הלכה ליום שני כ"ו תמוז תשע"ט 29 ביולי 2019

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

ויקטור בן אסתר סעדיה

ולרפואת כל חולי עמו ישראל

הוקדש על ידי

פלוני

ניבול פה – זהירותו של מרן זצ"ל

שאלה: אני נמצא בין חברים שלצערי מדברים בצורה לא יפה בכלל, ("ניבול פה"). אני עצמי נמנע מכך. מה עלי לעשות?

תשובה: בגמרא במסכת שבת (לג.) אמרו: בגלל עון נבלות הפה, צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי (שונאי) ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, שנאמר: "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה". ודרשו עוד בגמרא, אמר רבי חנן בר רבא, הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. כלומר, כולם יודעים את מעשיהם של החתן והכלה, אבל מי שמדבר על כך, עונשו גדול מנשוא, שאפילו אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים את גזר דינו לרעה. ואמר רבה בר שילא בשם רב חסדא, כל המנבל את פיו, מעמיקין לו גיהנם, שנאמר "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת" (הגיהנם היא שוחה עמוקה, בור עמוק, והוא מגיע למי שפיו מדבר דברים זרים). רב נחמן בר יצחק אמר, אף מי ששומע ושותק נענש, שנאמר (בהמשך הפסוק שמדבר על פה שמדבר דברים זרים), "זְעוּם ה' יִפול שָׁם".

ורבינו השל"ה הקדוש (שער האותיות אות שי"ן) כתב, שאבי אבות טומאת הדיבור, הוא עוון ניבול הפה. וכתב שכל המטמא את פיו ולשונו בטומאת הדיבור, אז כל דברי תורה ותפלותיו כולם נטמאו, ומחוץ למחנה מושבם, ואדרבא מקבל עונש עליהם, כי הוא דומה לאדם שמביא מתנה חשובה למלך, אבל מגיש אותה למלך בכלי מלא קיא, הרי אז בודאי יכעס עליו המלך בכפליים. (שהרי התפלה היא כמו מתנה לפני ה', והוא מגיש אותה לה' בפה מלא דברי נבלה, שהוא מאוס לפני ה' יתברך). ורבותינו המקובלים האריכו בהסבר הדברים.

והגאון מהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הצניעות אות ד) הסביר, מדוע בגלל עוון קל כל כך, של דיבור בלבד, מגיעים עונשים מוזרים כל כך על האדם? שהופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה, שבחורים ח"ו מתים, וכאילו חס ושלום השם יתברך מנהיג את העולם באכזריות שיתומים ואלמנות לא נענים?

ומסביר המהר"ל, כי המעלה הנשגבה ביותר באדם, היא הדיבור. שהרי רק לבני האדם נתן ה' את האפשרות לדבר. והדיבור מביא את האדם לשלימות. וממילא כאשר האדם מנבל את כח הדיבור שלו, הוא חוטא בדבר קשה מאד, במידה הנשגבה ביותר שלו, ומידה כנגד מידה, שעל חטא ופגם בדבר הנעלה והנשגב ביותר, מגיע העונש הנורא ביותר. ומאחר ובכח הדיבור האדם יכול לחתוך ולגזור גזירות טובות, בהיותו מדבר דברים טובים, ממילא גם להיפך, כאשר האדם מדבר דברי נבלה, הוא גורם גזירות רעות על עם ישראל. ועוון ניבול הפה הוא חמור יותר מעוון לשון הרע, משום שעוון לשון הרע הוא חטא בלשון בלבד, מה שאין כן מי שמנבל את פיו בדברי נבלה, הרי הוא מקשר את כח הדיבור עם המידות המגונות ביותר הנוגעות לעניני עריות ומחשבות טמאות, שהתורה קוראת להם "תועבה", "ולפיכך אמרו רבותינו שגזירות קשות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, כל זה מפני אכזריות קושי הגזירה המתחדשת כאשר החטא הוא בניבול פה. כי בחורי ישראל הם חזקים ומתאים להם שיחיו, אבל בגלל ניבול פה נעשה ההיפך הגמור, והם מתים. וכן יתומים ואלמנות שעליהם ראוי ביותר לרחם, נעשה להם ההיפך הגמור, שמתאכזרים אליהם".

ומכאן נלמד, שאם אדם נמצא בחברה רעה, של אנשים בזויים שמנבלים את פיהם, ומדברים על עניני פריצות ועריות, יש לברוח מהם, ולמצוא לו חברים טובים יראי שמים, שהרי "אוי לרשע ואוי לשכנו", וכמו שדרשו רבותינו שאפילו מי ששומע דברי ניבול פה ושותק, מגיע לו עונש גדול, ובפרט בענין זה שכמו שכתבנו, המנבלים את פיהם מגלגלים צרות צרורות עליהם ועל כל הסובבים אותם, שומר נפשו ירחק מהם.

ומעשה שראינו בעינינו בשנת התשס"ב, שפעם הוצרך אחד ממקורבי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לספר לפניו איזה מעשה מכוער שנעשה באחד ממשרדי הממשלה, והיה צורך בדבר כדי להסביר למרן זצ"ל מדוע לא כדאי לאחת מנכדותיו להכנס ולעבוד שם, וכששמע מרן את תחילת הדברים, מיד סתם את שתי אזניו באצבעותיו, ואמר, די, הבנתי, מספיק! כל כך נזהר מרן הקדוש זצ"ל שלא לטמא את אזניו בדברים רעים כאלה, אפילו כאשר לכאורה הדברים נאמרו לצורך חיוני. ישמע חכם ויוסף לקח.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

תקיעת שופר

מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות. נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומ......

לקריאת ההלכה

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

דין ישיבה בסוכה

מצות הישיבה בסוכה נאמר בתורתנו הקדושה (ויקרא כג.) "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת, למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ובגמרא במסכת סוכה (יא:) פירשו רבותינו, שאותם הסוכות שישבו בתוכם בני ישראל, אלו ענני הכבוד, שהקיפם הקדוש ברוך הוא כדי ש......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ט), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה


משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ט) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

קוניאק – ברנדי – שמפניה – היהודים שנסחפו בספינה

אתמול, ביארנו את עיקר הדין, שגזרו רבותינו איסור חמור על יין של מי שאינו יהודי, שהוא אסור בשתיה, ובדרך כלל הוא אסור גם בהנאה. ומעתה נסביר כמה פרטים בענין זה: שמפניה לגבי "שמפניה" שאין עליה הכשר, אין ספק כלל בדבר שהיא אסורה בהחלט בשתיה, כל שלא נעשתה תחת השגחת גוף כשרות מוסמך. וטעם הדב......

לקריאת ההלכה

יין שנמזג על ידי אינו יהודי

בימים עברו, היו נוהגים הגויים עובדי עבודה זרה, לנסך (לצקת) יין לשם עבודת כוכבים שלהם. והיו רגילים מאד במעשה זה. ואותו היין הוא אסור בשתיה מן התורה, וכן הוא אסור בהנאה, (כלומר, אסור ליהנות ממכירתו לגוי אחר וכדומה), משום שכל דבר שהוא עבודה זרה, או שמוגש לעבודה זרה, אסור בהנאה. סתם יינם ורבותינו זכ......

לקריאת ההלכה

ברכת לישב בסוכה

עיקרי הדברים פורסמו בשנה שעברה, ועתה הם מתפרסמים בתוספת נופך, לאחר שנשאלנו שאלות רבות לגביהם שאלה: מתי יש לברך את ברכת לישב בסוכה? תשובה: ברכת לישב בסוכה, היא הברכה שאנו מברכים לפני שאוכלים סעודה בסוכה. ועלינו לדון, האם יש לברכה, בעמידה, לפני שיושבים לסעוד, או שיש לברכה לאחר ברכת המוציא,......

לקריאת ההלכה