דבר תורה ליום שלישי ט' אדר ב תשע"ד 11 במרץ 2014

פרשת השבוע - פרשת צו – התלהבות בעבודת ה' - חג הפורים

מאת מערכת הלכה יומית

כתוב בפרשה: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". ובתלמוד ירושלמי דרשו רבותינו: "אש תמיד - אפילו בשבת ואפילו בטומאה" (ירושלמי יומא).  כלומר, האש דלקה על המזבח אפילו ביום השבת. ואפילו כאשר אי אפשר לשמור הכל בטהרה.
 
בעלי הדרוש, למדו ממאמר זה של רבותינו, כמה דברים הנוגעים לדרכו של האדם.
 
ידוע הדבר, שהמזבח רומז לליבו של האדם, וכשם שהמזבח הוא מקום שבו בוערת האש תמיד, כך גם בליבו של האדם, צריכה תמיד להיות בוערת אש ההתלהבות בתורה ומצוות, ולא תיכבה חס ושלום.

ואפילו בשבת, שהשבת היא עצמה מביאה את האדם להתעלות רוחנית, גם אז צריך האדם את אש ההתלהבות בעבודת ה' מתוך שמחה.
 
ואפילו בטומאה, כלומר, גם כאשר האדם מצוי בעליה רוחנית, וגם כאשר הוא בירידה רוחניות, או גשמיות,
גם בזמן של ירידה שהיא בבחינה של טומאה, צריך האדם להתגבר, ועם כל הקשים הרוחניים והגשמיים, להדליק את האש על המזבח, אש האהבה. את מזבח הלב, צריך בכל יום ובכל שעה להבעיר באהבת ה'.

חג פורים

בגמרא במסכת מגילה (דף ז:) למדנו: "חייב איניש (אדם) לבסומי (להתבסם ביין) בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וממש כלשון הגמרא, נפסק להלכה בשלחן ערוך (סימן תרצה סעיף א'). והדבר קשה לכאורה, איך אדם יגיע למצב כזה של שיכרות שבו לא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי? וכי מה רצו רבותינו מאיתנו? שנגיע לשיכרות כזו חס ושלום?! ומה פשר המצוה שיאמר האדם חס ושלום "ברוך המן" וכו'?
 
הרבה תירוצים נאמרו בעניין זה, יש שביארו, "ארור המן" בגימטריה 502, וזו בדיוק אותה הגימטריה של "ברוך מרדכי", ואם הגיע האדם בשתייתו למצב שאינו מונה הגימטריה כראוי, יצא ידי חובתו.
 
ויש מבארים בדרך הלצה: שביום הפורים ישנם שני סוגים של אנשים, העניים, שמחים הם בימי הפורים, שבכל מקום שהולך העני "פותחים לו" נותנים לו צדקה, כמו שידוע, שבפורים, "כל הפושט יד ליטול, נותנים לו" (כמו שנפסק בהלכה בשלחן ערוך סימן תרצד, סעיף ג), אז העניים עוברים מדלת לדלת וכולם פותחים להם, נותנים להם צדקה, וביום זה העניים, פיהם מלא שירות ותשבחות למרדכי שהביא לנו את היום הזה, והם לא מפסיקים לומר "ברוך מרדכי, ברוך מרדכי היהודי" שהביא לנו חג נפלא ומשמח כזה.

לעומת זאת, יושב העשיר בביתו, בנחת ושלווה, וכל כמה דקות עני אחר דופק על דלתו ומפריע את מנוחתו ואת שלוותו, עד שפוקעת סבלנותו של העשיר ומתחיל לאמר "ארור המן, ארור המן" שהביא לנו את החג הזה.
 
וזה שאמרו בגמרא, שחייב כל אחד להתבסם ביום הפורים עד שיהיה מבושם ביינו ולא ידע בדיוק את מצבו הכלכלי, ובאיזה מעמד הוא, אם במעמד העשירים ועליו לאמר "ארור המן" או במעמד העניין ועליו לאמר "ברוך מרדכי".
 
שבת שלום ופורים שמח