דבר תורה ליום שני כ"ח ניסן תש"ע 12 באפריל 2010

פרשת השבוע - פרשיות תזריע ומצורע

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית".

השבת, נקרא את הפרשיות העוסקות בסוגי הצרעת בגופו של האדם, שאת, ספחת, בהרת, נגעי הראש והזקן, צרעת הבגד וצרעת הבית. ודרשו רבותינו במדרש תנחומא, על הפסוק "זאת תהיה תורת המצורע", ללמדך, שהמספר לשון הרע נגעים באים עליו, 'ה מ צ ו ר ע', נוטריקון, (כעין ראשי תיבות), "מוציא שם רע". ומסופר על רבי ינאי שהיה יושב בביתו ושמע רוכל שמכריז בקול רם, "מי רוצה לקנות סם חיים"?! מיד עטו עליו כל מי ששמעו אותו, ורצו לקנות סם שמאריך את החיים. יצא גם רבי ינאי בין כל האנשים, ובקש גם הוא לקנות מהרוכל סם חיים. הוציא הרוכל ספר תהילים, וקרא באזני כולם את פרק ל"ג: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפיהו". הרי שהרוצה להאריך ימים ולקבל איכות חיים טובה, עליו לשמור פיו ולשונו משקר ומרמה, ומלשון הרע, ואז יזכה לאריכות ימים. וכבר אמרו בעלי החכמה, כל עוד שהאדם לא הוציא את המילה מפיו, הרי שהוא שולט על המילה, אבל מהרגע שהמילה יצאה מפיו של האדם, כבר אין לו שליטה על המילה והיא שולטת עליו. ולכן כמה זהירות מוטלת עלינו בטרם נוציא כל מילה של חולין מפינו, ובפרט לדבר על אדם אחר, כיון שאין לנו שום ביטוח מה יהיו התוצאות וההשלכות של דיבור זה.
 
מסופר על רבן שמעון בן גמליאל, שאמר לעבדו, קנה לי את החלק הכי טוב שיש בבהמה. הלך העבד, וקנה לו לשון. לימים אמר לו, לך קנה לי את החלק הכי גרוע שיש בהמה, הלך העבד וקנה שוב לשון של בהמה. התפלא רבן שמעון בן גמליאל על עבדו ואמר, תחליט! הלשון היא החלק הכי טוב או הכי גרוע? אמר לו העבד, הלשון, אם משתמשים בה לטובה בדברי תורה אמת ומוסר, הרי שהיא החלק הכי טוב, אבל אם משתמשים בה לדברים בטלים, שקר לשון הרע ורכילות, הרי שזהו החלק הכי גרוע שמוביל למחלוקת, סכסוכים, ואף לאבדן חיים. כך שלא לחינם אמר דוד המלך בתהילים, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. דברים אלו לא נאמרו למליצה בלבד אלא ממש לחיי היום יום.
 
שנינו בפרקי אבות "סייג לחכמה שתיקה", ואמר רבן גמליאל, כל ימי גדלתי בין חכמים, ולא מצאתי טוב לגוף אלא שתיקה. אשרי מי שיישם דברים אלו בחייו הפרטיים, ולא ידבר שום מילה מיותרת שלא לצורך על חברו, אשתו, או בניו, או שכיניו, ועל כל אדם אחר, ואפילו לדבר דברים טובים על חברו שלא לצורך לא ידבר, שהרי כבר אמרו חז"ל מתוך שבחו מגיע לגנותו, ובסוף נכשל בשקר בלשון הרע ורכילות, ומעשים בכל יום שמתחילים לדבר בשבחו של אדם, ובסוף מתוך שיחה יתירה מגיעים גם לדבר בגנותו.
 
משל יפה הביאו בזה, על האריה מלך החיות שהיה רעב, וכמה ימים לא מצא לעצמו טרף, וריח רע כבר נדף מפיו, עד שהחליט לעשות מעשה, בדרכו ליער, פגש חמור שמן ובריא, והחליט לטרפו, אך לא יכול היה סתם לטרפו ללא סיבה, התחכם האריה ופנה לחמור, אמור לי איזה ריח יש לי בפה? הריח החמור את פיו של האריה נרתע לאחוריו וקרא, איזה ריח רע יש למלך בפה!, כעס האריה מלך החיות ואמר הינך מורד במלכות, ומבזה את המלך, אני גוזר את דינך למוות! ומיד טרף את החמור, והשביע בכך את רעבונו. לאחר כמה ימים שוב היה המלך רעב, ושוב יצא אל היער, ופגש שם צבי נחמד למראה וטוב למאכל, עצר אותו האריה ופנה אליו בשאלה,  אמור לי איזה ריח יש לי בפה? הצבי, שכבר שמע את קורותיו של החמור מלפני כמה ימים, פחד על נפשו וידע שאם יאמר למלך את האמת הרי שהוא שם נפשו בכפו, לכן שיקר ואמר למלך איזה ריח טוב יש למלך בפיו, כעס המלך ואמר לצבי הינך משקר למלך, שהרי פי מדיף ריח רע לכל עבר, וכולם חשים בכך, והרי המשקר למלך אחת דינו למיתה, ומיד הוציא את פסק דין המוות לביצוע מיידי, וטרף את הצבי לארוחת הצהריים. עברו יומיים ושוב היה האריה מלך החיות רעב, ושוב יצא אל היער, למצוא טרף לנפשו, והפעם פגש את השועל, ובקש ממנו להריח את פיו ולדווח לו על התוצאות, השועל שהוא הפקח שבחיות, כבר שמע את מה שקרה לחמור ולצבי, וידע שכל מה שיאמר בין לטוב ובין לרע יהיה לו לרועץ, התחכם השועל ואמר למלך. אדוני המלך! כבר כמה ימים שיש לי שפעת, ואני מצונן, ואיני יכול להריח שום דבר, יסלח לי אדוני המלך על שאין ביכולתי לעשות את רצונו ואיני יכול להריח את פיו של המלך. שמע זאת המלך ועזבו לנפשו, וכך ניצל השועל הפקח ממלתעותיו של האריה הרעב.  
כך הנמשל, אדם המדבר לחינם ללא צורך על חברו בין לטוב ובין לרע, הרי שבסופו של דבר יינזק ושום טובה לא תצא לו מזה, ולכן ישתדל כל אדם כשבאים לדבר אתו על אחרים, להיות תמיד 'מצונן', ולא לשמוע ולא לדבר על אחרים, בין לטוב ובין לרע, שהרי מוות וחיים ביד הלשון, והשומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

 שבת שלום.