דבר תורה ליום רביעי י' תשרי תשע"ז 12 באוקטובר 2016

יום הכפורים – מעשה נורא

ביום הכיפורים, עלינו לעשות חשבון הנפש, כל אחד ואחד על העבירות שבידו, כי לב יודע מרת נפשו גודל קיצורינו בעבודת ה'. ואם עד עתה ביום ראש השנה נתנו אל לבנו את אהבת הבורא ברוך הוא כלפי כל אחד ואחד מישראל, עתה עלינו גם כן להתבונן מצד היראה מה' הגדול והנורא, כי את עומק הדין אי אפשר לשער, ומה שנראה בעינינו כחטא קל, וכגון דיבור וביזוי תלמידי חכמים, באמת הוא משפיע לדורות ודורי דורות.

ונספר מעשה שהיה לפני כמאה ושלושים שנה. הגאון רבי מרדכי אושמינר, היה מקובל ובעל מופת נפלא מאד בליטא של אותם הימים, מעשים רבים נקשרו אודותיו באותות ומופתים גדולים. הגאון ז"ל שלח אל רבו הגאון רבי פנחס מיכאל מאנטיפולה (אנטיפאלע) מכתב, ובו הוא מספר לו מה שראה בחלומותיו. הגאון ביקש שלא יתפרסם מכתבו, אך מן השמים נתגלגלו הדברים והמכתב פורסם בספר דרשות הרפ"מ ובכמה מקומות.

בליל יום הכפורים שנת התרמ"א, היה רבי מרדכי עוסק בתורה כדרכו, עד שנפלה עליו תרדמה ונרדם. בחלומו, בא אליו איש הדור פנים וזקנו מגודל. וכך מתאר רבי מרדכי עצמו את הדברים שראה:

בהביטי אליו (אל האיש ההדור פנים) נרתעתי, ואחז בידי ואמר, מה לך נרדם? קום קרא אל אלקיך! ונרתעתי מאד ואיקץ והנה חלום. ואמרתי בלבי, "חלומות שוא ידברו". ובכל זאת היה לבי נוקפי וחרדה גדולה נפלה עלי, והלכתי לישון עוד על מטתי, והנה בחלומי בא אלי עוד פעם אותו איש הדר, ועוד שני אנשים עמו, ואמרו לי, תדע לך שזה החלום אמת, ואל תאמר נואש! ונשתוממתי מאד. אז קרא אלי איש הדר הנזכר, ויאמר לי, הוי מפשפש במעשיך! כי אני בא אליך בשליחות מהעולם העליון! אז התחזקתי ושאלתיו, באיזה שליחות באתם אלי? ומחמת הקול שדיברתי הקיצותי משנתי. ואמרתי שוב פעם "החלומות לא מעלין ולא מורידין" (גיטין נב.). בכל זאת מחמת חרדה שנפלה עלי לא ישנתי עוד בלילה זה, וביום כפור בכיתי מאד בכיה גדולה שלא הורגלתי בזה מעודי ולא ידעתי מה זה הבכייה שאני בוכה כל כך. ואמרתי בלבי, אפשר מחמת החלום אני בוכה, כי לב יודע מרת נפשו.

ולא היה לי חלום עוד, עד שמיני עצרת, אז ישנתי בלילה תוך הסוכה כמנהגי, ובאמצע שינתי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל, בבגדי לבנים, ונרתעתי בהביטי אל גודל יופיו ומראהו הנורא מאד, ואז קרב אלי האיש ואמר לי, הבכי שבכית ביום כפור הועיל מאד, עד ששלחו אותי להסביר לך איך תוכל לתקן ולבטל את הגזירה. אז אמרתי לו, לא ידעתי מה אתקן? ומהי הגזרה? ושתק האיש ועמד בשתיקתו רבע שעה, ואז התחלתי לבכות מאד בחלומי ואמרתי, לא ידעתי מה זה החטא הגדול שחטאתי עד ששלחו לי שליחים מהעולם העליון! ובכיתי הרבה מאד בחלומי, ומחמת גודל הבכיה הקיצותי משינתי. ובהקיצי, לא אמרתי עוד שהחלום הוא דברים בטלים, כי ראיתי אשר דבר הוא.

וביום שמיני עצרת הייתי בשמחה גדולה מאד, ולא ידעתי אז מה זו השמחה אשר מעולם לא היתה לי שמחה כזו. ובליל שמחת תורה כאשר ישנתי על מטתי והנה בא אלי עוד פעם איש הדר הנזכר, זיו תוארו היה נורא מאד ועטוף לבנים, וקרב אלי ואמר, עד מתי תהיה לי טרחה בעבורך לבוא אליך ממקומי הנכבד? ואז התחזקתי ואמרתי לו, בזכות התורה! ובזכות התנאים והאמוראים שלמדתי ויגעתי בדבריהם! הנני מבקש מכם להגיד לי כל ענין השליחות שלכם, ולבאר לי בביאור יפה שאוכל להבינם!

ואז הלך אתי לחדר יפה ונעים מקושט בתכשיטים מופלאים, ואמר לי, שב בני שב, ואגלה לך ענין סתר, וזו השליחות שלי: הנני מגלה לך מסתרים, דע לך שאני המהר"י בן לב (רבי יוסף בן לב, מגדולי הדור בזמן מרן הבית יוסף), ובעת שהייתי בחיים בזה העולם, ישבתי על כסא דין לשפוט בין איש ובין רעהו, ובאו אלי שני אנשים בדבר איזה משפט, ויצא אחד מהם חייב בדין, ולא רצה לציית לדין, מחמת שהיה איש אלים, ואז הזהרתי אותו באזהרה הידועה, ויצאתי החוצה מבית הדין. ואז בא אלי האיש ההוא שיצא מאתי חייב, וסתר לי על לחיי, ועוון זה חקוק על עצמותיו עד היום, ואין לו שום תקומה עד היום, וכהיום נגזר עליך, שאתה מיוצאי צאצאיו, לתקן אותו, ותהיה גם לך מצוה גדולה.

ואז נרתעתי והשתוממתי, עד שנגע המהר"י בן לב על שפתי, ואמר לי מה זה שתקת? ואז התחלתי לבכות מאד, ואמרתי, לא ידעתי במה אתקן אותו? כי אין לי ידיעה בייחודים ובכוונות! אז אמר לי המהר"י בן לב ז"ל, תדע שכן נגזר עליך, שתקנה ספר שאלות ותשובות מהר"י בן לב, ותלמד אותו בקביעות עד שיהיה שגור בפיך מתחילתו ועד סופו, ואז תהיה תקומה גדולה אליו, ויוכל לעלות ממדרגה למדרגה! אמרתי לו, כמה אלמד התשובות הנ"ל? אמר לי לא פחות מארבע שנים, כי מלבד זה עליך ללמוד את שאר הלימודים הקבועים לך, איסור והיתר ודיני ממונות. על כן אתה מוכרח ללמוד לא פחות מארבע שנים. ואז אמרתי לו, אין לי תשובות מהר"י בן לב! אמר לי, תבקשם ותמצאם לקנות! ומוכרח אתה לקנות אותם אצל הרב מאנטיפולה, שיש לו תשובות הללו. ואמרתי לו, למה דוקא אצל הרב הנ"ל? ואז הקיצותי משינתי ונרתעתי מאד. אז אמרתי בלבי, אפשר שזהו דבר בטל, לקנות את הספרים דוקא אצל הרב מאנטיפולה, ובין כה וכה נתרבה עלי טרדת העיר, ובקשתי מאנשים שישיגו עבורי לקנות את הספרים "שו"ת מהר"י בן לב".

ובחודש שבט באותה השנה, בא שוב המהר"י בן לב בחלומי, ואמר לי בדברים קשים, למה תמתין לתקן שליחותי? ואמרתי לו, הלא מבקש אני לקנותו, ואמר לי, הלא הזהרתי אותך לקנות דוקא אצל הרב מאנטיפולה, ואמרתי לו, מה הטעם בזה, ואמר לי, מחמת ששימשת את הרב מאנטיפולה, זכית לסייע לו במה שתקנה ממנו את הספרים, כי הרב מאנטיפולה, יש לו חידושים על מסכתות תמורה ומעילה, ועדיין לא הדפיס את הספר שלו, והוא מוכרח לתקן ולהדפיס את ספרו, ומהמעות שירוויח במה שימכור לך את הספרים שלי, יוכל להדפיס את ספרו.

למחרת, חשב רבי מרדכי לשלוח שליח מיוחד לרבו הרב מאנטיפולה, ולספר לו את כל הענין, אך מחמת טרדות שונות בצרכי ציבור התעכב ימים ספורים. והנה החלה אשתו של רבי מרדכי לחלות במחלה קשה מאד, עד כי נשקפה סכנה לחייה. בלילה ההוא, שוב חלם רבי מרדכי, ובחלומו בא המהר"י בן לב, ויאמר אליו, תדע שזו האזהרה האחרונה שאני מזהיר אותך, וחולי זוגתך הוא לך אות וסימן, כי מחמת התעכבותך היא חלתה. ועתה תראה למען ה', לשלוח מיד לרבך מכתב, ותקנה ממנו את הספרים שלי, ותלמד בהם עד שיהיו שגורים בפיך!

ואמנם שלח רבי מרדכי לרבו את כל הדברים האלה, ורבו שלח אליו את ספרי המהר"י בן לב, והאשה שחלתה התרפאה, ורבי פנחס מיכאל הדפיס את חדושיו על מסכת תמורה ומעילה בשם "לקט הקוצרים", ושלום על ישראל.

נלמד מהמעשה הנורא הזה, אילו השלכות יש לכל מעשה ומעשה שאנו עושים בעולם. וכמה עלינו להתעורר מהאדישות והטפשות שאופפת את חיינו, ולהפנים את משמעות חיינו האמתית, לבקש מה' יתברך כפרה על חטאינו, ולקבל על עצמינו מכאן ולהבא לשוב בתשובה שלימה אל אלוקינו כי ירבה לסלוח.

גמר חתימה טובה!