דבר תורה ליום שני ט"ז סיון תשס"ט 8 ביוני 2009

פרשת השבוע - פרשת שלח לך

נאמר בפרשה: כי תבאו אל ארץ משבתיכם אשר אני נתן לכם, ועשיתם אשה לה' עלה או זבח" וכו'.

פרשה זו נאמרה לישראל תיכף אחר חטא המרגלים, אחר שהמרגלים החטיאו את ישראל והרפו את ידיהם מלעלות לארץ ישראל. ואחר שה' אמר לדור המדבר שאף אחד מהם מבן עשרים שנה ומעלה לא יזכה לעלות לארץ ישראל, כי כולם ימותו במדבר בעוון חטא המרגלים, ואחר כך התאבלו העם מאד על מה שנגזר עליהם, כמבואר בפסוקים, תיכף נצטוה משה על ענין שיחול בעוד כארבעים שנה, ולכאורה יש להקשות, מדוע ה' יתברך מצוה את משה ואת ישראל מצוה שאינה שייכות אליהם בכלל, ואינה רלונטית באותה השעה, הרי יש כאן משום זריית מלח על הפצעים של ישראל שהם בצער גדול על כך שלא יזכו לעלות לארץ ישראל, והדבר טעון ביאור.

בספר תנא דבי אליהו נאמר, באותה השעה אחר שנאמר "ויתאבלו העם מאד", אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך ותרצה את עם ישראל העניים שמרוב צער יוצא לבם מעליהם. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, במה ארצה אותם? אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך ותרצה אותם בדברי תורה, שנאמר "ואמרת אליהם כי תבאו אל ארץ משבתיכם".

ואם נדייק בדברי המדרש, נראה שמפני מה צוה ה' את משה לתת עוד מצות לפני ישראל, מפני שהיו ישראל באבל גדול מאד, ורצה הקדוש ברוך הוא להוציאם מעצבונם, מיד אמר למשה לך ולמד אותם תורה, הכנס אותם בעולמה של תורה ולעולם המצוות, ואף אם תלמד אותם מצוות שעלולות לצער אותם, בכל זאת הם יצאו מהעצבות שלהם, שכך היא סגולת התורה, שהיא מכניסה שמחה בלבו של האדם, וכל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ.

במסכת שמחות מסופר על שמעון בנו של רבי עקיבא שחלה ונטה למות, ואף על פי כן לא ביטל רבי עקיבא מבית מדרשו, והמשיך להגות בתורה. ובכדי לדעת מה שלומו של בנו, שלח אנשים אחרים שילכו לראות מה שלומו. באו השלוחים ואמרו לו, כבד עליו חליו, שלח אחריו פעם שנייה, באו ואמרו לו, גוסס הוא. שלח אחריו פעם נוספת עד שאמרו לו נשלם, כלומר שכבר נפטר. אמר להם, אחינו בית ישראל שימעו! עד עתה היינו חייבים בתלמוד תורה, מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת.

רבי עקיבא יושב ולומד בשעה שבנו גוסס, ואין לו בעולמו כלום מלבד מללון בעומקה של הלכה, ואף שאין זו מעלה שביד כל אדם להגיע אליה מיד, כי היא דורשת הכנה גדולה, מכל מקום כל אדם עליו לדעת כי לפי מדרגתו על ידי כח התורה הוא מתמלא בעולם רוחני שמעצים אותו ומשרה שלום ושלוה עליו ועל סביבותיו. אני (הרב דוד שאלתיאל שליט"א) ראיתי את מרן קדושינו רבי עובדיה יוסף שליט"א בשעותיו הקשות כמה שעות לפני פטירת יונתו תמתו הרבנית עליה השלום, והרב היה במצב רוח קשה מאד. אך מיד התאזר בעוז וישב לשקוד על תלמודו, ובין רגע נראה היה כאילו אין לו כל דאגה בלבו, ושלום לו ורוב שלוה, וכל זה בכח התורה שלמד והחיל על עצמו בעמלו במשך כל ימי חייו.

אשר אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. אשרי אדם שזוכה לקבוע עתים לתורה, וללמוד כפי כחו כמה שיוכל בבית המדרש, יושב והוא שקוע בתורה, ועליו נאמר "כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'", יש לו חיים טובים בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

שבת שלום.


ע"פ זהב משבא ובתוספת.