דבר תורה ליום שלישי כ' תשרי תשע"ח 10 באוקטובר 2017

שמיני עצרת - חג שמחת תורה

הנה אנו עומדים בחג בסוכות, שהוא החג היחידי שנאמר אודותיו "ושמחת בחגך והיית אך שמח", ולקראתינו עומד יום חג שמחת תורה, שהוא היום השמיני של חג הסוכות, והוא חג בפני עצמו. עם ישראל בכל קהלות הקודש נהגו לשמוח ביום חג שמחת תורה בשירה ובריקודים בבתי כנסיות בהם מתכנסים כל העם, ועלינו להתבונן מהי מהותה של שמחה זו, ומה מיוחד בה על פני השמחה שהיתה לנו כבר בכל ימי החג?

רבותינו למדו אותנו שיש ארבעה סוגים שונים של שמחה בימי החג.

השמחה הראשונה, היא שמחה פשוטה במשך ימי החג, שעליה אמר רבי יהודה בגמרא במסכת פסחים (קט.), אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים שמחים עם בשר ויין, ונשים שמחות בבגדי צבעונין. וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך, שיש מצוה לשמוח בחג בבשר ויין ובבגדים ותכשיטים כל אחד לפי יכלתו, וכן מצוה לשמח את הילדים, בקליות ואגוזים וממתקים, לשמחם בשמחת החג שהיא מצוה מן התורה.

השמחה השנייה, היא שמחת בית השואבה, שעליה אמרו שכל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, והיתה שמחה זו נוהגת בבית המקדש, בכלי שיר, כל אחד לפי מה שהוא יודע, והיו שרים שירות ותשבחות. ולא היו עושין את השמחה עמי הארץ, אלא חכמי ישראל בעצמם היו טורחים לשמח את הציבור. וכתב רבינו הגר"א מוילנא שבזמנינו שאין לנו מקדש, עיקר השמחה הזו היא בזמן שנמצאים בבית הכנסת שספר תורה נמצא על התיבה.

השמחה השלישית, היא שמחת יום טוב באחרון שאחרי חג הסכות, שהיתה ביום שמיני עצרת, שבכל ימי הסוכות הקדוש ברוך הוא שמח כביכול עם כל העולם, הואיל והיו מקריבים בבית המקדש קרבנות כנגד כל אומה ואומה, מה שאין כן ביום האחרון של החג, יום שמיני עצרת, אין מקריבין אלא כנגד ישראל בלבד, וה' יתברך שמח בעמו ועמו שמח עימו. ובודאי ששמחה זו יתירה על פני שמחת שאר ימי החג, שכן ביום זה הקדוש ברוך הוא נמצא עמנו ממש, ורק עמנו. אשרי העם שככה לו.

השמחה הרביעית היא השמחה הגדולה מכולן, שמחת התורה. שכן ביום טוב אסור למחוא כף אל כף, מה שאין כן ביום שמחת תורה שעושים אותו ביום שמיני עצרת, התירו רבותינו מחיאת כפיים לכבוד התורה, וגם התירו לרקוד כימי החול, אפילו אם חל יום שמחת תורה בשבת, וכל כך למה, מפני גודל השמחה שצריכה שתהיה לכבוד התורה ביום שמיני עצרת שהוא גם יום שמחת תורה.

בכל ימי החג השם יתברך היה עמנו, אבל גם עם שאר אומות העולם במידה מסויימת. ביום שמיני עצרת השם יתברך נמצא אך ורק עם ישראל, אך אין הוא שרוי בתוכם ממש, רק השכינה הקדושה דבוקה בנו מבחוץ. אך כשנוספה על כך שמחת התורה, שרויה התורה והשכינה ממש בתוך כך אחד ואחד מישראל, כמו שאנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכינו", בתוכינו ממש, בתוך כל אחד מישראל שיש לו חלק בתורה שלו לבדו.

ומזה הטעם ביום שמחת תורה צריכים הכל להיות שמחים בתורה, אף מי שלא זכה כל כך ללמוד תרה, מכל מקום ראוי לו לשמוח הרבה בשמחת התורה, שהרי הוא שמח בתורה שנמצאת בו מטבעו שהוא אחד מישראל, ועליו להתפלל לאלהיו שיזכהו להוציא לפועל את קדושת וכח התורה המצוי בתוכו.

חג שמח.