דבר תורה ליום רביעי כ"ו אב תשס"ח 27 באוגוסט 2008

פרשת השבוע - פרשת ראה

נאמר בפרשה, כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר. יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. ומבואר אם כן דין "עיר הנדחת" לעבודה זרה, שאם יחטאו אנשי עיר אחת לעבוד עבודת אלילים, יש לצאת למלחמה כנגד יושבי העיר, ולשרוף באש את כל שלל המלחמה. עוד מבואר, כי אם יצאו ישראל למלחמה כנגד אנשי העיר, יתן להם ה' רחמים.

על ענין הרחמים שנזכר בפסוק "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ", פירש רבינו האור החיים הקדוש, מהו הטעם שצריכים ישראל שה' יתברך יתן להם את מדת הרחמים ורק אז ירחם עליהם, ולמה לא ירחם עליהם השם יתברך גם בלי מדת הרחמים שיטע בלבותיהם.

ומסביר האור החיים הקדוש, לפי שצוה ה' על אנשי עיר הנדחת, שילכו ישראל להרגם לפי חרב, גדולים וקטנים, ואפילו את הבהמות יהרגו, אף על פי שעושים כן בשליחות בית דין ועל פי צווי ה', מכל מקום אין ספק שמעשה כזה מוליד בלב האדם מדת אכזריות גדולה מאד, שיעשה טבע ההורג שלבו יהיה לב אכזר ויכרת ממנו שורש הרחמנות, ובמצב כזה אין הקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל, כי אין הקדוש ברוך הוא מרחם על אכזרים, לכן צריכין ישראל שיאציל עליהם ה' יתברך ממדת הרחמנות שלו, מאוצר מתנת חנם, ואז ירחם עליהם גם השם יתברך. וכמו שאמרו רבותינו בגמרא (שבת קנא:), אמר רבי גמליאל, כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמין, וכל שאינו מרחם על הבריות, אין מרחמין עליו מן השמים.

ואף על פי שאין כאן ענין של שכר ועונש, כי חלילה להעלות על הדעת שאדם העושה מצות בוראו ומתוך כך יעשה אכזר, יתחייב בעבור זה עונש, אלא כך היא המציאות הטבועה בבריאה, כי הקדוש ברוך מתנהג עם בניו מדה כנגד מדה, ומי שאין בו רחמנות, בלתי אפשרי שירחם עליו הקדוש ברוך הוא. אבל אחר שיעריף עליו ה' יתברך ממדת הרחמים שלו, יזכה להיות כלי מחזיק ברכה, לזכות בטוב ה'.


שבת שלום.

 

מאמרי פרשת השבוע שבאתר הלכה יומית, מעובדים מתוך דברי הרה"ג רבי דוד שאלתיאל שליט"א.

לחץ כאן להרשמה מקוונת למינוי שליח לכתיבת פרוזבול