דבר תורה ליום שלישי ג' טבת תשס"ט 30 בדצמבר 2008

פרשת השבוע - פרשת ויגש

נאמר בפרשתינו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא, הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש איתו בהתודע יוסף אל אחיו".

רבותינו במדרש אמרו על הפסוק בתהלים (קיד), "חנון ורחום וצדיק", זה יוסף הצדיק. והנה בתחילת הפסוק כתוב "זרח בחושך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק", והכוונה בפסוק היא, כי הישרים הם אחי יוסף, ולהם זרח בחושך אורו של יוסף. והדבר צריך ביאור, וכי איזה אור הזריח יוסף על אחיו, מאחר שאנו רואים בפרשה כמה ציער יוסף את אחיו עד שנתגלה אליהם שהוא אחיהם, כאשר טלטל אותם ממקום למקום, ולקח מהם את בנימין אחרי שבא עליו בתואנות של גניבה, והאחים היו מפוחדים מאד איך יוכלו לראות פני אביהם כאשר בנימין אינו איתם, וכמעט שיצאו למלחמה עם כל מצרים בסיבתו של בנימין, ואם כן הדבר תמוה מאד שרבותינו קוראים על יוסף "חנון ורחום וצדיק", ואיה היא רחמנותו של יוסף שנהג כך עם אחיו, ולאן פרחה צדקתו בעת שהתעלל בהם כל כך.

אולם רבותינו בראייתם הנכונה מגלים לנו היכן היא רחמנותו האמיתית של יוסף, שדוקא בעת שנדמה לנו שיוסף נוהג באחיו באכזריות, האמת היא שהוא נוהג עמהם בשיא הרחמנות, כי יוסף מצד טבעו רצה להתגלות מיד לאחיו, מרוב ההתרגשות שבלי ספק אחזה בו בעת שבאו לפניו לארץ מצרים, אולם הוא כבש את רצונו האישי למען מטרה נעלית יותר, כי ידע יוסף מענין החרון אף הגדול שהיה מאת ה' מן השמים על אחיו, ועתידים הם שיבאו לפני בית דין של מעלה חשבון על מעשיהם, ואז תאחז אותם בושה וכלימה על כל אשר עוללו לאחיהם הצדיק, ובודאי שבושה זו היא גדולה יותר מן הבושה שבייש אותם יוסף בארץ מצרים, על כן העדיף יוסף לגרום להם צער בעולם הזה, שיתעוררו על מעשיהם, ממה שכאן העולם הזה יחלוק להם כבוד מלכים, ולעתיד לבא לא יוכלו לבא במשפט אצל ה' יתברך.

והנה מקום היה לחשוב, שאף שיוסף הצדיק בודאי נהג בכל דרכיו עם אחיו במדה טובה, לזכותם בתשובה ותיקון על חטאם, מכל מקום, עוד יש מקום לחשוב שמא היתה לו ליוסף גם תחושה של נקמה, כאשר התגלגל לידו הדבר, לצער את אחיו שגרמו לו רעה גדולה, להגלותו מבית אביו. אולם ראיה יש לנו שאין הדבר כן. שהרי אצל אנשים אחרים, אין ספק שכאשר היה בא אדם לנקום בחבירו, היה דואג לביישו במקום שנמצאים בו הרבה בני אדם, כדי שתגדל הכלימה של חבירו, אבל יוסף אינו כן, כי כאשר בא להכלימם שאמר להם כי הוא אחיהם, לא עשה זאת במקום גדול בנוכחות הרבה אנשים, אלא ביקש שיוציאו כל איש מעליו, ורק אז גילה לאחיו כי הוא אחיהם, ובושה כסתה את פניהם רק בפניו, ונתעוררו מתוך כל בתשובה לפני ה' יתברך. וגם מכח הייסורים והצער שהיה להם כאן בעולם הזה, נתכפר להם החטא שחטאו במה שעשו ליוסף הצדיק, ובזה זכו השבטים לחיי העולם הבא שהם חיים של נצח.

חכמינו בגמרא במסכת בבא מציעא (פד.) מספרים, שהיה רבי אליעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי גדול מאד בתורה, והיה מיחידי עולם בגדולתו, עד שאמר עליו רבי שמעון אביו (בסוכה מה:), ראיתי בני עליה והם מועטים, ואם שנים הם, אני ובני מהם. ורבותיו של רבי אלעזר היו מחבבים אותו ביותר, ומכבדים אותו יותר מרבי יהודה הנשיא חבירו שהיה בנו של רבן שמעון בן גמליאל. ודבר זה גרם לכאב לב וחלישות הדעת לרבי יהודה, הלך אצל אביו וסיפר לו את סיבת צערו, אמר לו אביו, אתה ארי בן שועל, וחברך רבי אלעזר הוא ארי בן ארי. ולכן ראוי הוא רבי אלעזר שיכבדוהו יותר ממך.

ומספרת הגמרא שקרה מקרה לא טוב לרבי אלעזר, שקיבל על עצמו תפקיד, שהיה הוא האחראי על לכידת הגנבים והפושעים, והיה מוסרם למלכות שיענישו אותם, והדבר מאד לא מצא חן בעיני חכמי ישראל, עד שרבו רבי יהושע בן קרחה קרא לו "חומץ בן יין" (כלומר חומץ שיוצא מיין שהחמיץ, כמו כן רצה לומר לו, שאביו של רבי אלעזר הוא רבי שמעון, והוא משול ליין, אבל רבי אלעזר במה שעשה שלא כהוגן, כינה אותו רבי יהושע חומץ), שלח לו רבי אלעזר לרבי יהושע "קוצים אני מכלה מן הכרם", שכן בלאו הכי כל אלו שאני מוסרם למלכות הם אנשים רשעים וראויים הם לעונש שהמלכות מטילה עליהם. שלח לו רבי יהושע "יבא בעל הכרם (הוא השם יתברך) ויכלה את קוציו", כלומר, למה לך להתערב ולגרום סבל לבריות למוסרם למלכות. פעם אחת פגש כובס אחד את רבי אלעזר, אמר לו "חומץ בן יין", מפני שרצה לפגוע בו ולהכלימו על מעשיו. כעס עליו מאד רבי אלעזר על שאינו חס על כבוד התורה וכך הוא מדבר אל אחד מגדולי רבני ישראל, ואמר שאין אצלו ספק שאותו אדם הוא רשע, שאם לא כן לא היה מעיז פניו להתחצף כל כך. הלך ומסרו למלכות. לאחר מכן נח רבי אלעזר מכעסו, והתחרט על שמסר את אותו יהודי למלכות, אלא שכבר היה מאוחר מדאי ולא היה מה לעשות עוד בענין, מפני שכבר הוליכו את אותו אדם להרוג אותו. כשהוציאוהו להריגה ישב רבי אלעזר ובכה, אוי לי שכך גרמתי לאותו אדם. באו אליו רעיו ואמרו לו, אל תבכה, כי באמת אנו יודעים בו באותו אדם שהוא רשע גדול, וראוי הוא לעונש זה. אך לא נחה בכך דעתו של רבי אלעזר, וכל ימיו היה מצטער מאותו מעשה שנעשה, והיה מקבל על עצמו ייסורים קשים לכפרת חטאו, ובכל ערב היה מזמין את הייסורים, ואומר, בואו אחי בואו רעי, ובבוקר היה אומר להם שיסורו ממנו. וכל לילה היה זב דם מבשרו מרוב החולאים שהיו לו. עד שיום אחד גילתה אשתו את מעשיו ומנעה ממנו להזמין עליו את הייסורים, ומאז נח רבי אלעזר מן הייסורים.

אדם כרבי אלעזר בן עליה, היה רואה בעיני רוחו את העולם הבא כבר פה בעולם הזה, ויודע שכל הייסורים בעולם הזה, אינם שוים למעט מן הייסורים בעולם הבא, ועל כן היה שמח בהם, שיבאו לכפר על חטאיו.

וכמו כן מספרים, על גאון וצדיק, רבי מרדכי פרוגרמינסקי שמו, שנפטר לפני  כחמישים שנה, ובצעירותו היה חבר במפלגה הקומוניסטית ולא היה שומר תורה, וזכה לחזור בתשובה שלימה עד שנתעלה לאחד מגדולי הדור, והחזיר בתשובה גם את אחותו שהיתה חבירה בכירה בתנועה הקומוניסטית. ואף על פי כן בסוף ימיו, שמעו קרוביו שהיה מתפלל לה' שישלח לו עוד ייסורים, כי רצונו לחזור נקי לפני כסא הכבוד, והוא חושש ממה שעשה בצעירותו. וכשנפטר, קרע עליו קריעה בבגדו, הגאון מופת הדור החזון איש.

אשר מי שזוכה להיות נקי, ומגיע לעולם הבא זך מחטאיו. וה' יתברך יחוס עלינו לזכך אותנו מכל עונותינו, אבל לא על ידי ייסורים וחולאים רעים. אמן.

שבת שלום.

נערך על פי מאמרו של הרה"ג דוד שאלתיאל שליט"א.