דבר תורה ליום שלישי כ"ג אדר ב תשע"ד 25 במרץ 2014

פרשת השבוע - פרשת תזריע – לשון הרע

מאת מערכת הלכה יומית

כתוב בפרשה: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת, וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". (ויקרא יג ב). כלומר, אדם שראה על בשרו נגע כל שהוא, היה בא אל הכהן, שיורה כיצד יש לנהוג.
 
רבותינו במדרש אמרו: "כיון ששמעו ישראל פרשת הנגעים, נתייראו (פחדו), אמר להם משה, אל תתיראו, אלו לעובדי אלילים, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנהו". (תהילים לב, י).
 
יש להסביר את דברי המדרש כך: אמרו רבותינו במסכת ברכות (דף ז.) "יסורין ממרקין עוונותיו של אדם", כלומר, היסורין ממרקין עוונותיו, כמו הרופא שמנתח את החולה, שלמרות שהרפואה קשה לחולה, הרי היא לטובתו, כך במחלות הנפש, היסורין המה הניתוח שבאמצעותו מתרפאת הנפש. וזו כוונת הפסוק בתהילים, "רבים מכאובים לרשע", שהוא אינו מבין שהנגעים הם לתועלתו, אך "הבוטח בה' חסד יסובבנהו", שהבוטח בה', יודע כי מאיתו לא תצא שום רעה, והיסורין יסובבו לו חסד.
 
וזו כוונת המדרש, כיון ששמעו ישראל פרשת הנגעים, נתייראו פן יבואו עליהם ויצטערו מהם, אמר להם משה, אלו לרשעים, שהיסורין המה להם רק למכאוב, אבל אתם, לאכל ולשתות ולשמוח בהם, כי עליכם לקבל אותם באהבה, מפני שהם יסבו לכם רק טובה.
 
טעם הדבר שבא על האדם או על ביתו נגע צרעת, הוא מחמת איסור לשון הרע, וכמו שאמרו במסכת ערכין (טז.): "על שבעה דברין  הנגעים באים", ואחד מהם  - "על לשון הרע".
 
יש החושבים כי איסור לשון הרע הוא דוקא בדבר שקר, כגון שמעליל על חבירו עלילות דברים שאין בו, ומפרסם זאת. אך טעות בידם, כי אין זה "לשון הרע", אלא "הוצאת שם רע", ואילו איסור לשון הרע, הוא כאשר מספר דברי אמת על חבירו, ובכל זאת הדבר אסור בתכלית.
 
ושלושה ניזוקים מחטא לשון הרע: המספר, השומע, ומי שסיפרו עליו. 
אותו שסיפרו עליו ניזוק מלשונם הרעה, והמספר והשומע נענשים על חטאם בדיבור לשון הרע.
 
מספרים על הגאון החפץ חיים (שחיבורו המפורסם עוסק כולו בהלכות לשון הרע), שכאשר הגיע לגיל תשעים, ערך מסיבה בביתו, ותמהו עליו מקורביו, מדוע עושה לעצמו מסיבה כזאת גדולה, בהיותו בן תשעים. השיב להם, כי תמיד חשש הוא שאם יפטר מן העולם בלא אריכות ימים, ירננו אחריו בני אדם שהוא "נאה דורש ולא נאה מקיים", (שהוא רק דורש, אבל אינו מקיים את דרשתו) שהרי כתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע", כלומר, אדם שומר את פיו מלשון הרע, זוכה לאריכות חיים. ולכן כאשר זכה לאריכות ימים, ערך מסיבה ושמח על כי נתקיים בו דברי הפסוק, ולא ירננו חס ושלום עליו ועל ספרו.
 
הדבר המרכזי שגורם לאדם שידבר לשון הרע על חבירו, הוא מפני שרואה  נגעי חברו ואינו רואה נגעי עצמו, כמו הגמל, שאינו רואה אלא את גיבנת חברו, ואינו יודע שאף הוא נושא גיבנת על גבו.
 
הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה רגיל לומר, כי האדם נברא עם שתי עיניים, כדי שבאחת יסתכל על חסרונותיו שלו, ובשניה על מעלותיו של חברו, אך בני אדם נוהגים להפך, בעין אחת מסתכלים על מעלותיהם שלהם, ובשניה על חסרונותיהם של חבריהם....
 
עד כמה גדול כחה של הלשון, צא ולמד ממה שאמרו במדרש תהלים (מזמור לט), "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני", מעשה היה במלך פרס שנטה למות ונעשה כחוש מאוד, אמרו לו הרופאים, אין לך תקנה עד שיביאו חלב לביאה ותשתה מחלבה ותתרפא, שלח אצל מלך שלמה בן דוד, מיד שלח שלמה וקרא לבניהו בן יהוידע, אמר לו כיצד נוכל למצוא חלב לביאה? אמר לו בניהו, תן לי עשרה עזים, הלך הוא ועבדי המלך לגוב האריות, והיתה שם לביאה אחת מינקת גוריה, יום ראשון עמד לו מרחוק והשליך לה אחת, ביום שני התקרב מעט והשליך אחרת, וכן בכל יום ויום, לסוף העשרה ימים נתקרב אצלה, עד שהיה משחק עמה, ולקח מחלבה והלך לו לדרכו, ונתנו את החלב לרופא המלך, כשהיה בדרך, ראה בחלומו את אבריו רבים זה עם זה, הרגליים אומרים אין בכל האיברים כמונו, שאם לא הלכנו לא היה הגוף יכול להביא את החלב, ענו הידים ואמרו, אין כמונו, שאם לא היינו ממשמשין לא היה יכול להביא מן החלב, העיניים אמרו, אנו למעלה מן הכל, שאם לא היינו מראים לו הדרך, לא היה נעשה כלום. ענה הלב ואמר אני למעלה מכם, שאם לא נתתי העצה, לא הועלתם כלום. ענתה הלשון ואמרה, אני טובה מכם, שאם לא הדיבור מה הייתם עושים? ענו כל האיברים והשיבו ללשון, איך לא יראת להדמות אלינו, ואת יושבת במקום חושך ואפילה, ואין בך אפילו עצם כשאר האיברים! אמרה להם הלשון, היום תאמרו שאני שולטת בכם!
 
כשניעור משנתו, שמר את החלום בלבו והלך לדרכו, נכנס אצל המלך, ואמר לו, הא לך חלב כלבא שבקשנו בשבילך ותשתה! מיד קצף המלך עליו וצוה לתלותו, שככה זילזל במלך, (שהביא לו חלב של כלבה, במקום חלב לביאה). כשהמתין לקראת מותו, חלם שוב, וכל איבריו רועדים, אמרה להם הלשון, הלא אמרתי לכם היום שאין בכם ממש, אם אני מצילה אתכם תודו לי שאני שולטת עליכם? אמרו לה, כן! כשהתעורר, מיד אמר לתולים אותו, השיבוני אל המלך, השיבוהו אל המלך, אמר לו למה ציוית לתלותי? אמר לו, מפני שהבאת לי חלב כלבתא. אמר לו, אצלינו קוראים ללביאה כלבתא, וזה חלב לביאה. לקח ממנו המלך, שתה ונתרפא, ופטרו אותו לשלום. אמרו לה האיברים, עכשיו אנו מודים לך, שאת שולטת על כל האיברים, וזה שאמר שלמה המלך (משלי יח כא) "מות וחיים ביד הלשון".
 
אשרי אדם שאינו מדבר דברי לשון הרע. 

שבת שלום