דבר תורה ליום שלישי כ"ד טבת תשס"ט 20 בינואר 2009

פרשת השבוע - פרשת וארא

נאמר בפרשה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה׃  וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל־הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיִּקְחוּ אֶת־פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה׃ וְלֹא־יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי־הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל־מִצְרָיִם׃ וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה". ומבואר אם כן בפסוקים, שהשם יתברך הוא בעצמו הכביד את לבו של פרעה שלא ישלח את בני ישראל ממצרים, בכדי להרבות במופתים עד שיאלץ פרעה לגרש את ישראל מארצו.

והנה כל המפרשים תמהים איך יתכן הדבר שה' מקשה את לבו של פרעה ואינו נותן לו לנהוג בהגיון פשוט ולשחרר את בני ישראל מארצו. זאת ועוד, אם כבר מקשה ה' יתברך את לבו של פרעה, אם כן על מה ולמה יהיה ראוי פרעה לעונשים על מעשיו, הרי אין הדבר תלוי בו כלל וכלל ומדוע אם כן ראוי להענישו?

רבותינו בגמרא במסכת סוכה (נב.) אמרו, כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו. וכוונת חז"ל בזה היא, שכל מי שהוא במעלה גדולה יותר מבחינה רוחנית, ממילא יצרו גדול יותר, והדבר טעון הבנה, מדוע דוקא זה שעמל בעבודת ה', ראוי הוא שיהיה לו יצר הרע גדול יותר, הלא טבעי היה אילו היה הדבר להיפך, שכמה שמתרגל האדם להכניע את יצרו, ממילא יצרו מתכופף שפף והולך עד שיאבד לגמרי.

ההסבר לכל זה, הוא שאחר שאדם גדל וגדל בתורה וביראת ה', לאט לאט היצר הרע מתבטל ממנו, ואם ישאר היצר הרע באותה דרגה בה הוא היה קודם לכן, הרי ממילא הוא מתבטל לגמרי עד שלאותו אדם לא תהיה יותר בחירה בין טוב לרע, כי יש לו כעת רק יצר טוב. לכן עשה הקדוש ברוך הוא שיצר הרע יגדל עם האדם, ואז יהיו הכוחות אצל האדם מאוזנים, שיצר הרע יהיה תמיד כנגד יצר הטוב, ואז תמשיך לאדם ההתמודדות היום יומית בעבודת ה', להביאו לחיי העולם הבא.

ומעתה מובן הפסוק "ויחזק ה' את לב פרעה", אחרי שפרעה רואה את הנסים שעושה ה' יתברך לבני ישראל, ממילא התבטלה אצלו הבחירה בין טוב לרע, כי מי שוטה שיראה נסי נסים לפניו, ויודע הוא כי המכות רק גדלות והולכות, ומי יודע אם לא יפגעו גם בו באופן אישי, ועדיין אינו שומע בקול ה', על כן זה כנגד זה ברא ה', וחיזק את לבו של פרעה כדי להגדיל את יצרו הרע, ופרעה הרשע ממילא בוחר תמיד ברע, כמו שהיה קודם ראיית הנסים שעשה ה'.

(ויש מפרשים, שבאמת לא היה לו לפרעה שום אפשרות לבחור בטוב אחר שה' חיזק את לבו, וזאת משום שכל כך הגדיל רשע, עד שלא היה ראוי שתנתן לו שוב זכות לחדול ממעשיו הרעים. וכן יש להסביר לדעת הרמב"ם).

הגמרא במסכת סוכה מספרת על אביי, שפעם אחת שמע אדם שאומר לאשה אחת, בואי ונלך בדרך ביחד. שמע כך אביי, ואמר בלבו, אם הם הולכים יחד, שמא הם הולכים לדבר איסור, והיה גם הוא הולך בדרך אחריהם והיה חושש שמא הם באים לעשות איסור. הלך אחריהם כמה פרסאות עד שהגיעו לפרשת דרכים, והיו צריכים להפרד אחד מהשניה, אמרו זו לזה, עוד דרך ארוכה יש לכל אחד מאיתנו, וחבל שאנו נאלצים ללכת כל אחד לחוד, שאם היינו הולכים בצוותא היתה ההליכה נעימה יותר. וכך נפרדו זו מזה. אמר אביי לעצמו, אילו הייתי אני נמצא במקום אותו האיש, שמא הייתי חס ושלום נכשל בעבירה, ואילו אותו אדם לא נכשל. והצטער הרבה על זה. עד ששמע זקן אחד את אביי מתאונן על כך, שלמרות גודל קדושתו עוד הוא עלול לחטוא, ואמר לו, כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. כי הכל לפי האדם, שכמה שהוא גדול יותר, נותן לו השם יתברך יצר הרע גדול יותר שתהיה לו התמודדות.

לכל אדם יש את כחות הנפש להתמודד עם יצר הרע שלו, ואל לו לאדם לומר בלבו, לי יש יצר הרע גדול ואיני יכול לעמוד כנגדו, כי היא היא עצת היצר, שמוכן שיאמרו עליו הכל, ובלבד שישמעו בקולו. אין מושג כזה. אם יש לאדם יצר הרע, עליו לדעת כי בלי ספק הוא יכול לעמוד כנגדו, ואין מביאין לו לאדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו. וכל אדם יכול כל ימיו לנצח את יצר הרע תמיד.

שבת שלום

ערוך לפי מאמרו של הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א.