דבר תורה ליום שני כ"ה טבת תש"ע 11 בינואר 2010

פרשת השבוע - פרשת וארא

השבת נקרא בפרשה: "וידבר ה' אל משה לאמור, בא דבר אל פרעה מלך מצרים, וישלח את בני ישראל מארצו". ומשה עונה: "וידבר משה לפני ה' לאמור, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים".

בפסוק זה מלמד אותנו משה רבנו יסוד גדול בחיים, דבר שאתה יודע שלא ישמעו לך, כדאי לשתוק ולא לומר אותו לחינם. וכדברי הגמרא במסכת יבמות (דף סה ע"ב), אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בן רבי שמעון, כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. רבי אבא אומר, חובה, (כלומר, אסור לומר דבר שאינו נשמע), שנאמר "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך". דהיינו לפי רבי אילעא, מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע,  ואילו לפי רבי אבא, חובה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע,  וכפי שראינו אצל משה רבנו, שאמר, איני הולך לפרעה, כיון שיודע אני שלא ישמע אלי, ואדרבא השפעת הדברים על אדם שלא שומע גדולה בשתיקה, יותר מאשר  אם תאמר לו את הדברים כאשר אתה יודע שהדברים לא ישמעו.

מסופר על רבי ישראל מויזניצא, שפנה אל הגבאי משמשו בקודש באחד הימים, ואמר לו, רתום את הסוסים! אנו יוצאים לעיר הסמוכה! רתם הגבאי את הסוסים ויצא יחד עם הרב לעיר הסמוכה. בבואם העירה, אמר לו הרב לנסוע יחד איתו לביתו של מנהל הבנק המקומי שהיה יהודי מכובד מתלמידי הרב. לפנות ערב הגיעו לביתו של מנהל הבנק אשר הופתע מאוד מבואו הפתאומי של הרב הצדיק  לביתו. ואכן קיבלם מנהל הבנק  בכבוד רב והכניס את הרב והגבאי לטרקלין ביתו המפואר.

ישב הרב בסלון המפואר מול מנהל הבנק ושתק. לאחר כמה דקות של שתיקה פנה מנהל הבנק לגבאי של הרב בלחישה להבין מה מטרת בואו של הרב אליו. ענה לו הגבאי בשקט, כי אף הוא אינו יודע מהי מטרת הביקור ומדוע הרב יושב בשקט ואינו מדבר כלום. וכך ישבו כולם כמה דקות בשקט, כשלפתע קם הרב ופנה לגבאי ואמר לו, בא נלך! ופנה לצאת מביתו של מנהל הבנק. כאן כבר לא יכול היה מנהל הבנק לשתוק, ופנה לרב להבין מה פשר הביקור המוזר שערך הרב בביתו.

ענה לו הרב, פשוט באתי לקיים מצוה, ועכשיו שקיימתי אני הולך. תמה המנהל איזה מצוה הספיק הרב לקיים בביתי? השיב לו הרב, רבותינו אמרו במסכת יבמות (דף ס"ה ע"ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, ואילו ישבתי אני בביתי וכבודו בביתו, לא יכולתי לקיים מצוה זו, ולכן באתי לכאן לשבת מול כבודו ולא לומר כלום, וכך קיימתי את המצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, כיון שיודע אני שכבודו לא ישמע את מה שאני מבקש.

הופתע מנהל הבנק ושאל את הרב, איך כבודו מחליט שאני לא אשמע? אמר לו הרב, מכיר אני את כבודו, ויודע אני שלא תשמע. הפציר מנהל הבנק ברב  ובקש לדעת את רצונו, אולי אני אשמע, אך הרב עמד בסירובו, וככל שעמד הרב בסירובו לומר, כך גדלה סקרנותו של מנהל הבנק לדעת מה הרב מבקש לומר. עד שלבסוף נעתר לו הרב וסיפר לו את פשר ביקורו ובקשתו, עבור אלמנה שגרה בסמוך לרב, והיא ענייה מרודה המגדלת שבעה יתומים קטנים, ויש לה חוב משכנתא בבנק שלך לשלם מידי חודש בחדשו, ועתה נקלעה לקשיים  ולא שלמה כמה חדשים, ולאחרונה קיבלה התראה מהבנק שלך שעומדים לפנותה מביתה ולמכור את הדירה לכל המרבה במחיר, והיא והיתומים יושבים וממררים בבכי, ורציתי שכבודו ימחק את חובה ולכן באתי.

ענה לו מנהל הבנק וכי אני הבעלים של הבנק שאוכל למחוק את החוב? בסך הכל אני מנהל  ואין לי סמכויות למחוק חובות גדולים, ולכן אין באפשרותי להיענות לבקשת הרב, ספק הרב את כפיו ואמר, ידעתי שלא תשמע לי, ועתה הכשלת אותי שעברתי על דברי חז"ל ואמרתי דבר שלא נשמע. התחיל הרב להתמרמר ולהצטער שעבר על דברי חז"ל, ופנה לצאת מביתו של מנהל הבנק. ראה זאת מנהל הבנק וקרא מיד לרב והבטיח לו שישלם את כל החוב לבנק מכספו הפרטי, וכי לאלמנה והיתומים לא יאונה כל רע, ומייד הוא מקבל עליו את האחריות באופן אישי על כך.
מיד חזר הרב לביתו של מנהל הבנק ובירכו על  המצוה שעשה, על רוחב לבו, על אצילות נפשו ומידותיו התרומיות.

ממעשה זה אנו לומדים כמה צדקו דברי חז"ל שאמרו מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, וכמה יפה כוחה של שתיקה. וכדברי המשנה במסכת אבות (פרק א משנה יז) שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ובגמרא במסכת פסחים (צ"ט) אמרו, יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים,שנאמר "גם אויל מחריש חכם יחשב". וכבר אמרו חז"ל סייג לחכמה שתיקה. כמה צרות ועגמת נפש נוכל לחסוך אם נשכיל ליישם דברים אלו, ונדע פחות לדבר ויותר לשמוע ולהקשיב, ונזכה לאיכות חיים טובה יותר, וכמו שאמר דוד המלך בתהילים, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך, מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". אמן.

שבת שלום

מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור הלכה יומית.