דבר תורה ליום שני י"ג אב תשס"ט 3 באוגוסט 2009

פרשת השבוע - פרשת עקב

נאמר בפרשה: "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן ויקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו".

וכתב רבינו הספורנו, שאף על פי שראו בני ישראל שתפילת אהרן מגינה עליהם, ושראוי להם להתאונן על מיתתו, מכל מקום מקצתם או רובם שהיו רועים במדבר, נסעו למוסרה שהיה מקום מים ומרעה לצאן, ובעודם שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו, והם לא באו להתאבל על מיתתו של אהרן ולא חששו לכבודו של אלעזר בנו, ונסעו לגדגדה לרעות צאן ולארץ נחלי מים ליטבתה.

והירושלמי במסכת יומא מרחיב את הענין, ומספר, שמכיון שמת אהרן, נסתלקו ענני הכבוד שהיו אופפים את ישראל, ובקשו הכנענים להתגרות בישראל, בקשו ישראל לחזור אחריהם, ונסעו שמונה מסעות לאחוריהם (כלומר נסוגו אחור), רצו אחריהם שבט לוי והרגו מישראל שמונה משפחות. ואף הם הרגו בשבט לוי ארבע משפחות. ושואל הירושלמי, ומה גרם לדמים הללו? על שלא עשו חסד עם אותו צדיק להספידו. ולפיכך עתה ישבו ויספידוהו כראוי, כי גם הבאר של המים שהיתה סובבת עמהם במדבר נסתלקה מהם. ועל זה הוכיחם משה רבינו עליו השלום, שאמר להם, עד עתה שהייתם במקום של מים, של מעייני מים, לא היה איכפת לכם ממותו של אהרן, והייתם אדישים כי לא הרגשתם בחסרונו, ורק עתה כשאתם במצוקה במדבר אתם בוכים? והיא תוכחה קשה מאד על ההתנהגות של אלו מישראל שהשתקעו בעניניהם הפרטיים ולא שתו לבם לחסד שעליהם לעשות עם מטיבם, עם אהרן.

וכן אנו מוצאים שהוכיח ה' את אהרן ומשה. שכן כשמתה מרים הנביאה, היו משה ואהרן בוכים ומצטערים מאד על מיתתה, ועם ישראל באו לפניהם ובכו להם על הסתלקות בארה של מרים, ולעם לא היה מים לשתות. אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרן, לעם אין לשתות! ולכן אף על פי שאתם באבל, עליכם לדאוג לעם ולא לשקוע בענינים פרטיים ולזנוח את הציבור.

מכאן אנו למדים, כמה על האדם להתנער מעניניו הפרטיים כאשר עליו לעשות משהו למען הכלל, וכמו שדרשו רבותינו על הנאמר בתהלים "כאייל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים", כי הנה הפסוק הזה מוקשה מאד, שלשון "תערוג" היא לשון נקבה, ואילו האייל הוא זכר. ואם כן היה צריך לכתוב "כאיילה תערוג", או "כאייל יערוג", ומהו פשר השינוי בלשון?

וההסבר בזה, כי האיילה היא החסידה שבחיות. ואומרים רבותינו, שכאשר חסר מים לבעלי החיים, האיילה חופרת קרניה בקרקע ומתפללת לה' יתברך שישלח לחיות מים. ולעומת זאת אומרים חז"ל, שכאשר באה האיילה ללדת, הלידה קשה עליה מאד, עד שמתחננת לפני ה' שירחם עליה, והוא מושיע אותה ועושה לה נס שתוכל ללדת אף על פי שמבנה הגוף שלה צר מאד.

והנה כאשר האיילה עומדת ללדת, ואין מים לבעלי החיים, האיילה הזו מה עושה? הרי היא זונחת את הצורך האנוכי שלה, שהיא סובלת מחבלי לידה, ועומדת ומתפללת לה' שישלח מים לכל בעלי החיים, כאילו היא זכר ואינה סובלת כלל צער לידה. ורק אחר כך היא מבקשת מה' יתברך שישלח לה ישיועה ללדת בקלות. ועל זה אמר דוד המלך "כאייל תערוג", כשם שהאיילה משימה עצמה כזכר למען הכלל, כן נפשי תערוג אליך אלהים, שגם דוד המלך עליו השלום, אף על פי שהיו לו בעיות גדולות באופן אישי וייסורים קשים מאד, בכל זאת היה עומד בתפילה לפני ה' למען כלל ישראל, שהרי הוא חסיד שבמלכים.

שבת שלום.

 

על פי מעייני החיים, ערוך ממאמרו של הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א.