינו האחרונים העידו בגדלם שנהגו הנשים להתפלל תפילת מוסף.

ולאור האמור, פסק מרן הרב שליט"א, שנראה יותר נכון להלכה, שהנשים אשר נשא לבן אותן בחכמה, ורוצות להתפלל בשבת תפילת מוסף, רשאיות לעשות כן, ויתפללו תפילת מוסף. והנח להם לישראל, אם לא נביאים, בני נביאים הם.

תאריך השאלה:
ז' תמוז תשע"ח / 20 ביוני 2018

לכתחילה, כן. בדיעבד, כבר ביארנו שיש מקום להקל במסעדות שמבשלים שם גויים כאשר יהודי הדליק את האש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


בישול גויים במסעדות ובבתי מלון

שאלה: בעבר, נכתב ב"הלכה יומית", שמסעדות שהיהודי מדליק בהן את האש בבוקר, ובמשך היום הטבח שאינו יהודי מניח את התבשילים על האש, בכל זאת מותר לאכול באותן המסעדות, ואין בדבר איסור משום "בישול גויים". ולאחרונה נודע לי שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אמר בשיעורו, שאותם שנתנו הכשר למסעדות שהגוי מניח את התבשיל על האש, עשו כן נגד דעת מרן השלחן ערוך. והשאלה אם כן, כיצד נכון לנהוג?

תשובה: אמנם כבר כתבנו בזה בעבר בהלכה יומית, ונבאר תחילה את שורשם של דברים.

איסור בישול גויים
כידוע, גזרו רבותיו שלא לאכול תבשיל שנתבשל על ידי אינו יהודי. ונחלקו רבותינו הראשונים, במקרה שהיהודי הדליק את האש, והנכרי הניח את התבשיל על האש. האם נחשב הדבר שהיהודי בישל את התבשיל, כיון שהוא הדליק את האש, או שיש צורך שהיהודי גם יניח את התבשיל על האש?

ומובן שיסוד המחלוקת תלוי בסוגית הגמרא (במסכת עבודה זרה דף לח.), ולא נוכל להאריך במסגרת זו בביאור המחלוקת.

דעת מרן ודעת הרמ"א
וכפי שכתבנו בעבר, דעת מרן השלחן ערוך (סימן קיג ס"ז) להחמיר בדבר. ואילו לדעת הרמ"א, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים במה שהגוי מניח אחר כך את התבשיל על האש.

ומעתה למדנו, שלפי דעת הרמ"א, שכמותו פוסקים בני אשכנז, כל שהיהודי הדליק את האש, שוב אין חשש בישולי גויים בדבר. ואילו לדעת מרן השלחן ערוך, שבני ספרד הולכים לאורו, אין להקל בדין בישולי הגוי, עד שהיהודי בעצמו יניח את התבשיל על האש. 

הסיבה שיש כשרויות שנוהגות שלא כדעת מרן
ומטעם זה, מערכות הכשרות של הרבנות הראשית ושל העדה החרדית, לא נזהרו שהיהודי יניח את התבשיל על האש, משום שאין הם נזהרים להחמיר כדברי מרן השלחן ערוך. ולכן הסתפקו בכך שהיהודי ידליק את האש בבוקר. ואילו הספרדים נהגו להחמיר שהיהודי יניח את התבשיל על גבי האש, כדעת מרן השלחן ערוך. 

ומה שדיבר מרן זצ"ל בשיעורו, שהבד"ץ של העדה החרדית עשו שלא כדין, הוא משום שהם הציגו עצמם כמערכת כשרות מהודרת מאד, ולכן היה ראוי להם להחמיר בדין בישולי גויים כדעת מרן השלחן ערוך. ואמנם בעקבות דברי מרן זצ"ל, גם הבד"ץ של העדה החרדית החזירו עטרה ליושנה, והחלו להחמיר בדבר כדעת מרן השלחן ערוך, כפי שציין מרן זצ"ל בדבריו.

הדין למעשה
אולם לענין מעשה, הדין הוא כמו שכתבנו, שאותם המיקלים לאכול במסעדות ובבתי מלון שנוהגים כדעת הרמ"א, יש להם על מה שיסמכו.

והסיבה שהמיקלים בזה יש להם על מה שיסמכו, היא משום שכמה מגדולי רבותינו הפוסקים כתבו, שלא שייך איסור בישול גויים אלא כשמדובר בבית או במסעדה של גוי, אבל כאשר המסעדה או הבית שייכים ליהודי, אין שום איסור לאכול מהתבשילים שמבשל שם הגוי. שהרי טעם האיסור של בישולי גויים היה, שמא הגוי יכניס מאכל אסור בתבשיל, וכן שמא היהודי יבוא להתחתן עם הגוי, אבל כאשר הכל נעשה בביתו של היהודי, אין חשש בזה. 

ואף על פי שאין הלכה  כאותם הפוסקים, ולעולם אפילו בביתו של היהודי שייך איסור בבישולי גויים, מכל מקום, כאשר מצטרפות שתי הסברות יחד, כלומר: היהודי הדליק את האש, (שאז לדעת הרמ"א יש להקל בזה), וגם הגוי שהניח את התבשיל עשה זאת במסעדה השייכת ליהודי,  והוא פועל שלו, יש להקל לאכול מבישולי הגוי במקרה כזה. (וראה עוד בספר הליכות עולם ח"ז עמוד קכ, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן נד.).

אבל במסעדה של גויים (כמו שמצוי בחוץ לארץ, שיש מסעדות של גויים עם תעודת כשרות), אסור לספרדים לאכול במסעדה (כשרה) של גויים, אף אם היהודי מדליק בבוקר את האש, משום שלדעת מרן השלחן ערוך, יש בזה איסור בישולי גויים. ורק במסעדה של יהודי, יש סברא להקל בזה, גם לדעת מרן השלחן ערוך. כמו שביארנו.

ולכן לסיכום: מסעדה של יהודי, שיהודי מדליק בתוכה את האש בבוקר. ואחר כך הפועל הגוי מניח תבשילים על האש. יש ללמד זכות על המיקלים לאכול במסעדה כזו, אף שהם ספרדים. והמחמיר תבא עליו ברכת טוב.

וכאן המקום לעורר, שיש לצערינו יהודים יקרים בחוץ לארץ, שאינם מדקדקים כל כך במצוות, אבל שומרים בבתיהם על דיני כשרות, והם מרשים לעצמם לאכול במסעדות שאינן כשרות, אם לא מגישים שם בשר. והדבר ברור, שהם נכשלים במאכלות אסורות ממש, ומלבד איסור בישולי גויים, נכשלים באכילת תולעים, ומאכלי חלב שמעורב בהם בשר, ועוד איסורים רבים, והכל מחמת חוסר ידיעה. לכן יש להזהיר על הדבר, וללמדם דעת, שלא יאכלו אלא במסעדות כשרות ממש, שעומדות תחת אחריות מערכת כשרות רצינית, ותבא עליהם ברכת טוב.

תאריך השאלה:
ז' תמוז תשע"ח / 20 ביוני 2018

אין שייכות בענין זה בין ספרדים לאשכנזים. רק שמרן החזון איש היה אשכנזי, ומרן זצ"ל היה ספרדי. ולפעמים יש מחלוקת בהלכה ביניהם, וכל אחד מהם תופס עיקר כשיטתו בין לאשכנזים בין לספרדים. כי רק בדברים שתלויים בחילוקי מנהגים יש הבדלים בין אשכנזים לספרדים. (ואלו עיקר מחלוקות מרן והרמ"א). ובפרט שבענין זה מרן זצ"ל הוכיח שדעת כמה מגדולי הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, שלא כדעת החזון איש בזה, ואנו רק הבאנו את סיכום הדברים שלמעשה מרן זצ"ל סבור אחרת מהחזון איש. לכן אין כאן שום הטעייה, ויש לנהוג כמו שכתבנו, בין לספרדים ובין לאשכנזים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סגירת גגון העגלה

שאלה: האם מותר בשבת לסגור את הגגון שמותקן על גבי עגלת תינוק?

תשובה: אחת המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת "בונה". ובכלל מלאכת בונה, יש איסור לעשות אהל בשבת. ועשיית אהל קבוע אסורה בשבת מן התורה. ועשיית אהל ארעי, כלומר שאינו קבוע, אסורה בשבת מדרבנן, (כלומר, רבותינו גזרו שלא לעשות אפילו אהל ארעי בשבת). וכשם שאסור לעשות אהל בשבת, כמו כן אסור לסתור (להרוס) אהל בשבת.

ולפי זה נראה לכאורה, שהגגון שעושים לעגלות תינוק, כדי להגן על התינוק מפני החמה או מפני הרוח וכדומה, דינו כדין אהל ממש, ואסור לפתוח אותו בשבת, משום עשיית "אהל".

והנה בדורות הקודמים (עד לפני כשבעים שנה), נהגו היהודים הנכבדים בעיר בגדאד שבבבל (עיראק) לגדל איילים וצבאים וכדומה בחצר ביתם. ובגמרא במסכת עירובין (קב.) מובא, שהיו לו לרב הונא איילים כאלה, והיו האיילים צריכים צל למשך שעות היום, ואילו בלילה היו צריכים אויר. ולכן במשך כל ימות השבוע, היו פורסים מחצלת מעל החצר כדי להגן על האיילים מפני החמה (השמש), ואילו בלילה היו מגלגלים את המחצלת בחזרה כדי שיהיה לאיילים אויר. ושאל רב הונא את רב, האם יש אופן שיוכל להמשיך במנהגו גם ביום השבת.

והשיב לו רב, שכאשר הוא כורך (מגלגל) את המחצלת בלילה, ישאיר בסופה טפח (כשמונה סנטימטר) שאותו לא יגלול.  ולאחר מכן בבוקר, יוכל לחזור ולפתוח את המחצלת להגן על האיילים מפני החמה. (והטפח שיש להשאיר, הוא חוץ מהחלק של המחצלת שמגולגל).

ומכאן למדנו שאהל שהיה עשוי כבר מערב שבת (לפני שבת), והיה בו שיעור "טפח", מותר בשבת להוסיף על האהל ולפרוס אותו כרצונו. הואיל ותוספת אהל בשבת מותרת. וכן פסקו הפוסקים, הרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת הלכה כז) ומרן השלחן ערוך סימן שטו סעיף ב).

ולפיכך פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבעגלות תינוקות שיש עליהם כעין סככה הנמתחת ומתקפלת, יש לפתוח את הסככה מערב שבת בשיעור "טפח", כלומר, שיהיו שם שמונה סנטימטר מהגגון פתוחים מערב שבת, ולאחר מכן בשבת יהיה מותר לסגור את הגגון כפי שירצו, שאז יהיה זה ממש כדין תוספת אהל שמבואר בגמרא שמותר לעשותה בשבת.

ואף על פי שהגאון החזון איש (סימן נב אות ו) כתב להקל בזה לגמרי, משום שהגגון קבוע תמיד בעגלה, וממילא במקרה כזה דינו כדין דלת שפותחים וסוגרים תמיד, וכדין כסא מתקפל, שמותר לפתוח אותו בשבת. מכל מקום מאחר ורבים מאד מגדולי האחרונים חולקים על דברי החזון איש בזה, והביאו ראיות שגגון העגלה אינו דומה לכסא ולדלת, לכן להלכה נכון לעשות כמו שפסק מרן זצ"ל שיש להשאיר טפח אחד בגגון העגלה שישאר סגור (כלומר, לא מקופל) מערב שבת, ולאחר מכן בשבת יהיה מותר לפתוח אותו לגמרי. (חזון עובדיה ח"ה עמוד שב).

תאריך השאלה:
ג' תמוז תשע"ח / 16 ביוני 2018

הליכות עולם חלק א פרשת ויחי.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אם יש חיוב לעמוד בשעת הקדיש או אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד

שאלה: כשאומר השליח ציבור או העולה לתורה "ברכו את ה' המבורך", והציבור עונים לו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", האם הם צריכים לעמוד, או שדי להם בקימה מועטת, או שרשאים הם לשבת ואינם חייבים לעמוד כלל?

תשובה: הנה רבינו הרמ"א כתב בספרו דרכי משה, שנהגו לעמוד בשעת אמירת ברכו את ה' המבורך, ושכן כתב המרדכי, על פי דברי התלמוד ירושלמי, שנאמר לגבי עגלון מלך מואב, "קום כי דבר ה' אליך", מכאן אמר רבי אליעזר שכאשר עונים הציבור אמן יהא שמיה רבא וכל דבר בקדושה צריכים לעמוד על רגליהם.

ומבואר יוצא מדברים אלה כי חובה לעמוד בשעה שאומרים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", שהרי אפילו עגלון מלך מואב עמד בשעה שהגיע אליו דבר ה'. ועל כן חובה לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וכדברי הרמ"א כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם רבינו המקובל הרמ"ע מפאנו ז"ל.

אולם רבינו חיים ויטאל תלמידו של רבינו האר"י כתב, שרבינו האר"י לא היה עומד בשעת עניית הקדיש כלל, ואמר לו שדברי התלמוד ירושלמי שהובאו בדברי הרמ"א אינם נכונים, כי אין זו לשון הירושלמי, והוא נוסח מוטעה שאינו נכון להלכה שנדפס בטעות בתוך לשון הירושלמי. ורק אם היה האר"י עומד בלאו הכי, ותוך כדי עמידתו היה החזן מתחיל באמירת הקדיש, אז לא היה יושב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש, ואחר אמירת הקדיש היה יושב. וכן כתב הרמ"א בתחילת דבריו שבדרכי משה, שהמהרי"ל לא היה עומד בשעת עניית קדיש או ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא היה יושב. ורק אם היה עומד בלאו הכי, והחזן היה מתחיל באמירת הקדיש, לא היה יושב עד שתסתיים אמירת הקדיש.

והיוצא מן האמור, שלפי דעת רבינו האר"י אין חיוב לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן אין צורך לעמוד בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וכתב רבינו החיד"א, שאילו היה הרמ"ע מפאנו רואה את דברי רבינו האר"י, היה אף הוא מודה שמותר לשבת בשעת עניית הקדיש, כי הרמ"ע מפאנו הולך תמיד ברוב דבריו על פי דברי רבינו האר"י הקדוש.

והנה מרן רבינו יוסף חיים מבבל  כתב בספרו "עוד יוסף חי", שראה בעירו בגדאד, שנוהגים הציבור לקום "מעט" בשעת עניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וחיפש ולא מצא שום מקור למנהג זה. וכן נוהגים כיום בכמה מקומות, שקמים קימה מועטת בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואין שורש למנהגם, כי למנהג האשכנזים היוצאים ביד רמ"א יש לעמוד לגמרי בשעת עניית ברוך ה' המבורך, ואילו למנהג הספרדים אין צורך כלל לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכן הסכימו כל אחרוני הספרדים, שהעיקר להלכה כדברי רבינו האר"י שאין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' המבורך וכו'.

ולכן לסיכום: למנהג האשכנזים יש לעמוד בשעת עניית הקדיש, וכן בשעה שעונים הציבור "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", צריכים לעמוד. ואילו למנהג בני ספרד אין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' וכו'. אך גם למנהג הספרדים, אם היה עומד, ותוך כדי כך התחיל החזן באמירת הקדיש, לא ישב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש. וספרדי המתפלל אצל אשכנזים, נכון שיעמוד גם הוא בשעת הקדיש ואמירת ברכו, כדי שלא יהיה יושב במקום שכולם עומדים.

תאריך השאלה:
א' תמוז תשע"ח / 14 ביוני 2018

אכן. מרן זצ"ל שינה דעתו בזה כמו שכתב בספרו חזון עובדיה ח"ב עמוד רד. לכן כדאי לנשים להתפלל מוסף בשבת

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם נשים רשאיות להתפלל בשבת תפילת מוסף?

נשים חייבות בכל יום בתפילה אחת מן הדין, כמו שביארנו כבר בדין חיוב נשים בתפילת העמידה, (ואמנם יש מהאשכנזים הפוסקים שנשים חייבות להתפלל בכל יום תפילת שחרית ותפילת מנחה, אבל לדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, אינן חייבות אלא בתפילה אחת בכל יום), ועיקר הטעם לדעת כמה מרבותינו הראשונים, שחייבות הנשים בתפילה אחת בכל יום, הוא משום שהתפילה היא בקשת רחמים מה' יתברך על כל צרכינו, והיות וגם הנשים צריכות לרחמי ה', על כן גם הן חייבות בתפילה מן הדין. ומכאן שורש השאלה לענין נשים בתפילת מוסף, שמכיון שתפילת מוסף אין עיקרה בקשת רחמים מה' יתברך, וגם היא מצוה שהזמן גרמא (שתלויה בזמן, שהרי אינה שייכת בכל יום אלא ביום השבת), על כן נראה יותר שיש לפטרן מתפילה זו. גם הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' ט) כתב, שהואיל ותפילת מוסף היא כנגד קרבן מוסף שאין הנשים מביאות אותו אלא האנשים בלבד, לכן נראה שאינן שייכות גם בתפילת מוסף.

והואיל ונראה שיש לפטור את הנשים מתפילת מוסף ביום השבת, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בתשובה בשו"ת יביע אומר ח"ב (סי' ו), שלפי דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שאין לנשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן, כגון מצות לולב וסוכה וכיוצה בזה, כמו כן אל להן להתפלל תפילת מוסף כלל, מכיון שאינן שייכות כל כך בתפילה זו שנתקנה כנגד קרבן מוסף, וגם היא מצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, ועל כן אף אם הן רוצות, אינן רשאיות להתפלל תפילה זו מחשש ברכה לבטלה.

אולם בספר חזון עובדיה על הלכות שבת (ח"ב עמ' רד) שנדפס לא מכבר, הביא מרן הרב שליט"א מה שכתבו כמה מגדולי האחרונים לדחות השיטה שנשים אינן שייכות בתפילת מוסף, ומהם הגאון עמוד אור, שכתב שאף שנשים אינן מביאות קרבן מוסף, מכל מקום גם הן היו מתכפרות באותו הקרבן כמו האנשים, וראיה לדבר, שהרי גם הלויים לא היו שייכים בקרבן מוסף ואף על פי כן הם מתפללים קרבן מוסף, (כמו שכתוב בגמרא שרבי יהושע בן לוי היה מתפלל מוסף, ולוי היה), ומוכח אם כן שגם מי שאינו מביא קרבן מוסף, שייך בקרבן מוסף מצד הכפרה שיש בו, וממילא הוא מתפלל תפילת מוסף. ואם כן הוא הדין לנשים שרשאיות להתפלל תפילת מוסף.

גם לענין מה שכתבנו שתפילת מוסף היא מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, כתב מרן הרב שליט"א לדחות טענה זו, היות ודעת כמה מרבותינו הראשונים שבמצוה שהיא מדרבנן ולא מן התורה אף הנשים חייבות, ובודאי שמצות תפילת מוסף היא מדרבנן, ועל כן אין לומר שנשים אינן רשאיות להתפלל תפילה זו. ובפרט שראינו שכמה מרבותינו האחרונים העידו בגדלם שנהגו הנשים להתפלל תפילת מוסף.

ולאור האמור, פסק מרן הרב שליט"א, שנראה יותר נכון להלכה, שהנשים אשר נשא לבן אותן בחכמה, ורוצות להתפלל בשבת תפילת מוסף, רשאיות לעשות כן, ויתפללו תפילת מוסף. והנח להם לישראל, אם לא נביאים, בני נביאים הם.

תאריך השאלה:
א' תמוז תשע"ח / 14 ביוני 2018

צריך טבילה בהחלט

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


אילו כלים טעונים טבילה

בהלכה הקודמת נתבאר שכלים הנקחים מן הגוי, כגון כלים שהיצרן שלהם אינו יהודי, חייבים טבילה במקוה טהרה לפני השימוש בהם. אולם יש לדעת שאין חיוב טבילה, אלא בכלים שהם "צרכי הסעודה", כגון כוסות וצלחות, קערות וקומקומים, וכיוצא בהם, שמשתמשים בהם לצורך אכילה ושתיה, אבל שאר כלים, כגון מספריים וכיוצא בזה, אינם צריכים טבילה. ומפצח אגוזים, יש אומרים שהוא דומה למספריים, שלא נחשבים כלי סעודה אפילו אם גוזר איתם ירקות. וכל שכן מפצח אגוזים שאינו נוגע בפרי עצמו אלא רק בקליפה. ומכל מקום כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שיש להטבילו בלא ברכה, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שאף שמן הדין מפצח אגוזים אינו צריך טבילה, מכל מקום, טוב להחמיר להטבילו בלא ברכה.

ואין חובה להטביל, אלא כלים העשוים מתכות או זכוכית, כמו שנאמר בתורה (במדבר לא.) לגבי כלי מדין, "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת" וכו', מכאן שכלי מתכות הנלקחים מן הגוי חייבים בטבילה. ורבותינו גזרו חיוב טבילה גם על כלי זכוכית, וכמו שאמרו בגמרא (עבודה זרה עה:)," אמר רב אשי, כלי זכוכית, הואיל ואם נשתברו יש להם תקנה, ככלי מתכות הם דומים, וטעונים טבילה. ופירש רש"י, זכוכית שנשברה, אפשר להתיכה לעשות ממנה כלי, והואיל וכך היא, דינה ככלי מתכת וטעונה טבילה.

וכלי חרס אינם טעונים טבילה, וכן כלי עץ, כגון כפות עץ, אינם טעונים טבילה. וכלי חרס מצופה בזכוכית מבחוץ ומבפנים (כמו שמצוי מאד בספלים של קפה העשויים חרסינה ומצופים בזכוכית, וכן בצלחות, ובפרט אותם המיוצרים במזרח הרחוק), חייב טבילה בברכה, ואם אינו מצופה זכוכית אלא מבפנים, צריך טבילה בלא ברכה. ודין כלי פורצלן יבואר בהלכה הבאה.

תאריך השאלה:
א' תמוז תשע"ח / 14 ביוני 2018

יש לומר בורא פרי הגפן. הג' בסגול, כן נהגו רוב ככל גאוני הספרדים, וכן נהגו רבנן קשישאי חכמי ירושלים, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


נוסחאות התפילה

נוסחאות התפילה של עדות ישראל, יסודתם בהררי קודש, ולכן אין לאדם לשנות נוסח התפילה ממה שנהגו אבותיו, ולכן אין לספרדי לשנות נוסח התפילה לנוסח עדות אשכנז (או לנוסח שנקרא "ספרד" שהוא נוסח החסידים), אלא עליו להתפלל בנוסח עדות המזרח. וכן אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים.

וכן כתב בספר מגן אברהם, שמובא בשם האר"י ז"ל, שיש ברקיע שנים עשר שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, ומחמת כן אין לשנות ממנהג אבותיו בסדר התפילה. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים.

אולם מרן הרב חיד"א כתב, שרבינו האר"י עצמו שהיה אשכנזי, ממשפחת רבינו שלמה לוריא, היה מתפלל בנוסח הספרדים, זולת בימים הנוראים, וכמו שכתב בשער הכוונות. וכתב עוד מרן החיד"א שתפילה בנוסח הספרדים עולה בכל שנים עשר השערים שבשמים, ולפי זה נראה שמותר לאשכנזי לשנות מנוסח האשכנזים לנוסח הספרדים, וכן נהג באמת הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, רבו של הגאון רבי משה סופר ה"חתם סופר", וכן נהג הגאון רבי נפתלי איש הורויץ ז"ל, בעל ספר "הפלאה" על מסכת כתובות. (והגאון רבי נתן אדלר אף היה מתפלל במבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, מכיון שסבר שזהו המבטא הנכון, ושכר בכסף מלא את הגאון רבי יצחק מודעי ז"ל מטורקיה, שילמדו מבטא הספרדים, בבטוי האותיות והניקוד, ולא הניח לאף אדם לעלות שליח ציבור בבית הכנסת שלו, אלא הוא עצמו היה עולה ומתפלל כדרך הספרדים, וכן כתב הגאון רבי יעקב דוד ולובסקי זצ"ל בעל שו"ת רידב"ז בתשובה להגאון חכם יוסף מרדכי ידיד הלוי מארם צובא, ואלו דבריו "וקרוב לומר שהמבטא של לשון הקודש אצלכם מתוקנת הרבה יותר, כי ברוב ימים באריכות הגלות, האשכנזים נתפזרו ונתרחקו מאוד במלבושים ובכתב ובלשון זה למזרח וזה למערב, ונתבלבלו הלשונות גם של חול") ומכל מקום כתב החתם סופר, שאחר פטירת הגאון בעל ההפלאה, ביטל בנו הגאון בעל מחנה לוי את בית הכנסת שלו, ולכן נראה שלדעתו אין לאשכנזי לשנות לנוסח הספרדים, והדבר נתון כמובן במחלוקת הפוסקים. אולם בודאי שאין לספרדי לשנות לנוסח האשכנזים, לא בנוסח התפילה, ולא באופן בטוי האותיות.

וכמו כן ברור כי אין כל היתר להתפלל ב"נוסח אחיד" שנפוץ בכמה מקומות ובצבא הגנה לישראל, כי נוסח זה ברובו הוא נוסח אשכנז, וערבו בו מקצת מנוסח ספרד,  ולכן אין להתפלל בו כלל.

והגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בהסכמתו לספרו של הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, האריך שאין לאשכנזי לשנות את המבטא למבטא הספרדים, כי יש בזה חשש איסור "אל תטוש תורת אמך", ומעוד נמוקים שהיו עמו, אלא שכאמור יש החולקים על דבריו וסבורים שבטוי הספרדים נכון יותר ומותר לשנות אליו. ולדאבונינו בזמן הזה, רבים מאד שינו מבטא האותיות שלהם למבטא חדש כעין מבטא הספרדים, אך באמת אינו מבטא ספרדי כלל, כי מבטאים את האות ח' כמו האות כ', ואות ק' כאות כ', וכן על זה הדרך, ומבטא כזה לכל הדעות הוא שבוש ואינו נכון כלל. לכן על כל אחד להשתדל לתקן את מבטאו כמה שיוכל, כדי שיזכה להתפלל בשפה צחה המקובלת יותר אצל ה' יתברך. ואם אינו יכול לשנות מבטאו, רשאי להמשיך באופן שהורגל, שהרי מעיקר הדין מותר גם להתפלל בשפה לועזית לגמרי, ובודאי שלשון הקודש המשובשת המקובלת כיום, עדיפה מלשון לעז ממש.

תאריך השאלה:
א' תמוז תשע"ח / 14 ביוני 2018

קריאת שמע שעל המטה מותר לומר עם בגד שינה - פיז'מה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר להתפלל עם פיז'מה?

תשובה: ביארנו בהלכה הקודמת, שהמתפלל, צריך שיכין מקום ראוי לתפלתו, וצריך שיכין כראוי את בגדיו, גופו ומחשבתו, כמו שנאמר בספר עמוס: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

ולפיכך כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות תפלה הלכה ה), על המתפלל "לתקן מלבושיו תחלה, ומציין עצמו ומהדר, שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד אדם בתפלה באפונדתו" (שהוא בגד שלא לובשים כאשר עומדים בפני אדם חשוב), מפני שבשעת התפלה יש לעמוד בלבוש מכובד ומסודר.

ולפי זה נראה שבודאי אין לאדם בריא לעמוד בתפלה עם בגד שינה "פיז'מה", שאין הדרך כלל לעמוד בפיז'מה בפני שום אדם, ובודאי שלא בפני אדם חשוב. והמתפלל חייב לעמוד בתפלה כשהוא מהודר ומצויין בלבושו, כמו שפסק הרמב"ם.

ולגבי אדם חולה, כבר מצאנו שהיקלו לגביו בענינים אלו, לגבי תפלה, שהרי כל אדם חייב להתפלל כשהוא עומד, ואילו לגבי חולה פסק מרן (סימן צד) שאם אינו יכול לכוין כשהוא עומד מרוב חולשה, רשאי להתפלל כשהוא שוכב על צדו. ולפיכך כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה ז"ל בספרו שו"ת ישכיל עבדי (חלק שמיני, השמטות סימן ב), שהוא הדין לגבי בגדים, שאין מחייבים אדם חולה ללבוש בגדים כדי להתפלל, ורשאי להתפלל כשהוא לובש "פיז'מה" ובתנאי שהיא נקייה כראוי.

ולסיכום: אסור להתפלל עם בגד "פיז'מה". ולאדם חולה שקשה לו ללבוש בגדים, יש להקל שיתפלל עם בגד פיז'מה, ויקפיד על נקיותה.

ולא נוכל שלא להזכיר את זכרונו הטהור של מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל, בימי חוליו האחרון, למרות שסבל כאבים עזים בכל גופו, השתדל עד כלות הכוחות לעמוד בתפלת העמידה, והיה לבושו נאה ומסודר, ומעתיר בתפלה על כל ישראל, עד שבעוונות הרבים גבר חוליו ואיבדנו כלי חמדה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויעמוד מליץ טוב לצדקנו, לראות בתחיית המתים, עין בעין בשוב ה' ציון. אמן כן יהי רצון.

תאריך השאלה:
כ"ח סיון תשע"ח / 11 ביוני 2018

אמנם יש בזה מחלוקת הפוסקים. אבל להלכה יש לברך על כל בית קברות אפילו תוך שלושים יום, ואפילו באותו בית קברות, כל שנוסף שם קבר, יש לברך, מאחר והברכה שייכת לכל קבר חדש שרואה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ברכת "אשר יצר אתכם בדין"

שאלה: אדם הרואה את בית קברות בכל יום בהיותו נוסע במכוניתו סמוך לכניסה לירושלים, האם הוא צריך לברך בכל פעם ברכת "אשר יצר אתכם בדין"?

תשובה: הנה אמת נכון הדבר שמי שרואה קברי ישראל צריך שיברך בשעה שרואה אותם "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וזן אתכן בדין ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים". אלא שאין מברכים ברכה זו אלא מי שלא ראה את אותם הקברות במשך שלשים יום האחרונים, אבל מי שראה כבר את אותם הקברות תוך שלושים יום האחרונים, ועתה הוא רואה שוב את אותם הקברות, אינו מברך עליהם כלל. ועל כן גם לנדון שאלתינו, אדם הרואה בכל יום מידי נסיעתו את קברי ישראל שבהר המנוחות בכניסה לירושלים, אינו מברך על ראיה זו, אלא אם עברו כבר שלשים יום מהפעם האחרונה שראה ובירך על אותם הקברות.

ומלבד זה בנדון שאלתינו, נראה שאף אילו עברו שלשים יום מאז שראה את הקברות, אינו רשאי לברך על ראייתם, לפי מה שכתוב בתוספתא "ההולך" בבית הקברות מברך אשר יצר אתכם בדין, משמע שדוקא אם הוא ממש מתקרב לקברות כמה שאפשר, אז מברך, אבל בראיה מרחוק אין לברך על קברי ישראל. וכן פסק רבינו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספר חזון עובדיה (עמ' תכ), שצריך שיהיה סמוך לקברות ממש, ושכן נראית דעתו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל.

ולסיכום, הרואה קברי ישראל מברך את ברכת אשר יצר אתכם בדין. ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשלשים יום. אלא אם ראה בינתיים קברות אחרים, (כגון שהוא נוסע בין קברי צדיקים), שאז יברך שוב על ראייה זו. ואין מברכים ברכה זו אלא כשנמצאים סמוך ממש לקברות, אבל מי שרואה אותם ממרחק מידי עוברו בדרך, אינו מברך עליהם כלל. וה' יזכינו לראות בתחיית המתים במהרה בימינו. אמן.

תאריך השאלה:
כ"ח סיון תשע"ח / 11 ביוני 2018

שאר הברכות אפשר לברך יחף. ובברכת המזון יש מקום להחמיר.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר להתפלל עם סנדלים, או כשעומדים יחפים?

תשובה: המתפלל, צריך שיכין מקום ראוי לתפלתו, וצריך שיכין כראוי את בגדיו, גופו ומחשבתו, שהרי הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לבוש מכובד בתפלה
במסכת שבת (דף ט:) הובאו כמה ענינים, שהכלל המבואר מהם, שמשום "הכון לקראת אלהיך ישראל", על האדם להקפיד על לבושו בשעה שהוא עומד לפני המלך, מלכו של עולם. שהרי האדם עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועליו להקפיד שיהיה לבושו נאה, כעומד לפני מלך.

הלבוש תלוי במנהג
ולפיכך כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות תפלה הלכה ה), שלא יעמוד אדם ויתפלל ברגלים מגולות, שהרי אין רגילות לעמוד בפני אדם חשוב, שר או מלך, כאשר הרגליים מגולות. והוסיף על כך רבינו הרמב"ם, שהדבר תלוי "אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי רגלים", כלומר, במקום שנוהגים תמיד ללכת עם נעליים ("בתי רגליים"), אסור להתפלל בלא נעליים, אבל במקום שנוהגים ללכת יחפים גם בפני אדם חשוב, מותר להתפלל יחפים.

ובגמרא במסכת חגיגה (דף יג:) אמרו "לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה מריה", כלומר, אין זו מדת דרך ארץ, לגלות את הרגלים לפני האדון, הוא ה' יתברך.

ומרן הבית יוסף (סימן צא) הסביר, שאין זו מדת דרך ארץ לגלות את הרגליים, דוקא במקום שרגילים תמיד לכסות את הרגליים, אבל במקום שרגילים לגלותן, כפי שרגילים בכל ארצות ערב להתפלל יחפים, אין בכך כלום, שהרי רגילים לעמוד כן בפני הגדולים תמיד. וביאר שכן הדין לכל השיטות.

ובפרט בארצות המזרח שבהם נהגו בהרבה מקומות לחלוץ נעליהם לפני שהיו נכנסים לבית הכנסת, (שו"ת הרשב"ש סימן רפה והחיד"א בברכ"י סימן קנא), והיו עושים כן בדרך כבוד לבית הכנסת, שמותרים להתפלל יחפים. ורק במקום שנוהגים ללכת תמיד בנעלים, אין להתפלל יחפים.

ולכן גם לנדון השאלה שלפנינו, הדבר ברור, שבמקום שרגילים ללכת תמיד עם סנדלים, מותר להתפלל עם סנדלים. אבל בשום מקום בזמנינו לא נוהגים ללכת יחפים לגמרי, ובודאי שליד אדם חשוב אין המנהג כלל ללכת יחפים. ולכן נראה שאין להתפלל יחפים גם בזמן הזה. ואין חילוק בזה בין מי שמתפלל ביחיד לבין מי שמתפלל בציבור (שבת י.), שבכל אופן אין להתפלל כשהוא יחף לגמרי.

תאריך השאלה:
כ"ח סיון תשע"ח / 11 ביוני 2018

הטעם הוא מפני כבוד השכינה, שכשעומד בתפלה צריך לנהוג כעומד בפני מלך. ואם המלך יבוא לביתו, בודאי ינעל נעליים.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר להתפלל עם סנדלים, או כשעומדים יחפים?

תשובה: המתפלל, צריך שיכין מקום ראוי לתפלתו, וצריך שיכין כראוי את בגדיו, גופו ומחשבתו, שהרי הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

לבוש מכובד בתפלה
במסכת שבת (דף ט:) הובאו כמה ענינים, שהכלל המבואר מהם, שמשום "הכון לקראת אלהיך ישראל", על האדם להקפיד על לבושו בשעה שהוא עומד לפני המלך, מלכו של עולם. שהרי האדם עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועליו להקפיד שיהיה לבושו נאה, כעומד לפני מלך.

הלבוש תלוי במנהג
ולפיכך כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות תפלה הלכה ה), שלא יעמוד אדם ויתפלל ברגלים מגולות, שהרי אין רגילות לעמוד בפני אדם חשוב, שר או מלך, כאשר הרגליים מגולות. והוסיף על כך רבינו הרמב"ם, שהדבר תלוי "אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי רגלים", כלומר, במקום שנוהגים תמיד ללכת עם נעליים ("בתי רגליים"), אסור להתפלל בלא נעליים, אבל במקום שנוהגים ללכת יחפים גם בפני אדם חשוב, מותר להתפלל יחפים.

ובגמרא במסכת חגיגה (דף יג:) אמרו "לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה מריה", כלומר, אין זו מדת דרך ארץ, לגלות את הרגלים לפני האדון, הוא ה' יתברך.

ומרן הבית יוסף (סימן צא) הסביר, שאין זו מדת דרך ארץ לגלות את הרגליים, דוקא במקום שרגילים תמיד לכסות את הרגליים, אבל במקום שרגילים לגלותן, כפי שרגילים בכל ארצות ערב להתפלל יחפים, אין בכך כלום, שהרי רגילים לעמוד כן בפני הגדולים תמיד. וביאר שכן הדין לכל השיטות.

ובפרט בארצות המזרח שבהם נהגו בהרבה מקומות לחלוץ נעליהם לפני שהיו נכנסים לבית הכנסת, (שו"ת הרשב"ש סימן רפה והחיד"א בברכ"י סימן קנא), והיו עושים כן בדרך כבוד לבית הכנסת, שמותרים להתפלל יחפים. ורק במקום שנוהגים ללכת תמיד בנעלים, אין להתפלל יחפים.

ולכן גם לנדון השאלה שלפנינו, הדבר ברור, שבמקום שרגילים ללכת תמיד עם סנדלים, מותר להתפלל עם סנדלים. אבל בשום מקום בזמנינו לא נוהגים ללכת יחפים לגמרי, ובודאי שליד אדם חשוב אין המנהג כלל ללכת יחפים. ולכן נראה שאין להתפלל יחפים גם בזמן הזה. ואין חילוק בזה בין מי שמתפלל ביחיד לבין מי שמתפלל בציבור (שבת י.), שבכל אופן אין להתפלל כשהוא יחף לגמרי.


צפייה