דבר תורה ליום שני ט"ו אדר תש"ע 1 במרץ 2010

פרשת השבוע - פרשת כי תשא

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית".

השבת נקרא על מצות מחצית השקל שנצטוו בני ישראל לתת. בפסוק נאמר על מצות נתינת מחצית השקל, "ונתנו". אם נתבונן נראה שאת המילה "ו נ ת נ ו" אפשר לקרוא ישר והפוך עם אותה המשמעות של המילה. וזאת ללמדנו, שאדם שנותן תרומה או צדקה, אין הוא מפסיד מתרומה זו, אלא אדרבא נותן הוא לעצמו ברכה ותוספת לנכסיו.

המגיד מדובנא מביא על כך משל יפה, על אדם שהיה בכיסו סכום של שלוש מאות שקל, והנה בערב, רואה הוא שנותרו לו רק מאתיים שקלים. הבין האדם שאבד לו שטר של מאה שקל, והצטער על אבידתו. למחרת בדרכו לעבודתו, מצא שטר של מאתיים שקלים, שמח מאוד, אך בתוכו עדיין היה מצטער על המאה שקלים שאיבד, שהרי יכולים היו להיות לו עכשיו מאה שקלים יותר. אך לאותו אדם היה גם שדה חיטים, ובוקר אחד לקח עמו שק של זרעוני חיטה בכדי לזרעם בשדה. בדרכו לשדה, עבר בשביל המוביל מביתו לשדה, ולא שם לב כי יש חור בשק, וחלק מהזרעונים נפלו בשביל המוביל מביתו לשדה, ואכן, כשהגיע לשדה, ראה כי חסרים זרעונים בשק. הצטער על אבידתו, והמשיך לזרוע את הנותר שבשק. אך לאחר כמה חדשים, כשבא לעבור בשביל המוביל מביתו לשדה, רואה הוא כי כל השביל מלא בחיטים משובחות שצמחו מאותם זרעים שנפלו אז. שמחה גדולה מילאה את לבו בראותו כי אדרבא, אותה אבידה שאבדה לו, היא עצמה גרמה לו עתה ריוח גדול, וכל צערו אז היה לשווא.

כך בכל תרומה או צדקה שאדם נותן, נדמה לו כי יצא סכום הכסף מרשותו, וחסר הוא את אותו הסכום שהיה ברשותו ועבר לרשות הצדקה, אך לא כך היא האמת, אלא אדרבא, אותו הסכום שניתן לצדקה, הוא הסכום שייתן לו את הברכה והעושר, כך שלמעשה כסף זה לא יצא ממנו, אלא ייתן לו עוד ועוד, כמו שאמרו רבותינו, 'עשר בשביל שתתעשר', וזהו הסוד במילה שכתבה התורה "ו נ ת נ ו" שנקראת ישר והפוך, ללמדינו, שכל מה שאדם נותן לצדקה, בסוף חוזר אליו הכל בכפל כפליים.

מסופר על אישה אלמנה ענייה שהייתה גרה לבדה בעיר יפו, בכל בוקר הייתה קונה מעט חטים, והולכת לטחנת הקמח שהיתה בנמל יפו, שם הייתה טוחנת את החיטים, ושבה לביתה ואופה לעצמה פת לחם לשחרית ופת לחם לערבית.

בוקר אחד, לאחר שאפתה את הלחמים, הופיע בביתה עני שהתחנן לקבל פת לחם הואיל ולא אכל כמה ימים ועומד הוא לגווע ברעב. נכמרו רחמיה של האלמנה, ונתנה לו את פת השחרית שאפתה לעצמה, כך שנותר לה רק ככר לחם אחד. לא עברו כמה דקות, והנה עני נוסף דופק על דלת ביתה, ומתחנן לפת לחם. לא יכלה האלמנה לעמוד בפני תחנוניו ובכיו של אותו עני, ונתנה לו את פת הלחם האחרונה שנותרה לה לארוחת הערב. מיד הלכה, וקנתה בשארית כספה מעט חיטים נוספות, והלכה שוב לטחנת הקמח בנמל יפו וטחנה קמח חדש, אך לדאבונה הרב בדרכה חזרה לביתה, נשבה רוח חזקה, והעיפה את שקית הקמח שטחנה זה עתה היישר לתוך הים. נותרה האלמנה ללא קמח, וללא אפשרות לאכול כלום באותו היום. בצר לה פנתה לרב היושב בבית המדרש הסמוך לנמל, ושאלה בפיה, זו תורה וזו שכרה?, הרי את לחמי הדל נתתי היום לשני עניים, ובפרוטות האחרונות שנשארו לי, קניתי קמח חדש, והנה באה הרוח והעיפה את הקמח לים, ונותרתי ללא כלום. מדוע עשה זאת אלוקים לי? וכי עדיף היה שלא הייתי נותנת לעניים כלום?!

עודה מדברת עם הרב, והנה נכנסו לרב חמשה סוחרים עשירים, ובידם כד חרס מלא דינרי זהב, ובקשו לדבר עם הרב באופן מיידי, מיד החל ראש הסוחרים לספר לרב כי לפני זמן קצר היו הם בספינה מליאה סחורה מול נמל יפו, כשלפתע פגעה הספינה בסלע ונפער חור בספינה ומים רבים התחילו להיכנס לספינה שהייתה בסכנת טביעה, מיד התפללנו לה' שיציל אותנו ונדרנו נדר, אם נינצל, נתרום כד מלא דינרי זהב לצדקה, ולפתע נסתם החור והספינה ניצלה, ועתה באנו לקיים את הנדר לתת את הכסף לצדקה. שאל אותם הרב, אתם יודעים איך ניסתם לפתע החור? לא, ענו הסוחרים, אך אם הרב רוצה לדעת, נוכל לבדוק זאת בספינה העוגנת בנמל הקרוב אלינו. ביקש הרב מאחד הסוחרים לגשת ולבדוק זאת, ואכן לאחר כמה דקות חזר הסוחר ובידו שקית שבתוכה בצק שהיא זאת שסתמה את החור והצילה את הספינה. שאל הרב את האלמנה, המכירה את השקית הזו? כן, ענתה האלמנה, זאת שקית הקמח שהעיפה הרוח ממני לים והמים הפכו את הקמח לבצק. פנה הרב לסוחרים ואמר, את כד החרס המלא דינרי זהב, תתנו לאלמנה ענייה זו, שבזכותה ניצלתם מטביעה בים, ולאלמנה אמר הרב, עכשיו נוכחת כי בזכות מצוות הצדקה שעשית, קיבלת שכריך והפכת לעשירה גדולה, שוב לא תצטרכי לטחון קמח ולאפות לחם בדוחק ובעוני, משרתים יצלו לך בשר וימזגו לך יין, והכל בזכות הצדקה שעשית.

הוא אשר אמרנו "ו נ ת נ ו", אפשר לקרותו ישר והפוך, ויש לו משמעות דו צדדית. נשכיל ונבין זאת. אמן.

שבת שלום