דבר תורה ליום שלישי ז' אלול תש"ע 17 באוגוסט 2010

פרשת השבוע - פרשת כי תצא

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור " הלכה יומית ".

השבת נקרא: "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלהיך בידיך, ושבית שביו". דרשו רבותינו במדרש, כי הכתוב רומז על מלחמת האדם ביצר הרע שבתוכו, דהיינו במלחמה היום יומית הניטשת בתוך עצמו של האדם בין השאיפות הרוחנית של נשמתו לבין הדרישות הגופניות של גופו, והתורה מבטיחה לנו כי אם האדם יחליט להציב לו כמטרה את עליונות הרוח על הגשם ויצא למלחמה עצמית על כך, הרי שבסייעתא דשמיא מובטח לו הניצחון של יצר הטוב על יצר הרע, כדברי הפסוק, "ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו".

והשאלה הנצחית היא, היאך מצליחים להתגבר על היצר הרע ולא ליפול בדרך?

התשובה לכך היא "דבקות במטרה", ולא לשים לב לשום דבר המפריע בדרך, כגון אדם שהחליט בימים אלו לקבל על עצמו "שמירת הלשון" או "שמירת העיניים", הרי שחייב לעמוד על כך בכל מחיר, ולא להרשות לעצמו לסטות כי הוא זה מהחלטה זו גם לשנייה אחת, ולא לקבל שום תירוץ, כי זה רק לרגע, או לצורך מסוים, אלא יעמוד על המשמר בכל תוקף, עם הקפדה על כל רגע ורגע שלא יסטה ימין ושמאל בשום פנים ואופן ממה שקיבל על עצמו, וישים לנגד פניו תמיד את הפסוק " שויתי ה' לנגדי תמיד". 

מובא משל יפה על עניין זה, מעשה בעיר גדולה באחת ממדינות אירופה, שהיה להם תזמורת פילהרמונית עם קבוצה גדולה של נגנים ששמם יצא למרחוק והיו מוזמנים לנגן בכל רחבי העולם. והנה באחת מהנסיעות בהם הוזמנו לחוץ לארץ, יצאה קבוצה גדולה של נגנים באונייה ללב ים. בדרכם להופעה גדולה באחת הארצות, התחילה סערה גדולה בלב ים, והאוניה היטלטלה מצד לצד וחישבה להישבר, כל מאמצי הצוות לייצב את האוניה לא צלחו, והאונייה נבקעה לשניים וכל הנוסעים ונגני התזמורת עם כליהם צללו כעופרת במים אדירים. איש לא נותר בחיים, חוץ מהכנר של התזמורת, שהיה בעל כושר גופני גבוה, והצליח בשארית כוחותיו להגיע לאי בודד עם הכינור שעל גבו. ישב הכנר לנוח, וראה שהגיע לאי בודד רחוק ממקום ישוב, ובאי מסתובבים עופות וחיות ממינים שונים. לקראת לילה, הכין לעצמו פינה לשינה, אולם היה עירני, שמא יתקפו אותו חיות רעות. והנה בחצות הלילה, רואה הכנר מולו שתי עיניים נוצצות, ובמבט חודר רואה הכנר כי מולו עומד נמר מסוכן רעב שעומד לטרפו. לא ידע הכנר מה לעשות, ובצר לו לקח את הכינור והחל מנגן מנגינות עצובות בטרם יעלה למרומים, אך ראה איזה פלא, לשמע המנגינות השקטות נשאר הנמר עומד על מקומו, ולאחר כמה דקות עזב והלך. שמח הכנר והחל לנשק את כינורו שהצילו ממוות. כך היה בלילה השני, בחצות הלילה אריה גדול שהריח שיש אדם באיזור בא לטרפו, אך הכנר חזר על מעשהו מאמש, עמד וניגן נעימות שקטות ונוגות, האזין האריה למנגינות אלו ברטט, והזיל דמעה, ואט אט עזב את המקום לשמחתו של הכנר. וכך בכל לילה, כשבאה חיה רעה לטרפו, ניגן הכנר את מנגינותיו והחיות פרשו לדרכם.
לאחר שבועיים, לילה אחד הגיע דוב גדול לטרפו, לא התרגש הכנר, וכדרכו בקודש עמד וניגן מנגינות שקטות, אך לרוע מזלו, הפעם הדוב המשיך לעברו, ולאחר דקות מספר נשאר רק הכינור...
 
שתי ציפורים שעמדו על העץ אמרו זו לזו "ידענו כי כשיגיע הדוב החרש, הכינור כבר לא יעזור"! 

למדנו, כי כדי להצליח, צריך להיות דבק במטרה, ואף להיות לפעמים "חרש", ולא לשמוע שום דבר, אלא לעשות את מה שצריך, ואת מה שקיבלנו על עצמנו,  ללא שום פניות או סטיות.
זהו סוד ההצלחה גם במלחמה היום יומית שיש לנו עם יצר הרע, עלינו לקבל על עצמנו לנצחו בכל מחיר, לא להביט ימין ושמאל, לא לשמוע קולות אחרים, אלא רק ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה באהבה, ואז נזכה לתפילה "והאר עינינו בתורתיך ודבק ליבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך" . אמן.

שבת שלום