שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
כ"ג אייר תש"פ / 17 במאי 2020

לא ראינו שמרן זצ"ל נהג כך.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המנהג לפתוח את כפות הידיים לרווחה בשעה שאומרים פסוק "פותח את ידיך"

שאלה: האם יש טעם למנהג לפתוח את כפות הידיים לרווחה בשעה שאומרים פסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", או שאין זה מנהג נכון? וכן האם יש לעמוד בשעת אמירת "ישתבח שמך" שבתפילת שחרית או שמותר להשאר יושב?

תשובה: לענין פתיחת כפות הידיים בשעה שאומרים פסוק פותח את ידיך (שב"אשרי יושבי ביתך"). אמנם אמת הדבר שלא נכון לקיים כל מנהג שנוהגים המון העם, וכגון מה שיש נוהגים להטות ראשיהם לשני הצדדים בשעה שאומרים "ימין ושמאל תפרוצי" וכיוצא באלו, מפני שאין אלו מנהגים שהונהגו על ידי תלמידי חכמים, רק ההמונים נהגו כן מעצמם עד שנשתרש המנהג. וכל שכן אותם הנוהגים לקפץ ולעשות שאר תנועות משונות בשעת התפילה, שאין מנהגם נכון כלל על פי הלכה.

אולם לענין פתיחת כפות הידיים בשעת אמירת פותח את ידיך, הוא מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, והוא מנהג נכון מאד, שהובא כבר בדברי רבותינו הספרדים, רבי חיים פלאג'י, ורבינו יוסף חיים בעל בן איש חי ועוד. והגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג ז"ל בספר ציץ אליעזר גם כן כתב לקיים המנהג, מפני שהוא כעין סימן על קבלת השפע מאת ה' מן השמים. וכעין מה שעשה נביא הבעל צדקיה בן כנענה, שלקח קרני ברזל והראה אותם ליהושפט ואמר לו "באלה תנגח את ארם", ובלי ספק למד כן מנביאי האמת, שכאשר עושים דבר להמחיש איזה ענין, הפעולה המעשית מעוררת גם כן את כוונת הלב, שאנו מאמינים שהשפע כולו מגיע מאת ה' מן השמים, וכן מצינו להבדיל, אצל משה רבינו עליו השלום, שנאמר בו, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ואמרו רבותינו, וכי ידיו של משה עושות מלחמה, אלא בזמן שישראל נושאים עיניהם לשמים, הם מנצחים במלחמה. וא"כ מצינו מעשה רב ממשה רבינו עליו השלום, שהרים משה ידיו כלפי מעלה בעת תפילתו לפני השם יתברך, לעורר גם את כוונת הלב. ומכאן למד הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג, כי מעשה זה הוא סגולה לפרנסה טובה, והביא עוד סימוכין לדבריו, שהרי עיקר הפרנסה הוא תלוי בכוונת הלב בפסוק זה, ולכן ראוי לעשות הכל בכדי לעורר את הכוונה בפסוק זה.

ולכן למעשה יש להחזיק במנהג זה, לישא כפינו אל שמים בשעת אמירת פסוק זה, וכן היה נוהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. ואף הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל אימץ לעצמו מנהג זה, אף שלא היה מנהג אבותיו. 

ולענין השאלה השניה, אם יש לעמוד בשעת אמירת ישתבח שמך או שמותר לשבת. הנה דבר זה נופל במחלוקת הראשונים, כי בהגהות מיימוני כתב, שיש לעמוד במשך כל זמן אמירת ישתבח שמך. והביא דבריו מרן הבית יוסף (בתחילת סימן נג). אולם מדברי שאר רבותינו הראשונים מבואר שאין חיוב לעמוד באמירת ישתבח, אלא לשליח ציבור דוקא, מפני שהוא צריך לומר קדיש על אמירת ישתבח שמך, ולכן עליו לעמוד, אבל שאר כל הציבור אינם עומדים כלל.

ולענין הלכה, רבינו הרמ"א פסק כדעת ההגהות מימוני, שיש לעמוד בשעת אמירת ישתבח שמך. וכן מנהג האשכנזים הפוסקים דרך כלל כדברי הרמ"א. וכן פסק הגאון יעב"ץ בסדור עמודי שמים. אולם הספרדים ובני עדות המזרח פוסקים כסברת שאר הראשונים, רב עמרם גאון, והסמ"ק ועוד, שאינם עומדים בשעת אמירת ישתבח. וכן כתב לדקדק מלשון מרן השלחן ערוך בספר מגן אברהם.

ולסיכום: בשעת אמירת פסוק פותח את ידיך צריך לכוין הרבה בכוונת הלב, כי עיקר הפרנסה תלויה באמירת פסוק זה. ומנהגינו לפתוח את כפות הידים ולישא אותם כפי שעושה אדם בבואו לקבל איזה דבר מחבירו, וזאת כסימן על קבלת השפע מאת ה', ולעורר כוונת הלב. ובשעת אמירת ישתבח שמך, מנהג האשכנזים שכל הציבור עומדים, ומנהג הספרדים שכל הציבור יושב, ורק השליח ציבור שאומר אחר כך קדיש עומד.


צפייה