שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
י"ח טבת תש"פ / 15 בינואר 2020

אם מדובר בברכת מי שבירך שבין העליות, הנכון הוא לענות, כמו שנהגו כל ישראל, ואף שיש להקל לקרוא אז שנים מקרא, לא נכון שיתבטל מעניית אמן.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


"וענו אחריה אמן"

שאלה: האם כשמישהו מברך אותי, לדוגמא "תהיה בריא", יש לענות "אמן"?

תשובה: במשנה ברורה (סימן רטו ס"ק ט) כתב בשם המדרש, שכאשר אדם שומע את חבירו מתפלל על איזה דבר או מברך מישהו מישראל, חייב לענות "אמן". ולכן התפשט המנהג, שעונים "אמן" אחרי "הרחמן" שבסיום ברכת המזון.

כלומר, גם דבר שהוא אינו ברכה שתיקנו אותה חז"ל, ואף גם כאשר לא מוזכר שם ה' בכלל באותה התפלה או הברכה, בכל זאת נכון לענות אמן אחר אותה תפלה או ברכה. ומהמדרש משמע שיש חיוב בדבר. וכן כתבו כמה אחרונים.

אולם הגאון הנצי"ב כתב, שאין חיוב ממש בדבר, רק שכך ראוי לעשות, כי על ידי כך שאומר "אמן", הוא מחזק את הדברים שיהיו באמת. כמו שכתב רש"י (שבועות לו.). וכן כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן ט).

אולם יש להוסיף, כי גם מרן זצ"ל בעצמו היה מדקדק בדבר. וכשהיו מברכים אותו בברכת רפואה שלימה, או שלא תצא תקלה מתחת ידו וכדומה, היה עונה "אמן". ואפילו על ברכת הדיוט היה עונה אמן. וגם כאשר בירך את נכדיו, היה מצפה שיענו אמן לברכתו. וכשלא היו עונים, לפעמים היה מעיר על הדבר שיענו "אמן".

ובגמרא במסכת כתובות (דף סה.) אמר רבי יוחנן, מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון, שנפטר בעלה בלי ילדים, והיא באה לבית הדין כדי שיפסקו לה מזונות מן הכספים שהותיר בעלה. ופסקו לה "סאתים יין לציקי קדירה", כלומר, כסף רב, מאחר והיתה אשה מכובדת ועשירה, ולכן יש לפסוק לה כפי הנהוג באותו ענין.

אמרה להם לחכמים היושבים בבית הדין, "יהי רצון שכך תפסקו לבנותיכם"! ולא ענו החכמים "אמן" אחר ברכתה. ומסבירה הגמרא, מדוע לא ענו אמן לברכתה? מפני שהיא היתה אלמנה, שבעלה נפטר בלא ילדים, (והיא נקראת "שומרת יבם"), ולכן לא רצו חכמים לענות אמן לברכתה, שיש במשמעות דבריה גם ענין של קללה.

וממה שהאריכו בגמרא כל כך להסביר מדוע לא ענו אחריה אמן, מוכח שיש לענות אמן אחר ברכה של אדם לחבירו. וכן מבואר בגמרא שם (סו:), שכאשר היתה בתו של נקדימון בן גוריון נשואה, באו היא ובעלה לפני החכמים, וביקשו שיפסקו כמה כסף ראוי לתת לה לצורך "קופה של בשמים", כלומר, לצורך בושם שהיתה רגילה להתבשם בו. ופסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים. אמרה להם לחכמים, "כך תפסקו לבנותיכם"! וענו אחריה "אמן". והסבירו התוספות, שכאן ענו חכמים אמן אחר ברכתה, מאחר והיתה נשואה, וממילא ראוי היה לענות אמן אחר ברכתה, שכולה לטובה ולברכה.

ומכאן נלמד כמה רע המנהג שנהגו בכמה בתי כנסיות, שהציבור יושבים בשעה שקוראים בספר תורה, ואינם שמים לב לברכה שמברך החזן את העולה לתורה בנוסח "מי שבירך", וכן אינם שמים לב לברכות שמברך הרב בשעת פתיחת ההיכל, לאנשים ונשים מן הקהל. ויש בזה חיסרון גדול, שהרי עיקר מעלת ה"מי שבירך", הוא מצד כח הציבור, שעונים כולם אמן בשעת רצון, ובזכות התורה הקדושה אנו מקוים שיתקבלו התפלות. אבל אם אין הקהל עונים אמן, מאבדים את רוב ערכה של ברכה יקרה זו. ובשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מובא, כי יש חיוב לענות "אמן" אחר ברכת ה"מי שבירך", מצד מצוות "ואהבת לרעך כמוך". ודברי פי חכם חן.


צפייה