הלכה ליום שישי ז' אייר תש"פ 1 במאי 2020

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

שמואל בן אברהם דוד וברטה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

ליאור דוד רוזן

פרשיות אחרי מות קדושים

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל

נאמר בפרשה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, תהיו קדושים כי אני קדוש, האדם צריך להתדבק בקונו, ללכת אחר מדותיו. מה הוא חנון, אף אתה תהיה חנון, מה הוא רחום, אף אתה תהיה רחום, מה הוא קדוש, אף אתה תהיה קדוש.

כל מקום שאתה מוצא קדושה, אתה מוצא גדר ערוה. על האדם להזהר, שאם יש מקום שיש שם חוסר צניעות, יתרחק משם, הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, צריך לשמור את עצמו תמיד, ויחשוב כי תמיד היצר הרע רוצה להכשיל אותו, בתחילה באיסור ראייה, ולאחר מכן גם במעשה, "עין רואה ולב חומד", נאמר: "פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ", היה צריך להיות כתוב "על לא שמרתי תורתך", מהו שנאמר "על לא שמרו"?, אלא שהעיניים בוכות על מה שהן עצמן לא שמרו את התורה! שהאדם לא שמר את העיניים שלו בקדושה.

אך ברוך ה', ישראל קדושים, הנה עתה יצאנו מיום העצמאות, ומה עשו ביום העצמאות? קידשו אותו לתורה! כל חכמי ישראל רצים מבית כנסת לבית כנסת, "והם תכו לרגלך", כתתו רגליהם ממקום למקום להרביץ תורה בישראל, כי הפכו את היום הזה ליום שכולו תורה. הלואי היה יומיים חג העצמאות, היו לנו יומיים שכולם תורה...

אבל יש מקומות שמעמידים במות, ועושים שם קומזיץ וכל מיני דברים, ושם אין משמרת לצניעות, אסור ללכת לשם! אל תקרב אל פתח ביתה!

נאמר עוד בפרשה, "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", התורה אומרת, אל תשנא את חברך, אבל תוכיח את חברך. כתוב במשלי, "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת", אדם שאוהב את חבירו, אם הוא באמת אוהב אותו, ידריך אותו בדרכי ה' ולא יחניף לו. יאמר לו, ידידי, תדע, דבר זה אסור. אם רואה דבר לא טוב בחבירו צריך להוכיח אותו, כמו שמצאנו אצל עלי הכהן הגדול, שכאשר ראה את חנה מתפללת לה', חנה עשתה תנועות שונות והיה נראה לעלי שהיא שיכורה, "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה", לכן מיד אמר לה: "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין? הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ!", "וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי! אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'". ומיד, ביקש ממנה עלי סליחה, וכמו שנאמר: "וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ". וזכתה לבן גדול עולם, שהוא שמואל הרמתי.

שמואל הרמתי, היה שקול כמשה ואהרן, כמו שנאמר "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ". מה פירוש הדבר "קוראי שמו"? כתוב בנביא, בזמן ששמואל הוכיח את ישראל על עוונו של שאול המלך, היה מספר להם את ההיסטוריה שלהם, ובתוך דבריו אמר להם, הקדוש ברוך הוא שלח נציגים לעם ישראל להושיעם מכל צרותיהם, "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל", הוא גדעון בן יואש שהציל את ישראל מיד העמונים ועמלק, "וְאֶת בְּדָן", זה שמשון הגיבור שבא משבט דן, "וְאֶת יִפְתָּח", הוא יפתח הגלעדי שהיה גיבור חיל ולחם בבני עמון. "וְאֶת שְׁמוּאֵל", הוא שמואל הרמתי, "וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב".

ולכאורה הדבר תמוה, כי כאן שמואל הרמתי מדבר על עצמו, ואם כן היה צריך לומר "ואותי", ולא "ואת שמואל". אלא שכאשר שמואל היה מדבר, השכינה היתה מדברת מתוך גרונו, והשכינה היא שאומרת "ואת שמואל". ואיפה מצאנו נביא שהשכינה היתה מדברת כך מתוך גרונו, רק אצל משה ואהרן! זהו שנאמר "ושמואל בקוראי שמו", שהשכינה קוראת את שמו מפיו. היתה מעלתו גדולה.

אדם צריך גם לחנך את בניו לתורה, להוכיחם בחכמה שילכו בדרכי ה'. ובפרט עליו להתפלל לה' כמו חנה הנביאה, שיזכה לבנים תלמידי חכמים. הגמרא (בבא מציעא דף פה.) אומרת, שרב יוסף התענה ארבעים תעניות כדי שיזכה לעסוק בתורה, עד שאמרו לו בחלום "לא ימושו מפיך", ואז התענה עוד ארבעים תעניות כדי שבניו יהיו תלמידי חכמים, עד שאמרו לו בחלומו "לא ימושו מפיך ומפי זרעך", ואז התענה עוד מאה תעניות עד שהראו לו בחלומו "ומפי זרע זרעך". אשרי אדם שזוכה לבנים תלמידי חכמים צדיקים! ו"ברא מזכה אבא" הבן מזכה את אביו בשמים. מי כאן מתענה מאה תעניות שיהיו בניו תלמידי חכמים? היום רוצים שיהיה ככה "אוטומטי", אין דבר כזה!

רבינו החתם סופר העמיד תלמידים הרבה, היתה לו ישיבה בפרשבורג בהונגריה, ושם הקים עולה של תורה. לעת זקנתו, נולד לו בנו רבי אברהם שמואל בנימין. זה ה"כתב סופר". והוא לא היה ילד כל כך בריא, אלא היה חלש מאד.

בישיבה של החתם סופר, היו מסיימים את הלימודים בשעה עשר בלילה. אבל הבן הזה של החתם סופר, היה בא אליו בשעה שמונה, אומר לו, אבא, אין לי כח, אני עייף, היה אומר לו, לך לישון בני.

והבן הזה, היה לומד תורה בצנעה. היה ישן במיטתו עד השעה עשר, שאביו כבר היה מגיע בעצמו מן הישיבה והולך לישון. והוא ידע שאביו יקום בשעה חמש וחצי. וכך היה בעצמו קם ולומד תורה מהשעה עשר וחצי עד חמש וחצי, כל הזמן שאביו היה ישן. ואביו היה קם, ומוצא שהבן שוב ישן, והיה חושב בעצמו, הנה הוא ישן משמונה עד שמונה, איזה עצלן! אביו לא ידע איך הוא קם בלילה ולומד.

כשהגיע החתם סופר לגיל זקנה, לא הרגיש טוב, קרא לחבירו רבי דניאל פרוסטיץ, אמר לו, לך לישיבה ותאמר לתלמידים שהיום לא אמסור שיעור. בנו, היה בחדר השני, נכנס לפניו ואמר לו, אבי, תאפשר לי בבקשה שאני אגיד שיעור במקומך היום! אמר לו אביו, מה? אתה תגיד שיעור? יבלעו אותך חי! אמר לו, אבא, מה איכפת לך, תן לי לנסות! גם רבי דניאל אמר לו, מה איכפת לך, תן לו לנסות.

הלכו רבי דניאל ורבי אברהם שמואל בנימין לישיבה. ישב רבי אברהם שמואל ואמר שיעור, במשך שש שעות אמר שיעור, דברים נפלאים שלא שמעתן אוזן מעולם!

אחרי השיעור, רץ רבי דניאל כמו נער וסיפר לחתם סופר מה שהיה, אמר לו הבן שלך אמר שיעור נפלא! אף אחד לא יכל להפסיק אותו! כולם פערו פיהם ונבהלו מפניו! התחיל החתם סופר בוכה ואמר לו, תדע לך, אין תפלה אחת שלא הורדתי דמעות שיהיה לי בן תלמיד חכם!

אנשים רוצים הכל "אוטומטי", שיהיה הכל מוכן, אבל איך? צריך להשתדל בכל כוחו, להכניס אותו לישיבה, ולדאוג לו לפרנסה אחרי שיתחתן, יתן לו ויעזור לו בו בכל, ואז יזכה לבן תלמיד חכם, שיזכה אותו בעולם הבא. "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".

שבת שלום!

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

הדלקת נרות חנוכה

מצוות ההדלקה בכל שמונת ימי החנוכה, שיחלו מיום חמישי (ליל יום שישי) שבשבוע הבא, מצוה להדליק נר חנוכה. והספרדים נוהגים שמדליקים מנורת חנוכה אחת בכל בית. ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק חנוכה לעצמו. כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל ה......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

שאלה: עד מתי מותר להתפלל תפלת שחרית? מהו "סוף זמן תפלה - מגן אברהם" ו"סוף זמן תפלה -הגר"א" שמודפס בלוחות השנה?

תשובה: במשנה במסכת ברכות, ובגמרא (דף כז.) אמרו, שזמן תפלת שחרית הוא עד סוף ארבע שעות מהיום. כלומר, מתחילת היום, יש למנות ארבע שעות, שהן שליש היום (כי בכל יום שתים עשרה שעות, וארבע שעות הן שליש היום), ועד סוף ארבע שעות יש להתפלל תפלת שחרית. מאמתי מונים ארבע שעות? בהלכה הקודמת הזכרנו כי סוף זמן קר......

לקריאת ההלכה

נר שבת ונר חנוכה, סדר ההדלקה

נחלקו רבותינו הראשונים, מהו סדר הקדימה בהדלקת נרות חנוכה ונרות שבת. כלומר, האם יש להדליק תחילה נרות שבת, ולאחר מכן נרות חנוכה, או שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה קודם? ולדעת הרב בעל הלכות גדולות (המכונה בה"ג), יש להקדים את הדלקת נרות חנוכה להדלקת נרות שבת. וטעמו של בעל הלכות גדולות הוא, משום ש......

לקריאת ההלכה


המוצץ פרי בפיו

שאלה: מי שמוצץ בפיו תפוז או אשכולית, ואינו לועס אותו בשיניו, האם מברך על הפרי ברכת בורא פרי העץ כדין ברכת הפירות, או שמברך שהכל, כדין מי ששותה מיץ פירות? תשובה:  הנה אמת הוא, כי אף על פי שהאוכל פרי מברך עליו בורא פרי העץ, מכל מקום, אם לקח את הפרי וסחט ממנו את המיץ, מברך עליו ברכת "......

לקריאת ההלכה

הכנת צנימים על גבי פלאטה בשבת

שאלה: האם מותר להניח בשבת פת, פיתה או פרוסת לחם, על גבי "פלאטה" רותחת, בכדי שיהפכו לצנימים קשים ופריכים? תשובה: בנדון השאלה, אם מותר להכין בשבת צנימים מפת שנאפתה כבר לפני שבת, יש לדון מצד שני איסורים. האחד, מצד איסור אפייה בשבת, שכן המבשל תבשיל בשבת, או האופה פת בשבת, הרי זה מחלל את ......

לקריאת ההלכה

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

המשך דיני קדימה בברכות

בהלכה הקודמת ביארנו, שיש אופנים שיש לתת עדיפות לברך על מאכל מסוים לפני חברו, מפני חשיבות אותו מאכל, כגון שהוא משבעת המינים וכפי שביארנו. וכעת נבאר שיש אופנים שיש להקדים ברכה מסוימת, לא מפני חשיבות המאכל, אלא מפני עניין הברכה. כלל יש בידינו, שככל שהברכה "מבוררת" יותר, כך היא חשובה יותר. ......

לקריאת ההלכה