דבר תורה ליום שני כ"ט אדר תש"ע 15 במרץ 2010

פרשת השבוע - פרשת ויקרא

הפרשה מוקדשת לעילוי נשמת
 משה מרדכי בן פרידה ע"ה
"ת.נ.צ.ב.ה."

הוקדש ע"י
משפחתו

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית".

השבת נקרא על  סוגי הקרבנות, קרבן עולה, מנחה, שלמים וחטאת.

בקרבן חטאת נאמר (בפרק ד פסוק כז) "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשנה, ואשם, או הידע אליו חטאתו אשר חטא, והביא את קרבנו, שעירת עיזים תמימה, נקבה, על חטאתו אשר חטא". דהיינו אדם שחטא בשוגג, שלא בכוונה, עליו להביא קרבן חטאת על חטאתו אשר חטא ונסלח לו.
 
וצריך להבין לכאורה, מדוע מי שחטא בשוגג צריך להביא קרבן? הרי הוא לא התכוון לעשות עבירה. וכגון מי שחילל שבת בשוגג, הרי זה או מחמת שלא ידע שדבר זה אסור לעשותו בשבת, או מחמת שלא ידע שהיום שבת, ואם כן, מדוע עליו להביא קרבן על חטאתו, הרי הוא לא התכוון לחטוא?
 
כדי להבין זאת נקדים, מעשה שהיה באדם עני קשה יום, שהיה עובד במלאכת כפיים קשה, מהבוקר עד הערב, בכדי לפרנס את משפחתו הענייה. לימים, קנה כרטיס פיס, ולמזלו זכה בפרס הראשון, בסך חמשה מליון דולר. שמח מאוד העני שהעשיר בתוך לילה, ומיד קנה דירה נאה ובגדים נאים, לו ולמשפחתו.

ידע הוא, כי כדי שכספו לא ילך לאיבוד, עליו להשקיע את כספו בעסק טוב, כדי שיוכל להגדיל את רכושו, ויוכל להישאר עשיר כל ימיו. מיד פנה ליועץ בכיר המומחה בהשקעות בקנה מידה עולמי, ובקש ייעוץ הולם לכספו הרב. שמע היועץ, ומיד אמר לזוכה, כי אם רצונו להצליח בעסקיו, עליו להשקיע ברכישת פנינים, אשר  להם יש כעת ביקוש עולמי, וכל השקעה בהם תצליח מאוד, ויוכל אף להכפיל ולשלש את כספו, אך עליו לנסוע לחו"ל, לאיי הפיליפינים, שם יש הרבה פנינים באיכות טובה, והמחיר זול.

התבונן הזוכה בדברים, והחליט ליישם את העצה שקיבל, מיד ארז את חפציו ואת כספו הרב, ונסע לאיי הפיליפינים. כשהגיע, פנה לרכוש פנינים למסחר. סוחרי המקום הציעו לו את הפנינים, והסבירו לו כי יש שלשה סוגי פנינים, הסוג הראשון הוא פנינים אפורות, שאיכותם ירודה ומחירם זול. הסוג השני, הוא פנינים תכולות, שאיכותם טובה ומחירם יקר. אך יש את הסוג השלישי, האיכותי ביותר, והוא הפנינים הורודות, אשר הן היקרות ביותר, והאיכותיות ביותר, ולהן יש ביקוש עצום בעולם, והריווח מהן הוא רב.

שמע זאת ידידנו הזוכה, והחליט להשקיע בטוב ביותר, ורכש בכל כספו את הפנינים בצבע ורוד, היקרות ביותר. שהרי הרווח הוא רב, והביקוש עצום. אך מה הייתה אכזבתו כשהוברר לו כי המס במעבר הגבולות על הפנינים הורודות, הוא רב, והריווח יישאר מועט, ואילו בפנינים התכולות, המס הוא קטן ביותר, ומילא הריווח נשאר גדול יותר.

התבונן הוא בדברים, ולפתע עלה במוחו רעיון. הזמין מייד צבע תכלת, וישב וצבע את כל הפנינים הורודות שקנה בצבע תכלת, ואמר לעצמו, כך אשלם מס קטן במעבר הגבולות כיאה לפנינים תכולות, ואח"כ אסיר את הצבע, ואמכור אותן כפנינים ורודות שמחירן רב. וכך היה, שמח וטוב לב עזב הוא את איי הפיליפינים כשבאמתחתו פנינים ורודות הצבועות בצבע  תכלת, והוא משלם מס מוזל בהתאם לתכניתו. כשהגיע לביתו, מיד הוציא את הפנינים הצבועות בתכלת, ומיד לקח 'אציטון', שהוא חומר המוריד צבע, ואז לתדהמתו, רואה הוא כי צבע התכלת אכן ירד, אך גם הצבע הורוד ירד, ולפניו נמצאים פנינים אפורות הפשוטות ביותר, וכי רימו אותו ומכרו לו אפורות הצבועות בוורוד, וכשהוא הסיר את התכלת גם הורוד ירד.

לפי זה נבין גם את מה ששאלנו על החוטא בשגגה, שהרי החוטא  בא ואומר איני אשם! לא ידעתי שזה אסור! ומדוע עלי להביא קרבן? ורוצה כביכול לקלף את החטא ולהוריד את צבע החטא ולא להביא קרבן. אלא שאז מתקלפת עוד שכבה בחטא, ואנו שואלים אותו, מדוע לא ידעת שזה אסור? מדוע לא למדת את ההלכה כיצד לנהוג מה מותר ומה אסור? מדוע הגעת למצב שלא ידעת? שהרי לא ידעתי, אינה תשובה לפטור לגמרי, ובגלל חוסר הידיעה הזו, על החוטא בשוגג להביא קרבן על זה שלא למד ולא שנה לדעת מה מותר ומה אסור ונשאר עם הארץ, אמנם לא נחשיב אותו כמזיד, אך גם לפטרו בלא כלום אי אפשר, שהרי היה עליו ללמוד, ולא למד, ועל זה אנו מחייבים אותו להביא קרבן.
 
במה דברים אמורים? לא אחת אנו פוטרים את עצמנו באמתלא "לא ידעתי" "לא אמרו לי", מכאן למדנו, טענות אלו כוחם יפה, שאנו לא מזידים, אך לא פוטרים אותנו מהטענה, מדוע לא ידעת?, מדוע לא למדת?

עלינו ללמוד תמיד ולקיים את הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך" אמן.

שבת שלום