דבר תורה ליום שלישי ה' כסלו תשס"ט 2 בדצמבר 2008

פרשת השבוע - פרשת ויצא

נאמר בפרשה "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים". והנה באותה השעה היה יעקב אבינו עליו השלום במצב קשה מאד, בורח מפחד אחיו הרשע שמבקש את נפשו לרצחו, והוא במדבר צייה וערבה מוקף חיות רעות, עד כדי כך שכשהלך לישון, הקיף עצמו אבנים להגן עליו, ואם לא די בזאת, אלא שיעקב אבינו גם לא ראה באותה שעה שום תקוה טובה, שהרי ידע יעקב לאן פניו מועדות, לביתו של לבן הארמי שהיה עובד עבודה זרה, והיה ממש מעין ראש משפחת פשע באותם הימים, והיה אדם נוכל ומסוכן מאד. ואם לא די בזה, גם כל רכושו של יעקב נשדד ממנו על ידי אליפז בנו של עשיו הרשע, וכל מה שלקח עמו יעקב מבית אביו כנדוניא לכלתו, נגזל על ידו, וכך נשאר יעקב נדכא ונאנח, ערום ועריה, ללא שום קרן אור בקצה המנהרה. ובתפילתו מבטא יעקב את רחשי לבו, אם "יהיה ה' עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך"..., הדאגה בולטת מאד בתפילתו של יעקב, וזאת לאחר שהיה כמלך בבית אביו העשיר והנכבד, וכעת מצבו קשה כל כך כאד הפחותים ביותר.

אבל יעקב אבינו, לבו לא נשבר בקרבו, והוא לוקח אבן אחת מהסלעים שמצא, ועומד ומכריז: "האבן הזאת אשר שמתי יהיה מצבה", בית ה'. מבחינתו של יעקב אבינו, כעת כשהוא בבית ה', במקום בו עתיד להבנות בית המקדש, דבוק בשכינה הקדושה, אין שום חשש בלבו, והוא סמוך ובטוח שה' עמו, ואומר כי כל המאורעות אשר נעשו עמו, בודאי כולם לטובה, "וירא את כל אשר עשה, והנה טוב מאד", ולכן גם מה שאירע לי, הכל לטובה, ועלי להמשיך ולמצוא גם כאן רק את הטוב, לעשות את רצון ה', ולקיים את תורתו.

והנה עלינו להתבונן, כיצד מגיעים למידה כזו, שאף במצב קשה כל כך יהיה האדם בטוח בה' ושמח בכל אשר בא אליו, אין זאת אלא מחמת דביקותו של האדם בה' יתברך, והדבקות בה' מקורה הוא מן התפילה. יעקב אבינו עומד ומתפלל לפני ה' יתברך על כל מה שהוא צריך, כי יודע יעקב, שהכל מאתו יתברך, מגיע יעקב לחרן, ויודע שיש עליו חרון אף מן השמים, תיכף מתפלל יעקב, שנאמר "ויפגע במקום וילן שם", ולא התפלל רק לבדו, אלא תיקן לדורי דורות את תפילת ערבית שמתפללים בלילה. אדם שנוהג במדת יעקב ומתעסק בעניני תפילה, מובטח לו שלא יוכל לבא לידי יאוש. וכל ענין התפילה שהופך את הרעות לטובות, יש לומר שלמד כן יעקב מאביו, יצחק, כמו שראינו בפרשה הקודמת. שכן יצחק אבינו מחכה לאליעזר עבד אביו שיחזור ויביא לו את בת זוגו. וכששואל יצחק את אליעזר, מי זו האשה שהבאת לי?, עונה לו אליעזר, "בת בתואל הארמי", שהוא נוכל ידוע. ומאיזה מקום היא באה? "מפדן ארם", שהוא מקום של רמאים ואנשי רשע. וכשרוצה לבדוק באחיה של הכלה מה ענינם? עונה לו אליעזר "אחות לבן הארמי", אחותו של ראש הרשעים. כל אדם אחר במקום יצחק היה ממהר לשלוח את השליח מעליו בבושת פנים, ולא היה מוכן אפילו לשמוע על שידוך שכזה. אבל יצחק אינו נוהג כן, "ויעתר יצחק לה'", הוא מתפלל לה' שיהפוך את הרעה לטובה, ולכן נאמר בלשון  "עתר", כי העתר הוא הכלי שמהפך את התבואה, לברור את הטוב מן הפסולת, כמו כן על ידי התפילה אדם הופך את הרעות לטובות, והכל נהפך עליו לטובה.

יצחק אבינו למד את ענין התפילה מאביו, אברהם, שתקן תפילת שחרית, ובזכות תפילותיו נולד יצחק, ואברהם גם עמד והתפלל על רשעים, אנשי סדום, ולוט ומשפחתו, זכה שגם בניו אחריו ילמדו ממעשיו, וכולם החזיקו בכלי זה של התפילה, שהביאם למדה נעלה של בטחון בה' יתברך.

שבת שלום.