שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

  אדם שמניח תפלין של ר"ת בזמן ר"ת (לאחר צאת הכוכבים שלנו, ולר"ת זה עדיין יום). האם מותר לו לעשות כן ?
הנה יש לעיין האם מותר לאדם ששומר ר"ת לומר לבנו לעשות מלאכה האסורה מהתורה (כמו הדלקת האור) בזמן יציאת שבת של הגאונים. דהנה מצד אחד בנו אינו מצווה אלא מדין חינוך, אבל על אביו של הלכה של שביתת בנו הקטן שמלבד איסור ספייה לקטן, נאמר איסור נוסף מצד שביתת בנו כאמור.
האם כל הכשרויות של הקוקה קולה כשרות ?
ועל כן עד כמה שהוא מחמיר ביציאת שבת בזמן ר"ת, וחושש לאיסור סקילה בפרט שהרבה הרבה מרבותינו הראשונים ס"ל כוותיה, וכך פסק מרן השו"ע, א"כ כמו שבשבת, לא אומר לבנו הקטן לעשות מלאכה, כך גם בין זמן הגאונים לר"ת, הוא חשש סקילה, ויש להחמיר בדבר, וכיון שהוא מן החוששים בדבר, שוב חזר הדין של שביתת בנו ?
ואולי יש מקום לחלק בין אם מוציא שבת בזמן ר"ת בתורת חומרא בעלמא, שאז יותר לו לומר לקטן להדליק את האור, אבל אם נוהג להוציא שבת כר"ת מעיקר הדין, אזי יהא אסור לומר לו.

תאריך השאלה:
י"ח כסלו תשפ"א / 4 בדצמבר 2020

הסכמת רוב האחרונים, שאין שייכות בין זמן רבינו תם לבין תפילין של רבינו תם. לכן אין להניח תפילין של רבינו תם אחר צאת הכוכבים. וכן סופר סת"ם שאינו שומר זמן רבינו תם, רשאי לכתוב תפילין של רבינו תם. 

אנו מחמירים כדעת רבינו תם, אך אין זה מן הדין. לכן רשאי לומר לקטן לעשות מה שירצה אחר צאת השבת לפי זמן הגאונים, וכן נהג מרן זצ"ל.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


פרטים בהדלקת הנרות – אדם שאין לו מספיק נרות חנוכה

אמרו חכמינו זכרונם לברכה, (במסכת שבת כא:), המהדרין מן המהדרין במצוות הדלקת נרות חנוכה, כיצד עליהם להדליק? בית הלל אומרים: יום ראשון, מדליק נר אחד, ומכאן ואילך מוסיף והולך.

כלומר, בכל יום מימי החנוכה, אנו מוסיפים עוד נר. ביום הראשון מדליקים נר אחד, ובשני שני נרות וכן על זה הדרך. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן תרעא): "כמה נרות צריך להדליק? בלילה הראשון, מדליק נר אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך נר אחד בכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות. ואפילו אם בני הבית מרובים לא ידליקו יותר".

ומכאן למדנו, שמעיקר הדין די בכך שבכל בית ידליקו נר אחד בכל יום. ולכן, העני שבישראל שאין לו מה לאכול, אלא שהוא מתפרנס מן הצדקה, עליו למכור את מה שיש לו, לשם השגת מעט שמן או נרות שעוה כדי להדליק נר חנוכה אחד בכל יום. וכל זה מפני חביבותה של מצוות הדלקת נרות חנוכה. שעליה אמרו רבותינו (בגירסת הר"ח שבת כג.), שהרגיל (כלומר, נזהר) בנר חנוכה, יהיו לו בנים תלמידי חכמים. וזו סגולה יקרה להצלחה בחינוך הילדים יותר מרוב הסגולות.

בדורות האחרונים, מרוב השפע שמשפיע ה' יתברך, כמעט ולא נמצא מי שאין לו שמן או נרות כדי להדליק נר חנוכה. ובכל זאת, לפעמים קורה שאדם מתארח בעיר אחרת, ומגיע למצב שאין לו די נרות, ואין ביכולתו אלא להדליק נר אחד של חנוכה. במקרה שכזה, אין ספק שעליו להדליק את הנר שיש לו, שבזה יוצא ידי חובת עיקר מצות הדלקת הנר.

אולם דנו הפוסקים, במקרה שאדם עומד בלילה השלישי של חנוכה, ויש לו רק שני נרות, האם עליו להדליק רק נר אחד, כפי עיקר הדין, או שעדיף שידליק שני נרות, כדי לקיים את "מצוות ההידור" על כל פנים בנר אחד נוסף.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה (עמוד לא) דן בזה, ושם הוכיח בראיות ברורות, שבמקרה שכזה נכון להדליק רק נר אחד, כי הוספת נרות שלא על פי מספר הימים אינה נחשבת להידור כלל. והביא שכן פסקו גדולי האחרונים, החיי אדם והמשנה ברורה והבית הלוי.

אדם שיש לו שני נרות, והוא עומד ביום השני של חנוכה. ויודע שאם ידליק כעת שני נרות, למחרת לא יהיה לו במה להדליק, עליו להדליק רק נר אחד, כדי שלמחרת יוכל לקיים גם כן את מצוות הדלקת הנר. (חזון עובדיה חנוכה עמוד כט).


צפייה