הלכה ליום ראשון י"א ניסן תש"פ 5 באפריל 2020

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמתה של הרבנית הצדקנית

מרת חיה נחמה הלברשטאם ע"ה

אשת חבר להגאון הקדוש האדמו"ר מצאנז קלוייזנבורג זצ"ל
שלאחר ששרדה את אימות השואה, נישאה לבעלה הגדול זצ"ל לאחר שהוא איבד בשואה את רעייתו וילדיו, וזכתה לעמוד לימינו ולהקים דור ישרים מבורך
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים
נפשה בטוב תלין וזרעה ירש ארץ

הוקדש על ידי

תלמידי כ"ק מרן האדמו"ר זצוק"ל

מרור – כורך – שלחן עורך - ותוספת הלכות בשל מגפת "קורונה" והסגר הנהוג בכל המקומות

אף שעלינו להמשיך בהלכות הפסח, מכל מקום נעמוד גם על כמה דינים ששייכים באופן מיוחד השנה, בשל מגפת "קורונה" והסגר הנהוג בכל המקומות.

שריפת חמץ - לגבי שריפת חמץ, שנהגו לצאת ולשורפו ביום ערב פסח, דבר שהשנה לא יתאפשר להרבה בני אדם. הנה בגמרא ובשלחן ערוך (סימן תמה) מבואר, כיצד היא מצות ביעור חמץ? שורפו, או מפוררו וזורה לרוח, או זורקו לים. כלומר, אין חובה מצד הדין דוקא לשרוף את החמץ באש, אלא העיקר הוא לאבדו מן העולם.

ולכן, ישנם מקומות שהנהיגו השנה שיעשו את "שריפת החמץ" על ידי שליחים מיוחדים. אבל במקום שאין שליחים כאלה, או אדם שבכל זאת נותר לו מעט חמץ בביתו בערב פסח, הרי שיש לאבדו מן העולם, בדרך זו, שיפורר את החמץ עד שלא תשאר בו חתיכה אחת שיש בה שיעור כזית (עשרים ושבעה גרמים), ואחר כך ישליך את החמץ לאסלה בחדר השירותים ויעביר אותו על ידי זרם המים. וכמובן שיש להפטר מראש מכל המאכלים שאי אפשר לטפל בהם בצורה כזו. ואת השקיות של החמץ וכדומה, ישליך לאשפה לפני זמן איסור החמץ.

ואת אמירת "כל חמירא" וכו', שאומרים בזמן שריפת חמץ, יאמר כמובן, מחוץ לחדר השירותים.

יש נוהגים לשרוף את הלולב מחג הסוכות, בשריפת חמץ. והשנה שלא ניתן לעשות זאת, יש להשליכו בצורה מכובדת, שיעטוף אותו בנייר או בשקית וישליכנו, ולא בבזיון, כמו שמבואר בשלחן ערוך (סימן תרסד).

הלל – בליל פסח לאחר תפלת ערבית, נוהגים הספרדים ובני עדות המזרח (וכן הרבה מן האשכנזים בדילוג) לומר הלל שלם בברכה. ואף הנשים צריכות לומר הלל שלם בברכה. וכפי שנדפס במחזורים. וגם השנה, שאין אנו מתפללים בבתי הכנסת לצערינו, ורוב ככל הציבור מתפללים יחידים, גם כן יאמר את ההלל בשמחה איש איש בביתו. וכאמור, אף הנשים אומרות את ההלל בלילה הזה בברכה. (ברכי יוסף סימן תפז ועוד).

ליל הסדר – חובה קדושה לטלפן לפני התקדש החג, לקרובים שהם יושבים לבדם בליל הסדר. וכן יש לפקוח עין על שכנים בודדים, לשמח את לבם, כי הכל הוא ענין זמני. ואם יש שכן או שכנה מבוגרים שיושבים לבדם, והם גרים בבנין משותף, ניתן לפתוח את דלתות הבתים, כדי שיוכלו לשמוע את עריכת הסדר אצל השכנים.

מוריד הטל – במוסף של יום טוב הראשון של חג הפסח, מתחילים לומר "מוריד הטל", ויש להמתין ולא להתפלל מוסף בשעה מוקדמת, מפני שיש צורך להמתין עד שיכריזו בבית הכנסת על כך שמפסיקים להזכיר גשמים. ובכל שנה, היחיד שמתפלל בביתו יאמר מוריד הטל, לאחר השעה שמכריזים בבית הכנסת לומר "מוריד הטל", אבל השנה שלצערינו לא מתפללים בבתי הכנסת, יש להמתין עד לשעה שודאי הציבור החלו לומר מוריד הטל, והכוונה היא למקומות שמתקיימים מנינים במרפסות על פי הוראת המשנה ברורה (אף שאנו פוסקים שלא נכון לעשות כן). ולכן המתפלל מוסף בביתו, יתפלל מוסף בערך בשעה אחת עשרה, שבודאי לא התאחרו הציבור כל כך. (משנה ברורה סימן קיג ס"ק ח ועוד).

ספירת העומר – יש לזכור לספור ספירת העומר במוצאי יום טוב ראשון של חג הפסח.

--------------------------
מרור – כורך – שלחן עור

מרור
חובה על כל אדם לאכול בליל פסח כזית מרור. ויוצאים ידי חובת אכילת כזית מרור בליל פסח בכמה סוגי ירקות שכולן בכלל "מרור". והמנהג כיום ברוב המקומות, ובפרט אצל עדות הספרדים, לקחת למצווה של אכילת מרור עלים וקלחים של "חסא".

יש מרבותינו האחרונים שהעירו, שאין לצאת ידי חובת מרור באכילת חסא, מאחר והיא אינה מרה כל כך. ובתלמוד ירושלמי מבואר שהמרור "הוא מתוק בראשיתו ומר בסופו", ואילו החסה אינה מרירה כלל. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דן בזה בארוכה, והעלה שלהלכה יש להשתמש בחסא שלנו לקיים בה מצות מרור, והיא עדיפה על פני ירקות אחרים. ומה שאמרו בתלמוד שהיא מרה בסופה, הכוונה בזה, שבראשית גידולה של החסא, היא מתוקה, ואם משאירים את העלים לגדול הרבה, הם הופכים למרים מאד עד שאינם ראויים למאכל.

זהירות מתולעים
צריך להזהר מאד באכילת עלי "חסא" שיהיו מגידול מיוחד ללא תולעים, כגון "עלי קטיף" או "חסלט", וכיוצא בזה, שאז, על ידי שטיפה יסודית מזבובים וכדומה הם מותרים באכילה. (ויש להזהר מאד בקניית עלים אלה, שיהיו מגידול ללא תולעים תחת השגחת נאמנה, כי מצוי לצערינו בכמה מקומות שאורזים את עלי החסה בשקית ניילון ומציגים אותו כאילו הוא ללא חשש תולעים).

אם לא מצויים עלי חסא מגידול כזה, ראוי ונכון שלא לאכול כלל מעלים אלו, אלא להסתפק באכילת הקלחים הלבנים בלבד על ידי בדיקה יסודית מתולעים. ואף מי שנראה לו שהוא יכול לבדוק את עלי החסא מן התולעים, ידע שבאמת קרוב הדבר שאין שום אפשרות לבדוק את עלי החסא. וכן הנהיג מרן הרב זצ"ל משנים קדמוניות, שלא היה בנמצא גידול חסא ללא תולעים, ותיקן שיאכלו רק את הקלחים הלבנים של החסא, אשר על ידי בדיקה מדוקדקת מן התולעים, מותר לאכלם. וראוי להקפיד שקלחי החסא שנאכלים למצות מרור יהיו הקלחים היוצאים מחוץ לקרקע בזמן הגידול, ולא החלק הנמוך בחסא שנמצא מתחת לפני הקרקע, משום שיש סוברים שאותו חלק שנמצא מתחת לפני הקרקע לא יוצאים בו ידי חובה אכילת מרור.

וכבר הזכרנו פעם מעשה שהיה בירושלים עיר הקודש לפני למעלה מששים שנה, שמרן רבינו זצ"ל עורר ברבים שלא להשתמש בעלי חסא בכלל, אלא בקלחים בלבד. והיו שלא הסכימו לדבריו, ואמרו שיכולים לנקות היטב את העלים מן התולעים כפי שנהגו תמיד. ובא מרן זצ"ל בבית של משפחה אחת שאמרו שדבריו לא נכונים, והיה זה בערב פסח ממש, וביקש מרן זצ"ל את עלי החסא שנבדקו למצוות מרור, ולקח אותם והניחם על גבי נייר לבן בחצר, כנגד קרני השמש, ומיד לאחר עשרים דקות, היתה המגבת כולה מלאה תולעים רוחשות שיצאו מעלי החסא. ומיני אז הסכימו לדברי מרן זצ"ל, וראו כי האמת כדבריו, שבלתי אפשרי להקל באכילת עלי החסא מגידול רגיל.

"שלחן עורך"
יערוך שלחנו בליל פסח, ויסעד ליבו בשמחה, ומכל מקום יש להזהר בזמן הסעודה, שלא ימלא כריסו יותר מדאי במאכלים שונים, כדי שיוכל אחר כך לאכול את האפיקומן לתיאבון, ולא באכילה גסה שתהיה עליו לטורח, שאז לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן. ולכן נכון שגם הנשים האחראיות על בישול המאכלים לליל פסח, יראו לוותר מראש על הכנת מאכלים כבדים ומרובים, כדי שלא יבאו בני הבית למצב שאינם יוצאים ידי חובת אכילת אפיקומן. ורק בבוקר חג הפסח יוכלו להגיש מאכלים מרובים ככל העולה על רוחן.

"צפון"
לאחר גמר הסעודה, אוכלים "אפיקומן" (שהיא המצה השמורה תחת המפה, ואם היא אינה מספיקה יקח מצה אחרת) דהיינו שיעור "כזית" (כעשרים ושבעה גרם) מצה, זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע, ויש מחמירים לאכול שיעור כשני זיתים, אחד זכר לקרבן פסח, ואחד זכר למצה שהיו אוכלים עם קרבן פסח, אך מן הדין די בכזית אחד. וכבר דיברנו בענין זה.

ויזהר לאכול את האפיקומן לתיאבון ובהיסבה, (ולא יברך עליו), ואם היה שבע כל כך עד שהוא קץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, משום שאכילה גסה אינה נחשבת אכילה כלל, ועל כן יש לשים לב לדבר זה בזמן הסעודה, כמו שהזכרנו. וכמו כן יש להזהר לאכול את האפיקומן בהסיבה, משום שאם לא היסב צריך לחזור ולאכול אפיקומן ועלול לבוא לידי אכילה גסה.

שאלות ותשובות על ההלכה

רציתי להעיר לכת"ר על מש"כ "שלא יתפללו מוסף עד אחד עשרה בבוקר" במחכ"ת יש מניניים של נץ שמסימיים הרבה לפני השעה אחד עשרה, וא"כ איני רואה שום פקפוק להתפלל מוסף גם קודם לכן החל מ8:30 ואליך.. י"ג ניסן תש"פ / 7 באפריל 2020

מן הדין, לספרדים בלאו הכי אפשר להקל בדבר, שהרי מרן השלחן ערוך בכלל לא הצריך להמתין עד שיכריז החזן, אלא בשמיני עצרת. ואנו כתבנו את הדין לכל הדעות. ובזה כתבו הפוסקים, ובכללם המשנה ברורה בביאור הלכה, שמנינים של הנץ, אין הדבר ברור שקובעים לאותם שמתפללים לאחר מכן. לכן כתבו הפוסקים להמתין לזמן שרוב הקהילות יכריזו.

האם מברכים על החסא "על אכילת מרור" או שספק ברכות להקל? ט' ניסן תשע"ז / 5 באפריל 2017

מברכים על החסא על אכילת מרור.

נגיד ואני רוצה לאכול 2 כזיתות, האם אני צריך לאכול ממש 2 חתיכות של מצה, שכל אחת כזית, או אני יכול לאכול בבת אחת חתיכה גדולה, ששוקלת 60 גרם נגיד? י' ניסן תשע"ו / 18 באפריל 2016

אפשר לאכול חתיכה אחת גדולה שיש בה שתי זיתים. אבל לא יבלע את שתי הזיתים בבת אחת. ויש בדבר סכנה. 

שמעתי שיש בעיה עם כל העלים הירוקים שנקיים מתולעים ששמים בהם המון חומרי הדברה ויש שניזהרים מהם בטענה של ונשמרתם לנפשותיכם , מה עושים במצב זה? ל' ניסן תשע"ה / 19 באפריל 2015

יש לקנות מחברה ידועה, ויש לנקות היטב כמה שניתן, ושומר פתאים ה'. לכל הדעות מאכילת המרור בליל פסח אין חשש סכנה, ורק בצריכה מרובה.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה


משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

לקריאת ההלכה

חלוקי כפרה

ימי חודש אלול, בהם אנו עומדים, הם ימי תשובה וסליחה וכפרה. כמו שהזכרנו כבר. ועתה נתמקד בסוגי העוונות השונים, איזה עוון חמור יותר, וכיצד ניתן למחות את העוונות לגמרי. ארבעה חלוקי כפרה שנינו בברייתא במסכת יומא (דף פו.), "ארבעה חלוקי כפרה הן". כלומר, יש ארבע דרגות (חלוק, מלשון חלוקה) שונות ......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

לעולם יראה האדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי

אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן. וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכ......

לקריאת ההלכה