שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
ט"ז תמוז תשע"ט / 19 ביולי 2019

אין לברך נפשות אחרי אכילות כאלה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם יש לברך על אכילת גלידה בסיום הסעודה?

תשובה: ביארנו כבר, בדין "דברים הבאים בתוך הסעודה", שכל מאכל שאוכלים אותו בשעת סעודה שאוכלים בה לחם, כגון בסעודות השבת,  אין מברכים על אותו מאכל, וטעם הדבר שאין מברכים על שאר המאכלים המובאים בשעת הסעודה, כתבנו בשם רבינו הריטב"א, שהוא מפני שעיקר הסעודה היא הפת, כי ללחם יש חשיבות מיוחדת, ולכן אין מברכין על כל מה שבא מחמת הסעודה. אבל מאכלים שאין להם שייכות לסעודה עם הלחם, כגון מאכל שבא לשם קינוח, סוכריות, פירות ופיצוחים וכיוצא באלו, מברכים עליהם את הברכה הראויה להם.

ומעתה נבא לדון בענין הגלידה המוגשת בסיום הסעודה, שנחלקו גדולי רבני הדור האחרון בדין זה, מכיון שמצד אחד נראה שיש לברך על הגלידה ברכת שהכל נהיה בדברו הראויה לה, שהרי הדבר ברור שאין דרך לאכול את הגלידה עם פת, ואינה מעיקר הסעודה, אלא היא באה לקינוח בלבד, ולכן נראה שדינה שווה לדין פירות ופיצוחים שיש לברך עליהם בסיום הסעודה.

אולם יש אומרים שאין לברך על גלידה בסיום הסעודה, מפני שהגלידה היא משקה קפוא, שהרי לאחר זמן היא הופכת שוב למשקה, ולכן יש לדון אותה כדין שאר המשקאות המוגשים בשעת הסעודה, שאין אנו מברכים עליהם כלל וכלל בשעת הסעודה, אפילו אם הם משקאות מתוקים, מכיון שהמשקאות כולם נחשבים שבאים מחמת סעודה, ואם כן הוא הדין לענין הגלידה, שמכיון שעיקרה משקה אין לברך עליה בשעת הסעודה.

ובספר אור לציון (ח"ב), הביאו בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שיש לחלק בדין זה אם הגלידה היא חלבית או צמחית, כי גלידה שהיא חלבית, דינה כמאכל בזמן שהיא קפואה, מה שאין כן גלידה שאינה חלבית, שלעולם אנו דנים אותה כמשקה. והביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בענין אחר. ומכל מקום גם לדעתו גלידה שיש בה תוספת של קצפת ביצים וכדומה, יש לברך עליה גם בתוך הסעודה.

והרה"ג רבי דוד יוסף שליט"א, אחר שדן בענין זה, כתב ששאל בזה את פיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והלה השיב לו שנראה לו עיקר להלכה שיש לברך על כל סוגי הגלידה כשהם מוגשים בסיום הסעודה, מכיון שאין הם באים בתורת משקה (להעביר את המאכל ולהשרותו), אלא בתורת מיני מתיקה לקינוח סעודה בלבד. ועל כן נראה שיש לברך על גלידה בסיום הסעודה.

ומעשה היה שפעם אחת בשעת סעודת שבת הגישו לפני מרן הרב שליט"א גלידה, ומרן הרב שליט"א ביקש לאכול את הגלידה רק לאחר ברכת המזון מכיון שהיה לו ספק שאולי אין לברך על גלידה בסיום הסעודה. שאל אותו בנו הרב דוד, מדוע הוא חושש לברך על הגלידה, והרי לדעתו מברכים על גלידה בסעודה. השיב לו מרן הרב שליט"א, שאף שלדעתו יש לברך על גלידה בסיום הסעודה, מכל מקום בסעודת שבת שבתחילתה יש קידוש על היין, הלא כל משקה שמוגש בסעודה נפטר כבר בברכת היין, שהרי היין פוטר את שאר המשקאות, ואם כן יש מקום לומר שגם הגלידה נחשבת משקה לענין זה שתפטר בברכת היין. ולכן מחמת ספק זה עדיף ביום השבת לדחות את אכילת הגלידה עד לאחר ברכת המזון, ואז יוכל לברך עליה שהכל לכל הדעות.

ולסיכום: גלידה המוגשת בסיום הסעודה קודם ברכת המזון, יש לברך עליה שהכל נהיה בדברו. ובסעודות ששותים בהם יין, כגון סעודות השבת, נכון לאכול מהגלידה רק לאחר ברכת המזון, בכדי שלא להכנס לספק אולי נפטרה הגלידה בברכת היין.


צפייה