דבר תורה ליום שני י"א אלול תשס"ט 31 באוגוסט 2009

פרשת השבוע - פרשת כי תבא

נאמר בפרשה: "וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר, הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך".

רבותינו בגמרא במסכת ברכות (סג:) אמרו, תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניה ודרשו.

פתח רבי יהודה בר אילעי ראש המדברים בכל מקום בכבוד התורה ודרש, "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה", והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל, אמרה התורה "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד", תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על אחת כמה וכמה.

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד התורה ודרש "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", וכי אותו יום ניתנה תורה לישראל? והלא אותו היום היה סוף לארבעים שנה שהיו ישראל במדבר. אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני.

רבי יהודה בר אילעי שנקרא חסיד בכל הש"ס כולו, מגלה לנו כאן שני יסודות מהו כבוד התורה, הדבר הראשון, מדבר מענין המבקש את התורה ורודף אחר השגתה, ונוסע מעיר לעיר וממדינה למדינה, ואינו חושב על כל הקשיים שיבאו עליו בטלטולי הדרך, כי יודע הוא שמעבר לים יושב לו שם תלמיד חכם שאפשר ללמוד ממנו תורה שבמקום אחר אי אפשר למצאה. וכל זאת מרוב חשקו בתורה הקדושה, וברצונו העז להשיגה. ואכן אין לך כבוד התורה יותר גדול מזה, שאדם זה הולך ומוסר עצמו ללכת ללמוד תורה אצל רבו אף שהוא בריחוק מקום.

והיסוד השני, "היום הזה נהיית לעם", חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום נתינתה בהר סיני. ממש כאילו היום הוא קיבל את התורה, והוא שמח בה ומשתוקק לשמוע את דברי התורה, כאילו היא לו הפעם הראשונה שהוא שומע את דבר ה'. אדם שלומד כך את התורה, נותן כבוד לתורה, ומאהיבה גם על אחרים.

המשנה במסכת אבות אומרת, הוי מתאבק באבק רגליהם של תלמידי חכמים, והוי שותה בצמא את דבריהם. הרי גם כאן אנו רואים את שני היסודות הללו, הראשון, הוי מתאבק באבק רגליהם של תלמידי חכמים, כמו שפירש רבינו עובדיה מברטנורא, שתלך אחרי התלמידי חכמים, ולא תתיחס לטרחה המרובה בעמל הדרך וכל מה שכרוך בכך. והדבר השני,  והוי שותה בצמא את דבריהם, שזה רומז למה שאמר רבי יהודה  שיהיו דברי התורה חביבים עליך כאילו נתנו היום בהר סיני, וממילא תהיה שותה בצמא את דברי התורה. כי הצמא, הוא זה שלא שתה מזה זמן רב, כמו כן מי שמרגיש בעצמו כאילו כל הזמן הוא לומד תורה, אינו צמא לדברי התורה עוד ועוד, אבל אם חביבה עליו התורה בכל עת כאילו כעת הוא שומע ממנה בפעם הראשונה, ממילא יש בו צמאון לתורה, כמו הצמא למים.

יסוד זה של החידוש והצמא בתורה, צריך ללוות אותנו בכל ימי חיינו, הן בלימוד התורה והן בקיום המצוות ובתפילות, שחלילה לא תבא מחשבה בלבו של אדם, כמה אני מתפלל בכל יום ויום שלש פעמים, וכמה אני עושה את אותן המצוות כל כך הרבה פעמים. שאז לא ישמח במעשה המצוות, ולא יעשה אותן כהוגן. אלא ימצא חידוש במעשי המצוות, ויראה להדר בהם, ולהתקדם מעלה מעלה מחיל אל חיל, בכדי שמצות ה' תהיה חביבה עליו, ויקיים את המצוות כהוגן.

יהושע בן נון זכה להיות מנהיג בעם ישראל מפני שהיתה לו השמחה וההשתוקקות לשמוע תורה תמיד מפי משה רבינו עליו השלום, ולכך נאמר בו "נער לא ימוש מתוך האהל", וכך אנו רואים את כל גדולי התורה שכל לימודם הוא מתוך שמחה, וחוזרים על תלמודם שוב ושוב, ושמחים בו כאילו זו הפעם הראשונה בחייהם. וכמו שאנו אומרים "וחיי עולם נטע בתוכינו", כל רגע הוא חדש ומחודש.

שבת שלום.


עפ"י מאמרו של הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א.