הלכה ליום שישי ח' אלול תש"פ 28 באוגוסט 2020

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

יצחק בן אברש, טנו בת וודה סלמון,בתוך שאר חולי עמו ישראל.

ולהצלחה למשפחת איילי ברוחניות ובגשמיות
ופרנסה טובה ורפואה שלמה לכל עמו ישראל אמן יהי רצון.

הוקדש על ידי

אורי איילי

פרשת השבוע - כי תצא

מאמרו של הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א, נכד מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל

נאמר בפרשה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה".

בשבוע שעבר, קראנו פרשת שופטים. ובסיום הפרשה נאמר, "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל, וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר כו', וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן כו' וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל, וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל, וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ, כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם, וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'".

רבותינו בתלמוד ירושלמי במסכת שבת (פ"ב) דרשו על סמיכות הפסוקים, כלומר, מה השייכות בין פרשתינו לפרשה הקודמת לה. וכך אמרו רבותינו, כי אבותינו קודם שיצאו למלחמה, היו יושבים בית דין של מעלה, והיו דנים את בני ישראל אם הם נקיים משפיכ"ד, שרק אז הם ינצחו את אויביהם. ואם לאו, אז יהא הדם הנקי ששפכו עולה ומקטרג עליהם, והיה השונא מתגבר ושופך דמם במלחמה.

נמצא בדברי רבותינו שעוון שפיכות דמים, הוא היה הגורם הגדול שיפסידו ח"ו ישראל במלחמה. וכיוצא בזה מצאנו בדברי הנביא בספר מלכים, שדיבר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר, תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה, וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, וכפי שמבואר בפסוקים, בא אחאב אל ביתו סר וזעף, וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם, ואז שאלה אותו איזבל אשתו מדוע הוא עצוב, והשיב לה את כל אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי. אמרה לו אשתו, אתה המלך, קום אכול לחם, ואני אתן לך את כרם נבות. ומה עשתה, שכרה שני עדי שקר בני בליעל שיעידו על נבות היזרעאלי שח"ו בירך את ה', והוציאוהו העם וסקלוהו. ואז קם אחאב וירש את כרם נבות.

והנה אחר זמן, היה "כיבוש", כי מלך ארם השתלט על רמות גלעד, והיה אחאב מלך ישראל חפץ לחזור ולכובשה ממנו. על כן פנה אל יהושפט מלך יהודה, וביקש ממנו להצטרף עליו למלחמה נגד מלך ארם. השיב לו יהושפט, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסך, רק ביקש ממנו לדרוש את פי ה', אם יצליחו במלחמה אם לאו. הלך אחאב אצל נביאי הבעל, וכולם התנבאו לו, עלה רמות גלעד והצלח. והנה אז שלח ה' את הנביא מיכיהו, ויאמר אל המלך אחאב,  רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ (היא היתה רוחו של נבות היזרעאלי), וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה, וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.

אז צוה המלך אחאב, שיושיבו את מיכיהו בבית הכלא, ויאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ, עד שיחזור בשלום מן המלחמה. ויאמר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא דִבֶּר ה' בִּי!

ולבסוף מה אירע? שהמלך אחאב עמד על המרכבה שלו, וירה בו נעמן חץ, ומת המלך אחאב, ודמו נשפך בתוך הרכב שלו. וכשהביאו את רכבו חזרה, שטפו אותו, ובאו הכלבים ולקקו את דמו של אחאב, במקום בו הרגו את נבות היזרעאלי.

אם כן מצאנו, שבעבור זה ששפך אחאב דם חנם היה הדם הזה למקטרג עליו שיפסיד במלחמה.

ולכן נאמר בסיום הפרשה הקודמת פרשת עגלה ערופה, שיהיו ישראל נקיים מעוון שפיכות דמים, ועל ידי זה ינצחו במלחמה, שאם לא כן ודאי יפסידו. וכמו שנאמר, ואתה תבער דם הנקי מקרבך ועשית הישר בעיני ה'. שבזכות מה שיעשו הישר בעיני ה' יהיו נוצחים במלחמה. ובודאי שבכלל שפיכות דמים שצריכים ישראל להזהר ממנו, נכלל ענין הלבנת פנים, שפירשו בו רבותינו שאזל סומקא ואתי חיורא, הוא מעין שפיכות דמים, ויש להזהר בזה מאד.

ועומק הדברים, כי כל מלחמות ישראל שהיו בימי קדם, לא נצחו בזכות תכסיסי המלחמה ותחבולותיה, כי אף על פי שהיה עליהם להשתדל במלחמה, והתורה צותה שיעמידו צבא וכו', מכל מקום לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, וכל מלחמות ישראל נעשו על ידי המלך ה' יתברך לבדו, כמו שאמר משה רבינו לעם ישראל על הים, התייצבו וראו את ישועת ה', שלא היה עליהם להלחם בכלי נשק נגד מצרים, רק עמדו על מקומם בבטחון חזק בה', ובזכות זה נצחו. כמו שנאמר, וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', שתפסו אומנות אבותיהם והתפללו לה' וחזרו בתשובה שלימה, ובזכות זה נושעו.

וכל איש דעת מבין, כי כל נצחונותינו במלחמות, ועצם העובדה שעוד אנו נצבים כאן חיים היום, אין זה אלא בדרך נס, שה' יתברך הוא איש מלחמה, עמד לנו לעזרה בעת צרה. ומטעם זה גם דוד המלך עליו השלום, בעת שאמר לשאול המלך שהוא ילך להלחם עם גולית, לא אמר לשאול "ילך עבדך וילחם עם הפלשתי הזה, אלא אמר, ילך עבדך "ונלחם" עם הפלישתי הזה, כי המלחמה אצל ישראל נעשית מאליה על ידי ה' יתברך.

יש ענינים שנראים בעינינו תמוהים, וכי באמת כל הנצחון במלחמה הוא רק בידי ה'? והלא אנו רואים שיש צורך בטנקים ומטוסים יקרים, וטיים וכו'. אבל באמת שכך הדבר. ודוגמא לזה, שהרי המן שהיה יורד במדבר, היה בדרך נס מופלא, ואילו היינו רואים אנו את המן יורד, ודאי היינו מתפעלים מכך מאד. והנה בני ישראל במדבר, היו מורגלים במן, ובפרט אותם שנולדו במדבר, ואילו כאשר באו לארץ ישראל, ראו שאפשר לזרוע זרע, והוא נרקב, וממנו צומחת חטה, בודאי גרם להם הדבר להתפעלות עצומה, איך יתכן נס ופלא שכזה? שזורעים זרע ויוצאת ממנו חטה. אבל אנו להיפך,כי  בדבר שמורגלים בו אין אנו רואים את השגחת ה'. ולכן צריך לשים לב, ולעיין בדברים היטב, ולראות את כח מעשי ה' בכל דבר, גם כשהוא לבוש בענין טבעי.

אנו עומדים בימי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, יסוד היסודות של אמונתינו, שבכח התורה ובקדושת התורה והמצוות, אנו זוכים לכל ההצלחות בעולם הזה, כי אין ישראל דומים לאומות בדבר זה, שהאומות, חלק ה' להם חלק בעולם הזה על פי טבע, אבל ישראל קדושים, כל מהותם קדושה וטהרה, באופן שאין אנו מבחינים בו בחיי היום יום, אך עלינו לדעת כי ישראל כחטיבה אחת כולם קדושים, ואין דבר אקראי שנעשה עמנו, רק הכל על פי השגחה פרטית מאת ה' מן השמים.

אזכרה ימים מקדם, שהיה מרן רבינו זקני זצוק"ל רואה חיילי ישראל מתפללים בבית מדרשו, שהיו מגיעים מידי פעם באקראי, היה מבקש אחר התפלה להכניסם אצלו, והיה דורש ושואל מהם לשלומם, ומה מצב הדת בבסיס בו הם מצויים, כי היה אוהב בכל לבו את כל ישראל, כי ידע קדושת כל יהודי, וידע כמה חשיבות מיוחדת יש בשמירת הדת בבסיסי הצבא, כי רק בזכות התורה והמצוות זוכים ישראל לנצח במלחמה. והיה אומר, כשרואים חייל, צריך לנשק אותו, שמוסר נפשו למען העם, אבל בודאי שהכל תלוי באמונה ובשמירת המצוות כאמור. וזה שכתוב "יעלזו חסידים וכו' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", שאף על פי שיש בידם חרב, בכל זאת השיר והשבח לה' יתברך.

שבת שלום!

שאלות ותשובות על ההלכה

האם מותר לגדל כלב טוב קטן בביתו בשביל הילדים ?אם אפשר אשמח למקורות תודה רבה ח' אלול תש"פ / 28 באוגוסט 2020

יותר טוב שלא לגדל כלב. בגמרא מובא שאסור לגדל כלב רע. ואסור לדל כלב מפחיד. שיפחיד את הבריות. וכמו שאמרו בסוף בבא קמא שיכול לגרום לאשה שתפיל פרי בטנה.

אסור לסרס או לעקר כלב, אפילו על ידי גוי. אסור לטלטל או ללטף אותו בשבת. 

מעיקר הדין מותר לגדל כלב שאינו מפחיד ובכל התנאים שכתבנו, שהרי מובא בגמרא שבמקום צורך אפילו לשמואל היה כלב. וכן מובא במדרש שהקדוש ברוך הוא מסר לקין כלב שישמור עליו. 

לכבוד הגאון רבי יעקב ששון שליט"א
הרבה רוצים לדעת מה דעתו של מור זקנו מרן רבינו זצ"ל בענין סעודה רביעית, האם היא חובה גמורה או מצוה בעלמא ?
אם כבוד יוכל לפרט ולהרחיב מעט בשיטתו הלכה למעשה
תודה רבה ח' אלול תש"פ / 28 באוגוסט 2020

מצוה להשתדל לאכול פת ממש בסעודה רביעית, אבל אם אינו יכול לעשות כן, מפני שהוא שבע, יוכל לסמוך על שיטת הגאונים ולהסתפק באכילת עוגה. ואם אינו יכול לסעוד אף עם עוגה, יאכל לכל הפחות פירות. (וכעין זה מורים דברי מרן החיד"א ז"ל).

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (ביום שלישי בערב, ליל יום רביעי) יחול יום ראש חודש אב. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמות, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים שיש לנהוג בהם, מפני שבחודש אב אירע החורבן, ואמרו חז"ל, שימים אלו הם ......

לקריאת ההלכה


חלוקי כפרה

ימי חודש אלול, בהם אנו עומדים, הם ימי תשובה וסליחה וכפרה. כמו שהזכרנו כבר. ועתה נתמקד בסוגי העוונות השונים, איזה עוון חמור יותר, וכיצד ניתן למחות את העוונות לגמרי. ארבעה חלוקי כפרה שנינו בברייתא במסכת יומא (דף פו.), "ארבעה חלוקי כפרה הן". כלומר, יש ארבע דרגות (חלוק, מלשון חלוקה) שונות ......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

לעולם יראה האדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי

אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה. עד כאן. וביאור הדברים, שהאדם כל חייו, יראה את עצמו כאילו הוא בינוני, שהרי בודאי שאין לאדם לחשוב את עצמו שהוא צדיק. וכ......

לקריאת ההלכה

ההכנות לימי הדין

בימים הסמוכים לימי לראש השנה, על כל אחד ואחד מעם ישראל, להתבונן על מעשיו, לעשות "חשבון נפש", כדי לבחון במה יוכל לתקן את מעשיו ולשפרם, על מנת שלאחר מכן, יעמדו לו סניגורים טובים ליום הדין.  משמעות השם "אלול" כתב מרן הרב עובד......

לקריאת ההלכה