דבר תורה ליום חמישי כ' אב תשס"ח 21 באוגוסט 2008

פרשת השבוע - פרשת עקב

נאמר בפרשה (ח, ג), "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר וכו', לנסותך לדעת אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא, ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעו אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על על מוצא פי ה' יחיה האדם".

וכן בחומש שמות (טז, ד), "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחן מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

במדרש מכילתא על פסוק זה, אמר רבי שמעון בר יוחאי, לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. והכוונה בזה, כי מציאות עסק התורה ללומדה כפי שראוי היה, אינה שייכת אצל בני אדם רגילים, אלא רק אצל בני אדם כמו שהיו בדור המדבר, שהיו הולכים לישון בלילה, ויודעים כי אין להם מה לאכול למחרת, והם במדבר שממה, ולולי חסדי ה' אשר הם בטוחים בו, לא יוכלו לחיות כלל ועיקר. כי העיקר לזכות לכתרה של תורה במלא שלימותה, שייך דוקא בריכוז כל הכוחות לעבודת ה' יתברך, כעין מה שהיה בדור המדבר, שלא היתה עולה במחשבתם שום מחשבה מעניני העולם מלבד תורת ה' שבה הם היו עסוקים. וכן בכל דור ודור, שייכת מציאות זו, שיהיו אנשים שירכזו את כוחותיהם לעבודת ה', מי יותר ומי פחות, ובזה יזכו לכתרה של תורה, והמה גדולי ישראל שבכל דור ודור. וכן כל אדם ואדם עליו לדעת, כי אל לו לדאוג לפרנסתו ומפני כך להמנע מקביעת עתים לתורה והלכה, כי הרבה שלוחים למקום, והי"ת ימציא לו פרנסתו באופן הטוב ביותר אילו יזהר בקביעת עתים לתורה.

ואף שעל כל אדם לטרוח ולעשות השתדלות על מנת לזכות לפרנסה כראוי, מכל מקום עליו למצוא את שביל הזהב, שלא יאבד כל זמנו על הפרנסה, וישאיר לעצמו די זמן פנוי לקביעת עתים לתורה. ואל לו לאדם לחשוב שבכח השתדלותו יותר ויותר בפרנסתו אז יצליח הרבה להתפרנס בכבוד, ובזה יבטל מן התורה לגמרי, שכמו כן מצינו ביוסף מוקיר שבת (במסכת שבת קיט:), שהיה לו שכן גוי עשיר, שאמרו לו החוזים בכוכבים שהיה נועץ עמהם, שכל ממונו עתיד לעבור לרשותו של יוסף, ועל כן עשה השתדלות יוצאת דופן, ומכר את כל רכושו וקנה בממונו מרגלית אחת יקרה למכביר, ותפר וקבע אותה בתוך כובעו, ואחר זאת הלך על שפת הנהר והרוח נשאה  את כובעו לנהר, ובא דג אחד גדול ובלע את המרגלית שהיתה שם, ואת הדג קנה מן הדייגים יוסף מוקיר שבת, ובזה נעשה עשיר גדול. נמצא שכל השתדלות הגוי להרחיק את ממנונו מיוסף, היא שגרמה בסוף שיוסף זכה בממונו, כי סוף דבר שה' יתברך הוא הקובע מי יהיה עני ומי עשיר, ואין זה תלוי כל כך בהשתדלות האדם. וכן כל אדם ידע לפנות מזמנו לעסוק בתורה, שלא יהיה חלילה עם הארץ, וגם ידע את המעשים שצריך לעשות, ויתפלל לה' שימציא לו פרנסתו בריוח, ולא יצטרך למתנות בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם מיד ה' יתברך הזן ומפרנס לכל ברואיו.

שבת שלום