הלכה ליום שני כ"ו תמוז תשע"ט 29 ביולי 2019

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

ויקטור בן אסתר סעדיה

ולרפואת כל חולי עמו ישראל

הוקדש על ידי

פלוני

ניבול פה – זהירותו של מרן זצ"ל

שאלה: אני נמצא בין חברים שלצערי מדברים בצורה לא יפה בכלל, ("ניבול פה"). אני עצמי נמנע מכך. מה עלי לעשות?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (לג.) אמרו: בגלל עון נבלות הפה, צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי (שונאי) ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, שנאמר: "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה". ודרשו עוד בגמרא, אמר רבי חנן בר רבא, הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. כלומר, כולם יודעים את מעשיהם של החתן והכלה, אבל מי שמדבר על כך, עונשו גדול מנשוא, שאפילו אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים את גזר דינו לרעה. ואמר רבה בר שילא בשם רב חסדא, כל המנבל את פיו, מעמיקין לו גיהנם, שנאמר "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת" (הגיהנם היא שוחה עמוקה, בור עמוק, והוא מגיע למי שפיו מדבר דברים זרים). רב נחמן בר יצחק אמר, אף מי ששומע ושותק נענש, שנאמר (בהמשך הפסוק שמדבר על פה שמדבר דברים זרים), "זְעוּם ה' יִפול שָׁם".

ורבינו השל"ה הקדוש (שער האותיות אות שי"ן) כתב, שאבי אבות טומאת הדיבור, הוא עוון ניבול הפה. וכתב שכל המטמא את פיו ולשונו בטומאת הדיבור, אז כל דברי תורה ותפלותיו כולם נטמאו, ומחוץ למחנה מושבם, ואדרבא מקבל עונש עליהם, כי הוא דומה לאדם שמביא מתנה חשובה למלך, אבל מגיש אותה למלך בכלי מלא קיא, הרי אז בודאי יכעס עליו המלך בכפליים. (שהרי התפלה היא כמו מתנה לפני ה', והוא מגיש אותה לה' בפה מלא דברי נבלה, שהוא מאוס לפני ה' יתברך). ורבותינו המקובלים האריכו בהסבר הדברים.

והגאון מהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הצניעות אות ד) הסביר, מדוע בגלל עוון קל כל כך, של דיבור בלבד, מגיעים עונשים מוזרים כל כך על האדם? שהופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה, שבחורים ח"ו מתים, וכאילו חס ושלום השם יתברך מנהיג את העולם באכזריות שיתומים ואלמנות לא נענים?

ומסביר המהר"ל, כי המעלה הנשגבה ביותר באדם, היא הדיבור. שהרי רק לבני האדם נתן ה' את האפשרות לדבר. והדיבור מביא את האדם לשלימות. וממילא כאשר האדם מנבל את כח הדיבור שלו, הוא חוטא בדבר קשה מאד, במידה הנשגבה ביותר שלו, ומידה כנגד מידה, שעל חטא ופגם בדבר הנעלה והנשגב ביותר, מגיע העונש הנורא ביותר. ומאחר ובכח הדיבור האדם יכול לחתוך ולגזור גזירות טובות, בהיותו מדבר דברים טובים, ממילא גם להיפך, כאשר האדם מדבר דברי נבלה, הוא גורם גזירות רעות על עם ישראל. ועוון ניבול הפה הוא חמור יותר מעוון לשון הרע, משום שעוון לשון הרע הוא חטא בלשון בלבד, מה שאין כן מי שמנבל את פיו בדברי נבלה, הרי הוא מקשר את כח הדיבור עם המידות המגונות ביותר הנוגעות לעניני עריות ומחשבות טמאות, שהתורה קוראת להם "תועבה", "ולפיכך אמרו רבותינו שגזירות קשות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, כל זה מפני אכזריות קושי הגזירה המתחדשת כאשר החטא הוא בניבול פה. כי בחורי ישראל הם חזקים ומתאים להם שיחיו, אבל בגלל ניבול פה נעשה ההיפך הגמור, והם מתים. וכן יתומים ואלמנות שעליהם ראוי ביותר לרחם, נעשה להם ההיפך הגמור, שמתאכזרים אליהם".

ומכאן נלמד, שאם אדם נמצא בחברה רעה, של אנשים בזויים שמנבלים את פיהם, ומדברים על עניני פריצות ועריות, יש לברוח מהם, ולמצוא לו חברים טובים יראי שמים, שהרי "אוי לרשע ואוי לשכנו", וכמו שדרשו רבותינו שאפילו מי ששומע דברי ניבול פה ושותק, מגיע לו עונש גדול, ובפרט בענין זה שכמו שכתבנו, המנבלים את פיהם מגלגלים צרות צרורות עליהם ועל כל הסובבים אותם, שומר נפשו ירחק מהם.

ומעשה שראינו בעינינו בשנת התשס"ב, שפעם הוצרך אחד ממקורבי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לספר לפניו איזה מעשה מכוער שנעשה באחד ממשרדי הממשלה, והיה צורך בדבר כדי להסביר למרן זצ"ל מדוע לא כדאי לאחת מנכדותיו להכנס ולעבוד שם, וכששמע מרן את תחילת הדברים, מיד סתם את שתי אזניו באצבעותיו, ואמר, די, הבנתי, מספיק! כל כך נזהר מרן הקדוש זצ"ל שלא לטמא את אזניו בדברים רעים כאלה, אפילו כאשר לכאורה הדברים נאמרו לצורך חיוני. ישמע חכם ויוסף לקח.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

מתנות לאביונים

בהלכה הקודמת, ביארנו באופן כללי את חיוב מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים. מה צריך לתת? ומצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים. כמה צריך לתת? ירא שמים יתן מתנות לאביונים ......

לקריאת ההלכה

ימי הפורים – משלוח מנות

מצות משלוח מנות נאמר במגילת אסתר (ט, כב): לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּ"מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּ"מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". ובגמרא במסכת מגילה (דף ז). אמרו, משלוח "מנות" שתי מנות לאיש אחד. "ומתנות לאביונים", שתי מתנות לשני בני ......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות חנוכה

מצוות ההדלקה ביארנו, כי מצוה להדליק נרות בימי החנוכה. ובמצוה זו מצווים האנשים והנשים. כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן ......

לקריאת ההלכה

שאלה: כשאוכל אדם פירות משבעת המינים, ואכל עמהם מיני מזונות, איזו ברכה אחרונה עליו לברך?

תשובה: בראשית עלינו להזכיר שוב את עיקר דין ברכת מעין שלוש. האוכל שיעור כזית (שהוא שיעור של כעשרים ושבעה גרם) מפירות שבעת המינים (כגון תמרים או רימונים או ענבים), מברך בסיום אכילתו ברכה אחרונה שהיא ברכת מעין שלוש (הנקראת כך מפני שהיא כוללת בתוכה את שלושת הברכות  שאנו מברכים בברכת המזון, כפי שביא......

לקריאת ההלכה


דין ביצה או שום שהיו קלופים לילה שלם

דברים האסורים משום סכנה  בגמרא במסכת נדה (דף יז.) אמר רבי שמעון בר יוחאי, חמישה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו (כלומר שמביא את עצמו לידי סכנה), ואחד מהם, האוכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה. ומבואר שיש איסור לאכול שום או בצל או ביצה שעבר עליהם כל הלילה כשהם ק......

לקריאת ההלכה

נתינת חטים לפני הצפורים בשבת שירה

שבת שירה בשבת ‏הקרובה, אנו קוראים בפרשת השבוע את פרשת בשלח. ובפרשת בשלח אנו קוראים את שירת הים, ששרו בני ישראל בצאתם ממצרים. והיא הנקראת "‏שבת ‏שירה". ויש שנהגו בשבת זו, ‏לתת אוכל, זרעונים וחטים וכדומה, לפני הצפורים, זכר למה שנאמר במדרש, שילדי ישראל האכילו צפורים זרעונים ש......

לקריאת ההלכה

ט"ו בשבט – תות שדה

הערב, (מוצאי יום ראשון, שהוא ליל שני), יחול ליל ט"ו בשבט, ונוהגים כמה מנהגים מיוחדים ביום זה, כמו שנבאר. איסור תענית ומנהג לימוד הזוהר אסור להתענות (לצום) ביום ט"ו בשבט. ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובספר הזוהר הקדוש בדברים הקשורים ליום זה. והגאון רבי יעקב ר......

לקריאת ההלכה

יסוד דיני ברכות – הנהגת מרן זצ"ל בעניני ברכות

שאלה: כיצד יש לנהוג במקרה שהכנסתי מאכל לפה ללא ברכה? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף לה.) תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. (מעל, מלשון מעילה, כאדם הנהנה מן ההקדש, שהרי העולם כולו שייך לה' יתברך, שנאמר "לה' הארץ ומלואה".)......

לקריאת ההלכה