הלכה ליום ראשון ז' תשרי תש"פ 6 באוקטובר 2019

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

רחל בת אליס

בתוך שאר כלל חולי עמו ישראל

הוקדש על ידי

שמואל

עשות משפט ואהבת חסד – החלום שהתגשם

----------------------
כפרות

מנהג ישראל, שעושים "כפרות" לפני יום הכפורים. ויש שעושים כן במעות (כסף), ואת המעות נותנים לצדקה. אנו מבקשים להמליץ בחום על מוסד של תורה וצדקה, "תפארת רשב"י", המוכר לנו היטב באופן אישי, ואנו יכולים להעיד נאמנה, כי האנשים האחראים על המוסד הנזכר, הם אנשים יראי ה' בתכלית, הולכי תמים ופועלי צדק, העושים מעשיהם לשם שמים, והתרומות הנתרמות למוסד הנ"ל, כל כולם קודש לסיוע לתלמידי חכמים ההוגים בתורה יומם ולילה, ואף פרוטה אחת מהכספים המופקדים עבור המוסד "תפארת רשב"י", אינו מועבר לשום מטרה אחרת, לא כ"עמלה" עבור מנהלי המוסד, ולא לשום ענין אחר, רק הכל באמת ובאמונה למען הגדיל תורה ולהאדירה.

להפקדת תרומות, מספר החשבון הוא: 169250, סניף 167, בנק דיסקונט.
או בטלפון: 050-770-1562

----------------------

בימי עשרת ימי תשובה, אנו מתחזקים הן בענינים שבין אדם למקום (לה'), והן בענינים שבין אדם לחבירו. ובכלל הדברים שיש להתחזק בהם, הוא ענין אהבת החסד ומצות הצדקה והעזרה לחלשים, ובפרט בימים הללו, שהרי כבר אמרו רבותינו, ששלושה דברים מבטלים את גזר דינו של האדם, ואלו הן, תשובה, ותפלה, וצדקה.

לפני כמאה שנה, נדפס בירושלים ספר שיצא לעלוי נשמתו של אדם ירא שמים, שלפרנסתו היה שוחט עופות. בהקדמת הספר, מספרים בני המחבר סיפור על אביהם, שממנו נלמד, כמה יכולה להרחיק לכת המשמעות של מצות הצדקה והחסד. וכך הם מספרים:

אבינו, היה ירא שמים מאד, ושימש כשוחט בעיירה. ויהי היום, בוקר אחד, ותפעם רוחו. לאחר קומו משנתו סיפר לבני ביתו על חלום נורא שחלם, וכך היה החלום:

חלמתי, כי נפטרתי מן העולם הזה, והנה אני מגיע למשפט בפני בית דין של מעלה. במקום, עמד מלאך חבלה בתור קטגור, וטענה בפיו, כי הוא נברא מכח עבירה שעשיתי. וכי אין לוותר עליה, עבירה! ומה העבירה?

בערב שבת קודש, בעודי עוסק בהכנות לשבת, באה לפני אלמנה אחת, ובקשה בפיה, "עדיין לא בישלתי כלום לשבת, רק עתה השגתי עוף אחד, אבקש שתבוא לשחוט אותו"! השבתי לה, כי הסתיים כבר זמן השחיטה, ואני טרוד כעת מאד לקראת השבת, לכן אין לי אפשרות לשחוט עבורה. (משמעות הדברים היתה, כאילו השוחט אומר לאלמנה, השבת תאכלו מאכלי חלב!). לא שחטתי.

מעבירה זו נברא מלאך דין קשה, והוא תבע שיענישו אותי.

פסקו בבית דין של מעלה, כיבוס וטיהור בגיהנם במשך שלושים יום, או לחזור לעולם הזה ושם לתקן את העבירה. ביקשתי לסבול גיהנם והעיקר שלא לשוב לעולם הזה. הובילו אותי לגיהנם, וככל שהתקרבתי הרגשתי חום רב ונורא עד שלא הייתי מסוגל לעמוד בו. ביקשתי בתחנונים לשוב לבית הדין ולבחור באפשרות השנייה, לחזור לעולם הזה. והנה אני רואה בחלומי, ואני מתחנן למלאך שישיב אותי לפני בית הדין, אך הוא מסרב. התחננתי עוד ועוד, עד שנעתר המלאך והשיב אותי לפני בית דין של מעלה.

אמרתי לפני בית הדין כי אני חוזר בי, ובוחר לרדת לעולם הזה. הסכימו איתי. אבל, יצאה הוראה להעניש את המלאך. מדוע? כיון שלא מילא את שליחותו כהוגן, מי הרשה לך להשיבו? השבת אותו ללא רשות"! הענישו אותו במכת שוט אש, "פולסא דנורא", ותוך כדי הפחד והזעזוע של מכת האש, התעוררתי. עד כאן החלום.

אותו שוחט ישב להתבונן בכל ימי חייו, רשם על דפים את מה שעבר עליו, אולם לא הצליח להזכר בשום מקרה שבאה לפניו אלמנה או אדם אחד וביקש ממנו לשחוט עוף בערב שבת. לא מעשה כזה ולא דומה לו. לא דבר ולא חצי דבר. המשיך להתבונן, אולי פעם אחת תוך כדי חוסר תשומת לב השיב למישהי ברחוב כי לא יוכל לשחוט עבורה? אך לא נזכר בשום דבר. אדרבה, הוא נזהר תמיד להאיר פנים, ובודאי לנכאי רוח, אלמנות ויתומים.

בצר לו, פנה לרב העיר. הרב שמע את כל הפרטים והרגיעו, "אם אכן לא קרה לך מקרה כזה, מה לך כי תדאג?, סימן הוא כי החלום כולו הבל ותעתוע". כיון שאותו שוחט עדיין לא היה רגוע, המשיך ללכת לרבנים וצדיקים, אך כולם השיבו לו את אותה התשובה, "אם לא עשית כלום, אין לך מה לדאוג מהחלום"! ברבות הימים, לאט לאט, התחזק השוחט ודבר החלום החל להשכח ממנו.

חלפו שנים רבות, כעשרים שנה, והחלום נשכח כליל.

פעם אחת, בערב שבת קודש, בדרכו לטבול במקווה, הלכה מולו אלמנה ובידיה עוף. "אין לי עוף לשבת, בבקשה תשחט לי את העוף הזה". "סיימתי את כל השחיטות בשעות הבוקר, עכשיו אני מתנצל, ממש אין לי זמן" השיב השוחט בהתנצלות, "אני טרוד מאד", והמשיך בדרכו לטבול במקווה טהרה לכבוד שבת.

הוא שב מהמקווה, הכין את שאר עניני הבית, הלך לבית הכנסת, התפלל מנחה, קבלת שבת ותפלת ערבית בדבקות. לאחר מכן שב לביתו והחל באמירת "שלום עליכם מלאכי השרת" בשמחה. לאחר מכן התיישב סמוך לשלחן כדי למזוג את היין, ולפתע, לפתע קפץ מקומו בצווחה, "הוי! הוי! הוי! אוי ויי!", הוא נזכר בחלום. הבהלה שאחזה בו היתה איומה, אהה! אהה! צעק וגנח ופרש את ידיו בפחד ואימה, וכך נפל כמו מתעלף. העירו אותו.

הוא אזר את כוחותיו, וצוה על בני ביתו, "מהר, מהר לשלוח לאלמנה פלונית מגשים עם דגים, בשר, כל מה שאפשר"! לאחר מכן התחזק והלך גם הוא לביתה של האלמנה וביקש את סליחתה, היא מחלה לו בלב שלם, וגם אכלה בשמחה מהמאכלים ששלחו לה.

רוחו של השוחט שבה אליו, הוא שב לביתו, קידש על היין בהתרגשות גדולה, "יום השישי ויכולו השמים והארץ"! דמעות של שמחה וקדושת השבת התערבבו יחד ונפלו לתוך הגביע של היין. אחר כך סעד את סעודת השבת ובירך ברכת המזון בשמחה ובהודאה לה'. והלך לישון.

בבוקר לא התעורר. הוא השיב את נשמתו לבוראה עם תיקון מעשהו.

בהלוויתו שיצאה במוצאי שבת, הילך סיפור המעשה בין המלוים, ובספר שיצא לאור לאחר פטירתו, החליטו בניו לספר את המעשה כצורתו.

עלינו לדעת, יש דין ויש דיין. אין מעשה שהולך לאיבוד. "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע".

יהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה.

(את המעשה הביא הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל בדרשותיו, והובא גם בספר "חומש המגידים", פרשת וילך).

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות. נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

"קדיש"

אדם שנפטר מן העולם, מוטל על בניו שנשארו אחריו להקפיד באופן מיוחד להתפלל בכל יום שלוש תפילות במנין, כדי שיוכלו לומר קדיש על האב או האם. וכן אדם שחלילה נפטר בנו או בתו או אחיו או אחותו, יאמר קדיש לעלוי נשמתם. ומי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים, טוב לשכור עבורו תלמיד חכם שיאמר קדיש לעלוי נשמתו.......

לקריאת ההלכה

דין קימה בפני אביו או רבו – תשובת מרן זצ"ל לנכדו

כל ההלכות שאנו מזכירים לגבי מורא אב ואם וכדומה, שוים בחיובם הן כלפי הבן והן כלפי הבת. ומה שאנו כותבים לעתים בלשון בן ואביו, או בת ואמה, אין זה אלא למשל ודוגמא בלבד. בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש. אבל בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ......

לקריאת ההלכה


כיבוד הורים אחרי פטירתם

כשם שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם, כך עליו לכבדם לאחר מותם. ובודאי שאסור לו גם כן לזלזל בהוריו אחרי מותם. ובברייתא במסכת קידושין (דף לא:) מובא: היה הבן אומר דבר שמועה בשם אביו לאחר פטירתו, יאמר "כך אמר אבא הריני כפרת משכבו". כלומר, בכל פעם שמזכיר את אביו אחר מותו יוסיף "הריני כפר......

לקריאת ההלכה

כבוד חמיו וחמותו – מסימני סוף הגלות

בילקוט שמעוני אמרו, אמר לו דוד לשאול, "וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי", (כלומר, דוד המלך קרא לחמיו שאול בתואר "אבי"). ומכאן למדו רבותינו שחייב אדם בכבוד חמיו כשם שחייב אדם בכבוד אביו, שהרי השווה הכתוב את חמיו לאביו. וטעם הדבר שחייב אדם לכבד את חמיו, מפני ש......

לקריאת ההלכה

על מי מוטל העול הכספי של הטיפול בהורים

הזכרנו כבר, שמכלל מצות כבוד אב ואם, נמצאים כל עניני הכבוד, כגון לדאוג להאכיל ולהשקות את הוריו כפי רצונם, ובכלל זה, כאשר ההורים מבוגרים מאד ואינם יכולים לדאוג לעצמם, על בניהם ובנותיהם לדאוג להם למאכל ומשקה ובגדים וכל כיוצא בזה. ודבר ידוע, שככל שהילדים נוהגים כבוד עם הוריהם בזקנתם, על ידי זה זוכים אף ......

לקריאת ההלכה

האב שמחל על כבודו ועל מוראו

הדברים שנדון בהם היום, הם יסודיים ביותר בהלכות כיבוד הורים. ביארנו בימים האחרונים, כמה עיקרי דינים השייכים לכיבוד אב ואם, ולמורא אב ואם. שיש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לכבד" את ההורים, כגון להאכילם ולהשקותם וכדומה. ויש דינים ששורשם נובע מן החיוב "לירא" מן האב ומן האם, כגון, מ......

לקריאת ההלכה