לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: איך ניתן להכשיר "סיר לחץ", הרי החום בתוכו מגיע ל200 מעלות (צלסיוס) ולכאורה הגעלה במים רותחים לא תועיל, שהרי המים מגיעים רק ל100 מעלות, והרי למדנו ש"כבולעו כך פולטו"?
תשובה: כל כלי יש להכשיר אותו באותו אופן שהוא בלע את האיסור, לכן גם סיר לחץ, די בכך שיגעילו אותו בתוך כלי גדול עם מים רותחים (כשהם מבעבעים). ואף על פי שהחום בתוך סיר לחץ בזמן הבישול מגיע ל120 מעלות (ולא כמו שכתבתם), בכל זאת, אין הבדל בין דרגות החום לגבי דיני הכשרת כלים, וכל ההתייחסות היא רק לאופן הבליעה. שכל דבר שבולע נוזלים כשהוא על האש, כמו סיר, די לו בהגעלה במים רותחים בתוך כלי גדול שבתוכו מרתיחים את המים (כלי ראשון). ודבר שבולע מכלי שני, כמו קערת מתכת, ששמים בתוכה אוכל רותח מכלי ראשון (הסיר), והצלחת היא כלי שני, די לה בכך שישפכו עליה מים רותחים מכלי ראשון (מן הקומקום). ולכן גם סיר שטיגנו בתוכו פלאפל חמץ, אף על פי שהשמן מגיע לטמפרטורה של 190 מעלות (צלסיוס), בכל זאת די לאותו סיר שיגעילו אותו במים רותחים כמו שכתבנו, ואין צורך להגעיל אותו בתוך כלי עם שמן. וכן הדין לסיר לחץ, שיש להגעילו בכלי גדול עם מים רותחים כמו שהסברנו.
שאלה: יש לנו בתנור, "אבן שמוט", ועליה אופים פיצה או לחם, איך ניתן להכשיר אותה לפסח?
תשובה: כלי אבן, דינם ככלי מתכת, שיש להכשירם באותו אופן שהשתמשו בהם בחמץ. ולכן, כשם שיש ללבן באש ממש (עם ברנר, כפי שרגילים לעשות במקומות שגרים בהם הרבה שומרי תורה) את התבניות של התנור על מנת שיהיה ניתן להשתמש בהם בפסח, כמו כן יש ללבן באש את האבן הזו על מנת שיהיה ניתן להשתמש בה. אלא שאבן זו, אינה יכולה לעמוד בחום גבוה כל כך, ועוד שיש אומרים שמאחר והיא אינה אבן טבעית, יתכן והיא עשויה מחומרים שלא ניתן להכשיר אותם לפסח, ולכן בדרך כלל, לא ניתן להכשיר אבן אפיה לפסח.
שאלה: איך ניתן להכשיר את המיקסר לפסח?
תשובה: מעיקר הדין, היתה אפשרות להכשיר את המיקסר (מערבל מזון) על ידי פירוק כל החלקים, וניקוי יסודי. אולם מאחר והשימוש במיקסר כולל שימוש בקמח, והקמח נכנס לתוך החריצים השונים של המיקסר, לכן המלצת גדולי ההוראה היא, שלא להשתמש במיקסר זה בפסח. וכן פסק הגאון הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף סימן תנא), שנכון מאד שלא להשתמש במיקסר חמץ בחג הפסח גם לאחר ניקוי יסודי. ונכון שיקנו מיקסר ידני מיוחד לימי הפסח. (ואם בכל זאת רוצים להכשירו, יש בזה פרטי דינים, ראה בילקוט יוסף שם עמוד תכא).
