שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
ז' אדר ב תשע"ט / 14 במרץ 2019

ברכה ראשונה מזונות, וברכה אחרונה על המחיה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין ברכה על עוגה בסיום הסעודה

שאלה: באיזה מקרה יש לברך על עוגה בסיום הסעודה, ובאיזה מקרה אין לברך עליה?

סיכום ההלכות האחרונות
בהלכות האחרונות ביארנו, שכל מאכל הבא בשעת סעודה עם פת (לחם), והוא מענין הסעודה, כגון בשר ודגים וסלטים וכיוצא בזה, אין מברכים עליו בשעת הסעודה, מפני שעיקר הסעודה הוא הלחם, וכל המאכלים נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.

וביארנו, שכל זה דוקא במאכלים שהדרך לאכלם עם פת, אבל דבר הבא לקינוח בסיום הסעודה, כגון סוכריות או פיצוחים ופירות וכדומה, מברכים עליהם את הברכה הראויה להם. (אבל אין מברכין עליהם ברכה אחרונה).

וכמו כן ביארנו בהלכות הקודמות, על איזה דבר מברכים "בורא מיני מזונות". והסברנו, שבגמרא אמרו שכל "פת הבאה בכסנין" ברכתה בורא מיני מזונות. ונחלקו רבותינו הראשונים מהי "פת כסנין". שיש אומרים שהיא פת העשוייה כמין כיסים ממולאים, (כגון עוגה הנקראת "ברייוש" וממולאת תפוחים). ויש אומרים שהיא פת מתוקה כגון עוגה. ויש אומרים שהיא פת קשה ונכססת בשיניים, כגון קרקר.

ומכיון שאנו חוששים לכל שלשת השיטות, לכן אנו נוהגים לברך על כל פת שמתקיים בה אחד מהתנאים הללו, "בורא מיני מזונות", כיון שאנו מסופקים בדין זה, איזו היא פת כסנין, והרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", ולפיכך אסור לנו להחמיר ולברך ברכת המזון על דבר שיש בו מחלוקת אם דינו כפת ממש. לכן כל פת שמתקיים בה אחד מהתנאים הנזכרים, ברכתה בורא מיני מזונות.

כל זה נתבאר כבר בהלכות האחרונות. ועתה נבא לבאר את הדין, האם יש לברך על עוגה או עוגיות וכדומה המוגשים בסיום הסעודה.

ברכה על עוגה מתוקה בסיום הסעודה
והנה, לגבי עוגה שהיא מתוקה, אבל אינה "כיס ממולא", וכן אינה נכססת בשיניים, הרי נחלקו הפוסקים אם ברכתה "המוציא" או "מזונות", ולפיכך נראה, שאי אפשר לברך עליה בשעת הסעודה כלל, כיון שיש לחוש לשיטת הפוסקים שברכתה "המוציא", ואם כן מחמת הכלל "ספק ברכות להקל", לא נוכל לברך עליה בשעת הסעודה, כיון שנפטרה כבר בברכת המוציא שעל הלחם בתחילת הסעודה.

וכן בכל דבר שיש בו מחלוקת אם ברכתו "המוציא" או "מזונות", אף על פי שסתם כך, מחמת הספק יש לברך עליו "מזונות", מכל מקום בשעת הסעודה הדין הוא להיפך, שמחמת הספק אין לברך עליו כלל, שמא יצאנו ידי חובת ברכתו בברכת הפת.

ולפיכך, אם הוגשו בסיום הסעודה עוגות, חלקן מתוקות, וחלקן כיסים ממולאים, וחלקן נכססות, אין לברך עליהן בשעת הסעודה, הואיל ויש אומרים שנפטרו כבר בברכת המוציא לחם מן הארץ שבתחילת הסעודה, כיון שאף הן פת.

עוגת "בקלאווה" המוגשת בסיום הסעודה
אולם יש להסתפק בדין עוגה שנתקיימו בה כל אותם תנאים שהזכרנו, כלומר, היא גם ממולאת, ובצקה מתוק, והיא נכססת (עשוייה מבצק פריך), כגון "בקלאווה", ו"מעמול", וכיוצא בזה, שלכל השיטות ברכתה בורא מיני מזונות, ואם כן לכאורה כאשר מוגשת עוגה כזו בסיום הסעודה, יש לברך עליה "בורא מיני מזונות", שהרי היא באה כקינוח, ובודאי שלא נפטרה בברכת המוציא שעל הלחם.

שיטת הרשב"א בדין עוגה בסיום הסעודה
אולם באמת, שאף על עוגה כזו אין לברך בשעת הסעודה, אלא בצירוף תנאי נוסף. וטעם הדבר מבואר על פי שיטת הרשב"א, שכתב, שהואיל והבא לאכול מעוגיה כזו (שנתקיימו בה כל שלשת התנאים) שיעור גדול של "קביעות סעודה", (שהוא שיעור של מאתים וששה עשר גרם) מברך עליה המוציא כמו שביארנו כבר בעבר, נמצא אם כן שברכת המוציא שייכת גם לפת הבאה בכסנין, ולכן בכל מקרה יצא ידי חובת הברכה על עוגיה זו בברכת המוציא שעל הפת. אלא שכתב המשנה ברורה שדעת הרשב"א היא דעת יחיד, ואין הלכה כמותו בזה. וכך היתה ההוראה מקובלת עד לא מכבר, שכל שיש את שלשת התנאים שהזכרנו בעוגה, מברכים עליה מזונות גם בתוך הסעודה. וכן כתבנו גם אנו.

אלא שהעירו לנו על כך, ממה שכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו חזון עובדיה על הלכות ברכות (שנדפס לפני כמה שנים) שמצאנו להרשב"א חברים רבים העומדים בשיטתו, והם הריטב"א והרא"ה ועוד מרבותינו הראשונים, שספריהם לא באו בדפוס עד השנים האחרונות, והם כולם סוברים גם כן, שאין לברך בשום מקרה על עוגה בשעת הסעודה, אלא אם כן סילקו (הסירו) את המפה מהשלחן, ואחר כך הגישו את העוגות, ויש בהם את כל התנאים שהזכרנו, שהן קשות, ומתוקות, וממולאות, שאז יש לברך עליהם בורא מיני מזונות, אבל אם לא הסירו את המפה, אין לברך עליהם כלל בשעת הסעודה.

ומכיון שרבים סוברים כן, עלינו לחוש לדבריהם,  שלא לברך על עוגות הבאות לקינוח בסיום סעודה כלל ,(אלא אם כן הסירו את המפה כנ"ל. ולכתחילה ראוי שלא להגיש עוגות בכלל עד לאחר ברכת המזון, כדי שלא להכנס לספקות שאינם ראויים לכתחילה.

ולסיכום: עוגות הבאות בסיום הסעודה אין מברכין עליהם כלל. ואם יש בעוגה את כל שלשת התנאים, שהבצק שלה מתוק, והוא פריך (כלומר קשה קצת), והיא ממולאת, (כגון מעמול ובקלווה וכדומה), אז, אם סילקו את המפה ואחר כך הגישו את העוגות הללו, יברך עליהן בורא מיני מזונות. ואם הגישו אותן בלי לסלק את המפה, אין לברך עליהן כלל. ולכתחילה ראוי שלא להגיש עוגות עד לאחר ברכת המזון.


צפייה