הלכה ליום ראשון ח' סיון תש"פ 31 במאי 2020

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

ויקטור ומרסל סעדיה נ"י

הוקדש על ידי

פלוני

המכה את חבירו – מעשה עם הרב שטיינמן זצ"ל

שאלה: האם זה נכון שמי שהרביץ לחבר שלו, לא יכול להצטרף למנין אפילו אם הוא חוזר בתשובה?

תשובה: בגמרא במסכת סנהדרין (נח:) אמרו רבותינו, כל המרים יד על חבירו נקרא רשע. ואיסור גדול הוא לאדם להכות את חבירו.

וכתב רבינו הרמ"א בהגהת השלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן תכ סעיף א), בזו הלשון: "יש אומרים שיש חרם קדמונים באדם המכה לחבירו, וצריכין להתיר לו כדי לצרפו למנין עשרה".

כלומר, חמורה הכאת חבירו עד כדי כך, שהחרימו רבותינו הקדמונים את מי שיכה את חבירו, שיחול עליו דין "חרם", והמשמעות המיידית שיוצאת מדין זה היא, שמי שהכה את חבירו, אי אפשר לצרפו למנין עשרה בבית הכנסת.

ואם אותו אדם שהכה את חבירו מעוניין להתייצב בפני בית הדין שידונו אותו על מעשיו, כתב הרמ"א (שם), שמיד מתירין לו. כלומר, מאחר ומקבל עליו את דיני התורה, מיד יש להתיר לו את החרם, ומותר יהיה לצרפו למנין. וזאת אפילו אם האדם המוכה אינו מסכים לכך. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, ובכללם רבינו חיים בנבינישתי בספר כנסת הגדולה (הגה"ט אות יב, ובשו"ת בעי חיי ח"א סימן רלה ד"ה ואפילו להחולקים). וכן פסק בספר ערוך השלחן (סעיף ב).

ונשאל בזה ידידינו הגאון רבי גד יזדי שליט"א, לגבי אדם שהכה את חבירו בדרך צחוק, שהכה על גבו וכדומה, כפי שנוהגים לצערינו בכמה מקומות, והשיב שבמקרה כזה לפעמים אין בדבר איסור, ובודאי שאדם כזה אינו מוחרם, וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות חובל ומזיק ה"א).

אמנם למעשה הוסיף הרה"ג המשיב, שאפילו לגבי מי שהכה ממש, כתב הגאון רבינו יוסף חיים, בעל בן איש חי, בספרו שו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סוף סי' יא) בשם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (יו"ד סי' שלד ס"ק יח) שאם המכה אינו רוצה לקבל עליו את הדין, אין מתירין לו ואין לצרפו למנין עשרה אף על פי שלא נידוהו, והוא ברור. אך הוסיף על כך רבינו יוסף חיים וכתב: "והנה דבר זה שכיח הרבה, ולא ראינו שחכמי הדור בכל מקום ומקום חוששין לדבר זה, לעשות התרה למכה את חבירו כדי לצרפו לעשרה, והנה ודאי, התרת נדרים וחרמות אשר נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות קודם חודש אלול, וגם בערב ראש חדש אלול, וערב ראש השנה וערב יום הכפורים, תועיל לזה, והמתירים מתכוונים לדבר זה ולכיוצא בו. גם בודאי שזה החרם של הקדמונים באדם המכה את חבירו, רוב ככל הצבור אין יודעים ומכירים בו". עד כאן דבריו.

והסיק מזה למעשה, שאם אדם חזר בתשובה, יש לסמוך על התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה ויום הכפורים ומותר לצרפו למנין עשרה. אך כמובן שעליו לאחר מכן לרצות את חבירו ולבקש את סליחתו.

והביא עוד בשם רבותינו האחרונים, לגבי מקרה שאדם כזה עלה כשליח ציבור, ואי אפשר למנוע ממנו לעלות כשליח ציבור, שאפשר לענות אמן אחר ברכותיו. (ועיין בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קפב), ובערוך השלחן שם).

כאשר אדם מבקש את סליחתו של חבירו, לא יהיה חבירו קפדן, אלא יהיה נוח לסלוח, ולא יקפיד. ובפרט כאשר חבירו לא התכוון ברצינות למעשיו.

ומעשה היה בישיבה בכפר סבא, שם היה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל ראש הישיבה. פעם אחת, כמה דקות לפני תחילת השיעור, אחד הבחורים עמד עדיין מחוץ לחדר השיעורים. חבירו שחמד לצון, החליט לנעול בפניו את דלת חדר השיעורים, כדי שהבחור לא יוכל להכנס. והנה ראש הישיבה בעצמו הקדים מעט ובא להכנס לחדר השיעורים, והנה הוא רואה את הדלת נעולה. הבחור שעמד בחוץ, לחש לחבירו שעומד בפנים, "פתח מהר, רבי אהרן לייב כאן", אך חבירו היה משוכנע שאין זו האמת, רק שהבחור שבחוץ רוצה לגרום לו לפתוח את הדלת. וכך עמד הגאון יחד עם הבחור שנותר בחוץ, במשך דקות ארוכות ולא יכול היה להכנס לחדר השיעורים.

לאחר כמה דקות, הבין הבחור שנעל את הדלת, כי יתכן ובאמת ראש הישיבה הגיע. לכן מיהר לפתוח את הדלת. מה עשה ראש הישיבה? סובב מיד את פניו, כדי שלא יראה מי הוא הבחור שנעל את הדלת, כדי שלא לביישו ולצערו. זכותו תגן עלינו אמן.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר עם דגים

לאחר שלמדנו בימים האחרונים כמה דינים הנוגעים לאכילת בשר וחלב, נדון בכמה הלכות הנוגעות לאכילת בשר דגים עם בשר של עוף או בהמה, ועוד ענינים השייכים לזה. דג שנאפה עם בשר אמרו בגמרא במסכת פסחים (דף עו:): "ההיא בינתא דאיטווא בהדי בישרא, אמר מר בר רב אשי, אסור לאכלה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר&quo......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תש"פ

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. מנהג הספרדים אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, ו......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין כלי בשר וכלי חלב, ודין "נותן טעם לפגם"

קדרה (סיר) שבישלו בה בשר, דפנות הקדרה בולעות מעט מן האוכל שנתבשל בה, ולכן קדרה זו נחשבת קדרה "בשרית", ואם בישלו באותה קדרה אחר כך מאכל חלבי, פולטת הקדרה מטעם הבשר שיש בה לתוך החלב, ולכן אוסרת את כל המאכל שנתבשל בה. וזהו עיקר הדין של איסור בישול חלב בכלי של בשר. ועתה נבאר מהו דין "נות......

לקריאת ההלכה


(המשך) דין כלי זכוכית ו"פיירקס" לעניין איסור בשר בחלב

בהלכה הקודמת כתבנו שלדעת השולחן ערוך, כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ולכן אין כל איסור להשתמש בכלי זכוכית למאכלי בשר, ולאחר שישטפו כראוי, להשתמש בהם למאכלי חלב, (ואמנם דעת הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס וכן מנהג רבים מעדות אשכנז.) ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בספריו ובשיעוריו, פוסק כד......

לקריאת ההלכה

ברכת שהחיינו על בגד חדש

שאלה: מתי יש לברך שהחיינו על קניית בגד חדש, האם בשעת הקנייה או בשעת הלבישה? והאם יש לברך שהחיינו על כל בגד ובגד שקונה? תשובה: במשנה במסכת ברכות (נד.) למדנו שיש לאדם לברך על קניית כלים (בגדים) חדשים ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ולענין מתי יש לברך את ברכת שהחיינו. הנה כתב ה......

לקריאת ההלכה

איסור אכילת בשר וחלב על שלחן אחד

טעמי וגדרי ההלכה האוכל מאכלי חלב, אסור לו להעלות (לשים) על אותו שולחן מאכלי בשר. ולמשל, מי שאוכל לחם עם גבינה, אסור לו להניח על אותו שלחן פרוסת בשר. וזאת מגזירת רבותינו, שגזרו שלא לעשות כן, כדי שלא יטעה אדם ויאכל ממאכלי הבשר שעל השלחן. (כן כתב הרמב"ם). וכן להיפך, אם אוכל מאכלי בשר, אסור לו להע......

לקריאת ההלכה

שאלה: האם צריך ליחד כלים שונים למאכלי בשר ולמאכלי חלב גם בכלי זכוכית?

תשובה: כבר ביארנו בהלכה הקודמת, שחובה ליחד כלים שונים למאכלי בשר ולמאכלי חלב, משום שכלים שנמצאים בהם מאכלים (חמים) של בשר או של חלב, בולעים מטעם המאכלים ההם, ואחר כך פולטים את אותו הטעם שבלעו, לתוך מאכל אחר שהם נוגעים בו. ונחלקו רבותינו הראשונים לעניין כלי זכוכית, האם גם הם בולעים כשאר כלים, או ש......

לקריאת ההלכה