במשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו, "ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא". וכתב רבינו חיים ויטאל בשם רבינו האר"י, כי פירוש הדבר "הוגה את השם באותיותיו" הוא, שאסור לבטא את שם ה' באותיות הוי"ה, כלומר שם ה' שבאותיות יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, אסור לבטא אותו לעולם, ואפילו בתוך ברכה או תפילה אסור לבטא אותו ככתבו, אלא בשם אדנות, כלומר שם ה' שבאותיות אל"ף דל"ת נו"ן ויו"ד. (ובודאי שאסור לקרוא אפילו שם אדנות, אלא בתוך תפילה או ברכה והלל וכדומה, אבל לחינם אסור להזכיר שם ה' מן התורה).

וכך נוהגים באמת בכל תפוצות ישראל, שבשעה שמברכים או מתפללים, אף על פי ששם ה' מופיע בסידור או במקרא באותיות יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, מכל מקום אנו קוראים אותו בלשון אדנות.

והוסיף רבינו האר"י, שכמו כן אסור לבטא שם הוי"ה במילוי אותיותיו, כלומר לבטא כך: יו"ד ואחר כך ה"א ואחר כך וא"ו ואחר כך ה"א, אסור. מפני שגם זה הוא בכלל שם ה' שאסור להזכיר, והמבטאו כך אין לו חלק לעולם הבא. וכתב מרן החיד"א, שיש בכך נגיעה חס ושלום בכבודו של ה' יתברך שאנו מצווים לירא ולפחד בשעה שנזכר שמו, כמו שנאמר בתורה "לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ", וכעין מה שביארנו בהלכות כיבוד אב ואם, שאסור לבן לקרוא לאביו בשמו הפרטי, כמו כן אסור לאדם להזכיר שמו של אביו שבשמים. ובשם ה' הדבר חמור יותר, שכן בשם אביו, רשאי אדם להזכירו באותיותיו, למשל אם שם אביו יעקב, רשאי לומר יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, אבל את שמו של השם יתברך אסור לבטא כאמור אף באופן זה. ומבואר בדברי רבינו האר"י שבביטוי שם ה' באופן זה יש איסור חמור אף יותר מביטוי ה' ככתבו.

לפיכך כתבו הפוסקים שגם בנוסחי "לשם יחוד" הנדפסים בסידורים, יש להזהר לומר "ליחדא שם יוד קי בואו קי" ולא לבטא את האות ה"א (אלא "קי" במקום "הא"), לפי שיש בכך איסור ביטוי השם באותיותיו. וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בתשובה שנדפסה בילקוט יוסף סימן ח).

ונחלקו הפוסקים לגבי שם "אדנות", האם אסור לבטאו באותיותיו, כלומר, אם מותר לומר: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, או שיש איסור בדבר. ומרן רבינו זצ"ל פסק להלכה שיש להקל בזה מעיקר הדין כדעת הרדב"ז, שלא אסור לבטא את אותיות שם ה', אלא בשם הוי"ה דוקא, אבל בשם אדנות אין איסור בדבר. אמנם יש לציין, שהתוספות כתבו (סוכה דף ה.) שהעולם נזהרים אף בשם אדנות לבטאו באותיותיו, והנזהר בדבריהם תבא עליו ברכה, מפני שהוא איסור חמור.

באמירת הקרבנות לפני תפלת שחרית, בנוסח "אביי, הוה מסדר סדר המערכה", נדפס בסידורים, שיש להזהר להפסיק מעט בין אמירת "אביי", לאמירת "הוה", משום שכאשר שתי המילים מתחברות יחד, יוצא שם ה' ממש. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שמעיקר הדין אין איסור בדבר, מאחר שאינו מתכוין בכלל לשם ה'. ומכל מקום טוב יותר שיפסיק מעט בין תיבת "אביי" לתיבת "הוה".