הלכה ליום ראשון כ"א אב תשע"ז 13 באוגוסט 2017

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמתה של הרבנית הדגולה אשת חיל עטרת בעלה

מרת מרגלית בת זכיה ע"ה

אשת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

משפחתה

לב טוב

שאלה: יש אנשים שאינם שומרי תורה, אבל הם אנשים טובים, האם יש ערך לטוב הלב שלהם כשאינם שומרי תורה?

תשובה: כוונת השאלה, שהרי נצטווינו בהרבה מצוות מן התורה ומדברי רבותינו. וישנם אנשים שלבם השיאם לעשות מעשים טובים, אך אינם עושים כן מחמת מה שנצטוינו בתורה הקדושה להתנהג בצורה יפה, אלא מחמת עצמם, שהם מוצאים לנכון להתנהג באמת וביושר ובמדת החסד וכיוצא בזה. והשאלה היא האם יש להם שכר טוב על כך, או לא.

ורבינו הרמב"ם (בפרק ח' מהלכות מלכים), כתב לגבי הגויים, שעליהם לקיים שבע מצוות שנצטוו בהם כל הגויים מן התורה. וסיים בזו הלשון: "כל המקבל שבע מצות, ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם". עד כאן.

ומבואר לכאורה מדברי הרמב"ם שאין ערך בכלל למעשים טובים שעושים בני אדם, כאשר אינם עושים כן מחמת ציווי ה' יתברך.

ובפרט יש לשים לב לכך, שמצאנו אצל אומות העולם, שכאשר הלכו על פי דרכי המוסר המוסכם בין בני האדם, ולא על פי המוסר האלוהי שנמסר לנו בתורה, הרי אומות מתורבתות ובנות חסד, נעשו לאכזריות שבאומות, כמו הגרמנים הארורים, שלאחר מאות שנים של תרבות, פשעו באופן מחריד, בהתעללות אכזרית בבני עמינו במשך כמה שנים. וכן הצרפתים, שמפורסמים בנימוסיהם, נהגו ברשעות מול עם ישראל, כאשר גירשו אותם כמה פעמים באכזריות מבתיהם והגלו אותם למקומות אחרים, ורצחו וטבחו והמיתו המונים על ידי עלילות הדם. וכן הדבר ידוע בשאר האומות, שלפעמים מתנהגים בחסד ובמשפט, אך עושים כן על פי המוסר ההסכמי, שמוסכם בין בני האדם שכן נכון לנהוג. ולבסוף מתנהגים ברשעות ואכזריות זה עם זה. לא כן בני ישראל קדושים, שהולכים תמיד על פי המוסר התורתי האמיתי, וממנו לא נטו ימין ושמאל, ונותרו לעולם רחמנים בני רחמנים.

אולם באמת שיש להבחין בכך, שישנם אנשים רבים, שאינם מדקדקים בשמירת המצוות, אבל יש אמונה בלבם, ומחמת כן הם משתדלים להתנהג ביושר, כי הם יודעים שה' יתברך חפץ בכך שבני האדם יתנהגו בטובה, ועל דבר זה בודאי שיש להם שכר טוב, וכמו המון עם מבני ישראל שלא זכו להתחנך על ברכי התורה, אבל הם משתדלים להיות אנשים טובים, ויודעים ממציאות ה', ובודאי על דבר זה יש להם שכר טוב. וכמו שנאמר, "הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם".

וגדולה מזו כתב רבינו הרמב"ן (בשער הגמול, עמוד רצ), שיש אדם שהוא כופר בה', ובכל זאת מאריכים ימיו והוא נהנה מהעולם הזה. והקשה הרמב"ן, שהרי אדם שהוא כופר, אינו ראוי לשום שכר בעולם, ואם כן מדוע הוא נהנה בעולם הזה? וכתב הרמב"ן, "זו אינה קושיא, שיש בדרכיו של בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעולם הזה אפילו אם עשאו לשם עבודה זרה, ברוך שופט הצדק שעשה הכל ברחמיו".

כלומר, רצון הקדוש ברוך הוא בעולמו, שיהיו בני האדם מתנהגים בטובה זה עם זה, ולכן, אם נוהג אדם בצורה טובה עם הבריות, והוא טוב ומטיב לאחרים, הרי שהקדוש ברוך הוא משלם לו שכר טוב על אותו מעשה, אף על פי שאותו אדם לא עושה את מעשיו לשם שמים.

ומכאן נלמד, כמה חובה קדושה עלינו, ובצורה מיוחדת על אותם שהולכים בדרכי התורה תמיד, להיות טובים ומטיבים לאחרים, כי אין חפץ לה' שיהיו בני האדם רעים זה עם זה, אלא חפצו ורצונו שנתנהג במדת החסד והטובה זה עם זה, ואם נעשה כן לשם שמים, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה", מפני שזהו רצון ה', ועוד נוסיף על כך תורה ומצוות ומעשים טובים, בודאי שבשכר זאת נזכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים......

לקריאת ההלכה

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה