שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
ל' ניסן תשע"ח / 15 באפריל 2018

אנו לא נוהגים כן. אבל אם יש מנהג כזה, מן הסתם הוא משום שהדילוגים באמירת קדוש קדוש הן על פי מה שנאמר וינועו אמות הסיפים, שכולם מזדעזעים מפני המלך, וכן אנו עושים מעין זה שאנו זזים ממקומותינו בשעת אמירת הקדושה במילים קדוש קדוש קדוש, על ידי דילוג, ומאחר ולדעת כמה ראשונים הקדושה של ברכת יוצר אור גם היא קדושה ממש, לכן נוהגים גם אז לדלג. אך לא ראינו שנהגו כן, גם לא אצל בני מרוקו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הגבהת העקבים בשעת אמירת הקדושה

שאלה: כשאומרים הקהל עם החזן "קדושה" (נקדישך ונעריצך וכו') בשעת חזרת הש"ץ, האם יש לדלג בהגבהת העקבים בשעת אמירת "קדוש קדוש קדוש", ומה גובה הדילוג שיש לדלג, והאם יש לדלג גם באמירת "ברוך כבוד ה'", ו"ימלוך ה'"?
הגבהת העקבים בשעת אמירת "קדוש"

תשובה: לגבי הגבהת העקבים בשעת אמירת קדוש קדוש קדוש. נוהגים לדלג מעט בשעת אמירת קדוש קדוש קדוש, שבכל פעם שאומר "קדוש", מגביה את עקביו פעם אחת. שבשעת הגבהתו על ידי דילוג כל שהוא, הרי כאילו הוא נושא עצמו לשמים, כמו שנושא אדם את עיניו למעלה, ולכן נהגו לעשות כן בשעת אמירת הקדושה. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, ונהגו בו בכל תפוצות ישראל. ומקור המנהג במדרש שהובא בבית יוסף "שירימו עקביהם עם גופן בעת שמקדישים אותי". וכן בספר היכלות, שהובאו דבריו בשבלי הלקט ובטור, הובא מנהג זה. והמאירי כתב, שנוהגים כן כדי להדמות למלאכים שנאמר "מלאכי צבאות ידודון ידודון".

מה גובה הדילוג שיש לדלג?
ולענין כמה הוא גובה הדילוג שיש לדלג. כתב הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי, שבכל דילוג שמדלג באמירת "קדוש", יגביה עצמו מעט יותר ממה שעשה קודם לכן. שתהיה כל הגבהה בתוספת מעט מחברתה, שהרי מעלין בקודש. וכדבריו פסקו עוד מרבותינו המקובלים והפוסקים, ובהם הגאון רבי דוד עראמה בשם מהר"ר מנחם מריקאנטי ז"ל. אבל בספר כף החיים כתב, שאף על פי דברי המקובלים, אין לעשות כן, ושעל פי קבלת האר"י, "קדוש" הראשון, הוא מעולה מהשאר, ועל כן בודאי שלא נכון להגביה עצמו יותר באמירת קדוש השני והשלישי. וכן מנהג רוב ישראל, שאין אנו משנים בגובה הדילוג, אלא מגביהים העקב בצורה שוה פעם אחת בכל אמירת קדוש.

אותם שנהגו לדלג ולקפוץ יותר מדאי
וכתב מהרש"ל, רבינו שלמה לוריא, בספר ים של שלמה, וזו לשונו: ואני תמה, מאין להם לאותם שרוקדים וקופצים כלפי מעלה בעת הקדושה, ולדעתי מנהג בורים (טיפשים) הוא, כי לא מצינו בספר היכלות (שהוא המקור למנהג הדילוגים) שום ריקוד בקדושה, אלא נשיאת הגוף כלפי מעלה, דומה לנשיאת העינים כלפי מעלה, ולא אמר שרוקדים או קופצים למעלה, או שנושאים רגליהם, אלא שירימו עקביהם, והיינו שירימו מעט עקביהם עם התנשאות הגוף, ולא יותר. ומכאן שאין להגביה עצמו יותר מדאי כמנהג העושים כן.

דילוג בשעת אמירת "ברוך כבוד ה' ממקומו"
ונוהגים להגביה את העקבים מן הקרקע גם שעונים "ברוך כבוד ה' ממקומו", וכן כשאומרים "ימלוך ה' לעולם" וכו'. שכן כתב השל"ה הקדוש, והביאו דבריו גדולי האחרונים. ואף על פי שיש מרבותינו המקובלים שכתבו שאין לנהוג כן, מכל מקום מנהגינו להגביה את העקבים גם באמירת פסוקים אלה, ואין לזוז מהמנהג. וכן נהג מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ובספרו הליכות עולם (פרשת תרומה) הוסיף, שיש מקום לומר שאף לפי המקובלים אין חיסרון בדבר, רק שלדעתם אין צורך לנהוג כן.

ולסיכום: יש להגביה את העקבים פעם אחת בכל פעם שאומר "קדוש" בשעת הקדושה. ויש להגביה את העקבים רק מעט, ולא לקפוץ יותר מדאי. ויש להגביה את העקבים באופן שוה בכל פעם. ונהגו להגביה את העקבים גם בשעת אמירת "ברוך כבוד ה'", ו"ימלוך ה' לעולם".


צפייה