הלכה ליום רביעי כ"ז סיון תשס"ז 13 ביוני 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מרים בת ריקה ע"ה

הוקדש על ידי

נכדה יעקב

שאלה: האם מותר על פי ההלכה לנסוע למצרים?

תשובה: ראשית כל יש להבהיר כי שאלתינו נסובה אך ורק על עצם הנידון אם מותר להכנס למצרים, אבל לצאת מארץ ישראל בכלל, יש לדון בכל מקרה לגופו אם יש להקל בזה, שהרי על ידי היציאה מארץ ישראל, מבטלים מצות ישוב הארץ. ואכן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כשדן בספרו שו"ת יחוה דעת, אם מותר לנסוע למצרים, דיבר באופן שלא היה חשש איסור מצד היציאה מארץ ישראל, מפני שהשואלים היו עתונאים דתיים שרצו לנסוע למצרים לצורך עבודתם ופרנסתם, בכדי לעמוד מקרוב ולדווח על המשא ומתן לשלום בדיוני "ועידת קהיר", והם שהגישו שאלה זו למפני מרן הרב שליט"א.

בגמרא בתלמוד ירושלמי (ריש פרק ה' ממסכת סוכה) אמרו, רבי שמעון בר יוחאי אומר, בשלושה מקומות הוזהרו בני ישראל שלא לשוב למצרים, שנאמר, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיפו לשוב עוד לראותה.(ובכולם הכתוב מוסב על מצרים).שלש פעמים חזרו (כלומר שלש פעמים חזרו ישראל למצרים) ובשלשתם נפלו (נכשלו ולא הצליחו), האחת בימי סנחריב, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה, השנייה בימי יוחנן בן קרח, והשלישית בימי טרכינוס. והמעשה של טרכינוס מובא בגמרא (סוכה דף נא:) שיהודי אלכסנדריה של מצרים שחיו שם בעושר ובגדולה, נהרגו כולם על ידי טרכינוס הרשע. והסבירה הגמרא מפני מה נענשו? מפני שעברו על מה שנאמר בתורה "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים) וזו לשונו: מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, ובשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים.

והנה ידוע הדבר שבארץ מצרים חיו כמה קהילות קדושות ומפוארות, וכן פעלו שם גאוני עולם גדולי ישראל, ועל צבאם רבינו הרמב"ם בעצמו שכנודע היה רופאו האישי של שליט מצרים צלאח א דין, ולכאורה יפלא מאד עליהם, על מה סמכו לעבור בכל יום על שלשה איסורי תורה לשכון במצרים.

ואמנם בספר כפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי, שחי לפני כשבע מאות שנה בארץ ישראל וחיבר את ספרו העוסק כולו במצוות התלויות בארץ) כתב ששמע מאחד מצאצאיו של הרמב"ם, ורבי שמואל שמו, שהרמב"ם היה חותם באגרותיו שהיו נשלחות לערים אחרות, "הכותב העובר בכל יום שלשה לאוין של איסור לדור במצרים, משה בן מימון". אלא שבאמת קשה הדבר מאד להאמין שכך היה כותב הרמב"ם על עצמו, לא יאומן כי יסופר, כי חלילה שרבינו הרמב"ם היה עובר על איסורי תורה, ואף אם נאמר שהרמב"ם היה אנוס להשאר במצרים בהיתו רופא המלך והשרים, על כל פנים לא יתכן שיכתוב על עצמו שהוא עובר בכל יום על איסורי תורה.

ובאמת שמרן הרב שליט"א הביא כמה אחרונים שסירבו להאמין לשמועה זו, ומהם בספר שבילי דעת שכתב, וכמה יתחמץ לבבינו על עדות זו שכתב הכפתור ופרח, יען כי בידינו כמה איגרות של רבינו הרמב"ם ולא מצאנו חתימה זו כלל ועיקר. וכן העידו כמה חוקרים שראו כתבי יד של רבינו הרמב"ם, ולא נמצאה חתימה כזו כלל. וכן דחו שמועה זו רבים מן הפוסקים כי שמועת שוא היא.

והריטב"א בחידושיו למסכת יומא (דף לח) כתב, לכאורה יש לתמוה על מה סמכו העולם (כלומר, ישראל) בזמן הזה להתישב בארץ מצרים, כגון הרמב"ם וכמה גדולים אחרים, ויש אומרים שאותם עיירות (שעליהם דיברה התורה שלא נשוב אליהם) כבר נתבלבלו (עברו למקומות אחרים) ונחרבו, ואלו (כלומר, ערי מצרים של זמנינו) עיירות אחרות שנתישבו לאחר מכן, כלומר, המדינה שאנו קוראים לה "מצרים" אינה מצרים הקדומה שעליה דברה התורה, אבל למצרים העתיקה, באמת אין לשוב ולהשתכן בה אף בזמן הזה. אולם טעם זה לא מצא חן כל כך בעיני הריטב"א, ולכן סיים, והנכון יותר, שהאיסור להתיישב בארץ מצרים אינו אלא בזמן שרוב ישראל שרויים על אדמתם, אבל בזמן הזה שרוב ישראל נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי תבל, ממילא אנו רואים שרצון ה' שלא יהיו בארץ ישראל, וכל חוץ לארץ שוה, ואין איסור אלא כשיוצא מן הארץ לחוץ לארץ.

אבל תירוץ זה לא יתכן לאמרו לדעת הרמב"ם שכפי שהבאנו, כתב להלכה פסוקה שמותר לשכון בכל העולם חוץ מבארץ מצרים, ומבואר שלדעתו הלכה זו נוהגת אף בזמן הזה. אולם הטעם הראשון שכתב הריטב"א, שאין זו מצרים הכתובה בתורה, יתכן לאמרו אף לדעת הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי יעקב קשטרו, המהריק"ש (ממצרים) שהעיר אלקאהרה, (היא קהיר), נקראת על שם המלך שבנאה, ואינה ארץ מצרים שבמקרא, אלא מלכות אחרת היא, ולכן כמה גדולי עולם שכנו בעיר אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים, ולא חששו לאיסור זה. ואמנם המעשה שהובא בגמרא על תושבי מצרים שנענשו, היה על יהודי אלכסנדריא של מצרים השייכת לעיר העתיקה, שהיא בודאי מצרים המוזכרת בתורה. אלא שעדיין יש לתמוה על מה סמכו כמה גאוני עולם שדרו באלכסנדריא של מצרים ולא חששו לאיסור זה.

ולאחר שהאריך בזה מרן הרב שליט"א, הביא דברי הרדב"ז (שגם הוא חי במצרים) שכתב (בדרך אגב לענין אחר) שהטעם שאנו סומכים עליו לדור במצרים, הוא משום שאין בדעתינו להשתקע כאן לצמיתות, אלא רק לגור שם באופן זמני, וכאשר תמצא ידינו (כלומר, ולכשיתאפשר לנו) נלך לארץ ישראל, ולכן אין אנו עוברים על איסור זה. ומובן שטעם זה בודאי אפשר לאמרו אף לדעת הרמב"ם, שלא אסרה תורה אלא להשתקע במצרים באופן קבוע אבל לדור שם באופן זמני אין איסור כלל. ובאמת שכן מבואר בדברי הרמב"ם עצמו, שכתב, "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה", ומקור דבריו מן הירושלמי, ולכן טעם זה הוא הנכון להלכה.

לכן מותר לנסוע למצרים לצורך פרנסה וכדומה, כל שבדעתו לשוב לארץ אחר כך.

וכן נודע הדבר, שלפני כששים שנה ירד מרן הרב שליט"א למצרים, מפני שהמצב הרוחני שם היה קשה, והלך בשליחות מורו, הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, לחזק את התורה, ושם סידר בבקיאות נפלאה למעלה ממאה גיטין להתיר נשים מכבלי העיגון, ופעל רבות ונצורות באופן אשר לא יאומן כי יסופר לתלמיד חכם צעיר כל כך, כבן עשרים ושש שנים בלבד, במסירות נפש פשוטו כמשמעו. עד שהעיד עליו רבו בפני כמה מחכמי "פורת יוסף" (ומהם הרה"ג ר' עזרא עדס שליט"א, מהרצליה) כי עתיד צעיר זה בתוך עשר שנים להיות כמו רבי יוסף חיים (בעל בן איש חי). אשרי העם שככה לו. (אלא שבסופו של דבר אחר כמה שנים נאלץ לעזוב את מצרים מפני ש"הרב מטעם" שלטונות מצרים לא הסכים להסדרי כשרות בבית החולים שם, והיו ישראל נכשלים באכילת נבלות וטריפות, ולאחר שתדלנות בענין, הציג מרן הרב את התפטרותו, ומאז תהילות לאל, חוסלה גלות מצרים, וכל בני הקהילה, ומהם רבים מתלמידי הרב, עלו לארץ הקודש).

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

הדלקת נרות חנוכה

מצוות ההדלקה ביארנו, כי מצוה להדליק נרות בימי החנוכה. ובמצוה זו מצווים האנשים והנשים. כמות השמן כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן ......

לקריאת ההלכה

נר שבת ונר חנוכה, סדר ההדלקה

נחלקו רבותינו הראשונים, מהו סדר הקדימה בהדלקת נרות חנוכה ונרות שבת. כלומר, האם יש להדליק תחילה נרות שבת, ולאחר מכן נרות חנוכה, או שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה קודם? ולדעת הרב בעל הלכות גדולות (המכונה בה"ג), יש להקדים את הדלקת נרות חנוכה להדלקת נרות שבת. וטעמו של בעל הלכות גדולות הוא, משום ש......

לקריאת ההלכה

עשיית סימן בשבת

שאלה: אדם הקורא בספר בשבת, ומעוניין לסמן בצד הדף "סימן", על ידי חריטה קלה באמצעות הציפורן. או קיפול בצד הדף, האם מותר לעשות כן בשבת? מלאכת כותב תשובה: אחת מן המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת "כותב". וכל הכותב בשבת, אפילו לא כתב אלא שתי אותיות, חייב משום חילול שבת. (ואף בכתיבת ......

לקריאת ההלכה

חנוכה

אנו עומדים לפני תחילת ימי החנוכה, ולכן נתחיל ללמוד את הדינים הנוגעים לימים אלה. ימי החנוכה ימי החנוכה הם שמונה ימים. החל מיום כ"ה בכסליו. ובשנה זו (התש"פ) יחול יום כ"ה בכסליו ביום שני בשבוע הבא. ובמוצאי יום ראשון (שהוא ליל שני), נדליק נרות חנוכה בפעם הראשונה. ובמוצאי יום ראשון שאח......

לקריאת ההלכה


כתיבה על גבי חלון בשבת

שאלה: בימות החורף, כשיש על החלון לחות של אדים, האם מותר לכתוב או לצייר באצבע על החלון? תשובה: אחת המלאכות האסורות מן התורה בשבת, היא מלאכת "כותב". ומכל מקום מבואר בדברי חז"ל, שאין איסור מן התורה, אלא כשכותב דבר שמתקיים, כגון מי שכותב עם עט על גבי נייר, שבודאי שהכתב הזה עשוי להתקיים......

לקריאת ההלכה

הדלקת נרות במסיבת חנוכה ובבית הכנסת

נהגו כל ישראל, שמברכים ומדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס. והוא מנהג ותיק שנזכר בדברי רבותינו הראשונים. וטעם המנהג, כתב בספר המכתם (פסחים קא.), שמאחר ויש פרסום הנס גדול בפני כל העם, ועוד שיש אנשים שאין להם נרות חנוכה בבתיהם, לכן נוהגים להדליק גם בבית הכנסת. ומנהג זה נפסק על ידי מרן......

לקריאת ההלכה

אשה חכמה בתורה

בהלכות קודמות נתבאר הדין שחייבים לעמוד בפני אדם זקן בשנים. והוא הדין לגבי אשה זקנה בשנים. וכן נתבאר הדין שיש לקום בפני תלמיד חכם ובפני אשתו של התלמיד חכם. בהלכה הקודמת ביארנו גם, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שתלמידה מחוייבת בכבוד מורתה שלמדה תורה מפיה, וצריכה לעמוד בפניה, ואסורה לקרוא ......

לקריאת ההלכה

קימה בפני זקן בשנים

בהלכה הקודמת ביארנו את שורש החיוב לקום בפני תלמיד חכם ובפני זקן בשנים. מי נקרא "זקן" נחלקו הפוסקים אודות החיוב לקום בפני אדם זקן, מאיזה גיל נקרא אדם "זקן"? כי יש סוברים שמגיל שישים כבר נקרא אדם "זקן". אבל לדעת הטור ומרן השלחן ערוך, אדם אין אדם נחשב לזקן, אלא מגיל שב......

לקריאת ההלכה