הלכה ליום ראשון כ"ו אב תש"פ 16 באוגוסט 2020

ההלכה מוקדשת לזיווג הגון עבור

רחל הודיה בת אלגרה

הקמת בית של תורה ומצוות

הוקדש על ידי

המשפחה

המאבד עצמו לדעת – מעשה שהיה בכיתת מרן זצ"ל

בהלכה הקודמת הזכרנו את דברי הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל, שמי שניסה לאבד עצמו לדעת, כלומר, ניסה להתאבד, על ידי שתיית תרופות מסוכנות וכדומה, ושוב נמצא על ידי אוהביו, ודאגו לו לרפאותו, וחזר והתרפא, עליו לברך ברכת הגומל, כדין כל אדם שהיה חולה והתרפא בחסד ה' עליו.

וכאן עלינו להסביר, דבר שלצערינו נשכח מעט מחמת דעות שאינם על פי רוח תורתינו הקדושה, כאילו חס ושלום, אדם שיש לו יסורים, מחמת חובות רבים, או מחלות קשות, או יסורי נפש קשים, ומבקש לשלוח יד בנפשו ולהרוג את עצמו, כאילו חס ושלום יש להצדיק את מעשיו, ולומר שאין עוון במה שפעל ועשה, כי הוא בחר לשים קץ לחייו מחמת הצרות, ואי אפשר לדון אותו על מעשיו. שכל זה בניגוד לדעת תורתינו הקדושה, כי על פי דין התורה, נפש האדם מסורה ביד ה' יתברך, ואין שלטון ביום המוות, רק ביד ה' מסור הדבר, לקבוע אימתי הוא זמן המיתה של האדם.

ובגמרא במסכת עבודה זרה (דף יח.), מסופר שגזרה מלכות הרשעה, שלא ילמדו תורה. ופרסמה המלכות, שכל מי שילך וילמד תורה לאחרים, אחת דינו להמית. וימיתו אותו בשריפה. ואמנם היתה התורה הולכת ונשכחת מישראל, כי אף אחד לא העז להרים את ראשו נגד הממשלה התקיפה, שנהגה בדיקטטוריה שכזו, להמית את כל מי שילמד תורה.

רק התנא רבי חנינא בן תרדיון, לא התחשב כלל בדברי הממשלה, והיה מכתת רגליו ממקום למקום, וספר תורה בחיקו, והיה מרביץ תורה לעדרים, ועשה לתורה שלא תשתכח מישראל. פעם אחת, נזדמנו במקום אחד, רבי חנינא בן תרדיון ורבי יוסי בן קסמא, והיה רבי יוסי בן קסמא חשוב מאד גם בעיני המלכות, שהיו מכבדים אותו מאד. שאל רבי יוסי את רבי חנינא, אמור לי, הרי מן השמים המליכו את המלכות הזו שגזרה שלא לעסוק בתורה, אם כן, איך אתה מכניס את עצמך בסכנה ומרביץ תורה בישראל? השיב לו רבי חנינא: אי אפשר להשאיר את ישראל בלי גדולי תורה שילמדום תורה, ו"מן השמים ירחמו"! אמר לו רבי יוסי: אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי "מן השמים ירחמו"? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת הספר תורה באש! כלומר, סבור היה רבי יוסי, כי רבי חנינא לא נוהג כדין במה שמסכן עצמו ללמד תורה לישראל.

שאל רבי חנינא את רבי יוסי, אם האמת היא כדברך, שאסור לי לסכן עצמי בשביל ללמד תורה לישראל, אם כן, האם יש לי חלק לעולם הבא, שהרי המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא. השיב לו רבי יוסי, "מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי". (על פי פירושו של הגר"ש קלוגר בספר עבודת עבודה ועוד). כלומר, במקרה זה, שפעל רבי חנינא להצלת עם ישראל שלא תשתכח התורה, מותר היה לו לסכן את עצמו.

לימים, תפסו השוטרים שהיו ממונים מטעם מלכות הרשעה את רבי חנינא, והביאוהו לשריפה, וכדי להרבות את צערו, הניחו ספוגים מלאים מים על גופו, כדי שיקח זמן ממושך עד שתצא נפשו. התליין, ריחם על רבי חנינא, אמר לו, רבי! מדוע אתה מענה את עצמך? פתח את פיך ותמהר האש להמית אותך וליטל את נשמתך! השיב לו רבי חנינא, "מוטב שיטלנה מי שנתנה, ולא אחבל בעצמי"! וכל זאת מפני שאסור לאדם לעשות שום פעולה כדי להחיש את פטירתו מן העולם. אמר התליין לרבי חנינא, אם כן, אסיר אני את הספוגים שעליך, וכך לא תסבול יסורים, אך זאת אעשה רק בתנאי שתבטיח לי רבי, שאזכה לחיי העולם הבא. אמר לו רבי חנינא, "מבטיח אני לך", ומיד נשרף וספר תורה עמו.

ממעשה הזה אנו למדים, כמה חמור הדבר שאדם יאבד את עצמו לדעת. עד שאמרו שכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא. ואף על פי שבודאי בשמים כאשר דנים את האדם, מתחשבים במצבו הקשה, בכל זאת אין די בכך כדי לבטל את חומרת האיסור הכרוך בדבר, עד שאמרו רבותינו, ופסקו כל הפוסקים, שכל המאבד עצמו לדעת אין מתאבלים עליו, לא יושבים עליו שבעה, ולא קורעים עליו את הבגדים. וכל זאת מפני החטא הנורא שחטא עם יציאת נפשו. (ואמנם בדברי הפוסקים, ובתשובת מרן זצ"ל (יביע אומר חלק שני וחלק שישי), מבואר שיש לדון בזה בכל מקרה לגופו, כי לפעמים יש להורות שישבו שבעה על המאבד עצמו לדעת, אך בכל זאת יש לדעת כי המעשה לכשעצמו הוא מעשה חמור ביותר).

וכיוצא בזה אותם שנותנים רשות לרופאים לזרז את פטירת החולה, אף הם בכלל שופכי דמים, כי אין ליטול נפש שום אדם, אפילו הוא מלא יסורים ומכאובים, ואלה הרופאים שממהרים את מיתת האדם, וחושבים שעושים חסד לנפשו, אינם יודעים כי הם בכלל שופכי דמים, ועליהם נאמר טוב שברופאים לגהינם, ואדרבה, כל שעה של האדם בעולם הזה, אפילו הוא מלא יסורים, הרי היא מועילה באופן שלא יסולא בפז לכפרת עוונותיו של החולה, ומן השמים קצובים כל חיי האדם ויסוריו, והכל לטובת האדם להביאו למנוחה נכונה לנצח נצחים בעולם שאין לו סוף. (ולענין הפסקת טיפול רפואי בחולה סופני, יש לשאול תלמיד חכם מובהק הבקי בענינים אלה).

ומעשה היה, כאשר למד מרן זצ"ל בישיבת פורת יוסף, והיה מרן כבן שבע עשרה שנה. אחד הבחורים שלמדו בסמוך למרן, היה אומלל מלידתו, כי היה יתום מאב, ואמו היתה מצערת אותו, והיה חי בעוני מחפיר, עד כי קץ בחייו לגמרי, וביקש להמית את עצמו. יום אחד, לאחר שאמו הקניטה אותו, גמר בדעתו למות. מה עשה? קנה סם המוות, והגיע לחדר השיעורים בישיבה, ביקש מאחד מחבריו כוס מים, ותיכף שתה את סם המוות יחד עם המים. ומיד החל לפרפר בין חיים למוות על רצפת החדר. הבחורים, וביניהם מרן זצ"ל, מיהרו בצעקות וקראו לאחד מגדולי רבני הישיבה, רבי יוסף שרבאני זצ"ל (חותנו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל), והוא קרא לעוד מרבני הישיבה, ויחדיו נשאו את הנער החוצה, ולקחוהו במהירות לבית החולים, ושם אמנם הצילו את נפשו. (והיה מרן זצ"ל מספר, "עד היום כל פעם שאני רואה אותו אני נזכר באותו מעשה").

הבחורים וחכמי הישיבה, היו מלאים צער על מה שאירע. אך הגאון רבי אליהו לופס זצ"ל, שהיה רבו של מרן זצ"ל באותם השנים, כינס את בני החבורה, והשמיע בפניהם דברים כלהבות אש, בחומרת המאבד עצמו לדעת. כי בעת ההיא, היו עוד מבני הישיבה שהיו מלאים צרות ויסורים, כי העוני היה מקיף מבית ומחוץ, ורבים היו יתומים מאב או מאם. ובכלל הדברים, הקריא רבי אליהו לופס מתוך הספר "מנחת אליהו", להגאון רבי אליהו הכהן, שהיה חסיד ומקובל, בעל ספר שבט מוסר, שכתב מעשה נורא שאירע בענין זה, ואלו דבריו:

אשה אחת מבנות עירו של רבי אליהו הכהן, לקתה במחלה מוזרה, היא היתה נופלת פתאום לארץ, ונראית כמו מתה, לא שומעת ולא רואה, ולאחר מכן חוזרת לחיים. הרופאים כולם, לא מצאו מזור למחלתה המוזרה. לכן פנו בני משפחתה לרבי אליהו, שיבוא לביתה לראות אם יוכל לסייע לה.

כאשר נכנס רבי אליהו לבית האשה, תיכף נפלה האשה כמתה על הרצפה. והחלה רוח לדבר מתוך גרונה, בקול של איש זר. פתחה הרוח ואמרה "שלום אדוני הרב"! שאל אותו רבי אליהו, מי אתה, ומדוע אתה מקדים לי שלום? ענה לו הרוח, אני הוא פלוני בן פלוני, שהייתי לומד אצלך, והיינו יושבים בבית המדרש פלוני בכל יום ושומעים תורה מפיך. שאל אותו רבי אליהו, אם כן, אמור לי מה מעשך כאן, השיב לו הרוח, אני הייתי בעל תשובה, ובזמן שלא הייתי שומר תורה ומצוות, הייתי מבוסס מבחינה כלכלית, ולאחר מכן, חזרתי בתשובה שלימה, והייתי מקיים את כל מה שהייתי שומע מפי כבוד הרב, קלה כבחמורה. והנה סמוך ליום מותי, השתדכתי עם בחורה אחת ממשפחה טובה, ובשעת התנאים, התחייבתי שעד ליום הנשואין אתן סכום כזה וכזה עבור בניית הבית והנדונייא. אך מאז הלכתי והתדרדרתי מבחינה כלכלית, כי מן השמים החלו לגבות ממני את חובי על השנים בהם לא שמרתי תורה ומצוות, וכך הגעתי יומיים לפני נשואי, בלי אפשרות לקיים את הבטחתי. כך ישבתי והתביישתי כולי על מצבי. הלכתי ומכרתי את כל הרכוש שנותר לי, ואת הכסף נתתי צדקה לעניים כדי לכפר על פשעי, ולאחר מכן, הלך אותו אדם והמית את עצמו. והשאיר את הכלה אומללה ובוכה. ואמנם רבי אליהו, הכיר את הרוח עוד מחיים חיותו, והיה נוכח בעצמו בשעה שהביאו את אותו הבחור לקבורה, כשקברוהו הרחק משאר הקברים בבית הקברות, כדין מי שאיבד עצמו לדעת. רבי אליהו שהיה מקובל צדיק ונשגב, ידע אילו פעולות לעשות, כדי להועיל לנשמת המת, ולהצילו מרדת שחת.

סיים רבי אליהו, אמנם אותו בחור בחייו היה צדיק וישר, ומאז חזר בתשובה היה מדקדק במצוות ועוסק בתורה, ועם כל זה, לא הועיל לו דבר, ומאחר ואיבד עצמו לדעת, הביא עצמו לידי צער גרוע לאין שיעור ממה שהיה לו בעולם הזה.

לא כן בני ישראל קדושים, שיודעים כי העולם הזה הוא פרוזדור לקראת העולם הבא, ומקבלים עליהם את הדין באהבה, ועתיד הקדוש ברוך לתת שכרם מושלם, שכר הרבה מאד.

לשמיעת שיעוריו של מרן זצ"ל (מלפני שנים רבות) בנושא:

ברכות - הגומל, ברכת הראיה,סימן ריט'

אורך השיעור: 01:24:48         הורד     (18.32 MB)

ברכת הגומל - פרשת עקב

אורך השיעור: 00:54:17         הורד     (11.23 MB)

הגומל - חלק ב' - פרשת ראה

אורך השיעור: 00:49:59         הורד     (10.34 MB)

ברכת הגומל וחומרת איבוד עצמו לדעת

אורך השיעור: 00:54:57         הורד     (10.77 MB)

שאלות ותשובות על ההלכה

בוקר טוב כבודו, בתהילים של היום כו לחודש, פרק קיט פסוק קסד רשום ״שבע ביום הללתיך, על משפטי צדקך״ ואני מתפלל ברכות השחר, שחרית מנחה ערבית, ק״ש של המיטה ותהילים והברכות על המזון וניקיון. מה אני מפספס? תודה רבה כ"ו אב תש"פ / 16 באוגוסט 2020

שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, הפירוש הוא, משפטי צדקך, הן הפרשיות של קריאת שמע. ושבע פעמים אנו מהללים את ה' על קריאת שמע, בשחרית, בשתי ברכות לפני קריאת שמע, (יוצר אור ואהבת עולם), ואחת לאחריה (גאל ישראל), ובערבית בשתים לפניה ושתים לאחריה (כי יש את ברכת השכיבנו כמו שלמדנו בשלהי פ"א דברכות).  

מחילה אבקש להבין משהו. מהסיפור על רבי חנינא בן תרדיון נשמע לכאורה (אני מפחד לומר) שמותר לבקש מרופא שימהר מיתתו! שהרי רבי חנינא נתן רשות לתליין להסיר הספוגין מעליו. ילמדנו רבינו י"ט שבט תש"פ / 14 בפברואר 2020

בענין המעשה של רבי חנינא בן תרדיון דנו גדולי הפוסקים, וכתבו כמה טעמים מדוע היה מותר לו לומר כך לתליין, ועיין בספר ים של שלמה להגאון מהרש"ל בפרק החובל סימן נט, ובשו"ת חתם סופר חלק אבן העזר סימן סט ובסימן שכו אות ג, ובשו"ת אגרות משה חלק חושן משפט חלק שני דף שיג. ובשו"ת משנה הלכות חלק שביעי סימן רפב ובחלק תשיעי סימן ת מה שכתבו בזה.

האם לגוי מותר להתאבד? כ' אב תשע"ו / 24 באוגוסט 2016

גם לגוי אסור להתאבד. כי גם הוא חייב בכמה מצוות, ובכללם איסור הריגה, ועוד שעליו לשמור את גופו כדי שיוכל לקיים את המצוות ולעשות את רצון ה'. 

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

מתנות לאביונים - קורונה

הזכרנו אתמול באופן כללי את מצות "מתנות לאביונים" ביום פורים. כלומר, לתת שתי מתנות לשני אביונים, והוא חיוב על כל איש ואשה. מה צריך לתת? ומצות מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים. כמה צריך לתת? ירא ש......

לקריאת ההלכה

דיני ברכת האילנות – מנהג חכמי "פורת יוסף"

זמן ברכת האילנות בדברי חכמינו שתיקנו את ברכת האילנות, וכן בדברי הפוסקים, נזכר כי הזמן הראוי לברכת האילנות הוא בימי ניסן שאז דרך האילנות ללבלב ולהוציא ניצנים. ובפשיטות נראה שדוקא בימי ניסן, תיקנו רבותינו לברך ברכה זו, אבל בזמנים אחרים, אין לברכה. מדינות בהן האילנות פורחות בזמנים אחרים אך בארצות......

לקריאת ההלכה

שבת זכור - קורונה

"זכור את אשר לך עמלק" בשבת שלפני הפורים (היא השבת הקרובה), בעת פתיחת ההיכל בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע (שהשנה, שנת תשפ"א, נקרא בפרשת תרומה), ובספר התורה השני קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". וקריאה זו היא שנקראת "פרשת......

לקריאת ההלכה

כלי פסח

בימי הפסח אין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם בכל ימות השנה, משום שכלים שבישלו בהם, או שמו בתוכם מאכלים רותחים, הרי דפנות הכלים "בלעו" טעם מהמאכל שהיה בהם, ולכן, כשם שאנו מפרידים בכל השנה בין כלים של בשר לכלים של חלב, כמו כן יש להבדיל בין הכלים שמשתמשים בהם בכל השנה לכלים של פסח. והנה דיני הכ......

לקריאת ההלכה


חג הפסח התשפ"א

אמרו רבותינו בתוספתא (פסחים פ"ג): שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ועל פי זה נהגו רבני ישראל בכל הדורות, שבשבועות הללו, מפורים ועד פסח, מלמדים ברבים את הלכות הפסח, מאחר וכל אדם מישראל צריך להיות בקי בדינים רבים הנוגעים לפסח, בכשרות המאכלים והכלים, בסדר ליל פסח ועוד. אולם השנ......

לקריאת ההלכה

ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן, ורואה אילנות פרי שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". יום א' בניסן יחול השנה (תשפ"א), ביום ראשון הבא עלינו לטובה. ותיקנו רבותינו ברכה זו, מכיון שהלבלוב באילנות ה......

לקריאת ההלכה

כלי פסח – קהילות שנהגו להחמיר

ביארנו, שיש להשתמש בפסח בכלים שלא נבלע בהם חמץ, כלומר,כלים חדשים (או מיוחדים לפסח), או כלים שהוכשרו לפסח. ובדרך כלל דרך ההכשר של הכלי הוא כדרך השימוש בו. צלחות וקערות ממתכת או פלסטיק, ששמים בהן מאכלים חמים, אבל לא משתמשים בהן ככלי ראשון ממש, דהיינו שהדרך היא שכששמים בהן מאכל, יוצקים אותו לתוכן מת......

לקריאת ההלכה

ימי הפורים – משלוח מנות – שנת תשפ"א

ימי הפורים בעוד כשבועיים, יחולו ימי הפורים. והשנה מוטל עלינו לבאר כמה דינים מיוחדים, ראשית, מפני שהשנה יום הפורים, י"ד באדר, יחול ביום שישי. שנית, מפני שבירושלים ינהגו השנה "פורים המשולש", כי יום ט"ו באדר, (שבו מציינים את הפורים בירושלים), יחול ביום שבת, ולכן ישנם דינים מיוחדים ......

לקריאת ההלכה