הלכה ליום שני כ"ו תמוז תשע"ט 29 ביולי 2019

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

ויקטור בן אסתר סעדיה

ולרפואת כל חולי עמו ישראל

הוקדש על ידי

פלוני

ניבול פה – זהירותו של מרן זצ"ל

שאלה: אני נמצא בין חברים שלצערי מדברים בצורה לא יפה בכלל, ("ניבול פה"). אני עצמי נמנע מכך. מה עלי לעשות?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (לג.) אמרו: בגלל עון נבלות הפה, צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי (שונאי) ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, שנאמר: "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה". ודרשו עוד בגמרא, אמר רבי חנן בר רבא, הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. כלומר, כולם יודעים את מעשיהם של החתן והכלה, אבל מי שמדבר על כך, עונשו גדול מנשוא, שאפילו אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים את גזר דינו לרעה. ואמר רבה בר שילא בשם רב חסדא, כל המנבל את פיו, מעמיקין לו גיהנם, שנאמר "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת" (הגיהנם היא שוחה עמוקה, בור עמוק, והוא מגיע למי שפיו מדבר דברים זרים). רב נחמן בר יצחק אמר, אף מי ששומע ושותק נענש, שנאמר (בהמשך הפסוק שמדבר על פה שמדבר דברים זרים), "זְעוּם ה' יִפול שָׁם".

ורבינו השל"ה הקדוש (שער האותיות אות שי"ן) כתב, שאבי אבות טומאת הדיבור, הוא עוון ניבול הפה. וכתב שכל המטמא את פיו ולשונו בטומאת הדיבור, אז כל דברי תורה ותפלותיו כולם נטמאו, ומחוץ למחנה מושבם, ואדרבא מקבל עונש עליהם, כי הוא דומה לאדם שמביא מתנה חשובה למלך, אבל מגיש אותה למלך בכלי מלא קיא, הרי אז בודאי יכעס עליו המלך בכפליים. (שהרי התפלה היא כמו מתנה לפני ה', והוא מגיש אותה לה' בפה מלא דברי נבלה, שהוא מאוס לפני ה' יתברך). ורבותינו המקובלים האריכו בהסבר הדברים.

והגאון מהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הצניעות אות ד) הסביר, מדוע בגלל עוון קל כל כך, של דיבור בלבד, מגיעים עונשים מוזרים כל כך על האדם? שהופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה, שבחורים ח"ו מתים, וכאילו חס ושלום השם יתברך מנהיג את העולם באכזריות שיתומים ואלמנות לא נענים?

ומסביר המהר"ל, כי המעלה הנשגבה ביותר באדם, היא הדיבור. שהרי רק לבני האדם נתן ה' את האפשרות לדבר. והדיבור מביא את האדם לשלימות. וממילא כאשר האדם מנבל את כח הדיבור שלו, הוא חוטא בדבר קשה מאד, במידה הנשגבה ביותר שלו, ומידה כנגד מידה, שעל חטא ופגם בדבר הנעלה והנשגב ביותר, מגיע העונש הנורא ביותר. ומאחר ובכח הדיבור האדם יכול לחתוך ולגזור גזירות טובות, בהיותו מדבר דברים טובים, ממילא גם להיפך, כאשר האדם מדבר דברי נבלה, הוא גורם גזירות רעות על עם ישראל. ועוון ניבול הפה הוא חמור יותר מעוון לשון הרע, משום שעוון לשון הרע הוא חטא בלשון בלבד, מה שאין כן מי שמנבל את פיו בדברי נבלה, הרי הוא מקשר את כח הדיבור עם המידות המגונות ביותר הנוגעות לעניני עריות ומחשבות טמאות, שהתורה קוראת להם "תועבה", "ולפיכך אמרו רבותינו שגזירות קשות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, כל זה מפני אכזריות קושי הגזירה המתחדשת כאשר החטא הוא בניבול פה. כי בחורי ישראל הם חזקים ומתאים להם שיחיו, אבל בגלל ניבול פה נעשה ההיפך הגמור, והם מתים. וכן יתומים ואלמנות שעליהם ראוי ביותר לרחם, נעשה להם ההיפך הגמור, שמתאכזרים אליהם".

ומכאן נלמד, שאם אדם נמצא בחברה רעה, של אנשים בזויים שמנבלים את פיהם, ומדברים על עניני פריצות ועריות, יש לברוח מהם, ולמצוא לו חברים טובים יראי שמים, שהרי "אוי לרשע ואוי לשכנו", וכמו שדרשו רבותינו שאפילו מי ששומע דברי ניבול פה ושותק, מגיע לו עונש גדול, ובפרט בענין זה שכמו שכתבנו, המנבלים את פיהם מגלגלים צרות צרורות עליהם ועל כל הסובבים אותם, שומר נפשו ירחק מהם.

ומעשה שראינו בעינינו בשנת התשס"ב, שפעם הוצרך אחד ממקורבי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לספר לפניו איזה מעשה מכוער שנעשה באחד ממשרדי הממשלה, והיה צורך בדבר כדי להסביר למרן זצ"ל מדוע לא כדאי לאחת מנכדותיו להכנס ולעבוד שם, וכששמע מרן את תחילת הדברים, מיד סתם את שתי אזניו באצבעותיו, ואמר, די, הבנתי, מספיק! כל כך נזהר מרן הקדוש זצ"ל שלא לטמא את אזניו בדברים רעים כאלה, אפילו כאשר לכאורה הדברים נאמרו לצורך חיוני. ישמע חכם ויוסף לקח.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

אכילה ורחיצה ביום הכפורים

מדיני יום הכפורים  הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, ......

לקריאת ההלכה

דין הזכרת משיב הרוח

מתחילין לומר "משיב הרוח" "משיב הרוח ומוריד הגשם", הוא שבח להשם יתברך, שאנו אומרים אותו בימות החורף, בתפלת העמידה, בברכת "מחיה המתים". וכפי שמופיע בכל הסידורים. מתחילין לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף של חג שמחת תורה, והזכרה זו, אינה שאלה ובקשה......

לקריאת ההלכה


הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו

הדלקת נרות בראש השנה, הבעיה המתעוררת בשנה זו זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק ......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

השומע קול רעם בלילה

שתי שאלות: השומע קול רעם מתוך שינה, האם רשאי לברך על הרעם, בלי נטילת ידיים? והאם יש לברך על הברקים בכל פעם, או רק פעם אחת ביום? בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך ה......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה