שאלות ותשובות הלכה יומית

תאריך השאלה:
ד' חשון תשע"ט / 13 באוקטובר 2018

בודאי שמותר, מאחר ובכל מקום שהולך יתכן שיקנה שם. מותר לעשות בירור מחירים, אבל אסור להטריח את המוכר בצורה שברור שלא תקנה אצלו.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


הלכות אונאת דברים

בהלכה הקודמת התבאר איסור אונאת דברים בין אדם לחבירו ובין איש ואשתו, ולהלן יבוארו פרטי דינים בעניני אונאת דברים, כפי שפסק מרן השלחן ערוך. (חושן משפט סימן רכח).

אונאת "דברים"
בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נח:) תנו רבנן "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", באונאת דברים (כלומר: דיבורים), הכתוב מדבר אף על פי שאינה אונאת ממון. וכיצד היא אונאת דברים? לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים. ופירוש הדבר, שאסור לשאול אדם בכמה כסף הוא מוכן למכור חפץ מסויים כאשר אין כל כוונה לקנותו. ולמשל, אדם הנכנס לחנות שנמכר בה מוצר מסויים, והוא כלל אינו מעונין לקנות כעת את אותו מוצר, אך הוא מעוניין לדעת מה מחירו סתם לשם התענינות כללית, אסור לו לשאול את המוכר למחיר המוצר, שהרי המוכר סבור שתהא תועלת בתשובתו, שאולי יקנה ממנו השואל את המוצר, והאמת אינה כן, נמצא שהשואל עובר על אונאת דברים כלפי המוכר.

וכן דוגמא לדבר, אדם שהביא נגר מומחה לביתו כדי שיבנה לו ארונות מטבח חדשים. ולצורך תכנון המטבח, אותו אדם נכנס לחנויות גדולות של מטבחים, ומטריח את המוכרים בחנות להשיב לשאלותיו, וכל זאת רק כדי לבנות לעצמו תכנית נאה של ארון מטבח, כדי לבקש אחר כך מהנגר הפרטי שיבצע עבורו את העבודה. הרי דבר זה הוא בכלל אונאת דברים, שמטריח את בעלי המקום ואת עובדיו לחינם, והם סבורים שתצמח להם תועלת מדבריהם, והוא מנצל את תמימותם לטובתו.

בעל תשובה
אם היה חבירו בעל תשובה, לא יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים", שמזכיר לו את עוונותיו ומצערו לחינם, שהרי הוא בעל תשובה. וכן לא יאמר לבן גרים: "זכור מעשה אבותיך", שהרי גם בכך הוא מקנטר ומצער אותו שלא כדין, וכבר הזכרנו בהלכה הקודמת את דברי הפוסקים שלענין אונאת גר הדבר חמור יותר מפני שהוזהרנו בכמה מקומות בתורה על כך.

חבריו של איוב
בספר איוב מובא, שכשבאו על איוב יסורים קשים ומרים, אמרו לו חביריו: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ, תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ, זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ". ופירוש הדברים, שאמרו לו חביריו של איוב לאיוב, שכל היסורין באו עליו בגלל עוונותיו. ובכך שאמרו לו את האמת הכואבת, הם ציערו אותו והוסיפו צער לצערו. ובגמרא אמרו, שלא יאמר אדם דברים כאלה לחבירו בשעה שבאים עליו צרות ויסורין, שהרי גם זה בכלל "אונאת דברים". וכן פסק מרן בשלחן ערוך. אולם בספר פרישה כתב, שמכל מקום, חביריו של איוב צדקו במה שאמרו לו כן, מפני שהוא היה מצדיק את עצמו וחשב שהקדוש ברוך הוא נהג עמו בעוול חס ושלום, ולכן הם הוצרכו להשיבו שהיסורים בודאי באו על עוונותיו.


צפייה