הלכה ליום שישי כ"ב כסלו תשפ"ב 26 בנובמבר 2021

פרשת וישב

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו, הרב יעקב ששון הי"ו

בכל פרשה, מוצא כל אדם דברים שמוצאים חן בעיניו, דברים יפים שנהנה מהם. הפרשה שלנו, פרשת וישב, היא מעציבה מאד. איך היה סכסוך כזה בין אחים, התפרץ כל כך עד שהגיעו לידי שפיכות דמים?  "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ", איך יתכן, שבטי יה, השבטים הקדושים, שיהיה ביניהם סכסוך כזה? וכי בשביל כתונת אחת שעשה לו אביו ישנאו אותו כל כך? וכי מפני שחלם איזה חלומות עליהם, מגיע לו שישנאו אותו כל כך? היו עושים לו "הטבת חלום", יאמרו "חלומות שוא ידברון", ודי! איך יתכן ששנאו כל כך את יוסף עד שכמעט הרגו אותו.

כל כך חמורים הדברים, שלאחר שנמכר יוסף, היה יעקב אבינו, אביהם של השבטים, יושב ובוכה! עשרים ושתים שנה היה יושב באבלות! לא היה ישן על מיטה, אלא על הארץ, כמו אבל, היו יושבים לאכול, היה יעקב בוכה, "איפה יוסף שישב עמנו ויאמר לנו דברי תורה?", וכולם היו בוכים יחד איתו! ככה עשרים ושתים שנה, לא היה להם לא יום ולא לילה, שנים של אבל, והכל מחמת המעשה הזה שעשו, שמכרו את יוסף. ואלה השבטים, שבטי ישורון, כולם צדיקים, כולם אהובים, איך קרה להם דבר כזה?

רבותינו, תירצו את הדברים במילים ספורות. אמר יעקב אבינו ליוסף, "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה", מקשים רבותינו, "עמק חברון", וכי חברון היא בעמק? והלא נאמר "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן", משמע שחברון היא במעלה ההר, אם כן מה פירוש הדברים "עמק חברון", אלא מסבירים רבותינו, "מעצה "עמוקה" של הקדוש ברוך הוא", שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", ואמרו רבותינו במסכת שבת, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, לקיים את הגזירה שנגזרה בימי אברהם, היה ראוי שירד כמו אסיר, אזוק באזיקים למצרים, אלא שראה הקדוש ברוך הוא, את צדקתו של יעקב אבינו, "שלם האבות", אמר הקדוש ברוך הוא, אין זה דרך כבוד ליעקב שירד בעל כרחו למצרים, לכן התגלגלו הדברים, שנכנסה שנאה בין האחים, עד שהשיאו עצה למכור את יוסף למצרים, ויוסף היה שליט על כל ארץ מצרים, מלך ממש, אך לא יכול לצאת ממצרים אפילו לכמה ימים, כדי להודיע לאביו על מצבו, כי פרעה לא הניח לו לצאת ממצרים, אם כן, איך יפגוש אותו יעקב, לכן, לא היתה ברירה, עד שירד יעקב בעצמו למצרים, "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת". זו עצה עמוקה שנעשתה על ידי הקדוש ברוך הוא.

אך עוד ענין מתמיה יש בפרשה. יהודה, בחיר השבטים, שהיה מלך כל השבטים, כל דבר שהיה אומר, היו כל אחיו סרים למרותו, אמר לאחיו, "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ? לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ", וכל האחים שמעו בקולו. אך לאחר מכן, כשראו השבטים איזה צער נגרם ליעקב אבינו, הורידו את יהודה מגדולתו, חדלו לשמוע בקולו, אמרו לו, אתה אשם בכל הצרות הללו! בגללך אבינו כל כך מצטער! אילו היית אומר לנו להשיב את יוסף לאבינו, היינו שומעים בקולך!  לכן הורידוהו מגדולתו. כמו שנאמר, "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו", אבל נשאר יהודה, אחד השבטים.

ומה רואים לאחר מכן? הלך יהודה, ותמר היתה יושבת כמו אשה לא צנועה, "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ", לכאורה הדברים לא מובנים, אשה לא צנועה מכסה את פניה? אדרבה, דרכה לשים פודרה, אודם, כחול וירוק, רוצה שיראו את יופיה, וכי היא כלה שמכסה את פניה? אלא מסבירים רבותינו, שכיסתה פניה בבית חמיה! כל זמן שהיתה תמר גרה בביתו של יהודה, בזמן שהיתה נשואה לער, ולאחר מכן לאונן, היו פניה מכוסות, ומעולם לא ראה אותה יהודה, לכן כעת, כשהיתה בפנים מגולות, יהודה לא זיהה אותה! היא היתה צדקת, כל מטרתה היתה לזכות לבנים מיהודה, ולא היו לה כלל מחשבות על עניני העולם הזה. לכן נראתה לפניו בצורה כזו, והוא לא הכיר אותה, כי כסתה פניה, בביתו.

כך אומרים רבותינו, "כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה להקים מלכים לישראל", תמר שהיתה צנועה בבית חמיה, זכתה ויצאו ממנה פרץ וזרח, יצאו ממנה המלכים, דוד, שלמה, חזקיה, יאשיהו, ועוד, כל המלכים הללו היו מבני בניה. והכל מפני צניעותה.

אך עלינו להבין, איך יהודה הצדיק, שבט מהשבטים, יראה אשה פרוצה, ויאמר לה, "הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ", איזו בושה!  כך מתנהג שבט מהשבטים? איך יתכן הדבר?

אלא דעו, שהקדוש ברוך הוא רצה שיגיע משיח לגאול את ישראל, והוא ישתבח שמו, צופה ומביט עד סוף הדורות, וידע שאם לא יקום משיח מזרע דוד המלך, אין גאולה לישראל, אך השטן מקטרג, כמו קוץ בעיניים שלו, שיבוא משיח לישראל, שהרי אמרו רבותינו, עתיד הקדוש ברוך הוא לקחת את השטן ולשוחטו לפני הצדיקים!  לכן עומד השטן ומקטרג, ולא מאפשר שיגיע משיח לישראל.

אבל אם יבוא יהודה, וילך אצל איזו אשה זרה, הרי השטן שמח ומרקד! הוא טועה! לא ידע שכך הקדוש ברוך הוא מזמן את גאולתם של ישראל! לכן עשה הקדוש ברוך הוא באופן כזה, שתכנס תאווה בלבו של יהודה, ויצאו ממנו ומתמר בנים צדיקים, שמהם יצא משיח בן דוד.

משל למה הדבר דומה? היה תלמיד חכם גדול אחד, שהיתה לו ישיבה, אך היתה לו תקנה, שקיבל אותה מהרבנים שקדמו לו, שלעולם לא יתן "כתב סמיכה", ("יורה יורה ידין ידין", כלומר, תעודת הסמכה להוראת הלכות ודינים), עד שינשאו תלמידיו, אבל לתלמיד בחור, רווק, לעולם לא יתכן כתב סמיכה!

היה לו לאותו רב, תלמיד אחד, עילוי גדול, ואביו היה גביר גדול. פנה הגביר אל הרב, ביקש ממנו, עשה לי טובה, תן לבני כתב סמיכה, למרות שעדיין לא נשא אשה! השיב לו הרב, יש לי תקנה, ואני לא יכול לעבור עליה, לעולם איני נותן כתב סמיכה לתלמיד שאינו נשוי! שמע זאת האב, והמתין.

לאחר זמן, השתדך הבן העילוי עם כלה אחת, וקבעו זמן לנשואין. אך אותו רב, היה קמצן, לא היה לו "בלאנק"" כפי שיש לרבנים, עם כותרת הנושאת את שמו. מה עשה? הלכה אשתו למכולת, וקנתה שם איזה מצרכים, חַלְוָה, גבינה, והיו המוצרים עטופים בנייר לבן. לקח הרב את הנייר שעטפו בו את החלווה, וכתב עליו "כתב סמיכה", יפה מאד, כולו מלא מליצות נאות, "הבחור הנפלא, וכבוד ה' מלא, זית רענן יפה פרי תואר, הבחור החשוב" וכיוצא בזה דברי שבח ומליצה נאה.

הגיע זמן החתונה. הזמינו את הרב לסדר קדושין, בין קריאת הכתובה לשבע ברכות, עמד הרב, והחל קורא את כתב הסמיכה, ומסר אותו לבחור. ראה זאת הגביר, אביו של הבחור, ושמח שמחה גדולה, אמר בלבו, אני אקח את כתב הסמיכה, ואמסגר אותו עם זכוכית, ואתלה אותו בביתי! לאחר החתונה, לקח האב את כתב הסמיכה, אך התאכזב מאד, כשראה שהנייר כולו מלא בהרות בהרות, מלא כתמי שמן! המליצות והתוכן, יפים מאד, אך הנייר, מלוכלך כולו. לכן התייאש, והחליט שלא יוכל למסגר את כתב הסמיכה.

לאחר ימים, הגיעו ימי הפורים. פנה הגביר למשרתו, ואמר לו, קח לי את הקרש שעליו מולחים את הבשר! אמר לו המשרת, אבל הקרש הזה מטונף כולו! צוה עליו הגביר בתקיפות, עשה מה שאני מצוה עליך! הביא המשרת את הקרש, הניח אותו הגביר, והשתמש בו כמו מגש, הניח עליו פירות יפים, סוכריות טעימות, ובאמצע הניח גביע זהב, ובתוכו מלא דינרי זהב! לאחר מכן פנה אל המשרת, אמר לו, לך והבא לי את המפה המלוכלכת שהשתמשנו בה בשבת, היא בכביסה, לך והבא אותה! פרס הגביר את המפה על כל הדברים, וצוה על המשרת, לך ומסור לרב את הכל, "משלוח מנות"!

נכנס המשרת לפני הרב, ואז היה הרב יושב בראש, וסביבו אנשים נכבדים, והיה מתפלפל עמהם, על מעשה המן ואחשוורוש, דברים יפים, והנה נכנס המשרת, הניח את המשלוח על השלחן. שאל אותו הרב, מי שלח אותך? השיב המשרת, אדוני הגביר שלח אותי! הסיר הרב את המפה המלוכלכת, וראה משלוח מפואר, וגביע זהב מלא דינרי זהב, אך המגש! כולו מטונף! מלא דם ומלח! גועל נפש! הכניס את הדינרים לכיסו, ואת המגש השליך לאשפה. חזר לדבר בדברי תורה עם הנכבדים שישבו לפניו.

לאחר כמה ימים, פגש הרב את הגביר ברחובה של עיר. פנה אליו, אמר לו, חמסי עליך! תודה רבה על המשלוח המפואר ששלחת אלי, אך מדוע שלחת אותו על גבי הקרש שמולחים עליו את הבשר! ומדוע מפה מלוכלכת? ביישת אותי לפני אנשים נכבדים שבאו אלי!

השיב לו הגביר, אני נהגתי כמו שאתה נהגת! הלא כשנתת סמיכה לבני, ידעת, שאני ממתין כמה שנים לסמיכה הזו, ואתה לוקח נייר שעטפו בו חלווה?! ככה עושים? היו בכתב הסמיכה מליצות יפות, אבל נייר כזה? מה? אתה קמצן? היה עליך לכתוב על גבי נייר מלוטש. לכן אני עשיתי כמו שעשית, נתתי משלוח מנות יפה, בפנים היו דינרי זהב, אך מבחוץ, מלוכלך!

זה הענין בפרשתינו. יהודה, הוא הציל את יוסף, כולם כעסו על יוסף, רצו להרוג אותו, והוא הציל אותו. אבל, לא בצורה יפה, לא באופן הטוב ביותר. מה עשה? לקח את כתונת הפסים, הטביל אותה בדם, ואמר לאביו, "הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא", ככה עושים לאביך? זה יעקב, צדיק, איש תם יושב אהלים, כך ראוי לעשות לו? אמר הקדוש ברוך הוא, אמנם אתה הצלת את יוסף, ואני אביא ממך את המשיח, אבל לא בצורה יפה, אלא בצורה מלוכלכת בדם! עשה לו כמידתו!

לו היה נוהג בצורה יפה יותר, לא היה נעשה לו בצורה כזו, שילך אצל אשה, ככה בסתר, בבושה וחרפה, לא היה נעשה כך, אלא היה נושא את תמר, בחופה וקדושין, היה מייבם אותה, ומביא ממנה בנים, אבל מאחר והוא לא עשה בצורה יפה, כך נעשה לו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת "הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא", גם לך יאמרו "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה", וכך גם אומרים בערבית, כשרוצים לומר, מידה כנגד מידה, אומרים "הכר הכר", והמקור הוא מכאן, יהודה אמר "הכר", אף לו אמרו "הכר"!

יהיה איך שיהיה, יבוא משיח צדקינו, יגאל אותנו גאולה שלימה, ואז נדליק שמונת נרות חנוכה בשמחה, משי"ח ראשי תיבות, מדליקים שמונת ימי חנוכה, במהרה בימינו, אמן.

שבת שלום.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

סדר ליל פסח – "קדש"

סדר ליל פסח המפורסם: "קַדֵּשׁ וּרְחַץ, כַּרְפַּס, יַחַץ, מגִּיד, רַחְצָה, מוֹצִיא מַצָּה, מָרוֹר, כּוֹרֵךְ, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן, בָּרֵךְ, הַלֵּל, נִרְצָה", סידרו רבינו רש"י הקדוש. ועל פיו נהגו בכל תפוצות ישראל לנהוג בסדר ליל פסח, כפי שנדפס במחזורים ובהגדות. ובזמנינו מצויים בכל מק......

לקריאת ההלכה

מתנות לאביונים

הזכרנו באופן כללי את מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים, והוא חיוב על כל איש ואשה. מה צריך לתת? מצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאים לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים. כמה צריך לתת? ירא שמים יתן מתנות לאב......

לקריאת ההלכה

כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח. והנה דיני הכ......

לקריאת ההלכה


החמץ בפסח – שנת התשפ"ב – תקנת מרן זצ"ל

אמרו רבותינו בתוספתא (פסחים פ"ג): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ועל פי זה נהגו רבני ישראל בכל הדורות, שבימים הללו, מפורים ועד פסח, מלמדים ברבים את הלכות הפסח, מאחר וכל אדם מישראל צריך להיות בקי בדינים רבים הנוגעים לפסח, בכשרות המאכלים והכלים, בסדר ליל פסח ועוד. מהות החימוץ......

לקריאת ההלכה

שבת זכור – דרשה מיוחדת

"זכור את אשר עשה לך עמלק" בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרובה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (שהשנה, שנת תשפ"ב, נקרא בפרשת ויקרא), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "......

לקריאת ההלכה

חג הפסח התשפ"ב

ההכנות לפסח מעכשיו נהגו כל ישראל, לנקות את בתיהם היטב היטב זמן רב לפני חג הפסח, כדי שלא יגיעו לידי איסור חמץ, וכדי לכבד את החג בבית נקי, שישבו בליל הסדר כבני מלכים. וכל הנקיונות שעושים לכבוד הפסח, בתוך שלושים יום לחג הפסח, הרי הם בכלל מצות "ביעור חמץ". וכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקוד......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" - יום ז' באדר

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שחזרנו וקראנו לא מזמן גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, ה......

לקריאת ההלכה