דבר תורה ליום שני כ"ב חשון תש"ע 9 בנובמבר 2009

פרשת השבוע - פרשת חיי שרה

השבת נקרא: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה", והשאלה נשאלת מדוע חזרה התורה ואמרה בסוף הפסוק "שני חיי שרה" לאחר שזה נאמר כבר בתחילת הפסוק?
דומה שרש"י ז"ל הרגיש בשאלה זו ולכן פירש שם "כולם שוין לטובה". כוונת רש"י היא, שהתורה חזרה לומר שני חיי שרה, ללמדנו שבחייה של שרה היו תקופות מאוד קשות שהרי עד גיל תשעים היא היתה עקרה, והיתה צריכה לראות את הגר שפחתה נישאת לאברהם, ואת הצורך לגרש את הגר ואת ישמעאל, וקודם לזה כל הנסיעה למצרים מחמת הרעב, ולקיחתה לבית פרעה, ולאחר מיכן לבית אבימלך, הרי שבחייה של שרה היו תקופות מאוד קשות, ועל זה באה התורה ומעידה שאצל שרה כל חייה היו שוין לטובה, כלומר מעולם לא התלוננה  ותמיד קיבלה את כל מה שעובר עליה באמונה שלימה, שכל מה  שעושה הקב"ה הכל לטובה, ואת הכל קיבלה באהבה, ולכן חזרה התורה ואמרה "שני חיי שרה", ללמדינו שאת כל חייה ראתה רק בזוית אחת, שהכל לטובה.

הגמרא מספרת במסכת ברכות (דף ס ע"ב) על רבי עקיבא שהלך בדרך, והיה אתו חמור לרכב עליו, תרנגול שיעיר אותו בעלות השחר, ונר שיאיר לו את הלילה. לקראת הלילה הגיע רבי עקיבא לישוב קטן, ובקש מתושבי המקום לארח אותו ללילה אחד. תושבי המקום שהיו אנשים רעים, סירבו לארחו ובקשו ממנו לעזוב את המקום. שתק רבי עקיבא ואמר, כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה, וקיבל זאת באהבה. חיפש רבי עקיבא מקום ללון, ומצא יער סמוך, והכין את עצמו ללינת לילה. לפתע הגיח מהיער חתול יער וטרף את התרנגול. הגיב רבי עקיבא ואמר כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. עבר זמן ובא אריה וטרף את החמור. ראה זאת רבי עקיבא ואמר הכל לטובה. ונשאר רק עם נר דלוק. לפתע התחילו לנשוב רוחות חזקות וכיבו את הנר. נשאר רבי עקיבא  בחושך ביער ללא חמור ללא תרנגול ללא אור, ואמר כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. לאחר זמן שמע רבי עקיבא מרחוק רעש של שודדים מכיוון הישוב  שלא רצו לארחו. בבוקר ראה שהיו שודדים בישוב שהרגו את תושבי המקום והעלו באש את בתיה. מיד הודה להקב"ה על זה שלא התארח אצלם, וכך ניצול מידם, והודה להקב"ה על חמורו  והתרנגול שנטרפו ועל הנר שכבה שהרי אילו היו השודדים שומעים את החמור נוער או את התרנגול קורא או את הנר דלוק היו באים והורגים גם אותו, ועל ידי מה שקרה  הוא ניצול. ללמדינו שהכל לטובה, אף שבאותו הרגע אין הדבר נראה בפועל.

יסוד גדול זה בחיים מצאנו גם אצל נחום איש גם זו, שנקרא כך כיון שתמיד היה  אומר "גם זו לטובה". הגמרא מספרת במסכת תענית (דף כ"א ע"ב) על גזירה קשה שגזר המלך על היהודים והחליטו לשלוח את נחום איש גמזו למלך שיפעל לביטול הגזירה, מפני שהיה הוא מלומד בניסים. נתנו לו מזוודה מליאה תכשיטים וזהב, ושלחו אותו למלך בכדי שיתן לו את המתנה, ולפייס את המלך שיבטל את הגזירה.
בדרכו למלך נכנס נחום למלון ללון עד הבוקר. ראה בעל המלון את נחום ושאל אותו על שליחותו, סיפר לו נחום את הגזירה הקשה שגזר המלך על היהודים ואת שליחותו לתת למלך תשורה נאה של זהב ויהלומים, וכי השכם בבוקר יצא מיד לדרכו. הקשיב בעל המלון לדברי נחום וחשק בלבו את האוצר שנמצא במזוודה של נחום.
ואכן בחצות לילה בעת שכולם נמו את שנתם, נכנס בעל המלון בחשאי לחדרו של נחום, נטל את האוצר שבו, ובמקומו מילא את מזוודה בעפר שבחצר ביתו. השכם בבוקר יצא נחום לדרכו בלא שידע מאומה ממה שנעשה, ובלא שידע כלל מה הוא נוטל עמו באמת, לקראת ערב הגיע נחום לארמון המלך ובידו התשורה והאוצר ששלחו היהודים למלך, שמח המלך ומיד פתח את המזוודה לראות את האוצר, אך מה רבה היתה תדהמתו של המלך כשראה את תכולת המזוודה שיש בה חול בלבד. חמתו של המלך בערה בו ומיד ציוה להוציא את נחום להורג. שמע זאת נחום ואמר כדרכו, גם זו לטובה. לפתע הגיע אליהו הנביא כשהוא מחופש לאחד השרים, ואמר למלך, אולי זהו עפר של אביהם אברהם אבינו שנלחם כנגד המלכים וניצח אותם. בדק זאת המלך כנגד אויב מר שהיה לו ולא הצליח עד אותו היום לנצחו, ואכן הפלא ופלא החול הפשוט הפך לכלי מלחמה לטילים חיצים וחרבות שעפו לכל עבר ועשו שמות באויב עד שנצחם המלך בקלות. שמח המלך וקרא לנחום, מילא את המזוודה בעושר רב, ושלח אותו בכבוד גדול, וכמובן ביטל את הגזירה, בדרכו חזרה שב נחום ללון במלון שהיה בו בהליכתו וסיפר למלונאי את המוצאות אותו בבית המלך. שמע זאת בעל המלון והבין שאוצר גדול יש לו בביתו, מיד הרס את ביתו ולקח את כל החול שבביתו למלך כשבידו הבשורה למלך, כי בידו כמות עצומה של החול של אברהם אבינו. בדק זאת המלך, והנה לא דובים ולא יער, היה זה חול פשוט ביותר, לא חול של אברהם אבינו ואף חול של לוט זה לא היה,  והמלך נחל תבוסה בשדה הקרב. מיד ציוה להעניש בחומרה את בעל המלון.

רואים אנו את הזכות שהיתה לנחום בזכות אמונתו התמימה במה שקיבל הכל באהבה ובאמירת גם זו לטובה. נלמד זאת אף אנו ונזכה לניסים ונפלאות בקרוב,אמן

שבת שלום

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין בתל אביב, עבור הלכה יומית.