הלכה ליום חמישי י"ג ניסן תשע"ח 29 במרץ 2018

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

שניאור זלמן בן ז'וסלין שלומית

רפואה שלמה לילד שנישרף בבאר שבע לפני כמה ימים.
שיזכה לעשות פסח עם המשפחה.

הוקדש על ידי

נוי לביא

פסק מרן זצ"ל בענין "ברכת מעין שבע"

השנה (שנת תשע"ח), יחול ליל פסח בליל שבת. והנה בכל ליל שבת, לאחר תפלת ערבית בבית הכנסת, עומד השליח ציבור ולאחר אמירת "ויכולו השמים והארץ", מברך את ברכת "מעין שבע", שהיא כעין חזרה על תפלת הלחש שאמרו כל הציבור.

ובגמרא במסכת שבת (דף כד.) ובדברי רבותינו הראשונים שם, מבואר כי לא תיקנו רבותינו לומר בכל שבת את ברכת "מעין שבע", אלא מפני הסכנה, שישנם אנשים המתאחרים בבית הכנסת, ויש לחוש שמא בחזרתם לבתיהם, יזיקום המזיקים. לכן תקנו רבותינו שיברכו ברכה מעין שבע, והקהל כולו יתעכב עוד מעט בבית הכנסת, וישובו כולם יחדיו אל העיר. ועל כן יש לדון בליל פסח, שהוא לילה המשומר מן המזיקים, האם תיקנו רבותינו לומר ברכה זו, או לא.

ואלו עיקר דברי הטור (סימן תפז): "כתב בעל העיטור בשם רבינו נסים ז"ל, שכשחל פסח בשבת, אין אומרים ברכה מעין שבע, שנתקנה בשביל המאחרים בבית הכנסת שלא יזיקום המזיקים, ובליל פסח אין לחוש לכך, כי ליל פסח ליל שמורים הוא". עד כאן. וכתב מרן הבית יוסף, ש"עכשיו פשט המנהג שלא לאמרו". וכן פסק בשלחן ערוך "ואין אומרים ברכה מעין שבע". וכן כתבו רוב ככל רבותינו הראשונים, שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל להיות בשבת.

ומפני כן פסקו כל רבותינו גדולי הפוסקים, שאין לברך ברכת מעין שבע בליל פסח שחל להיות בשבת.

אולם דבר חדש השמיענו בזה הגאון המקובל מהר"ש שרעבי, בספרו נהר שלום (דף נח ע"ב), שמאחר וברכת מעין שבע הוזכרה בפירוש בתלמוד, ולא מצאנו בדברי חז"ל שחילקו בברכה זו ואמרו שאין לאמרה בליל פסח. הלכך, יש לאמרה בליל פסח שחל להיות בשבת. ומה שכתבו הראשונים שאין לאמרה, הוא מסברא בלבד. ומבואר שבא הרש"ש לחלוק על דברי רבותינו הראשונים מכח סברתו הפשטית, שמאחר ובש"ס לא נתבאר שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח, ממילא יש לאמרה.

גם הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו שו"ת לב חיים (ח"ב סימן צה), הביא דברי רבינו הרש"ש, ותמה על כל רבותינו הראשונים, כיצד לא דקדקו מלשון הש"ס שיש לאמרה בכל ליל בשבת, וכדברי הרש"ש. ואף שהביא דברי כמה אחרונים שדחו דברי הרש"ש בזה על פי הפשט ועל פי הסוד, בכל זאת העלה שאם הרש"ש הורה כן, ודאי כן הוא על פי הסוד, כי הרב הרש"ש "היה גדול בנגלה ויותר ויותר בנסתר, שהיה רב גדול ומפורסם בקבלה עד שכמעט אמרו עליו כי קבלה בידם מה שהבטיח רבינו האר"י בעת סילוקו, שאם תזכו אבוא אליכם פעם אחרת, נתקיים הבטחתו זאת בהרב מהר"ש ז"ל, ומי הוא זה ואיזהו אשר יחלוק עליו".

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בתשובתו בשו"ת יביע אומר חלק שני (סימן כה), דחה את דברי הגאון רבי חיים פלאג'י מן ההלכה, וכתב שאף גדולי המקובלים חסידי בית אל, ובראשם הגאון מהר"י אלגאזי (אביו של המהרי"ט אלגאזי), פסקו בפשיטות שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. וכדברי מרן השלחן ערוך. וכן רבינו מרן החיד"א שהיה קשור בעבותות בחבורת המקובלים שבדורו, כתב שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. ואף כי גדול רבינו הרש"ש מאד, מכל מקום תורתינו הקדושה "לא בשמים היא", ואין לזוז מפסק מרן השלחן ערוך והפוסקים כלל ועיקר.

וכשיצא לאור ספרו של מרן זצ"ל, בשנת התשט"ז, רעשו וגעשו כמה מחכמי ירושלים, ורבים מהמון העם, באומרם כי מרן זצ"ל לא יוכל לחלוק על דברי הרש"ש, ומרוב תוקף המחלוקת שעוררו עליו, גרמו לו צער עצום עד שנפל למשכב בחולי גדול, וכמעט לא יכול היה לשבת על ידי השלחן בליל הסדר.

כשראו כן גדולי רבני ירושלים, מיד עמדו לימין מרן זצ"ל, וביום חג הפסח בבוקר, בא לבקר בביתו הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל עם עוד רבני פורת יוסף. גם הגאון רבי צבי פסח פראנק, הביע דעתו כי זכותו של מרן זצ"ל להורות כרצונו, כי באמת הצדק עמו, ומנהג רוב ככל עדות ישראל שלא לזוז מפסק מרן השלחן ערוך, ועל כן הצדק עמו. ובכל זאת עוד עמדו כמה לומדים בישיבות המקובלים, והביעו אמרה נחרצת כנגד מרן, והרבו בדברים קשים כגידים נגדו.

עד שעמד אחר מגדולי רבותינו המקובלים, הלא הוא הגאון רבי אפרים הכהן זצ"ל (אביו של ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי שלום הכהן שליט"א), שהיה בעצמו גדול המקובלים הספרדים, וראש ישיבת המקובלים "עוז והדר", והיה אחד מגדולי תלמידי רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי", ואף הוא עמד לימין מרן זצ"ל, והצדיק את דבריו להלכה, ובזה שקטה הארץ. (והדברים סופרו בהרחבה בספר אביר הרועים חלק שני).

לכן להלכה, בשנה זו (תשע"ח), אין לברך ברכת מעין שבע בבית הכנסת. ויאמרו רק "ויכולו" עד "אשר ברא אלהים לעשות".

ולאחר מכן אומרים את ה"הלל" בברכות. כפי שביארנו הלכה הקודמת.

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה

מחרתיים (החל מיום חמישי, ליל יום שישי) יחול יום ראש חודש אב. והשנה (תשע"ח) יש לנו דינים מיוחדים, מאחר ויום תשעה באב (ט' באב) יחול ביום שבת, והתענית נדחית ליום ראשון. וכפי שנבאר בהמשך. מזלם של ישראל בחודש אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שהזכרנו בהלכות הקודמו......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשע"ח), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשנה זו (תשע"ח)

ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשע"ח) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל ביום השבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שאסור......

לקריאת ההלכה


דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים

שמיעת מוזיקה וריקודים בימי בין המצרים אסור לעשות ריקודים ומחולות בימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ואפילו בלא כלי נגינה. וכל זה הוא אפילו בריקודים המתנהלים על פי ההלכה, ומנהגי הצניעות המקודשים לעם ישראל, אנשים לבד ונשים לבד, במחיצה מפסקת שאינם רואים אלו את אלו, אבל ריקודים מעורבים אנשים ונשים......

לקריאת ההלכה

החייבים בתענית תשעה באב, ודין תשעה באב בשנה זו

דין חולה שאין בו סכנה, זקן, יולדת חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב. ובמקום ספק יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). זקן שתש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה לכל דבר, ואינו מתענה בתשעה באב, וא......

לקריאת ההלכה

כניסת התענית - תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.), מבואר שגזרו רבותינו על חמשה עינויים שחייב כל אדם לנהוג בהם ביום תשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל (כלומר, נעילת נעליים העשויים מעור), ותשמיש המטה. ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה......

לקריאת ההלכה