דבר תורה ליום רביעי כ"ד אלול תשס"ח 24 בספטמבר 2008

פרשת השבוע - פרשת נצבים

נאמר בפרשה: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אליהכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל".

ובספר יהושע (כד) נאמר, "ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו, ויתיצבו לפני האלהים".

והנה כאשר אנו באים להשוות את הפסוקים שנאמרו אצל משה ואצל יהושע, רואים אנו שיהושע הקדים בדבריו את זקני ישראל לפני ראשי ישראל, שכן ראוי, שהרי זקני ישראל הם גדולי חכמי התורה שבישראל, שהם הנכבדים מכולם, ואילו ראשי ישראל, הם העסקנים שאינן בהכרח גדולים בתורה. אולם משה רבינו ע"ה, הקדים בדבריו שבפרשתינו, דוקא את ראשי ישראל לפני זקניהם. והשבר תמוה מאד, מה ראה על ככה משה רבינו רבן של ישראל, להקדים את עסקני הציבור לפני גדולי רבני ישראל.

קושיה זו הוקשתה לרבותינו בתלמוד ירושלמי (הוריות פ"ג), ואחד מהתירוצים לקושיה הוא, שמשה רבינו, הואיל ולא נתיגע (לא טרח הרבה) בתלמוד התורה, שהרי למד את כל התורה מפי השם יתברך בהר סיני, הקדים ראשים לזקינים, ויהושע בן נון, הואיל והיה יגע הרבה בתורה, וטרח הרבה בתלמוד התורה בבית המדרש יחד עם כל זקני ישראל, כמו שנאמר "נער לא ימוש מתוך האהל", הקדים זקנים לראשים. ודבר זה, אילו לא נאמר על ידי רבותינו בפירוש, אסור היה לאמרו, לומר כך על אדונינו אדון כל הנביאים, משה רבינו עליו השלום, שכאילו חס ושלום היתה טענה עליו שהקדים ראשים לזקנים, וזאת מפני שלא טרח כל כך בתורה כמו תלמידו יהושע. וכמובן שהדברים נאמרו בדרך דקה מן הדקה, אך בכל זאת, היתה כאן טענה על משה רבינו, שהיה לו יותר להקדים זקינים לראשים.

והדברים אמורים לגבינו, שעל כל אדם לדעת, כמה שרק על ידי עמל התורה יוכל לקנות לעצמו את הערכה הנכונה לדברים שבקדושה, ואפילו אם הוא חכם שבחכמים, כל שלא עמל בתורה, עוד חסר אצלו הרגש הנכון כלפי דברים שבקדושה] ובודאי חסר אצלו הרגש הנכון כלפי לומדי התורה. וכבר ראינו חכמים גדולים בכמה חכמות, והיו שומרי מצוות, ולא היו יגעים בתורה, ומתוך כך באו לידי זלזול בלומדי התורה, ולהתנגדות כללית לצורת החיים של לומדי התורה.

ומעשה שהיה ברבינו הגאון רבי אליהו מוילנא, ששאל אותו חברו מילדות, כיצד הגיע כבודו לידי מעלה גדולה כל כך בתורה, והלא אני ואתה למדנו באותו בית מדרש, ושנינו היינו חרוצים מאד בלימודינו, ענה לו הגר"א, האם למדת מה שאמרו רבותינו, אינו דומה שונה (חוזר) פרקו (על תלמודו) מאה פעמים, לשונה מאה ואחת. ענה לו חבירו, בודאי יודע אני את דברי חז"ל אלו, שהרי הם מן המפורסמות. אמר לו הגר"א, וכי מאמין אתה בכל לבך בדברי חז"ל אלו? ענה לו ידידו, בודאי שמאמין אני, וכי כבודו חושב אותי לכופר בדברי חז"ל? אמר לו הגר"א, אני לא האמנתי לדברים אלו, וטרחתי וניסיתי בעצמי לראות אם יעמדו דברי חז"ל ואראה איזה שינוי בין לימוד מאה פעמים ללימוד מאה ואחת. וכך עשיתי בכל חלקי התורה, ובזה זכיתי למה שזכיתי.

וכן מעשה שהיה בהגאון רבי משה פיינשטיין, שחי רק לפני כעשרים שנה, שטילפן פעם לאחיינו, הגאון רבי מיכל פיינשטיין, לארץ ישראל, ואמר לו, רבי מיכל, בא ותשתה איתי "לחיים", שכן כעת זכיתי לסיים את כל הש"ס בפעם השנייה מאה ואחת פעמים. וכל לומד בספריו של הגאון עומד משתומם לנוכח בקיאותו המבהילה בכל חלקי הש"ס מתוך הבנה יסודית בכל נושא ונושא. ומרן רבינו עובדיה יסף שליט"א, בעת שעוד היה צעיר לימים, הלכו חביריו לטיול מטעם ישיבת פורת יוסף, ליום אחד. וכשהלכו בבוקר ראו אותו פותח את מסכת גיטין, וכשחזרו, ראו שסיים את כל המסכת כולה ביום אחד. ועל ידי זה זכו כל אותם הגדולים לקנינים אמיתיים בתורה, וכמאמר חז"ל "יגעת ומצאת תאמין", "לא יגעת ומצאת, אל תאמין", שכל דבר שלא בא בעמל אמיתי, אינו נקנה בקנין גמור.

שבת שלום