דבר תורה לשבת י"ד אלול תשע"ו 17 בספטמבר 2016

פרשת השבוע - פרשת כי תצא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל

נאמר בפרשה, "כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלהך בידך". ועלינו לדקדק בלשון התורה, מהו שנאמר "ונתנו ה' אלהך בידך"? וכי לא יתכן שעם ישראל ינצחו במלחמה באופן טבעי. וכי בכל המלחמות שעם ישראל נצחו, תמיד היה זה רק מאת ה' יתברך שהוא נתן את האויבים בידינו?

כדי לבאר את הדברים, עלינו לפנות למלחמת ישראל בימי המלכים, שכן מצאנו לגבי דוד המלך עליו השלום, שנאמר בספר שמואל, שהיה גוליית הפלישתי עומד ומאיים על ישראל, "וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה? בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי, אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי, וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו, וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ". ואחר כך נאמר, "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד". כלומר, שאול המלך וכל עם ישראל, היו עומדים ומפחדים מדבריו התקיפים של גוליית, שהיוו איום ברור על עם ישראל, וגילוי על שאיפותיהם המרושעות של הפלישתים.

רק אדם אחד מבני ישראל לא נבהל כלל מדברי גולית, אותו אדם הוא דוד בן ישי, שבא לפני המלך שאול, וביקש ממנו לצאת ולהלחם עם גולית. "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו". אולם דוד המלך משיב לשאול: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן, וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר, וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו, וַיָּקָם עָלַי, וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו, גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהים חַיִּים". ואמנם הסכים שאול לדברי דוד, והסוף ידוע, שדוד המלך הכה את גולית ובכך ניצחו ישראל את הפלישתים.

ועלינו להתבונן, מה משמעות התשובה שהשיב דוד לשאול? ומדוע שאול הסכים לדברי דוד?

התשובה לכך, מבוארת במדרש אסתר. רבותינו אומרים, שדוד המלך היה אחד משני צדיקים שנתן להם ה' רמז, והם חשו להשכיל ולהבין את הדבר. כלומר, כאשר באו הארי והדוב לדוד, והוא הצליח להרוג את שניהם בדרך נס, הוא התבונן בלבו ואמר, יודע אני שלא לחינם נזדמן לי הדבר ההוא, אלא שלעתיד אני בא לידי מעשה כיוצא בזה, לתשועת כל ישראל. כמו כן מספר המדרש, שכאשר מרדכי היהודי ראה שאסתר הצדקת נכנסה לבית המלך אחשורוש, נתן אל לבו ואמר, לא לחינם עלתה צדקת זו לבית המלך הגוי, אלא שעתידה היא לעמוד לישראל ביום צרה.

כי ידעו כל אלה הצדיקים, כי נצחון ישראל הוא תמיד מעל לגדר הטבע, ולכן, אף על פי ששליחת דוד או אסתר להצלת ישראל, היתה נראית כמעשה לא הגיוני וחסר סיכוי טבעי, בכל זאת, נשלחו הם להצלת ישראל, והצליחו במעשיהם.

ובהקשר לכך, הביא זקני מרן רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, את דברי חכמינו זכרונם לברכה, שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, עושים לו נס גדול יותר, וזהו מה שנאמר בתהלים, "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס", נס, שמכחו באים נסים נוספים. והיינו משום שכל השגחת ה' על האדם בעולם, אף הנסים הנעשים לו, הכל הוא כדי שיתבונן לראות מה בא הדבר ללמדו.

ועל זה נאמר, "הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה", כי רק ה' יתברך לבדו, הוא זה שפדה את דוד מחרבו של גולית. לא חכמתו של דוד, לא ידיעתו בעניני צליפה ובתכסיסי מלחמה עמדו לו, רק ה' יתברך לבדו. ועל זה אמר דוד המלך לגולית, "אתה בא אלי בחרב ובחנית, ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות".

וכן הדבר בכל מלחמות ישראל, שבאמת אינם מנצחים לעולם בדרך הטבע, לא בדורות הקודמים ולא בדור הזה, כי ישראל שונים הם מכל אומות העולם, שכל האומות מונהגות על פי הטבע, מה שאין כן ישראל, שמקושרים באופן נפלא לענינים רוחניים, ואינם יכולים לנצח במלחמה, אלא מאת ה' מן השמים.

ולכן נאמר בפרשה, "ונתנו ה' אלהך בידך", כי רק מאת ה' אנו יכולים לנצח במלחמה, ולעולם לא באופן טבעי. ואף שצריכים ישראל לעשות השתדלות לעמוד ביום קרב, מכל מקום אינם מנצחים אלא על ידי ה' יתברך, כמו שנאמר "ה' עוז לעמו יתן", שיתן להם את העוז והכח לעמוד במלחמה, ושוב נאמר "ה' יברך את עמו בשלום". כי בלי השלום והאחדות, לא יוכלו ישראל לנצח במלחמה, כי האחדות היא תנאי לנצחון ישראל. ולכן נאמר בפרשה "כי תצא למלחמה על אויבך", ולא נאמר "כי תצאו", משום שצריכים ישראל להיות עם אחד בלב אחד, וכך יזכו לנצח במלחמה.

וביאור הדברים, כי אם יש פירוד בין ישראל, אינם ראויים להנצל בזכות הרבים, כי הם העידו על עצמם שהם יחידים ואין להם קשר זה לזה, אבל אם הם מאוחדים, הרי הם גוף אחד, וראוייה היא זכות כללות ישראל לעמוד להם לנצח ביום קרב.

נלמד מן הדברים כמה עלינו להזהר מן המחלוקת ולהדבק בשלום, ובזכות השלום נהיה נוצחים במלחמה, וה' יברך את עמו בשלום, ויזכנו שתקובל תפלתינו ברצון בזכות הרבים, אכי"ר.