דבר תורה ליום ראשון כ"ח אב תשע"ד 24 באוגוסט 2014

פרשת השבוע - פרשת שופטים

נאמר בפרשה, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".

רבותינו עמדו על הדיוקים בפסוק זה, שלכאורה היה צריך לומר, שופטים ושוטרים תתנו לכם, בלשון רבים, שהרי היא מצוה המוטלת על הציבור, ואם כן מדוע נאמרה בלשון יחיד?

ופירשו רבותינו, כי הכוונה בפסוק זה רומזת על על כל אדם ואדם באופן פרטי, שהוא חייב לבדוק בנימי נפשו, עד היכן שיד שכלו מגעת, לדון את עצמו ואת מעשיו, האם כל מעשה מצוה שהוא עושה הוא נכון על פי ההלכה, על פי מה שנפסק בשלחן ערוך, או שהמצוות שאני עושה ושאר המעשים, הם רק "בערך", כדרך רוב בני אדם, שמקיימים חלק מהמצוות בדרך של מצוות אנשים מלומדה מתוך הרגל בלבד, בלי לחשוב על שורש המצווה ומטרתה ומי צוה עליה, ואיך צוה לקיימה.

ולמשל במצוות אתרוג, שרבים הם האנשים שאין להם מושג בכלל במצוה זו, ומקיימים אותה רק מתוך ידיעה שצריך לקחת אתרוג, ואין הם יודעים אם הוא אתרוג מורכב או בלתי מורכב, או שמא הוא פסול מכיון שיש בו נקב וכדומה, גם אינו יודע באיזו יד צריך ליטול את הלולב, ומסתכל על שאר האנשים מסביב לדעת איך נכון לעשות. אדם כזה, אין לו שופט על עצמו לכוין אותו שיקיים את המצוות כראוי. וזהו מה שנאמר "שופטים תתן לך".

ומה שנאמר "ושוטרים תתן לך", הוא השוטר שצריך אדם להעמיד לעצמו, שיזהיר את נפשו שלא יעשה מעשים אשר הם נגד רצון ה' יתברך, שלא יפגע בזולת, ולא יקח לעצמו חלילה דבר שאינו שלו, ולא יזיק לשכניו ולבני ביתו. וזהו הדבר הקשה מכולם, שלא יזיק לבני ביתו, שהרי רבים מאד מן האנשים נזהרים עד מאד שלא לפגוע בשני, וכל אורחותיהם עם הבריות הם בבחינת "נופת צופים", אך כשהם בביתם, מרשים לעצמם להתנהג בצורה חסרת סבלנות ובלתי מתחשבת כלל ועיקר.

אמר הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל (חבירו של מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל), אם ידיו של אדם מלוכלכות בשמן, ישטוף ידיו וינגבם במגבת. ואם מנגב את ידיו כשהם עוד מלוכלכות בשמן במגבת, עובר על לא תעשה שבתורה, שנאמר "ובאחיכם בני ישראל, איש באחיו, לא תרדה בו בפרך". שגורם סתם לרעייתו שתצטרך לעבוד קשה על נקיון המגבת. הרבה פעמין אנשים מזיקים לרכוש של האחים בבית, ולוקחים מהקטנים מה שרוצים, אף שהקטנים מאד מקפידים על כך, וחושבים הגדולים, שלהם מגיע הכל, וכאילו יש להם בעלות על הקטנים. וכן ההורים צריכים לדעת, כי שייכים עניני בן אדם לחבירו גם עם ילדיהם הקטנים, כי אדם שמכה את בנו שלא כדין, עובר על איסור חמור של הרמת יד על חבירו, אף שהוא בנו. וכל זה צריך שוטר פנימי שכל אדם צריך שיפתח לעצמו, שלא יבא לידי חטא.

והשופט והשוטר הפנימי, צריך שיהיה נקי מעוון של שוחד, והכוונה בזה, שלא יהיה נגוע בהחלטותיו בנגיעות אישיות, אלא ישקול את הדברים בצורה אוביקטיבית.

בכל שנה אנו קוראים פרשה זו בשבוע הראשון של חודש אלול, לרמז לנו כי עלינו להתכונן לחודש הרחמים והסליחות ולקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה על ידי חשבון נפש, איך עברה עלינו השנה הנוכחית? ובמה עלינו לתקן את דרכינו ולהשתפר במעשינו לקראת השנה הבאה.
 
על כל אחד מאיתנו לשים לו שופט ושוטר אישי, בכל אחד ואחד מהשערים שבו, אם זה על פיו לבדוק מה נכנס לפיו ומה יוצא ממנו, על אוזניו, לבדוק מהו שומע, על עיניו לבדוק מהו רואה, ועל כל פעולותיו היום יומיות, האם הם עומדות בכללי מצוות התורה בין אדם למקום ובין אדם לחברו? וזאת על ידי לימוד מוסר וחשבון נפש יומי.

ובזה נזכה בעזרת ה', על ידי התבוננות עצמית, לבא מוכנים כראוי ליום הדין הבא עלינו לטובה ולברכה.

 

שבת שלום